שערי עבודה, שער רביעי י״דSha'arei Avodah, Fourth Gate 14

א׳והנה בבחינת התמשכותו בבחינת זעיר אנפין יש שני בחינות אחד מצד חצוניות הכלים ואחד מצד פנימיות הכלים ושני הבחינות המה מתמשכים מרצונו יתברך רק שכשאינו מתגלה רק בחינת החיצוניות נקרא התגלות זאת בחינת גילוי זעיר אנפין בבחינת כלי הצמצומים וכאשר נגלה פנימיות כוונתו יתברך נקרא התגלות זו בחינת אריך אנפין ושני המשכות אלו המה מבחינת השערות דהיינו השערות הנמשכין מהגלגלתא הם מבחינת אחוריים שהוא בחינה החצוניות וההמשכות הנמשכין מבחינת דיקנא קדישא דרך פנים נקרא פנימיות:

ב׳והנה בשני הבחינות הנזכרים לעיל יש בכל בחינה פנימיות וחצוניות דהיינו חצוניות הוא להמשיך כל הכלים שהם החכמה בינה דעת ומדות בבחינת הנפעלים וסדרם והתקשרותם ויחודם ופנימיות הוא כאשר נגלה עצם כוונתו בבחינת הכלים ולכן סתם שערות המה נמשכים מבחינת עורף והוא למיגד מרישא לרישא להמשיך סדרי העולמות בבחינתם בבחינת חצוניות ובחינת פנימיות המה המצות דהיינו פעולת כוונת של כל הנבראים בפועל לגלות רצונו יתברך ובבחינת התמשכות זו נערכים השערות לי"ג נימין שהם המצות וכן בבחינת דיקנא יש גם כן שני הבחינות בחינת חצוניות ובחינת פנימיות הגם שבחינת הדיקנא היא נמשכת מהפנימיות אבל עם כל זה אפילו בבחינת הפנימיות יש בבחינת המשכתו יתברך גם כן שני בחינות המשכות ונחלקו גם כן לחצוניות ופנימיות בחינת חצוניות הוא התגלות רחמנותו יתברך ברחמים רבים וגם לחנן מתנת חינם כמאמר הכתוב וחנותי כו' אפלו שאינו כדאי וכן נושא עון כו':

ג׳דהיינו ההמשכה הזאת הוא כשלא נגלה עצם כוונתו יתברך בבחינת רצונו וחכמתו רק שההתגלות הוא בבחינת חצוניות אך אף על פי כן כל קיום העולמות וכל התהוותם הוא הכל מכח עצמותו ברוך הוא רק שכחו יתברך הוא בבחינת הסתרה והמשכה הזאת הוא י"ג תקוני דיקנא שהם מעצם פנימיותו יתברך אבל התגלותם הוא רק בבחינת רחמנות אבל לא התגלות עצם כוונתו רק שהתיקונים שהוא הרחמנות והחנינה הוא מכח עצמותו ברוך הוא והם הם הי"ג תיקונים שהמשיך משה בעת חטא העגל ולכן בבחינת המשכה זאת עדיין אינו נתגלה בבחינת התחברות דיקנא דאריך אנפין בבחינת דיקנא דזעיר אנפין כי מצד ההתגלות היא בבחינת חצוניות רק שבבחינת חצוניות מוסתר הנביעו לייחדם אבל כאשר נגלה פנימיות כוונתו יתברך שהוא התורה אז נמשך דיקנא דאריך אנפין בדיקנא דזעיר אנפין ונעשו שערות דיקנא דזעיר אנפין לבנים כמבואר באדרא רבה עיין שם גם בדברי רבותינו זכרונם לברכה שעל הים נדמה כבחור בבחינת שערות שחורות ובמתן תורה נדמה להם כזקן וידוע שהקדוש ברוך הוא נקרא זעיר אנפין אשר במתן תורה נגלה עצם כוונתו יתברך ורצונו בבחינת עולמות לכן נגלה גם כן עצם כוונתו בלי בחינת צמצומים בעולמות ולכן היו שערותיו לבנים והנה מבואר בעץ חיים כי כאשר מאירין תקוני דיקנא דאריך אנפין בתקוני דיקנא דזעיר אנפין אז נעשו ך"ב תיקונים י"ג דאריך אנפין וט' דזעיר אנפין נתחברו ונעשו ך"ב וך"ב הם ך"ב אותיות התורה שנתגלו בבחינת זעיר אנפין^הגה"הובזה תבין ששערות הראש דאריך אנפין נמשכין בזעיר אנפין בלי הפסק אבל שערות דדיקנא אינם נמשכין רק בעת הגדלות זעיר אנפין כי שערות הראש הוא למיגד מרישא לרישא דהיינו בבחינת התהוות כל העולמות בקיומם והתהוותם וסדרם אפילו בבחינת חיצוניותם אשר המשכה זו מחכמה סתימאה שברצונו מוכרח להיות בלי הפסק בשביל קיום העולמות רק שבהמשכה זו יש שני בחינות דהיינו בבחינת חצוניות הם קוצין דשערי לאין קץ ובהתגלות פנימיות המה הי"ג נימין ואז מכין קוצי דשערי דאריך אנפין בגלגלתא דזעיר אנפין ונתפלגו מוחין דיליה לארבע דהיינו שאז מאיר פנימיות הוא גדלות דזעיר אנפין שהוא התגלות פנימיותו יתברך וקוצי דשערי הוא למשל כשנופל לאדם איזה שכל חדש והבנה יתירה התגלות זו הוא מכח רצון הנפש אך כח הרצון במהותו אינו בערך התגלות כלל לכן ההתגלות הזאת אינו בהרחבה רק כמו ברק שהוא בחינת השקפה הנופל במוחו של אדם בלי התרחבות ובזה ההתגלות מתרחבין מוחין של אדם ונתגלה הדעת גם כן בהרחבה להבדיל בין דבר לדבר כן כביכול התגלות זעיר אנפין הוא בבחינת כלים וכאשר הוא בבחינת חיצוניות הגה"ה אין בזעיר אנפין אלא שלשה מוחין שהם חכמה בינה דעת כי בדעת עדיין אינו נגלה ההבדלה בין החיצוניות להעצם אבל כשמאיר מבחינת רצונו יתברך להכלים הארה בבחינת הכאה כמשל הנזכר לעיל בזה מתגדלין מוחין ונעשין ארבע דהיינו הדעת נתרחב ונתפלג לחסדים וגבורות דהיינו בחינת הבדל אבל בחינת שערות דדיקנא שהוא מצד הפנים שהוא לגלות חכמתו הסתומה כשהוא אינו בבחינת גדלות דהיינו שלא נגלה פנימיות כוונתו יתברך הרי עדיין לא נגלה עצם כוונתו יתברך שהוא בחינת התורה אז אין להדיקנא התמשכות נגלה בבחינת זעיר אנפין אבל בבחינת הסתר מוכרח תמיד להיות נמשך מאתו יתברך רחמים רבים וארך אפים כו' כי זהו עיקר חיות העולמות וקיומם מצד הפנימיות וכמשל האב כאשר מתמשך אל בנו ומתאחד עמו בערך בנו הרי אינו מגלה לו עצם פנימיותו כי אם לפי ערך בנו אף על פי כן מוכרח להיות תמיד המשכה מעצם המכוון שלו על ידי בחינת רחמנות גדולה ואהבה רבה בבחינת השפעתו אבל לבנו אינו נגלית אבל כשהבן השיג המכוון והפנימיות של אביו אז נגלה המשכת אביו מעצם כוונתו כן הוא כביכול שכאשר התגלותו יתברך הוא בבחינת חיצוניות על ידי בחינת הכלים בבחינת יחודם והתקשרותם מצד הכלים אז אינו נגלה עצם כוונתו יתברך בבחינת הגה"ה העולמות הגם שכל ההתמשכות הוא על פי פנימיות כוונתו יתברך אבל הם בהסתר אבל כאשר נתגלה פנימיות כוונתו ורצונו יתברך אז נתגלה פנימיות כוונתו יתברך בבחינת הכלים שהוא זעיר אנפין אשר על כן בזה תבין מה שכתב באדרא רבה ובעץ חיים אשר י"ג מדות שהמשיך משה רבינו עליו השלום בעת חטא העגל המה חיצוניות וי"ג תקוני דיקנא המה בבחינת פנימיות והמה י"ג דמיכה שהוא מי א"ל כמוך כו' כי המשכת משה היה בעת החטא אשר מזה היה הפגם והיה הסתלקות המשכתו יתברך מבחינת פנימיותו יתברך מחמת החטא והיה ההתגלות בבחינת נפרד אז הוצרך לעורר רחמים רבים מכחו יתברך מצד פנימיותו בכדי להמשיך יחודו אבל התגלות הזאת היא בבחינת חצוניות ובבחינת הסתרה אבל התגלות פנימיות הדיקנא היה בעת מתן תורה כי אז היה התגלות רצונו יתברך בהתגלות גמורה ולכן עיקר עליית זעיר אנפין הוא רק עד הדיקנא והוא תכלית גדולתו ודי למבין וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה עד אברהם לא הוי זקנה דהיינו עד אברהם היו העולמות מתנהגים בחיצוניות גמור בבחינת נפרד גמור ואז לא היה התגלות יחודו יתברך אשר על כן לא היה התגלות פנימיותו יתברך כלל אפילו בבחינת הסתר וחיותם של העולמות היה רק בבחינת אחוריים אבל אברהם המשיך יחודו יתברך ושורש היחוד הוא מכתר וכמאמר אליהו זכור לטוב אנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ואנת הוא כתר לכן על ידי יחוד המשיך התגלות הדיקנא אבל עם כל זה עדיין היה המשכתו יתברך בבחינת דיקנא בבחינת הסתר עד מתן תורה שאז היה בבחינת התגלות גמורה כנזכר לעיל ודי למבין והבן: אשר על כן עיקר גילוי התורה ומצות הוא בבחינת זעיר אנפין כשהוא בבחינת גדלותו ואז נתגרלו כל אבריו בבחינת המשכות פרטיות אשר על כן נתפלגו בזעיר אנפין כי המשכת רצונו יתברך הוא לא נתחלק לחלקים רק בבחינת גילוי לבד דרך כלל רק כשרצונו יתברך בא לבחינת התגלות חכמה ובינה ומדות דזעיר אנפין שם מתפלגין וכמו למשל בהבדל באדם אשר נתעורר אצלו רצון לאיזה המשכה מכח נפשו הרי ברצון זה אינו נגלה פרטיות הדבר רק שהוא הטייה והמשכה ממהותו דרך כלל להדבר שנמשך אליו אבל כשבאה ההמשכה במוחו בחכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו אז נתגלו הפרטים של המשכה זו באיזה אופן להתמשך ובאיזה אופן שלא להתמשך וכל הפרטים ודקדוקים מתגלים בחכמתו ובינתו ומזה מתגלים מדותיו באהבה ובהיפוך כו' וכן הוא כביכול בבחינת התגלות רצונו יתברך להתמשך בהעולמות הרי אין בבחינת המשכה זאת רק בחינת המשכה בלבד אשר בכח המשכה זאת נכללו כל הפרטים באופן אחד שהוא בחינת הטייה למהות העולמות כי עדיין לא נחית לבחינת כלים ובחינת צמצומים אבל כשנתגלו בחינת כלים שהם חכמה ובינה כו' אז נתחלקו לכמה המשכות פרטיות ברמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה אך עם כל זה בבחינת המשכתו יתברך על ידי בחינת שערות שהוא בבחינת התגלותם מעריכים ההמשכה לי"ג בחינות הן מצד שערות הם י"ג נימין שהם בחינת המצות ושערות שמצד הפנים המה גם כן י"ג תיקוני דיקנא כי דרך כלל נגלה המשכתו יתברך בבחינת תיקונים דהיינו רחמים רבים וכן כולם כי אצלינו אינו נגלה עצם רצונו יתברך רק על ידי בחינת רחמים רבים וחנינה כו' ורב חסד ונוצר חסד אשר מהם נמשכו התורה ומצות דהיינו שיהיה התגלות עצם פנימיותו יתברך אשר אינם בערך כלים וערך עולמות כלל ושיהיה נמשך בהכלים האלו עצם כוונתו יתברך בהתגלות הכלים אשר מצד התגלות אין להעריכם באיזה ערך לפנימיות רצונו יתברך לכן אין להעריך המשכתו יתברך כי אם על ידי רחמים רבים שלמעלה מן השכל וכן רב חסד ונוצר חסד שהמשכה זאת הוא למעלה מבחינת השתלשלות הכלים והערכה זו היא איך שהיא לגבי דידן אבל לגבי עצמותו ברוך הוא אין להעריך איזה המשכה ומדה כלל כי לגביה הכל הוא המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא הכולל בהשוואה גמורה ואין הכלים מסתירים לגביה כלל וכל המדות שהם רחמים רבים הוא רק מצד הכלים אשר על כן מכנים המשכות אלו בשם שערות כמו שאין להעריך השערה לגבי השכל אך אף על פי כן המשכתם הוא מהמוח כן אין להעריך מדות אלו אליו יתברך כי אם בבחינת שערות ודי למבין וי"ג המשכות אלו הם מצר אחוריים שהם בחינת המצות שהמה נמשכו דייקא בבחינת עשיה חצוניות וגוף על כן נערך ההמשכה הזאת בבחינת אחוריים כמו הגוף שהוא בחינת אחוריים לגבי הנפש וטפל אליו והן מצד בחינת הפנים שהוא בחינת חכמת התורה אשר היא בבחינת חיות למעשה המצות כי על פי חכמת התורה נתגלו מעשה המצות וחכמתו יתברך היא נערכת לבחינת הנפש וכאשר נמשכו בכלי הזעיר אנפין נעשו תרי"ג המשכות הן בבחינת מעשה גוף המצות שהוא בחינת גופא דזעיר אנפין והן בבחינת חכמתו יתברך שנמשכה לפרטים אין מספר שהם טעמי המצות ודי למבין והבן: