שערי עבודה, שער רביעי ל״חSha'arei Avodah, Fourth Gate 38
א׳והנה כמו שיש באדם כל האברים בגופו בפרטיות כל האברים וגם שערות וצפורניים כמו כן יש בנפש האלוק"ית שבאדם בפרט כל בחינות האברים בבחינת אלק"ות אשר על כן פעמים גוברת בחינה זו ופעמים גוברת בחינה זו לכן הוא פעמים בגדלות ופעמים בקטנות ופעמים בקטנות דקטנות בבחינת חיצוניות גמור אך כל זמן שהם בבחינת חיבור דהיינו שיהיה עיקר כוונתו לדבקה בו יתברך ולעשות הטוב בעיניו על ידי קיום תורתו ומצותיו ומכל שכן היא הראשית לסור מהרע אשר היא קדמה לכל הבחינות בזה הוא מקושר ומחובר אליו יתברך הגם שבהתגלות לא נגלה כל כך מטעם הנזכר לעיל כי נצרך לכל הבחינות אשר על כן בל יפול לב האדם עליו ממיעוט ההתגלות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור וגם לא אתה בן חורין להבטל ממנה רק שנצרך להיות התחזקות תמיד לייגע נפשו בכל כחו בקריאת שמע ותפילה ולקבל עליו עול מלכות שמים על כל היום בבחינת נצח הוד יסוד ואפילו על ידי עסק התורה ומצות ואפילו בצרכי גופו יהיה כוונתו בכדי לעשות רצונו יתברך ואחר שמתייגע בזה בכל כחו אל יחוש על ההתגלות אשר בנפשו ואל יחוש שהיא דמיונות שהכל הוא באמת כמו שנתבאר לעיל בארוכה:
1
ב׳רק זאת צריך לשמור בנפשו מהדמיונות שלא ידמה בנפשו שהשיג איזה בחינה בבינתו ודעתו ובאהבתו או בעסק התורה זאת ישיב אל לבו אשר מצד אמיתיותו יתברך הרי אי אפשר להשיגו אפילו חלק אחד מריבי רבבות כי אינו בערך השגה כלל רק שהוא מושג מצד התקשרותו האמיתי בכל העולמות אשר אין זולתו אבל לא מצד ההתגלות וזה גם כן אינו אלא כשאינו מחשיב עצמו לאיזה מהות ובטל אליו במחשבתו ומדותיו כל אחד ואחד לפי בחינתו מצד זה הוא אמת אבל כשמחשיב עצמו לאיזה מהות בהתקשרותו זה הרי הוא מהות נפרד בבחינת חיצוניות אם כן לא השיג כלום והוא דמיונות שוא כי כל עיקר האמת הוא מצד התעוררות הביטול:
2
ג׳והוא דומה להאברים המחוברים בגוף לאחדים אזי הם מתקשרים בהנפש בקישור אמיץ ונגלית על ידיהם הנפש בהשוואה הגם שבהתגלות המה אינם נערכים בערך אחד כמו שנתבאר לעיל אף על פי כן עצם הנפש שוה בכולם והנה האברים אינם מרגישים עצמם לאיזה מהות רק שבטלים לגמרי אל הנפש לכן מתאחדים עם הנפש באחדות עצום אשר על ידי החיבור והקישור הזה נעשו לאחדים ממש עם עצם הנפש לכן הגם שההתגלות אינו שוה בהם עם כל זה בעצם הם אחד כלי השכל עם כלי העשיה אבל כשיפרד האבר מהגוף הרי אין הנפש מתפשטת בו הגם שהכלי הוא בשלימות הרי הוא רחוק ממהות הנפש בתכלית ההרחקה:
3
ד׳כן הוא בהתפשטות חיות אלק"י בכל נפש מישראל כשהנפש מחוברת ומקושרת בביטול אל חיות אלק"י אשר בתוכו אז הדביקות מהתגלות חיות האלק"י אשר נמשך בנפשו הגם שהיא מועטת בהארה והארה דהארה בבחינת דמיון אף על פי כן היא אמיתית מצד ההתקשרות בו יתברך כמבואר לעיל אבל כשמחשיב עצמו לאיזה מהות ודומה לו שהשיג איזה דבר נמצא מחשיב עצמו לאיזה מהות ובזה הוא נפרד מאלק"ות כידוע שכל עיקר התגלות אלק"ותו יתברך הוא דייקא על מי שבטל אליו לגמרי כי עיקר התגלותו הוא יחודו יתברך אשר הוא אחד בכל סטרין ואין מהות זולתו וכשאדם מחשיב עצמו לאיזה מהות הרי הוא היפוך האחדות כי בחינת אחד הוא שאין שני לו בשום בחינה ואין נמצא בעולם דבר שחוץ ממנו ואם הוא מחשיב עצמו למהות בפני עצמו הרי יש דבר זולתו חס ושלום נמצא נפרד מיחודו נמצא שמצד הפרדו בהתגלותו למהות הרי אינו משיג כלום כי מצד התגלות הדרגין הרי אין להשיג אפילו דרגא שלמעלה ממנו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה רגלי החיות כנגד כולם דהיינו שכל העולמות אינם נחשבים לאיזה מהות נגדם ופשיטא שאין להשיג את בחינתם ומכל שכן להשיג הבורא יתברך אשר מושלל מערך עולמות בשלילות אין קץ ואיך יפול לשון השגה או התחברות ממש כמו האבר הנפרד מהגוף אשר אין להעריכו באיזה ערך דערך למהות הנפש ככה ויותר על כן להשיג בשכל אנושי חיות האלק"י אשר על כן נאמר רם על כל גוים הוי"ה שהוא מרומם עליהם ברוממות אין קץ מבחינת השגה ואין שייכים אליו כלל מצד שהמה בחינת נפרדים ומחשיבים עצמם ליש ודבר ואני ואפסי עוד ועל זה נאמר תועבת הוי"ה כל גבה לב ואומר כי גאה גאה כתרגומו גאה על גיוותניא כי במדה שאדם מודד וכו' דהיינו אם מחשיב עצמו מצד ההתגלות ומגביה עצמו מעורר כביכול רוממותו יתברך וגיאותו מצד ההתגלות אשר מצד ההתגלות הרי הוא מרומם בערכים אין קץ ואי אפשר להתקרב אליו יתברך נמצא נעשה בחינת נפרד אבל ישראל שהמה דבוקים באחדותו יתברך לכן הם קרובים אליו מצד ההתקשרות והביטול אליו יתברך כמאמר הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלקי"ם קרובים אליו כהוי"ה אלקינ"ו בכל קראנו אליו מצד שהוי"ה הוא אלקינ"ו כי הוי"ה ברוך הוא נמשך ומתקשר בכל נפש מישראל והוי"ה הוא עצם הביטול והוא עיקר האחדות וכמבואר בזוהר אחידין ביה וכו' מצד ביטולם האמיתי בבחינת שפלות אמיתי כמאמר הכתוב ואת דכא ושפל רוח אבל בחשבו עצמו לאיזה מהות הלא לא אחיד ביה ואם כן מה שמדמה בנפשו שהשיג איזה דבר הרי הוא רק דמיונות אשר על כן צריך לידע בנפשו שמצד עצמו אינו נחשב לאיזה מהות כלל וגם מצד השגה מצד ההתגלות מצד היש הוא רק דמיון רק מצד אמיתיותו ברוך הוא ואחדותו אשר אין זולתו יבוטל אליו שהוא נחשב לאין וזה הוא וודאי אמת אפילו מצד ההשגה קטנה שבקטנות כי אין חילוק אצלו יתברך כלל מצד האמת כמו שכתוב ואמת הוי"ה לעולם:
4
