שערי עבודה, שער רביעי ל״טSha'arei Avodah, Fourth Gate 39
א׳והנה ידיעה זו הוא בכל אחד ואחד לפי שיעורא דיליה הגם שהבאתי לעיל משל להתקשרות אברי הגוף להנפש ובטילתם אל הנפש התקשרות הזאת היא מצד הבריאה אבל בעבודה לא כל אדם זוכה לזה שיהיה ביטולו אל הוי"ה כאברי הגוף להנפש אשר אין להם שום רצון והרגשה מצד עצם רק מצד הנפש אלא הצדיקים הגדולים אשר נשמתם מאצילות כמו האבות ודומיהן אשר לא הרגישו חיות אחר בלתי חיות אלק"ות כי הפכו את נפש הבהמיות לגמרי אל הקדושה עד שלא היה להם רצון וחפץ אחר רק חפץ אלק"י והיה ביטולם ממש כאברי הגוף אל הנפש אבל אותן שלא הפכו לגמרי הנפש הבהמיית הרי יש להם חיות מצד נפש הבהמיית אך אף על פי כן בעת העבודה יבין בדעתו שאין זולתו יתברך ואשר הוא מצד עצמו אינו מהות כלל ולא השיג כלום וגם להיות לו לזכרון תמיד אפילו כל היום שהעולמות וגופו ונפשו הם אינם מהות כלל בידיעה זו מתקשר אליו יתברך ועל זה נאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה דהיינו כי משה הוא בחינת הדעת של כל אחד ואחד אשר על כן בבחינת הדעת יהיה עניו מאד מכל האדם דהיינו להבין בדעתו שאין מהותו נחשב לאיזה מהות אבל לא יפול הנופל מזה מאחר שאינו משיג כלום הרי איך יעבוד עבודתו באהבה ויראה ודביקות על זה נאמר ויגבה לבו בדרכי הוי"ה אדרבא בזה יגבה לבו שבוודאי בעבודה זו מתדבק אליו דווקא מצד אמיתיותו ברוך הוא אשר באמת אין זולתו ברוך הוא נמצא שבכל מקום הוא מתפשט בכל תנועה מצד ההתקשרות וההתחברות ומצד החיצוניות שהוא ההתגלות כשרואין העולמות בבחינת נפרד על פי צמצום והסתרה הרי אין להעריך ששום נברא ישיג הבורא ברוך הוא אשר אינו בכלל השגה אבל מצד הפנימיות דהיינו כשמתבונן מצד כחם של העולמות הכל הוא כחו לבדו יתברך ונשמותינו הם נמשכים מפנימיות העולמות מצד שם הוי"ה ברוך הוא שהוא שם העצם ומצד הפנימיות הרי אין מלבדו ובכל שכל ומדה ממש יוכל לדבקה בו מצד החלק שבכל איש מישראל ועל זה אנו אומרים קודם התפילה מה אנו מה חיינו מה צדקינו וכו' להשפיל את עצמו מצד החיצוניות אשר מצד החיצוניות אין נחשב הגוף עם הנפש וכל העולמות לאיזה מהות אבל מצד הפנימיות אומרים אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שמצד החלק והגורל שהוא למעלה מן הדעת ומצד הירושה אשר לנו מהאבות בזה נוכל להדבק אליו יתברך באמת והוא כדי לחזק את הלב דייקא לעבודתו יתברך וכן אחר העבודה שהיא קריאת שמע ותפילה שהיא עיקר ההתדבקות אליו יתברך אז תקנו לומר ונפשי כעפר לכל תהיה כדי להשפיל את נפשו וגופו שלא יתגלה לאיזה מהות או שהשיג איזה דבר מצד עצמו רק ההשגה הוא מצד יחודו האמיתי ודבר זה הוא בכל חד וחד לפום שיעורא דיליה הגם שמרגיש בתפילתו שהוא האוהב והוא החפץ לדבקה בו אין זה חשש כי אדרבא עיקר הכוונה שיבין וידע בשכלו שאין זולתו ושיהיה האהבה לדבקה בו ושיהיה רצונו לצאת מהיש וליבטל אליו רק שידע בנפשו שמצדו לא השיג כלום:
1
ב׳ועל זה נאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב דהיינו שנצרך שני בחינות בעבודה לידע ולהבין שהוא יתברך רחוק מהשגה ואינו בערך השגה כלל מצד ההתגלות בבחינת חיצוניות אבל באמת מצד הפנימיות הוא קרוב מאד כי אין זולתו כלל וכל עבודתו תהיה לצאת מחיצוניות וליבטל ולהתדבק מצד הפנימיות כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ובזה מוכרח להיות דווקא בהרגשה דהיינו שירגיש את נפשו הבהמיות איך שכל שכלו ומדותיו הם מצד החיצוניות רחוקים מאד וכל עבודתו יהיה לבטל השכל והאהבה שמצד החיצוניות ולדבקה אל הפנימיות על פי המבואר לעיל ולא כמו המדמים בנפשם שהרגשת חיות אלק"י בהתפעלות אהבה ויראה בלב הם מחשבים להרגשת היש וטעות הוא בידם אחד הוא שלפי אופן דמיונם הרי תשאר נפש הבהמיית בתקפה ותולדתה בשכלה ומדותיה מאחר שלא מבטלים אותה באהבה בלב ושנית הוא שמרחיקים את נפשם מלאור באור החיים לעורר את הפנימיות אשר מצד הפנימיות הוא יתברך נמצא בכל תנועה ותנועה אפילו מצד הגוף וכבר ביארתי שאפילו בצדיקים הגדולים המהפכים את כל מדותיהם ונעשו בחינת מרכבה עם כל זה מרגישים דייקא חיות אלק"ות כמו שמרגיש הגוף חיות הנפש רק שביטולם היה גדול עד שלא נחשבו לאיזה מהות ומכל שכן לאותן נשמות המלובשים בנפש הבהמיות ולא הפכו אותם אשר מרגיש עצמו למהות מצד נפש הבהמיית להם הוא דווקא העבודה בהרגשה לבטל נפשו ולהפכה אל הקדושה כי אם לא כן מי הוא העובד רק בעת העבודה לא ידמה בנפשו שהשיג איזה דבר או שהוא איזה מהות מצד עצמו ולא יתפעל מעבודתו ויגבה לבו שהוא עובד הוי"ה רק ידע ויבין שהוא מצד עצמו אינו מהות כלל וידיעה זו היא בכל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה וזהו המלחמה שבשעת התפלה וכל שכן כל היום אבל אף על פי כן יהיה אצלו התגברות שבוודאי על ידי עבודתו משיג ומתדבק אליו יתברך מצד הפנימיות ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל אחד יאמר לנפשו מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותי הגם שלא כל אדם זוכה לזה אף על פי כן כל אחד בבחינתו אם הוא מייגע עצמו בתפילתו לפום שיעורא דיליה מגיע ממש למעשה אבותיו רק שהחילוק הוא בהתגלות ההארה בנפשו הן מצד שורש נשמתו בכלל והן בכל נפש בפרט לא כל העיתים שוות כמו שנתבאר לעיל ומצד זה יתחזק בנפשו בכל עוז הן בעבודתו זו קריאת שמע ותפילה והן בעסקו בתורה ומצות ידע באמת שעל ידי עסק הזה נכללת נפשו באמיתיותו ברוך הוא כל אחד ואחד כפי כוונתו והתפעלותו בעסקו בתורה ומצות רק החילוק וההבדל הוא מצד ההתגלות וכמבואר לעיל כל הפרטים ויבין וידע ויאמין שאין שום דבור ועובדא ומחשבה לבטלה חס ושלום שאינו פועל וממשיך אלק"ותו יתברך ובזה נכללת נפשו ממש באלק"ותו יתברך ואדרבא בזה תתחזק נפשו ויהיה לו שמחה וחדוה אשר זכה להעשות אושפיזיכין לאלק"ותו יתברך על ידי עסק התורה ומצות ויגיל וישמח בחלקו חלק הוי"ה אשר בקרבו כמאמר הכתוב שוש אשיש בהוי"ה תגל נפשי באלק"י מצד שהוא אלק"י בזה תגל נפשי וכמאמר הכתוב ישמחו ישראל בעושיו:
סליק שער התורה ומצות שער רביעי:
סליק שער התורה ומצות שער רביעי:
2