שערי עבודה, שער רביעי ל״בSha'arei Avodah, Fourth Gate 32

א׳והנה הגם שבעוסקו במקרא אינו ממשיך התגלות אלוק"ותו יתברך רק בבחינת עשיה עם כל זה הארה המאירה מאור אין סוף ברוך הוא בנפשו הוא לפי בחינת מהללו במדותיו אם עשייתו הוא על פי האהבה והתשוקה ההארה בנפשו הוא מבחינת אלוק"ות דבריאה הגם שהמקרא עם עצם נפשו הוא בעשיה זהו כח עצמותו ברוך הוא המתגלה בעשיה כמשל הנזכר לעיל מגילוי עצמות רצון המלך כשהוא בכלל אינו נגלה רצונו רק בדבר הנמוך אבל אם עושה רצונו של מלך בתשוקה גדולה אפילו בדברים הנמוכים עם כל זה נגלה המלך אל העושה הדבר גם כן באהבתו מעצם הגם שהעשיה שהוא עושה הוא בדבר השפל והנמוך כי כן הוא התגלות רצון המלך במעשה הזאת ובפועל המעשה מתדבק אל אהבת המלך על ידי מעשה הזו אבל עם כל זה הארת המלך אל האדם הפועל באהבתו הוא רק בבחינת הארה אבל המעשה מתדבק אל עצם רצונו:

ב׳ועוד יובן זה ממשל כשהרב מלמד לתלמידו צירופי אותיות ותיבות וגם לומד עמו משנה וגם לומד עמו פשטי גמרא הנה בעת לימודו של הרב עמו צירופי אותיות הרי שכלו בצמצום גדול ומתמשך בכל חיותו בהמשכות הנמוכות לגביה ואם הבן לומד בחשק גדול ומתקשר באהבה בהלמוד הזה ומתקשר בחפץ רבו אז רבו גם כן מתקשר עמו באהבה ונגלה אהבתו אל הבן והתלמיד נמצא בחשק הזה מעורר חשק והתדבקות רבו באהבה גדולה ונגלה מהרב פנימיותו אבל עם כל זה התגלות הלימוד ורצונו נמשך בדברים קטנים לפי ערכו וכשהוא לומד עמו משנה הרי נתגלה בגילוי יותר מחכמת הרב ורצונו מקושר בלימוד המשנה וכן הוא בלימוד הגמרא ופשטים וסברות נגלה התגלות יותר מחכמתו ובכולם אם התלמיד מתקשר בלמודו ומתקשר אל הרב באהבה וחשק אזי מתדבק אליו רבו גם כן באהבה כפי חפצו ותשוקתו והנה החפץ והתשוקה והתדבקות שוה בכל בחינות לימודו כאשר הוא בשכל גדול כן הוא בשכל הקטן כי מאחר שרצון הרב נמשך בזה זהו רצונו העצמי וכל עצמותו נמשך בזה האופן וכשהתלמיד מתקשר לרצונו מצד האהבה כן רבו מתקשר אליו באהבה ולכן אין הבדל בבחינת התשוקה והדביקות רק ההבדל הוא בהגילוי של רצונו וחכמתו כי בזה נתגלה בבחינה הנמוכה ובזה הוא בהתגלות יותר אבל עם כל זה הרצון של הרב ומהותו נמשך בהם בשוה גם החפץ והתשוקה כנזכר לעיל נקשר גם כן בשוה וכן תלמוד מזה בהיפך אם התלמיד אינו מתקשר בהלימוד ולבו פונה לדברים אחרים ואינו מתקשר אל הרב הגם שעוסק אפילו בגמרא אין לבו של הרב אליו והתקשרותו עמו בבחינת אחוריים ואדרבה מקבל מזה ההיפוך של הקישור וזה שוה גם כן בין שלומד דברים פשוטים או לומד דבר חכמה הגם שבדבר חכמה נגלה יותר מחכמת הרב אך אף על פי כן בענין ההתקשרות רצונו של הרב הנמשך אינו בהתקשרות האהבה אל בחינת התלמיד רק כשיחזור וישיב אל לבו ליתן דעתו על זה אז ממילא מתקשר עמו בלימוד זה אפילו על העבר כו':

ג׳והארכתי בזה כדי שבזה יבין המשכיל עניני בחינת עסק התורה והתקשרותה ופעולתה וכדי שלא יקשה על המעיין בדברים אלו ובפרט בספרו הקדוש של אדוני מורי ורבי נשמתו עדן שמבאר שם שבמקרא ממשיך רצונו ברוך הוא בבחינת עשיה וגם נפשו נכללת באלוק"ות דעשיה ובמשנה הוא ביצירה ובתלמוד ממשיך רצונו ברוך הוא ומתקשר באלוק"ות דבריאה וגם מבואר שבאהבה ויראה טבעית הוא עולה עד היצירה ובדחילו ורחימו שכליים מעלה את נפשו ותורתו לבחינת בריאה אשר אינו מובן לכאורה כי בבחינת הלמוד מקרא וכו' שהחילוק של העליות הוא מצד אופן הלימוד ומה שמבאר חילוקי עליות נפשו אם לומד בדחילו ורחימו טבעיים או בדחילו ורחימו שכליים ככה מעלה עסק תורתו לשם משמע שתלויין העליות באהבה ויראה וגם פעם מבואר שנפשו של העוסק בתורה נכללת ממש באלוק"ות שבכל עולם אפילו בחינת נגה נעשה ממש התאחדות באלוק"ותו יתברך ופעם מבואר שם שמאיר בנפשו רק הארה דאלוק"ות דכל עולם ועולם ככה מאיר בנפשו בבחינת הארה זו:

ד׳אבל על פי הדברים הנזכרים לעיל יבואר הכל על נכון דהיינו שמצד המשכת רצונו יתברך במקרא הרי ממשיך האדם בעסק התורה רצונו בבחינת עשיה ועצם נפשו מתכללת ומתאחדת בעצמותו יתברך בבחינת התגלות בעשיה ובעסקו במשנה ממשיך רצונו יתברך הנגלה בבחינת יצירה וכמו כן בתלמוד בבריאה והחילוק שבין המשכות האלו הוא מצד ההמשכה בלבד כי בבריאה הוא ההתגלות יותר וביצירה התגלותו יתברר בבחינת צמצומים ובבחינת עשיה התגלותו יתברך בצמצומים יותר מביצירה אבל כל זה אינו רק מצד ההתגלות בבחינת כלי העולמות אבל מצד עצמותו ברוך הוא המתגלה בכל הבחינות הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו בלי שום הבדל כלל:

ה׳וכמו למשל באדם מצד ההתגלות הרי נגלה נפשו בשכל יותר מההתגלות של הנפש שבמדות וכן ההתגלות שבמדות הוא יותר מההתגלות שבמחשבה דבור ומעשה ובכלי העשיה אבל מצד עצם נפשו הרי אין חילוק והבדל כלל בין השכל למדות ומחשבה דבור ומעשה כי בכל אלו הבחינות נמשכה עצם נפשו ממש בלי שום חילוק כלל כן יובן בכל אלו ההתגלות בבריאה יצירה עשיה כנזכר לעיל:

ו׳וכל אלו הבחינות המה בבחינת התגלותו יתברך אבל בענין התדבקות האדם העובד אליו יתברך להתקשר אליו יתברך זה תלוי בההתעוררות של האדם אם התדבקותו הוא רק באמונה פשוטה בקבלת עול מלכות שמים הרי כמו כן אתערותא דלעילא להאיר אור בנפשו מאור אין סוף ברוך הוא המחיה את כל העולמות בבחינת כלי עשיה ואם ההתעוררות הוא בבחינת אהבה ויראה טבעיים דהיינו שמוציא אהבתו המוסתרת בלב להיות נגלה במוחו להיות חפץ במוחו ושכלו התשוקה לדבקה בו יתברך ולבטל היש שלו בחפץ נפשו הגם שאין לבו מרגיש בהתשוקה הזו רק שהתגלות התשוקה הוא במוחו ושכלו בלבד שמבין בשכלו שראוי לחשוק אליו יתברך ולהדבק בו יתברך על ידי התורה ומצות וכן ראוי לירא מפניו יתברך ועל פי הבינה הזו הוא עוסק בתורה ומצות כמו כן ההתעוררות מלעילא ממדותיו יתברך בבחינת יצירה להאיר מאור אין סוף ברוך הוא הנמשך ביצירה דרך כלי היצירה לקשר נפשו של אדם אליו יתברך בבחינת מדותיו יתברך:

ז׳ואם העסק מצד ההתבוננות בגדולתו יתברך ויחודו אשר הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואשר כל העולמות בטלים אליו יתברך ואשר באמת אין זולתו יתברך ומצד הבנה זו נולדה התשוקה בלבו להתכלל ביחודו יתברך והיראה והבושה במוחו ליבוש ולירא מפניו ולהבטל אל רצונו ככה מאיר בנפשו מאור אין סוף המתמשך בבחינת בריאה ועל זה אמרו זכרונם לברכה שדחילו ורחימו הם גדפין להעלות נפשו אליו יתברך ולהעלות עסק התורה מגשמיותה להאיר בה אור אין סוף ברוך הוא להדבק בו יתברך על ידי כל בחינה ובחינה:

ח׳וכל אלו העליות הם שוין בין בעסקו במקרא או במשנה או בתלמוד וכמבואר במשל הנזכר לעיל אבל התגלותו יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא והתכללות נפשו על ידי עסק הנזכר לעיל בעצמותו ברוך הוא הרי הוא מתכלל בעצמותו ברוך הוא ממש לא בבחינת הארה בלבד דהיינו שעצם נפשו מתכללת ומתקשרת בעסק התורה שהיא רצונו יתברך אשר בה מתמשך עצמותו ברוך הוא בלי הבדל רק התגלות רצונו ברוך הוא הוא בבחינות חלוקים מבריאה ליצירה ומיצירה לעשיה אבל בבחינת העצמיות בכל הבחינות הנזכרים לעיל נכללת נפשו של העוסק בהתורה ומצות ומתקשר ונכלל באלוק"ותו יתברך ממש שהוא עצם רצונו יתברך המתמשך בכל אלו הבחינות: