שערי עבודה, שער רביעי א׳Sha'arei Avodah, Fourth Gate 1

א׳שער התורה ומצות שער הרביעי
והנה אחר שביארנו שני בחינות האהבות אשר בהם יעבוד האדם עבודתו בקריאת שמע ותפלה עתה נבאר שרשי התורה והמצות והוא המעשה אשר יעשה אותם האדם בפועל להמשיך אור אין סוף ברוך הוא על ידי התורה והמצות אשר יעשה אותם האדם להמשיך חיות האלק"י שהוא אור אין סוף ברוך הוא בעולמות הנה כבר מבואר בשער הקדום אשר כל הנפעלים בעולם פעולתם הוא על ידי התורה ואין לך דבר במציאות שלא היתה התהוותו רק מהתורה שהיא עצם רצונו יתברך וחכמתו הסתומה דהיינו שכל פרטי הנבראים המה הכל מכחו יתברך בבחינת כוונה מיוחדת לכל נברא ונברא רק שבכחו יתברך אין להעריך הפרטים בבחינת התחלקות חס ושלום רק הם אצלו יתברך בבחינת השוואה גמורה באופן נעלם תכלית ההעלם עד אשר אין לשאול על זה כלל:

ב׳והנה מצד בחינת הבריאה שהוא בחינת ההסתרה הרי אין להעריך התחברות היש אל עצמותו ברוך הוא אשר מצד הגילוי המה הפכים מנגדים אבל כשהביטול הוא בהתעוררותו מצד עצמותו ברוך הוא כבחינת משה שהיה מקשר ומבטל כל העולמות אליו יתברך מצד העצם בזה יגלה כחו יתברך בבחינת הגבול דייקא כאשר הוא מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין שום מציאות בעולם אשר לא נמצא מאמיתת המצאו כביכול ועצמותו הוא בכל פרט והכל הוא בכוונה סתומה בכחו יתברך אבל ההסתר הוא לגבי דידן כי עיקר הכוונה הוא בכדי לגלות שלימותו יתברך אפילו בבחינת יש וגבול:

ג׳והנה כח היש והגבול כאשר הם בכחו יתברך הרי אין לתאר אותם לבחינת מהות נבדל כלל והכל הוא בכח השוואתו ברוך הוא אשר על כן היו כל הצמצומים שיצאו לפועל כל פרט ויציאתם לפועל עיקר הוא על ידי בחינת חכמתו הסתומה שברצונו ברוך הוא שהוא הנקרא חכמה סתימאה שבאריך שבחינת חכמה ההיא היא סתומה בבחינת רצונו יתברך כל פעולת סדר הנבראים בכל פרט ופרט אך סדר זה הוא סתום בכח רצונו יתברך בכח אחד אשר אינו בבחינת השגה כלל וגילוי חכמתו זאת הוא על ידי צמצומים הנקראים שערות וכמו שנתבאר לעיל ויש בזה שני בחינות צמצומים צמצום אחד הוא בבחינת סדר הנבראים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר כל הנבראים בקומתם נבראו בצביונם נבראו כו' אשר כל נברא יש לו תמונה מיוחדת וסדר מיוחד הן בצומח וחי ומדבר בגידולו ובאבריו ובמראהו וכל סדרם המה נסדרים על פי כוונה סתומה מאתו יתברך בכדי שבכל בחינה ובחינה מהנבראים יתגלה רצונו יתברך וסדרם המה סתומים ונעלמים בחכמה הסתומה שברצונו באופן הנעלם תכלית ההעלם לכן על ידי השערות שהם הצמצומים בבחינת הסתרה נובעים בחכמה הזאת בחינת כל הנבראים בסדרם ואופנם וקומתם וטבעם של כל אחד ואחד ואלו המה על ידי בחינת שערות ראשו דאריך אנפין שהוא רצונו יתברך הכולל כל כחות הנבראים בכח אחד ברצונו אשר בחינת רצון זה נקרא אין ופלא כמו שנתבאר לעיל והתמשכות הזאת היא מתמשכת בבחינת זעיר אנפין אשר בבחינת זעיר אנפין המה הכלים להסתיר ולצמצם בבחינת נבראים שהוא על ידי החכמה ובינה וחסד וגבורה ששם החכמה בבחינת גילוי דהיינו חכמתו יתברך הנגלית בבחינת נבראים אשר כל מעשיהם המה על פי חכמה כי יש חכמה הנגלה בכל נברא בטבעו ובהתקשרות אבריו וכל החכמה הזו היא מכחו יתברך כי הוא החכם והוא המבין רק אצלו המה ביחוד אחד בלי שום התחלקות כמו שנתבאר זה בכמה מקומות:

ד׳והנה חכמת הנבראים המה אצלו יתברך בבחינת קטנות אשר אין להעריכם אליו יתברך בערך חכמה וערך עולמות כלל כי גבהה מעלתו לאין קץ מבחינת חכמה גם החכמה הזו לא תחייב להתהוות הנבראים ולכן נקראת חכמה דזעיר אנפין אבל חכמה זו היא נובעת מחכמתו הסתומה שבכח רצונו יתברך הנובע על ידי בחינת שערות ובחינת נביעו זה הוא לסדר בחינת חצוניות סדר הנבראים בבחינת כליהם כדי שיהיה כל כלי מוכשר לקבל פנימיות כוונתו יתברך אשר בבחינת רצונו ולכן השערות האלו המה נובעים מאחורי הראש כי בחינת חצוניות לאחוריים תחשב כי בחינת סדרי הנבראים בבחינת חצוניותם המה רק שיהיו כלים לגילוי רצונו יתברך על ידם נמצא אין זה עיקר המכוון ובחינת צמצום השני המה השערות הנובעים מפנימיות חכמתו שברצונו יתברך דהיינו שיתגלה רצונו העצמי והמה נקראים שערות הדיקנא אשר נביעתם המה דרך פנים כי זהו עיקר כוונתו יתברך שיתגלה עצם רצונו יתברך על ידי בחינת חכמתו הסתומה דהיינו שיהיה נגלה על ידי כלי הנבראים הנמשכים מחכמתו הסתומה רצונו יתברך:

ה׳והנה בבחינת הכלים יש שני בחינות דהיינו בחינת סדר אופן הכלים וגם פעולת הכלים אשר על ידי הכלים נפעל המכוון והנה סדרי הכלים והפעולה הנמשכת מהם מוכרחים להיות בשורשם מהות אחד אשר על ידי זה נסדרה הכלי על פי אופן הפעולה נמצא שמשתויים הם בבחינתם וכמו למשל הדבור שבאדם הוא הכלי להוציא חכמתו ומחשבתו ורצונו על ידי צירופי אותיות שבדבור:

ו׳והנה צירופי אותיות הדיבור המה רק בחינת כלים חצונים מחמש מוצאות הפה אשר המה כלי הגוף הגשמי וגם האותיות היוצאים המה בחינת דוממים והחכמה והרצון הנמשכים דרך כלי הדבור המה כחות רוחנים אשר המה אינם בערך אחד אך ממה שאנו רואים שעל ידי כלי הדבור נתגלית עצם החכמה ולפי אופן החכמה כך המה צירופי אותיות שבהדבור מוכרחים להיות בבחינה אחת בכח הנפש שהוא ברצון שבנפש ושורש אחד להם רק שבהתמשכותם בבחינת כלי הגוף משתנים ונעשה מרחק רב ביניהם וכשנתעורר רצון הנפש לדבר אז ברגע אחד מתחברים החכמה והרצון עם אותיות הדבור וזהו בבחינת הכח אבל בבחינת המשכה מוכרח תחלה להיות המשכה מכח רצונו לתקן אותיות הדבור באיזה אופן יהיה הדבור ללמד לשונו לדבר צחות:

ז׳והנה יש בזה כמה בחינות דהיינו למשל לתינוק מלמדין אותו איך לצרף האותיות וכשיגדל מעט מלמדין אותו איך לדבר באיזה אופן שלא ידבר דברי שטותין ומעשה נערות ודברים שאין צריכים וכשיגדל יותר מלמדין אותו לסדר הדבור באופן נאות ושיחברו באופן החכמה ויש בזה כמה בחינות לאין מספר אבל דרך כלל המה שני בחינות דהיינו חצוניות הדבור ופנימיות הדבור דהיינו למשל כשהחכם רוצה להשפיע חכמתו מוכרח לסדר אצלו מקודם ולהבין באיזה אופני צירופים ימשיך חכמתו להסבירה באופן המקבל וגם כן איך להסתיר ולהעלים בחינת חכמתו בצירופי אותיות הדבור שיהיו הצירופים באופן החכמה ולכוון הלשון באופן נאות ושיהיו כלי הדבור כלים לחכמתו:

ח׳ויש בזה גם כן שני אופנים אחד הוא לתקן כלי הדבור לדבר בצחות הלשון והוא הנקרא חכמה שבדבור דהיינו איך לחבר הצירופים באופן נאות ובחינה שניה הוא איך להמשיך חכמתו דרך כלי הדבור ושני הבחינות הם בחינות חצוניות דהיינו איך לצמצם חכמתו בכלי הדבור ולדבר באופן החכמה ולצמצם ולהלביש חכמתו בהדבור באופן המקבלים ובחינה שניה הוא פנימיות הדבור דהיינו שיהיה יכול להמשיך עצם חכמתו על ידי הדבור ויהיו בחינת כלי הדבור כלים להתגלות עצם חכמתו שלא בבחינת הצמצום ובחינה זו לא תגיע כי אם על ידי התקשרותו בעצם החכמה בבחינת רצון הנפש אז יהיו כלים לגלות עצם חכמתו על ידי הדבור כי אז נתעלה הדבור לשורשו מחמת עצם החפץ והרצון ואז נעשו הצירופים ברגע אחד להמשיך ולגלות על ידי הדבור עצם חכמתו ושני הבחינות תלוי בהתעוררות המקבלים שכשהמקבלים עדיין לא הגיעו לעצם הכוונה שבחכמתו רק ממה שנמשך ונתגלה בהדבור ככה לא יכול להמשיך עצם חכמתו בבחינת כלי הדבור אבל כשהמקבלים משיגים פנימיות המכוון של החכם אז נתעורר גם כן אצל החכם עצם חכמתו ורצונו להשפיע אליהם דרך כלי הדבור עצם חכמתו אבל מתחילה מוכרח להיות הבחינה ראשונה דהיינו לסדר אופן הדבור שיהיה כלי להמשיך החכמה ואחר כך יכול להיות כלי אפילו לעצם החכמה וכאשר נראה בחוש שיש חכמים גדולים אבל אינם יכולים להסביר חכמתם בדבור וזהו מצד שלא הכינו סדר הדבור בבחינת התחברות אופן החכמה: