שערי עבודה, שער רביעיSha'arei Avodah, Fourth Gate

א׳שער התורה ומצות שער הרביעי
והנה אחר שביארנו שני בחינות האהבות אשר בהם יעבוד האדם עבודתו בקריאת שמע ותפלה עתה נבאר שרשי התורה והמצות והוא המעשה אשר יעשה אותם האדם בפועל להמשיך אור אין סוף ברוך הוא על ידי התורה והמצות אשר יעשה אותם האדם להמשיך חיות האלק"י שהוא אור אין סוף ברוך הוא בעולמות הנה כבר מבואר בשער הקדום אשר כל הנפעלים בעולם פעולתם הוא על ידי התורה ואין לך דבר במציאות שלא היתה התהוותו רק מהתורה שהיא עצם רצונו יתברך וחכמתו הסתומה דהיינו שכל פרטי הנבראים המה הכל מכחו יתברך בבחינת כוונה מיוחדת לכל נברא ונברא רק שבכחו יתברך אין להעריך הפרטים בבחינת התחלקות חס ושלום רק הם אצלו יתברך בבחינת השוואה גמורה באופן נעלם תכלית ההעלם עד אשר אין לשאול על זה כלל:

ב׳והנה מצד בחינת הבריאה שהוא בחינת ההסתרה הרי אין להעריך התחברות היש אל עצמותו ברוך הוא אשר מצד הגילוי המה הפכים מנגדים אבל כשהביטול הוא בהתעוררותו מצד עצמותו ברוך הוא כבחינת משה שהיה מקשר ומבטל כל העולמות אליו יתברך מצד העצם בזה יגלה כחו יתברך בבחינת הגבול דייקא כאשר הוא מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין שום מציאות בעולם אשר לא נמצא מאמיתת המצאו כביכול ועצמותו הוא בכל פרט והכל הוא בכוונה סתומה בכחו יתברך אבל ההסתר הוא לגבי דידן כי עיקר הכוונה הוא בכדי לגלות שלימותו יתברך אפילו בבחינת יש וגבול:

ג׳והנה כח היש והגבול כאשר הם בכחו יתברך הרי אין לתאר אותם לבחינת מהות נבדל כלל והכל הוא בכח השוואתו ברוך הוא אשר על כן היו כל הצמצומים שיצאו לפועל כל פרט ויציאתם לפועל עיקר הוא על ידי בחינת חכמתו הסתומה שברצונו ברוך הוא שהוא הנקרא חכמה סתימאה שבאריך שבחינת חכמה ההיא היא סתומה בבחינת רצונו יתברך כל פעולת סדר הנבראים בכל פרט ופרט אך סדר זה הוא סתום בכח רצונו יתברך בכח אחד אשר אינו בבחינת השגה כלל וגילוי חכמתו זאת הוא על ידי צמצומים הנקראים שערות וכמו שנתבאר לעיל ויש בזה שני בחינות צמצומים צמצום אחד הוא בבחינת סדר הנבראים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר כל הנבראים בקומתם נבראו בצביונם נבראו כו' אשר כל נברא יש לו תמונה מיוחדת וסדר מיוחד הן בצומח וחי ומדבר בגידולו ובאבריו ובמראהו וכל סדרם המה נסדרים על פי כוונה סתומה מאתו יתברך בכדי שבכל בחינה ובחינה מהנבראים יתגלה רצונו יתברך וסדרם המה סתומים ונעלמים בחכמה הסתומה שברצונו באופן הנעלם תכלית ההעלם לכן על ידי השערות שהם הצמצומים בבחינת הסתרה נובעים בחכמה הזאת בחינת כל הנבראים בסדרם ואופנם וקומתם וטבעם של כל אחד ואחד ואלו המה על ידי בחינת שערות ראשו דאריך אנפין שהוא רצונו יתברך הכולל כל כחות הנבראים בכח אחד ברצונו אשר בחינת רצון זה נקרא אין ופלא כמו שנתבאר לעיל והתמשכות הזאת היא מתמשכת בבחינת זעיר אנפין אשר בבחינת זעיר אנפין המה הכלים להסתיר ולצמצם בבחינת נבראים שהוא על ידי החכמה ובינה וחסד וגבורה ששם החכמה בבחינת גילוי דהיינו חכמתו יתברך הנגלית בבחינת נבראים אשר כל מעשיהם המה על פי חכמה כי יש חכמה הנגלה בכל נברא בטבעו ובהתקשרות אבריו וכל החכמה הזו היא מכחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין רק אצלו המה ביחוד אחד בלי שום התחלקות כמו שנתבאר זה בכמה מקומות:

ד׳והנה חכמת הנבראים המה אצלו יתברך בבחינת קטנות אשר אין להעריכם אליו יתברך בערך חכמה וערך עולמות כלל כי גבהה מעלתו לאין קץ מבחינת חכמה גם החכמה הזו לא תחייב להתהוות הנבראים ולכן נקראת חכמה דזעיר אנפין אבל חכמה זו היא נובעת מחכמתו הסתומה שבכח רצונו יתברך הנובע על ידי בחינת שערות ובחינת נביעו זה הוא לסדר בחינת חצוניות סדר הנבראים בבחינת כליהם כדי שיהיה כל כלי מוכשר לקבל פנימיות כוונתו יתברך אשר בבחינת רצונו ולכן השערות האלו המה נובעים מאחורי הראש כי בחינת חצוניות לאחוריים תחשב כי בחינת סדרי הנבראים בבחינת חצוניותם המה רק שיהיו כלים לגילוי רצונו יתברך על ידם נמצא אין זה עיקר המכוון ובחינת צמצום השני המה השערות הנובעים מפנימיות חכמתו שברצונו יתברך דהיינו שיתגלה רצונו העצמי והמה נקראים שערות הדיקנא אשר נביעתם המה דרך פנים כי זהו עיקר כוונתו יתברך שיתגלה עצם רצונו יתברך על ידי בחינת חכמתו הסתומה דהיינו שיהיה נגלה על ידי כלי הנבראים הנמשכים מחכמתו הסתומה רצונו יתברך:

ה׳והנה בבחינת הכלים יש שני בחינות דהיינו בחינת סדר אופן הכלים וגם פעולת הכלים אשר על ידי הכלים נפעל המכוון והנה סדרי הכלים והפעולה הנמשכת מהם מוכרחים להיות בשורשם מהות אחד אשר על ידי זה נסדרה הכלי על פי אופן הפעולה נמצא שמשתויים הם בבחינתם וכמו למשל הדבור שבאדם הוא הכלי להוציא חכמתו ומחשבתו ורצונו על ידי צירופי אותיות שבדבור:

ו׳והנה צירופי אותיות הדיבור המה רק בחינת כלים חצונים מחמש מוצאות הפה אשר המה כלי הגוף הגשמי וגם האותיות היוצאים המה בחינת דוממים והחכמה והרצון הנמשכים דרך כלי הדבור המה כחות רוחנים אשר המה אינם בערך אחד אך ממה שאנו רואים שעל ידי כלי הדבור נתגלית עצם החכמה ולפי אופן החכמה כך המה צירופי אותיות שבהדבור מוכרחים להיות בבחינה אחת בכח הנפש שהוא ברצון שבנפש ושורש אחד להם רק שבהתמשכותם בבחינת כלי הגוף משתנים ונעשה מרחק רב ביניהם וכשנתעורר רצון הנפש לדבר אז ברגע אחד מתחברים החכמה והרצון עם אותיות הדבור וזהו בבחינת הכח אבל בבחינת המשכה מוכרח תחלה להיות המשכה מכח רצונו לתקן אותיות הדבור באיזה אופן יהיה הדבור ללמד לשונו לדבר צחות:

ז׳והנה יש בזה כמה בחינות דהיינו למשל לתינוק מלמדין אותו איך לצרף האותיות וכשיגדל מעט מלמדין אותו איך לדבר באיזה אופן שלא ידבר דברי שטותין ומעשה נערות ודברים שאין צריכים וכשיגדל יותר מלמדין אותו לסדר הדבור באופן נאות ושיחברו באופן החכמה ויש בזה כמה בחינות לאין מספר אבל דרך כלל המה שני בחינות דהיינו חצוניות הדבור ופנימיות הדבור דהיינו למשל כשהחכם רוצה להשפיע חכמתו מוכרח לסדר אצלו מקודם ולהבין באיזה אופני צירופים ימשיך חכמתו להסבירה באופן המקבל וגם כן איך להסתיר ולהעלים בחינת חכמתו בצירופי אותיות הדבור שיהיו הצירופים באופן החכמה ולכוון הלשון באופן נאות ושיהיו כלי הדבור כלים לחכמתו:

ח׳ויש בזה גם כן שני אופנים אחד הוא לתקן כלי הדבור לדבר בצחות הלשון והוא הנקרא חכמה שבדבור דהיינו איך לחבר הצירופים באופן נאות ובחינה שניה הוא איך להמשיך חכמתו דרך כלי הדבור ושני הבחינות הם בחינות חצוניות דהיינו איך לצמצם חכמתו בכלי הדבור ולדבר באופן החכמה ולצמצם ולהלביש חכמתו בהדבור באופן המקבלים ובחינה שניה הוא פנימיות הדבור דהיינו שיהיה יכול להמשיך עצם חכמתו על ידי הדבור ויהיו בחינת כלי הדבור כלים להתגלות עצם חכמתו שלא בבחינת הצמצום ובחינה זו לא תגיע כי אם על ידי התקשרותו בעצם החכמה בבחינת רצון הנפש אז יהיו כלים לגלות עצם חכמתו על ידי הדבור כי אז נתעלה הדבור לשורשו מחמת עצם החפץ והרצון ואז נעשו הצירופים ברגע אחד להמשיך ולגלות על ידי הדבור עצם חכמתו ושני הבחינות תלוי בהתעוררות המקבלים שכשהמקבלים עדיין לא הגיעו לעצם הכוונה שבחכמתו רק ממה שנמשך ונתגלה בהדבור ככה לא יכול להמשיך עצם חכמתו בבחינת כלי הדבור אבל כשהמקבלים משיגים פנימיות המכוון של החכם אז נתעורר גם כן אצל החכם עצם חכמתו ורצונו להשפיע אליהם דרך כלי הדבור עצם חכמתו אבל מתחילה מוכרח להיות הבחינה ראשונה דהיינו לסדר אופן הדבור שיהיה כלי להמשיך החכמה ואחר כך יכול להיות כלי אפילו לעצם החכמה וכאשר נראה בחוש שיש חכמים גדולים אבל אינם יכולים להסביר חכמתם בדבור וזהו מצד שלא הכינו סדר הדבור בבחינת התחברות אופן החכמה:

ט׳ומכל זה יובן למשכיל למעלה כי הנה כתוב אחד אומר בדבר הוי"ה שמים נעשו אשר זה מורה שבבחינת כלי הדבור נתהוו עולמות בבחינת התגלותם בבחינת חיצוניות בבחינת הסתרה ובבחינת גבולי העולמות וסדרם וכתוב אחד אומר להגיד לכם את דבר הוי"ה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דבר הוי"ה זו הלכה שהוא התגלות רצונו יתברך בבחינת פנימיות דייקא לגלות פנימיות חכמתו ורצונו יתברך דהיינו שיש שני בחינות דבור שידוע שכל בחינות העולמות נתהוו על ידי בחינת מלכותו יתברך הנקראת דבור כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בעשרה מאמרות נברא העולם דהיינו כמו שהדבור מגלה חכמת האדם ומדותיו על ידי הגבלת צרופי אותיות הדבור ועל ידי אותיות הדבור נתגלו החכמה ומדות לפרטים וכפי אופן הצירוף ככה נתגלית החכמה ככה הוא כביכול התגלותו יתברך בעולמות הוא על ידי צרופי אותיות המגבילים את כח אין סוף ברוך הוא שהם בחינת הצמצומים וההסתרות באופנים שונים אשר על ידי הצמצומים האלו נגלה כחו יתברך בכמה אופנים ודרך כלל המה עשרה מאמרות ומהעשרה מאמרות נמשכו כמה צירופים לאין מספר ומבחינת צרופים האלו נתהוו כל הנבראים באופנים שונים כל אחד ואחד כפי הצירוף שלו ככה הוא התגלותו של הנברא הן במינים כוללים כמו הדומם וצומח וחי ומדבר השתנות אופנם וגלויים הוא על ידי בחינת הצרוף שלו וכן הוא בגלגלים וצבא השמים ובמלאכים וכן הוא בפרטיות כל מין ומין אשר אין קץ להתחלקות אופניהם של כל אחד ואחד:

י׳והנה כבר נתבאר שהשינוי הנמצא בנבראים הוא רק מצד הצירופים המגבילים ולפי שינוי הצירופים ככה הוא אופני התגלותם אבל מצד כחו יתברך הוא לבדו בכל הצרופים בלי שינוי כלל והשינוי הוא רק לגבי המקבלים וכמו למשל בהבדל מאדם שמדבר כמה אופנים ונגלו ממנו כמה פרטים שונים פעם נגלה ממנו השכלה ופעם נגלה מהדבור אהבה או שנאה או כעס או רחמנות או נצחון אבל דרך כלל הוא אדם אחד ממולא מכל הבחינות לכח אחד וכן הוא כביכול שהוא יתברך כח אחד בלי השתנות כלל וכבר נתבאר זה בכמה מקומות וגם נתבאר שאין לדמותו בכל האופנים לאדם כי אדם מרגיש בעצמו השינוי אבל אצלו יתברך אין שינוי כלל:

י״אוהנה הגם שאצלו יתברך נערכים כל השתנות הנבראים לכח אחד אף על פי כן הוא האומר והוא המדבר והוא המצרף אותיות ההגבלה בכל פרטי הנבראים והכל על פי כוונה ידועה מוכרחים להיות כל הפרטים מכחו יתברך רק שאצלו אינם תופסים לשינוי ומתאחדים בו באחדות נפלא מצד כחו הפלא אך אף על פי כן מוכרח להיות כל צירוף בכוונה מיוחדת כמאמר הכתוב כולם בחכמה עשית כל פעל הוי"ה למענהו וכל הצירופים האלו הוא כדי לגלות רצונו יתברך על ידי הצירופים האלו דייקא:

י״בוהנה בבחינת צירופים אלו נגלו בהם שני בחינות אחד הוא כל נברא באופנו וטבעו וסדרו ובריאתו אשר הכל הוא על פי חכמתו יתברך והתקשרות כל הנבראים בכחו יתברך ואיך יהיה התגלות יחודו בכל הנבראים על פי סדר השתלשלותם שיתגלה חיות אין סוף ברוך הוא המחיים כמו שאנו רואים באדם הגשמי אשר כל אבריו נעשו על פי חכמה שיהיו מתקשרים אל חיות נפשו ויהיו כלים להתגלות חיותו על ידי פרטי כל האברים בראיה ושמיעה וריח ודבור והילוך ומשמוש וכל הפרטים אשר לזה יש חכמה להשכיל אופני התקשרות האברים ואיך המה כלים לגלות חיותו ואיך המה בטלים ומתקשרים אל חיותו:

י״גוהנה ההתקשרות הזה הוא מצד הבריאה אבל בבחינת העולמות הרי נבראו כל הנבראים בבחינת נפרדים אשר אינו נגלה על ידי הנבראים עצם כחו יתברך וחיות אין סוף ברוך הוא רק שנגלו כל אחד ואחד במהותו הנגלה בבחינת נפרד אשר על כן התחברותם אליו יתברך שיהיו מתקשרים אליו יתברך ויהיו בטלים אליו ויהיו כלים לגלות אור הוי"ה ויחודו בהם זהו על ידי עבודת האדם המקשר את כל העולמות אליו יתברך ביחודו ועבודתו להיות נגלה על ידי הצרופים האלו כחו יתברך על ידי כל צירוף וצירוף להבין כחו יתברך על ידי בחינתם דהיינו על ידי השמים והארץ וכל צבאם וכל פרטי הנבראים יתראה ויתגלה כחו יתברך על ידי הפעולות האלו ובזו העבודה מתקנים כלי הדבור שהמה הצירופים שבנבראים להיות נגלה על ידם כחו יתברך לייחדם אליו ולקשרם אליו יתברך:

י״דוהנה בבחינה הזו יש כמה אופנים כמו למשל תינוק בעת שמתחיל לדבר נגלה על ידי הדבור התקשרות שכלו ומדותיו וכשיגדיל יכול לדבר באופן השכל וכשיגדיל יותר ידבר דברי חכמה יותר כן הוא בבחינת עבודה זו יש כמה אופנים דהיינו לחבר העולמות דרך כלל אליו יתברך שיהיה נגלה על ידם כחו יתברך ויש שמשכילים יותר בהתחברות העולמות אליו עד שמתגלה אליהם כח הנהגתו יתברך על ידי הצירופים ויש שמשכיל יותר וידע כל אופני הנהגת הצירופים באופנם מכחו יתברך בכל פרטי השתלשלות איך הוא ההמשכה על ידי הצירופים האלו ושעל ידי בחינת צירוף הזה נגלה כחו יתברך בבחינה זה ועל ידי כח הזה נגלה באופן זה והוא בחינת צדיקים הגדולים המבינים כחו יתברך בכל פרט כמשל המקבל השומע חכמה מהחכם המשפיע יש שמדקדק ומבין בכל דבור פרטי המכוון הנמשך מהדבור ויש שאינו מבין החכמה בפרטיות רק דרך כלל שומע הדבורים של החכם ויש שאינו מבין אפילו דרך כלל רק שידע שהוא המדבר איזה דבר חכמה וכן יובן למשכיל כל בחינת פרטים האלו בבחינת יחוד והתקשרות העולמות אליו:

ט״ווהנה בחינה זו נקראת חצוניות הדבור ועליו נאמר בדבר הוי"ה שמים נעשו ובעשרה מאמרות נברא העולם דהיינו שהמה הצירופים לגלות כח אין סוף ברוך הוא וחיותו יתברך המתקשר בעולמות בכל אחד ואחד לפי פרטי בחינת נבראים וכל בחינת חכמתו יתברך הנמשך על ידי דבורו יתברך המה רק בחינת חכמה שבהצירופים לעשותם כלי לגלות כח אין סוף ברוך הוא על ידי פרטי המשכות האלו:

ט״זויש עוד בחינה בהצירופים האלו אשר לא לזה בלבד באו הצירופים אלו לגלות התחברותם אליו יתברך כי לאו אורחא דמלכא לאישתעי במילין דהדיוטא רק עיקר הצירופים האלו הוא כדי שעל ידי הצירופים האלו יתגלה עצם שלימותו יתברך ורצונו בבחינת עצמותו ברוך הוא ולהבין על ידי בחינת הצירופים האלו עצם רצונו יתברך וחכמתו הסתומה אשר מכח רצונו יתברך וחכמתו נתהוו הצרופים האלו ושם הוא שורש של כל בחינות הנבראים בסדרם ואופנם אשר בשרשם כח אחד להם בהשוואה גמורה אצלו יתברך והוא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא והתורה היא מתקשרת בעצמותו ברוך הוא בקישור נפלא בהשוואה גמורה כמאמר הזוהר אורייתא וקודשא בריך הוא כלא חד ממש בלי הבדל כלל אשר על כן עיקר הכונה היתה מאתו יתברך להשכיל על ידי בחינת הדבור עצם רצונו יתברך וזהו בחינת פנימיות הדבור דהיינו שעל ידי הצירופים נתגלה פנימיות רצונו וכל בחינות הנבראים המה כלים להתגלות רצונו יתברך וכל פרטי הנבראים והתהוותם ותמונתם בפועל המה נפעלים על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה וכל נברא מראה בתמונתו על כח רצונו יתברך בעצמותו שלא בבחינת הלבשה וכמו למשל בבחינת דבור של האדם יש גם כן שני בחינות:

י״זבחינה אחד הוא שעל ידי הדבור יבין כוונתו וחכמתו של המשפיע וחכמתו מלובשת בהדבור נמצא שהדבור מצד עצמו לא נצרך אלא להתגלות חכמתו:

י״חובחינה שניה שבדבור הוא להשכיל עצם דיבורו של החכם בדקדוק אותיותיו ממש כי בדבורו הוא מקושר בעצם החכמה בקישור אחד ובכל פרט ודקדוק אותיותיו מזה דווקא ילמוד עצם החכמה כי הדבור עם עצם החכמה באו ממקור אחד ואדרבה כל מה שידקדק בהדבור ימצא בו חכמה יתירה ויגיע אל המכוון האמיתי כן הוא כביכול בבחינת הבנת יחודו יתברך וביטול אליו יתברך יש שני בחינות דהיינו ביטול אחד שעל ידי צירופי האותיות שנמשכו בעולם יתגלה יחודו יתברך וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך וזהו נודע מצד פעולתיו והעולמות נעשו כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך אבל עצם הכלים לא נתגלו כי אם בבחינת לבושים כי עצם פעולתם של העולמות מצד מהותם הנגלים המה נגלים בבחינת נפרדים רק כשמתדבקים אליו יתברך נתגלה יחודו יתברך על ידי העולמות ועל ידי כלי העולמות פועלים פעולת רצונו יתברך והכלים המה מעבר לרצונו וחכמתו יתברך כמו האתרוג וצמר של ציצית וקלף של תפילין שמצד מהותם הנגלים מתגלים בבחינת יש ונפרדים אך כשמתקשרים כל הנבראים אליו יתברך כשמתבונן בהם שכולם נפעלים מכחו יתברך והוא יתברך מתייחד בהם ואין דבר שחוץ ממנו ומתייחד בהם כיחוד הנפש עם הגוף אשר כל אברי הגוף בטלים להנפש והנפש מתפשטת בכל אברי הגוף ונעשים לאחדים ולכן כל פעולת הנפש נפעלים על ידי כלי הגוף מצד התקשרותם בכח הפלא:

י״טוהנה בוודאי יש חכמה בהתקשרות אברי הגוף עם כח הנפש ולכן יפעול כל אבר פעולתו דייקא כי כמו שיש תרי"ג בחינות בהגוף כן יש תרי"ג כחות בהנפש ומתקשרים כחות אלו באברי הגוף אשר פעולת האברים בחצוניותם נפעלו על פי כחות הנפש הפנימיות ולכן יתדמו פעולת אברי הגוף לכח מכחות הנפש מצד התקשרות נפלא ומצד החכמה בהתקשרותם הדומים זה לזה וכל זה הוא מצד התקשרותם אבל בלא ההתקשרות הרי כלי הגוף מצד מהותם בלבד הרי הם כאין ואפס כן כביכול כל פעולת התגלות אלוק"ותו יתברך הוא על ידי כלי העולמות ומצד התקשרותו יתברך בבחינת העולמות בבחינתם אזי הוא אחד בהם ובוודאי יש השכלה וחכמה בכל כלי העולמות בתמונתם וקומתם וגידולם ומצבם איך שיהיו כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך על ידם כי בוודאי כמו שיש כלים אלו בבחינת העולמות כן מוכרחים להיות בכחו יתברך כל הכלים בבחינת פלא ולכן על ידי כל פעולה יכולים להמשיך רצונו יתברך על ידי התקשרותם זה כי כן פעל ועשה הוא יתברך כל הכלים באופן להתדמות לכחות הסתומים ברצונו יתברך אבל עם כל זה הכלים מצד עצמם בהתגלות העולמות שלא בהתקשרות יחודו בהם נגלים ליש ודבר דהיינו האתרוג וצמר של ציצית וכדומה להם וכן כל פעולת הנבראים בעת התקשרותם ויחודם נעשו הם כלים ומעבר לרצונו יתברך ורצונו יתברך מתקשר ומתלבש בהם כדי שיתגלה על ידי הכלים וזה היה מדת האבות שהיו מקשרים העולמות אליו תמיד ובטלים אליו בלי שום פירוד חס ושלום ומייחדים גופם ונפשם וכל העולמות אליו יתברך כיחוד וביטול הגוף אל הנפש ועל ידי זה המשיכו רצונו יתברך בכל הפרטים:

כ׳ועל זה נאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי ואמרו רבותינו זכרונם לברכה קיים אברהם אבינו עליו השלום אפילו עירוב תבשילין דהיינו שהמשיך רצונו יתברך על ידי פעולותיו והמשיך רצונו יתברך בכל העולמות על ידי בחינת כלי העולמות אבל עם כל זה לא ניתנה להם התורה בפועל ממש דהיינו שדווקא על ידי עשיית פרט זה ימשוך רצונו יתברך ולא על ידי פרט אחר כמו למשל בהבדל מחכם המגלה רצונו וחכמתו פעם מגלה דיבורו על ידי צירוף זה ופעם מגלה דיבורו על ידי צירופים אחרים ופעם מגלה על ידי כלי העשיה באופן זה ופעם מגלה על ידי אופן אחר כי כלי הגוף המה כלים לחיות נפשו וכלולים זה בזה בהתכללות אחד לכן מגלה פעם על ידי כלי זה ופעם על ידי כלי זה כן האבות מצד התקשרותם והתאחדותם אליו יתברך עד שהיו בטלים ונעשו בחינת מרכבה אליו יתברך על ידי זה המשיכו רצונו יתברך ועל ידי פעולת עשייתם בפועל המשיכו עצם רצונו יתברך כמו אברהם על ידי גמילות חסדים והכנסת אורחים וחפירת בארות וכדומה לזה וכן יצחק על ידי בארות ומטעמים וכן יעקב על ידי מקלות המשיך חכמתו ובינתו ודעתו כמבואר בזוהר שהמקלות היו לו בחינת תפילין וגם על ידי שנשא שתי אחיות חיבר וייחד עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגלייא וכמו כן המשיכו רצונו יתברך בכל פרטי עשייתם בפועל אבל לאו דווקא על ידי פרט מיוחד ולכן לא ניתנה להם התורה בפועל ממש מצד שיחודם הוא כמשל יחוד הנפש עם הגוף כנזכר לעיל ובחינה השניה הוא בחינת הביטול של בחינת משה אשר ביטולו היה מצד עצמותו ברוך הוא באופן שלא העריך העולמות לאיזה מהות בבחינתם רק הביט בכל העולמות עצמותו יתברך כמאמר הכתוב ותמונת הוי"ה יביט ואין להעריך העולמות בבחינת גוף לגבי עצמותו ברוך הוא אשר אין מהות בלעדו וכל העולמות המה עצמותו לבדו ברוך הוא מאחר שאין זולתו יתברך וכמו שנתבאר לעיל ולכן מצד בחינה זו הרי אין להעריך העולמות בבחינת כלים ולבושים רק גילוי עצמותו ברוך הוא לבדו בכל הנפעלים וכל הנפעלים אינם בבחינת מעבר לבד רק כל הנפעלים המה בדיקדוק על פי חכמה סתומה דהיינו האתרוג והצמר של ציצית והקלף של תפילין המה מתהווים מכח עצמותו ברוך הוא באופנם ותמונתם וגידולם דייקא על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה בהם כמאמר באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ואהיה אצלו אמון אל תקרא אמון אלא אומן דהיינו שכל פרטי הנבראים המה הכל בדקדוק להמשיך רצונו דייקא על ידי פרטי הנבראים ואדרבה סוף מעשה במחשבה תחילה שעל ידי בחינתם נמשך רצונו דייקא על ידי פרטי הנבראים דהיינו שעל ידי אתרוג נמשך רצונו יתברך וחכמתו הסתומה ועל ידי התעוררות עשייתם מעוררים כח עצמותו ברוך הוא הנגלה ונמשך בהם:

כ״אוכמו שמבואר לעיל בהמשל שדייקא על ידי דקדוק הדבורים בצירופים יבא לאמיתת המכוון ולכן כל האותיות שבתורה בתמונתם הפעולה בפועל ממש על ידי זה נתגלה עצם רצונו יתברך כי בחינת פעולתם בפועל ממש תעורר כח עצמותו ברוך הוא הנמשך בהם אבל מצד החכמה והבנה הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ובחינת התגלות זה היה על ידי בחינת משה וישראל כשיצאו ממצרים אשר בטלו הגבול אליו יתברך בפועל ממש למעלה מן החכמה והבנה ובזה נתעלו כח העולמות לשרשם הקדום שהוא מצד עצמותו ברוך הוא ועל ידי התעוררותם זה היה אתערותא דלעילא לגלות עצם רצונו יתברך הנגלה בכל פרטי בריאת העולמות וזהו להגיד לכם את דבר הוי"ה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה דבר הוי"ה זו הלכה דהיינו שעל ידי הדבור דייקא נתגלה עצמות רצונו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק הליכות עולם לו אל תקרא הליכות אלא הלכות דהיינו שעל ידי בחינת דבור זה נתגלה עצמותו ברוך הוא דייקא מה שאי אפשר להתגלות על פי שום שכל והשגה בעולם מאחר שהוא יתברך אינו בערך תפיסא והשגה ולכן ניתנה התורה דייקא למשה ולישראל ולכן ראו גילוי אלוק"ותו יתברך בפועל ממש כמאמר רבותינו זכרונם לברכה היו רואים את הנשמע והיו מסתכלין למזרח וכו':

כ״בוהנה על בחינת תורה זו נאמר הוי"ה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז דהיינו שהיא ראשית דרכו להתגלות עצמותו ברוך הוא דהיינו על ידי בחינת קדם מפעליו מאז דהיינו שבבחינת התורה נתגלו שרשם של הנפעלים אשר המה בכח עצמותו ברוך הוא ולכן נאמר מאז דהיינו מכבר קודם בריאת העולם וכמאמר הכתוב עד לא עשה ארץ וחוצות כו' בהכינו שמים שם אני כו' באין תהומות חוללתי כו' וכן כל המקראות הם להורות שלא מצד המשכת רצונו יתברך לבד בבחינת עולמות בכדי לקשרם ולגלות על ידי כלי העולמות יחודו יתברך היתה הכוונה מאתו יתברך אלא התורה היא מקור ועצם כל התהוות העולמות ועל התורה זו נאמר שקדמה אלפים שנה קודם בריאת העולם כמו למשל שיש שני בחינות באדם הן בדבור הן בעשיית הכלי אחד הוא שמכין אצלו דבורים כדי שעל ידי הדבורים תתגלה החכמה ולכן מצרף אותיות איך לגלות החכמה או עושה כלי כדי שעל ידי הכלי יוציא לפועל פעולתו ויש בחינה שעל ידי עצם החכמה מדבר דבריו נמצא החכמה הוא קודם להדבור ועל פי החכמה נתהוו צירופים נמצא הדבור הוא עצם החכמה וכן עושה כלי על פי החכמה שבהכלי עצמה בעצם עשייתה נגלה החכמה לא על ידי פעולתה וכן יש שני בחינות בבחינת תורה דהיינו שיש בחינת תורה דבריאה דהיינו שאחר שנתהוו העולמות נמשך רצונו יתברך בבחינת העולמות שבבחינה זו יומשך רצונו יתברך וכן בבחינה זו יהיה התגלות באופן זה דהיינו בחינת התורה הנתגלית בטעם וציווי דהיינו על פי הנס שיצאו ממצרים יעשו פסח ויאכלו מצות וכן סוכה מטעם שישבו בענני כבוד וכן באהבות ויראות ודביקות הכל הוא לגלות אלוק"ותו נמצא התורה נתגלית מצד בחינת הנבראים ועל ידי בחינת עשייתם מגלים רצונו על ידי אהבה ויראה ועל ידי עשיית המצות בפועל לקשר ולחבר ולגלות רצונו על ידי בחינת העולמות אבל בבחינה השניה הוא בהיפוך אדרבה כל התהוות הנבראים וכחות הנפעלים בהתהוותם הוא על פי עצם התורה ולכן התורה זו היא לא מצד הבריאה ולכן קדמה אלפים שנה שהם בחינת חכמתו ובינתו יתברך הסתומים ברצונו יתברך ונוזלים ממזלא קדישא כמו שנתבאר לעיל:

כ״גולכן נאמר בנתינת התורה אל תקרי חרות אלא חירות כו' כי בבחינת תורה זו אין להרע ויש אחיזה כלל כי כל אחיזתם מצד שהיש נגלה למהות בלבד רק שמתייחד אליו ובזה יש להם אחיזה אבל בבחינת תורה זו הרי אדרבה התגלות עצמותו ברוך הוא לבדו בכל בחינת העולמות אשר אין עוד מלבדו וגם על בחינת תורה זו נאמר לא תמצא בארץ החיים כי היא למעלה מבחינת חיות כי חיות אינו נופל רק על שני מהותים דהיינו למשל שהנפש מחייה את הגוף מצד שהמה שני בחינות נבדלים ועל ידי התקשרות הנפש עם הגוף נמשך חיותה גם כן בכלי הגוף והגוף חי ממנה אבל בעצם אחד אין לתאר בחינת חיות כלל כן מצד התקשרות ויחוד העולמות שייך לומר לשון חיות כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך וכן בבחינת התורה נאמר עץ חיים היא וכו' וכמאמר כי הם חיינו וכו' דהיינו מצד שהעולמות נערכים למהות נבדל רק שעל ידי התקשרותם המה מתאחדים אליו יתברך עד שנגלה על ידי בחינת העולמות רצונו וחכמתו ובזה הבחינה נקרא הקדוש ברוך הוא חי העולמים אבל בבחינת אהבה רבה שהוא הביטול מצד עצמותו ברוך הוא וכן בבחינת התורה שהוא עצמותו ברוך הוא הנגלה בכל פרטי הנפעלים הרי הוא יתברך לבדו אשר אין להעריך בחינת חיות בעצם אחד כי אין זולתו כלל למי יחיה ולכן בחינת תורה זו היא למעלה מבחינת חיות וכמאמר הכתוב כי עמך מקור חיים כי אפילו מקור החיים הוא עמך ובטל אליו לעצמותו ברוך הוא בתכלית הביטול ובחינת השוואה גמורה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אדם כי ימות באוהל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה ולכן בחינת תורה זו היא למעלה מבחינת מזון כי מזון הוא גם כן לקשר הנפש עם הגוף אבל בבחינת עצם אחד אין שייך מזון כי הביטול מצד בחינה זו הוא ביטול עצמי למעלה מבחינת התקשרות ולכן נאמר במשה רבינו עליו השלום בעת קבלת התורה לחם לא אכל ומים לא שתה כי אז היה ביטולו לעצמותו ברוך הוא למעלה מבחינת התקשרות:

כ״דועל זה נאמר הלא כה דברי כאש נאום הוי"ה שאין דברי תורה מקבלין טומאה כי היא כולה טוב בלי בחינת בירור ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן כי בבחינת מן לא היה פסולת כלל כמאמר רבותינו זכרונם לברכה לחם אבירים שנבלע באברים מצד שהיה ביטולם והתקשרותם מצד עצמותו ברוך הוא אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין רע כלל ולכן על ידי לחם מן השמים היו יכולים לקבל את התורה שהיא גילוי עצמותו ברוך הוא בלי שום התלבשות בבחינת הנפעלים רק שהיה נגלה להם עצמותו ברוך הוא אך אף על פי כן היו צריכין למזון כדי לחבר נפשם עם כלי הגוף באופן אחד דהיינו שיהיו כלי הגוף מתקשרים ומשתווים בביטול זה ועל ידי מזון זה נתקשרו כל אברי הגוף לעצמותו ברוך הוא עד שאפילו בחינת הגוף לא נגלה למהות נבדל אשר על כן יכלו לקבל רצונו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שהוא למעלה מבחינת לחם ומזון:

כ״הוהנה כל זה הוא בבחינת שלימות הפעולה כמו שהיה בעת קבלת התורה על ידי משה רבינו עליו השלום ודורו דור דעה שהרגישו זה בפועל ממש והיו כלים לקבל בחינה זו בשלימות וכן בחינות האבות היה התקשרותם ואהבתם בבחינת ביטול בשלימות בבחינת הרגשה ממש בהתקשרות עצום וכן בקיום תורתם המשיכו אלוק"ותו יתברך בבחינת התגלות ושני הבחינות הם שני בחינות גדלות דזעיר אנפין גדלות ראשון וגדלות שני כמבואר בעץ חיים כי גדלות הראשון היה בבחינת האבות דהיינו שבבחינת יחודם וביטולם אליו יתברך עשו כלים לקבל אור אין סוף ברוך הוא בבחינת הכלים האלו:

כ״ווכמו למשל החילוק שבין הקטון להגדול כי הקטון אין לו דעת להבין מוצא הדבר ומקורו ופעולתו וטעם הדבר רק שיש לו מדה ותשוקה בלי התגלות טעם העצם אבל הגדול מבין טעם הדבר ויודע פעולתו של כל דבר למה היא נצרכת ואיך יהיה פעולתה והתקשרות הנפעל אצל עצם הפועל כן הוא בבחינת עבודה יש קטנות וגדלות קטנות הוא מצד ההתבוננות שהוא יתברך פעל ועשה כל העולמות וממנו נפעלו והוא יתברך נמצא בכל המציאות ומתייחד בהם ומהתבוננות זו נתפעל במדותיו לאהבה וליראה אותו ולדבקה בו יתברך אבל כל זה הוא כשמתבונן דרך כלל אבל לא להבין שכל פרטי העולמות המה כלים אל התגלות יחודו באופן ביטולם והתקשרותם ושיתגלו על ידי העולמות חכמתו יתברך ובינתו ודעתו כמו שהנפש נתגלית על ידי כלי הגוף נקרא בחינת קטנות אבל כשמשכיל גילוי אלוק"ותו יתברך דרך בחינת העולמות והעולמות המה בחינת טפלים לחיות אלוק"י ובכל פרטי העולמות מבין בבחינת התקשרותם אליו עד שאינו נגלה אצלו רק פנימיותו יתברך המתגלה על ידי כלי העולמות נקרא בחינת גדלות ובחינה זו בשלימות היתה אצל אבות העולם כמאמר הזוהר על אברהם אבינו עליו השלום שהוא ידע ומצרף סטרי דישובא דעלמא ואסתכל בהו ואתקל בתיקלא לידע חילין דממנין על סטרי דישובא כד מטא לגו נקודא דאמצעיתא כו' עיין שם:

כ״זולכן ביחודם ועבודתם עשו כלים להתגלות אור אין סוף ברוך הוא שיהיו כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך והוא בחינת גדלות דזעיר אנפין כאשר מבואר לעיל כמה פעמים שבחינת זעיר אנפין הוא התגלותו יתברך בבחינת כלים בחכמה בינה דעת ומדות בבחינת פעולת כל הנמצאים על ידי חכמתו בינתו דעתו ומדותיו יתברך שהמה נקראו כלים לגלות על ידי הכלים אור אין סוף ברוך הוא ויחודו יתברך והוא הנקרא גדלות ראשון ויש עוד בחינת גדלות שני שהוא הביטול לעצמותו ברוך הוא שלא בבחינת כלים שהם חכמה ובינה ומדות רק הביטול הוא מצד עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל שהוא בחינת משה ומזה הביטול אשר יגיע למעלה מן הכלים ישכיל ויבין שורשם של הכלים בבחינת פרטים כל פרט ופרט טעמו ומקורו של בחינת הכלים לאיזה מכוון הוא הכלי דווקא באופן זה כי באמת שורשן של הכלים הוא במעלה גבוה מבחינת האור דהיינו כי בבחינת הכלים יש שני בחינות:

כ״חאחד הוא שהתגלות האור הוא על ידי הכלי כי האור בעצמו אינו בבחינת גילוי ועל ידי התלבשות האור והתקשרותו בהכלי אז על ידי הכלי יש תפיסה והשגה בהאור אשר מצד בחינה זו הכלי היא למטה מהאור ונעשית מעבר לפעול התגלות האור על ידי הכלי וכמו שהנפש אין לה התגלות רק על ידי פעולת כלי הגוף וכלי הגוף הם במדריגה התחתונה לגבי הנפש:

כ״טובחינה השניה שבהכלים היא לעורר האור על ידי הכלי דייקא והיא נקראת כלי להתעוררות המשכת האור ובלי הכלי לא היה התעוררות להאור כי האור הוא טבעו לעלות ולא לירד ועל ידי הכלי ממשיכין האור למטה נמצא בזה הוא הכלי גבוה מבחינת האור אשר על ידי הכלי מתעורר האור והוא כמו למשל המלך כאשר הוא בהיכלו וכשרוצין שיתגלה בהכפר לירד ממקום כבודו והיכלו להתגלות בהכפר מוכרחים לעורר אותו באיזה חפץ ורצון הנוגע לעצם כבודו אשר ימצא חפצו ומבוקשו דייקא בהכפר ומצד רצון זה הוא יורד ממקום כבודו להתגלות בהכפר ואם לא יהיה לו רצון וחפץ האמיתי בזה למה לו לירד ממקום כבודו ולהשפיל עצמו בבחינת הכפר נמצא בחינת הרצון הזה הוא מעוררו ונעשה כלי להורידו ממקום כבודו:

ל׳וכן יש לזה עוד כמה משלים למשל החכם המשפיע להמקבל על ידי ההסבר שמסביר לו בדבורו קודם שבא המקבל לעיקרית חכמת רבו הרי ההסבר רק מעבר לחכמת רבו כדי שעל ידי ההסבר זה יבין כוונתו כי בלא ההסבר לא תושג אצלו חכמתו אבל אחר שישיג עצם הכוונה אז ישכיל ויבין פרטי ההסבר ודקדוקי ההסבר אשר הסביר לו דווקא באופן זה ואז על ידי הדקדוק הזה יתוסף לו השכלה עצומה בהחכמה הזו ואז עיקר עיונו הוא בההסבר דווקא וכן הדבור של אדם בעצמו מוסיף אליו חכמה כידוע אשר תחילה היה הדיבור טפל אל חכמתו אבל אחר שמדבר דברי חכמה אז על ידי הדבור ניתוסף לו השכלה עצומה וזה בא מצד כי הדבור הוא כלי להמשיך חכמתו ולעוררה ממקורה כי שורש הדבור הוא למעלה מהמשכת החכמה וכידוע ששורש הגוף הוא למעלה מבחינת הנשמה ולכן ירדה הנשמה בכלי הגוף לצורך עליה אך בתחלת התחברותם הכלי היא למטה והיא כלי להתגלות האור אבל בהתחברם יחד אז נגלה על ידי הכלים שורש האור וכן הוא בבחינת כלי העולמות אשר המה כלים להתגלות אלוק"ותו יתברך על ידי העולמות כי אי אפשר להתגלות אור אין סוף ברוך הוא רק על ידי הכלים שהוא נודע מצד פעולותיו אבל בהתחברותם ישכיל ויבין שהכלים האלו המה כלים להתגלות אור אין סוף ברוך הוא והמה המעוררים לגילוי אורו יתברך כי בשורשם המה נעלים מאוד והם הם הגורמים להתגלות אור אלוק"י על ידי הכלים דהיינו כי סוף מעשה במחשבה תחילה שהכלים שורשם מעצמותו ברוך הוא אשר עלה ברצונו הפשוט אשר שם המה משתווים בהשוואה גמורה וכל עיקר הכוונה מאתו יתברך להמשיך ולגלות אלוק"ותו יתברך אשר הוא יתברך אינו בערך גילוי אך מצד רצונו הפשוט שיהיה דייקא התגלותו יתברך בכל הפרטים דייקא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד והם הם הכלים לגלות עצמותו ברוך הוא:

ל״אוכמבואר בכמה מקומות על פי משל שכל מי שהוא חכם ביותר ויודע עצם החכמה האמיתית יכול לעשות כלים להמשיך חכמתו על פי משלים והסברים להמשיכה אפילו בשכלים הנמוכים אשר מטעם זה נקרא תורה משל הקדמוני אשר על כן מבחינת ביטול שבבחינת משה רבינו עליו השלום אשר היה ביטולו מצד העצם שלמעלה מבחינת כלים לכן היה יכול להמשיך הביטול דייקא על ידי הכלים בפרטיות בכל פרט ופרט להבין מוצאו ומקורו ושרשו ומצד פרטי הכלים מתגלים לו פרטיות רצונו יתברך והמשכתו וזהו מבחינת גדלות שני אשר מבואר בעץ חיים אשר מבחינת גדלות שני נתנה התורה כמבואר בשער פרקי הצלם אשר בכל בחינת כלי יש ראש תוך סוף הן בבחינת חצוניות הכלים אשר הם בחינת בשר גידין ועצמות הן בבחינת פנימיות הכלים שהם מוח לב וכבד והן בבחינת החיות שבתוכם אשר בכל הבחינות היה בחינת גדלות בין בפנימיות הכלים בין בחיצוניות הכלים:

ל״בומבואר שם אשר כל כלי נתגדל עד שנעשו כ"ז כלים ובכל כלי יש ראש תוך סוף וכל אחד נתגדל מכ"ז הרי שלש פעמים כ"ז הם פ"א ודרך כלל יש בכלים חצוניות הכלים ואמצעות ופנימיות הכלי הם שלש פעמים פ"א הם רמ"ג וה' חסדים המתפשטין בתוכם נעשו בין הכל רמ"ח עיין שם דהיינו דרך כלל הכלים המה ההתגלות הנגלה בכל העולמות בבריאה יצירה עשיה ויש בכל אחד חצוניות הכלי הנגלה לעין כל כמו הצומח וחי ומדבר הנגלים בגופם בבחינת בשר ויש תוך הכלי המחבר את הכלי שהם נקראים גידין ויש פנימיות שהם העצמות וכן הוא בכל הנבראים וגלגלים ובצבא השמים ויש בהכלים גם כן הרגשתם והטבעתם שבכל נברא ויש גם כן המושכל שבכל כלי אופנה ומהותה ואיני רוצה להאריך בזה כי כבר בארתיו בחלק הראשון בשער קטנות וגדלות משם תדרשנו:

ל״גוהנה כל בחינות הנבראים בכל בחינתם יש טעם מכוון בכליהם ובאופניהם ובהרגשתם ובטבעם ובחיותם על פי חכמתו הסתומה והנה מצד הנגלה בחצוניותם המה נגלים ליש ודבר ומהות בפני עצמו אשר על כן בתחלה צריך העובד לקשרם ביחודו יתברך ולבטלם אליו יתברך באופן התקשרות כלי הגוף להחיות אשר בתוכו אשר מחמת קישור ויחוד הגוף עם החיות נעשה כלי להתגלות חיותו כמו כן צריך לבטל ולקשר גופו ונפשו וכל העולמות אליו אשר יתגלה חיות אלוק"י על ידי כלי הנבראים וכמו שנתבאר לעיל ומזה יגיע לאהבה רבה בביטול לעצמותו ברוך הוא אשר אצלו יתברך אין הכלים מסתירים לגביה ויבין כח עצמותו ברוך הוא בכל פרט בזה יבא להשכיל כל פרטי הכלים דייקא באופנם ומהותם אשר הם בכוונתו יתברך הסתומה ואז יתגדלו הכלים דייקא בכל פרטיהם ואז יהיו כלים דייקא לגלות עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך השגה דייקא על ידי הכלים האלו וכמו למשל החכם המצמצם חכמתו להקטון בערכו מסתיר חכמתו ומלבישה בערך כלי קבלת הקטון:

ל״דוהנה כל זמן שהמקבל לא הגיע לעיקרית המכוון הרי צמצומו בדברי ההסבר המה בבחינת קטנות והמה רק כלים להתגלות חכמתו אבל הכלים בעצמם הוא ההסבר לקטנות יחשב כי עיקר הוא החכמה אבל כשיעלה בשכלו להשיג עצם המכוון של החכם ומתקשר לעצם חכמתו אז מבין כל פרטים ודקדוקי ההסבר בכל פרט טעם הסבירו באופן זה וכל מה שידקדק ביותר ימצא חכמה יתירה וישכיל עצם כוונתו ביתר שאת דייקא על ידי הדקדוקים כן הוא בנמשל דהיינו הקלף של תפילין וצמר של ציצית והאתרוג ודומיהם אשר בבחינת התגלותם המה נגלים לנפרדים אך כאשר יקשר אותם אליו יתברך על ידי היחוד והביטול יתגלה על ידי כליהם חיות אלוק"י בכלל דהיינו שיתגלה חיות אלוק"י על ידי כלי העולמות אבל עם כל זה הכלי עצמה לקטנות תחשב מצד מהותה רק שמבין על ידי הכלים חיות אלוק"י ויחודו בהם אבל כשיעלה ויגיע לבחינת אהבה רבה דהיינו שישכיל ויבין שאין זולתו יתברך אפילו בבחינת הכלים אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין להעריך אליו יתברך כלים מצד שאין זולתו יתברך:

ל״הוהנה הגם שאצלו יתברך אין לתאר כלים אף על פי כן לא לתהו ברא את כל הכלים בכל פרט ופרט ובכל נברא ונברא כוונה מיוחדת אך כל הפרטים המה דייקא בכוונה עצומה בבחינת שורשם שכל הכלים משתווים בעצמותו יתברך שכח הגבול משתווה אצלו בהשוואה גמורה באופן אשר אינו מושג כלל אשר על כן כל בחינת כלי הנבראים המה שורשם בחכמתו הסתומה הדבוקה במאצילה ברוך הוא ועל פי רצונו יתברך לגלות שלימותו ברוך הוא והשוואתו צמצם כביכול את אורו הבלתי בעל גבול אור אין סוף ברוך הוא בכדי שיתגלה כח הגבול שבכחו יתברך המשתווה אליו יתברך אשר בכחו יתברך המה כל פרטי הנבראים דייקא בכל דקדוק ודקדוק בבחינת חכמתו הסתומה הנובעת מגבורה דעתיק שהוא רישא דלא אתיידע וכח הגבורה הוא דייקא בדקדוק כל פרט אך איך המה בכחו יתברך כל פרטי הנבראים אשר חס ושלום להרהר אצלו שום כח התחלקות זה נעתק מן השגה באמת ולכן נקרא עתיק רישא דלא אתיידע דהיינו דלא אתיידע איך הם בכחו יתברך ומבחינת עתיק זה נמשך רצונו יתברך לגלות שלימותו בפועל והוא כתרא עילאה שהוא בחינת פלא ועל ידי רצון הזה נפעלה ההמשכה להתגלות רצונו יתברך והמשכה זו הוא מבחינת חסד דעתיק דהיינו המשכתו יתברך לעולמות אשר נעתק מהשגה ולא ידיעא כלל ולכן נקרא הרצון שהוא ההמשכה גלגלתא דהיינו כמו שבגלגלתא אינו נגלה רק עצם בלבד כן כביכול אין להעריך רצונו יתברך הנמשך ממנו בבחינת חסד רק בבחינת עצם שאינו נגלה ממנו רק ההתגלות אך איך ובאיזה אופן לא ידיעא כלל כי המשכה זאת נמשך מחסד אשר נעתק מהשגה באופן דלא אתיידע כמו למשל בהבדל מאדם שנמשך אליו רצון בכח נפשו אשר המשכת רצון זה לא נודע מקורו מאין בא זה בנפש כמו כן הוא רצונו יתברך לא נודע מקורו מאין נמשך מאחר שלא נודע מהותו כלל ואינו בערך השגה כלל ועוד זאת למי ימשך הרצון מאחר שאין זולתו כלל ולכן נקרא בחינת המשכה זו אין והתגלות זה הרצון הוא מחסדו ברוך הוא אשר נעתק מהשגה ואין להעריך אצלו יתברך חסד רק מצד שאנו רואים המשכתו יתברך וכל המשכה הוא על פי חסד כן מעריכין גם כן ההמשכה בבחינת חסד אבל חסד זה נעתק מהשגה וחסד זה הוא גילוי ממחשבתו הקדומה הנקרא אדם קדמון אשר אסור להעריך שם איזה מדה ואיזה כלי אך מצד הנגלה מוכרח להיות המשכתו יתברך בבחינת מחשבתו הקדומה הגם שחס ושלום להעריך אליו בחינת מחשבה כלל:

ל״ואלא לשכך האוזן אנו מעריכים מחשבה כמו למשל באדם אשר לכל המשכותיו אשר מתמשך בהם בגילוי מוכרח להיות ההמשכה הזאת מקודם במחשבתו הקדומה כן אנו מעריכין כביכול בהמשכות אשר נמשכו מאתו יתברך שרשם הוא במחשבתו הקדומה על כן מעריכין להמשכתו יתברך בחינת מחשבה קדומה ובבחינת מחשבה זו מוכרח להיות כל פעולת העולמות בכל פרט ופרט כי ממנו נמשכו אך איך הם פעולות העולמות אצלו יתברך אין לנו בזה השגה כלל ואסור לשאלא כלל בפנימיות מחשבה קדומה רק מצד ההמשכה מוכרחים אנו לתאר כל בחינות ההמשכות במחשבה קדומה ולכן מכח בחינת גילוי מחשבתו הקדומה באה ההמשכה בחסדו לגלות בחינת רצון והחסד זה הוא בחינת עתיק כנזכר לעיל וגילוי החסד הזה הוא ברצונו יתברך הנקרא גלגלתא כמבואר באדרא רבה ובעץ חיים כי חסד דעתיק הוא בגלגלתא ובבחינת המשכה זו מוכרח להיות כל פרטי העולמות בתכלית ההעלם בבחינת דקדוק והוא הנקרא חכמתו הסתומה אשר מצד רצונו יתברך מוכרחים אנו להעריך חכמה בבחינת רצונו דהיינו כל פרטי סדרי העולמות אבל בכח הרצון הזה הוא בבחינת סתימא דלא אתפתחא כלל כי בחינת רצון זה עדיין לא נחית לצמצומים והוא מבחינת המאציל ברוך הוא אשר אין לכנות אליו יתברך שום פרט בבחינת התחלקות אך אף על פי כן מצד שמרצונו זה נתהוו כל פרטי העולמות מוכרחים אנו להעריך בכח הרצון כל פרטי סדרי העולמות אך הם בחינת אין דהיינו שבוודאי נמצאו בשם אך כאשר תבקשם לא תמצאם בשם:

ל״זוהנה מכח רצונו יתברך נתהוו ונמשכו כל הפרטים בבחינת שערות דהיינו לגלות הפרטים בבחינת כלים בבחינת חכמה בינה דעת ומדות דזעיר אנפין דהיינו שיהיה התגלות כל הפרטים מכחו יתברך אך אף על פי כן הם מיוחדים אצלו יתברך ואין מוסיפין בו ריבוי ושינוי ומכחו יתברך בבחינת זעיר אנפין נתצמצמו יותר עד שבאו לבחינת גילוי בבחינת מלכותו ובבחינת התגלותם מכחו יתברך לבחינת גילוי פרטים אשר בכחו יתברך המה הכל כח אחד ובכדי שיתגלו לכחות מחולקים ביותר גילוי המה גם כן נערכים בבחינת שערות והוא כמו למשל בכח חיות האדם יש בכחו כל פרטי המדות בכח נפשו אבל כל זמן שלא באו לבחינת גילוי הרי הכל הוא כח אחד ובכדי שיתגלו במחשבתו ודבורו המה באים בבחינת התגלות אותיות אשר האותיות אין להם ערך לעצם החיות של הנפש כי האותיות המה בגדר גוף בבחינת דוממים אך עם כל זה המשכת האותיות המה מכח נפשו והמה כמו בחינת שערות הנמשכים מהמוח אשר אין להעריך השערות לגבי המוח שהוא כלי השכלה ואף על פי כן ממנו נובעים כן הוא כל הנפעלים המה בכחו יתברך לכח אחד אך בהתגלותם בדבר הוי"ה בבחינת מלכותו יתברך אשר אין להעריך הגלוי בבחינת פרטים כאשר הם בכחו יתברך נערך הגילוי הזה בבחינת שערות מזעיר אנפין לנוקבא שהיא בחינת מלכותו יתברך ובחינת מלכותו יתברך היא המסתרת את כל הפרטים בבריאה יצירה עשיה בכל פרט בבחינת גידולו ותמונתו כאשר קבלה אותם מכחו יתברך דרך השתלשלות הנזכרים לעיל ואין הבדל כלל בהעצם אלא לגבי דידן מצד הצמצום וההסתרה אבל מצד עצמותו ברוך הוא הם הם כל הפרטים אשר בכחו יתברך בבחינת השוואתו ברוך הוא:

ל״חוהנה בכדי לעורר ולגלות כל הבחינות דהיינו לגלות רצונו יתברך בכל הנפעלים תלוי בהתעוררות התחתונים דהיינו בתחלה צריך להיות ההתעוררות מתתא לעילא להעלותם עד שרשם ולהסיר מאתם ההסתרה בשכלו ובינתו ובאהבה ויראה וביטול הרצון וכל העולמות אליו יתברך וכפי אופן הביטול של כל הנבראים אליו יתברך ככה יתגלה המשכתו יתברך אם הביטול הוא על ידי בחינת יחודו יתברך דרך כלל דהיינו להשכיל ולהבין שכל הפרטים מתאחדים לכח אחד בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה:

ל״טוהנה על ידי התעוררות זו עדיין לא הגיע בהתעוררותו לשרשם של הפרטים רק שמדבקם אליו יתברך באופן שלא יהיו נגלים לנפרדים ויתגלה בהם כחו יתברך ויחודו נמצא שנעשו כלים לגלות יחודו יתברך כאשר המה מיוחדים אצלו יתברך אבל עדיין לא הגיע לשורשם אשר המה ברצונו יתברך על פי חכמתו הסתומה בהכלים אשר נמשכו מכח השוואתו ברוך הוא ועל ידי התעוררות יחוד זה היה ביטולו אליו יתברך מצד עצמותו שלא בבחינת כלים וכשהתעוררות הביטול הוא שלא מצד הכלים רק שמשכיל ומבין שאין לתאר אליו יתברך כלים מצד הגילוי ומצד הבנה זו יעלה ויגיע לאהבה רבה שלמעלה מחכמה והבנה שנתגלו בבחינת כלים ומוסר נפשו לעצמותו ברוך הוא למעלה מן הטעם ודעת הנגלה בבחינת עולמות ואין להעריך הכלים מצד חצוניותם לאיזה מהות רק שמביט עצמותו ברוך הוא בכל העולמות אשר אין עוד מלבדו בהתעוררות זו יעלה ויגיע לעורר שרשם של הכלים כמו שהם בעצמותו ואז יתגלה לו כח עצמותו ברוך הוא שבבחינת הכלים ואז נעשו כלים דייקא לגילוי עצמותו ברוך הוא כמו שנתבאר לעיל שבכלי יש שני בחינות והיא הבחינה השניה דהיינו לגלות כח השוואתו דייקא מצד הכלים ואז הוא הגדלתם האמיתית של הכלים דהיינו שנתגלה כח עצם רצונו יתברך אשר עלה במחשבה תחלה בהכלים דהיינו כמו באתרוג יתגדל הכלי שלו ויתגלה בו שורשו הקדום ואז ימשוך כח עצמותו ברוך הוא על ידי האתרוג וכן בצמר של ציצית וכן בקלף של תפילין בזה יעורר כח עצמותו שבבחינת הכלים האלו:

מ׳והנה על כל המבואר לעיל יש מקום לשאלה מאחר שבכל הנפעלים הוא כח עצמותו ברוך הוא ובאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא וכל הפרטים שבכל הנמצאים המה הכל על פי רצונו וחכמתו הסתומה אם כן מה טעם להתגלות רצונו דייקא בכל המצות באופן מיוחד דהיינו הקלף של תפילין כשעבדו לשמה וכתב עליו אותיות בדיו ותיקון הבתים כמצותם וכן הציצית כשטוון לשמן ויהיה שמונה חוטים על ארבע כנפות הבגד דייקא אז נגלה על ידי בחינת עשיה זו רצונו יתברך וכן האתרוג דייקא כשהוא בזמנו והוא כהלכתו עם השלשה מינים אז נתעורר כח רצונו יתברך בעשיה זו ולמה לא יהיה כל הצמר קודש וכן כל האתרוגים:

מ״אומכל שכן שיש לשאול על בחינת פרטי הנבראים שאין בהם מצוה אשר יש כמה צומחים לאין מספר אשר אין בהם התגלות רצונו יתברך ויש כמה מיני בעלי חיים וברואים לאין מספר ומכל שכן שיש לשאול על דברים האסורים כגון ערלה וכלאי כרם ובהמות טמאות אשר המה אסורים מאחר שכל הכלים המה נמשכים מכח עצמותו ברוך הוא ועצמותו ברוך הוא הוא דייקא בכל פרט רק מצד הנגלה נגלו ליש אבל כשמעוררים יחודם ובטולם של כל הנבראים אל עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל מדוע לא יהיה גילוי עצמותו ברוך הוא בכל העולמות וגם נצרך למודעי טעמים חלוקים בהמצות דהיינו שיש מצות שהזמן גרמא ובזמנם מעוררים רצונו יתברך כמו האתרוג ומיניו בכל השנה אינם פועלים כלום להתגלות רצונו יתברך על ידיהם הלא מצד התהוותם שורשם הוא הכל על פי חכמתו הסתומה ושם נשרשים מדוע לא יתעורר עליהם שורשם כנזכר לעיל וגם במצות עצמם יש חילוקים כי יש מצות ששורה עליהם קדושה אפילו שלא בשעת מצותם כמו ספר תורה ותפילין ומזוזות ותרומות וקדשים אשר שורה קדושתו יתברך עליהם אפילו שלא בשעת מצותם ונשארים בקדושתם אפילו בעת שאינם מוכשרין לעשות בהם המצוה דהיינו ספר תורה שבלה וכן תפילין כי תשמישי קדושה נגנזים ויש מצות שבגופם אין קדושה ואינו שורה כי אם בעת עשיית המצוה כמו אתרוג וכשעבר שעתו הרי אין בו קדושה כלל וכן בציצית הדין שתשמישי מצוה נזרקין ואין צריכים גניזה וכן יש כמה אופנים חלוקים אשר אין הזמן גרמא לפרט חילוקיהם אבל אשכילך בינה ואפתח לך פתח כחודה של מחט ומפתח זה ישכיל המבין להבין מעט מזעיר שורש התורה והמצות ומעלתם כי לבארם באריכות עמקו מאוד כי הדברים עתיקים וארוכים מארץ מדה ואקדים לבאר זה על פי משל גשמי דהיינו כשחכם גדול רוצה לגלות איזה חכמה עמוקה הנה עמקות החכמה כאשר היא בכח חכמתו הרי כחה נעלם מבחינת השגה ולא נתגלית אלא בבחינת התנוצצות שמתנוצץ במוחו כמו ברק המבריק לפי שעה בהשקפה אחת בכח חכמתו עד שאין להמשילה אלא לרמיזו בעלמא אבל כשירצה להסביר השגות החכמה כאשר היא בכחו להבין עצם החכמה בעיקרה ושרשה הרי מוכרח להקדים לה כמה אופנים בכדי שעל ידי זה תושג עצם החכמה:

מ״בוהנה מקודם מוכרח לגלות היפוך המנגד להחכמה הזאת כדי שעל ידי זה יוכר עצם החכמה הזאת כי בלא ההיפוך לא יתגלה יתרונה כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסכלות שיתרון החכמה אינה נגלית רק על ידי הסכלות המנגד להחכמה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה איהו מקשי לי כ"ד קושיות ואנא מפרקינא בכ"ד פירוקי וממילא רווחא שמעתתא ואחר שמתרץ הקושיות מוכרח להעריך ולסדר דברים אשר מתוכם יושכל החכמה ומהדברים אשר מסדר בהם עדיין לא נגלית החכמה והוא נקרא גוף הדבר אשר מתוכו נגלה החכמה דהיינו למשל לעשות מעפר זהב מוכרח לסדר את העפר ומהותו וכלים הנצרכים לזה או למשל כשרוצה לגלות עמקות חכמה באיזה פשט מוכרח מתחילה לסדר כל הפרטים הנגלים אשר פרט זה באופן זה וזה באופן זה על פי פשוטו ובתחילה מסבירו כפשוטו ואחר כך מחבר ומצרף הפרטים זה לזה ומוציא על ידי זה כוונתו ועמקות הפשט והמכוון העמוק אשר יוצא מתוך הפשט הזה ולזה הצירוף מוכרח עוד לדבר דברים הסובבים אשר אינם נוגעים לעצם הפשט ואיך שאינם מבינים הפשט הזה על פי פשוט ודקדוקים אחרים להורות על פי הדקדוקים אשר אי אפשר להבין אותו כמשמעו ולהבינם להשומעים שאינם מבינים את הפשט ועל ידי כל הדבורים האלו עדיין אינו נגלה עצם החכמה ועמקות אשר בחכמתו רק סדר הרחבת הדברים אשר על פי הרחבה הזאת יובן עצם החכמה וכן יש בתוך ההסבר הזה דברים שאינם שייכים לעצם החכמה רק שמסדרים לדמות מלתא למלתא או להביא ראיות מעין זה או להסביר שהאופן ההוא אינו באופן זה וכמו כן מצינו בגמרא שמבארים המשנה בכדי שעל ידי פלפול הזה יצא לאור עצם המכוון שבמשנה והפלפול בעצמו אינו שייך לעצם המכוון רק שעל ידי פלפול יגיע לעצם המכוון כמו שיבין המבין בגמרא כמו תנן התם סוגיא אחרת להבין המשנה הזאת וגם יש קושיות ופירוקים שהם בענינים אחרים כדי שעל ידי זה יתברר יותר:

מ״גוכן יש סוגיות כמו תנא סיפא לגלויא רישא או זו ואין צריך לומר זו וכן איידי דבעי למתנא הא תנא הא וכן אגב וכו' וכדומה לזה הרבה אופנים נמצא כל אלו ההרחבות הם רק בשביל הבנת עצם החכמה אבל אחר שמשיג עצם החכמה הרי העיקר הוא עצם החכמה ואינו צריך להרחבות אלו וכן מהשכלה הזאת כאשר בא לעצם ההשכלה יחויב בהחכמה הזאת לעשות מעשהו באופן החכמה וכל הנהגותיו ופעולותיו יפעל על פי החכמה הזאת ובבחינת מעשה יש מעשים הנצרכים בהתמדת פעולתם שעל ידי פעולתם הזאת תתגלה ותתחזק החכמה ויש אשר מסתעפים מהחכמה לעשותה בעיתים ידועים לפרקים כמו למשל באיזה אומנות וחכמת מלאכות יש אשר מוכרחים להיות בתמידות ועל ידי הכלים האלו תפעול החכמה פעולתה ויש כלי אומנות אשר אינה נצרכה תמיד רק להצטרכות איזה פרט מהמלאכה הזאת אז יעשה על ידי הכלי הזו וכמו כן יבין המבין בזה פרטים לאין שיעור:

מ״דוהנה כל הפרטים המבוארים לעיל מוכרחים להיות בכח החכמה הזאת כי מכח החכמה הזאת והשכלתה מסדר כל האופנים המבוארים לעיל והמופת לזה כי מי שאינו בסוג החכמה לא יסדר אותם באופן זה ועוד זאת שאפילו בכח השכלתו בכח השקפתו בעיקר עצם השכלתו מעיקרו הוא רק על ידי האופנים האלו כי מבחינת ההיפוך ומבחינת ההסברים אשר בכחו תוקף החכמה הזאת כי כל נקודה תסובב עליה כמה קוין ואם לאו לא תקרא נקודה ועיקרית הנקודה תגלה מן המסובב סביבותו אבל בכח החכמה המה הכל לכח אחד מכל זה יובן למשכיל למעלה היות כי תכלית בריאת העולמות היה בשביל כוונה מאתו יתברך לגלות שלימותו יתברך אשר אין זולתו יתברך ואין עוד מלבדו אשר על כן בכדי שיתגלה אשר אין זולתו יתברך היה תחלת ההתגלות בבחינת היפוך כמאמר הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל:

מ״הוכמאמר רבותינו זכרונם לברכה קליפה קדמה לפרי כי עצם התגלותו יתברך אינו בבחינת התגלות כלל אחד שאינו בערך השגה כלל ושנית למי יתגלה מאחר שאין זולתו יתברך אשר לכן קדמה ההסתרה שיהיה נגלה בבחינת היש ונפרד דייקא ואחר כך כשהיה בחינת התיקון שהוא לברר מתוך ההיפוך מוכרח להיות גילוי מכחו יתברך מקודם לברר אותם מבחינת נפרד גמור לעשותם כלים להתגלות יחודו יתברך והוא על ידי חכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו יתברך איך לברר אותם מתוך ההיפוך ולעשות כלים מוכנים להתגלות יחודו יתברך והם דברים המותרים שהם מבחינת נגה דהיינו חכמה להשכיל ובינה להבין ואהבה לאהוב והם רק כלים אבל הם מותרים כדבר המותר ועומד ואינו קשור לשום דבר אם ירצה לעשותה כלי יכשר הכלי לאופן זה ואם ירצה לשנותה לאופן אחר תהיה כלי לאופן אחר כן על ידי החכמה והמדות כשישכיל על ידי החכמה יחודו יתברך ומזה תהיה לו אהבה אליו יתברך יהיו כלים לקבל אור יחודו יתברך והתקשרותו יתברך על ידי כלים אלו ובהתבררם והתחברם אליו יתברך ישכיל ויבין על ידי כלים אלו עצמותו יתברך אשר בבחינת כלים אלו אשר הם כלים לגלות עיקרית חכמתו ורצונו יתברך בהם הנעשים על פי חכמתו הסתומה דהיינו למשל על ידי צמר יבין שורשו כאשר הוא בכחו יתברך אשר שורשו של הצמר הוא מבחינת רצונו יתברך אשר נאמר עליו ושער ראשיה כעמר נקי וכן על ידי הבירור בקלף של תפלין וכתיבתו כתיקונו יעלה ויגיע למקור חכמתו ובינתו ודעתו יתברך נמצא על ידי בחינת צמר ועל ידי בחינת עור בהמה טהורה בא לעצם המכוון כמבואר במשל הנזכר לעיל שעל ידי ההסבר יגיע לעיקרית חכמתו כן הוא על ידי צמצומו יתברך בבחינת כלים האלו בא על ידי זה לעצם רצונו יתברך וגם דייקא על ידי בחינת ההיפוך שהוא סטרא אחרא יתגלה יותר עצם חכמתו יתברך על ידי אתכפיא ועל ידי הפיכתם בזה נתגלה יותר עצמיות רצונו וחכמתו יתברך:

מ״ווהנה דרך כלל חכמתו יתברך הנובעת מחכמתו הסתומה היא התורה והעשיה הנמשך מחכמתו הם המצות והנה יש מצות שדביקתם תמיד לעצם החכמה ועל ידי עשייתם מתגלית החכמה ויש מצות שאינם אלא לפרקים בהתגלות פרטית עצם רצונו יתברך אז תנהג המצוה ההיא כמו אתרוג אין מצותו אלא כאשר בא העת של התגלות המקיפים בבחינת סוכה אז צריך להיות במעשה גם כן הארבע מינים לצורך התגלות המקיפים שיתגלו בבחינת מעשה דייקא ובעת שאין ההתעוררות הזאת אז אין גילוי בעשייתו בפועל לכן לא יעורר בעשייתו כלום ויש מצות הנהוגים תדיר כמו ציצית ותפילין וגם כן יש בחינות שמתדבקים בעצם חכמתו יתברך ונעשים גוף אחד עם חכמתו יתברך כמו למשל אותיות החכמה ודבורים אשר הם כלים לעיקרית חכמתו ויש כלים שהם סובבים לחכמתו אשר בהם תתפשט חכמתו:

מ״זוהנה הגם שהם רק אותיות ודבורים אשר המה אינם נערכים לעצם החכמה עם כל זה בלעדם לא תושג החכמה ולא תתגלה ומוכרחים תמיד להתקשר בהחכמה אבל דברים הסובבים להחכמה הגם שגם על ידם הוא גם כן התגלות הזאת עם כל זה אינם דבוקים אל עצם החכמה רק בעת גילוי החכמה על ידם אבל שלא בעת הגילוי אין הדברים מתדבקים בעצם החכמה כן יש בחינת מצות אשר עליהם תחול קדושתו יתברך תמיד כי המה דבוקים אל עצם חכמתו ורצונו יתברך ויש שאינם דבקים מצד העצם רק בעת עשייתם נתגלה על ידיהם חכמתו ורצונו יתברך נמצא דרך כלל כל חיות העולמות וכל כליהם בכל פרטיהם המה רק על פי חכמתו יתברך הסתומה כי ממנה נובעים ועוד זאת כי כל הדברים הנמצאים בעולם אפילו בחינת ההיפוך מוכרחים להיות בכח חכמתו הסתומה כמבואר לעיל במשל הנזכר לעיל כי אם לא כן מאין באו לידי פועל אבל המה אינם עיקרית הכוונה רק שעל ידי הכלים האלו תתגלה עצם כוונתו יתברך בהם ולא עוד אלא אפילו בכחו יתברך מוכרחים להיות כח הכלים אשר הם סובבים החכמה אשר בהם תתגלה החכמה בעיקרותה כמאמר הכתוב יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט אשר כל יקרות החכמה הוא מבחינת סכלות כן כביכול התגלות רצונו וחכמתו הסתומה בכחו יתברך הוא מבחינות הסובבים הנזכרים לעיל אך בכחו יתברך חס ושלום להעריך פרטים אלו להתחלקות רק שהכל הוא כחו יתברך לבדו בכח אחד לבד ועל זה מבואר באדרא רבה יתיב על כורסייא דשביבין לאכפיא לון ומפרש בעץ חיים שהם על ידי ק"ך צירופי אלוקי"ם אשר ממ"ח צירופים יונקים הקליפות שהם הכל בבחינת חכמתו הסתומה רק בחכמה סתומה נכפין ואין להם התגלות כי הכל הוא כחו לבדו יתברך אשר על כן נתחלקה התורה לשני בחינות למצות עשה ולמצות לא תעשה והכל הוא רצונו יתברך רצון אחד פשוט נמצא אין לך כל נברא שאין התהוותו על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה:

מ״חוהנה הגם שביארנו שעיקר כוונתו יתברך היה בשביל תורה ומצות בכדי שיתגלה רצונו יתברך מהם דהיינו למשל מצמר כבשים נתגלה עיקר המכוון בציצית וכן בקלף של תפילין וכן כולם עם כל זה על ידי עסק התורה ומצות נתעלו כל בחינות הנבראים שבעולמות שבתורה ומצות מעוררין כחו יתברך שבכל המציאות וכל קיום העולמות הם על ידי תורה ומצות כמאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כי כל קיום העולמות הוא רק על ידי התורה כי על ידי תורה ומצות מעוררין שרשן של כל העולמות אשר שרשן הוא כחו יתברך בעצמותו ועוד זאת שהגם שנתבאר שעיקרן של כל העולמות הוא רק בשביל כוונתו יתברך בבחינת התורה ומצות וכל הנבראים הם בשביל התורה כדי שעל ידי העולמות יתגלה כוונתו יתברך על ידי עסק התורה ומצות עם כל זה כאשר תעמיק יותר תבין שאין לך פרט בעולם שלא נעשה על פי כוונה עצומה מאתו יתברך אפילו מצד בחינת הפרט ההוא שאין נגלה מצותו יתברך דהיינו למשל הצמר בסתם ועור בהמה טהורה מצד עצמה וכן התבואה של חולין ובהמות וכבשים עצמם שאינם של קרבן וכל מיני צומחים כאשר נתבאר במשל לעיל שהגם שהשגת חכמת החכם הוא העיקר וההסבר הוא טפל עם כל זה בהגיעו לעצם המכוון של החכם יבין וישכיל דייקא בההסבר דברים נפלאים מהדיקדוק של הלשון ורמיזותיו כי שורש ההסבר ועצם החכמה המה משורש אחד ואדרבא שורשו של ההסבר הוא גבוה במעלה מעצם החכמה הנגלית כאשר נתבאר כי כל מה שחכמתו יתירה יכול להסבירה יותר ולהביאה בהמשל ולהלביש החכמה בהדבורים עד שיהיה יכול לגלות חכמתו רק שהמקבל יהיה עיקרו בהשגת עצם החכמה על ידי ההסבר וההסבר הוא טפל אבל בעצם החכמה הוא בהיפוך כמו שמביא משל מדבר זר ורחוק מאוד מערך החכמה ואף על פי כן מחברם כי מצד גודל חכמתו יכול למצוא בחינת חכמתו אפילו בדבר הרחוק מצד שהגיע לשורשה וכמאמר הכתוב על שלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם וידבר שלשת אלפים משל וכן וידבר על העצים ועל האבנים כן כביכול הגם שכל בריאת העולמות בכל הנבראים הוא בשביל לגלות רצונו וחכמתו יתברך אך אף על פי כן שורש אחד להם ואדרבה נעלים בשרשם מבחינת השגה הנגלה ברצונו וחכמתו ובאמת כל פרטי העולמות התהוותם הוא דווקא על פי התורה אבל אינה בבחינת גילוי בבחינת השגה ועשיה ועל זה באו כל ספורי מעשיות שבתורה אשר לא נגלה מהם שום מכוון ורצון העליון כמעשיות בריאת העולמות ודור המבול והפלגה וסדום ואבות העולם ומעשה דפרעה ולבן ואבימלך וכדומה לזה שבהם לא תמצא מכוון נגלה אבל הם הם עיקרי ושרשי התורה כי מצד גודל ועוצם מעלתם לא הגיעו לידי גילוי והשגה בפועל ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים ששיחתן של עבדי אבות באו באריכות והדר נשנו דבריו בתורה ותורתן של בנים המה רק על ידי רמיזות ועל ידי דקדוקים באותיות כו':

מ״טכי בבחינת בריאה לא היה בבחינת גילוי העצם והשורש של כל העולמות ובחינת מעשיות אלו מהם הוא התהוות כל העולמות בפרטיות אך הנסתרות להוי"ה אלוקינ"ו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל התורה הזאת הבאה בגילוי כי אצלינו כל עבודתינו אל עיקר המכוון ממנו יתברך הנגלה וכל העולמות המה בבחינת טפלים כדי שעל ידם יתדבק אל עצמות המכוון הנגלה בהשגה ולעתיד יהיה גילוי עצמותו ברוך הוא בכל הנבראים דייקא דהיינו שיתגלה כבודו יתברך דייקא מצד כל המציאות כי אז יהיה גילוי התורה משרשה ותצא מנרתיקה ויתגלה כבודו יתברך דייקא בכל הפרטים ועל זה נאמר כי תורה חדשה מאיתי תצא דהיינו שיתגלו שורשי התורה אשר לא באו בגילוי בעת הבריאה בבחינת התגלות אלינו וגילוי זה הוא על ידי שמירת המצות ועסק התורה בעולם הזה אז יתגלו מצפוניה בכל ההתהוות כמשל הנזכר לעיל אשר אצל המקבל עיקר שישיג על ידי ההסבר עצם חכמתו אבל כשישיג אמיתית החכמה על בוריו אז ישיג בההסבר דייקא נפלאות החכמה אבל כשלא יתדבק אל עצם המכוון אזי ההסבר לדבר זר יחשב אצלו ודי למבין כן על ידי ביטול אל עצמותו ברוך הוא על ידי תורה ומצות בעולם הזה להבטל אליו יתברך בכל כחותיו אז לעתיד לבא ישכיל ויבין גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא בכל הפרטים וכמו שהיה מעין זה בשלמה המלך עליו השלום שהיה יכול להשיג גילוי עצמותו ברוך הוא אפילו בעצים ואבנים אבל עם כל זה לא היה עדיין בשלימות הדבר מטעם שעדיין לא נתבטלו העולמות מגשמיותם ועדיין לא נתעבר ונתבער רוח הטומאה אבל לעתיד יהיה בשלימות כי יהיה נגלה כבוד הוי"ה בכל הפרטים ויתעלו לשרשם שיהיה נגלה שורשו של כל דבר:

נ׳והנה אפילו בבחינת סטרא אחרא התהוותם הוא הכל מכח עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל שאפילו כח ההסתרה הוא בכחו יתברך אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד ויש בזה שני בחינות אחד הוא בשביל שעל ידי ההיפוך יתגלה העצמיות ויש עוד אופן שבהתהפכותו של הרע לטוב יקר יותר כמאמר הכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ולכן יש מצות שהם דייקא מההיפוך דהיינו לבישת שעטנז בבית המקדש אשר שלא בבית המקדש הם מדברים האסורים וידוע שדברים האסורים המה משלש קליפות הטמאות לגמרי וכן מליקה בעוף אשר היא נבילה ובבית המקדש היא דייקא מצותה בכך וכן החלב והדם אשר הם מדברים האסורים שהם משלש קליפות הנזכרים וכל עיקר כפרה תלוי בהם וכן יש כמה דברים כאלו כמו אליהו זכור לטוב שהקריב בבמה בזמן בית המקדש שאז היה איסור הבמות וכן גדעון הקריב פר המוקצה לעבודה זרה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר שמונה דברים הותרו לו מדברים האסורים כמו פר המוקצה ועצי אשירה וכו' לעשות על פי הדבור בהוראת שעה וכן מעשה דשמשון שלקח אשה מתמנת אשר נאמר על זה ואביו ואמו לא ידעו כי מהוי"ה הוא וכן היה מעשה דוד המלך עליו השלום וגם מבעלי תשובה הגדולים שזדונות נעשו להם כזכיות והמה גדולים מצדיקים אשר עושים המצות נמצא הזדונות נתעלו במעלה ממדריגות המצות כי ההתהפכות מרע לטוב דייקא מההיפוך בזה נגלה יותר כח עצמותו ברוך הוא אבל בחינה זו הוא או על פי הוראת שעה או על פי ציווי השם או שלא בדעת ומכוון יעשה זאת כמו בעלי תשובה אשר מצד רוח שטות עבר עבירות:

נ״אוכן מבואר בגלגולים על פסוק אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים אבל בלתי האופנים הנזכרים לעיל חס ושלום לעשותם בשביל הבירור כי אדרבא העושה בזדון מוריד חס ושלום כח הקדושה בקליפות להיות אסורה תחת יד הקליפות בבחינת גלות רק העיקר הוא לאכפייא לסטרא אחרא ולסור מרע בתכלית הריחוק ועיקר הבירור שלהם הוא על ידי אבידתם מן העולם כמאמר הכתוב באבוד רשעים רינה ובזה הוא הבירור שלהם האמיתי על ידי אבידתם מן העולם תגדיל כח הקדושה ותתעלה מעלה מעלה אך בחינה שניה הוא להוציא בולעם מפיהם המה ניצוצות הקדושה אשר נפלו בקליפה דהיינו על פי כוונתו יתברך העמוקה בכדי שיהיה טהור מטמא וזו חיותם ובליעתם יצא על ידי בחינות הנזכרים לעיל דהיינו או על פי הדבור בהוראת שעה או שלא בדעת כנזכר לעיל וכן יש כמה בחינות בתורה ובמצות דהיינו שיש מצות שאינם מצווים ועומדים לעשותם כמו שחיטה אשר אין המצוה מצד עצם השחיטה רק אם ירצה לאכול בשר אז המצוה חל עליו אבל כשאינו רוצה לאכול בשר אינו מצווה על השחיטה וכן במתנות הבהמה וכן בראשית הגז וכן בתרומה ומעשרות אשר אינו מצווה שיזרע שדה בשביל תרומה ומעשרות וגם לקנות כבשים בשביל ראשית הגז וכן יש הרבה אך כל עיקר המצוה להעלות האכילה למקורה ושרשה ועוד זאת שעל ידי התורה ועל ידי התגלות רצונו יתברך בזה יכול האוכל להעלות בשר הבהמה למקורה ושרשה ועוד זאת שהתורה מתפשטת אפילו בדברים האסורים בטומאות ובביאות אסורות ובממזר ושארי דברים האסורים כמו שכבת זרע שפלטה מביאת עובדי כוכבים ומזלות הגם שגוף העצם הוא מדברים האסורים אף על פי כן נמשך בה רצונו יתברך אם לטמאות או לטהר וכן לויה שילדה בכור מנכרי אינה צריכה לפדות הבכור אבל כהנת שילדה כנזכר לעיל הבכור קדוש וכמה דינים כמותם אין מספר תמצא על פי התורה וכן בדיני ממונות בטענות שקר זה טוען כך וזה טוען כך בכולם נתפשט ונמשך רצונו יתברך וכל עיקר כוונתו יתברך היה שיהיה התגלותו יתברך עילא ותתא ומכל סטרין שבכולם יתפשט רצונו יתברך מזה תבין שכל התהוות העולמות הוא הכל בבחינת רצונו יתברך ויש עוד כמה אופנים אשר אין הזמן מספיק לבארם איך שנמשך רצונו יתברך בכל האופנים ואפילו בבחינת סטרא אחראודברים אלו עתיקים וארוכים מארץ מדה:

נ״בוהנה תכלית הגליות הם בשביל כוונה זו כמאמר הכתוב ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם ומקרא מלא דיבר הכתוב והפיץ הוי"ה אתכם בעמים וגומר ועבדתם שם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלוקי"ך אשר בגלות מוכרחים להיות נכנעים לאומות העולם וליבטל נגדם ולהיות תחת ממשלתם וכל עיקר המכוון הוא להעלות משם את ניצוצי קדושה שהוא חיות כל הסטרא אחרא והניצוצים המה דייקא שנפלו בקליפות שהם ההיפוך מצד שלא היה אפשר לבא לידי התגלות בבחינת השגה נפל דייקא בהיפוך דהיינו על ידי הפיכתם ואתכפיא שלהם יבא אל השורש כמו שנתבאר כמה פעמים אשר דייקא מצד ההיפך יתגלה עצם רצונו יתברך אבל כל זה חס ושלום לעשות בדעת ומכוון כי אדרבה בזה ימשיך חס ושלום הקדושה בבחינת קליפה רק באופן אשר הדבר בא על ידי החטא כנזכר לעיל או כמו הגליות אשר באו שלא ברצון כי עיקר הרצון יהיה דייקא להתדבק אליו יתברך על פי רצונו יתברך ואז אפילו ירד לההיפוך שלא ברצונו יכול להגיע מזה אל רצונו יתברך ולהעלות עמו גם ההיפוך להתקשר לרצונו יתברך ומזה יבין האדם בכל דרכיו כמו במשא ומתן ובעסקו של אדם בכל דבר הגשמי אשר הכל הוא בשביל כוונה זו להתקשר אליו יתברך אפילו בעת משא ומתן ולהעלות גם כן דייקא היש והחצוניות אליו יתברך אבל כל זה הוא אם אינו בוחר זה ברצונו כי אדרבה רצונו יהיה דייקא בהביטול והתדבקות אליו יתברך אך כשבא לו הדבר ממילא אז יסיר תחילה הרע הגמור שלא לחפוץ לילך אחר היש הגשמי ולהתמשך בדבר נפרד אפילו בדברים המותרים ומכל שכן חס וחלילה בדברים האסורים ואז יוכל להעלות גם את החיצוניות כי תגיע לו מזה תשוקה יתירה מההיפוך דהיינו מהמשא ומתן ואכילה ושתיה מתברר ויהיה לו מוחין מזה להשכיל ביחודו יתברך ולהתדבק אליו יתברך במדותיו ולפעמים מהתגברותו על ההיפוך יבוא ויגיע מזה להתגלות עצם האהבה אליו יתברך כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך או תגיע לו מזה בחינת צעקה אשר צעקה הוא למעלה מבחינת אהבה ויראה כי בצעקה נתגלה נקודת הלב או יגיע מזה לתשובה אמיתית מנקודת לבבו וכדומה לזה בחינות הרבה אשר אי אפשר לפורטם אך המבין יבין מעצמו:

נ״גוכל הבחינות האלו שיכול כל אדם לבא לבחינה זו דהיינו להסיר הקליפה ולהוציא מתוכה האוכל הוא הכל על ידי תורה ומצות כמו שבמשא ומתן יש כמה דינים כמו גזל ואונאה וריבית בזה מבררים אותה מן הרע הגמור וגם יש דברים בקום ועשה שיהיה הן שלך צדק ויעשה צדקה ממעותיו ולהנות תלמידי חכמים מנכסיו וכדומה לזה כמה מצות גמילות חסדים ולהיות משאו ומתנו באמונה ויאמין שהכל הוא מאתו יתברך ולהפריז על מדותיו וליתן הכרע לשקלו אשר ישקול וגם אם ירצה לאכול בשר יש בה מצות שחיטה וכדומה לזה יש בהתורה מצות לא תעשה כדי שעל ידי זה יהיה כח באדם לסור מהרע והיש הגמור בלבו ויש כמה מצות מהתגלות רצונו יתברך אשר על ידי זה יהיה יכול להעלות המשא ומתן ואכילה ושתיה לפנימיות להעלותם אל הקדושה ממש וכל התעלותם הוא על ידי כח התורה ומצות שהוא רצונו וחכמתו יתברך בכח זה יכולים להתעלות גם כן החיצוניות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין דברי תורה מקבלים טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאום הוי"ה מה אש כו' כי בחינת טומאה הוא מצד ההסתרה אבל התורה היא עצמיות רצונו יתברך אשר מצד עצמותו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו וכמאמר הכתוב לא מראש בסתר דברתי כי בחינת תורה לא באה בבחינת הסתרה אדרבה היא מגלית עצמותו ברוך הוא ולכן נקראת מים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך ולא נשתנו ממהותם רק מצד המקום כן התורה היא עצם רצונו יתברך שנמשכה למטה בבחינת יש וגבול והוא הוא עצם רצונו יתברך כמו שהוא בעצמותו יתברך בבחינת אין סוף ולא נשתנית כלל רק מצד המקום שהיא ממקום גבוה בלתי בעל גבול למקום נמוך שהוא בחינת הגבול אבל הכל הוא עצם רצונו יתברך בלי שינוי וכבר בארנו שאצלו יתברך שוין הגבול עם בלתי בעל גבול וכמאמר הכתוב הנה מקום איתי כי הוא יתברך מקומו של עולם:

נ״דנמצא שכאשר ישראל עוסקין ומתקשרין בתורה ומצות הרי המה ממשיכין עצם רצונו יתברך בכל העולמות והאדם העוסק וממשיך רצונו נכללו נפשו וכל כלי הגוף בעצם רצונו בלי הבדל כלל רק שאצלינו ההתכללות הזאת אינה בגילוי מצד כי עיקר הכוונה להמשיך רצונו דייקא בבחינת הסתר כמאמר הכתוב היום לעשותם דייקא בבחינת עשיה ואם היה ההתכללות הזאת בגילוי הרי אין מקום לגילוי העשיה וכל ההסתר הזה הוא לגבי דידן אבל מצד אמיתותו יתברך אשר אין ההסתר מעלים לפניו הרי הוא ההתכללות בעצם בלי הבדל כלל ועוד זאת שעל ידי עסק התורה ומצות ממשיכין עצמותו ברוך הוא בכל העולמות ובכל הנפעלים כמו שנתבאר אשר כל העולמות התהוותם הוא דייקא על ידי התורה ואין נמצא מציאות בעולם שלא נתהווה על פי התורה שהוא עצמותו יתברך הנגלה על ידי רצונו יתברך וכל התהוות העולמות המה נמשכים מרצונו יתברך אשר הם הם השערות של הראש והדיקנא שנמשכו מחכמה סתימאה שברצונו יתברר אשר השערות הם העלמין אשר עליהם נאמר ועלמות אין מספר כמבואר באדרא רבה על קוצין דשערי שנמשכין רבוא רבבות קוצין אשר הם כל ההמשכות שנמשכו מרצונו יתברך מבחינת חכמה סתימאה שבו:

נ״הוהנה ידוע שרצונו יתברך וחכמה סתימאה שבו היא עיקר התורה נמצא שכל התהוות העולמות המה נמשכים מהתורה והנה הגם שבבחינת התגלות רצונו יתברך בהמצות המה רק תרי"ג ובכל ההתהוות הלא לא נגלה רצונו יתברך אבל עם כל זה אפילו כל ההתהוות הוא רק על פי התורה וחכמה סתימאה שבו כמו שנתבאר לעיל בביאור אשר על כן מזה תבין מה שמבואר באדרא רבה ששורש המצות המה הי"ג נימין שנמשכין מאריך אנפין לזעיר אנפין אשר המה נתפלגו לתרי"ג המשכות בזעיר אנפין:

נ״ווהנה השערות הנובעים מחכמה סתימאה שברצונו יתברך הלא הם אין קץ וידוע שעיקר רצונו יתברך הוא בחינת תורה כידוע וממה שנביעתם של השערות המה מגלגלתא שהוא רצונו יתברך אשר מבחינת שערות ההם המה המשכות כל התהוות העולמות מזה תבין שכל בחינת העולמות המה דייקא על פי רצונו יתברך וחכמתו הסתומה אשר המה עיקר התורה אבל עם כל זה התגלות רצונו יתברך הוא רק מבחינת הי"ג נימין והוא מטעם אשר ביארנו לעיל וגם מבחינת דיקנא שהוא בחינת חכמת התורה יש גם כן קוצין דשערי לאין מספר ואף על פי כן דרך כלל המה רק י"ג תיקוני דיקנא ונכללים כולם במזלא ולכן כל החכמות שבעולם המה נכללו בחכמתו יתברך הסתומה ומבחינת חכמה סתימאה זו שהיא בחינת התורה המה כל החכמות שבעולם ומבלעדיה המה אין ואפס אשר אין להם מציאות כלל כי אין להעריך חכמה מצד העצם כמו שנתבאר לעיל אשר אין להעריך חכמה אל עצמותו ברוך הוא מצד שלימותו יתברך ופשיטותו:

נ״זועוד זאת שאין לך כל נברא שתחייבו החכמה מצד הבריאה כי הכל הוא בחינת פלא למעלה מן השכל וכל התהוות העולמות המה למעלה מבחינת השתלשלות שהוא עילה ועלול שיש להם שייכות זה לזה אשר כל העולמות אינם ערך זה לזה ואינם נאחזים זה בזה ואין לך עלול שתחייבו עילתו בכל הנבראים אפילו בבחינת התגלותם כמו שאנו רואים בחוש אפילו מבחינת הברואים שבעולם הזה הגשמי אשר דרך כלל נחלקים לארבעה בחינות דומם צומח חי מדבר אשר אין מציאותם בערך אחד כלל ורחוק גדרם זה מזה אשר אין להעריך הדומם להצומח אשר תאמר עליו אשר הצומח עילה להדומם והדומם עלול ממנו אשר אינם בגדר אחד וכן הצומח לגבי החי וכן החי לגבי המדבר וכן עד למעלה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה רגלי החיות כנגד כולם שוקי החיות כנגד כולם כו' שפירוש כנגד כולם הוא שהתחתון אינו נערך איזה בחינה ואיזה מהות בבחינה שלמעלה הימנו ומתבטל במציאות ממש בבחינה העליונה וזהו כנגד כולם וכידוע שמלכות שבמלכות של העליון נעשה עתיק לבחינה שלמטה ממנו דהיינו גילוי שבגילוי המדריגה העליונה אשר אין למטה הימנו נעשית עתיק דהיינו שנעתק ממהות התחתון באין ערך כלל ומכל שכן כל העולמות לגבי אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריך איזה ערך דערך באיזה מהות כל המציאות לגביה יתברך אשר מרומם בערכים אין קץ מערך העולמות הגם שכולם המה מכחו יתברך אבל אינם נערכים בכחו יתברך לאיזה מציאות כלל:

נ״חוהנה הגם שבבחינת התגלות העולמות יש בכולם חכמה וטבע בכל הנבראים בהתקשרותם זה בזה ובהמשכתם זה לזה אשר לכל נברא יש כח ומזל מלמעלה ויש להם התחברות בבחינת השתלשלות אשר בבחינת החכמה הנגלה בבריאה הרי תחייב החכמה שבכל נברא להתהוותו וגידולו דייקא בסדר ואלו ישתנה סדרם הרי יתבטל מהותם כמו למשל באדם התחברות אבריו וגידיו ועורקיו וכל הפרטים הרי הם על פי חכמה כידוע לחכמי הניתוח וכן הוא בכל הנבראים נגלה חכמה שתחייב סדרו על פי חכמת הטבע לא שתחייב החכמה בעצם על הנברא שיהיה דווקא באופן זה רק כל ההתחייבות הזאת הוא מצד חיות חכמתו הסתומה יתברך שהיא התורה אשר מצד חכמת התורה היא מתפשטת בכל חכמת הנבראים וחכמתו יתברך גם כן אינה נערכת מצד החכמה דהיינו שעל פי חכמת התורה תחייב המציאות שאפילו על פי התורה לא תחייב הבריאה כי חס ושלום להעריך אצל הבורא ברוך הוא איזה חיוב כלל כמבואר בעץ חיים:

נ״טשהתעוררות הראשון הוא בדרך נדבה והתעוררות רצונו אינו מושג ואין טעם לרצונו הפשוט רק שאחר שעלה ברצונו יתברך לגלות שלימותו יתברך בכל הנבראים התגלות שלימותו זה הוא על פי התורה אשר על כן נקראת התורה חכמה אבל באמת הוא למעלה מבחינת חכמה אך כל ההתהוות של החכמות שהם נגלים בעולמות הוא מטעם שבארתי לעיל על פי משל מחכם המסביר עיין שם אשר מזה יש כמה מיני ואופני המשכות בכדי לגלות רצונו יתברך אפילו מצד ההיפוך אשר אפילו חכמות זרות מסטרא אחרא יניקתם והתהוותם הוא על פי התורה דהיינו שעל ידי זה תתגלה עצם רצונו וחכמתו יתברך ביתר שאת ויש בחינות חכמות זרות שיתהפכו אל חכמת התורה כמו חכמת תכונה וחכמת הטבעיים אשר המה מצד ההתגלות חכמות נכריות בבחינת טבע יש ונפרד אבל כשתבין שורשם יש לכל אחד ואחד שורש בחכמות אמיתיות וכל חכמות האלו המה מושרשים בחכמתו יתברך כמו הרקיעים והגלגלים וצבא השמים אשר המה הכל על פי חכמתו יתברך כידוע שהגלגלים המה הספירות וכל הילוכם וסיבובם ותנועתם המה הכל בכחו יתברך ובחכמתו הסתומה רק אצלינו נגלים לנפרדים וכן בכל חכמת הטבעיים הדוממים והצומחים ובעלי חיים כו':

ס׳אשר כולם המה שורשם באצילות ומתקשרים בחכמתו הסתומה אשר לכל נברא יש כח למעלה ועל ידי הכח הזה התהוותו וקיומו הוא בכח הזה רק מצד ההסתרה נגלה בבחינת חכמת טבעיות וכן כל הארבע יסודות אש רוח מים עפר המה שורשם באצילות מחסד וגבורה ותפארת ומלכות ולא תימא שורשם בלבד אלא כל עצם התהוותם המה מבחינת אצילותו יתברך ואצילות הוא התגלותו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא רק מצד ההסתרה נגלו לנו לחכמות זרות ויש חכמות המנגדים לחכמתו יתברך שבבחינת קדושה כמו כשפים וחרטומי מצרים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כשפים מכחישים פמליא של מעלה דהיינו כחות מנגדים להקדושה דהיינו שחכמת הקדושה הוא דייקא מצד הביטול של כל הנמצאים אליו יתברך בהתקשרות נפלא וחכמות סטרא אחרא המה יו"ד כתרין דמסאבותא המה דייקא להחזיק בחינת היש והנפרד והתהוותם הוא גם כן על פי חכמת התורה דייקא וכמו שמבואר על שלמה המלך עליו השלום בזוהר הקדוש על פסוק שבתי וראיתי וכו' דשלמה המלך עליו השלום היה יורד לאלו החכמות דייקא ומהם נתגלה לו עצם חכמתו יתברך ביתר שאת ועל זה אמר שבתי וראיתי דהיינו ששב מחכמה זאת אל חכמה דקדושה כי חכמה זאת היא נפלה בשבירה אשר ידוע כי כל דבר הגבוה נופל יותר למטה דהיינו מצד שאי אפשר להתגלות מצד עמקות מתגלית דייקא בבחינת ההיפוך כדי שעל ידי זה יוכל להתגלות חכמה העצומה העמוקה והוא דייקא מצד ההיפוך כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסיכלות דייקא דהיינו בהסיר קליפתה יתגלה הפנימיות והאוכל וגם יש חכמת פליסופיא המנגדת כו' כדי שעל ידי זה יהיה יקרות החכמה בהתגלותה האמיתי וכמאמר הזוהר על רב המנונא סבא אשר קודם העסק בחכמת התורה העמוקה הוי מסדר קמיה פרקא דמילי דשטותא שהוא חכמת הפליסופיא שנקראת מילין דשטותא אשר על ידי זה יתגלה עצם החכמה ביתר שאת ולכן כל התהוות החכמה הכל הוא על ידי בחינת גילוי התורה וכמאמר הכתוב אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם כי כאשר אבדה העצה שהיא חכמת התורה הרי אין להחכמות שמסטרא אחרא שום מציאות כלל מצד עצמם ולכן נסרחה חכמתם שאין להם קיום כלל כי כל התהוותם הכל הוא מצד עצם החכמה של התורה:

ס״אועל זה מבואר באדרא רבה מוחא דשקיט ושאנן יתיב ושקיט כחמרא על דורדיה כי כמו שעיקר החיזוק של היין הוא כאשר שוקט על שמריו אז היין מתחזק אבל כשאין בו שמרים הרי טעמו מפיג וריחו נמר והנה הגם שהשמרים עצמם לא יוצלחו לשתיה אף על פי כן על ידי השמרים היין מתחזק וכן יובן על פי משל מחכם אשר הוא עמוק בחכמה גילוי החכמה ועמקותה אינו נגלית רק מצד איזה דבר הנגלה לאיזה מהות אשר בלי חכמה נחשבת למהות זר אבל על ידי חכמה מסביר שורשה ומהותה וגם עוד נגלית החכמה ביתר שאת מהמנגד להחכמה דהיינו מקושיות ומדברים קשים שאין להם הבנה כידוע נמצא על ידי הדברים האלו תתחזק חכמתו ביתר שאת אבל אם לא יהיו בחינות אלו הרי אין חכמתו נגלית כלל ואינה נצרכת ואצל החכם גופא אינה נגלית כלל ואין מוצא בה טעם ולכן כל עיקר התגלות חכמתו והוספתה ועומק החכמה מתגלה דייקא על ידי בחינות אלו מצד ההיפוך מהקושיות:

ס״בוהנה בהקושיות יש גם כן כמה בחינות יש שעל ידי הקושיא יתגלה חכמתו באופן עמוק עד שתתיישב גם כן הקושיא על ידי זה ויש שממציא חכמה לדחות הקושיא ויש בהקושיות סתירות ועל פי התגלות חכמתו ימצא בהם טעם שלא יהיו סותרים זה את זה ויש בזה כמה בחינות אשר אי אפשר לפורטם כן יבין המבין בהתגלות חכמתו הסתומה שבבחינת רצונו יתברך אשר אין התגלותה אלא דייקא מצד ההתמשכות בבחינת עולמות בבחינת גילוי היש והגבול וכן דייקא מצד ההיפוך בזה הוא דייקא התחזקות חכמתו יתברך אבל שלא מצד היש והזולת וההיפוך הרי אין מקום להתגלות חכמתו יתברך והם בחינת השמרים הנזכרים לעיל אשר מצד עצמם המה בחינת צמצומים והפכים אבל המה יסוד ובסיס להמשיך חכמתו הסתומה מאין סוף ברוך הוא ויש בזה בחינות לאין מספר אבל דרך כלל בחינת השמרים המה שערות הראש והדיקנא לכן יש בהם כמה אופני המשכות יש המשכה להתגלות היש בכדי שעל ידי בחינת היש יתמשך כח חכמתו יתברך ויש המשכות להמשיך יחודו יתברך שלא יהיה היש סותר ומנגד בבחינת נפרד ולגלות יחודו יתברך ויש התגלות עצם החכמה דייקא על ידי בחינת הגבול ויש גם כן מצד ההיפוך ובבחינת ההיפוך עצמה יש כמה בחינות יש המשכות בבחינת רחמנות להתמשך אפילו בבחינת ההסתר ויש בחינת המשכה בבחינת ארך אפיים לסבול ההיפוך ויש בבחינת הפיכת ההיפוך אשר על ידי ההיפוך יהיה גילוי יותר כמו רב חסד וכמו נושא עון ועובר על פשע אשר מפשע נעשה שפע וכל המשכות אלו הוא הכל מחכמתו הסתומה באופן סתום אשר עמקו מחשבותיו יתברך נמצא שהתיקונים האלו הם דייקא מצד היש וההיפוך ועל ידי הבחינות האלו הוא התחזקות חכמתו לבררם ולהבדילם ולכללם ולהיות יתרון החכמה על ידם ולכן נקראים שמרים:

ס״גוהנה הם נקראו שמרים לגבי דידן בבחינת התגלות שהוא לגבי ההמשכות שנמשכו בבחינת שערות אבל אצלו המה הכל כח אחד לבדו שהוא כחו יתברך הכוללם כולם לכח אחד ממש וכמו שנתבאר לעיל על מאמר האדרא רבה יתיב על כרסייא דשביבין לאכפיא לון כי בזה נגלה כח עצמותו ברוך הוא והנה כל הדברים האמורים לעיל הוא מצד בחינת אצילות שהוא בבחינת התמשכותו יתברך בבחינת כלים דאצילות אשר נערכו בבחינת עולמות אבל שלא בבחינת אצילות שהוא כאשר כל העולמות הם בכחו יתברך שלא בבחינת המשכות אלו אין להעריך כל המשכות אלו כי כל זה נאמר בבחינת כתר ובבחינת חכמה סתימאה שבו אשר המה שייכים לבחינת אצילות ומצד בחינת הכלים נאמרו כל הערכות האלו השערות והתיקונים וכחמרא יתיב על דורדיה כו' אבל שלא בבחינת אצילות הגם שכל הבחינות האלו הם מצד עצמותו ברוך הוא אף על פי כן אין להעריך כל אלו הבחינות אצלו יתברך כי הכל הוא כח עצמותו לבדו ברוך הוא בכל הפרטים בבחינת השוואה ובזה אין לנו עסק כלל לאמר ולחשוב איך המה כל הפרטים האלו בכחו יתברך כי קמיה כחשיכה כאורה ממש בלי שום הבדל כלל ואיך הוא לא נודע ואסור לשאלא כלל והוא בחינת התורה שקודם האצילות אשר על זה נאמר ורחוק מפנינים מכרה כמבואר בזוהר שהוא מפנינים עלאין שהם אבא ואימא ועליו נאמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה וכתיב לא תסולה בכתם אופיר כו':

ס״דוהנה בבחינת תורה יש בחינות לאין מספר איך שהוא בבחינתה קודם אצילות כמו שהוא מצד עצמותו ברוך הוא ואיך שנערכת בבחינת שרשי אצילות שהוא בחינת עתיק ואריך כמבואר לעיל וכל זה הוא מצד השורש אבל עיקר בחינת התגלות התורה הוא בבחינת זעיר אנפין והוא נקרא תורה כידוע וכל רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה המה בבחינת זעיר אנפין כמבואר באדרא רבה ומתפלגין לתרי"ג אורחין בזעיר אנפין כי בחינת זעיר אנפין הוא כח התמשכותו יתברך בבחינת כלים וממנו הוא כל התהוות העולמות בכל הפרטים ובכל ההתחלקות אשר כל ההתחלקות הם מצד הכלים שהם חכמתו בינתו דעתו ומדותיו יתברך וכל מדותיו יתברך המה מתנהגים על פי חכמתו בבחינת חכמה גלויה בכל נברא אשר כולם נפעלו בחכמה וחכמה הגלויה הזו היא בחינת חכמת התורה:

ס״הועליה נאמר בזוהר אורייתא מחכמה נפקת כי היא ראשית הגילוי לחכמתו יתברך כי כל הבחינות המבואר לעיל הוא הכל מצד השורש אבל בחינת התגלות הוא דייקא בחינת כלים דאצילות אשר מבחינת כלים דאצילות המה כל התהוות העולמות אך בבחינת זעיר אנפין הוא שני בחינות מצד בחינת חיצוניות ומצד בחינת פנימיות כי בחינת חיצוניות הוא בחינת התגלות העולמות בבחינת סדרן והערכתן וגם בבחינת התקשרותם ויחודם אליו יתברך ויחוד כל הדרגין בבחינת התאחדותם זה בזה וקישורן זה בזה בכדי שיהיו כלים לגלוי יחודו יתברך בכל הפרטים ובחינה זו נערך לבחינת חצוניות הכלים ובחינת פנימיותו יתברך הוא גילוי עצם הכוונה לגלות רצונו יתברך על ידי הכלים האלו גם כן על ידי המוחין שהוא חכמה בינה דעת ובבחינת פנימיות זה נקרא זעיר אנפין בבחינת תורה כי תורה הוא לשון הוראה דהיינו שמורה עצם רצונו יתברך בכל פרט והתגלותו בבחינת תורה הוא בהוסיף אורו יתברך בבחינת הכלים על ידי חכמה ובינה הנעלמים שהמה למעלה מכלים אשר נביעתם הוא מחכמה סתימאה שברצונו יתברך על ידי בחינת המזלות כמו שנתבאר לעיל:

ס״ווגם על ידי בחינת התגלות רצונו יתברך בבחינת כלים אלו על ידי הארת פניו יתברך בבחינת אריכא דאנפין דהיינו שנתגלה עצם כוונתו יתברך אשר בבחינת הארת פנים אלו נתגלה עצם רצונו יתברך אשר על זה נאמר באור פני מלך חיים וכמאמר כי באור פניך נתת לנו הוי"ה אלקינ"ו תורת חיים והוא על ידי הארת פניו יתברך מבחינת רצונו ועל ידי התגלות מצחא דאריך אנפין שהוא תחילת התגלות הפנים שהוא הנקרא רצון כי רצונו יתברך מצד עצמותו יתברך אינו בערך גילוי ואין שייך לקרותו רצון אשר אינו בערך השגה רק מה שנקרא אריך אנפין בשם רצון הוא מצד שאין לכנות כל ההתגלות כי אם מצד הרצון וגם מצד שהוא למעלה מן החכמה והבינה נקרא בחינת רצון אשר לבחינת רצון אין טעם ודעת כמו שתוק כך עלה במחשבה אבל מצד העצם אין נופל לומר בו לשון רצון כי רצון הוא מצד הפעולה דהיינו למשל כשנגלה רצונו של אדם החפץ בדבר בעת חפצו נגלה רצונו אבל כשאין נגלה אצלו שום התגלות לאיזה דבר אין לכנותו בשם רצון כלל אשר על כן בחינת אריך אנפין שהוא כח התקשרותו יתברך בבחינת עולמות כאשר הוא לגביה יתברך הרי איך שהוא בכחו יתברך איך שייך לומר רצון ועוד שהרצון הוא להזולת לאיזה דבר שחפץ ואיך תעריך אליו החפץ ורצון אשר אין זולת כלל רק שאף על פי כן מוכרח להיות כל ההשתלשלות על פי רצונו יתברך והתגלות הרצון הזה אינו נגלה רק בבחינת התגלות הכלים ולכן מעריכים עיקר התגלות רצונו יתברך בבחינת מצחא דאריך אנפין דהיינו בבחינת כלים דאריך אנפין שהוא בחינת התגלות בבחינת חצוניות:

ס״זוהנה הגם שאין להעריך כלים בבחינת אריך אנפין אף על פי כן מצד שכל ההתמשכות נמשכו על ידי רצונו יתברך לכן מעריכים אליו גם כן בחינת המשכות חצוניות דרך כלים אבל לא שיהיה איזה התגלות מבחינת אריך אנפין כי הוא יתברך סתימא דסתימין ואינו בערך התגלות שהם בחינת כלים רק שהתגלות זו הנערך בשם מצחא דאריך אנפין עיקר ההתגלות של המצחא הנקרא רצון הוא על ידי כלי הזעיר אנפין דהיינו שכאשר ההתעוררות שלמעלה שמאין סוף ברוך הוא הוא מצד עצם רצונו יתברך אז נגלה בבחינת כלי הזעיר אנפין עצם הרצון והכוונה ועצם גילוי הרצון הזה אין להעריכו רק בבחינת כלים בבחינת חצוניות מצד שרשם וכאשר אינו מאיר התגלות עצם רצונו יתברך רק הגילוי הוא על פי המדות והצמצומים אז ההתגלות נקרא בבחינת מצחא דזעיר אנפין וכמו למשל כשהמלך מגלה רצונו לעבדיו בבחינתם בבחינת דקדוק ודין אז נערך ההתגלות הזאת בבחינת צמצומים וחצוניות אבל כשמאיר פניו עליהם בהתגלות עצם רצונו בפנימיות אז נגלה על ידי כליו אלו עצם רצונו דהיינו שמאיר בהכלים אלו פנימיות כוונתו ורצונו:

ס״חוהנה הגם שהם שני אופני התגלות עם כל זה התגלות הללו הם הכל על ידי בחינת הכלים שלו אבל הפנימיות שלו בלתי הכלים אינם בערך גילוי כלל רק כשמגלה רצונו בבחינת המקבלים בצמצומים ודקדוק ודין נקרא התגלות זו בבחינת קטנות וצמצום ודין וכאשר מגלה עצם רצונו בלי הסתרה נקרא התגלות זאת מעצמותו ומאיר פנימיותו בההתגלות אבל שני בחינות ההתגלות הוא הכל על ידי כליו כן הוא כביכול כאשר התגלותו יתברך בבבחינת זעירא דאנפין בבחינת צמצומים וקטנות בערך התגלות העולמות בבחינת חצוניות נקרא ההתגלות הזאת בשם מצחא דזעיר אנפין אבל כשנגלה פנימיות רצונו יתברך על ידי בחינת הכלים האלו אז מאיר בהתגלותו יתברך אור פנימיות כוונתו יתברך נקרא ההתגלות זאת מצחא דאריך אנפין והוא גילוי רצונו יתברך אבל עם כל זה שני בחינות הגילוים המה על ידי כלי הזעיר אנפין שהוא בחינת אצילות הכלים שהוא חכמתו בינתו דעתו ומדותיו יתברך כי עצם פנימיותו יתברך שלא בבחינת הכלים אינו בערך התגלות כלל:

ס״טוהנה בבחינת התמשכותו בבחינת זעיר אנפין יש שני בחינות אחד מצד חצוניות הכלים ואחד מצד פנימיות הכלים ושני הבחינות המה מתמשכים מרצונו יתברך רק שכשאינו מתגלה רק בחינת החיצוניות נקרא התגלות זאת בחינת גילוי זעיר אנפין בבחינת כלי הצמצומים וכאשר נגלה פנימיות כוונתו יתברך נקרא התגלות זו בחינת אריך אנפין ושני המשכות אלו המה מבחינת השערות דהיינו השערות הנמשכין מהגלגלתא הם מבחינת אחוריים שהוא בחינה החצוניות וההמשכות הנמשכין מבחינת דיקנא קדישא דרך פנים נקרא פנימיות:

ע׳והנה בשני הבחינות הנזכרים לעיל יש בכל בחינה פנימיות וחצוניות דהיינו חצוניות הוא להמשיך כל הכלים שהם החכמה בינה דעת ומדות בבחינת הנפעלים וסדרם והתקשרותם ויחודם ופנימיות הוא כאשר נגלה עצם כוונתו בבחינת הכלים ולכן סתם שערות המה נמשכים מבחינת עורף והוא למיגד מרישא לרישא להמשיך סדרי העולמות בבחינתם בבחינת חצוניות ובחינת פנימיות המה המצות דהיינו פעולת כוונת של כל הנבראים בפועל לגלות רצונו יתברך ובבחינת התמשכות זו נערכים השערות לי"ג נימין שהם המצות וכן בבחינת דיקנא יש גם כן שני הבחינות בחינת חצוניות ובחינת פנימיות הגם שבחינת הדיקנא היא נמשכת מהפנימיות אבל עם כל זה אפילו בבחינת הפנימיות יש בבחינת המשכתו יתברך גם כן שני בחינות המשכות ונחלקו גם כן לחצוניות ופנימיות בחינת חצוניות הוא התגלות רחמנותו יתברך ברחמים רבים וגם לחנן מתנת חינם כמאמר הכתוב וחנותי כו' אפלו שאינו כדאי וכן נושא עון כו':

ע״אדהיינו ההמשכה הזאת הוא כשלא נגלה עצם כוונתו יתברך בבחינת רצונו וחכמתו רק שההתגלות הוא בבחינת חצוניות אך אף על פי כן כל קיום העולמות וכל התהוותם הוא הכל מכח עצמותו ברוך הוא רק שכחו יתברך הוא בבחינת הסתרה והמשכה הזאת הוא י"ג תקוני דיקנא שהם מעצם פנימיותו יתברך אבל התגלותם הוא רק בבחינת רחמנות אבל לא התגלות עצם כוונתו רק שהתיקונים שהוא הרחמנות והחנינה הוא מכח עצמותו ברוך הוא והם הם הי"ג תיקונים שהמשיך משה בעת חטא העגל ולכן בבחינת המשכה זאת עדיין אינו נתגלה בבחינת התחברות דיקנא דאריך אנפין בבחינת דיקנא דזעיר אנפין כי מצד ההתגלות היא בבחינת חצוניות רק שבבחינת חצוניות מוסתר הנביעו לייחדם אבל כאשר נגלה פנימיות כוונתו יתברך שהוא התורה אז נמשך דיקנא דאריך אנפין בדיקנא דזעיר אנפין ונעשו שערות דיקנא דזעיר אנפין לבנים כמבואר באדרא רבה עיין שם גם בדברי רבותינו זכרונם לברכה שעל הים נדמה כבחור בבחינת שערות שחורות ובמתן תורה נדמה להם כזקן וידוע שהקדוש ברוך הוא נקרא זעיר אנפין אשר במתן תורה נגלה עצם כוונתו יתברך ורצונו בבחינת עולמות לכן נגלה גם כן עצם כוונתו בלי בחינת צמצומים בעולמות ולכן היו שערותיו לבנים והנה מבואר בעץ חיים כי כאשר מאירין תקוני דיקנא דאריך אנפין בתקוני דיקנא דזעיר אנפין אז נעשו ך"ב תיקונים י"ג דאריך אנפין וט' דזעיר אנפין נתחברו ונעשו ך"ב וך"ב הם ך"ב אותיות התורה שנתגלו בבחינת זעיר אנפין^הגה"הובזה תבין ששערות הראש דאריך אנפין נמשכין בזעיר אנפין בלי הפסק אבל שערות דדיקנא אינם נמשכין רק בעת הגדלות זעיר אנפין כי שערות הראש הוא למיגד מרישא לרישא דהיינו בבחינת התהוות כל העולמות בקיומם והתהוותם וסדרם אפילו בבחינת חיצוניותם אשר המשכה זו מחכמה סתימאה שברצונו מוכרח להיות בלי הפסק בשביל קיום העולמות רק שבהמשכה זו יש שני בחינות דהיינו בבחינת חצוניות הם קוצין דשערי לאין קץ ובהתגלות פנימיות המה הי"ג נימין ואז מכין קוצי דשערי דאריך אנפין בגלגלתא דזעיר אנפין ונתפלגו מוחין דיליה לארבע דהיינו שאז מאיר פנימיות הוא גדלות דזעיר אנפין שהוא התגלות פנימיותו יתברך וקוצי דשערי הוא למשל כשנופל לאדם איזה שכל חדש והבנה יתירה התגלות זו הוא מכח רצון הנפש אך כח הרצון במהותו אינו בערך התגלות כלל לכן ההתגלות הזאת אינו בהרחבה רק כמו ברק שהוא בחינת השקפה הנופל במוחו של אדם בלי התרחבות ובזה ההתגלות מתרחבין מוחין של אדם ונתגלה הדעת גם כן בהרחבה להבדיל בין דבר לדבר כן כביכול התגלות זעיר אנפין הוא בבחינת כלים וכאשר הוא בבחינת חיצוניות הגה"ה אין בזעיר אנפין אלא שלשה מוחין שהם חכמה בינה דעת כי בדעת עדיין אינו נגלה ההבדלה בין החיצוניות להעצם אבל כשמאיר מבחינת רצונו יתברך להכלים הארה בבחינת הכאה כמשל הנזכר לעיל בזה מתגדלין מוחין ונעשין ארבע דהיינו הדעת נתרחב ונתפלג לחסדים וגבורות דהיינו בחינת הבדל אבל בחינת שערות דדיקנא שהוא מצד הפנים שהוא לגלות חכמתו הסתומה כשהוא אינו בבחינת גדלות דהיינו שלא נגלה פנימיות כוונתו יתברך הרי עדיין לא נגלה עצם כוונתו יתברך שהוא בחינת התורה אז אין להדיקנא התמשכות נגלה בבחינת זעיר אנפין אבל בבחינת הסתר מוכרח תמיד להיות נמשך מאתו יתברך רחמים רבים וארך אפים כו' כי זהו עיקר חיות העולמות וקיומם מצד הפנימיות וכמשל האב כאשר מתמשך אל בנו ומתאחד עמו בערך בנו הרי אינו מגלה לו עצם פנימיותו כי אם לפי ערך בנו אף על פי כן מוכרח להיות תמיד המשכה מעצם המכוון שלו על ידי בחינת רחמנות גדולה ואהבה רבה בבחינת השפעתו אבל לבנו אינו נגלית אבל כשהבן השיג המכוון והפנימיות של אביו אז נגלה המשכת אביו מעצם כוונתו כן הוא כביכול שכאשר התגלותו יתברך הוא בבחינת חיצוניות על ידי בחינת הכלים בבחינת יחודם והתקשרותם מצד הכלים אז אינו נגלה עצם כוונתו יתברך בבחינת הגה"ה העולמות הגם שכל ההתמשכות הוא על פי פנימיות כוונתו יתברך אבל הם בהסתר אבל כאשר נתגלה פנימיות כוונתו ורצונו יתברך אז נתגלה פנימיות כוונתו יתברך בבחינת הכלים שהוא זעיר אנפין אשר על כן בזה תבין מה שכתב באדרא רבה ובעץ חיים אשר י"ג מדות שהמשיך משה רבינו עליו השלום בעת חטא העגל המה חיצוניות וי"ג תקוני דיקנא המה בבחינת פנימיות והמה י"ג דמיכה שהוא מי א"ל כמוך כו' כי המשכת משה היה בעת החטא אשר מזה היה הפגם והיה הסתלקות המשכתו יתברך מבחינת פנימיותו יתברך מחמת החטא והיה ההתגלות בבחינת נפרד אז הוצרך לעורר רחמים רבים מכחו יתברך מצד פנימיותו בכדי להמשיך יחודו אבל התגלות הזאת היא בבחינת חצוניות ובבחינת הסתרה אבל התגלות פנימיות הדיקנא היה בעת מתן תורה כי אז היה התגלות רצונו יתברך בהתגלות גמורה ולכן עיקר עליית זעיר אנפין הוא רק עד הדיקנא והוא תכלית גדולתו ודי למבין וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה עד אברהם לא הוי זקנה דהיינו עד אברהם היו העולמות מתנהגים בחיצוניות גמור בבחינת נפרד גמור ואז לא היה התגלות יחודו יתברך אשר על כן לא היה התגלות פנימיותו יתברך כלל אפילו בבחינת הסתר וחיותם של העולמות היה רק בבחינת אחוריים אבל אברהם המשיך יחודו יתברך ושורש היחוד הוא מכתר וכמאמר אליהו זכור לטוב אנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ואנת הוא כתר לכן על ידי יחוד המשיך התגלות הדיקנא אבל עם כל זה עדיין היה המשכתו יתברך בבחינת דיקנא בבחינת הסתר עד מתן תורה שאז היה בבחינת התגלות גמורה כנזכר לעיל ודי למבין והבן: אשר על כן עיקר גילוי התורה ומצות הוא בבחינת זעיר אנפין כשהוא בבחינת גדלותו ואז נתגרלו כל אבריו בבחינת המשכות פרטיות אשר על כן נתפלגו בזעיר אנפין כי המשכת רצונו יתברך הוא לא נתחלק לחלקים רק בבחינת גילוי לבד דרך כלל רק כשרצונו יתברך בא לבחינת התגלות חכמה ובינה ומדות דזעיר אנפין שם מתפלגין וכמו למשל בהבדל באדם אשר נתעורר אצלו רצון לאיזה המשכה מכח נפשו הרי ברצון זה אינו נגלה פרטיות הדבר רק שהוא הטייה והמשכה ממהותו דרך כלל להדבר שנמשך אליו אבל כשבאה ההמשכה במוחו בחכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו אז נתגלו הפרטים של המשכה זו באיזה אופן להתמשך ובאיזה אופן שלא להתמשך וכל הפרטים ודקדוקים מתגלים בחכמתו ובינתו ומזה מתגלים מדותיו באהבה ובהיפוך כו' וכן הוא כביכול בבחינת התגלות רצונו יתברך להתמשך בהעולמות הרי אין בבחינת המשכה זאת רק בחינת המשכה בלבד אשר בכח המשכה זאת נכללו כל הפרטים באופן אחד שהוא בחינת הטייה למהות העולמות כי עדיין לא נחית לבחינת כלים ובחינת צמצומים אבל כשנתגלו בחינת כלים שהם חכמה ובינה כו' אז נתחלקו לכמה המשכות פרטיות ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אך עם כל זה בבחינת המשכתו יתברך על ידי בחינת שערות שהוא בבחינת התגלותם מעריכים ההמשכה לי"ג בחינות הן מצד שערות הם י"ג נימין שהם בחינת המצות ושערות שמצד הפנים המה גם כן י"ג תיקוני דיקנא כי דרך כלל נגלה המשכתו יתברך בבחינת תיקונים דהיינו רחמים רבים וכן כולם כי אצלינו אינו נגלה עצם רצונו יתברך רק על ידי בחינת רחמים רבים וחנינה כו' ורב חסד ונוצר חסד אשר מהם נמשכו התורה ומצות דהיינו שיהיה התגלות עצם פנימיותו יתברך אשר אינם בערך כלים וערך עולמות כלל ושיהיה נמשך בהכלים האלו עצם כוונתו יתברך בהתגלות הכלים אשר מצד התגלות אין להעריכם באיזה ערך לפנימיות רצונו יתברך לכן אין להעריך המשכתו יתברך כי אם על ידי רחמים רבים שלמעלה מן השכל וכן רב חסד ונוצר חסד שהמשכה זאת הוא למעלה מבחינת השתלשלות הכלים והערכה זו היא איך שהיא לגבי דידן אבל לגבי עצמותו ברוך הוא אין להעריך איזה המשכה ומדה כלל כי לגביה הכל הוא המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא הכולל בהשוואה גמורה ואין הכלים מסתירים לגביה כלל וכל המדות שהם רחמים רבים הוא רק מצד הכלים אשר על כן מכנים המשכות אלו בשם שערות כמו שאין להעריך השערה לגבי השכל אך אף על פי כן המשכתם הוא מהמוח כן אין להעריך מדות אלו אליו יתברך כי אם בבחינת שערות ודי למבין וי"ג המשכות אלו הם מצר אחוריים שהם בחינת המצות שהמה נמשכו דייקא בבחינת עשיה חצוניות וגוף על כן נערך ההמשכה הזאת בבחינת אחוריים כמו הגוף שהוא בחינת אחוריים לגבי הנפש וטפל אליו והן מצד בחינת הפנים שהוא בחינת חכמת התורה אשר היא בבחינת חיות למעשה המצות כי על פי חכמת התורה נתגלו מעשה המצות וחכמתו יתברך היא נערכת לבחינת הנפש וכאשר נמשכו בכלי הזעיר אנפין נעשו תרי"ג המשכות הן בבחינת מעשה גוף המצות שהוא בחינת גופא דזעיר אנפין והן בבחינת חכמתו יתברך שנמשכה לפרטים אין מספר שהם טעמי המצות ודי למבין והבן:

ע״בוהנה התורה נחלקה לשתי בחינות דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה וזעיר אנפין נקרא תורה שבכתב ומדת מלכותו יתברך נקראת תורה שבעל פה כי בחינת זעיר אנפין כל כליו המה בבחינת יחוד גמור רק שבבחינת יחוד הזה נכללו כל פרטי העולמות ונקראו גם כן כלים להמשכתו יתברך כי שלא בבחינת כלים אין לתאר אליו שום המשכה רק על ידי הכלים האלו שהוא החכמה והבינה והמדע נמשך רצונו יתברך והמה נקראים כלים להמשכתו יתברך אשר על כן נתפלגו כליו לתרי"ג בחינות כלים להמשכתו יתברך להיות עובר על ידי בחינות תרי"ג כלים אלו רצונו יתברך אבל עם כל זה הגם שנתפלגו לפרטי המשכות אף על פי כן בדרך כלל הוא כח אחד והמשכה אחת הכולל תרי"ג המשכות כמו למשל אדם הגשמי אשר נתחלק לכמה פרטים באבריו הפנימים והחיצונים אבל דרך כלל הוא אדם אחד ממולא מכל אלו הכחות וכל החיות המתפשט בכלים אלו המה כח אחד וחיות אחד אשר על כן אפילו כשנמשך אצלו רצון אשר הרצון הזה מתפשט בחכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו וכן מרגישים כל אברי הגוף בבחינת התמשכות הזה אף על פי כן הוא נערך בכחו להמשכה אחת בכלל וכן למשל החכם המשכיל איזה דבר בעצם חכמתו הרי בהשכלה זו המה כלולים כל הפרטים השייכים להחכמה זו ויש בזה כמה אופנים לאין מספר אך אף על פי כן כח זה כאשר הוא עודנו בכח חכמתו הרי הוא כח השכלת המדות בדרך כלל אבל כשירצה לגלותה להמקבל הרי מוכרח לבאר פרטי החכמה אך עם כל זה בעת השפעת החכמה מצד שהוא משכיל עיקרית הדבר באמיתותו הרי הוא משכילה דרך כלל אבל בבחינת המקבל אשר גדרו הוא רחוק ממהות החכמה ובכדי שישיגוה מוכרח להשיג המקור של עיקרית החכמה ויסודתה וכוונתה ואחר כך לדקדק בה בכל מלה ומלה בכדי לקבלה במוחו בערך שכלו הרחוק ממהותה ומוכרח להעמיק בה שישכיל אותה באופנה ועל ידי בחינת העמקה ודקדוק זה הרי יתרבו פרטי החכמה לאין קץ כמו שמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ומתלמידי יותר מכולם כי כל מה שהוא רחוק מהחכמה הזו מוכרח להשכיל ולהסביר כל הפרטים עד שיבין אותה התלמיד וכל מה שירצה להסביר אותה ולהמשיכה בבחינת השכלה בבחינת שכל התלמיד מוכרח לידע ולהעמיק יותר עיקרית החכמה בכדי שעל ידי שרשה יהיה יכול להמשיכה גם כן למטה כידוע וגם בהשכלה זאת יתגלו פרטי החכמה בכל פרטי השכלות חדשות:

ע״גוהנה הגם שכל הפרטים היו מקודם בכח החכמה אבל עם כל זה לא נתגלו וכאשר מובן זה לכל בן דעה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה שמשה רבינו עליו השלום לא הבין מה שאמר רבי עקיבא עד שאמר זה מנין לך אמר הלכה למשה מסיני נתקררה דעתו והנה הוא לכאורה תמוה אשר כל עיקרית התורה נתגלית למשה בכל פרטיה ודקדוקיה והוא קבל אותה ולא הבין מה שאמר רבי עקיבא אבל באמת הוא מצד שמשה רבינו עליו השלום השיג עצם החכמה והוא היה הכלי לעצמות התורה היה משיג עצם חכמת התורה אשר על כן לא נתגלו אצלו פרטיה אבל רבי עקיבא עליו השלום שהוא היה מבחינת בריאה אשר בבחינת בריאה מצד ההסתרה הוא אין ערך לגילוי עצם חכמתו יתברך כמו שהיא בבחינת אצילות ובכדי לגלות עיקרית החכמה אפילו בבחינת בריאה היה מוכרח לעמוד על עיקרית החכמה ושורשה אשר מצד שורשה של התורה היה יכול להבינה אפילו בבחינת השכלה דבריאה ולכן על ידי זה היה התגלות חכמתה בכל הפרטים ופרטי פרטים ורמיזותה וקוציה ותגיה על מה מרמז כל קוץ אבל באמת כל הפרטים נכללו אצל משה רבינו עליו השלום בהשכלה אחת ולכן אמר שהיא הלכה למשה מסיני שכל בחינת הפרטים ניתנו בבחינת השכלת משה אבל אצלו הוא השכלה אחת מצד שהיה משיגה מצד העצם:

ע״דוכמו למשל בן מלך הרגיל בהיכל המלך ובאוצרותיו ובנימוסיו הרי מצד גידולו תמיד שם הרי הוא משיג ונתפס הנימוסים אצלו בבחינת עצמיות דרך כלל אבל הבן כפר אשר אינו רגיל בדברים אלו ומהותו ובחינתו רחוקים שלא בגדר אחד כשירצה לעמוד על הדברים מוכרח לחקור אחר שורש הדברים האלו ומקורם ומהותם ולדקדק על כל הפרטים וכמבואר בגמרא למה ישעיהו דומה לבן כרך שראה את המלך לכן לא גילה הפרטים רק עצם הדבר ויחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולכן היה מגלה כל הפרטים ובוודאי בנבואות של יחזקאל היה גילוי יתירה בבחינות חדשות ופרטים חדשים מהגילוי שבנבואת ישעיהו אך עם כל זה היה כלול כל הפרטים בנבואת ישעיהו גם כן ובזה תבין כי תורה שבכתב היא כחו יתברך הנמשך בבחינת התפשטותו בעולמות שהוא בחינת זעיר אנפין ובוודאי בכח הגילוי הזה נתכללו כל הפרטים אבל עם כל זה כיון שעדיין לא יצאו לחלק ושם הוא גילוי אין סוף ברוך הוא הרי לא נגלו כל הפרטים כי אם כח המשכה בלבד אבל כשבאה ההמשכה לבחינת דבור שהוא מדת מלכותו יתברך לגלות בבריאה יצירה עשיה אשר המה בבחינתם רחוקים מאור פניו יתברך בבחינת עצם השגתם כי אין ערך היש והגבול אל בלתי בעל גבול ולכן בכדי שיהיה הגילוי הזה אפילו בבחינת עולמות מוכרח לבא לידי גילוי יותר השורש וכל הפרטים כי מצד שורשם הלא הם ממקור אחד ולכן בגילוי הזה מוכרח להיות גילוי משורשם בכדי שיהיו יכולים להתגלות ביותר פרטים ובזה מתחדשים פרטים לאין קץ הגם שכל אלו הפרטים היו בכח המשכתו אף על פי כן לא היו בבחינת גילוי ועוד זאת שעל ידי תורה שבעל פה נתחדשו חדשות ממש מהשורש כי על ידי התעוררות השורש נתגלית החכמה מהמקור בחידושים אין קץ כמאמר הנזכר לעיל ומתלמידי יותר מכולם שנתחדש להמשפיע גם כן השפעות ושכליים חדשים:

ע״הוהנה בבחינת תורה שבעל פה כל הפרטים המה נובעים על ידי שערות הראש דזעיר אנפין לבחינת נוקבא ולכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק קווצותיו תלתלים אלו תילי תילין של הלכות שבמוחין דזעיר אנפין אשר כלולים בהם כל פרטי התמשכות שהוא בכח מיוחד ונובע בבחינת שערות שהמה צמצומים בכמה פרטים לאין קץ בבחינת מלכותו יתברך המסתרת כל הפרטים בבריאה יצירה עשיה ומבחינת הסתרתה נמשך הגילוי בפרטיות לאין קץ אשר על כן נקראת תורה שבכתב ושבעל פה דהיינו שבהכלים הם האותיות נכללו כל הפרטים מבחינת רצונו יתברך וחכמתו הסתומה והמה כלולים בהאותיות בבחינת תמונתם ותגיהם וצירוף אותיות ופסוקים וטעמים אבל בחינת תורה הנתגלית בבריאה יצירה עשיה נקראת על פה דהיינו למעלה מהפה שהוא ההתגלות כי שורשה הוא מלמעלה מהגילוי אשר אינה מתגלית בבחינת כלים וכל התגלותם הוא על ידי שערות דזעיר אנפין:

ע״ווהנה בזה לא תקשה לך מה שמבואר בזוהר ובעץ חיים שמאלו השערות יונקים הקליפות אשר על כן נאמר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא כי עיקר הוא להסיר השערות והצמצומים מבחינת זעיר אנפין ולכן היו הלוים מצווין על גילוח השערות וכמו שמבואר בזוהר שלעתיד יעביר השער וזמין למגלשינהו מעיקרם ובדברי רבותינו זכרונם לברכה מבואר שהם תילי תילין של הלכות וגם כן מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שההלכות שהם השערות דזעיר אנפין לא יהיו בטלים אפילו לעתיד ובזוהר מבואר שלעתיד יעבור השערות מעיקרם והם כסותרים זה את זה אבל באמת שניהם מכוונים שכל בחינות השערות דזעיר אנפין מהם נמשכים כל פרטי התחלקות העולמות שיהיה נגלה כל פרט ופרט בבחינת יש בצמצומים רבים כי עיקר בחינת הזעיר אנפין הוא חיות כל העולמות בכל הפרטים רק שאצלו יתברך המה מתקשרים ביחוד ועיקר הכוונה לגלות רצונו יתברך דייקא מצד הפרטים ומצד ההיפוך אשר לכן בחינת מלכותו יתברך היא מקבלת כל הפרטים להסתירם בבחינת העולמות בבריאה יצירה עשיה להיות נגלה כל פרט דייקא בבחינתו ולכן נקראת מלכות דבור כמו שבדבור נתחלקו השכל והמדות בכמה מיני צרופי אותיות אשר בכח השכל והמדות המה הכל כח חיות אחד רק שבחיות הזה נכללו כל הפרטים אבל הם בהתכללות אחד ועל ידי הדבור נגלו כל הפרטים ומאין בא הכח בחמשה מוצאות הפה בכח הדבור כל פרטים אלו הוא מהשפעת והמשכת שכל ומדות אשר נובעים בסתר המדריגה עד שיתגלו בכח הדבור והמשכה זאת נקראת בשם שערות הנובע תמיד מהחכמה ובינה להדבור ועוד זאת שעל ידי המשכה זאת להדבור נתוסף בשכלו פרטים לאין מספר מקודם המשכתו להדבור כן הוא כביכול מלכותו יתברך הנקראת דבר הוי"ה כי היא המגלית יחודו יתברך בכל הפרטים דהיינו ראשית ההתגלות הוא שיתגלה כל פרט ופרט במהותו ואופנו ואחר שנתגלו כל הפרטים אז היא מגלית כל רצונו יתברך בכל הפרטים אפילו בבחינת היפוך כדי שעל ידי זה יתגלה אלוקו"תו יתברך בכל סטרין אפילו מצד ההיפוך וכח פרטים אלו נמשך מכחו יתברך על ידי בחינת שערות הנובעים מחכמתו ובינתו יתברך על ידי בחינת גלגלתא המסתרת חכמתו יתברך בכדי לגלות כל הפרטים בדבור אשר עיקר המכוון הוא בכדי להמשיך רצונו יתברך דייקא בכל הפרטים ובחינת רצונו זה נקרא גלגלתא כמבואר לעיל בגלגלתא דאריך אנפין אשר בחינת רצונו יתברך הוא בלי התגלות הטעם כי אין טעם לרצון וברצון הזה הוא בחינת פלא ולכן בכח הרצון להמשיך חכמתו יתברך אשר אינה בערך הנבראים כלל ומיוחדת בתכלית היחוד בלי שום התחלקות להמשיכה בכל הפרטים על ידי צמצומים רבים:

ע״זוהנה בבחינת השערות האלו יש שני בחינות בחינה אחד הוא להמשיך כל פרטי היש בכחם ובחינתם הנגלה אשר מצד הנגלה נגלו ליש ונפרד ועוד זאת אפילו לגלות ההיפוך הגמור ובחינה השני להמשיך בכל הפרטים האלו גילוי רצונו יתברך אשר על כן מצד הבחינה הראשונה שהוא גילוי הפרטים בבחינת יש יכולים הקליפות לינק מהם שיהיו נגלים לנפרדים גמורים ואדרבה שיהיו מנגדים לסטרא דקדושה אבל כאשר נגלה על ידי כל הפרטים רצונו וחכמתו יתברך הם נקראו הלכות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק הליכות עולם לו דהיינו שעל ידי בחינה זה נתגלה רצונו יתברך בכל הפרטים דייקא מצד היש והתגלות זו הוא על ידי בחינת נוקבא שמקבלת כל הפרטים בבריאה יצירה עשיה אבל אי אפשר להתגלות רצונו יתברך בכל הפרטים עד שיבוטל היש גמור שלא יהיה נגלה לנפרד גמור ולייחדו ביחודו יתברך ולבטל בפרט כל מדותיו וכל כלי הגוף וכלי העולמות בכלל ואחר שמבטל ומייחד בחינת היש ונפרד אז יכול להמשיך רצונו יתברך דייקא בכל הפרטים כי באמת כל הפרטים האלו מצד שורשם הכל הוא עצמותו ברוך הוא הנמשך בכל הפרטים ואין דבר שחוץ ממנו אפילו בסטרא אחרא הכל הוא כחו לבדו יתברך כי אפילו בבחינת היש הגמור והנפרד אפילו בבחינת כשפים שמכחישים פמליא של מעלה שהוא היחוד וממשיכים כחות נפרדים גמורים מנגדים אל יחודו יתברך הרי אין כחם מצד עצמם אשר מקרא מלא דבר הכתוב כי הוי"ה הוא האלקי"ם אין עוד מלבדו ואין זולתו יתברך אלא כחם הוא מצד ההסתרה:

ע״חוהנה לפניו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך אך הנה הגם שאצלו יתברך אין ההסתר מעלים לפניו יתברך אף על פי כן הרי כח ההסתר עצמו הוא מעצמותו ברוך הוא שיהיה כח להסתיר אלוק"ותו יתברך ובחינת הכח הזה הוא כביכול מצד שלימותו יתברך אשר כולל כל הפרטים אפילו בבחינת ההיפוך לכח אחד ושיהיה כחו לבדו יתברך בכל הפרטים אפילו מצד בחינת ההיפוך והנה ההיפוך הוא נגלה לגבי דידן אבל אצלו יתברך הרי הוא עצמותו יתברך והאיך הוא אין בכח השגתינו להשיג זה איך משתווים אצלו ברוך הוא אפילו בחינת ההיפוך דייקא אשר על כן מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה על עובדא דהאי אתתא דהוות מהדרא למשקל עפרא תחותי כרעא דרבי חנינא בכדי לעשות לו כשפים אמר לה שקולי לא מסתייעא מלתא כלום אין עוד מלבדו כתיב:

ע״טוהנה הגם שכשפים מכחישים פמליא שלמעלה שהוא הביטול מצד חכמת והבנת היחוד שהוא יחודו יתברך המתמשך בעולמות אשר היחוד הוא מצד התחלקות הדרגין רק שמתייחדים אליו יתברך כיחוד הנפש עם הגוף הרי הדרגין הם נגלים בבחינת מהות רק שהם בטלים ביחודו יתברך וביטולם זה הוא מצד יחודו יתברך אבל לא מצד העצם אשר על כן יש להם כח ושורש להתגלות מהותם בלבד ולכן כשפים הם כל עיקרם להסתיר יחודו יתברך ושיהיה התגלות כחות העולמות בבחינת נפרדים וכח זה הוא גם כן מכחו הפלא שהוא כתר רק שיש להם אחיזה באחוריים דכתר ולכן מכחישים פמליא של מעלה וכל זה הוא מצד התגלות היש בבחינת צמצום בבחינת נפרד שהוא מצד ההסתרה כמו שנגלה בבחינת עולמות אבל באמת כאשר הוא לגביה יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא אשר אין זולתו כלל אשר אין להעריך היש לאיזה מהות כלל רק הכל הוא עצמותו ברוך הוא הרי מצד התגלות זה בטלים כל כחות היש ולכן רבי חנינא שהיה בטולו מצד העצם למעלה מבחינת חכמה והבנה מצד היחוד רק שהיה מבטל עצמו וכל העולמות אליו יתברך בביטול גמור שלא מצד בחינת התייחדות הנפש עם הגוף ולכן בבחינת ביטול הזה ביטל כח הכשפים ולכן אמר אין עוד כתיב וכתירוץ הגמרא על קושיא מכשפים שמכחישים כנזכר לעיל ומשני שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה כי בבחינת ביטול הזה הרי אין עוד דבר ומהות חוץ ממנו כי בבחינת ביטול מצד היחוד נערך העולם לעוד כמאמר הכתוב אהללה את הוי"ה בחיי אזמרה לאלוק"י בעודי כי העולמות נערכים לאיזה מהות כמו שהגוף נערך לגבי הנפש לאיזה מהות רק שמחבר ומייחד העוד אליו יתברך ואדרבה מצד הגילוי הזה נודע יחודו יתברך וזהו אהללה הוי"ה בחיי דהיינו שממשיך חיות אלוק"י בבחינת עולמות ומצד זה אזמרה לאלוק"י בעודי אפילו מצד העולמות שיהיו בטלים אליו יתברך אבל בביטול אל עצמותו ברוך הוא שלא מצד העולמות הרי אין להעריך העולמות באיזה מהות:

פ׳והנה כל עיקר כוונתו יתברך בהסתרת העולמות שיהיה נגלה כחו יתברך דייקא בכל הפרטים וגילוי הפרטים אי אפשר בלי הסתרה וכל מה שירד לצמצומים יותר נתגלו הפרטים יותר עד שיהיה יכול לגלות ההיפוך ושורש הפרטים המה דייקא מצד עצמותו ברוך הוא ושרשם נעלה מאוד שהוא מצד בחינת שלימותא דכולא ואפילו בהיפוך נמצא שכל שנחית לצמצומים רבים נתגלה יותר כחו יתברך ושלימותו וכל זה הוא מצד השורש מצד עצמותו ברוך הוא אבל בהתגלות הלא המה נגלים לנפרדים גמורים ומכחישים יחודו יתברך אשר על כן צריך העובד מתחילה להסיר הצמצומים שמצד הנפרד הגמור ולבטלם אליו יתברך מצד יחודו יתברך וכאשר מבטל היש מצד בחינתו הנגלית יעלה ויגיע מזה להביטול העצמי אליו יתברך שלא בערך העולמות ואז יכול להמשיך ולגלות רצונו דייקא מצד הפרטים והצמצומים לגלות עצם רצונו יתברך דייקא מצד היש:

פ״אוהנה התגלות כל הפרטים האלו המה משערות דזעיר אנפין אשר על כן משערות אלו נמשך הכח לכל פרטי צמצומים וניתן כח להתגלות יש גמור בבחינת מנגד והוא מבחינת גלגלתא שהוא בחינת כתר שהוא בחינת פלא שכל יכול להסתיר אפילו בחינת מנגד רק שהמשכתם הוא מבחינת העורף שהוא אחוריים שהוא היפך הפנים לכן כל אחיזתם של הקליפות הוא בבחינת השערות האלו אבל עיקר המכוון להתגלות הפרטים האלו הוא בשביל שיתגלה על ידי הפרטים האלו כחו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא בבחינת שלימותו כנזכר לעיל אשר על כן נצרך מקודם לבטל היש הגמור בבחינת נפרד גמור המתגלה על ידי מדת מלכותו יתברך ולחברם ולדבקם על ידי בחינת יחודו כנזכר לעיל בבחינת יחוד הפנים לגלות פנימיותו יתברך בבחינת עולמות ולבטלם:

פ״בוהנה בבחינת יחוד הזה עדיין יש כח בסטרא אחרא לאחוז כי בחינת הביטול הזה הוא בעת אשר מאיר פנימיותו יתברך בבחינת יחודו אז מתייחדים ובטלים אבל בבחינת הסתרת פנים הרי הם חוזרים לבחינתם ועוד כי בחינת היחוד אינו יכול להתגלות אלא בבחינת עולמות בבחינת כלים לקבל הקדושה וגם בחינת נוגה יכולה לאתהפכא אל יחודו יתברך כי התגלותם בבחינת כליהם המה כלים מוכנים לקבל יחודו יתברך כי על מנת כן הוא בריאתם בבחינת הסתרה להתגלות אלוק"ותו יתברך על ידי כלים אלו אבל בחינת סטרא אחרא וקליפה גמורה משלש קליפות הטמאות לגמרי אשר כל עיקר בריאתם הוא להסתיר יחודו יתברך יכולים להיות מנגדים דייקא להקדושה כמבואר לעיל שכשפים מכחישים פמליא של מעלה שהוא היחוד אך מצד בחינת ביטול זה שמצד יחודו יתברך יכול להגיע להבטל אליו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא בבחינת אין עוד וכאשר מבטל עצמו וכל העולמות בבחינת מסירת נפש להוי"ה בבחינת עצמותו ברוך הוא אז נגלה דייקא רצונו יתברך בכל הפרטים אשר בזה נגלה דייקא רצונו יתברך מצד שלימותא דכולא דייקא מצד הפרטים אשר על כן מצד התמשכותו יתברך על ידי השערות בבחינת היש על זה נאמר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא דהיינו לבטל כל הצמצומים בבחינת היש כנזכר לעיל באופן שלא יהיה נגלה לבחינת נפרד ולחתכם מאחיזתם בגלגלתא שהוא בחינת רצונו יתברך בבחינת האחוריים אך כל ההמשכות יהיה בבחינת גלגלתא שהוא רצונו יתברך שיהיה התגלות רצונו יתברך בכל הפרטים דייקא ועל זה נאמר קווצותיו תלתלים תילי תילים של הלכות לכן הלכות לא יהיו בטלים לעתיד לבא דהיינו שבהגלות נגלות כבוד הוי"ה שהוא עצמותו ברוך הוא אדרבה יהיה נגלה דייקא על ידי ההלכות האלו אשר שורשם הוא מצד עצמותו ברוך הוא דייקא שלא בבחינת הלבשה:

פ״גוכמו למשל בחכם אשר עיקר התגלות חכמתו הוא על ידי קושיות וכל מה שיקשו לו יותר יתגלה חכמתו ביותר פרטים נמצא הקושיות הם הגורמין לגילוי חכמתו בכל הפרטים באופנים שונים מעיקר עמקות חכמתו והנה אחר שמתרץ כל הקושיות ואין עוד שום קושיא לנגדו אף על פי כן חכמתו הנגלית על ידי קושיות אלו לא נתבטלה ואדרבה נתוסף חכמה גביה מהפרטים כנזכר לעיל כן יובן מזה למעלה כי השערות הם להמשיך ההסתרות בבחינת יש וגם בבחינת מנגד ועל ידי זה הוא הגילוי מחכמתו הסתומה ההלכות ואחר שנתגלו ההלכות הגם שהיש יתבטל משרשו אף על פי כן ההלכות שהוא התגלות חכמתו ישארו לעולם ודי למבין:

פ״דוהנה עתה בבחינת היום לעשותם הלא עדיין רוח הטומאה לא נתבער כי עדיין לא נתבררו בכל בחינתם ועוד כי עיקר הכוונה בעולם הזה שיהיה נמשך רצונו יתברך דייקא בבחינת היש כמאמר הכתוב היום לעשותם דייקא שיתגלה בבחינת עשיה ובכדי שיתגלה בבחינת עשיה מוכרח להיות כח המסתיר רק שצריך לבטלם אליו יתברך לכן אי אפשר לעקור את כח היש והנפרד בבחינת סטרא אחרא לגמרי כי אם תעקור את כל כחם הרי לא יהיה התגלות הפרטים וההיפוך רק למרטם ולגלחם דהיינו שלא יהיו מסתירים לרצונו יתברך אבל לעתיד כשיהיה נגלה כבוד הוי"ה והוא בחינת למחר לקבל שכרם דהיינו שיתגלה עצם שלימותו יתברך בכל הפרטים כשיעביר רוח הטומאה מן הארץ אז יעקר שורשם לגמרי וזהו המבואר בזוהר זמין למגלשינהו להני שערי דהיינו לעקרם משרשם ויניקתם לגמרי כי אז יעביר רוח הטומאה מן הארץ אך אף על פי כן התגלות חכמתו יתברך שהם ההלכות שנתגלו על ידי בחינת ההסתרות אלו המה לא יהיו בטלים לעתיד כמבואר לעיל על פי משל וזהו תורה שבעל פה ובזה תבין מעלת תורה שבעל פה שהגם שהתגלותה הוא בצמצומים רבים בבחינת נגלה בבחינת גבול ויש אבל באמת היא המגלית עצם שלימותו יתברך דייקא מצד הסתרה זו והנה בבחינת ביטול לעצמותו ברוך הוא שלא בבחינת העולמות בבחינת הביטול הזה יש שני בחינות אחד הוא הביטול העצמי במסירת נפש אמיתי אשר לא ירגיש גופו ונפשו לאיזה מהות כמאמר הכתוב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי ובחינה שניה הוא דייקא בבחינת מטה דהיינו בבחינת עול מלכות שמים דהיינו כמי שנושא עליו עול דהיינו שאין לו אהבה לדבר זה רק שהוא מוטל עליו בעול והנה הגם שבבחינת ביטול שמצד העול הוא במדריגה תחתונה מהבחינת ביטול שהוא מצד האהבה אבל שורש הביטול הזה הוא למעלה מהביטול שהוא מצד האהבה כי הביטול מצד העול מורה על עצם התקשרות נקודת לבבו מצד העצם כי בבחינת ביטול שמצד האהבה אינו נגלה ביטול שמצד העצם רק מצד אהבתו לזה והתדבקות נפשו בטל לזה אבל אם לא היה לו אהבה לדבר זה לא היה מתקשר לזה אבל הביטול מצד העול הוא שהגם שאין לו אהבה להדבר ואין לו חפץ נגלה אף על פי כן נושא העול ומתבטל זה מורה על עצם ההתקשרות ועצם הביטול מצד העצם ולא מצד חפץ נפשו בלבד:

פ״האשר על כן העיקר הוא לקבל על עצמו עול מלכות שמים ולכן נקרא מדת מלכותו יתברך שער להוי"ה כמאמר הזוהר הקדוש בה עאלין ובה נפקין דהיינו בתחילה צריך לעיילא על ידי מדת מלכותו יתברך לבחינת יחוד לייחדה בבעלה ובתחילת הבנת היחוד בכדי שיהיה נתפס במוחו ולבו התגלות אהבה ויראה ודביקות מוכרח לקבל עליו בתחילה בבחינת עול שהוא בחינת אמונה וביטול הרצון בכדי לבטל על ידי האמונה זו מגשמיות הגוף אשר נגלה ליש ונפרד גמור ואז על ידי אמונה ועול מלכות שמים יכנס ויעייל להבין על ידי פעולת העולמות יחודו יתברך ובה נפקין דהיינו אחר שהבין יחודו יתברך ומתקשר אל יחודו יתברך באהבה והתקשרות בקריאת שמע ותפילה אחר התקשרות זה צריך לקבל עליו העול מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין זולתו יתברך ויבטל עצמו מצד רצונו יתברך בבחינת תורה ומצות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה עשה רצונו כרצונך בטל רצונך מפני רצונו כי בקריאת שמע צריך לייחד בבחינת התקשרות שיהיה רצונו יתברך כרצונך שהוא האהבה והחפץ מצד נפשו כן יהיה החפץ מצד רצונו יתברך ואחר זה צריך להיות ביטול רצונו לגמרי אל רצונו יתברך בבחינת עול ובבחינת עול זה מעורר כח עצמותו ברוך הוא שבהתורה ודי למבין:

פ״ווהנה בבחינת תורה שבעל פה יש גם כן שני אופנים אופן אחד הוא מצד גילוי רצונו יתברך בעת מתן תורה שאז נגלה תורה שבעל פה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שנגלה למשה אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שהם הדקדוקים היוצאים מן התורה בעצמה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה גורעין ומוסיפין ודורשין וגם הנדרש על ידי שלש עשרה מדות של התורה מקל וחומר ומגזירה שוה וכו' וגם הלכות שנמסרו למשה רבינו עליו השלום בעל פה שהוא הלכה למשה מסיני והם המשניות ומימרות מהאמוראים המפרשים בטעמיהם והוא מה שלא היה יכול להתגלות בבחינת הכלים שבתורה שבכתב נגלה בתורה שבעל פה והם המשניות וטעמיהם ואופן השני הוא התורה שלא נתגלה בסיני והם מצות דרבנן ודקדוקיהם וגזירתם וסיוגם הנקראים דקדוקי סופרים אשר עליהם מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה כי בדברי סופרים תמצא גם כן מצות עשה ומצות לא תעשה מצות עשה שהם בקום ועשה דהיינו שבע מצות דרבנן ערובין ונטילת ידים ונר חנוכה ומקרא מגילה וכו' וגם יש בהם מצות לא תעשה שהם הגדרים והסייגים וגזירות דרבנן כמו על סתם יינם ועל בישולי עכו"ם ופתם ושמנם וכל כיוצא בזה פרטים ודינים אין קץ אשר הם מדרבנן שמדאורייתא הם מותרים ורבנן אסרום דהיינו שהמשיכו רצונו יתברך יותר למטה דייקא אפילו בהיפוך גמור כידוע שכל מצות דרבנן וגזירותם המה דייקא מצד הפירוד שעירובין הם לחבר שני רשויות לאחדים שהמה דייקא מסטרא דפרודא לחברם ליחודו יתברך:

פ״זוכן נטילת ידים אשר בבחינת ידים יש יניקה להסטרא אחרא מסיומי אצבעות שהם יצאו מחולקים לחמשה אצבעות שהוא בחינת הפרטים שבקדושה להתגלות יחודו יתברך בכל פרט ופרט ומצד שנחית לפרטים יש יניקה להסטרא אחרא בבחינת אופן הנפרדים להתחלקות גמורה אשר על כן בנטילת ידים נתעברה הסטרא אחרא ונטהרים הידים בהמשיך עליהם מי החסד ונכללים הפרטים בקדושה ובחינת הנפרדים מתחברים בקדושה וכן נר חנוכה מצותה דייקא להניחה למטה מעשרה אשר שם מקום הנפרדים ובפתח הפתוחה לרשות הרבים כידוע אשר השכינה אינה יורדת למטה מעשרה וגם רשות הרבים הוא טורי דפרודא להמשיך האור לשם דייקא דהיינו לגלות אלוק"ותו יתברך דייקא מצד ההיפוך וכן מקרא מגילה הוא ממעשה דאחשורוש והמן אשר נתגלה הנס דייקא בבחינת הסטרא אחרא שהוא אחשורוש והמן ועל ידיהם נגלה אלוק"ותו יתברך אשר מזה היה גילוי אלוק"ותו יתברך דייקא בבחינת ההיפוך וכן המה כל המצות:

פ״חוכן מצות לא תעשה הוא להרחיק מן ההיפוך הגמור דהיינו מצד שנמשכה אלוקו"תו יתברך בבחינת ההיפוך הרי מוכרח להיות גם כן גדרים וסייגים לשמור מן ההיפוך הגמור כמו למשל מי שהוא תמיד אצל המלך בביתו הרי אינו צריך ליזהר ולשמור את עצמו מהנהגות הכפרים כי לא יזיקו לו אבל אם יורד מהיכל המלך בכפרים בכדי לעשות רצון המלך ולגלות כבודו ונמוסיו דייקא בבני הכפרים והנה מצד ירידתו למקומם ומתלבש בלבושם צריך לזהירות יתירה שלא יתמשך אחרי הנהגתם וטבעם כן הוא כביכול בנמשל אשר דרך כלל כל מצות דרבנן וגזירתם היה הכל מצד הגלות אשר אז היה הסטרא אחרא שולט אשר על כן היו צריכים להמשיך אורו יתברך מצד עצמותו יותר מזמן ישיבתם בהשקט והיה גילוי אלוק"ותו יתברך בהתגלות כי אז לא היו צריכין להתחזקות יתירה מחמת התגלות כבודו ויחודו יתברך אבל כשגברו הסטרא אחרא אשר הוא ההיפוך מיחודו יתברך היו צריכין להמשיך אור מעצמותו יתברך אשר אצלו יתברך אין מסתיר היש וסטרא אחרא אשר באמת אין זולתו והכל אין ואפס ממש לגבי עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב זרח בחושך אור לישרים כי בכדי לגלות התגלותו יתברך בחושך מוכרח להמשיך אור משרשו שהוא אור לישרים אשר ידוע שבחינת ישרים הם אבא ואמא שקודם האצילות שנקראים ישרים שהם בבחינת למעלה מן הכלים אשר הוא מצד גילוי עצמותו יתברך אשר אצלו יתברך הכל הוא ביושר בבחינת ישרים אשר על כן בהתמשכם למקום ההיפוך לכן עשו גדרים יתירים והרחקות יתירות וגזרו גזירות וכמו שמבואר בגמרא דשבת כשנמנו ורבו בית שמאי על בית הלל וגזרו שמונה עשר גזירות אשר היה קשה אותו היום לישראל כיום שנעשה בו העגל כי אז היה התגברות הגבורות אשר מהם יונקים הסטרא אחרא ולכן היה צריך להתגברות גבורות דקדושה עליהם ולכן היה אז התגברות לבית שמאי שהם מגבורות דקדושות ובית הלל שהם החסדים היו נכנעים לגבורות:

פ״טוהנה ידוע מאמר המדרש אמר רבי שמעון נורא עלילה על בני אדם בעלילה באתה על בני אדם שכיון שיצא הדבור מפי הקדוש ברוך הוא כי ביום אכלך ממנו כו' היה לו לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת אבל אף על פי כן החטא על בני אדם כי הנה ידוע כי כל הירידות הם לצורך עליות כי עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך שיתגלה אלוק"ותו יתברך דייקא מצד ההיפוך והחושך והסתרה ולאכפיא לסטרא אחרא ולאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא דייקא וכל הירידות המה מצד הגבורות וחטא אדם הראשון הוא על ידי בחינת הגבורות והנה אם אדם הראשון לא היה חוטא בעץ הדעת הרי לא היה מקום לגילוי הסטרא אחרא כלל כי היה מעלה את כל העולמות אליו יתברך על פי ביטולו העצמי והיו העולמות מתקשרים ביחוד נפלא אצלו יתברך והנה הגם שהדבור של הקדוש ברוך הוא אליו היה להורות הטוב כי אם לא היה אוכל עץ הדעת היו העולמות נתקנים כולם על ידו אבל בחינה זו היה מצד החסדים אבל לא מצד הגבורות כי ההתגלות מצד הגבורות הוא דייקא מצד שיתגלו כל הפרטים בגילוי גמור כל פרט ופרט ודייקא בבחינת ההיפוך ובביטולם ואתכפיא שלהם ואתהפכותם בזה יתגלה יותר שלימותו יתברך בפועל ממש ובזה יתגלה יותר גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא כמאמר הכתוב מי יתן טהור מטמא לא אחד וכן כתיב (ירמיה ט"ו י"ט) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכמבואר בזוהר כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא ולזאת היתה תכלית כוונת הבריאה כי בזה הבחינה היה עיקר גילוי התורה באיסור והיתר וכשר ופסול וטומאה וטהרה אשר זה הוא דייקא מצד התגלות הרע ובזה יתגלה רצונו יתברך אבל עם כל זה החטא הוא על האדם אשר אליו ניתן הבחירה כי אם היה מתנהג על פי חסד היו יכולים להתקשר כל הבחינות על פי חסד והדברים ארוכים:

צ׳וכן יובן דרך כלל שכל הגליות הם ירידה לצורך עליה דייקא דהיינו לברר ולהעלות כל פרטי היש אשר על כן היה התגברות הסטרא אחרא בכדי שישראל ימשיכו אלוק"ותו יתברך להכניעם להסטרא אחרא בבחינתם דייקא והם הם הגזירות והסייגים דרבנן וגם להמשיך גילוי אלוק"ותו יתברך על ידי מצות דרבנן אלו ובזה הוא גילוי יותר מעצמותו ברוך הוא דייקא מצד ההסתר ובזה הוא התגלות רצונו וחכמתו יתברך בכל הפרטים ומזה מוכרח להיות התגלותו יתברך ביתר שאת וביתר עז כידוע למשל מהחכם אשר אם יש דבר מנגד לחכמתו מוכרח להמציא יותר עמקות חכמתו איך להסיר המנגד וליישבו בחכמתו מה שלא היה נצרך לגילוי הזה אם לא היה מנגד והיפוך לחכמתו וכל שהוא חכם יותר יכול לדחות ההיפך או ליישבו על פי חכמתו שלא יהיה מנגד לחכמתו כן יובן כביכול למעלה שכל מה שנתמשך בהסתרה יתירה בזה הוא גילוי יותר מכח עצמותו ברוך הוא ובזה יתבררו ויתלבנו כל הפרטים בבחינת גילוי אין סוף ברוך הוא הן מצד ההמשכה בבחינת קום ועשה והן בבחינת הלא תעשה בבחינת סור מרע באתכפייא סטרא אחרא בזה יהיה יותר גילוי כבודו יתברך ביתר שאת:

צ״אולכן כל ירידה צורך עליה אך עם כל זה הבחירה הוא ביד האדם כי מפי עליון לא תצא הרעות כי הגם שהירידה הוא לצורך עליה עם כל זה חס ושלום לירד בכוונה בשביל עליה וגם בחינת הכוונה זו היא אינה מכרחת חס ושלום לירד כאשר מבואר אצלינו בענין הבחירה וידיעה בחלק הראשון בסוף שער האנפין עיין שם אשר על כן החטא הוא על האדם כמאמר הכתוב תיסרך רעתך כמו למשל המלך המזהיר את העם שלא יעשו דבר זה כי אם יעשו זאת יגרומו שהמלך יהיה מוכרח לירד ממקום כבודו במדריגות הפחותות כמו בשוק של בורסקי ובמקומות המטונפים והנה הגם שירד מכבודו למקומות האלו אדרבה מראה שם גדולתו ומהפך שם גם כן את המדריגות הפחותות להתגלות שם כבודו ובזה הוא גילוי כבודו יותר עם כל זה העם הגורמים זה להמשיך ולהוריד המלך אל מקומות האלה נתייסרים על הורדת כבודו כן הוא כביכול אשר האזהרה מאתו יתברך שלא להמשיך אותו חס ושלום בדבר ההיפוך כמאמר הכתוב העבדתני בחטאתיך כו' ובפשעיכם שולחה אמכם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה גלו לאדום שכינה עמהם כו' לכן על ידי פעולתם הרעה גרמו להמשיכו כביכול למקום ההיפוך והסטרא אחרא וכמבואר בכתבי האר"י זכרונו לברכה בענין הארון שישב בשדה פלשתים שבעה חדשים והוא בכדי לכלות הרע על ידי הכאות שמכה בהם והוציא ניצוצות הקדושה שנשבו בבחינת סטרא אחרא והוציא בולעם מפיהם והנה בזה נתעלית הקדושה אף על פי כן גרם זה היה על ידי חטא ישראל שהם נענשו ונתייסרו על החטא זה וכן יש בזה כמה סתרים פלאים בכמה אופנים מכבשי דרחמנא אבל אחר שהמשיכו כביכול אדרבה בזה נתגלה עצמותו יותר אפילו בכל מדריגות המנגדים והיפוכים אבל החטא הוא על בני אדם כי אם לא היו חוטאים היה כל ההתגלות האלה בכל הפרטים מצד חסדו הגדול אך מצד חטאם המשיכו הגבורות והצמצומים ומצד הגבורה איך יתגלה אין סוף ברוך הוא בהפכים כאלו ולכן הוצרכו לירידות האלו שעל ידי הירידות יהיה התגלות אין סוף בכל הפרטים כי הוא יתברך יורד גם כן בבחינת מדריגות האלו כי גלו לאדום שכינה עמהם ודי למבין:

צ״בועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהן של שונאי ישראל דהיינו פסוק אחד הוא ואשר הרעותי ופסוק שני הוא הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל ופסוק שלישי הוא והסירותי את לב האבן כו' אשר זה מורה כביכול שהוא יתברך נתן כח להרע כו' והכל לכוונה עליונה זו אשר עיקר הכוונה הוא דייקא שיהיה גילוי אלוק"ותו יתברך בכל הפרטים ואופנים:

צ״גוהנה בזה מובן שני מאמרי רבותינו זכרונם לברכה אשר נראים כסותרים זה את זה אשר במקום אחד אמרו אלמלא לא חטאו ישראל לא היתה ניתנה להם אלא תורה שבכתב וספר יהושע בלבד אבל מצד חטאם נתרבה התורה וניתן להם נביאים וכתובים ותורה שבעל פה כמאמר הכתוב האלוקי"ם עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים והמה על פי מעשיהם נעשו חשבונות רבים ופרטים לאין מספר ובמקום אחד אמרו רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר הוי"ה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר אשר הם סותרים זה את זה כי במאמר הראשון משמע כי מעוט התורה היא זכותן של ישראל וממאמר השני משמע כי רבוי התורה היא זכות להם:

צ״דאבל באמת לפי המבואר לעיל שתי המאמרות צודקים דהיינו אלמלא לא חטאו ישראל שלא היה להם התחברות מצד ההיפוך רק הביטול מצד יחודו יתברך לא היו צריכים לפרטים הרבה רק מה שכתוב בתורה והיו משיגים ומתדבקים אל עצם התורה מצד דביקותם האמיתי אליו יתברך וגם ספר יהושע הוא כניסתם לארץ להמשיך רצונו יתברך בבחינת הארץ בבחינת גבול אשר בספר יהושע נאמרו הגבולים וירושתם את הארץ ולכן נאמר האלוקי"ם עשה את האדם ישר בכדי שיתדבקו אל עצם רצונו יתברך הנמשך בעולמות ולחברם אליו יתברך אבל מצד חטאם בהיפוך אז נעשו חשבונות רבים איך להפך את הרע ולהפרידו נמצא נעשו חשבונות רבים אבל באמת היה זה לצורך עליה גדולה אשר מצד זה יהיה גילוי יותר בכל הפרטים דייקא מעצמותו ברוך הוא כמו שנתבאר וזהו עיקר העליה ולכן רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל דהיינו להאיר בחינת ישראל בכל פרטיהם וגם להעלות נשמתם מצד ההיפוך דייקא לפיכך הרבה תורה ומצות דהיינו התגלות רצונו בכל הפרטים דייקא ודי למבין:

צ״האשר על כן בזה תבין שכל מה שהיתה ירידה יותר בזה נתגלה מכח עצמותו יותר ולכן על ידי דיקדוקי סופרים היתה התגלות יתירה להם מבחינת עצמותו ברוך הוא כאשר אנו רואים אשר בכל דור ודור כל אשר נתמעטו הלבבות יותר נתרבתה תורה יתירה כמו דור שאחרי הגמרא ובכל דור ודור נתרבו יותר דקדוקים בתורה וחידושים ביתר שאת בכל מיני פרטים שונים וגם חומרות יתירות ופרטים יתירים מה שלא היו דקדוקים האלו בזמן התנאים ואמוראים מצד שהיו קרובים לעצם החכמה יותר לא היה ההתגלות כל כך הגם שבדבריהם כלול הכל אף על פי כן לא היה התגלות כל הפרטים בימיהם וכל אשר נתמעטו הדורות נתגלו יותר ובוודאי הגילוי הזה הוא חדש ממש שלא שערום הראשונים בפרטים כאלו הגם שהיה כלול בדבריהם וכמו שנתבאר לעיל בבחינת משה רבינו עליו השלום עם רבי עקיבא נמצא בזה הוא גילוי יתיר דווקא:

צ״ווזהו ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה כי דייקא בדברי סופרים כדי לגלות אלוק"ותו יתברך דייקא בתחתונים מה שאין למטה מזה להיות נגלה שם אשר אין עוד מלבדו וכמאמר הכתוב וידעת היום כו' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ודייקא בכל מה שהוא למטה יותר יהיה גילוי שאין עוד נמצא הגילוי דייקא במה שנגלה יותר לעוד יהיה שם הגילוי שאין עוד וזהו תכלית הכוונה ובעולם הזה אשר עדיין הקליפות גוברים כי מצד ההסתרה התגלות רצונו יתברך הוא בבחינת הסתר בבחינת היום לעשותם ועל ידי עסק התורה ומצות ודייקא מדברי סופרים הן בעשה והן בלא תעשה בזה מתבררת הקדושה ומתמשך אין סוף ברוך הוא בכל הפרטים אך הבירור הזה הוא בבחינת הסתר עצום ולעתיד לבוא כשיעביר הוי"ה רוח הטומאה מן הארץ המסתיר את אלוקו"תו יתברך אז יהיה נגלה כבוד הוי"ה בכל הפרטים מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין שיתגלה עצמותו ברוך הוא דייקא בכל הדרגין ואדרבה מכל ההסתרות יתגלה דייקא עצם התמשכותו יתברך בהם:

צ״זוכמאמר הכתוב והיה על כל הר גבוה ועל כל גבעה נשאה פלגים יבלי מים דייקא מה שהיה הר גבוה דהיינו התגלות היש בבחינת נפרד גמור כמו שההר הוא יוצא מכלל כל הארץ להתגלות בפרט כן כל ההתגלות בבחינת יש ונפרד גמור נקרא בשם הר גבוה שנתגלה למהות לבדו ויצא מכלל כל ההתפשטות יהיה פלגים יבלי מים שיתגלה על ידי בחינה זה המשכתו יתברך בבחינת השפעה עצומה וזהו ביום הרג רב דהיינו בהסיר את הסטרא אחרא הנקרא רב כידוע שסטרא אחרא נקרא בחינת רב כמאמר עשו ליעקב יש לי רב כי סטרא אחרא היא דייקא בבחינת רבים טורא דפרודא וגם היא מתרברבת ומתנשאת לאמר אני ואפסי עוד אבל בחינת קדושה היא דייקא בבחינת יחוד כמו שכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן אשר היו שלש מאות ושמונה עשר נפשות קראום בשם נפש אחד וכן כל הנפש כו' שבעים נפש הגם שנתחלקו לפרטים אף על פי כן נחשבים לנפש אחת וגם היא בבחינת שפלות וקטנות כמו שכתוב יעקב בנה הקטן וכמו שכתוב כי אתם המעט מכל העמים וכדומה מקראות הרבה ולכן כתיב ביום הרג רב בנפול מגדלים שאז יפלו המגדלים דסטרא אחרא ואז והיה אור הלבנה כאור החמה דהיינו בחינת הלבנה שהוא בחינת הסתרה יהיה התגלות כאור החמה שהוא גילוי יחודו יתברך בכל הנבראים ואור החמה יהיה שבעתים כו' כי בהסיר ההסתרה אז תתרבה ההשפעה ביתר עוז מאין סוף ברוך הוא כי מצד ההסתרה נמשך המשכות יתירות מאור אין סוף ברוך הוא:

צ״חוכמבואר במשל דלעיל מהחכם שכל שיש לו יותר מנגדים לחכמתו מוכרח להתמשך בחכמות עמוקות יותר כן הוא כביכול מצד הסתר פנים בבחינת מנגד וסטרא אחרא מצד זה הוא יותר התגלות מעצמותו ברוך הוא כדי להתמשך אפילו בהיפוך אבל כעת בגלות כל ההמשכות אינם בהתגלות אצלינו וההתגלות יתירות המה אצלו יתברך בכחו והוא להוסיף אורות באצילות דהיינו בכלים דאצילות שהם חכמה בינה דעת ומדות כאשר הם אצלו יתברך שם הוא התגלות בתוספות יתירה אבל אצלינו הוא בבחינת ההסתר כמשל האב המסתיר עצמו לגבי בנו כדי שיהיה בנו עושה רצונו אפילו מצד ההסתרה וכשעושה רצונו הרי הוא מתענג בנפשו אבל אינו מגלה התענוג לבנו כי רצונו הוא דייקא להסתיר אבל בהסיר ההסתר אז יהיה התגלות התוספות אצלינו גם כן:

צ״טוההתגלות הוא ביום חבוש הוי"ה את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא כי בחינת חיבוש הוא התחברות והתקשרות כמאמר הכתוב ומחבש לעצבותם כי עצבותם הם אברי הגוף כמו שכתוב עצבי עשם והוא מחבר ומקשר כל אבריהם לקישור אחד ובחינת רפואה הוא בהסיר דברים המזיקים כמו דמים הרעים וליחות המכה ועל ידי רפואה מסירים את הדברים המזיקים מן הגוף אשר מונעים להתפשטות החיות ומרפאם שיהיה יכול להתפשט בהם הדם הוא החיות כן יש בבחינת סטרא אחרא הנמשכים מן המשכתו יתברך שני בחינות ראשונה הוא מצד הפרדם מן הקדושה עד שנתראו ליש גמור ובחינה שניה מה שהם מנגדים להקדושה להסית את האדם לעבור על רצונו ולהפרידו מן הקדושה:

ק׳לכן יש בבחינת הבירור שלהם גם כן שני אופנים דהיינו בחינת סור מרע להתגבר עליהם לאכפייא לסטרא אחרא והוא על ידי מצות לא תעשה ובחינה שניה להכניעם אל הקדושה על ידי בחינת קום ועשה ולחברם ולקשרם ביחודו יתברך להיות נגלה אלוק"ותו יתברך ויחודו בכל הדרגין שיתגלה אשר אין עוד מלבדו בכל הפרטים וזהו ביום חבוש הוי"ה את שבר עמו שהוא בחינת התקשרות וחבור שלא יתגלו בבחינת נפרדים שהם מבחינת שבירה כידוע ומחץ מכתו ירפא שהוא העברת רוח הטומאה המסתיר ומנגד אל הקדושה ומונעים להתפשטות אלוק"ותו יתברך ואז נתגלה תוספות ויתרון ההשפעה מאין סוף ברוך הוא ולכן יהיה אור החמה שהוא התגלות יחודו יתברך שבעתיים כאור שבעת הימים אשר ידוע שאור שבעת הימים הוא יחודו יתברך הנקרא יחודא עילאה אשר בעולם הזה היה בבחינת הסתרה שלא היה נגלה יחודו יתברך בהתגלות רק שהיה בסוד ברזא דאחד אבל לעתיד יהיה ההתגלות אפילו בבחינת הנבראים ואז יהיה שבעתיים כו' ודי למבין והבן:

100

ק״אוהנה כל הגילוי הזה הוא מצד הירידה כי כל מה שיורד יותר למטה יהיה מזה הגילוי ביתר שאת כמאמר הכתוב כיתרון האור מן החושך דהיינו שהתגלות האור בבחינת תוספת ויתרון הוא מצד החושך דייקא וכן יתרון לחכמה מן הסכלות אשר על כן על ידי דברי סופרים ודקדוקיהם וגזירתם בבחינת לא תעשה ובמצות דרבנן בבחינת עשה הוא ההתגלות יתירה מכח עצמותו בתוספת גדול ולכן חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה:

101

ק״בובחינת דברי סופרים הם הם שערות דנוקבא הנמשכים מגלגלתא דנוקבא מחכמה ובינה שלה כי בחינת נוקבא היא תורה שבעל פה שנמשכה בחכמתה ובינתה ממוחין דזעיר אנפין שהוא תורה שבכתב על ידי שערות דגלגלתא דזעיר אנפין לפרש כל פרטי תורה שבכתב על ידי המשכות אלו השערות להיות התגלות הזאת בבחינת פרטי הנבראים הנקראים הלכות אשר על כן מחכמת הנוקבא ובינתה נמשכין על ידי גלגלתא שלה שהוא כחו הפלא להתמשך רצונו יתברך אפילו בבחינת ההסתר הגמור המנגד בבחינת סטרא אחרא והם שבע מצות דרבנן וגזירתם ודקדוקיהם אשר כולם דייקא מבחינת ההיפך כי בחינת תורה שבעל פה היא המשכת רצונו וחכמתו יתברך בכל הנבראים בכדי להתגלות רצונו יתברך בכל הפרטים ולקשרם אליו יתברך בבחינת יחודו יתברך על ידי רצונו וחכמתו הנמשך בהם אבל כל זה הוא מסטרא דקדושה אבל דברי סופרים כל עיקרם הוא דייקא מצד ההיפך כמו שנתבאר לעיל המשכה זו הוא מגילוי רצונו יתברך דייקא מצד הנבראים אז נגלה על ידי זה כחו יתברך להתמשך יותר בהתגלות כח עצמותו ברוך הוא על ידי רצונו וחכמתו יתברך אפילו מצד ההיפוך וכשתסתכל בזה תבין שכל אלו ההמשכות שרש אחד להם שהוא כח עצמותו ברוך הוא שבכל הנפעלים שבעולם אשר כל התהוותם הוא על ידי רצונו וחכמתו שהוא התורה:

102

ק״גאבל כל אלו ההערכות הנזכרים לעיל הם בבחינת ההתמשכות אשר נתחלקו לשלשה בחינות המשכות דהיינו שערות דאריך אנפין הם הנמשכים להתגלות תורה שבכתב בבחינת כלי הזעיר אנפין ושערות דזעיר אנפין הוא להמשיך התגלות רצונו יתברך בתורה שבעל פה ושערות דנוקבא הוא להמשיך התגלות רצונו יתברך בבחינת ההיפוך שהוא דברי סופרים הערכות אלו הוא מצד ההתגלות בבחינת הכלים בכל פרט אבל באמת כל המשכות האלו הכל הוא כח עצמותו ברוך הוא לבדו אשר אצלו יתברך כל הבחינות האלו כלולים ומשתווים בכחו יתברך לכח אחד אשר על כן ההתגלות הזאת תלוי באתערותא דלתתא אם התחתונים מעוררין ביחודם ומסירת נפשם להוי"ה בביטול היש שלהם בפרט ובביטול העולמות אליו יתברך שלא יהיו נגלים לנפרדים ולקשרם ביחודו יתברך והוא ההתעוררות הנמשך על ידי קריאת שמע ותפלה אז מעוררין כח עצמותו ברוך הוא שבהעולמות להיות נמשך רצונו יתברך וחכמתו בכל הפרטים על ידי עסק התורה והמצות על ידי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ומצות עשה ומצות לא תעשה דרבנן להמשיך כח עצמותו ברוך הוא בכל הפרטים אבל אם חס ושלום הולכים אחר שרירות לבם שהוא ההתגלות הנגלה ליש ונפרד ואז הוא בבחינת הסתרה גמורה באופן שלא נגלה כח עצמותו ברוך הוא על ידי פעולת הנבראים ואדרבה שמסתירים כחו יתברך השוה בתכלית ההשוואה ונגלו כל הפעולות בבחינת נפרדים ולא די שאינם מגלים כח עצמותו ברוך הוא בכל הנפעלים אדרבה גורמים כביכול להסתלקות גילוי אורו יתברך שבעולמות ומפרידים את העולמות להיות נגלים בהיפוך להסתיר יחודו יתברך ואז הוא רחוק מאוד מאור פניו יתברך בתכלית ההרחקה:

103

ק״דלכן אם אפילו עוסק בתורה שנמשכה בבחינת הגבול והיש אינו ממשיך כחו יתברך להתגלות בנפשו ולהכלל באלקותו יתברך על ידי עסק הזה מאחר שמצד ההתגלות המה הפכים ממש מנגדים לגילוי כחו יתברך אשר אין להעריך אלק"ותו יתברך מצד כחו האין סוף ברוך הוא אשר אין מלבדו להתגלות נפרדים גמורים אשר המה מנגדים ליחודו יתברך והאיך יעורר גילוי רצונו יתברך בבחינת היפוך רצונו יתברך אשר היש מצד ההתגלות הוא היפוך רצונו יתברך אשר מצד רצונו יתברך הרי אין זולתו כלל וההתגלות הוא היפוך היחוד כי כל ההתעוררות מתתא הוא בבחינת התדמות מכמו שהוא למעלה כמו למשל על ידי חכמה מעורר חכמתו של רבו וכן על ידי אהבה מעורר אהבה וכן על ידי הדביקות מעורר דביקות כן כביכול על ידי בחינת יחוד וביטול אליו יתברך מעורר יחודו יתברך ועל ידי אהבתינו אליו מעוררים אהבתו יתברך ועל ידי ביטול הרצון אליו יתברך מעוררים רצונו יתברך נמצא כל ההתעוררות הוא דייקא מצד היחוד והביטול אליו יתברך במסירת נפש ממש אבל כשאינו בטל אליו בביטול גמור להלוך אחרי שרירות לבו להתגלות בבחינת יש ואפילו התורה שלומד הוא גם כן בשביל עצמו שיהיה נגלה יותר היש שלו אם כן האיך יעורר על ידה יחודו יתברך ורצונו יתברך ואדרבה וכו':

104

ק״הלכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל האומר אין לו אלא תורה דהיינו שלא הקדים לזה התעוררות היחוד וביטול היש אליו יתברך במסירות נפש להוי"ה רק שדומה לו שעל ידי בחינת התורה לבדה ימשיך רצונו וחכמתו אפילו תורה אין לו כי האיך ימשיך רצונו וחכמתו בדבר ההיפוך והמנגד לרצונו וחכמתו יתברך ועל זה נאמרמגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל כי יעקב הוא יו"ד עקב דהיינו שממשיך היו"ד שהוא הביטול אליו יתברך אפילו בבחינת עקב שהוא היש הגמור ובחינת ישראל הוא ל"י רא"ש דהיינו להשכיל ולהבין שכל הפרטים שבעולם המה נמשכו מכח עצמותו ברוך הוא ורואין העיקר והראש מכל ההמשכות ולהבין שכל אלו המה מחוברים בחבור עצום אל בחינת הראש אשר על כן מצד התעוררות זו יכול להמשיך התגלות אלק"ותו יתברך על ידי דבריו שהוא בחינת דבר הוי"ה שהוא רצונו וחכמתו יתברך על ידי בחינת התורה וחוקיו ומשפטיו שהמה המשכתו למעלה מן השכל וההבנה ולכן נקראו בחינת חוקים הנמשכים במשפט שהוא זעיר אנפין אבל מצד ההתגלות לבדה אין מקום לגילוי אור עצמותו ברוך הוא ולכן לא עשה כן לכל גוי אשר עיקרם הוא מצד ההתגלות אינם יכולים לעורר רצונו יתברך אפילו אם יעסקו בתורה ומצות מצד שהם היפוך רצונו יתברך מצד ההתגלות ואדרבה אמרו רבותינו זכרונם לברכה גוי שלומד תורה חייב מיתה מטעם שהמה נקראים מתים דהיינו כשהולכים אחרי ההתגלות לבד בבחינת נפרדים הרי מצד הנפרד אין מקום לגילוי אור אין סוף ברוך הוא ולכן הנפרד יחשב לבחינת מת כמו שבהסתלקות הנשמה מן הגוף הרי כל אברי הגוף המה מתים מצד שאין נמשך בהם חיות הנפש אשר על ידי חיות הנפש היו הכלים של הגוף בטלים ומתקשרים אל הנפש והגוף לא היה נגלה למהות לבדו בלתי הנפש כן הוא ממש כאשר העולמות נגלים ליש ודבר נפרד ואינם מתקשרים אליו יתברך וליחודו ואינם בטלים אל אור חיות אלוק"י השוכן בתוכם הרי הם נגלים לנפרדים משורשם אשר על כן גוי שלמד תורה אשר מצד התקשרותו לבחינת נפרד מוריד רצונו יתברך גם כן להיות נגלה בבחינת נפרד ובזה גורם עולם הפירוד והסתלקות אור רצונו יתברך אשר לכן חייב מיתה שהוא הסתלקות החיות ממנו ויהיה נגלה גופו גם כן בבחינת כלים נפרדים מהחיות כמו שגרם להסתלקות אור אין סוף מהכלים אבל בחינת יעקב וישראל המחברים ומייחדים העולמות אליו יתברך בזה ממשיכין חיות אלוק"י בתוך כל העולמות וכל העולמות המה מתקשרים ומתייחדים אליו יתברך ואז יומשך גילוי רצונו יתברך דייקא בכלים האלו:

105

ק״וולכן קדמו לעסק התורה קריאת שמע ותפלה בכדי לעורר כחו יתברך שבבחינת העולמות ועל ידי התעוררות כחו יתברך נגלה כח עצמותו ברוך הוא דייקא בהגבול ונפרד על ידי בחינת שלשה תורות המבוארים לעיל ובעסק התורה הרי הוא מתקשר אצלו יתברך באין הבדל כלל כי בעסק הזה אינה בחינת התעוררות לבד רק גילוי עצמותו ברוך הוא בפועל בבחינת העולמות על ידי רצונו וחכמתו יתברך כי מצד האמת הרי כל המציאות הכל הוא עצמותו ברוך הוא רק שמצד הנגלה המה נגלים לנפרדים ומסתירים גילוי עצמותו ברוך הוא אבל כשמעוררין על ידי הביטול באהבה ויראה ומסירת נפש לבטל בחינת הנפרדים ומסירים ההסתרה הרי מגלים עצמותו ברוך הוא כאשר הוא באמת כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם שמצד האמת הוי"ה לעולם דייקא בבחינת עולם:

106

ק״זולכן נקראת התורה אמת כמאמר הכתוב אמת קנה ואל תמכור דהיינו שעל ידי התורה יתגלה אמיתותו יתברך מצד העולם בלי הבדל כלל וזה ואל תמכור דהיינו שלא ירחיק אלק"ותו יתברך מהעולמות שהוא לשון מכירה שהוא מלשון נכר ואדרבה על ידי התורה יתקשר בעצמותו ברוך הוא בלי הבדל על ידי הכלים דייקא כי הגם שהמה כלים בצירופי אותיות בבחינת יש כבר נתבאר לעיל שיש שני בחינות כלים בחינה אחד הוא שיהיה כלי להחזיק האור ולהמשיכה אשר בלי כלי אין להאור התגלות ואי אפשר להשיג אור אין סוף ברוך הוא כי אם בבחינת הלבשה והסתרה והוא בבחינת עבודה בבחינת יחוד אשר על ידי הכלים מתגלה יחודו יתברך לכל חד וחד לפום שעורא דיליה לפי ערך כלי שכלו ומדותיו של כל אחד ואחד נמצא הכלי הוא טפל להאור:

107

ק״חובחינה שניה שהכלי היא הגורם לגלות אור עצמותו ברוך הוא אשר בשורש הכלי קדמה להאור ועיקר הוא הכלי והאור שבתוכה הוא טפל להכלי והם הם הכלים וצירופי אותיות של התורה הנמשך בכל ההתמשכות אשר על ידי כוונת רצונו יתברך הנמשך ממקורא דכל מקורין מכח השוואתו ברוך הוא אשר בכח השוואתו כלולים כל העולמות בכל פרטיהם ובבחינת התגלות האור המה רחוקים בגדרם מצד ריחוק גדר הבלתי בעל גבול מהגבול אשר המה ממש הפכים מנגדים אשר מצד האור לא היה אפשר להתגלות בבחינת מדריגות השפלים והדלים אבל על ידי כלים של התורה ממשיכין אור אין סוף ברוך הוא בכל הדרגין אפילו בההיפוך מצד שהכלים שורשם למעלה מן האור שהוא מכח עצמותו ברוך הוא אשר קמיה כחשיכה כאורה מצד כח השוואתו ברוך הוא אשר על כן מצד שורשם זה יכולים להתמשך אפילו בכל הבחינות הדלים ואפילו בהיפוך:

108

ק״טוהנה הכלים המה נקראו כלים לגבי דידן אבל אצלו יתברך אין מסתירים הכלים על כן עצמותו ברוך הוא הוא דייקא בהכלים האלו והאור אשר בתוכם הוא טפל לבחינת הכלים כידוע שעצם פנימיות התורה לא נתגלה וכן טעמי מצות לא נתגלו בעולם הזה ואפילו כוונות המצות וסודי התורה על פי קבלה עדיין לא בא להתגלות עצם פנימיות הכוונה ולכן ההתגלות אשר כעת אפילו על פי הסוד הוא נקרא חצוניות ועל זה נאמר ופני לא יראו וכן נאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וכן נאמר ונעלמה מעין כל חי וכן נאמר אלוקי"ם הבין דרכה והוא ידע את מקומה כי כעת מצד הצמצומים וההסתרות אשר מצד הבריאה אשר נפש האדם היא בבחינת הלבשה אי אפשר לה לקבל הפנימיות של התורה שהיא ממש מכח עצמותו ברוך הוא וכמו שאי אפשר להשיג עצמותו ברוך הוא כמו שכתוב כי לא יראני האדם וחי כן אי אפשר להשיג פנימיות התורה הדבוקה ומתקשרת בעצמותו ברוך הוא בלי שום הבדל אבל הכלים של התורה והמצות אשר בהם ממשיך רצונו יתברך הרי הם בהתגלות ויש בהם תפיסה והשגה ושורשם המה דייקא מעצמותו ברוך הוא בלי הבדל לכן על ידי התקשרות אל הכלים מתקשרים ממש בעצמותו ועל זה נאמר לא מראש בסתר דברתי כי התורה לא באה בצמצום והסתרה רק שהיא עצם רצונו יתברך רק לגבי דידן נגלית בצמצומים כפי ערך קבלתינו אשר נחית לצמצומים מצד הבריאה כמשל החכם שמגלה עצם כוונתו וממשיכה להמקבל לפי ערך שכלו הרי בהמשכה זו מגלה עצם חכמתו אבל להמקבל אינו נגלה עצם חכמתו רק לפי אופן קבלתו כן הוא הבנה שלו אבל אצל החכם בעצמו הרי הוא מגלה בדבורו עצם חכמתו ואם יעלה להמקבל בשכלו להשיג עצם החכמה יבין דייקא התגלות עצם חכמתו בהדבורים האלו:

109

ק״יכן הוא בתורה ומצות כי באמת חכמתו יתברך הנמשך בהתורה אפילו בבחינת נגלה הרי היא עצם חכמתו רק לגבי דידן אינה בבחינת התגלות מצד קבלתינו כי אם כפי ערך קבלתינו אשר על כן כל אותיות התורה וקוציה וטעמיה אפילו יהיה חסר קוץ אחד פסולה כי בה הוא הגילוי על פי עצם חכמתו דייקא אבל בענין הבנתה יש כמה בחינות הבנות יש מי שמשיג אותה כפשוטה ויש מי שמשיג את התורה יותר וכדומה לזה השגות עד אין קץ אבל להשיג את כל התורה כאשר היא בעצם לא עמד על זה אדם מעולם אפילו משה רבינו עליו השלום שהוא קבל את התורה דהיינו שעל ידי כח ביטולו אל עצמותו ברוך הוא היה בכחו להמשיך רצונו יתברך בכל הדקדוקים אבל לא בבחינת השגה בכל פרטיו צא ולמד ממאמר רבותינו זכרונם לברכה שלא הבין דרשת רבי עקיבא וכן שלמה המלך עליו השלום אשר נאמר עליו ויחכם מכל האדם לא היה יכול לעמוד על דקדוקיה ופרטיה לכן אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני מצד שבבחינת בריאה אין כח בכלי הבריאה להכיל אור התורה שהיא מעצמותו ברוך הוא אפילו משה רבינו עליו השלום שהיה בחינת מה עם כל זה היה בבחינת כלי הבריאה רק שהכלי שלו נזדכך ולעתיד בהעביר הוי"ה את רוח הטומאה מן הארץ ויזדככו הגופים באופן אחר שלא בבחינת כלי הגשמיות כאשר הם עתה ואז יהיו יכולים לקבל את פנימיות התורה כי יהיו הגופים מבחינת כלי התורה עצמה בלי הבדל כמאמר הכתוב כי טל אורות טליך ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו ועל ידי הטל יתהוו הגופים ממש כמבואר בזוהר במדרש הנעלם ואז יתגלה אור עצמותו ברוך הוא בלי הסתרה והלבשה כמאמר הכתוב ולא יכנף עוד מוריך דהיינו שלא יתכסה עוד בכנף ובלבוש ובהגלות נגלות כחו יתברך מצד כח השוואתו ברוך הוא אשר אצלו הגבול משתווה עם הבלתי בעל גבול אז יגלה כבוד הוי"ה על ידי התורה דייקא:

110

קי״אוהנה הגם שנתבאר לעיל שעיקר ההתקשרות אליו יתברך הוא דייקא על ידי הכלים כי על ידי הכלים ממשיכים עצמותו ברוך הוא ועל ידי הכלים הם מתקשרים אליו יתברך והנה בתורה שבעל פה לא נחית בבחינת אותיות בבחינת כלים שיהיו האותיות כליו דייקא כי עיקר הוא המכוון מהרצון וכל אחד יכול לדבר בצירופי אותיות לפי חכמתו כמו מר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא אבל אף על פי כן שורש החכמה והרצון שנמשכה בתורה שבעל פה היא בעצמה הכלי ולכן נקרא תורה שבכתב דהיינו שרצונו יתברך וחכמתו הסתומה הוא בכתב דייקא על פי צירופי אותיות שבתורה אבל תורה שבעל פה היא דייקא על פה שלא נגלית בכתב ולכן היה אסור לכתוב תורה שבעל פה רק משום עת לעשות והטעם הוא כי עיקר תורה שבעל פה הוא לגלות חכמתו ורצונו יתברך בכל הפרטים ולחדש פרטים חדשים לגלות עצם רצונו יתברך וחכמתו בכמה אופנים ועל ידי זה מוסיפין התגלות חכמתו יתברך ביתר שאת ומפרשין התורה בכמה מיני אופנים עד אין קץ וגורעין ומוסיפין ודורשין ואלו היה ההתגלות דייקא בכלים לא היה אפשר להוסיף ואדרבה בזה נתגלתה ונתרבתה עצם התורה ופירושיה וטעמיה:

111

קי״בולכן תורה שבעל פה היא נעלית מאוד אשר על כן לא היתה יכולה להתגלות בכלי אך עם כל זה הכל גנוז בתורה שבכתב ולא הוסיפו ולא גרעו ממה שכתוב בתורה רק הם גילו סתריה ורמיזותיה ועל זה נאמר אשת חיל עטרת בעלה כי בעלה הוא זעיר אנפין שהוא תורה שבכתב שכלולים בכלי הזעיר אנפין ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו שהם רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כמו שנתבאר לעיל ואשת חיל היא מדת מלכותו יתברך שהיא תורה שבעל פה היא נעשית עטרת בעלה דהיינו שמגלית רצונו יתברך שמוסתר בבחינת כליו דרך כלל ולכן נאמר על רבי עקיבא שהיה דורש כתרי אותיות דהיינו מה שלא נתגלו על ידי האותיות ולכן לא היה ההתגלות של תורה שבעל פה בבחינת כלי ולכן היה אסור לכתוב הלכות דהיינו להמשיכם בכלי רק משום עת לעשות מצד התגברות השכחה וההיפוך מוכרח להתגלות בבחינת כלי שיהיו שמורים בהכלים אבל בראשונים שהיה לבם פתוח כפתחו של אולם ולא היה השכחה שהיא סטרא אחרא אחוז בהם לכן אדרבה לא היו מסתירים אותה בכלי בכדי שיהיה התגלותה שלא בבחינת כלי עם כל זה דברי חכמים וצירופיהם המה בחינת כלים כי הם מצד גודל חכמתם וקדושתם היה בכחם להלביש בבחינת כלים:

112

קי״גועל זה נאמר דברי חכמים כדרבונות מה הדרבן מכוון הפרה לתלמיה כן דבריהם המה מכוונים להסיר היש ולגלות עצם רצונו יתברך בכל הפרטים דייקא דהיינו שהיו יכולים להמשיכה אפילו מצד העולמות וחכמה הנגלית אשר נגלית בבריאה יצירה עשיה להמשיך לה כלים ולכן נמשל לדרבן דהיינו הגם שהדרבן אינו כלי לקבלה אף על פי כן הוא כלי לכוין הפרה לתלמיה כן דברי חכמים הגם שהאותיות והצירופים אינם בבחינת כלים להתגלות בתוכם אור אין סוף ברוך הוא על פי הכלים האלו דייקא אך אף על פי כן המה כלים להסיר מהיש שהוא דרכי מיתה ולכוון לדרכי חיים שהוא התגלות רצונו ברוך הוא ודי למבין ועל זה נאמר לאו דלא תסור והדברים עתיקים:

113

קי״דועוד זאת אשר כל עיקר תורה שבעל פה הוא להמציא דינים חדשים אשר לא נכתבו בתורה אם ראובן טוען טענה זו יהיה הדין כך ואם יטעון באופן אחר יהיה הדין באופן אחר וכן כמה פרטים בטענות שקרים או אם יארע אופן זה אשר לא נתפרש הדין בתורה וכן יש בכמה מיני דברים האסורים אשר דייקא מצד הכלי הוא ההיפוך מרצונו ואף על פי כן ממשיכים רצונו יתברך אפילו בההיפוך אשר כל עיקר הכוונה הוא דייקא שיתגלה רצונו יתברך מצד ההסתר וההיפוך כמו שנתבאר לעיל הגם שהכל הוא גנוז באותיות התורה וממנה המציאו חכמת תורה שבעל פה לדמות מלתא למלתא ולדייק על ידי קושיות ותירוצים ולפרק הוויות ולפשוט בעיות אפילו דבר שלא היה נמצא בעולם כמו כמה סוגיות שיש בגמרא אשר לא היה המעשה זה בעולם כמו בעיא דפלימו מרבי מי שיש לו שני ראשין באיזה מניח תפילין אשר דבר זה אינו במציאות שיכול לחיות בשני ראשין וכמו שכתבו התוספות שם דבעולם הזה אינו אף על פי כן יש בזה גם כן חכמה נפלאה גם בעיא דענין בכור הדביק שני רחמים זה לזה ויצא מזה ונכנס לזה כו' וכמוהם רבים בגמרא דברים זרים במציאות אף על פי כן נתגלית בהם חכמתו יתברך אשר לא נתגלה בבחינת כלים אבל באמת שורשה מאוד נעלה כי היא עצם הגילוי המוסתר וגנוז בתורה רק שכעת נתלבשה וירדה בסתר המדריגות בשכל נגלה מצד צמצום והסתר העולמות:

114

קי״האבל ידוע ומבואר לעיל שכל ירידה היא צורך עליה אשר על כן ההלכות לא יתבטלו אפילו לעתיד הגם שיש מאן דאמר שמצות בטילות לעתיד לבא אף על פי כן ההלכות לא יתבטלו כי המצות אשר התגלותם הוא בבחינת כלים דהיינו בקלף של תפילין ואתרוג ודומיהן ולכן מר סבר כיון שיתבטלו הכלים אין צורך למצות כי עיקר המצות הוא להמשיך רצונו יתברך דייקא בהכלים וכדי להמשיך אלו"קותו יתברך דייקא על ידי הכלים גם על ידי הכלים יתקשר האדם אליו יתברך וכיון שלעתיד יתבטלו הכלים ויהיה נגלה כבוד הוי"ה לא יצטרכו למצות שהוא להמשיך ולהתקשר כנזכר לעיל מאחר שיהיה המשכתו יתברך נגלה בכל הבחינות ומר סבר הגם שהכלים יתבטלו עם כל זה שורש רצונו יתברך שבהכלים נעלה מאוד אך עתה מצד ההסתרה רצונו יתברך הוא בהתלבשות בבחינת צמצום הכלים אבל עיקר הוא שורשו אשר על כן אפילו לעתיד שיהיה נגלה כבוד הוי"ה ולא יהיה נצרך כלים להתגלותו עם כל זה מצד רצונו יתברך מצד השורש שהוא למעלה מהגילוי יוצרכו למצות כדי שיהיה התגלות רצונו משרשו אבל בהלכות לית מאן דפליג מטעם שההלכות המה עצם חכמתו יתברך שלא נתגלו בבחינת כלים כלל רק עתה מצד ההסתרה העצומה נגלית לנו בבחינת הסתרה בבחינת כלי חכמה הנגלית והם הנקראים קשוטי כלה:

115

קי״וועל זה מבואר בזוהר אתקשטת במאנין דלא הוו דהיינו שלא נתהוו בבחינת כלים ונעשו כלים חדשים ממש והם עיקר הקישוטין כמו שעל ידי קישוטין נתייפה הפנים ומעלת חן יותר כן על ידי ההלכות מתגלה למעלה מהפנימיות הנמשך בכלים אשר לזה ניתנה תורה שבעל פה לכתוב בכדי לעשות כלים חדשים הגם שהוא משום עת לעשות עם כל זה כבר בארנו לעיל כי כל הירידות המה צורך עליה ובכלים האלו מתבררים כל פרטיות העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אפילו מצד ההיפוך להיות נתפס בהם אור עצמותו ברוך הוא ויהיה התגלותו ברוך הוא בכל הדרגין ומזה תלמוד לדברי סופרים שנתמשכו יותר בהיפוך שבהם גילוי רצונו יותר ושרשם נעלה מאוד והדברים אלו ארוכים מארץ מדה:

116

קי״זעל כן מדברים אלו תבין שעל ידי כלי התורה בהם הוא הגילוי מעצמותו ברוך הוא דייקא בהכלים והאור שבהם הוא בחינת טפל והעיקר הוא גילוי רצונו יתברך בפועל אשר על כן בהתקשרותו בעסק התורה והמצות בזה הוא מתקשר בעצמותו ברוך הוא ממש הנגלה בהכלים מה שאין כן בכלים שבבחינת עבודה שהוא לייחד העולמות אליו על ידי חכמה ובינה ומדות דהיינו מצד התבוננות בגדולתו יתברך אשר כל העולמות בטלים אליו יתברך ומתייחדים אצלו מבטל נפשו על ידי ההבנה ודעת ומתעורר באהבה ויראה לדבקה בו יתברך והנה החכמה והבנה זו המה גם כן כלים לגלות יחודו וכל ההבנה הוא מצד העולמות כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל וכן במדותיו שהם אהבה ויראה הרי הם כלים לדבקה בו יתברך והעיקר הוא האור והכלי הוא רק שעל ידה יהיה גילוי האור אבל הכלי בעצמה דהיינו הבינה והדעת והאהבה בעצמם הרי המה טפלים להאור וכליהם בעצמם המה רק בבחינת צמצום והסתר כי על ידי החכמה מצד הכלים הרי לית מחשבה תפיסא ביה וגם על ידי האהבה אינו יכול להשיג אלוק"ותו יתברך על ידי בחינת האהבה אפילו צדיקים גמורים שאהבתם הוא ברשפי אש ואהבה בתענוגים הרי הכלי היא נגלית בבחינת יש רק שהיא מתקשרת ביחודו יתברך על ידי אור האהבה הנמשך בה ויהיה יכול להתקשר על ידי אהבה זו אליו יתברך ועוד זאת כי בחינת אהבה היא דייקא משני מהותים כי בעצם אחד אינו נופל שם אהבה אך אף על פי כן מצד כחו הפלא ויחודו יתברך בבחינת התקשרות אורות וכלים כמו התקשרות נפש עם הגוף יכולה להיות האהבה כלי אל אור האלוק"י אשר בתוכה להתקשר באמיתת יחודו יתברך אבל בחינת הכלי בעצמה בלא גילוי האור בתוכה נגלית בבחינת נפרד גמור:

117

קי״חאבל בתורה כבר נתבאר שדייקא הכלי בעצמה היא עצם רצונו יתברך אך עם כל זה בלתי התעוררות יחודו יתברך בבחינת ביטול על ידי כלי החכמה ובינה ועל ידי אהבתו ויראתו הרי נגלה גופו וכל העולמות לבחינות נפרדים וכמבואר לעיל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה האומר אין לו אלא תורה כו' עיין שם כי מצד ההסתרה הרי כלי העולמות המה בחינות נפרדים גמורים ובאיזה אופן יהיו כלים לרצונו יתברך הגם ששורשי הכלים המה מרצונו יתברך אבל עם כל זה בבחינת הגילוי הרי הם מנגדים ליחודו יתברך אשר על כן על ידי העבודה בקריאת שמע ותפילה על ידי אהבה ויראה מתחברין ומתייחדין הכלים אליו יתברך ובטלים אליו יתברך בבחינת יחוד כהתקשרות הנפש עם הגוף ואז על ידי התחברותם זה פועל שנגלה על ידי הכלים עצם רצונו יתברך וכמשל הנפש עם הגוף כי בעודנו חי אדרבה כל פעולת רצון הנפש נגמרה ונתגלית דייקא על ידי כלי הגוף אבל בהסתלקות החיות או כשהוא ישן הרי אין הכלים פועלים כלום כן התפילה היא הממשכת אין סוף ברוך הוא בתוך הכלים על ידי ההתקשרות ואז עיקר ההתגלות הוא דייקא על ידי הכלים וכבר נתבאר בפרקים הקודמים מזה באריכות:

118

קי״טועוד זאת שהגם שעיקר ושורש ההתדבקות אל עצמותו ברוך הוא הוא על ידי התורה אבל באופן אחד שורש היחוד והעבודה הוא נעלה משורש התורה כי באופן אחד גבוה מעלת התורה מבחינת נשמותיהן של ישראל ובאופן אחד שורש נשמות ישראל גבוהים במעלה בשורשם מהתורה אשר לכן פעם אמרו רבותינו זכרונם לברכה אסתכל באורייתא וברא עלמא נמצא שהתורה היא שורש העולמות ופעם אמרו נמלך בנשמתן של צדיקים וברא את העולם וכן ישראל עלה במחשבה נמצא ששורש נשמות ישראל אחוזים במאצילם ברוך הוא ממש ושם המה התכללותם והם שורש העולמות אבל באמת שניהם צודקים כי הן אמת שכל פרטי בריאת העולמות המה על פי התורה הנקראת חכמה קדומה אשר הכל הוא עצמותו ברוך הוא עם כל זה בנין העולמות והתגלות רצונו וחכמתו יתברך בבחינת עולמות הוא בשביל ישראל שהם ימשיכו גילוי רצונו בבחינת העולמות ובכוחם לעורר גילוי רצונו יתברך בעולמות מצד שורשם אשר אחוזים במאצילם ברוך הוא אשר עלה במחשבה ולכן נמלך בנשמתן של צדיקים וברא את העולם נמצא שהיה תכלית בריאת העולמות בשביל נשמתן של צדיקים אך כשעלה במחשבה לפניו יתברך לברוא את העולם אז אסתכל באורייתא וברא עלמא דהיינו שהבריאה היתה בבחינת חכמתו הקדושה ולכן בזה שורש נשמות ישראל קדמו במעלה מהתורה:

119

ק״כאבל עם כל זה בדבר אחד גדלה מעלת התורה כי התורה נמשכה מעצמותו ברוך הוא ממש כמאמר הכתוב הוי"ה קנני ראשית דרכו והגם שכוונת בריאות נשמות ישראל היה גם כן בכדי לגלות רצונו וחכמתו דייקא אבל בחינת נשמות ישראל הם רק לעורר רצונו יתברך אבל בהתעוררות זו עדיין לא נתקשרו אל עצמותו ברוך הוא אבל על ידי התורה המה מתקשרים ממש בקודשא בריך הוא כמאמר הזוהר הקדוש תלת קשרים אינון כו' ובזה גדלה מעלת התורה:

120

קכ״אאשר על כן לפעמים נקראת התורה בשם חתן כמאמר הכתוב ביום חתונתו זה מתן תורה וגם פסוק והוא כחתן יוצא מחופתו ואחר זה כתיב תורת הוי"ה תמימה זה מורה על התגלותו יתברך בבחינת תורה שבחינת תורה הוא חתן כמו שהחתן הוא משפיע להכלה כן התורה משפיע לנשמות ישראל שנקראו כלה כנאמר בשיר השירים על כן לפעמים נקראת התורה בשם חתן ופעם נקראים ישראל חתן והתורה נקראת כלה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אל תקרי מורשה אלא מאורסה שהתורה מאורסה לישראל כי שניהם אמת כי מצד שהתורה מקשרת נשמות ישראל לעצמותו ברוך הוא ממש בזה נקראת התורה חתן שהוא משפיע כח עצמותו יתברך בנשמות ישראל ומקשרם אליו אבל עם כל זה אלולי ישראל שהם מעוררין שורשה וממשיכין בה אור עצמותו ברוך הוא אזי לא היה נגלה על ידה רצונו יתברך והראיה כשהספר תורה היא בהיכל אינה מעוררת כלום וכן אם התפילין מונחים על השולחן לא יעוררו כלום וכן כולם אבל כשישראל עוסקין בתורה ומצות ממשיכין רצונו וחכמתו יתברך בבחינת התורה הרי בזה התורה היא בחינת מקבל מישראל ולכן נקראת מאורסה ודי למבין:

121

קכ״בוהנה כמו שיש בבחינת עבודה שני בחינות אהבות אהבת עולם ואהבה רבה כמו שנתבאר לעיל אשר אהבת עולם הוא מצד התבוננות יחודו יתברך מצד העולמות ונודע מצד פעולותיו כהתקשרות והתאחדות הנפש עם הגוף ואהבה רבה היא באה מצד התבוננות בעצמותו ברוך הוא שלא מצד העולמות אשר אין העולמות נערכין לאיזה מהות ואין להעריך העולמות אפילו כגוף לגבי הנפש כי אין זולתו כלל כמבואר לעיל בארוכה:

122

קכ״גכן יש בבחינת כוונת עסק התורה שני הבחינות דהיינו שיש בבחינת התורה גם כן שני בחינות אחד היא הנקראת תורת חסד ובחינה השנית היא הנקראת תורת אמת כי תורת חסד הוא המשכת רצונו יתברך הנמשך בתורה ומצות דהיינו שמצמצם רצונו יתברך להמשיכו בבחינת כלים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה צמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בין שני בדי ארון וכמו כן בתפילין ובציצית אשר כביכול מצמצם חכמתו ובינתו ודעתו בקלף ובפרשיות של תפילין וכן צמצם כביכול רצונו יתברך הנקרא בשם גלגלתא והשערות הנמשכין מרצונו יתברך אשר עליהם נאמר ושער רישיה כעמר נקי להיות נמשך בחוטי צמר של ציצית ולעורר על ידי עשיית מצותם חכמתו בינתו דעתו ושערות וכמו כן כל המצות וכל זה מצד כי שורשם אחוז בכח הבחינות האלו ומהם הוא התהוותם וגידולם רק שבאו בהסתר פנים ובצמצומים עד שנגלו בבחינת קלף ובבחינת צמר ודומיהן עד שנראו ונגלו לבחינת נפרדים אבל על ידי יחודם של ישראל בעבודתם שמייחדים כל העולמות וכל הכלים אליו יתברך ומעלים אותם מבחינת פירודם על ידי עשייתם לשמה את הקלף ואת הצמר ועל ידי כתיבת הפרשיות וכן בטויית הציצית וקושרים אותם על כנפי בגדיהם וכן התפילין מניחים אותם על ראשיהם מעוררין על ידי זה רצונו יתברך הנתגלה על ידי חכמתו ובינתו ודעתו יתברך וכן ההמשכות שנמשכו מרצונו יתברך להיות מצמצם רצונו יתברך וחכמתו ובינתו ודעתו בבחינת קישור ויחוד עם נפשות ישראל ולקשרם אליו יתברך ונעשים בחינת מרכבה אל חכמתו בינתו דעתו ורצונו יתברך וכן בחכמת התורה הנתגלית בבחינות צמצומים רבים עד שנתגלו בחכמת העולם הזה בבחינת יש וגבול על ידי עסקם של ישראל בזה מעוררין וממשיכין חכמתו יתברך בבחינת התורה ועל ידי עסק האדם נמשכה חכמתו יתברך בנפש העובד ומתקשרת חכמת העובד בחכמתו יתברך ומתאחדים כיחוד הגוף עם הנפש:

123

קכ״דוזהו על ידי ביטולם ואהבתם אליו יתברך ומסירת נפשם להוי"ה הם המעלין ומייחדין גופם ונפשם אליו יתברך וכל העולמות וכל זה הוא רק אתערותא אבל על ידי אתערותא זו ממשיכין רצונו יתברך וחכמתו בפועל ממש על ידי התורה וזה נקרא תורת חסד כי בחינת חסד הוא להמשיך ממקום גבוה למקום נמוך כמשל המלך בשר ודם המראה חסד לכל עמו ומשפיל עצמו מהיכלו להתקשר עם עמו ויט עליהם חסדו וטובו או כמשל האב עם בנו אשר ממשיך רצונו ומתצמצם להיות לו רצון בערך מעשה בנו הקטן לכן נמשל החסד למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך אך הגם שעצם רצונו יתברך נגלה בתורה ובמצות עם כל זה ההתגלות הוא בצמצום עצום אבל לא בגילוי ועל בחינה זו נקראת תורה חיים ומזון ומצות נקראו לבושין וכאשר מבואר לעיל:

124

קכ״הובחינה שניה הוא הנקראת תורת אמת עליו נאמר לא מראש בסתר דברתי כי לא באה בצמצומים כלל כי כל הדברים האמורים לעיל הוא כאשר העולמות נערכים לבחינת כלים ובחינת גוף כמו שהמה לגבי דידן אשר על כן נערך המשכת רצונו יתברך בבחינת חסד שנחית לצמצומים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה במקום גדולתו שם ענוותנותו יתברך דהיינו כשנעריך אליו יתברך בחינת גדולה שם נעריך גם כן בחינת ענוותנותו דהיינו השפלה למדריגות התחתונים בבחינת ענווה כביכול כמקטין ומזעיר קדושתיה לגבי דבני נשא כמאמר הכתוב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח דהיינו בבחינת צמצומו יתברך בבחינת מרום וקדוש שהם בחינת כתר וחכמה שהם בחינת כלים וספירות מצד האצילות ולכן נאמר בהם אשכון דהיינו ששוכן באלו המדות אז ואת דכא ושפל רוח כי מצמצם כביכול עצמו בבחינת דכא ושפל רוח מצד כי אצלו יתברך שוין שני הבחינות אך אף על פי כן לגבי דידן נחשב זה לבחינת ענווה אבל באמת אין להעריך אליו יתברך שום בחינה דהיינו גדולה וגבורה ואפילו בחינת מרום וקדוש כי כל אלו הבחינות המה תוארים מצד גילוי העולמות בבחינת יש וכלים בבחינת גבול אבל הוא יתברך מרום מהם וקדוש כביכול בבחינת מובדל מערך העולמות בבחינת הגילוי וכן הוא בחינת הגדולה וגבורה ועל ידי בחינת מדותיו יתברך אלו הוא מתייחד עם העולמות אשר אין העולמות מוסיפים בו ריבוי ושינוי:

125

קכ״ווכל זה הוא מצד הדעת אשר בידיעת עצמו יודע כל הנבראים ואין מוסיפים בו רבוי ושינוי ואינם דבר נוסף על עצמותו ברוך הוא והוא היודע כו' אבל עם כל זה העולמות המה נערכים לבחינת מהות רק שעל ידי כחו הפלא כביכול המה מתקשרים ומתייחדים אליו יתברך אבל מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין זולתו כלל ואפס בלעדו ואין עוד מלבדו אשר אין להעריך את כל העולמות לאיזה מהות כלל כי הכל הוא כחו יתברך על כן אין להעריך מצד עצמותו ברוך הוא אילין מדות כלל לא מרום ולא קדוש ולא גדולה וגבורה כי על מי יפול שם מרום וקדוש מאחר שאין זולתו הגם שאיהו תפיס בכולהו עלמין אבל העלמין אין תופסים בו כלל לאיזה מהות על זה אין שייך בחינת גדולה וענווה אשר על כן מצד אמיתותו ברוך הוא הוא דייקא בכל העולמות בלי שום צמצום והסתר פנים והוא כביכול שוה בבחינת השוואה גמורה בכל הדרגין ואדרבה מצד בחינת ההסתרה ומדריגות התחתונות נגלה אמיתותו יתברך אשר אין עוד מלבדו כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם דייקא וכן כתיב אמת מארץ תצמח:

126

קכ״זולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אמת אמר אל יברא כי מצד האמת אין מהות לבדו יתברך אפילו מצד העולמות נמצא לא נעריך בחינת בריאה מצד האמת כי הכל הוא כחו לבדו יתברך בכל הבחינות בלי שום צמצום והתלבשות כלל ולכן אותיות אמת המה ראש תוך סוף כי אל"ף הוא ראש ומ"ם הוא תוך ותי"ו הוא סוף הכל הוא בכח אחד כמאמר הכתוב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלוקי"ם אפילו באמצעיתא אשר על כן בחינת רצונו וחכמתו יתברך הנמשך בכלים הוא ממש עצם רצונו וחכמתו בלי הסתר כלל וזהו הנקראת תורת אמת בלי שום צמצום והסתר והתלבשות כלל דהיינו הקלף של תפילין והפרשיות והבתים המה עצם רצונו יתברך בלי הסתר וכן הצמר של ציצית וכן כל המצות וכן כל חכמת התורה המה בלי הסתר פנים כלל מאחר שאין זולתו יתברך ואין צמצום והסתר מעלים לפניו כלל אשר על כן אין להעריך הצמצום וביטול הרצון אליו בבחינת מרכבה והתקשרות רק שהאדם העוסק מתקשר ממש בעצמותו ברוך הוא בלי הבדל כלל ועל זה מבואר בזוהר תלת קשרין אינון ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא וכו' כולם מתקשרין בנושא אחד ונקראו תלת מצד ההתגלות לגבי דידן אבל בעצם הכל הוא קשר אחד והכל הוא עצמותו ברוך הוא הן מצד ישראל הן מצד התורה:

127

קכ״חובחינה זו היא באה מהתעוררות אהבה רבה שהיא גם כן למעלה מן הכלים יהיה ההתדבקות בו יתברך על ידי בחינת עסק התורה ועשיית המצות בבחינת תורת אמת דהיינו שתהיה הכוונה שבעסק התורה ומצות הוא ממש דבוק אל עצמותו ברוך הוא בלי שום צמצום ומיצוע כלל ובזה תהיה ההתפעלות גדולה וההתדבקות לעצמותו יתברך והתכללותו בו יתברך בלי שום הבדל כלל אך עם כל זה נצרך לשני הבחינות ובחינה אחת תסובב את בחינה השניה כי בלא ההתדבקות בבחינת תורת חסד הרי הם מצד הגילוי רחוקים זה מזה בלי התחברות כלל ואיך יעריך היש והנפרד גמור להתגלות רצונו יתברך אשר אין זולתו ואין עוד מלבדו ושכל עיקר כוונתו יתברך בבריאת העולמות הוא שיתגלה כבוד עצמותו ברוך הוא לבדו דייקא בבחינת התחתונים שיהיו בטלים ממש כמאמר הכתוב וידעת היום כו' כי הוי"ה הוא האלוקי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ובבחינת התגלות נראים לעוד דייקא ובחינת עוד הוא מסטרא אחרא היפך הביטול כמאמר הכתוב האומרת בלבבה אני ואפסי עוד אשר מוכרח להתבטל היש שבבחינת נפרד ממהותו בבחינת ביטול והתאחדות אליו יתברך דהיינו לגלות יחודו יתברך בכל פרטי העולמות וכן לבטל גופו ונפשו אליו ולייחדם ביחודו ולהמשיך רצונו יתברך על ידי תורה ומצות בבחינת תורת חסד ואז יהיה ביטולו אליו יתברך מצד העצם להתגלות דייקא מצד היש שאין עוד ועל זה נאמר פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה שזה קאי על כנסת ישראל המסתתרת בבריאה יצירה עשיה בבחינת פרטי הנבראים:

128

קכ״טוכן בכלל כל נשמות ישראל נקראים כנסת ישראל ובפרט נפש אלוק"ית שבכל אדם נקראת בשם כנסת ישראל שהיא בחינת אהבה מוסתרת שבכל נפש מישראל שהיא בחינת נקודת הלב ראשית התגלותה ופתיחתה בכדי לייחד כל העולמות בכלל ומדות נפש אדם בפרט הנמשכים ומתלבשים בבחינת נפש הבהמיות הוא על ידי בחינת חכמה כידוע שחכמה הוא ראשית הגילוי ומחכמה נמנו הספירות שהם מצד הכלים ובחינת חכמה הוא הביטול ויחוד הכלים הוא על ידי בחינת חכמה שהוא כח מ"ה:

129

ק״ללכן יהיה תחילת הביטול על ידי חכמה והבנה ואז ותורת חסד על לשונה דהיינו להמשיך בבחינת תורת חסד להמשיך רצונו יתברך בכל הנבראים ועל ידי בחינת תורת חסד בבחינת צמצומים כנזכר לעיל ועל ידי בחינת תורת חסד היא צופיה הליכות ביתה לתקן בחינת ביתה שהם בחינת בריאה יצירה עשיה להמשיך רצונו יתברך בכל פרטי העולמות והן הן ההלכות כמו שכתוב הליכות עולם לו דהיינו להמשיך בכל פרט אלוק"ותו יתברך על ידי רצונו וחכמתו ובזה היא מתקנת את כל הליכות ביתה להמשיך יחודו יתברך ורצונו יתברך בכל פרט ובכדי שלחם עצלות לא תאכל כמו העצל שאינו רוצה לילך ואבריו כבדים עליו אשר על כן מצד העצלות נראים כלי גופו רק מצד חצוניות ואין נגלה בכלי הגוף חיות הנפש רק בשר הגשמי כי אינם זזים ממקומם מה שאין כן הזריז אבריו אינם נחים ובכל רגע נגלה חיות הנפש על ידי האברים ואינם נגלים למהות בפני עצמם רק בטלים תמיד לפעולת הנפש כן כביכול על ידי התמשכותו יתברך לעולמות יהיו כל פעולות העולמות בטלים תמיד שיהיה נגלה תמיד על ידי בחינת העולמות בכלל וכן על ידי מדות הנפש בפרט שיהיו בטלים תמיד אל רצונו יתברך ואז קמו בניה ויאשרוה דהיינו שיהיה התעוררות ביתר שאת להתבטל אל רצונו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שהוא קימה וזהו ויאשרוה הוא לשון חזוק כמו לא תמעד אשוריו וכמו תמוך אשורי שהם הרגלים שמקיימין ומחזקין הגוף כמו אשרו חמוץ וגם אשרו הוא לשון תענוג כמו באשרי כו' כידוע דהיינו שמחזיקים את בחינת מלכותו יתברך היורדת בבחינת חיות העולמות בבחינת הסתרה להתגלות דייקא היש ועל ידי הביטול הנזכר לעיל יתגלה כחו יתברך מצד היש דייקא והוא מצד התגלות עתיק בבחינת כתר מלכות אשר משם הוא שורש היש כמו שנתבאר בדברינו כמה פעמים ואז נגלה כח עצמותו ברוך הוא לבדו למעלה ממדת החכמה והתגלות המדות ונתעלה היש למקורו וזהו רבות בנות עשו חיל שהם התגלות חכמתו ומדותיו יתברך בבחינת העולמות בבחינת יחוד ותורת חסד ואת עלית על כולנה למעלה ממדת חכמה בבחינת אשת חיל עטרת בעלה ואז שקר החן וכו' עד ויהללוה בשערים מעשיה דייקא על ידי בחינת מעשיה בבחינת עשיה ימשיכו את כנסת ישראל בכלל ונקודת הלב בפרט בבחינת התגלות בשערים שהם החכמה והמדות בבחינת בהילו ואור שהוא לשון טהירות שתאיר אותה בלי שום התלבשות רק בעצם ודי למבין דהיינו שהחכמה והמדות נתעלו גם כן להאיר בהם עצמותו ברוך הוא:

130

קל״אועל זה נתקנה הברכה שעל מצות אשר קדשנו במצותיו וצונו כי קדשנו הוא שממשיך קודש העליון שהוא בחינת הביטול הנמשך מבחינת חכמה על ידי מצותיו יתברך ובזה נמשך הביטול בבחינת קודש דהיינו בבחינת הבדלה מהיש הגמור להתאחד אליו יתברך וצונו הוא מצד הציווי שהוא למעלה מן החכמה והטעם והדעת שהוא בתורת ציווי וחק והם נגד שני הבחינות כי קדשנו הוא מצד תורת חסד דהיינו שנהיה כלים להשיג בחינת קדש בבחינת חכמה ובחינת וצונו הוא בחינת תורת אמת שהוא למעלה מן הטעם ודעת שהוא הביטול מצד עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן השגה:

131

קל״בוכן בברכת התורה המה שתי ברכות ברכה ראשונה היא על דברי תורה סתם ועל זה באה הבקשה והערב נא הוי"ה אלוקינ"ו את דברי תורתיך בפינו כו' דהיינו שיתמשך בנפשינו טעם התורה וביטולה תערב לנפשינו בבחינת השגת הביטול על פי הטעם והדעת הנמשך בהתורה כמבואר לעיל דהיינו הטעם הנגלה בבחינת כוונת התורה ומצות:

132

קל״גוברכה שניה נאמר בה ונתן לנו את תורתו כביכול כי בחינת מתנה היא למעלה מן השגה דהיינו שהביטול הוא שלא על ידי השגה והעמל מהתבוננות רק מצד המשכת רצונו יתברך בבחינת כלי העולמות מלשון מתנת חינם ולכן ונתן לנו את תורתו דייקא שהיא כביכול תורתו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה חמדה גנוזה יש לי כביכול כידוע שהקדוש ברוך הוא נקרא זעיר אנפין דהיינו התמשכותו כביכול בבחינת כלים שהם חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו כו' שעל ידם נמשך יחודו ואחדותו יתברך בעולמות ועל ידי הכלים האלו הם התנהגות כל העולמות אשר לכן נקרא זעיר אנפין כמבואר לעיל דהיינו כביכול שנחית לצמצומים וכל זה הוא מצד המשכות העולמות נקרא בחינת זעיר אנפין אבל שורש ההמשכה הוא מצד עצמותו ברוך הוא אשר עלה במחשבה על פי בחינת תורה של מעלה אשר על כן מצד בחינת חכמה קדומה שהיא התורה לא נחית לצמצומים כלל אשר על כן רצונו יתברך הנמשך מבחינת חכמתו הקדומה שהיא בחינת אדם קדמון נקרא אריך אנפין דהיינו שלא נחית לכלים וצמצומים בבחינת קטנות כל שכן עצמותו ברוך הוא שלמעלה מבחינת רצונו אשר אין לתאר בהמשכה זו שום צמצום והיא הנקראת תורה של מעלה ועליה נאמר שהקדוש ברוך הוא עוסק בתורה דהיינו שממשיך על ידי הכלים האלו עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הכלים והם הנקראים על פי קבלה תוספת מוחין הנמשכין בזעיר אנפין על ידי אבא ואימא עילאין הממשיכין עצמותו ברוך הוא מאין סוף ברוך הוא תוך המוחין האלו להיות לו למוחין דגדלות דהיינו שיהיה נגלה עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת כלים שלא בבחינת הסתר וצמצומים וזהו נקרא תורתו כביכול:

133

קל״דוכמבואר בספר הבהיר שדוד המלך עליו השלום היה מחבר תורה שלמעלה עם הקדוש ברוך הוא דהיינו שהיה עוסק בתורה בכוונה עצומה בביטול עצום בבחינת תורת אמת המבואר לעיל ולא מצד החסד בלבד בזה היה מעורר גילוי חכמתו הקדומה למעלה מבחינת אצילות שהוא בבחינת כלים להמשיך תוספת אור בהכלים דאצילות שהוא בבחינת קודשא בריך הוא ועל זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה כל השונה הלכות הקדוש ברוך הוא יושב ושונה כנגדו ועל זה נאמר מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין וזהו חמדה גנוזה שלא נמשכה בבחינת הכלים וזהו ונתן לנו את תורתו דייקא והכל תלוי באתערותא דלתתא כי לגביה יתברך אין להעריך הבחינות האלו אשר קמיה כחשיכה כאורה:

134

קל״הוהנה הגם שהוא יתברך האציל הכלים האלו והוא יתברך נמשך בהכלים האלו בכל פרט אף על פי כן אין להעריך לגביה שום השתנות אופנים ובחינות שונות כי הוא יתברך שוה בתכלית ההשוואה כי קודם אצילות אלו הכלים כן לאחר אצילות הכלים הוא שוה בהן רק השינוי הוא מצד המקבלים דהיינו כשההתעוררות מלמטה הוא על ידי בחינת כלים שהם החכמה ומדע כך מעוררין התגלותו יתברך בבחינת כלים בבחינת צמצומים בבחינת נפשא וגופא שהם הכלים הנערכים בבחינת גופא כמאמר חסד דרועא ימינא ואז לא נתגלה פנימיות ההמשכה כמו שהוא בעצמותו ברוך הוא רק על ידי בחינת כלים ואם ההתעוררות הוא באהבה רבה ובמסירת נפש למעלה מבחינת כלים כן מעוררין כחו יתברך שבבחינת עולמות בתוספת אור להיות נמשך על ידי הכלים האלו פנימיותו יתברך ועוד זאת שמעלין הכלים גם כן לשורשן אשר מצד שורשן אינם נערכים בשם כלים והם ממש עצמותו ברוך הוא כמו שנתבאר לעיל ואז יש עליה לבחינת זעיר אנפין שהוא המשכתו יתברך שמצד הכלים ונגלה תוספת אור מעצמותו ברוך הוא הנקרא מוחין דגדלות שני ואז נתגלה עצם התורה שהוא מצד עצמותו ברוך הוא שלא נחית לצמצומים וממשיכין עצמותו ברוך הוא בבחינת פנימיות לבחינת התגלות עולמות והוא שהקדוש ברוך הוא עוסק בתורה ושונה כנגדו דייקא מצד ההתעוררות וכן מניח תפילין ודי בזה והבן:

135

קל״והכלל העולה מדברינו שכל אחד ואחד מישראל יאחז בשני הבחינות האלו הכלולים זה בזה כי שורש אחד להם כמו שבארתי בפרקים הקודמים וכל נפש מישראל אחוזה בשני הבחינות הנזכרים לעיל ושני הבחינות נכללים בכח נפשם בבחינת אהבה המוסתרת בבחינת נקודת הלב מצד ירושה מהאבות ובחינת משה ואהרן כמבואר לעיל:

136

קל״זאשר על כן הן בעבודה זו קריאת שמע ותפלה צריך להשים לבו ונפשו בהבנתו ודעתו על בחינת אהבת עולם ואהבה רבה והן בבחינת תורה גם כן יהיה כוונתו בביטולו על שני הבחינות המבוארים לעיל וכבר נתבאר לעיל שהגם שהשלימות מן הבחינות הנזכרים לעיל לא כל אדם זוכה לזה אף על פי כן מצד התכללות הנפש יש בכחו להאיר בנפשו בבחינת הארה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה את שני הבחינות הנזכרים לעיל וכל אחד לפי שורש נשמתו ככה יהיה ההתגלות בנפשו ואין החילוק אלא מצד ההתגלות אבל מצד העצם כל ישראל כאיש אחד בכחם לעורר עליהם יחודו יתברך וביטולו בבחינות הנזכרים לעיל ויד כולם שוה לעורר יחודו ורצונו וחכמתו יתברך מאמיתותו ברוך הוא והצדיק הגדול שבגדולים והפחות שבפחותים שבישראל מעוררין עצמותו ברוך הוא ובחינת יחודו יתברך בשוה רק בההתגלות המה נבדלים כי בנשמת הצדיק מאיר התגלותו בבחינת נפשו ומתדבק בו יתברך בדביקות גמורה בבחינת התגלות ובהפחות אין התעוררות רצונו יתברך בא בגילוי ובזה היא החילוק וההבדל וכל זה הוא בבחינת המקבלים אבל לגביה יתברך שלא בבחינת השפעה רק מצד עצמותו ברוך הוא המה שוים בהתעוררותם זה:

137

קל״חאך כביכול בזה היה גם כן רצונו יתברך להיות מעוררים ההשפעה דייקא כי טבע הטוב להטיב ולכן נקראים צדיקים עושי רצונו יותר מהמון עם כי הם ממשיכין רצונו יתברך בהתגלות הכלים עד שיאיר אורו יתברך בהתגלות אבל בהמון עם אשר עבודתם היא בבחינת עשיה בלי אהבה ויראה נגלים רק מצד אהבה מסותרת לא בא רצונו יתברך בבחינת התגלות הכלים כמו שהם לגבי דידן אבל בבחינת כחו יתברך בבחינת סתר הדרגין כולם שוים לעורר ולהמשיך רצונו יתברך רק שהמשכת רצונו יתברך לזה הוא בבחינת הסתר ולזה הוא בבחינת התגלות אבל אצלו יתברך הכל שוה אשר אפילו הצדיק הגדול אם לא יקיים המצוה בפועל לא יעורר רצונו אפילו אם יקיימה בהשגה ובביטול אהבה ויראה אף על פי כן לא יעורר בהשגתו ובאהבתו התעוררות רצונו יתברך כי בבחינת השגה לא יגיע בהשגתו לעורר רצונו יתברך אשר אינו בערך השגה כלל וכן בביטולו על ידי אהבה ויראה הרי לא יעלה בביטולו ובאהבתו אל עצם רצונו יתברך אשר אינו בבחינת כלים כלל והקל שבקלים אם יעשה המצוה הגם שיעשה אותה סתם בלא אהבה ויראה כלל אף על פי כן יעורר רצונו יתברך על ידי עשיית המצוה אשר על כן אם אינו רוצה לקיים מצות עשה מכין אותו כו' עד שיקיים וכן אם עובר על מצות לא תעשה מלקין אותו ומענישים אותו הגם שעשייתו הוא בלי השגה כלל ובלי אהבה ויראה אף על פי כן מעורר במעשיו מצד אהבה המסותרת אשר בלבו שנמשכה מעצמותו ברוך הוא ממש על ידי ירושתינו מהאבות ועל ידי קבלת התורה בהר סיני על ידי משה רבינו עליו השלום אשר כל נפשות ישראל נכללו בהתגלות המשכת עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה אשר על כן כל הנשמות מושרשים בכחו יתברך ומצד כחו יתברך הרי הכל הוא בהשוואה אצלו יתברך לכן בכח זה מעוררים רצונו יתברך רק החילוק וההבדל הוא מצד התגלות כמבואר לעיל:

138

קל״טאשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה מצוה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה ולא אמרו שלא פעל כלום רק אמרו זכרונם לברכה שהיא כגוף בלי נשמה דהיינו שהגוף של המצוה שהוא התגלות רצונו יתברך להתמשך בבחינת עשיית המצוה שיהיה נגלה בבחינת המצוה הזו רצונו יתברך בוודאי נגמר על ידי עשייתו רק שהחיות שהוא התגלות המשכתו יתברך על ידי בחינת עשיית המצוה לא נתגלה בבחינת חיות ולא נתגלה רק הכלי אבל באמת העיקר הוא הכלי כידוע ששורשם של הכלים המה העיקר והחיות הוא טפל שהוא רק להחיות בבחינת התגלותו יתברך על ידי הכלים בבחינת אור וחיות אבל אם העיקר נגמר יומשך אחר כך האור גם כן שהוא החיות דהיינו או שהעושה מצוה בעצמו יעשה תשובה ויכניס חיות בהמצוה זו או על ידי איזה צדיק אשר הוא משורשו יכניס בה חיות או על ידי גילגול ועוד כמה ענינים שהם מכבשונו של עולם אבל אם לא יעשה גוף המצוה הרי לא יפעול כלום אפילו על ידי הכוונה ואהבה ויראה כידוע שאי אפשר להמשיך אור בלתי הכלי ומה גם שאור של המצוה שהוא עצמיות רצונו יתברך לבחינת האור הזה לא ישיג שום נברא בעולם כמאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי ופני לא יראו ואי אפשר להעלות אתערותא לשם כלל ואיך ימשיך אבל על ידי עשיית מצוה בפועל ובזה נגמר הגוף שהוא הכלי אז על ידי הכלי יכול להמשיך גם כן האור או על ידי עצמו או על ידי גלגול או על ידי צדיק הקרוב אליו או מצד רחמים רבים ממשיך כביכול אור וחיות להכלים של המצוה:

139

ק״מועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה כי בעסק זה הגם שאינו ממשיך הכוונה בבחינת דביקות אליו יתברך ולהמשיך כוונתו יתברך אף על פי כן גוף החכמה נמשך על ידו ונתגלה בבחינת עולמות ומה גם כי בעסקו הזה אהבתו המסותרת מלובשת בו רק שהוא בחינת הסתר והלבשה בבחינת יש ואינו נגלה בבחינת חיות אבל עם כל זה יש בו הבחינת חיות מצד השורש ובזה הוא הקיום לכלי המצוה שנגמרה על ידי מעשה המצוה וכן בבחינת עסק התורה כידוע מאדם הישן אשר החיות מסתלק ונראו כלי הגוף לבד אף על פי כן יש בו קיסטא דחיותא ועוד זאת אפילו בהסתלקות הנפש מגוף לגמרי בבחינת מיתה מוכרח להיות בהגוף הבלא דגרמי ובזה העצמות קיימים אבל אם לא היה אפילו הבל דגרמי לא היה קיום להכלי כלל וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה בפרק חלק בענין שאלה ששאל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם אם בשעת פקידה אם בשעת יצירה והשיב לו רבי משעת יצירה והשיב לו אפשר לחתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלי מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה והודה לו רבי דהיינו שתיכף מוכרח להיות בהטיפה כח הנשמה כן הוא שמאחר שעשה גוף להתורה ומצוה מוכרח להיות בבחינת הגוף איזה חיות והחיות היא האהבה מסותרת שבנפש ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהיינו מהתוך שבהלמוד שהוא אהבה המוסתרת הנמשך בשעת עסק התורה או עשיית המצוה יבא אחר כך לידי גילוי בלשמה וכן בקיום המצוה אפילו בלא כוונה מכח אהבה מוסתרת שבעשיית מצוה זו יתגלה גם כן החיות של המצוה:

140

קמ״אאשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה האומר אתן סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור שהגם שעשיית צדקה זו היא באה מלובשת בלגרמיה בבחינת יש גמור אף על פי כן הרי זה צדיק גמור מצד שבאמת עיקר כוונתו הוא מצד אהבתו המוסתרת רק שבאתה מלובשת בהיש והוא נותנו כדי לעשות רצונו יתברך רק שההלבשה הוא בלגרמיה והראיה שאפילו אם לא יתקיים חפצו מצד לגרמיה אף על פי כן נותנה ברצונו הטוב ואינו מתחרט על זה אשר על כן מתרץ הגמרא הא בישראל הא באומות העולם הגם שמן הסברא הוא להיפוך כי אצל ישראל הוא חטא ועליו מוטל יותר לעשות המצוה כתיקונה ואומות העולם אינם מצווים על זה אבל הטעם שבישראל יש בו אהבה המוסתרת וכל עיקר עשיית המצוה נמשך מצד אהבתו וההלבשה היא טפלה אבל באומות העולם הוא ההיפך אשר מצד שאין בכח נפשם האהבה הנזכר לעיל כל עיקר עשייתם הוא או להתייהר ולהתגדל או בשביל שיהיו מצלין לחיי מלכא ובנוי:

141

קמ״בוהנה כל זה הוא בעושה המצוה או לומד תורה בסתם שאינו מכוון לשמה אז הוא מתוך שלא לשמה כו' וכן עושה גוף המצוה אבל העוסק בתורה בשביל לקנטר ולהתייהר או להשתמש בתגא וכן העושה המצוה באופן זה על זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה מוטב שתהפך לו שלייתו על פניו ודאשתמש בתגא חלף ועל זה נאמר בוזה דרכיו ימות וכן ולרשע אמר אלוקי"ם מה לך לספר חוקי ועל זה מבואר בכתבים שמוסיף כח בקליפות דהיינו שממשיך רצונו יתברך בבחינת קליפות המסתירים לגמרי אל הקדושה:

142

קמ״גאך עם כל זה הגם שממשיכה בהיפוך עונשו גדול וצריך תשובה גדולה להוציאה מסטרא אחרא אבל עם כל זה המשיך רצונו יתברך על ידי המצוה והתגלות חכמתו יתברך על ידי התורה רק שהמשיכה שלא במקומה אשר על כן אם אדם מישראל רוצה לבטל מצות עשה כגון שלא להניח תפילין או שלא לעשות סוכה מכין אותו עד שיקיימנה אבל אם עושה המצוה אפילו עושה אותה באופנים הנזכרים לעיל אין מענישין אותו כי על כל פנים קיים המצוה בפועל ומתגלה רצונו יתברך רק אליו יגיע העונש הגדול מן הפגם על המשכת קדושתיה כביכול למקום הסטרא אחרא אשר על זה נאמר לבלתי ידח ממנו נדח ולא אתאביד אפילו מלה או הבלא דפומא רק או אותו האיש מעלה אותה על ידי תשובתו או איזה צדיק קרוב לו כנזכר לעיל ואפילו רשעים הגמורים נאמר עליהם יכין וצדיק ילבש:

143

קמ״דוהנה מבואר בזוהר דלית לך מלה דאתאביד ומכל מלה אתעביד מינה הבל וקלא דהיינו אפילו מדברים בטלים שאדם מדבר ומעשים מעולם הזה אם עושה לצורך נפשו לא אתאביד ומוכרח להיות להם עליה כי אין לך שום פעולה ושום תנועה בעולם בלי כוונה מאתו יתברך כי מאחר שבכל המציאות הכל הוא לבדו יתברך רק שלגבי דידן מצד ההסתרה נראו מעשיו ודבוריו של אדם שמדבר מדעתו ונפשו ורצונו אבל באמת הלא האדם אין לו שום פעולה ושום תנועה מצד עצמו וכן כל המציאות מאחר שאין מהות זולתו יתברך ואלו היה הסתלקות החיות מאין סוף ברוך הוא חס ושלום כרגע היה העולם בטל במציאות לגמרי והיה כלא היה נמצא כביכול שהוא פועל כל הפעולות ואין לך פעולה שלא נפעלה מכח עצמותו ברוך הוא אם כן כל דבוריו ותנועותיו ומעשיו של אדם הכל הוא מכחו יתברך ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא נמצא מוכרח להיות מכוון בכל הפעולות הנפעלים אשר הוא מסתרא דכל סתרין רק שהבחירה נתונה ביד האדם לשנות הפעולות ולפעול אותם כפי הסתרתו אם יתנהג בטוב דהיינו שיהיה תמיד בטל אליו יתברך וכל מעשיו ופעולותיו יהיו להוי"ה לבדו לעשות הטוב בעיניו ואז מכל פעולה ודבור ומעשה ותנועה יתגלה הטוב האמיתי ונגלה רצונו יתברך בכוונתו הסתומה הגם שלא כל אדם זוכה אפילו צדיק גמור אשר כל מעשיו לשם שמים להביט בכל מלה ותנועה כוונתו הסתומה יתברך ולדבר בכוונה להמשיך הכוונה אך אם כל מעשיו לשם שמים לעשות רצון בוראו נשלם המכוון מאתו יתברך בסתר המדריגות ואתעביד מזה המשכה חדשה מכחו יתברך:

144

קמ״הועל זה נאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך דהיינו שהאדם יכין דרכיו להוי"ה בכדי לעשות רצונו ולדבקה בו בכל מעשיו אפילו בעת עסקו בצרכי גופו בעסק או במלאכה או באכילה ושתיה יהיה תמיד מחשבתו דבוקה בהוי"ה להבין יחודו יתברך ושכוונתו יתברך שורה בכל הפרטים ובטלים אליו אשר על כן יהיה כוונתו בעשיית כל צרכי גופו וכל דבריו שמדבר בכדי להעשות מרכבה אליו יתברך ולא לצורך הנאת עצמו ולא ילך אחר החצוניות רק יביט הפנימיות שבהם אשר מצד הפנימיות הכל הוא כחו לבדו יתברך דהיינו הטעם שבאכילה כשמתבונן בפנימיות הטעם והערב לנפש ישיג הטעם והעריבות מאלוק"ותו יתברך וכן בכל הדברים הנמשכים ומתגלים בעולם הן בדבר תענוג הן בדבר שמחה כשיביט אל פנימיותו יתדבק על ידי התענוג והשמחה להתענג ולשמוח בהוי"ה וכן בדבר עצב או יראה חצוניות ישוב מזה ליראת הוי"ה בהביטו אל הפנימיות שהכל הוא לבדו יתברך וכן מהעצב יהיה לו לב נשבר ושפלות להשפיל עצמו לפני הקדוש ברוך הוא וכן יכול להפך העצב לשמחה וכן משנאה וכעס יכעוס וישנא את הרע ההיפוך וכן בכל מעשיו ותנועותיו וכל זה הוא על ידי הדעת ביחודו יתברך דרך כלל ובכוונתו דרך כלל לדבקה אליו יתברך אבל לא דרך פרט להבין בכל דבור ודבור הפנימיות בפרטיות ולהיות בכל דבור ובכל תנועה כוונה מיוחדת רק להבין דרך כלל פנימיות כל הדבורים שלו וחפצו ולדבקם להוי"ה:

145

קמ״וועל זה נאמר בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך כידוע החילוק שבין דרכים לארחות כי דרך היא כבושה לפני כל עובר ושב ושבדרך זה הולכים כל בעלי דרכים וארחות המה מסילות ונתיבות נוטות מן הדרך למקומות פרטים אשר ידועים לו לבדו ולא לאחר כדי למצוא מבוקשו על ידי מסילה זו כן יש בעבודה בחינת דרך שהיא כבושה לכל דהיינו הבנת יחודו ואחדותו ולדבקה בו ולהעלות חיצוניות העולמות אליו יתברך וזהו הדרך אשר דרכו בה האבות וכבשוה בעבודתם בהתגלות יחודו יתברך בכל העולמות ויש ארחות דהיינו כמה פרטים אשר לא נגלה הצטרכותם לעבודה הכללית רק יש בה דרך נסתר להעלות כל פרט או להמשיך איזה המשכה חדשה בפרט והם כל הדברים המותרים אשר אינם צריכים לעבודה וגם לא נגלה בהם כוונה פרטיות ליחודו יתברך אך אף על פי כן יש בהם דבר נסתר וכוונה נסתרת מאתו יתברך אשר לכך נברא האדם בפעולות שונות ובדבורים ובצרכי עסקים וכמה פרטים אשר בלא הפרטים האלו היה יכול לברוא האדם ולמה בראו בכל הדברים האלו אשר לא נגלה בהם הצטרכות לעבודתו יתברך ובוודאי לא לתוהו בראם ולא להבל וריק חס ושלום אבל בוודאי יש בכל דבור ודבור ובכל תנועה כוונה נסתרת אבל על האדם אין חוב להתאמץ בזה להבין כל הפרטים כי אם לקבל עליו יחודו יתברך ולהתדבק אליו יתברך בכל דרכיו וחפציו דרך כלל והפרט ממילא יומשך ויתעלה אליו יתברך והוא יתברך יישרם ויתקנם בכל פרטיהם וזהו בכל דרכיך דעהו שהוא הדרך הכבושה שהוא הביטול והדביקות אליו יתברך דרך כלל על פי הדעת והוא יישר אורחותיך והוא היינו סתימו דכל סתימין שהוא למעלה מן הדעת לבד הצדיקים הגדולים כמו האבות ומשה רבינו עליו השלום ודוד המלך עליו השלום ודומיהם להם היה נגלה כל פרט ופרט והשיגו הכוונה הנמשך בהפרט כמאמר דוד המלך עליו השלום ואביטה אורחותיך שהיה מביט ומבין אפילו בהארחות המכוון הנמשך מכחו יתברך וכן יקרה בדורות האחרונים יחידי סגולה צדיקים גדולים כאלה אבל דרך כלל העבודה היא על פי אופן המבואר לעיל ובבחינת עבודה זו יש כמה אופנים ומדריגות חלוקים לאין מספר דהיינו הצדיק הגמור הוא אשר אינו זז מדביקותו אפילו רגע ורואה ומשיג בכל דבר הפנימיות דרך כלל והוא תמיד בהתלהבות האהבה והיראה והדביקות ואפילו כשעוסק בצרכי גופו אינו נפרד מיחודו יתברך:

146

קמ״זויש מדריגה תחתונה מזו דהיינו מאחר שנקבע בלבו יחודו יתברך על ידי קריאת שמע ותפלה ועל ידי התדבקותו בעסק התורה מעורר תמיד יחודו יתברך ומקבל עליו עול מלכות שמים דרך כלל אפילו בעת עסקו בצרכי גופו שלא יעשה למען תאות גופו רק שמקבל עליו דרך כלל לבטל רצונו ותאותו שמצד הבהמיות רק שהכוונה תהיה שכל מעשיו יהיו מתדבקים אל יחודו יתברך דרך כלל דהיינו כשעוסק במלאכה או במשא ומתן לא יהיה כוונתו בכדי למלאות נפשו רק שיוגרם על ידי מעשיו רצון הבורא ברוך הוא דהיינו שירויח ממון בכדי שיהיה לו צרכי חיותו ועל ידי זה תתחזק נפשו לתורתו ועבודתו יתברך ולא זזה מחשבתו מהוי"ה אלוק"יו לידע יחודו דרך כלל ושאין לך כל פרט שבעולם שלא נמשכה מכחו יתברך ואלוק"ותו היא בכל הפעולות וירא מהוי"ה ואוהבו דרך כלל אבל לא שיהפך כל הדברים הנגלים בבחינת עולמות להביט בהם הפנימיות ויתדבק בכל דבר לפנימיות כמבואר לעיל דהיינו שמטעם ועריבות שבאכילה ושתיה יטעום טעם ועריבות אלה"י וכן בכל הפרטים המבוארים יהיה התדבקותו אל הפנימיות רק התדבקותו הוא דרך כלל לידע ולהבין יחודו יתברך ואהבתו ויראתו ולהתבושש ממנו יתברך בכל הפרטים ולא יחפוץ להנאת עצמו רק בשביל גילוי רצונו יתברך כנזכר לעיל או בכדי שיהיה גופו חזק לעבודתו או בכדי לעשות צדקה מממונו או לקנות מצות בעדם או לעסק תלמוד תורה ללמוד בניו ויש עוד מדריגה תחתונה מזו דהיינו מאחר שמתבונן ביחודו יתברך בקריאת שמע ותפלה ומקבל עליו עול מלכות שמים אשר אחר התפלה נשאר אצלו רק העול שלא לסור מדרך הוי"ה חס ושלום להיות נפרד מיחודו ואחדותו יתברך ולעשות הטוב בעיניו ואפילו בעת עסקו בתורה מקבל על עצמו העול בעת עסקו בה וכן בעסק צרכי גופו מקבל על עצמו העול שלא יהיה צרכי העולם הזה נחשבים לעיקר אדרבה שיהיה אצלו העסק בבחינת אחוריים ועיקר המכוון יהיה בכדי לעשות רצונו יתברך אבל עם כל זה מחשבתו משוטטת הנה והנה דהיינו בעת עסקו ביחודו יתברך הוא דבק אליו יתברך ובעת עסקו במשא ומתן ובצרכי גופו מחשבתו הוא בעסק הזה רק כוונתו האמיתית הוא כדי לקשרה אל רצונו יתברך על ידי עבודתו אשר יעבוד על ידי העסק הזה וגם זוכר דרך כלל שהכל הוא מאתו יתברך ולא יחפוץ להיות נפרד גמור להגביר תאות נפשו הבהמיות אפילו שעה אחת רק מה שמשים עיונו ומחשבתו בעת העסק הוא בכדי שיגיע מזה העסק או מאכילה ושתיה רצונו יתברך:

147

קמ״חוזהו עבודת הבינונים אשר כל אדם מחויב בדבר עבודה זו ואין כל אדם יכול להפטר ממנה ובחינה זו היא גם כן בכלל בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך כי אפילו בבחינה זו יפעול פעולת כוונתו יתברך בכל הפרטים מהדבורים ומהמעשים להתגלות בזה כוונתו יתברך הסתומה רק החילוקים האלו הוא בהתדבקות נפש האדם להשיג פעולת כוונתו יתברך בזה המה כל ההבדלים וכמבואר לעיל בעסק התורה ומצות:

148

קמ״טוהנה עם כל זה יש חילוק והבדל גדול בין עסק התורה ומצות ובין עסק מילי דעלמא הגם שאפילו על ידי צרכי גופו יכול להתדבק אליו ולעשות רצונו אבל בבחינת התורה ממשיך גילוי רצונו בהתגלות גמורה וממשיך אור אין סוף ברוך הוא בכל העולמות דרך כלל ולנפש האדם בפרט שלא בהתלבשות ואין נצרך בירור רק שבבחינת עסק התורה ועשיית המצות גופא בזה נמשך רצונו יתברך ומתדבק אליו יתברך בלי שום פירוד והבדל אבל בעסק צרכי גופו ומילי דעלמא באה בהתלבשות זרות ונצרך לברור להסיר מאתם לבוש זר ונכרי שהוא היש הגמור ואחר כך נצרך לצירוף ובירור אחר בירור עד שיתדבק אל שורשו ולזה הוא הנהר דינור אחר צאת הנשמה מהגוף להסיר מאתה לבוש זר ויש כמה נהרי דינור ממעלה למעלה עד הגיעו אל הביטול העצם לאין סוף אבל תורה ומצות אינן מקבלין טומאה ואינם צריכים לנהר דינור אדרבה המה נעשו כלים וחלוקי דרבנן להעלות הנשמה דייקא על ידי בחינת העסק בתורה ומצות למעלה למעלה עד אין סוף ברוך הוא מה שלא היה בכח להשיג בהשגה רוחניות דהיינו שעל ידי ההמשכה מאין סוף ברוך הוא הנמשך על ידי עסק התורה ומצות הנמשכים בבחינת גבול נגלה אין סוף ברוך הוא דייקא בבחינת עסק זה דהיינו שנגלה כח השוואתו ברוך הוא אפילו מצד היש ודי למבין:

149

ק״נוהנה כל הדברים האמורים לעיל דהיינו פעולת כל הפרטים אשר נתבאר אשר על ידי הפעולה נפעל כוונתו הסתומה כביכול הוא בעבודת התחתונים בזה ממשיכים פעולת רצונו יתברך בהגלות נגלות כל הפרטים של העולם מכחו יתברך בבחינת כוונתו הסתומה להאיר בהם אור אין סוף ברוך הוא ולדבקם אל הקדושה על ידי פעולת אדם העובד אשר יעבוד עבודתו יתברך בכל הפרטים איש לפי עבודתו מברר את הקדושה מתוך הסטרא אחרא והם הם עיקר בחינות הברורים מנגה להעלותה אל הקדושה אך בבחינת הבירורים יש כמה מיני בירורים אחד הוא לבררם מהרע הגמור ולהבדילם מהרע ולהכניעם אל הקדושה ואחר כך להסיר מאתם לבושים זרים כי הגם שמבדילם מהרע אף על פי כן מתלבשת בהיש כמו באכילה ושתיה ראשית הבירור שיהיו דברים מותרים וגם שלא ירצה בשביל למלאות תאות נפשו הבהמיות אך אף על פי כן האכילה היא גשמיות וצריך להפשיטה מגשמיותה לדבק פנימיות המאכל אליו יתברך כמבואר לעיל הן הצדיק הגמור מתדבק בהטעם הזה לטעם אלוק"י ובהבינוני מתברר כשמתברר האוכל עד ששב לחיות נפשו והוא עובד הוי"ה באהבה ויראה בזה הכח הנברר מאכילה ההיא מתבררת ביותר בירור ואחר זה האהבה ויראה צריכין גם כן להתברר כי האהבה ויראה הם גם כן עדיין מלובשים בבחינת נפש הבהמית דהיינו ההתלבשות בא על ידי הדם צריך לברר יותר שיהיה אהבתו רק להוי"ה לבדו וכן יש בזה בירורים לאין קץ ומה שאין כח באדם לברר עד תכלית הבירור מתבררת על ידי סיוע מן השמים על ידי העלאת מיין נוקבין והמשכת מיין דוכרין עד שמתדבק אל עצם שורשו ובהעלאת מיין נוקבין גופא יש כמה בחינות העלאת מיין נוקבין מבחינה לבחינה ומדרגא לדרגא עד אין קץ וכל זה הוא מדברים המותרים כנזכר לעיל:

150

קנ״אועיקר ההתבררות הוא בקריאת שמע ותפילה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ככה הוא ההתבררות הגדול לפי גדלו דהיינו הצדיקים הגדולים אשר שורש נשמתם מאצילות יש בכחם לברר להעלות מיין נוקבין לזעיר ונוקבא שבבחינת אצילות ומשם ממשיכים מיין דוכרין להיות מתעלה עד אלוק"ותו יתברך שבבחינת אצילות ונשמות דבריאה מעלים אותה עד בחינת אלוק"ות שהם עשר ספירות דבריאה וכן בנשמות דיצירה ובנשמות דעשיה אבל כל הבירורים עולים אליו ומתדבקים אל עצמותו ברוך הוא באלוק"ות ממש הנמשך בכל עולם ועולם וההבדל הוא רק מצד ההתגלות כי לצדיקים הגדולים מתגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת כלי הביטול דאצילות ובנשמות בריאה יצירה עשיה מתגלה אלוק"ותו על ידי כלי העולמות בבחינת כל אחד ואחד וגם יש בזה בחינות לאין קץ ולאין מספר:

151

קנ״בוכל זה הוא מצד ההתגלות הנגלה בבחינת העולמות בבחינת צמצומים אבל באמת כולם עולים למקום אחד שהוא עצמותו ברוך הוא אשר אין צמצום מעלים לפניו ואין להעריך אליו יתברך מעלה ומטה כי הוא מקומו של עולם כי אפילו הנשמות הגבוהות אשר כח בידם להעלות מיין נוקבין עד אצילות מעוצם ביטולם כמו האבות ומשה רבינו עליו השלום ודומיהן אין להם כח להעלות מיין נוקבין קודם אצילות רק שזעיר ונוקבא מעלה מיין נוקבין לאבא ואמא ואבא ואמא מעלה מיין נוקבין לאריך ואריך לעתיק כו' עד אין סוף ברוך הוא כי כל העלאת מיין נוקבין הוא אתערותא דלתתא אי אפשר לעורר כי אם על ידי כלים דהיינו על ידי חכמה ובינה ומדות דהיינו על ידי ההתבוננות מוליד מזה אהבה ויראה אבל אין סוף ברוך הוא לא קיימא לשאלא כלל ואיך שייך התעוררות על הרחוק מהשגה ואינו בערך השגה והבנה וכל שכן מדות הוא ההתדבקות כו' כי איך אפשר לדבקה בו יתברך כו' כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר אינו בערך כלים כלל ועוד שאין זולתו ואיך יעלה לשם ההתעוררות:

152

קנ״גכמו למשל באדם המעורר את החכם הגדול אשר חכמתו הוא בעמקות גדול והמעורר אינו מבין כי אם בקטנות השכל כמו הנער הלומד פירוש המלות אין שייך לומר שהנער יעורר לגלות חכמתו העמוקה של החכם ששכלו נבדל בכמה ערכים מחכמתו של החכם או למשל הבן כפר בנימוסיו לעורר את המלך בנימוסי המלך אשר מצד ריחוק ערכם אינו נופל לומר שהוא יעורר כו' רק אם החכם מצמצם שכלו בערך המקבל בבחינת צמצום בזה שייך התעוררות שיעורר המקבל לפי ערכו את החכם בחכמתו הממשיך להמקבל והנה אם המקבל הוא חכם בערכו ומעורר את החכם בחכמתו המצומצמת ומתדבק בה או מקשה לו איזה קושיא מעורר חכמת החכם אשר נתצמצמה לעיקר חכמתו להמשיך המשכה חדשה בבחינת חכמת המקבל אבל כשלא יצמצם חכמתו אין להמקבל שום שייכות אל החכם ואיך תעלה אליו ההתעוררות ככה ויותר על כן ברבוא רבבות מדריגות שלילות אין סוף ברוך הוא מערך השגה ושום תפיסה בעולם אשר אין להעריך אצלו יתברך שום ערך ואיזה אופן באיזה ערך הנבראים ורחוק מבחינת חכמה כמו הדומם מהשכל ויתר על כן רבוא רבבות מעלות עד אין קץ ממעלת השכל על הדומם כמו שאין כח למשל בדומם לעורר שכל ככה כל שכל אשר בבחינת נברא אפילו יעלה בשכלו בעומק גדול אינו בערך התעוררות לאין סוף ברוך הוא אשר מושלל בערכים אין קץ רק ההתעוררות הוא מצד צמצומו כביכול בכלים דאצילות אשר נחית מנהירו לנהירו עד שהמשיך אור אין סוף ברוך הוא בבחינת חכמה ומדות דאצילות בזה הוא התעוררות התחתונים לעורר מדותיו יתברך הנמשכים בבחינת כלים דאצילות על ידי חכמתו והבנתו של העובד וביטול מדותיו והתדבקותו אליו יתברך שהוא בחינת זעיר ונוקבא אשר החכמה ובינה ומדות שבאדם נמשכו מחכמתו ובינתו ומדותיו יתברך ועד שם הוא התעוררות של התחתונים אך כליו ומדותיו יתברך המתייחדים בעצמותו מעוררים חכמתו ובינתו יתברך שלמעלה מן הכלים אשר משם נביעת התגלות אור אין סוף ברוך הוא והם אבא ואימא עלאין הנמשכים מרצונו יתברך ואיהו ורצונו חד בזה מעלים מיין נוקבין לאור אין סוף ברוך הוא אבל למעלה מן הכלים אינו בכח כל נברא להעלות אתערותא לשם ואפילו משה רבינו עליו השלום שהיה בבחינת אהבה רבה שלמעלה מן הכלים עם כל זה התעוררותו היה על ידי חכמה ובינה ומדות דאצילות רק שעל ידי כלים האלו היה ביטולו שלא מצד חכמה והבנה שמצד העולמות רק מצד העצם ולכן נאמר במשה רבינו עליו השלום שהיה יכול להעלות מיין נוקבין לחכמה עילאה:

153

קנ״דוכן מבואר בעץ חיים שבכדי להעלות מיין נוקבין אל אבא ואימא אי אפשר כי אם במסירת נפש בפועל כמו עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על קדוש שמו יתברך בפועל הם מעלים מיין נוקבין לאבא ואימא עילאין שמסירת נפשם היה בביטול הכלי לגמרי בזה העלו מיין נוקבין גם כן לעצמותו ברוך הוא למעלה מן הכלים אבל במסירת נפש שעל פי ההתבוננות אי אפשר להעלות מיין נוקבין כי אם לזעיר ונוקבא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה וכי אפשר לדבקה בו אלא הדבק במדותיו ודי למבין וכן הנשמות דבריאה מעלים מיין נוקבין לעשר ספירות הנמשכים בבריאה מצד שנחית לצמצומים בבחינת בריאה לכן אותן הנשמות הנמשכים מבחינת בריאה יש בכחם להעלות מיין נוקבין עד עשר ספירות דבריאה והם מעלים מיין נוקבין לאצילות עד אין סוף ברוך הוא כנזכר לעיל ומזה תדין על נשמות דיצירה ועשיה גם כן:

154

קנ״הוכל זה הוא מצד ההמשכה וההתגלות אבל כל הבחינות הנזכרים לעיל עולין למקום אחד שהוא עצמותו ברוך הוא אשר לגביה יתברך כל הבחינות הכל עצמותו ברוך הוא לבדו אשר על כן על ידי בחינת עבודה זו מתעלים כל הפרטים מזה העולם בדרך כלל וכל הפרטים שבנפש האדם בדרך פרט להיותם מתעלים לשורשם ומשם יומשך אור אין סוף ברוך הוא בפרטים לכללם באור אין סוף ברוך הוא וכבר כתבתי לעיל שהברורים הם בכמה מיני ברורים לאין קץ רק בחינת עסק התורה ומצות אינם צריכים להתבררות כי בהם הוא גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא מצד התגלותם בבחינת יש נמשך בהם אין סוף ברוך הוא דייקא מצד היש מצד כח השוואתו ברוך הוא ולכן לא ניתנו להתברר כי זהו תכלית הכוונה מאתו יתברך להתגלות דייקא בגבול ויש אשר קמיה הם בהשוואה גמורה ולכן יש כמה מצות שהקדושה שורה עליהן אפילו שלא בשעת עשייתן זה מורה על גילוי אור אין סוף ברוך הוא אפילו בגוף העשיה:

155

קנ״ווהנה הגם שמבואר ברעיא מהימנא דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא דהיינו כי תכלית בריאת האדם הוא לעשות רצונו יתברך ועל ידי עסק התורה ומצות בעשיית רצונו יתברך תתעלה נפשו עמהם אשר על כן כשעוסק בתורה באהבה ויראה אזי באהבתו ויראתו מעלה כביכול רצונו אליו יתברך ומתדבק על ידי התורה אליו יתברך אבל אם אין לו אהבה ויראה ולא נתבטל מהיש שלו הגם שלומד בתורה להתדבק לרצונו יתברך רק שלא נתבטל מגשמיותו והיש שלו לכן אינו מעלה רצונו יתברך גם כן מהגשמיות הנגלה בהלבשת היש ונשאר התגלות רצונו מלובש ביש גמור ולכן אין מעלה נפשו עמהם כל זה הוא בבחינת התגלות נפשו בבחינת התעלותה אליו יתברך הוא ההבדל כי אם היה מסיר הגשמיות והיה בטל אליו יתברך על ידי עסקו בתורה אז היה מסיר היש הגמור הנגלה בהסתרה גמורה והיה מביאה אל רצונו יתברך דהיינו כל אחד במקום הראוי לו דהיינו מקרא באלוק"ות דעשיה ומשנה באלוק"ות דיצירה ותלמוד באלוק"ות דבריאה ובזה תתעלה נפשו אל מקום ההוא אבל לגבי העצם דהיינו מצד עצמותו ברוך הוא אשר אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים ומסתיר הרי המשיך רצונו אפילו בבחינת עשיה גשמיות:

156

קנ״זויובן זה על פי משל ממלך בשר ודם שמצוה לעשות לעבדיו איזה צווי דהיינו להביא לו אבנים טובות או סתם אבנים או שארי דברים לצורכו והנה בבחינת עבדיו יש הבדלים ביניהם יש בהם שמבין רצון המלך בזה המעשה ומצד אהבת המלך עושה זה בזריזות ויש מהן שעושה רק מצד הצווי ולא מצד האהבה זה שעושה מצד האהבה ומבין רצונו של המלך בזה ובטל אל המלך ומתדבק אליו ככה נגלה אליו המלך באהבה ומראה אליו אהבתו בגילוי ועל ידי זה מתדבק באהבה אל רצון המלך אבל זה שעושה רק מצד הצווי כן התגלותו של המלך גם כן אליו שלא בגילוי האהבה:

157

קנ״חכן הוא בבחינת עבודה והתדבקות אליו יתברך כפי האתערותא דלתתא כן הוא האתערותא דלעילא וכדרך שבא לראות כן בא ליראות אם עשיית רצונו יתברך על ידי עסק התורה ועשיית המצות הוא בהסיר לבושי הגשמיות מאתו ומבטל נפשו אליו יתברך על ידי אהבה ויראה ועל ידי אהבה ויראה עושה רצונו יתברך כן כביכול ההתגלות מאתו יתברך בלי התלבשות וצמצומים גשמיים בבחינת עשיה ומתקשר ומתמשך בנפש האדם אלוק"ותו יתברך ומעלה נפשו אליו יתברך ועל ידי התעוררות רצונו יתברך נמשך כביכול אליו בבחינת אהבה והנה התורה ומצות שעשה המה נכללין בעצמותו ברוך הוא ממש רק מצד התכללות זה כביכול ממשיך עצם רצונו יתברך דרך כלי העולמות להיות מאיר בנפש האדם לכל אחד כפי אהבתו ויראתו לפי שורש נשמתו דהיינו בעוסקו במקרא אשר מקרא באה מלובשת בבחינת עשיה הן בהתגלות המקרא על פי פשוטו והן בספורי מעשיות בתורה על פי פשטן של דברים והן במצות מעשיות ולכן מזה העסק נמשך הוא כביכול אליו בבחינת עשיה:

158

קנ״טוהנה ענין התורה בעצמה עם כח נפשו של האדם העוסק בה עולה בבחינת עשר ספירות דעשיה שהם אלוק"ות דעשיה שהוא עצמותו ברוך הוא ממש כי באמת עשר ספירות דעשיה הן הן עשר ספירות דיצירה וכן עשר ספירות דיצירה הם עשר ספירות דבריאה וכן עשר ספירות דבריאה הם הם עשר ספירות דאצילות ועשר ספירות דאצילות בהם הוא התגלות אין סוף בעצמו ולכן מבואר בספר יצירה עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר ואם היה הבדל בין הספירות של העולמות הויא להו ארבעים אלא שחס ושלום לעשות הבדל ביניהם אלא החילוק הוא רק מצד ההתגלות:

159

ק״סכמו למשל בהבדל מאדם כשעוסק במעשה הרי לא נגלה ממהותו אלא המעשה בלבד וכשהוא מדבר אזי נגלה ממנו יותר דהיינו שמגלה מדותיו על ידי הדבור במה הוא חפצו ובמה אינו חפץ או באהבה או בהיפוך וכשמגלה שכלו אז נגלה ממנו יותר וכל אלו הבחינות המה נכללות בעצם החיות וכולם נמשכין ממנו והנה אפילו כשעוסק רק בבחינת עשיה הרי נמשך בכל חיות נפשו בעשיה זו ומצד חיות נפשו עשה הדבר הזה והוא החיות עצמו הנמשך בדבור והוא החיות הנמשך בשכלו והוא עצם החיות בלי הבדל כלל רק ההבדל הוא בהגילוי כי בעשיה ההתגלות שלו מועט ובדבור נתגלה יותר ובשכל נגלה יותר כן יובן למעלה בהתגלות אין סוף ברוך הוא בעצמותו בבחינת חיות העולמות דרך כלל אשר בכח החיות הזה נכללים כל העולמות בכח אחד והם עשר ספירות דאצילות וכן כח החיות האלוק"י הזה מתגלה בבחינת מושכל של כל העולמות והוא התלמוד ששם נגלה ההשכלה והטעם של הלכות והוא בחינת בריאה וכן בבחינת דבור בבחינת מדותיו יתברך שהוא בחינת יצירה ששם נגלה התחלקות כל פרטי מדותיו והוא בחינת משנה ושם נגלה פרטיות מדות באסור והיתר וזכאי וחייב וכן בבחינת עשיה נגלה בכח חיות זה בבחינת עשיה גשמיות שהוא בחינת מקרא שנגלה רצונו יתברך בדרך כלל בבחינת הסתר בבחינת עשיה אבל דרך כלל כל המשכות אלו הוא כח עצמותו ברוך הוא הנגלה בכל המשכות אלו רק החילוק הוא בבחינת הארתו המאיר בבחינת המשכות האלו:

160

קס״אוהוא דרך משל מהמלך שמצוה לעבדיו להביא לו עצים או שארי חפצים לצורך בנין אז אין נגלה רצונו רק בדרך כלל חפצו בהעצים ואבנים ולא נגלה עדיין חפצו בהם בפרט וכשמצוה לסדרם ולבנותם בפרט דהיינו העצים לצורך זה והאבנים לצורך זה וחפצו באלו הדברים מה יעשה בהם הרי נגלה ממהותו יותר פרטיות ונגלה חפצו במה שחפץ ובמה שאינו חפץ וכשמגלה הטעם והמכוון וההשכלה למה נצרכת אליו ולאיזה מכוון הוא חפץ בזה ואינו חפץ בזה אז מגלה יותר מפנימיותו וכשמגלה עצם רצונו והתקשרותו האמיתי בחפץ נפשו נתגלה יותר גילוי ממהותו אבל כל ההבדלים האלו הם בההתגלות אבל עצם הרצון והחפץ הוא שוה בכל ההתגלות כן הוא כביכול התגלותו בכל הבחינות במקרא ובמשנה ובתלמוד ובקבלה כי במקרא אינו נגלה כי אם דרך כלל וביצירה נתגלו מדותיו יתברך ובבריאה נגלה השכלתו ובבחינת אצילות נגלה עצם התקשרותו ויחודו בהם ואיך המה שייכים אליו ומתייחדים בהתקשרות אחד לכחו יתברך ושורש כל אלו הבחינות הוא עצמותו ברוך הוא לבדו הנמשך בהם אשר עצמותו ברוך הוא אינו בערך השגה והתגלות כלל:

161

קס״בוכן האדם כשהוא עושה רצונו סתם בלי התעוררות אהבה ויראה המוסתרת בלבו רק שעושה במצות אנשים מלומדה ככה אינו מאיר מרצונו יתברך להאיר בנפש האדם אלא בבחינת עשיה גשמיות ואינו מאיר מפנימיותו יתברך ואם עושה באהבה ויראה על כל פנים להיות נגלה במוחו בהתבוננות ביחודו יתברך אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומצד זה רוצה להבטל אליו ולעשות רצונו יתברך רק שהאהבה והיראה אינה בהתגלות לבו בהתלהבות וחפץ ותשוקה בהלב רק שהאהבה שבלב היא מתגלית בשכלו דהיינו שיהיה ההסכם במחשבתו להתדבק בו אז נגלו כביכול מדותיו יתברך שבבחינת יצירה ומאירים בנפשו מאור האלק"י הנמשך ביצירה ועל ידי זה תתעלה הנפש לבחינת יצירה להיות מאיר מאלק"ות דיצירה הנמשך מאין סוף ברוך הוא בבחינת הארה בנפשו וכאשר עשה רצונו יתברך באהבה ותשוקה שבלב הנולדים מהדעת ותבונה בגדולתו ויחודו יתברך אז מתגלה ומאיר בנפשו מאלק"ות דבריאה להאיר בנפשו ולהעלותה לשם וכל זה הוא מצד הארה וההתגלות ועליות נפשו להוי"ה אבל עצם כח נפשו המלובשת בתורה ומצות הרי היא מתכללת באלוק"ות שבכל עולם בהתכללות גמור שלא בבחינת הארה שהוא עצמותו ברוך הוא ממש:

162

קס״גוהנה הגם שבעוסקו במקרא אינו ממשיך התגלות אלוק"ותו יתברך רק בבחינת עשיה עם כל זה הארה המאירה מאור אין סוף ברוך הוא בנפשו הוא לפי בחינת מהללו במדותיו אם עשייתו הוא על פי האהבה והתשוקה ההארה בנפשו הוא מבחינת אלוק"ות דבריאה הגם שהמקרא עם עצם נפשו הוא בעשיה זהו כח עצמותו ברוך הוא המתגלה בעשיה כמשל הנזכר לעיל מגילוי עצמות רצון המלך כשהוא בכלל אינו נגלה רצונו רק בדבר הנמוך אבל אם עושה רצונו של מלך בתשוקה גדולה אפילו בדברים הנמוכים עם כל זה נגלה המלך אל העושה הדבר גם כן באהבתו מעצם הגם שהעשיה שהוא עושה הוא בדבר השפל והנמוך כי כן הוא התגלות רצון המלך במעשה הזאת ובפועל המעשה מתדבק אל אהבת המלך על ידי מעשה הזו אבל עם כל זה הארת המלך אל האדם הפועל באהבתו הוא רק בבחינת הארה אבל המעשה מתדבק אל עצם רצונו:

163

קס״דועוד יובן זה ממשל כשהרב מלמד לתלמידו צירופי אותיות ותיבות וגם לומד עמו משנה וגם לומד עמו פשטי גמרא הנה בעת לימודו של הרב עמו צירופי אותיות הרי שכלו בצמצום גדול ומתמשך בכל חיותו בהמשכות הנמוכות לגביה ואם הבן לומד בחשק גדול ומתקשר באהבה בהלמוד הזה ומתקשר בחפץ רבו אז רבו גם כן מתקשר עמו באהבה ונגלה אהבתו אל הבן והתלמיד נמצא בחשק הזה מעורר חשק והתדבקות רבו באהבה גדולה ונגלה מהרב פנימיותו אבל עם כל זה התגלות הלימוד ורצונו נמשך בדברים קטנים לפי ערכו וכשהוא לומד עמו משנה הרי נתגלה בגילוי יותר מחכמת הרב ורצונו מקושר בלימוד המשנה וכן הוא בלימוד הגמרא ופשטים וסברות נגלה התגלות יותר מחכמתו ובכולם אם התלמיד מתקשר בלמודו ומתקשר אל הרב באהבה וחשק אזי מתדבק אליו רבו גם כן באהבה כפי חפצו ותשוקתו והנה החפץ והתשוקה והתדבקות שוה בכל בחינות לימודו כאשר הוא בשכל גדול כן הוא בשכל הקטן כי מאחר שרצון הרב נמשך בזה זהו רצונו העצמי וכל עצמותו נמשך בזה האופן וכשהתלמיד מתקשר לרצונו מצד האהבה כן רבו מתקשר אליו באהבה ולכן אין הבדל בבחינת התשוקה והדביקות רק ההבדל הוא בהגילוי של רצונו וחכמתו כי בזה נתגלה בבחינה הנמוכה ובזה הוא בהתגלות יותר אבל עם כל זה הרצון של הרב ומהותו נמשך בהם בשוה גם החפץ והתשוקה כנזכר לעיל נקשר גם כן בשוה וכן תלמוד מזה בהיפך אם התלמיד אינו מתקשר בהלימוד ולבו פונה לדברים אחרים ואינו מתקשר אל הרב הגם שעוסק אפילו בגמרא אין לבו של הרב אליו והתקשרותו עמו בבחינת אחוריים ואדרבה מקבל מזה ההיפוך של הקישור וזה שוה גם כן בין שלומד דברים פשוטים או לומד דבר חכמה הגם שבדבר חכמה נגלה יותר מחכמת הרב אך אף על פי כן בענין ההתקשרות רצונו של הרב הנמשך אינו בהתקשרות האהבה אל בחינת התלמיד רק כשיחזור וישיב אל לבו ליתן דעתו על זה אז ממילא מתקשר עמו בלימוד זה אפילו על העבר כו':

164

קס״הוהארכתי בזה כדי שבזה יבין המשכיל עניני בחינת עסק התורה והתקשרותה ופעולתה וכדי שלא יקשה על המעיין בדברים אלו ובפרט בספרו הקדוש של אדוני מורי ורבי נשמתו עדן שמבאר שם שבמקרא ממשיך רצונו ברוך הוא בבחינת עשיה וגם נפשו נכללת באלוק"ות דעשיה ובמשנה הוא ביצירה ובתלמוד ממשיך רצונו ברוך הוא ומתקשר באלוק"ות דבריאה וגם מבואר שבאהבה ויראה טבעית הוא עולה עד היצירה ובדחילו ורחימו שכליים מעלה את נפשו ותורתו לבחינת בריאה אשר אינו מובן לכאורה כי בבחינת הלמוד מקרא וכו' שהחילוק של העליות הוא מצד אופן הלימוד ומה שמבאר חילוקי עליות נפשו אם לומד בדחילו ורחימו טבעיים או בדחילו ורחימו שכליים ככה מעלה עסק תורתו לשם משמע שתלויין העליות באהבה ויראה וגם פעם מבואר שנפשו של העוסק בתורה נכללת ממש באלוק"ות שבכל עולם אפילו בחינת נגה נעשה ממש התאחדות באלוק"ותו יתברך ופעם מבואר שם שמאיר בנפשו רק הארה דאלוק"ות דכל עולם ועולם ככה מאיר בנפשו בבחינת הארה זו:

165

קס״ואבל על פי הדברים הנזכרים לעיל יבואר הכל על נכון דהיינו שמצד המשכת רצונו יתברך במקרא הרי ממשיך האדם בעסק התורה רצונו בבחינת עשיה ועצם נפשו מתכללת ומתאחדת בעצמותו יתברך בבחינת התגלות בעשיה ובעסקו במשנה ממשיך רצונו יתברך הנגלה בבחינת יצירה וכמו כן בתלמוד בבריאה והחילוק שבין המשכות האלו הוא מצד ההמשכה בלבד כי בבריאה הוא ההתגלות יותר וביצירה התגלותו יתברר בבחינת צמצומים ובבחינת עשיה התגלותו יתברך בצמצומים יותר מביצירה אבל כל זה אינו רק מצד ההתגלות בבחינת כלי העולמות אבל מצד עצמותו ברוך הוא המתגלה בכל הבחינות הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו בלי שום הבדל כלל:

166

קס״זוכמו למשל באדם מצד ההתגלות הרי נגלה נפשו בשכל יותר מההתגלות של הנפש שבמדות וכן ההתגלות שבמדות הוא יותר מההתגלות שבמחשבה דבור ומעשה ובכלי העשיה אבל מצד עצם נפשו הרי אין חילוק והבדל כלל בין השכל למדות ומחשבה דבור ומעשה כי בכל אלו הבחינות נמשכה עצם נפשו ממש בלי שום חילוק כלל כן יובן בכל אלו ההתגלות בבריאה יצירה עשיה כנזכר לעיל:

167

קס״חוכל אלו הבחינות המה בבחינת התגלותו יתברך אבל בענין התדבקות האדם העובד אליו יתברך להתקשר אליו יתברך זה תלוי בההתעוררות של האדם אם התדבקותו הוא רק באמונה פשוטה בקבלת עול מלכות שמים הרי כמו כן אתערותא דלעילא להאיר אור בנפשו מאור אין סוף ברוך הוא המחיה את כל העולמות בבחינת כלי עשיה ואם ההתעוררות הוא בבחינת אהבה ויראה טבעיים דהיינו שמוציא אהבתו המוסתרת בלב להיות נגלה במוחו להיות חפץ במוחו ושכלו התשוקה לדבקה בו יתברך ולבטל היש שלו בחפץ נפשו הגם שאין לבו מרגיש בהתשוקה הזו רק שהתגלות התשוקה הוא במוחו ושכלו בלבד שמבין בשכלו שראוי לחשוק אליו יתברך ולהדבק בו יתברך על ידי התורה ומצות וכן ראוי לירא מפניו יתברך ועל פי הבינה הזו הוא עוסק בתורה ומצות כמו כן ההתעוררות מלעילא ממדותיו יתברך בבחינת יצירה להאיר מאור אין סוף ברוך הוא הנמשך ביצירה דרך כלי היצירה לקשר נפשו של אדם אליו יתברך בבחינת מדותיו יתברך:

168

קס״טואם העסק מצד ההתבוננות בגדולתו יתברך ויחודו אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואשר כל העולמות בטלים אליו יתברך ואשר באמת אין זולתו יתברך ומצד הבנה זו נולדה התשוקה בלבו להתכלל ביחודו יתברך והיראה והבושה במוחו ליבוש ולירא מפניו ולהבטל אל רצונו ככה מאיר בנפשו מאור אין סוף המתמשך בבחינת בריאה ועל זה אמרו זכרונם לברכה שדחילו ורחימו הם גדפין להעלות נפשו אליו יתברך ולהעלות עסק התורה מגשמיותה להאיר בה אור אין סוף ברוך הוא להדבק בו יתברך על ידי כל בחינה ובחינה:

169

ק״עוכל אלו העליות הם שוין בין בעסקו במקרא או במשנה או בתלמוד וכמבואר במשל הנזכר לעיל אבל התגלותו יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא והתכללות נפשו על ידי עסק הנזכר לעיל בעצמותו ברוך הוא הרי הוא מתכלל בעצמותו ברוך הוא ממש לא בבחינת הארה בלבד דהיינו שעצם נפשו מתכללת ומתקשרת בעסק התורה שהיא רצונו יתברך אשר בה מתמשך עצמותו ברוך הוא בלי הבדל רק התגלות רצונו ברוך הוא הוא בבחינות חלוקים מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה אבל בבחינת העצמיות בכל הבחינות הנזכרים לעיל נכללת נפשו של העוסק בהתורה ומצות ומתקשר ונכלל באלוק"ותו יתברך ממש שהוא עצם רצונו יתברך המתמשך בכל אלו הבחינות:

170

קע״אלכן ההתכללות של כל הבחינות המבוארים לעיל הוא תלוי בהתעוררות של התחתונים שלפי התעוררות העוסק ככה הוא ההתגלות בנפשו וגם על ידי חפצו ורצונו באמת להתקשר ולכלול נפשו באור אין סוף ברוך הוא על ידי עסקו בתורה ומצות בזה נכללת עצם נפשו באלוק"ות שבכל עולם ועולם וההארה המתגלית בנפשו האלוק"ית ולבושיה הוא כפי עבודתו הן בקבלת עול מלכות שמים הן באהבה ויראה טבעיים הן בדחילו ורחימו שכליים כנזכר לעיל אבל אם עוסק בתורה ומצות שלא לשמה דהיינו מצד מצות אנשים מלומדה מצד ההרגל וכו' אזי אינו מעורר בנפשו ההתקשרות לרצונו יתברך ולכן אין נגלה על ידי עסק התורה ומצות שום גילוי מאור אלק"י ונשארת בעשיה או ביצירה במדור המלאכים דעשיה ודיצירה שבהם אין נגלה אלוק"ותו יתברך והמה נגלים בבחינת נפרדים דהיינו שבאותיות התורה ומצות אינו נגלה החיות שבהם ואינם נגלים אלא בבחינת חצוניות בלבד כן חיות נפשו המלובשת באותיות אלו ובעשיית המצוה נגלית גם כן בבחינת נפרד גמור:

171

קע״בועל זה אמרו זכרונם לברכה שתורה ומצוה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה דהיינו שהגם שכלי הגוף המה במציאות בכל פרטיהם אף על פי כן בלי החיות המה רק בשר גשמי כן הגם שעל ידי עסק התורה ומצות ממשיכין רצונו יתברך שבהתורה ומצות כי זהו רצונו ממש בלי הבדל ואצלו יתברך אין מסתיר הצמצום אף על פי כן בהתגלות אינו נגלה בבחינת העולמות כי אם כגוף שהמה החצוניות בבחינת נפרדים גמורים והם המלאכים השוכנים במדורות דיצירה ועשיה אשר הם שלוחי ההשפעה להתגלות חיצוניות העולמות כי המלאכים דהיכלות המה מצד התגלות ביטול היש והנבראים לבחינת אלוק"ות הנמשך בכל עולם ועולם אבל המלאכים דמדורות המה נגלים לכחות מחולקים ועל זה מבואר בעץ חיים שבהתורה ומצות בלי כוונה נבראים גוף המלאכים דיצירה ודעשיה דהיינו מהתורה נבראים המלאכים דיצירה ומהמצות בלי כוונה נבראים מלאכים דעשיה:

172

קע״גולכן נאמר בתיקונים דאורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ונשארת בעשיה גשמיות או בכלי היצירה החצוניות אך עם כל זה העסק לא אתאביד מכל וכל כי הגוף של התורה ומצות נעשה על פי עסק זה וכבר מבואר לעיל שהעיקר הוא הכלי כמבואר בזוהר הקדוש לית מלה דאתאביד בעלמא ומכל שכן דבור ומעשה דקדושה כי בעשיה זו ועסק זה ממשיך עצם רצונו יתברך ולגביה יתברך אין מסתיר אבל עם כל זה בבחינת הגילוי לא נגלה רק הכלי ולא האור אשר על כן אם חזר ולמד הדבר ההוא לשמה וכן אם עשה המצוה בכוונה ממשיך חיות להכלי אשר עשה בעסק ההוא ואז נכללת נפשו גם כן בחיות האלוק"י וגם מאיר בנפשו בבחינת השגתו בערך כל עולם בבחינת הנשמות אשר בכל עולם ועולם המקבלות מעשר ספירות הוא האלק"ות דכל עולם ועולם:

173

קע״דוהנה הגם שביארנו שעל ידי עסק התורה ועשיית המצות נכללת נפשו באלק"ות ומתקשרת ברצונו יתברך אפילו בבחינת התעוררות עשיה ואין החילוק אלא בבחינת ההתגלות עם כל זה מעלת ויתרון העובד בדחילו ורחימו שכליים לדחילו ורחימו טבעיים ממש כיתרון מעלת המדבר שהוא בחינת אדם על מעלת החי שאינו מדבר בחינת בהמה וכן יתרון מעלה של דחילו ורחימו טבעיים על בחינת אמונה ועול מלכות שמים בסתם כיתרון מעלת החי על בחינת הצומח אשר אין להעריך זה לזה הגם שבכולם נתגלה החיות אשר מצד עצם החיות הוא חיות אחד מהבורא ברוך הוא עם כל זה בהתגלות חיותם אינם נערכים זה לזה כן כביכול אין להעריך יתרון דכל בחינה ובחינה הנזכרים לעיל על בחינה שלמטה הימנה מכל שכן שאין להעריך יתרונם של בחינות אלו על בחינות תורה ומצות שלא לשמה כמו שאין להעריך כל הבחינת החיות הנתגלה במדבר וחי ובצומח לגבי הדומם אשר אינו נגלה בו שום חיות כלל כי אלו שלשה בחינות הנזכרים לעיל הגם שאין להעריכם זה לגבי זה אף על פי כן יכולים הם להתקשר ולהתאחד זה בזה דהיינו מהצומח יכול להתהפך להחי על ידי אכילתו הרי יש להחי התחברות עם הצומח וכן המדבר עם החי והצומח אבל עם הדומם אין להם התקשרות כלל:

174

קע״הכן אם לומד דבר לשמה ועושה המצוה לשמה הגם שעסק ועשה על ידי בחינה התחתונה שהיא אמונה וקבלת עול מלכות שמים בקל יגיע לו מזה אהבה ויראה ותשוקה וחשק כי מאחר שעיקר חפצו ורצונו הוא ליבטל אל רצונו יתברך ועוסק בזה ממילא תגיע לו מזה על ידי ההתמדה גם אהבה ויראה או על פי עסק זה יהיה לו התפעלות אהבה ויראה בקריאת שמע ותפלה אבל העוסק רק במצות אנשים מלומדה בלי שום חיות כלל ובלי שום התעוררות חפץ אלוק"י הרי אין לו התחברות כלל אל אלק"ותו כי הוא בחינת יש גמור בבחינת דומם והוא מעלמא דפרודא ועל זה נאמר ונחש עפר לחמו כי בחינת נחש הוא עלמא דפרודא בבחינת יש גמור:

175

קע״ואך עם כל זה הגם שהדומם מובדל בערך התחברות זה לזה עם כל זה הכל היה מן העפר וכל הבחינות יניקתם הוא מעפר והדומם כן עיקר הוא גוף העסק וגוף מעשה המצוה שהיא עצם רצונו יתברך ומבחינת עצם רצונו יתברך נגדלים כל הבחינות הנזכרים לעיל כי הכלי הוא עיקר להחיות כי בלא כלי אין להחיות התגלות כלל אך עם כל זה כל זמן שעוסק בלי כוונה הרי אינו נגלה רק בחינת הדומם בלבד אך אף על פי כן כי כמו שבכח הדומם להוציא ולהתגלות כל הבחינות הנזכרים לעיל על ידי החרישה והזריעה כן יש בכח עסק תורתו ועשיית המצוה לגלות מהם התגלות רצונו יתברך על ידי חרישה שמרפיא ארעא דהיינו כשיבטל על ידי ההכנעה הגשמיות שלו ויזרע בתוכו בחינת אור הוא להתדבק בעצם רצונו יתברך על ידי אהבה ויראה טבעיים או שכליים אז נתעלו תורתו והמצות שלו למקורו ושורשו:

176

קע״זוזהו שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהיינו שמתוך שבעסק התורה ומצות אשר בהם מוסתר אור עצמותו ברוך הוא וגם בנפש העוסק והעושה מוסתר האהבה מוסתרת שבנפשו רק שלא באו לידי גילוי כמו כח הצומח המוסתר בעפר אשר אינו נגלה כי אם הדומם בלבד ועל ידי הפעולה נתגלה כן מוסתר בכח מעשה ועסק זה רצונו יתברך ואהבה מסותרת ולכן בקל יכול לפעול פעולתו להביאה לידי התגלות על ידי יגיעתו אשר ייגע בזה להשים דעתו על הדבר ולכוון בעסקו כנזכר לעיל ולכן אם חזר ולמד ועשה הדבר הזה בכוונה הרי הוא מעלה את התורה ומצות וממשיך בהם חיות כנזכר לעיל:

177

קע״חוכל זה הוא כשעוסק שלא לשמה דהיינו שאינו מכוון בה לשמה שהוא בכדי להתקשר לרצונו יתברך ואינו לומד ועושה רק מצד ההרגל אבל לא בשביל פניה אחרת חס ושלום אבל כשעוסק חס ושלום לשום פניה אחרת דהיינו להתגדל ולהתייהר ומכל שכן חס ושלום לקנטר או להשתמש בתגא חס ושלום כמו בשביל שיקראוני רבי ולעשות קרדום לחתוך בה לעסק פרנסתו וכו' רחמנא ליצלן הרי אין להעריך זה אפילו לבחינת דומם כי זה ממשיך אלקותו יתברך למקום אפל וצלמות בבחינת בית האסורים ומקיף עליהם חומות ברזל שלא יהא יכול ליקרב אצלה והוא דומה למשל לאחד שהמלך מצוה להביא לו חפץ יקר והוא לוקח החפץ לעצמו ומסגירו בכמה חומות שלא יהיה יכול המלך לקרב אל החפץ אשר על כן על ידי העסק והעשיה בוודאי המשיך רצונו יתברך כמבואר לעיל שאין לך מלה ועובדא בעולם שאינו עושה פעולתה לעורר על ידי זה עצמותו ברוך הוא אבל לא די שאינו מתדבק ומתבטל אל רצונו יתברך אלא אדרבה הוא ממשיך רצונו יתברך לעצמו בבחינת הקליפות ולכן עונשו גדול עד למאוד ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות ממש אשר על כן אינם נתעלים תורתו ומצותיו רק על ידי תשובה גדולה ולב נשבר וחרטה באמת מלב ונפש על שגרם להמשיך קדושתו יתברך אל הקליפות ולכן צריך בתשובה זו להוציאם מן הקליפות שלכן נקראו קליפות כמו הקליפה שמסתרת המאכל אשר מצד הקליפה אי אפשר להגיע אל המאכל הגם שהמאכל בתוכה בוודאי רק שאי אפשר להשיג המאכל אשר בתוכה ולכן צריך לשבור הקליפה שעליו וממילא יתגלה המאכל כן בעסק התורה ומצות בוודאי המשיך בהם אלוק"ותו יתברך כביכול רק מצד הקליפה שהם מחשבותיו וכוונותיו אשר לא טובים רצונו יתברך בתכלית ההסתרה אשר על כן על ידי תשובה וחרטה ועזיבת מחשבותיו על להבא בזה תצא מחלאת וטומאת הקליפה ותתעלה תיכף אל הקדושה:

178

קע״טאבל עם כל זה עצם העסק ועשיית המצוה לא תתאביד לעלמין כי כבר ביארתי כמה פעמים כי כל אלו הבחינות הם לגבי ההתגלות אבל אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו נמצא בבחינת עשיה זו הוא גילוי רצונו אך עם כל זה מחמת שעיקר רצונו יתברך היה בשביל הגילוי הרי כביכול בזה הוא מסלק גילוי עצמותו ברוך הוא מצד שהוא עובר רצונו יתברך ולכן אי אפשר להמשיך גילוי רצונו יתברך רק על ידי התשובה כנזכר לעיל או שאיזה צדיק יעלה אותה ממסגר הקליפות להעלותה אל הקדושה או בעצמו מעלה אותה על ידי גלגול וכו' וכן בהעוסק שלא לשמה שיחזור וילמוד לשמה וכן בכל הבחינות הנזכרים לעיל שיתעצם בהתאמצות להעלות מבחינה לבחינה הגם שלגביה יתברך שוים כל הגילויים אשר מצד האמת אפילו הגילוי הראשון שבראשונים כמו אותן שיש להם אהבה בתענוגים להתענג על הוי"ה הרי אין להעריך האהבה לגבי עצמותו ברוך הוא באיזה ערך אשר על כן מצד עצם הגילוי הרי אין להעריך כל הבחינות שבבחינת העולמות לגביה יתברך אשר אצלו יתברך הכל בהשוואה ועוד זאת שאין להעריך אליו יתברך שום מדה כלל עם כל זה עיקר רצונו יתברך היה דייקא מצד ההתגלות בבחינת ההתדבקות אשר לכוונה זו כביכול האציל המאציל ברוך הוא חכמה ומדות בכדי שעל ידי המדות האלו יהיה התדבקות להתחתונים אליו יתברך על ידי מדותיו יתברך ולכן כביכול צמצם עצמו לבחינת אהבה וחסד וגבורה ותפארת ונחית לדרגין אלו כדי להעלות בחינת התחתונים ולדבקם אליו יתברך על ידי בחינת המדות האלו וכמשל האב אשר מצמצם עצמו לאהוב מעשה נערות של בנו לפום שכלו ובכדי להתדבק אליו ובנו יהיה גם כן מתדבק אליו באהבתו:

179

ק״פאשר על כן חובה ביד האדם לייגע נפשו להיות עסק תורתו ועשיית מצותיו בדחילו ורחימו שכליים או על כל פנים על פי דחילו ורחימו טבעיים ואם לא יעלה בידו ולא ישיג אפילו דחילו ורחימו טבעיים תהיה על כל פנים עסקו על פי אמונה ועול מלכות שמים והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה שהאדם מוכרח לייגע נפשו הן בעבודה זו קריאת שמע ותפלה והן בעסק תורה ומצות בכדי להתבונן בכל שכלו ביחודו יתברך להוליד על ידי התבוננותו אהבה ויראה הן מצד בחינת אהבת עולם והן בבחינת אהבה רבה וכמו שבארתי לעיל ולא יחוש אולי הם דמיונות כי בוודאי יש בכל נפש שני הבחינות אהבה רבה ואהבת עולם בכח אהבתו המוסתרת אשר בכח נפשו רק בבחינת ההתגלות לא כל הנפשות שוים אשר על כן יטריח בנפשו להוציא אהבתו המוסתרת להביאה לידי גילוי בחכמתו ובינתו ודעתו ובהולדת אהבה ויראה:

180

קפ״אועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה ואל תהי מפליג לכל דבר כי כבר מבואר לעיל כי על פי ההתגלות מצד הדרגין בבחינת ההסתרות הרי אין בכח שום שכל להשיג את בוראו ומכל שכן בבחינת התדבקות אליו אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל אבל מצד האמת הרי כח עצמותו ברוך הוא הוא לבדו בכל ההתגלות כי אין זולתו יתברך ואין כח נמצא זולתו והוא יתברך נמצא בכל המציאות ומה שנראו דרגין מחולקין הוא רק מצד ההסתרה בבחינת חצוניות אשר על כן צד החצוניות הרי מובדלין המדריגות באין ערך אבל מצד הפנימיות הכל הוא עצמותו ברוך הוא ואין זולתו כלל אשר על כן נשמותיהן של ישראל הנמשכין מהפנימיות ואחוזים בו יתברך כביכול הרי יש בכח נפשם המושרשת ביחודו יתברך לעורר האהבה ויראה והדביקות אליו יתברך ובפרט שירושה היא לנו מאבותינו ומרעיא מהימנא ומכל השבעה רועים:

181

קפ״בוהנה מצד ההשגה באמיתיותו יתברך לא השיג אדם מעולם אפילו משה רבינו עליו השלום נאמר עליו לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי רק השגתו היה מצד התלבשותו יתברך בעשר ספירות דבריאה הגם שהביטול שלו היה בבחינת אצילות עם כל זה השגת בטולו וגילוי אלוק"ותו יתברך היה על ידי התלבשות אצילות בבריאה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי משה היתה נבואתו באספקלריא המאירה הגם שהיתה מאירה אף על פי כן היתה על ידי אספקלריא שהיא בחינת כלי המראה אלוק"ותו יתברך וכן האבות נאמר עליהם בזוהר הקדוש שראו באספקלריא שאינה מאירה דהיינו שלא היתה השגתם רק על פי אספקלריא שאינה מגלה עצם אלוק"ותו רק במעין ודוגמא אבל משה רבינו עליו השלום השיג על ידי הכלי עצם אלוק"ותו יתברך וכל שכן שאר הנביאים שראו ביותר התלבשות וביותר הסתר וכמבואר ביחזקאל בפסוק וכמראה כו' אשר נאמר בו תשעה פעמים מראה דהיינו במעין דמעין בהתלבשות תשעה בחינות וכמבואר שם ברש"י ועל זה נאמר וביד הנביאים אדמה אך הגם שראו במעין דמעין אף על פי כן נאמר בהם ואראה את הוי"ה דהיינו שראה את הוי"ה דייקא בעצמותו ברוך הוא כי באמת נגלה עליהם עצמותו ברוך הוא הגם שהיה בבחינת דמיון אף על פי כן הדמיון הוא גם כן מצד אמיתיותו יתברך כי אפילו בחינת הדמיון הוא עצמותו ברוך הוא בפועל הדמיון רק שלפי כלי המקבל ככה נגלה אליו ומזה תדין לכל נפש מישראל אשר משיגים אלוק"ותו יתברך כל חד וחד לפום שיעורא דיליה לפי כלי שכלו הגם שהשגתו הוא בחינת דמיון מעין דמעין הארה דהארה עד אין קץ אף על פי כן הוא אמיתי שהוא גילוי אלוק"ותו יתברך בכל נפש מישראל באמת כי הוא יתברך הנותן דמיון זה:

182

קפ״גוכמשל ממלך בשר ודם שמראה עצמו לפני עבדיו בבחינת הסתרה לזה בבחינת הסתרה זו ולזה ביותר הסתרה וביותר דמיון אבל הכל הוא המלך עצמו רק שאצל המקבלים הוא ההבדל בההתגלות כי לזה נגלה באופן זה ולזה נגלה באופן זה אבל באמת הכל הוא המלך בעצמו כן כביכול התגלותו יתברך בבחינת השגת כל נפש מישראל והתפעלותו הכל הוא אין סוף ברוך הוא בעצמו רק אצל המקבלים הוא החילוק אשר בוודאי אין דומה השגת הבינוני להצדיק וגם בצדיקים הם מדרגות עד אין קץ וגם בבינונים הם מדרגות עד אין קץ דרגין על דרגין אבל הכל הוא עצמותו ברוך הוא הנמשך בכל אלו הבחינות:

183

קפ״דועוד זאת שישראל נקראים אברין דשכינתא כמבואר בתיקונים אית מאן דתליין ברישא ואית מאן דתליין בשערי דרישא ואית מאן דתליין בעיינין ואית מאן דתליין בחוטמא ואית מאן דתליין בידין ואית מאן דתליין ברגלין כו' והנה כמו שבאדם הרי חיות נפשו המתפשטת באבריו חלוקין הן בהתגלותן כי אין דומה התגלות החיות שבמוח להתגלות החיות שבלב ואין דומה התגלות החיות שבלב להתגלות הנגלה בכלי המעשה אשר בכלי המעשה אינו נגלה כי אם הארה דהארה מהנפש כי ההתפשטות הנגלה בחיות שברגל אין להעריך להחיות הנמשך ונגלה במוח בכמה ערכים ומכל שכן לגבי עצם חיות הנפש ומכל שכן ההתגלות שבשערות וציפרנים לגבי עצם החיות אשר הוא בכמה הארות לאין מספר עם כל זה עצם הנפש היא מתפשטת בכולם באין הבדל כלל ומה שעולה ברצון במחו תיכף עושים הפעולה כלי המעשה מצד שהכל הוא עצם הנפש רק ההתגלות נגלה לפי ערך הכלי כי כלי המוח מצד זכותו נגלה חיות הנפש בשם על ידי לבושים דקים ובלב הוא יותר בלבושים עבים מצד הכלי ובכלי המעשה הוא יותר בלבושים גסים עד שהארות הנפש הוא ביותר צמצום וכל זה הוא מצד ההתגלות אבל בעצם הכל היא הנפש לבד בלי הבדל:

184

קפ״הועוד זאת שכל עיקר פעולת הנפש הוא דייקא על ידי הכלים האלו וכמו שאי אפשר להנפש לפעול פעולתה בלי כלי המוח שהם השכל והמדע כן אי אפשר לה לפעול פעולתה בלי הרגל או אפילו בלי צפרנים ומצד עצם הנפש אין לתאר שפעולת המוח הוא העיקר ופעולת הרגל הוא הטפל כי אדרבה בלי פעולת היד והרגל ופעולת הדבור שהם כלים גשמים הרי לא תפעול פעולתה על ידי השכל לבד נמצא שאין לחלק בין האברים שזה גדול מזה וזה נצרך יותר מזה כי הכל היא בסדר אחד בהצטרכות אחד ואין הבדל מצד עצם רצון הנפש כי בבחינה אחד זה במעלה על זה ובבחינה אחד חבירו במעלה עליו:

185

קפ״וכן הוא כביכול שתכלית הכוונה מאתו יתברך הוא לגלות אלוק"ותו יתברך בבחינת יחודו יתברך ולגלות על ידי יחודו יתברך רצונו העצמי וכל ההתגלות הוא על ידי נשמות ישראל שהם המגלים אלוק"ותו יתברך על ידי יחודם ואהבתם ויראתם ובטולם אליו יתברך במסירת נפשם להוי"ה ועל ידי קיומם תורתו ומצותיו יתברך על ידי זה נגלה כביכול אלק"ותו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם כי בבחינת עולמות הנגלים אדרבה הם המסתירים אלק"ותו יתברך רק ישראל על ידי עבודתם וקיומם תורתו ומצותיו מגלים אלקותו יתברך אשר אין עוד אשר על כן יש בישראל ראשי אלפי ישראל ואית מנהון דתליין בלבא כמאמר הכתוב כל חכם לב וכן יש בהם כל בחינות האברים כנזכר לעיל ומצד בחינת האברים הוא התחלקות השגות הנשמות ובוודאי אין ערך ההשגה של הנשמה התלויה בבחינת ציפורן לנשמה התלויה במוח בכמה ערכים אין קץ אך עם כל זה הכל הוא אור אלק"ותו יתברך המתמשך בכל נפש בלי הבדל ואין ההבדל רק מצד הכלים מצד ההתלבשות והצמצומים אבל באמת כל הגילוים המה הכל מעצמותו ברוך הוא לבדו בכל הבחינות בלי הפרש אשר אליו אין לתאר חילוק והבדל כלל:

186

קפ״זוהנה בבחינת האברים גופא שהוא בחינת כמראה אדם יש גם כן בחינת כמראה אדם בכמה אופנים דהיינו שיש נשמות אחוזות באברי אדם דאצילות ויש גם כן בחינת אדם זה מצד הבריאה וגם כן מצד היצירה וכן מצד העשיה אשר כביכול נחית לצמצומים בכל עולם התמשכותו יתברך אשר על כן יש נשמות אחוזות בבריאה ויש מהן באברים דבחינת יצירה ויש מהם אחוזות באברים דאדם דעשיה ובכל עולם יש כמה בחינות לאין קץ והכל הוא בחינת כמראה אדם שהוא יחודו יתברך הנגלה בבחינת האדם ודרך כלל הוא הכל יחוד אחד רק שההבדל הוא מצד הצמצום וההסתרה וכן יש בכל אבר כמה בחינות לאין קץ:

187

קפ״חוהנה עיקר כוונתו יתברך שיתגלה בכל הפרטים דייקא הן בבחינת האדם דאצילות והן בבחינת צמצומו והתלבשותו בבחינת בריאה והן בבחינת התלבשותו ביצירה ועשיה אשר המשכתו יתברך וכוונתו שוה בכל ההתמשכות כמו שהוא מתמשך בבחינת ראשי אלפי ישראל שהם הנשמות הגבוהות שבכל עולם ועולם כן הוא ההתמשכות שלו בנשמות האחוזים בבחינת שערות וצפרנים ובאופן אחד גדלה מעלת זה מזה ובאופן אחד גדלה מעלת חבירו אשר על כן מצד עצם כוונתו יתברך הוא שוה בכל נפש מישראל והכל הוא המשכת הבורא ברוך הוא בהם בלי הבדל ועצמותו ברוך הוא דייקא נמשך בהם רק בבחינת הגילוי הוא בוודאי אין ערך עם כל זה מצד ההתקשרות של המוח עם הרגל והציפורן הרי הם דרך כלל אדם אחד אפילו מצד ההתגלות כי אפילו מצד ההתגלות אין להעריך ראשו ומוחו למהות אחר ורגלו וציפרנו למהות אחר רק דרך כלל הוא אדם אחד בלי הבדל אפילו מצד ההתגלות:

188

קפ״טכן כל ישראל נקראו איש אחד כמאמר הכתוב ומי כעמך ישראל גו אחד בארץ אשר על כן ישראל ערבים זה לזה ועל זה בא הצווי ואהבת לרעך כמוך שהוא האחדות כי על ידי האחדות וההתקשרות מקבל כל אחד ואחד בנפשו מנפש חבירו גילוי חיות אלוק"ות שבכח נפשו וכמו שהיד מקבל חיותו מהלב ומוח וכן המוח מקבל מהיד מטעם זה צריך לקבל כל אחד ואחד על עצמו ואהבת לריעך כמוך קודם התפלה כי התפלה הוא ההתקשרות ליחודו יתברך כל אחד ואחד כפי שורש נשמתו לקבל חיות אלוק"ותו יתברך ולכן צריך לקבל על עצמו מצות ואהבת לריעך כו' להתקשר בהתאחדות ומצד האחדות יקבל כל אחד ואחד חיות אלוק"י שבנפשו מנפש חבירו מה שאין כן חס ושלום כשחלק לבם עתה יאשמו כי כמו האבר הנפרד מהגוף אינו יכול לקבל חיות מהגוף כן כשהוא נפרד מחבירו אינו מקבל חיות אלוק"י ממנו:

189

ק״צאשר על כן מזה תבין שהתגלות אלוק"ותו יתברך וההתפעלות שבכל נפש מישראל הכל הוא גילוי אלוק"ותו יתברך ודביקותו אשר מתדבק על ידי התפעלותו ממש באלוקי"ם חיים ואינו דמיון אלא הכל אמת מצד אמיתיותו יתברך ומצד כוונתו יתברך בכל פרט אשר אצלו יתברך הכל בהשוואה כנזכר לעיל רק החילוק הוא בהמקבלים ועוד זאת הגם שכל נפש אחיזתו הוא באבר פרטי אף על פי כן יש בכל נפש גם כן כל בחינות האברים המתחלקים בבחינת אדם אשר מצד זה נקרא אדם כל אחד בפרט מצד שכולל כל בחינות האברים בכחו אשר על כן יש בו כל חילוקי פרטי האברים אשר על כן בכל אחד יש בו חילוקים בהתפעלות בבחינת הרגשת נפשו פעם הוא התפעלותו על פי שכל ובינה להוליד מבינתו אהבה ויראה בלבו ופעם ההתפעלות בבחינת העלם ופעם הוא הביטול בבחינת קבלת עול מלכות שמים בקיום המעשה כמו שמצד הגשמיות יש שנויים פעם הוא בהתגברות השכל והמדות ופעם הוא בבחינת קרירות ופעם עיקרו הוא בפעולת המעשה כן הוא בנפש אלוק"ית כל החילוקים וכל הפרטים המה הכל מהמשכת אור אין סוף ברוך הוא המתמשך בנפשו והכל הוא מצד אמיתותו יתברך ומצד כוונתו יתברך להתגלות בכל פרטי אופנים:

190

קצ״אולכן דרך כלל התגברות שכלו ומדותיו הוא בעת התפלה ואחר התפלה הוא הסתלקות המוחין ואז תהיה עבודתו בעסק התורה ומצות בבחינת מעשה וכן אפילו במשא ומתן ובצרכי גופו תהיה גם כן עיקר הכוונה להעלות אל הקדושה הן באכילה ושתיה הן בעסק תורה ומצות וכמו שנתבאר לעיל שיש בזה כמה אופנים כל אחד ואחד לפי עבודתו ודרך כלל התגברות השכל והמדות בבחינת פנימיות להתגלות נפש אלוק"ית בבחינת חיות אלוק"י ולהפך שכל ומדות נפש הבהמית גם כן באהבה ויראה הן בבחינת אהבה רבה והן בבחינת אהבת עולם התגלות זו הוא על ידי קריאת שמע ותפילה וזה נקרא מוחין של בחינת אדם בבחינת תפלה:

191

קצ״בובקריאת שמע עיקר הגילוי הוא בבחינת מדות שבשכל ומדות שבלב וכמבואר בכוונות שקריאת שמע היא בחינת ו' קצוות דבינה דגדלות ובחינת תפלה המה מוחין דאבא ואימא המתמשכין במוחין דזעיר אנפין כן הוא בדרך כלל ובדרך פרט הוא התגלות חיות אלוק"י בכלי נפש אלוק"ית המלובשת בנפש הבהמיית ונעשו לאחדים אשר בקריאת שמע הוא התגלות בחינת מדות של השכל והבינה אשר שם משכן נפש אלוק"ית וגם בחינת מדות שבלב אשר שם מתלבשת נפש האלוק"ית בנפש הבהמית בהלבשה במדות שהוא חיות הלב אשר הוא מהדם:

192

קצ״גכידוע שבלב הוא נחלק לחסד וגבורה ומשם מתחיל עץ הדעת טוב ורע הגם שבינה דנפש אלוק"ית גם כן מתלבשת בבחינת נפש הבהמיית שהיא בחינת נגה כי הלא הבינה הוא מצד היש כידוע עם כל זה עיקר התגלות הנשמה היא בהבינה ושם הוא גוברת על נפש הבהמיית שהיא נגה כי בבינה מבין אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין זולתו רק שהבינה היא מצד התחלקות העולמות מצד אלה כמאמר הכתוב מי ברא אלה עם כל זה מצד הבינה הרי היש בטל אליו יתברך אשר על כן מבואר בזוהר בינה דינין מתערין מינה מצד שהבינה היא מבחינת אלה כנזכר לעיל אבל בעצם הבינה היא כולה רחמי אבל בלב שהם החסד וגבורה התגלות זה הוא דייקא מצד היש גמור כי בלא בחינת יש אין שייך אהבה כלל כמבואר לעיל כי אהבה היא משני מהותים דייקא וכל שכן גבורה ובחינת יראה היא דייקא מצד היש אך על ידי קריאת שמע מהפך מדות נפש הבהמיית שהוא היש אליו יתברך גם בחינת תפלה היא בחינת מוחין כי בחינת תפלה היא בחינת חכמה שלמעלה מהבינה דהיינו ביטול עצמי אליו יתברך וכידוע שחכמה אינה באה בהלבשה כלל שהוא רק כח הביטול ולכן נפש האלוק"ית אינה מתלבשת בנפש הבהמיית רק עד חכמה ולא עד בכלל כמבואר בספרו הקדוש של מורי ורבי נשמתו עדן אשר על כן נקראת תפילה בשם מוחין ואחר התפלה הם בחינת מוחין דקטנות אשר עיקרם הם נצח הוד יסוד שהם שורש המעשה אשר יעשה אותם האדם בתורה ומצות הגם שבתורה יש גם כן בחינת מוחין אבל המוחין שבתורה הרי הם בבחינת קטנות דהיינו כשעוסק בתורה הוא על פי חכמה המתלבשת בחצוניות שהוא שכלו הגשמי רק שבשכל הזה הוא רצונו יתברך אשר בשורשו נעלה מאוד אשר לזה היה כוונתו יתברך להיות לו דייקא דירה בתחתונים בבחינת יש דייקא וכמו שנתבאר לעיל כי עיקר הכוונה הוא לברר ברורי נגה ויתגלה כבוד עצמותו ברוך הוא דייקא בבחינת נגה וכל עיקר הוא דייקא בבחינת היום לעשותם בבחינת עשיה לכן בחינת נצח הוד יסוד הוא עיקר בחינת חיזוק המדות וההשכלה כי בלתי בחינתם לא היה קיום להשכל ולא היו פועלים כלום וממילא היו מסתלקים אך מצד הנצחון וההודאה והתקשרות לרצונו יתברך בבחינת התגברות שלא מצד השכל והמדות בלבד רק מחזק את נפשו שלא לעבור על רצונו ברוך הוא ושיתקשר דווקא בכל כח גופו ונפשו אליו יתברך בזה מתחזקים שכלו ומדותיו:

193

קצ״דועל זה נאמר והאתנים מוסדי ארץ והכל הוא על ידי רצונו יתברך ולכן האתנים הם בהיפוך אתוון תנאים כי הם הם הממשיכים עצמותו ברוך הוא בהעולמות בכלל ובכל חיות נפשו בפרט לקשרם ולכללם בהתכללות עצום אליו יתברך על ידי בחינת יסוד המקשר כל חיות הנפש וכלי הגוף אליו יתברך אשר על כן נקרא התורה ברית כמאמר הכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כי חוקות שמים וארץ הם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי השכל ומדות וכל עיקר שכל ומדות הם רק בשביל ההתקשרות לרצונו יתברך על ידי התורה והמצות ולכן נקרא יסוד כל שכולל כל החיות של כל כלי הגוף והנפש ולכן נקרא יסוד שהוא יסוד כל הבחינות ונקרא עמודא דעלמא סמיך עליה והתקשרותו הוא על ידי בחינת נצח והוד שקדמו אל ההתקשרות מצד הנצחון והחיזוק אשר על כן בדבר אחד התפלה נעלה מבחינת התורה כי בבחינת תפלה מתקבצים כל הכחות לכח אחד וגם ההתחברות והיחוד הוא בבחינת חיות התגלות פנימיות אלוק"ותו יתברך הנמשך בבחינת חיות אבל בבחינת תורה לא נגלה אלא החצוניות שהם בחינת נצח הוד יסוד אבל בדבר אחד נעלה בחינת התורה למעלה מעלה מן התפילה כי בתפילה הוא רק בבחינת אור והארה שהוא בחינת חיות אבל לא בבחינת העצם ואינו רק בעת ההתבוננות בעת שמאיר בנפשו הביטול אבל בהסתלק החכמה ובינה אזי היש הוא בבחינתו הקודמת ולכן נקראת תפלה חיי שעה:

194

קצ״האבל בתורה הביטול הוא בבחינת עצם החיות לא בבחינת הארה בלבד ובחיזוק רב ואינה בבחינת הסתלקות כי הנצח הוד יסוד המה לעולם בתוקפם ולכן נקראת התורה חיי עולם כמאמר הכתוב והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים אשר ידוע שהתורה נקראת באר מים חיים וכמבואר מזה הרבה בזוהר ובפרט בתיקונים אשר הכ"ד ספרי דאורייתא נשאבו מהבאר כמו שכתוב ותמלא כד"ה ותעל וממנה אתשקיין כל העדרים שהם דרך כלל כל פרטי חיות העולמות קיומם הוא על ידי התורה והמשכת אלוק"ותו יתברך הוא הכל על ידי התורה והבאר ההיא היא מקור התורה ושורשה אשר כל הכ"ד ספרי דאורייתא אינם נערכים כי אם בבחינת כד אחד הנשאב ממי הבאר שהם מים שאין להם סוף כמאמר רעיא מהימנא האי באר יתיר עמוק הוא מאורייתא והיא בחינת מקור התורה ושרשה:

195

קצ״וולכן שלשה עדרי צאן רובצים עליה תדיר שהם הנצח הוד יסוד ובשעת התפלה נאספו כל העדרים שהמה המוחין והמדות כדי להסיר ההסתרה הגמורה אשר מצד ההסתרה נגלו ליש גמור לכן צריך מקודם להסיר ההסתרה על ידי קריאת שמע ותפלה ואחר זה והשיבו את האבן על פי הבאר שיהיה דווקא הביטול מצד ההסתרה והיש מצד בחינת נצח הוד יסוד אשר זהו עיקר הכוונה אשר בזה נתגלה עצמותו ברוך הוא ועל זה נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר כי מחזיקים בה המה השכל והמדות אשר התורה נותנת חיים להשכל ומדות שבתפילה כי אפילו התגלות היחוד הוא רק על ידי התורה אשר היא שורש התקשרות כל הנבראים אשר על כן נותנת חיים לכל המדות כי אלולי התורה לא היו השכל ומדות משיגים חיות אלוק"ות אשר הוא כביכול מושלל מערך שכל ומדות מצד בחינת התגלות אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל רק על ידי התורה שהיא התקשרותו יתברך בכל העולמות בהשוואה גמורה על ידי התקשרות זו תוכל הנפש להשיג את יחודו יתברך ולהיותו מתפעל באהבה ויראה:

196

קצ״זולכן נקראת ראשית דרכו אשר הדרך הם אהבה ויראה ולכן אהבה ויראה נאמרו בתורה ואהבת לאהבה כו' מקראות אין מספר ואלולי שכתוב האהבה בתורה לא היה כח בנפש אדם להגיע לבחינת אהבה ויראה ודביקות אך מצד שנכתב בתורה שהיא מכח עצמותו ברוך הוא שמתמשך בכל הבחינות בבחינת רצונו יתברך בזה תתפעל הנפש להגיע לאהבה ויראה ודביקות וזהו עץ חיים היא למחזיקים בה כי השכל ומדות מחזיקים בה כי בחינת מחזיקים הם שני פירושים אחד הוא מלשון התחזקות דהיינו שנתחזקו בה ועל ידה וגם לשון מחזיקים שהם מחזקים אותה כי בלי קדימת השכל ומדותיו לא יהיה חיזוק להתורה ותומכיה מאושר ותומכיה נקראים הנצח הוד יסוד שהם התמכין כידוע מאושר הוא לשון חיזוק רב וגם הוא לשון תענוג וגם מאושר הוא בהיפך אתוון מראשו כמבואר בזוהר דהיינו שעל ידי התמכין ממשיכין מקורו כביכול מראשו מרישא דכל רישין ועל זה כתיב עטרת זקנים בני בנים כו' עטרת דייקא כי הנצח הוד יסוד נמשכו מבחינת עטרת דייקא של הזקנים שהם החכמה ובינה ודי למבין:

197

קצ״חאשר על כן אחר התפלה הם הסתלקות המוחין בכדי לעסוק בתורה על ידי בחינת נצח הוד יסוד דייקא ובחינת המצות הם כלי הגוף הגשמי אשר בהם עושין המצות בפועל ממש והם מקבלים גם כן מנצח הוד יסוד אבל התגלותם הוא בבחינת עשיה חצוניות אבל הם עיקר האברים החיצונים:

198

קצ״טוהנה בדברים המותרים הם אכילה ושתיה ומשא ומתן אשר להם יש גם כן התחברות גמורה אל האדם כי הם מקשרים הגוף אל הנפש והתקשרותם הוא גם כן על ידי התורה כי בכל דברים המותרים נמשכה התורה אשר דבר זה מותר לאכול וכמה דינים הנהוגים באכילה דהיינו תרומה ומעשר וחלה וערלה וכלאי הכרם אשר בלתי המצוה אסורים לאכול וגם הלכות שחיטה כידוע וגם כמה דינים אין קץ בעניני משא ומתן אשר על כן על ידי התורה יכולים להתקשר אל הקדושה ולהתעלות לחיות אלוק"י אך שהם בחינת שערות וצפרניים כי כמו השערות והצפרניים כשהם מחוברים הרי הם בכלל אדם בהתחברות אחד וכשחותכים אותם אינם פועלים באדם כלום בהסרתם כן כל דברים המותרים הרי הם כמו שערות וכשמתחברים אל הקדושה הרי הם נכללין בבחינת קדושה ואדרבא על ידיהם הוא התגברות הקדושה בתוספות חיזוק ופאר שדייקא החיצוניות נכלל באלק"ות זהו ההידור והפאר. אבל הם אינם מצד החיוב כי אם ירצה אדם שלא לאכול ולשתות הרשות בידו כי יכול להתדבק אליו בלעדם רק מה שנצרך מאד לנפשו וכמו כן תמצא באדם שערות שאי אפשר לגלחם לעולם כמו גבינים וריסי עיניו ועוד בכמה מקומות יש שערות שאין עומדין להתגלח וכן צפורניים הדבוקים לעצם הבשר אבל סתם שער וצפרניים שחוץ לבשר אם יגלחם אין בזה קפידה. אף על פי כן כשהם מחוברים יש מזה הידור לאדם כי הדרת פנים זקן וכן נאמר קווצותיו תלתלים שעל ידי שער מתנאה האדם ויש שהם מותרות ונצרך לגלחם. ולכן אסרה התורה לגלח פאת הראש והזקן. כי אם לא יאכל אדם ולא ישתה לא יהיה לו חיות לעבוד עבודת הוי"ה. ולכן המצער עצמו נקרא חוטא כידוע. וגם יש מצות ממש באכילה ושתיה כמו שבתות וימים טובים וכמו אכילת פסח ומצה ותרומה ומעשרות. כן על ידי אכילה ושתיה ומשא ומתן כשמחברים ומעלים אל הקדושה אדרבא בזה הוא גילוי כבודו יתברך יותר אשר דוקא מצד החיצוניות הוא כביכול הפאר וכמאמר הכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכמו שנתבאר לעיל:

199

ר׳והנה כמו שיש באדם כל האברים בגופו בפרטיות כל האברים וגם שערות וצפורניים כמו כן יש בנפש האלוק"ית שבאדם בפרט כל בחינות האברים בבחינת אלק"ות אשר על כן פעמים גוברת בחינה זו ופעמים גוברת בחינה זו לכן הוא פעמים בגדלות ופעמים בקטנות ופעמים בקטנות דקטנות בבחינת חיצוניות גמור אך כל זמן שהם בבחינת חיבור דהיינו שיהיה עיקר כוונתו לדבקה בו יתברך ולעשות הטוב בעיניו על ידי קיום תורתו ומצותיו ומכל שכן היא הראשית לסור מהרע אשר היא קדמה לכל הבחינות בזה הוא מקושר ומחובר אליו יתברך הגם שבהתגלות לא נגלה כל כך מטעם הנזכר לעיל כי נצרך לכל הבחינות אשר על כן בל יפול לב האדם עליו ממיעוט ההתגלות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור וגם לא אתה בן חורין להבטל ממנה רק שנצרך להיות התחזקות תמיד לייגע נפשו בכל כחו בקריאת שמע ותפילה ולקבל עליו עול מלכות שמים על כל היום בבחינת נצח הוד יסוד ואפילו על ידי עסק התורה ומצות ואפילו בצרכי גופו יהיה כוונתו בכדי לעשות רצונו יתברך ואחר שמתייגע בזה בכל כחו אל יחוש על ההתגלות אשר בנפשו ואל יחוש שהיא דמיונות שהכל הוא באמת כמו שנתבאר לעיל בארוכה:

200

ר״ארק זאת צריך לשמור בנפשו מהדמיונות שלא ידמה בנפשו שהשיג איזה בחינה בבינתו ודעתו ובאהבתו או בעסק התורה זאת ישיב אל לבו אשר מצד אמיתיותו יתברך הרי אי אפשר להשיגו אפילו חלק אחד מריבי רבבות כי אינו בערך השגה כלל רק שהוא מושג מצד התקשרותו האמיתי בכל העולמות אשר אין זולתו אבל לא מצד ההתגלות וזה גם כן אינו אלא כשאינו מחשיב עצמו לאיזה מהות ובטל אליו במחשבתו ומדותיו כל אחד ואחד לפי בחינתו מצד זה הוא אמת אבל כשמחשיב עצמו לאיזה מהות בהתקשרותו זה הרי הוא מהות נפרד בבחינת חיצוניות אם כן לא השיג כלום והוא דמיונות שוא כי כל עיקר האמת הוא מצד התעוררות הביטול:

201

ר״בוהוא דומה להאברים המחוברים בגוף לאחדים אזי הם מתקשרים בהנפש בקישור אמיץ ונגלית על ידיהם הנפש בהשוואה הגם שבהתגלות המה אינם נערכים בערך אחד כמו שנתבאר לעיל אף על פי כן עצם הנפש שוה בכולם והנה האברים אינם מרגישים עצמם לאיזה מהות רק שבטלים לגמרי אל הנפש לכן מתאחדים עם הנפש באחדות עצום אשר על ידי החיבור והקישור הזה נעשו לאחדים ממש עם עצם הנפש לכן הגם שההתגלות אינו שוה בהם עם כל זה בעצם הם אחד כלי השכל עם כלי העשיה אבל כשיפרד האבר מהגוף הרי אין הנפש מתפשטת בו הגם שהכלי הוא בשלימות הרי הוא רחוק ממהות הנפש בתכלית ההרחקה:

202

ר״גכן הוא בהתפשטות חיות אלק"י בכל נפש מישראל כשהנפש מחוברת ומקושרת בביטול אל חיות אלק"י אשר בתוכו אז הדביקות מהתגלות חיות האלק"י אשר נמשך בנפשו הגם שהיא מועטת בהארה והארה דהארה בבחינת דמיון אף על פי כן היא אמיתית מצד ההתקשרות בו יתברך כמבואר לעיל אבל כשמחשיב עצמו לאיזה מהות ודומה לו שהשיג איזה דבר נמצא מחשיב עצמו לאיזה מהות ובזה הוא נפרד מאלק"ות כידוע שכל עיקר התגלות אלק"ותו יתברך הוא דייקא על מי שבטל אליו לגמרי כי עיקר התגלותו הוא יחודו יתברך אשר הוא אחד בכל סטרין ואין מהות זולתו וכשאדם מחשיב עצמו לאיזה מהות הרי הוא היפוך האחדות כי בחינת אחד הוא שאין שני לו בשום בחינה ואין נמצא בעולם דבר שחוץ ממנו ואם הוא מחשיב עצמו למהות בפני עצמו הרי יש דבר זולתו חס ושלום נמצא נפרד מיחודו נמצא שמצד הפרדו בהתגלותו למהות הרי אינו משיג כלום כי מצד התגלות הדרגין הרי אין להשיג אפילו דרגא שלמעלה ממנו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה רגלי החיות כנגד כולם דהיינו שכל העולמות אינם נחשבים לאיזה מהות נגדם ופשיטא שאין להשיג את בחינתם ומכל שכן להשיג הבורא יתברך אשר מושלל מערך עולמות בשלילות אין קץ ואיך יפול לשון השגה או התחברות ממש כמו האבר הנפרד מהגוף אשר אין להעריכו באיזה ערך דערך למהות הנפש ככה ויותר על כן להשיג בשכל אנושי חיות האלק"י אשר על כן נאמר רם על כל גוים הוי"ה שהוא מרומם עליהם ברוממות אין קץ מבחינת השגה ואין שייכים אליו כלל מצד שהמה בחינת נפרדים ומחשיבים עצמם ליש ודבר ואני ואפסי עוד ועל זה נאמר תועבת הוי"ה כל גבה לב ואומר כי גאה גאה כתרגומו גאה על גיוותניא כי במדה שאדם מודד וכו' דהיינו אם מחשיב עצמו מצד ההתגלות ומגביה עצמו מעורר כביכול רוממותו יתברך וגיאותו מצד ההתגלות אשר מצד ההתגלות הרי הוא מרומם בערכים אין קץ ואי אפשר להתקרב אליו יתברך נמצא נעשה בחינת נפרד אבל ישראל שהמה דבוקים באחדותו יתברך לכן הם קרובים אליו מצד ההתקשרות והביטול אליו יתברך כמאמר הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלקי"ם קרובים אליו כהוי"ה אלקינ"ו בכל קראנו אליו מצד שהוי"ה הוא אלקינ"ו כי הוי"ה ברוך הוא נמשך ומתקשר בכל נפש מישראל והוי"ה הוא עצם הביטול והוא עיקר האחדות וכמבואר בזוהר אחידין ביה וכו' מצד ביטולם האמיתי בבחינת שפלות אמיתי כמאמר הכתוב ואת דכא ושפל רוח אבל בחשבו עצמו לאיזה מהות הלא לא אחיד ביה ואם כן מה שמדמה בנפשו שהשיג איזה דבר הרי הוא רק דמיונות אשר על כן צריך לידע בנפשו שמצד עצמו אינו נחשב לאיזה מהות כלל וגם מצד השגה מצד ההתגלות מצד היש הוא רק דמיון רק מצד אמיתיותו ברוך הוא ואחדותו אשר אין זולתו יבוטל אליו שהוא נחשב לאין וזה הוא וודאי אמת אפילו מצד ההשגה קטנה שבקטנות כי אין חילוק אצלו יתברך כלל מצד האמת כמו שכתוב ואמת הוי"ה לעולם:

203

ר״דוהנה ידיעה זו הוא בכל אחד ואחד לפי שיעורא דיליה הגם שהבאתי לעיל משל להתקשרות אברי הגוף להנפש ובטילתם אל הנפש התקשרות הזאת היא מצד הבריאה אבל בעבודה לא כל אדם זוכה לזה שיהיה ביטולו אל הוי"ה כאברי הגוף להנפש אשר אין להם שום רצון והרגשה מצד עצם רק מצד הנפש אלא הצדיקים הגדולים אשר נשמתם מאצילות כמו האבות ודומיהן אשר לא הרגישו חיות אחר בלתי חיות אלק"ות כי הפכו את נפש הבהמיות לגמרי אל הקדושה עד שלא היה להם רצון וחפץ אחר רק חפץ אלק"י והיה ביטולם ממש כאברי הגוף אל הנפש אבל אותן שלא הפכו לגמרי הנפש הבהמיית הרי יש להם חיות מצד נפש הבהמיית אך אף על פי כן בעת העבודה יבין בדעתו שאין זולתו יתברך ואשר הוא מצד עצמו אינו מהות כלל ולא השיג כלום וגם להיות לו לזכרון תמיד אפילו כל היום שהעולמות וגופו ונפשו הם אינם מהות כלל בידיעה זו מתקשר אליו יתברך ועל זה נאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה דהיינו כי משה הוא בחינת הדעת של כל אחד ואחד אשר על כן בבחינת הדעת יהיה עניו מאד מכל האדם דהיינו להבין בדעתו שאין מהותו נחשב לאיזה מהות אבל לא יפול הנופל מזה מאחר שאינו משיג כלום הרי איך יעבוד עבודתו באהבה ויראה ודביקות על זה נאמר ויגבה לבו בדרכי הוי"ה אדרבא בזה יגבה לבו שבוודאי בעבודה זו מתדבק אליו דווקא מצד אמיתיותו ברוך הוא אשר באמת אין זולתו ברוך הוא נמצא שבכל מקום הוא מתפשט בכל תנועה מצד ההתקשרות וההתחברות ומצד החיצוניות שהוא ההתגלות כשרואין העולמות בבחינת נפרד על פי צמצום והסתרה הרי אין להעריך ששום נברא ישיג הבורא ברוך הוא אשר אינו בכלל השגה אבל מצד הפנימיות דהיינו כשמתבונן מצד כחם של העולמות הכל הוא כחו לבדו יתברך ונשמותינו הם נמשכים מפנימיות העולמות מצד שם הוי"ה ברוך הוא שהוא שם העצם ומצד הפנימיות הרי אין מלבדו ובכל שכל ומדה ממש יוכל לדבקה בו מצד החלק שבכל איש מישראל ועל זה אנו אומרים קודם התפילה מה אנו מה חיינו מה צדקינו וכו' להשפיל את עצמו מצד החיצוניות אשר מצד החיצוניות אין נחשב הגוף עם הנפש וכל העולמות לאיזה מהות אבל מצד הפנימיות אומרים אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שמצד החלק והגורל שהוא למעלה מן הדעת ומצד הירושה אשר לנו מהאבות בזה נוכל להדבק אליו יתברך באמת והוא כדי לחזק את הלב דייקא לעבודתו יתברך וכן אחר העבודה שהיא קריאת שמע ותפילה שהיא עיקר ההתדבקות אליו יתברך אז תקנו לומר ונפשי כעפר לכל תהיה כדי להשפיל את נפשו וגופו שלא יתגלה לאיזה מהות או שהשיג איזה דבר מצד עצמו רק ההשגה הוא מצד יחודו האמיתי ודבר זה הוא בכל חד וחד לפום שיעורא דיליה הגם שמרגיש בתפילתו שהוא האוהב והוא החפץ לדבקה בו אין זה חשש כי אדרבא עיקר הכוונה שיבין וידע בשכלו שאין זולתו ושיהיה האהבה לדבקה בו ושיהיה רצונו לצאת מהיש וליבטל אליו רק שידע בנפשו שמצדו לא השיג כלום:

204

ר״הועל זה נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב דהיינו שנצרך שני בחינות בעבודה לידע ולהבין שהוא יתברך רחוק מהשגה ואינו בערך השגה כלל מצד ההתגלות בבחינת חיצוניות אבל באמת מצד הפנימיות הוא קרוב מאד כי אין זולתו כלל וכל עבודתו תהיה לצאת מחיצוניות וליבטל ולהתדבק מצד הפנימיות כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ובזה מוכרח להיות דווקא בהרגשה דהיינו שירגיש את נפשו הבהמיות איך שכל שכלו ומדותיו הם מצד החיצוניות רחוקים מאד וכל עבודתו יהיה לבטל השכל והאהבה שמצד החיצוניות ולדבקה אל הפנימיות על פי המבואר לעיל ולא כמו המדמים בנפשם שהרגשת חיות אלק"י בהתפעלות אהבה ויראה בלב הם מחשבים להרגשת היש וטעות הוא בידם אחד הוא שלפי אופן דמיונם הרי תשאר נפש הבהמיית בתקפה ותולדתה בשכלה ומדותיה מאחר שלא מבטלים אותה באהבה בלב ושנית הוא שמרחיקים את נפשם מלאור באור החיים לעורר את הפנימיות אשר מצד הפנימיות הוא יתברך נמצא בכל תנועה ותנועה אפילו מצד הגוף וכבר ביארתי שאפילו בצדיקים הגדולים המהפכים את כל מדותיהם ונעשו בחינת מרכבה עם כל זה מרגישים דייקא חיות אלק"ות כמו שמרגיש הגוף חיות הנפש רק שביטולם היה גדול עד שלא נחשבו לאיזה מהות ומכל שכן לאותן נשמות המלובשים בנפש הבהמיות ולא הפכו אותם אשר מרגיש עצמו למהות מצד נפש הבהמיית להם הוא דווקא העבודה בהרגשה לבטל נפשו ולהפכה אל הקדושה כי אם לא כן מי הוא העובד רק בעת העבודה לא ידמה בנפשו שהשיג איזה דבר או שהוא איזה מהות מצד עצמו ולא יתפעל מעבודתו ויגבה לבו שהוא עובד הוי"ה רק ידע ויבין שהוא מצד עצמו אינו מהות כלל וידיעה זו היא בכל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה וזהו המלחמה שבשעת התפלה וכל שכן כל היום אבל אף על פי כן יהיה אצלו התגברות שבוודאי על ידי עבודתו משיג ומתדבק אליו יתברך מצד הפנימיות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל אחד יאמר לנפשו מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותי הגם שלא כל אדם זוכה לזה אף על פי כן כל אחד בבחינתו אם הוא מייגע עצמו בתפילתו לפום שיעורא דיליה מגיע ממש למעשה אבותיו רק שהחילוק הוא בהתגלות ההארה בנפשו הן מצד שורש נשמתו בכלל והן בכל נפש בפרט לא כל העיתים שוות כמו שנתבאר לעיל ומצד זה יתחזק בנפשו בכל עוז הן בעבודתו זו קריאת שמע ותפילה והן בעסקו בתורה ומצות ידע באמת שעל ידי עסק הזה נכללת נפשו באמיתיותו ברוך הוא כל אחד ואחד כפי כוונתו והתפעלותו בעסקו בתורה ומצות רק החילוק וההבדל הוא מצד ההתגלות וכמבואר לעיל כל הפרטים ויבין וידע ויאמין שאין שום דבור ועובדא ומחשבה לבטלה חס ושלום שאינו פועל וממשיך אלק"ותו יתברך ובזה נכללת נפשו ממש באלק"ותו יתברך ואדרבא בזה תתחזק נפשו ויהיה לו שמחה וחדוה אשר זכה להעשות אושפיזיכין לאלק"ותו יתברך על ידי עסק התורה ומצות ויגיל וישמח בחלקו חלק הוי"ה אשר בקרבו כמאמר הכתוב שוש אשיש בהוי"ה תגל נפשי באלק"י מצד שהוא אלק"י בזה תגל נפשי וכמאמר הכתוב ישמחו ישראל בעושיו:
סליק שער התורה ומצות שער רביעי:

205