שערי עבודה, שער שני כ״אSha'arei Avodah, Second Gate 21

א׳ובחינה שניה שהיא בחינת נגה שהיא העומדת להתברר להעשות לבוש אל הקדושה ולהיות נכללת בקדושה ממש אשר על ידי נגה הוא התגלות והנה עיקר בחינת נגה הוא הרגשת כל דבר דהיינו למשל באדם יש בכחו החכמה והמדע אשר כח הנפש והוא שלא בהרגשה וכל זמן שלא באה להתגלות הרי הוא חכם בכח כו' אבל כשבאה החכמה לידי גילוי הרי הוא מרגיש חכמתו וכן מדותיו אשר יש לו כל המדות בכח וכל זמן שלא באו לידי גילוי הרי הם בכחו נעלמים אבל כשבא לגלות מדותיו הרי הוא מרגיש אהבתו וכן כל הבחינות והנה כל זמן שהם עדיין בכחו הרי אינו מרגיש המדות הגם שהם בכחו אבל אינו נגלה מהמדות התפעלות כלל אבל כשבאו להתגלות הרי הוא מתפעל במדותיו ומרגיש בהם נמצא הרי יש בהגילוי שני בחינות אחד הוא ההתגלות מכח ומהעלם אל הגילוי להיות משכיל איזה השכלה או לאהוב איזה דבר ובחינה שניה שמרגיש בהשכלתו וכן באהבתו ומתפעל מההשכלה עצמה ומאהבתו ומרגישה:
1
ב׳והנה התפעלותו והרגשתו זה הוא בא מצד המנגד דייקא כי בעצם אחד אין שייך התפעלות כלל דהיינו בעצם ההשכלה כאשר היא בכח נפשו אינו בערך התפעלות רק כשבא להתגלות כליו במוחו אשר כלי הגוף אינם בערך השכלה אז מרגיש השכלתו וכן כשהיה לו איזה אופן בתחלה שלא היה לו התחברות עם זה ועל ידי השכלתו מתחבר עם זה או היה לו איזה דבר שרחוק מהשגתו ועל פי שכלו השיג זה או שהיה לו איזה דבר המנגד אליו ועל ידי השכלה הפכה לרצונו מתפעל מזה וכן הוא במדות כשמתמשך לאיזה דבר באהבה או ביראה או בגבורה וכדומה או שמתקצף על איזה דבר הרי הוא מרגיש באהבתו כו' אבל האהבה בעצם אינה בהרגשה כלל כמו שאנו רואים בחוש שאדם אוהב עצמו יותר מחוץ ממנו אף על פי כן אינו מרגיש ומתפעל מאהבת עצמו ואינו בערך הרגשה כלל אבל אהבתו אל בנו הרי הוא מרגישה ומתפעל מצד שאהבתו מתפשטת למהות וגוף אחר וכל אהבה שהיא בבחינת ריחוק מהותו שם הוא התפעלות יותר דהיינו כשמתקשר באהבתו לאיש אחר באהבת רעים מרגיש ומתפעל מאהבה זו יותר מהאהבה שאוהב את בנו הגם שהאהבה שאוהב את בנו היא עצם האהבה אשר אין לדמות האהבה לאהבת רעיו אף על פי כן מצד התקרבותו תמיד אליו בהתדבקות תמיד אין האהבה בהרגשה כל כך וגם כן אינו מתפעל מאהבתו כל כך רק כשבנו מתרחק ולא ראה אותו זמן רב אז התעוררות אהבתו בגילוי יותר וזהו בא גם כן מצד הריחוק ולכן הרגש האהבה הוא לבנו הקטן יותר מלבנו הגדול כי מצד קטנות בנו הקטן הוא אינו בגדר אחד עם מהותו ושכלו רחוק משכלו ומדותיו המה בבחינת ריחוק ממדותיו ולכן מרגיש בגילוי אהבתו אבל לבנו הגדול אשר הוא משתווה עמו בערך אחד אינו מרגיש בגילוי אהבתו כל כך הגם שבעצם האהבה אוהב את בנו הגדול יותר ואהבתו בשלימות יותר והראיה לזה כי אם יהיה לו איזה צער הן בחולי או בשאר צער הרי הצער יותר מבנו הגדול מצער בנו הקטן ואף על פי כן נרגשת גילוי האהבה יותר לבנו הקטן וכן הוא בהשכלה כל שמשכיל איזה דבר הרחוק מהשגתו מתפעל בהשכלתו יותר דהיינו כשמתרץ איזה קושיא חזקה או משכיל איזה דבר פלא או יכול להפך איזה מהות דהיינו למשל לעשות מעפר זהב וכדומה לזה לשנות המהות אזי מתפעל יותר:
2
ג׳והנה אם משכיל איזה דבר עמוק מצד השכלתו הקרובה ורגילה אליו אינו מתפעל כל כך וכל אלו הדברים יבין המבין שכן הוא דהיינו הרגשה והתפעלות הוא דייקא לדבר הרחוק ממהותו וכל שנתקרב אליו ביותר תתמעט ההתפעלות עד שאהבה שאוהב את עצמו אינה בבחינת התפעלות כלל ובבחינת עצם האהבה כל דבר שקרוב אליו ביותר שם הוא עצם אהבתו ביותר נמצא דרך כלל כל בחינות הן בהשכלה הן במדות נתחלק לשלשה בחינות דהיינו עצם ההשכלה שהוא כח ההשכלה או כח המדה ובחינה השנית הוא גילוי השכלה והמדה ובחינה שלישית הוא הרגשות השכלה והמדה וההתפעלות מהם עתה מזה יובן למשכיל למעלה בהתגלות אלוק"ותו יתברך יש השלשה בחינות הנזכרים לעיל דהיינו הביטול העצם מצד עצמותו שהוא אלוק"ותו יתברך המתמשך בכל הארבע עולמות בריאה יצירה עשיה שהוא כחו יתברך שבבחינת יחוד האצילות וכחו יתברך הנגלה בבחינת ביטול היחוד בבחינת השכלה שהוא כח הביטול מצד כח ההשכלה שהוא אלוק"ותו יתברך המתמשך ומתגלה בעולם הבריאה דהיינו שמתייחד בבחינת השכלה להיות נמשך ביטול גמור בבחינת השכלה וכן הוא ביצירה שהם המדות שהם כוחות מדותיו יתברך שהוא כח הביטול אשר מצד כח המדות וכן במעשה שהוא עולם העשיה ובחינה השנית הוא גילוי הביטול הנגלה בכל ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה דהיינו גילוי יחודו יתברך שבבחינת אצילות אשר התייחדותו יתברך בבחינת עולמות הוא שנגלה יחודו יתברך על ידי בחינת העולמות והדרגין כי בעצם כחו יתברך אין נופל לשון יחוד כי הוא עצם אחד כי אם היחוד הוא מצד שכל העולמות וכל הבחינות הנמצאים בעולם המה בבחינת התחלקות ואף על פי כן הוא יתברך מתייחד בהם וגילוי יחודו יתברך שהוא מצד ההשכלה הרי גילוי הביטול ויחודו יתברך נגלה מצד ההשכלה וכן גילוי הביטול והיחוד הנגלה ביצירה מצד מדותיו יתברך הרי הביטול והיחוד נגלה מלבוש המדה דהיינו שההשכלה והמדה המה מהותים נבדלים שהוא העצם של ההשכלה ועצם המדה הרי הם מהותים נבדלים רק שעל ידם הוא גילוי הביטול וכן בעשיה בעולם המעשה אשר העשיה והביטול שעל ידי העשיה נגלה בלבוש העשיה ובחינה השלישית הוא הרגשת הגילוי דהיינו התעוררות וההתפעלות הנמשך מהשכלת היחוד וכן מאהבתו אליו וכן בחינת העשיה הוא ההתגלות בכלי עשיה אשר הכלים מרגישים הגילוי דהיינו בעשיה שהוא ביטול האופנים והגלגלים וצבא השמים אשר כולם מרגישים ביטולם אליו יתברך וכן הוא ביצירה ששם החיות אשר המה מתפעלים ומרגישים מביטולם כמאמר והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים וכן בבריאה הוא הרגשת השכלתם וביטולם על ידי השכלתם כמאמר הכתוב שרפים עומדים ממעל כו' וקרא זה אל זה כו' והקריאה הוא בחינת הרגשה כי כל קריאה הוא לבר כידוע ולכן נאמר וינועו אמות הסיפים מקול הקורא:
3
ד׳והנה בחינת הגילוי וההרגשה הוא הכל מצד היש הנגלה בבחינת יש גמור והבדל הבחינות הוא על ידי הגילוי וההרגשה כי בעצם אחד אין שייך גילוי והרגשה ולכן כל הגילוי וההרגשה הוא בא דייקא מהבירורים מבחינת היש הנברר מהשבירה לכן על ידי היש הוא הגילוי וההרגשה מצד שהם לחלק יצאו ולכן על ידם נגלה יחודו יתברך בכל העולמות והנה בחינת היש הזה המתברר להעשות לבוש דהיינו שיהיה נגלה על ידו יחודו יתברך אשר לזה היה עיקר הכוונה בשביל גילוי כבודו יתברך הוא הנקרא נוגה כי פירוש נוגה הוא לשון זיו כמו שהזיו הוא מהמאור וכו' שהזיו ואור אינו מתייחס כי אם אל החושך כשמאיר הזיו בחשך אז האורות מאירים בחשך עד שעל ידי האור יכול לראות גם כן בחושך אבל אם לא היה חשך כלל לא היה שייך לקרותו בשם אור כלל וכמאמר הכתוב כיתרון אור מן החושך כן הוא נוגה הוא ההתגלות שמצד ההסתרה שהוא היש שהוא בחינת חשך והסתר ועל ידי נוגה נגלה יחודו יתברך אפילו מצד היש שמאיר אורו יתברך בבחינת ההסתרה:
4