שערי עבודה, שער רביעי כ״חSha'arei Avodah, Fourth Gate 28

א׳הכלל העולה מדברינו שכל אחד ואחד מישראל יאחז בשני הבחינות האלו הכלולים זה בזה כי שורש אחד להם כמו שבארתי בפרקים הקודמים וכל נפש מישראל אחוזה בשני הבחינות הנזכרים לעיל ושני הבחינות נכללים בכח נפשם בבחינת אהבה המוסתרת בבחינת נקודת הלב מצד ירושה מהאבות ובחינת משה ואהרן כמבואר לעיל:

ב׳אשר על כן הן בעבודה זו קריאת שמע ותפלה צריך להשים לבו ונפשו בהבנתו ודעתו על בחינת אהבת עולם ואהבה רבה והן בבחינת תורה גם כן יהיה כוונתו בביטולו על שני הבחינות המבוארים לעיל וכבר נתבאר לעיל שהגם שהשלימות מן הבחינות הנזכרים לעיל לא כל אדם זוכה לזה אף על פי כן מצד התכללות הנפש יש בכחו להאיר בנפשו בבחינת הארה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה את שני הבחינות הנזכרים לעיל וכל אחד לפי שורש נשמתו ככה יהיה ההתגלות בנפשו ואין החילוק אלא מצד ההתגלות אבל מצד העצם כל ישראל כאיש אחד בכחם לעורר עליהם יחודו יתברך וביטולו בבחינות הנזכרים לעיל ויד כולם שוה לעורר יחודו ורצונו וחכמתו יתברך מאמיתותו ברוך הוא והצדיק הגדול שבגדולים והפחות שבפחותים שבישראל מעוררין עצמותו ברוך הוא ובחינת יחודו יתברך בשוה רק בההתגלות המה נבדלים כי בנשמת הצדיק מאיר התגלותו בבחינת נפשו ומתדבק בו יתברך בדביקות גמורה בבחינת התגלות ובהפחות אין התעוררות רצונו יתברך בא בגילוי ובזה היא החילוק וההבדל וכל זה הוא בבחינת המקבלים אבל לגביה יתברך שלא בבחינת השפעה רק מצד עצמותו ברוך הוא המה שוים בהתעוררותם זה:

ג׳אך כביכול בזה היה גם כן רצונו יתברך להיות מעוררים ההשפעה דייקא כי טבע הטוב להטיב ולכן נקראים צדיקים עושי רצונו יותר מהמון עם כי הם ממשיכין רצונו יתברך בהתגלות הכלים עד שיאיר אורו יתברך בהתגלות אבל בהמון עם אשר עבודתם היא בבחינת עשיה בלי אהבה ויראה נגלים רק מצד אהבה מסותרת לא בא רצונו יתברך בבחינת התגלות הכלים כמו שהם לגבי דידן אבל בבחינת כחו יתברך בבחינת סתר הדרגין כולם שוים לעורר ולהמשיך רצונו יתברך רק שהמשכת רצונו יתברך לזה הוא בבחינת הסתר ולזה הוא בבחינת התגלות אבל אצלו יתברך הכל שוה אשר אפילו הצדיק הגדול אם לא יקיים המצוה בפועל לא יעורר רצונו אפילו אם יקיימה בהשגה ובביטול אהבה ויראה אף על פי כן לא יעורר בהשגתו ובאהבתו התעוררות רצונו יתברך כי בבחינת השגה לא יגיע בהשגתו לעורר רצונו יתברך אשר אינו בערך השגה כלל וכן בביטולו על ידי אהבה ויראה הרי לא יעלה בביטולו ובאהבתו אל עצם רצונו יתברך אשר אינו בבחינת כלים כלל והקל שבקלים אם יעשה המצוה הגם שיעשה אותה סתם בלא אהבה ויראה כלל אף על פי כן יעורר רצונו יתברך על ידי עשיית המצוה אשר על כן אם אינו רוצה לקיים מצות עשה מכין אותו כו' עד שיקיים וכן אם עובר על מצות לא תעשה מלקין אותו ומענישים אותו הגם שעשייתו הוא בלי השגה כלל ובלי אהבה ויראה אף על פי כן מעורר במעשיו מצד אהבה המסותרת אשר בלבו שנמשכה מעצמותו ברוך הוא ממש על ידי ירושתינו מהאבות ועל ידי קבלת התורה בהר סיני על ידי משה רבינו עליו השלום אשר כל נפשות ישראל נכללו בהתגלות המשכת עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה אשר על כן כל הנשמות מושרשים בכחו יתברך ומצד כחו יתברך הרי הכל הוא בהשוואה אצלו יתברך לכן בכח זה מעוררים רצונו יתברך רק החילוק וההבדל הוא מצד התגלות כמבואר לעיל:

ד׳אשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה מצוה בלי כוונה היא כגוף בלי נשמה ולא אמרו שלא פעל כלום רק אמרו זכרונם לברכה שהיא כגוף בלי נשמה דהיינו שהגוף של המצוה שהוא התגלות רצונו יתברך להתמשך בבחינת עשיית המצוה שיהיה נגלה בבחינת המצוה הזו רצונו יתברך בוודאי נגמר על ידי עשייתו רק שהחיות שהוא התגלות המשכתו יתברך על ידי בחינת עשיית המצוה לא נתגלה בבחינת חיות ולא נתגלה רק הכלי אבל באמת העיקר הוא הכלי כידוע ששורשם של הכלים המה העיקר והחיות הוא טפל שהוא רק להחיות בבחינת התגלותו יתברך על ידי הכלים בבחינת אור וחיות אבל אם העיקר נגמר יומשך אחר כך האור גם כן שהוא החיות דהיינו או שהעושה מצוה בעצמו יעשה תשובה ויכניס חיות בהמצוה זו או על ידי איזה צדיק אשר הוא משורשו יכניס בה חיות או על ידי גילגול ועוד כמה ענינים שהם מכבשונו של עולם אבל אם לא יעשה גוף המצוה הרי לא יפעול כלום אפילו על ידי הכוונה ואהבה ויראה כידוע שאי אפשר להמשיך אור בלתי הכלי ומה גם שאור של המצוה שהוא עצמיות רצונו יתברך לבחינת האור הזה לא ישיג שום נברא בעולם כמאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי ופני לא יראו ואי אפשר להעלות אתערותא לשם כלל ואיך ימשיך אבל על ידי עשיית מצוה בפועל ובזה נגמר הגוף שהוא הכלי אז על ידי הכלי יכול להמשיך גם כן האור או על ידי עצמו או על ידי גלגול או על ידי צדיק הקרוב אליו או מצד רחמים רבים ממשיך כביכול אור וחיות להכלים של המצוה:

ה׳ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה כי בעסק זה הגם שאינו ממשיך הכוונה בבחינת דביקות אליו יתברך ולהמשיך כוונתו יתברך אף על פי כן גוף החכמה נמשך על ידו ונתגלה בבחינת עולמות ומה גם כי בעסקו הזה אהבתו המסותרת מלובשת בו רק שהוא בחינת הסתר והלבשה בבחינת יש ואינו נגלה בבחינת חיות אבל עם כל זה יש בו הבחינת חיות מצד השורש ובזה הוא הקיום לכלי המצוה שנגמרה על ידי מעשה המצוה וכן בבחינת עסק התורה כידוע מאדם הישן אשר החיות מסתלק ונראו כלי הגוף לבד אף על פי כן יש בו קיסטא דחיותא ועוד זאת אפילו בהסתלקות הנפש מגוף לגמרי בבחינת מיתה מוכרח להיות בהגוף הבלא דגרמי ובזה העצמות קיימים אבל אם לא היה אפילו הבל דגרמי לא היה קיום להכלי כלל וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה בפרק חלק בענין שאלה ששאל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם אם בשעת פקידה אם בשעת יצירה והשיב לו רבי משעת יצירה והשיב לו אפשר לחתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלי מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה והודה לו רבי דהיינו שתיכף מוכרח להיות בהטיפה כח הנשמה כן הוא שמאחר שעשה גוף להתורה ומצוה מוכרח להיות בבחינת הגוף איזה חיות והחיות היא האהבה מסותרת שבנפש ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה כו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה דהיינו מהתוך שבהלמוד שהוא אהבה המוסתרת הנמשך בשעת עסק התורה או עשיית המצוה יבא אחר כך לידי גילוי בלשמה וכן בקיום המצוה אפילו בלא כוונה מכח אהבה מוסתרת שבעשיית מצוה זו יתגלה גם כן החיות של המצוה:

ו׳אשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה האומר אתן סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הרי זה צדיק גמור שהגם שעשיית צדקה זו היא באה מלובשת בלגרמיה בבחינת יש גמור אף על פי כן הרי זה צדיק גמור מצד שבאמת עיקר כוונתו הוא מצד אהבתו המוסתרת רק שבאתה מלובשת בהיש והוא נותנו כדי לעשות רצונו יתברך רק שההלבשה הוא בלגרמיה והראיה שאפילו אם לא יתקיים חפצו מצד לגרמיה אף על פי כן נותנה ברצונו הטוב ואינו מתחרט על זה אשר על כן מתרץ הגמרא הא בישראל הא באומות העולם הגם שמן הסברא הוא להיפוך כי אצל ישראל הוא חטא ועליו מוטל יותר לעשות המצוה כתיקונה ואומות העולם אינם מצווים על זה אבל הטעם שבישראל יש בו אהבה המוסתרת וכל עיקר עשיית המצוה נמשך מצד אהבתו וההלבשה היא טפלה אבל באומות העולם הוא ההיפך אשר מצד שאין בכח נפשם האהבה הנזכר לעיל כל עיקר עשייתם הוא או להתייהר ולהתגדל או בשביל שיהיו מצלין לחיי מלכא ובנוי:

ז׳והנה כל זה הוא בעושה המצוה או לומד תורה בסתם שאינו מכוון לשמה אז הוא מתוך שלא לשמה כו' וכן עושה גוף המצוה אבל העוסק בתורה בשביל לקנטר ולהתייהר או להשתמש בתגא וכן העושה המצוה באופן זה על זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה מוטב שתהפך לו שלייתו על פניו ודאשתמש בתגא חלף ועל זה נאמר בוזה דרכיו ימות וכן ולרשע אמר אלוקי"ם מה לך לספר חוקי ועל זה מבואר בכתבים שמוסיף כח בקליפות דהיינו שממשיך רצונו יתברך בבחינת קליפות המסתירים לגמרי אל הקדושה:

ח׳אך עם כל זה הגם שממשיכה בהיפוך עונשו גדול וצריך תשובה גדולה להוציאה מסטרא אחרא אבל עם כל זה המשיך רצונו יתברך על ידי המצוה והתגלות חכמתו יתברך על ידי התורה רק שהמשיכה שלא במקומה אשר על כן אם אדם מישראל רוצה לבטל מצות עשה כגון שלא להניח תפילין או שלא לעשות סוכה מכין אותו עד שיקיימנה אבל אם עושה המצוה אפילו עושה אותה באופנים הנזכרים לעיל אין מענישין אותו כי על כל פנים קיים המצוה בפועל ומתגלה רצונו יתברך רק אליו יגיע העונש הגדול מן הפגם על המשכת קדושתיה כביכול למקום הסטרא אחרא אשר על זה נאמר לבלתי ידח ממנו נדח ולא אתאביד אפילו מלה או הבלא דפומא רק או אותו האיש מעלה אותה על ידי תשובתו או איזה צדיק קרוב לו כנזכר לעיל ואפילו רשעים הגמורים נאמר עליהם יכין וצדיק ילבש: