שערי עבודה, שער רביעי ל״דSha'arei Avodah, Fourth Gate 34
א׳וכל זה הוא כשעוסק שלא לשמה דהיינו שאינו מכוון בה לשמה שהוא בכדי להתקשר לרצונו יתברך ואינו לומד ועושה רק מצד ההרגל אבל לא בשביל פניה אחרת חס ושלום אבל כשעוסק חס ושלום לשום פניה אחרת דהיינו להתגדל ולהתייהר ומכל שכן חס ושלום לקנטר או להשתמש בתגא חס ושלום כמו בשביל שיקראוני רבי ולעשות קרדום לחתוך בה לעסק פרנסתו וכו' רחמנא ליצלן הרי אין להעריך זה אפילו לבחינת דומם כי זה ממשיך אלקותו יתברך למקום אפל וצלמות בבחינת בית האסורים ומקיף עליהם חומות ברזל שלא יהא יכול ליקרב אצלה והוא דומה למשל לאחד שהמלך מצוה להביא לו חפץ יקר והוא לוקח החפץ לעצמו ומסגירו בכמה חומות שלא יהיה יכול המלך לקרב אל החפץ אשר על כן על ידי העסק והעשיה בוודאי המשיך רצונו יתברך כמבואר לעיל שאין לך מלה ועובדא בעולם שאינו עושה פעולתה לעורר על ידי זה עצמותו ברוך הוא אבל לא די שאינו מתדבק ומתבטל אל רצונו יתברך אלא אדרבה הוא ממשיך רצונו יתברך לעצמו בבחינת הקליפות ולכן עונשו גדול עד למאוד ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות ממש אשר על כן אינם נתעלים תורתו ומצותיו רק על ידי תשובה גדולה ולב נשבר וחרטה באמת מלב ונפש על שגרם להמשיך קדושתו יתברך אל הקליפות ולכן צריך בתשובה זו להוציאם מן הקליפות שלכן נקראו קליפות כמו הקליפה שמסתרת המאכל אשר מצד הקליפה אי אפשר להגיע אל המאכל הגם שהמאכל בתוכה בוודאי רק שאי אפשר להשיג המאכל אשר בתוכה ולכן צריך לשבור הקליפה שעליו וממילא יתגלה המאכל כן בעסק התורה ומצות בוודאי המשיך בהם אלוק"ותו יתברך כביכול רק מצד הקליפה שהם מחשבותיו וכוונותיו אשר לא טובים רצונו יתברך בתכלית ההסתרה אשר על כן על ידי תשובה וחרטה ועזיבת מחשבותיו על להבא בזה תצא מחלאת וטומאת הקליפה ותתעלה תיכף אל הקדושה:
1
ב׳אבל עם כל זה עצם העסק ועשיית המצוה לא תתאביד לעלמין כי כבר ביארתי כמה פעמים כי כל אלו הבחינות הם לגבי ההתגלות אבל אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו נמצא בבחינת עשיה זו הוא גילוי רצונו אך עם כל זה מחמת שעיקר רצונו יתברך היה בשביל הגילוי הרי כביכול בזה הוא מסלק גילוי עצמותו ברוך הוא מצד שהוא עובר רצונו יתברך ולכן אי אפשר להמשיך גילוי רצונו יתברך רק על ידי התשובה כנזכר לעיל או שאיזה צדיק יעלה אותה ממסגר הקליפות להעלותה אל הקדושה או בעצמו מעלה אותה על ידי גלגול וכו' וכן בהעוסק שלא לשמה שיחזור וילמוד לשמה וכן בכל הבחינות הנזכרים לעיל שיתעצם בהתאמצות להעלות מבחינה לבחינה הגם שלגביה יתברך שוים כל הגילויים אשר מצד האמת אפילו הגילוי הראשון שבראשונים כמו אותן שיש להם אהבה בתענוגים להתענג על הוי"ה הרי אין להעריך האהבה לגבי עצמותו ברוך הוא באיזה ערך אשר על כן מצד עצם הגילוי הרי אין להעריך כל הבחינות שבבחינת העולמות לגביה יתברך אשר אצלו יתברך הכל בהשוואה ועוד זאת שאין להעריך אליו יתברך שום מדה כלל עם כל זה עיקר רצונו יתברך היה דייקא מצד ההתגלות בבחינת ההתדבקות אשר לכוונה זו כביכול האציל המאציל ברוך הוא חכמה ומדות בכדי שעל ידי המדות האלו יהיה התדבקות להתחתונים אליו יתברך על ידי מדותיו יתברך ולכן כביכול צמצם עצמו לבחינת אהבה וחסד וגבורה ותפארת ונחית לדרגין אלו כדי להעלות בחינת התחתונים ולדבקם אליו יתברך על ידי בחינת המדות האלו וכמשל האב אשר מצמצם עצמו לאהוב מעשה נערות של בנו לפום שכלו ובכדי להתדבק אליו ובנו יהיה גם כן מתדבק אליו באהבתו:
2
ג׳אשר על כן חובה ביד האדם לייגע נפשו להיות עסק תורתו ועשיית מצותיו בדחילו ורחימו שכליים או על כל פנים על פי דחילו ורחימו טבעיים ואם לא יעלה בידו ולא ישיג אפילו דחילו ורחימו טבעיים תהיה על כל פנים עסקו על פי אמונה ועול מלכות שמים והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה שהאדם מוכרח לייגע נפשו הן בעבודה זו קריאת שמע ותפלה והן בעסק תורה ומצות בכדי להתבונן בכל שכלו ביחודו יתברך להוליד על ידי התבוננותו אהבה ויראה הן מצד בחינת אהבת עולם והן בבחינת אהבה רבה וכמו שבארתי לעיל ולא יחוש אולי הם דמיונות כי בוודאי יש בכל נפש שני הבחינות אהבה רבה ואהבת עולם בכח אהבתו המוסתרת אשר בכח נפשו רק בבחינת ההתגלות לא כל הנפשות שוים אשר על כן יטריח בנפשו להוציא אהבתו המוסתרת להביאה לידי גילוי בחכמתו ובינתו ודעתו ובהולדת אהבה ויראה:
3