שערי עבודה, שער רביעי י׳Sha'arei Avodah, Fourth Gate 10
א׳והנה אפילו בבחינת סטרא אחרא התהוותם הוא הכל מכח עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל שאפילו כח ההסתרה הוא בכחו יתברך אבל אצלו יתברך הכל הוא כח אחד ויש בזה שני בחינות אחד הוא בשביל שעל ידי ההיפוך יתגלה העצמיות ויש עוד אופן שבהתהפכותו של הרע לטוב יקר יותר כמאמר הכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ולכן יש מצות שהם דייקא מההיפוך דהיינו לבישת שעטנז בבית המקדש אשר שלא בבית המקדש הם מדברים האסורים וידוע שדברים האסורים המה משלש קליפות הטמאות לגמרי וכן מליקה בעוף אשר היא נבילה ובבית המקדש היא דייקא מצותה בכך וכן החלב והדם אשר הם מדברים האסורים שהם משלש קליפות הנזכרים וכל עיקר כפרה תלוי בהם וכן יש כמה דברים כאלו כמו אליהו זכור לטוב שהקריב בבמה בזמן בית המקדש שאז היה איסור הבמות וכן גדעון הקריב פר המוקצה לעבודה זרה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר שמונה דברים הותרו לו מדברים האסורים כמו פר המוקצה ועצי אשירה וכו' לעשות על פי הדבור בהוראת שעה וכן מעשה דשמשון שלקח אשה מתמנת אשר נאמר על זה ואביו ואמו לא ידעו כי מהוי"ה הוא וכן היה מעשה דוד המלך עליו השלום וגם מבעלי תשובה הגדולים שזדונות נעשו להם כזכיות והמה גדולים מצדיקים אשר עושים המצות נמצא הזדונות נתעלו במעלה ממדריגות המצות כי ההתהפכות מרע לטוב דייקא מההיפוך בזה נגלה יותר כח עצמותו ברוך הוא אבל בחינה זו הוא או על פי הוראת שעה או על פי ציווי השם או שלא בדעת ומכוון יעשה זאת כמו בעלי תשובה אשר מצד רוח שטות עבר עבירות:
1
ב׳וכן מבואר בגלגולים על פסוק אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים אבל בלתי האופנים הנזכרים לעיל חס ושלום לעשותם בשביל הבירור כי אדרבא העושה בזדון מוריד חס ושלום כח הקדושה בקליפות להיות אסורה תחת יד הקליפות בבחינת גלות רק העיקר הוא לאכפייא לסטרא אחרא ולסור מרע בתכלית הריחוק ועיקר הבירור שלהם הוא על ידי אבידתם מן העולם כמאמר הכתוב באבוד רשעים רינה ובזה הוא הבירור שלהם האמיתי על ידי אבידתם מן העולם תגדיל כח הקדושה ותתעלה מעלה מעלה אך בחינה שניה הוא להוציא בולעם מפיהם המה ניצוצות הקדושה אשר נפלו בקליפה דהיינו על פי כוונתו יתברך העמוקה בכדי שיהיה טהור מטמא וזו חיותם ובליעתם יצא על ידי בחינות הנזכרים לעיל דהיינו או על פי הדבור בהוראת שעה או שלא בדעת כנזכר לעיל וכן יש כמה בחינות בתורה ובמצות דהיינו שיש מצות שאינם מצווים ועומדים לעשותם כמו שחיטה אשר אין המצוה מצד עצם השחיטה רק אם ירצה לאכול בשר אז המצוה חל עליו אבל כשאינו רוצה לאכול בשר אינו מצווה על השחיטה וכן במתנות הבהמה וכן בראשית הגז וכן בתרומה ומעשרות אשר אינו מצווה שיזרע שדה בשביל תרומה ומעשרות וגם לקנות כבשים בשביל ראשית הגז וכן יש הרבה אך כל עיקר המצוה להעלות האכילה למקורה ושרשה ועוד זאת שעל ידי התורה ועל ידי התגלות רצונו יתברך בזה יכול האוכל להעלות בשר הבהמה למקורה ושרשה ועוד זאת שהתורה מתפשטת אפילו בדברים האסורים בטומאות ובביאות אסורות ובממזר ושארי דברים האסורים כמו שכבת זרע שפלטה מביאת עובדי כוכבים ומזלות הגם שגוף העצם הוא מדברים האסורים אף על פי כן נמשך בה רצונו יתברך אם לטמאות או לטהר וכן לויה שילדה בכור מנכרי אינה צריכה לפדות הבכור אבל כהנת שילדה כנזכר לעיל הבכור קדוש וכמה דינים כמותם אין מספר תמצא על פי התורה וכן בדיני ממונות בטענות שקר זה טוען כך וזה טוען כך בכולם נתפשט ונמשך רצונו יתברך וכל עיקר כוונתו יתברך היה שיהיה התגלותו יתברך עילא ותתא ומכל סטרין שבכולם יתפשט רצונו יתברך מזה תבין שכל התהוות העולמות הוא הכל בבחינת רצונו יתברך ויש עוד כמה אופנים אשר אין הזמן מספיק לבארם איך שנמשך רצונו יתברך בכל האופנים ואפילו בבחינת סטרא אחראודברים אלו עתיקים וארוכים מארץ מדה:
2
ג׳והנה תכלית הגליות הם בשביל כוונה זו כמאמר הכתוב ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הם ומקרא מלא דיבר הכתוב והפיץ הוי"ה אתכם בעמים וגומר ועבדתם שם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלוקי"ך אשר בגלות מוכרחים להיות נכנעים לאומות העולם וליבטל נגדם ולהיות תחת ממשלתם וכל עיקר המכוון הוא להעלות משם את ניצוצי קדושה שהוא חיות כל הסטרא אחרא והניצוצים המה דייקא שנפלו בקליפות שהם ההיפוך מצד שלא היה אפשר לבא לידי התגלות בבחינת השגה נפל דייקא בהיפוך דהיינו על ידי הפיכתם ואתכפיא שלהם יבא אל השורש כמו שנתבאר כמה פעמים אשר דייקא מצד ההיפך יתגלה עצם רצונו יתברך אבל כל זה חס ושלום לעשות בדעת ומכוון כי אדרבה בזה ימשיך חס ושלום הקדושה בבחינת קליפה רק באופן אשר הדבר בא על ידי החטא כנזכר לעיל או כמו הגליות אשר באו שלא ברצון כי עיקר הרצון יהיה דייקא להתדבק אליו יתברך על פי רצונו יתברך ואז אפילו ירד לההיפוך שלא ברצונו יכול להגיע מזה אל רצונו יתברך ולהעלות עמו גם ההיפוך להתקשר לרצונו יתברך ומזה יבין האדם בכל דרכיו כמו במשא ומתן ובעסקו של אדם בכל דבר הגשמי אשר הכל הוא בשביל כוונה זו להתקשר אליו יתברך אפילו בעת משא ומתן ולהעלות גם כן דייקא היש והחצוניות אליו יתברך אבל כל זה הוא אם אינו בוחר זה ברצונו כי אדרבה רצונו יהיה דייקא בהביטול והתדבקות אליו יתברך אך כשבא לו הדבר ממילא אז יסיר תחילה הרע הגמור שלא לחפוץ לילך אחר היש הגשמי ולהתמשך בדבר נפרד אפילו בדברים המותרים ומכל שכן חס וחלילה בדברים האסורים ואז יוכל להעלות גם את החיצוניות כי תגיע לו מזה תשוקה יתירה מההיפוך דהיינו מהמשא ומתן ואכילה ושתיה מתברר ויהיה לו מוחין מזה להשכיל ביחודו יתברך ולהתדבק אליו יתברך במדותיו ולפעמים מהתגברותו על ההיפוך יבוא ויגיע מזה להתגלות עצם האהבה אליו יתברך כמאמר הכתוב ויתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך או תגיע לו מזה בחינת צעקה אשר צעקה הוא למעלה מבחינת אהבה ויראה כי בצעקה נתגלה נקודת הלב או יגיע מזה לתשובה אמיתית מנקודת לבבו וכדומה לזה בחינות הרבה אשר אי אפשר לפורטם אך המבין יבין מעצמו:
3
ד׳וכל הבחינות האלו שיכול כל אדם לבא לבחינה זו דהיינו להסיר הקליפה ולהוציא מתוכה האוכל הוא הכל על ידי תורה ומצות כמו שבמשא ומתן יש כמה דינים כמו גזל ואונאה וריבית בזה מבררים אותה מן הרע הגמור וגם יש דברים בקום ועשה שיהיה הן שלך צדק ויעשה צדקה ממעותיו ולהנות תלמידי חכמים מנכסיו וכדומה לזה כמה מצות גמילות חסדים ולהיות משאו ומתנו באמונה ויאמין שהכל הוא מאתו יתברך ולהפריז על מדותיו וליתן הכרע לשקלו אשר ישקול וגם אם ירצה לאכול בשר יש בה מצות שחיטה וכדומה לזה יש בהתורה מצות לא תעשה כדי שעל ידי זה יהיה כח באדם לסור מהרע והיש הגמור בלבו ויש כמה מצות מהתגלות רצונו יתברך אשר על ידי זה יהיה יכול להעלות המשא ומתן ואכילה ושתיה לפנימיות להעלותם אל הקדושה ממש וכל התעלותם הוא על ידי כח התורה ומצות שהוא רצונו וחכמתו יתברך בכח זה יכולים להתעלות גם כן החיצוניות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין דברי תורה מקבלים טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאום הוי"ה מה אש כו' כי בחינת טומאה הוא מצד ההסתרה אבל התורה היא עצמיות רצונו יתברך אשר מצד עצמותו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו וכמאמר הכתוב לא מראש בסתר דברתי כי בחינת תורה לא באה בבחינת הסתרה אדרבה היא מגלית עצמותו ברוך הוא ולכן נקראת מים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך ולא נשתנו ממהותם רק מצד המקום כן התורה היא עצם רצונו יתברך שנמשכה למטה בבחינת יש וגבול והוא הוא עצם רצונו יתברך כמו שהוא בעצמותו יתברך בבחינת אין סוף ולא נשתנית כלל רק מצד המקום שהיא ממקום גבוה בלתי בעל גבול למקום נמוך שהוא בחינת הגבול אבל הכל הוא עצם רצונו יתברך בלי שינוי וכבר בארנו שאצלו יתברך שוין הגבול עם בלתי בעל גבול וכמאמר הכתוב הנה מקום איתי כי הוא יתברך מקומו של עולם:
4