שערי עבודה, שער שני כ״דSha'arei Avodah, Second Gate 24
א׳והנה בחינה הזאת שהוא גילוי ההשכלה והמדה והמעשה נתחלקת לשני בחינות אחד הוא כשנגלה כבודו ויחודו יתברך על ידי ההשכלה והמדה והמעשה ובחינה שניה היא עצם ההשכלה ועצם גילוי המדה והמעשה דהיינו שלא נגלה הביטול על ידם ובחינה הראשונה נקרא טוב שבנגה שהוא ממראה מתניו ולמעלה ובחינה שניה הוא התערבות טוב ורע ונקרא ממראה מתניו ולמטה דהיינו שיש בהשכלה ובמדה זו שני אופנים וכשנתדבקו על ידי השכלה ומדה זו אליו יתברך אז נהפך לטוב וכשחס ושלום ינטה מדרך הטוב דהיינו להשכיל ולאהוב היש אז נקרא רע והם הדברים המותרים אשר יכול ללקחם לאיזה צד שירצה כמבואר לעיל ויתבאר עוד לקמן אם ירצה השם:
1
ב׳והנה בחינה זו שהוא ממראה מתניו ולמטה נתחלקת גם כן לשני בחינות בחינה אחת הוא עצם המדה ועצם ההשכלה דהיינו כח ההשכלה להשכיל בבחינת יש וכח המדה הוא לאהוב כל דבר וכח המעשה ובחינה שניה הוא לבוש ההשכלה ולבוש המדה ולבוש המעשה דהיינו באדם יש בכח נפשו החיונית והטבעית אשר נקראת נפש הבהמיות יש בה עצם המדה שהוא כח האהבה ויש בה התלבשות האהבה בגילוי הרגשתה לאיזה דבר תתפשט האהבה אם לאכילה או ללבוש או לאיזה דבר חפץ שם מתלבשת האהבה כי הלבוש שמצד הבהמיות אינה אלא מצד הרגשה ממשית דווקא הנגלה לעין כל והצריך לחיות נפשו דייקא בבחינת גילוי וכן הוא בהשכלה להשכיל הדבר הנרגש בפועל וכל שאינו מרגיש בפועל בבחינת היש הממשי לא תושכל אצלו וכן בלבוש המעשה היא המתלבשת בכלי הגוף בפועל ממש לראיה ושמיעה וריח ודיבור ומשמוש והילוך הכל הוא בפועל גמור וכל שאינו נרגש בפועל ממש אינו רואה ואינו שומע וכו' כי כן היתה הבריאה מאתו יתברך להתגלות דייקא בלבושים האלו לכוונת התגלותו יתברך בפועל ממש כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם:
2
ג׳והנה הלבוש מצד הגילוי הוא הנקרא רע גמור שבנוגה שכל ההתלבשות הוא דווקא ביש גמור וכל בחינת היש גמור הוא נקרא רע מצד הנפרד כי אם שעל ידי התהפכות יתהפך לטוב וכן הוא ברקיעים וצבא השמים אשר יש בהם כח סיבובם ומהלכם מצד טבעיותם הנטבע בהם בבחינת הנהגת העולם ויש בהם הלבוש שהוא המתלבש בגופם של הרקיעים ובכוכבים ובצבא השמים אשר נגלים ליש ודבר ממשי בבחינת יש גמור ונגלים נפרדים גמורים וכן הוא ביצירה ששם הוא הכחות המשפיעים להעולם שהוא ההטבעה שבכל העולם שהוא כחם וטבעם של כל הנבראים אשר לכל אחד יש מלאך המשפיע לכל טבעית הנבראים הן בדוממים ובצומחים ובחיים ובמדברים הן לחסד או לגבורה אשר מהם הוא כחם של כל הנבראים אשר מצד התגלות טבעם של כל אחד ואחד מתנהגים על פי מדותיו יתברך אך שבאים בבחינת הסתרה להחיות היש הגמור מצד הטבע שבכל אחד ואחד יש בהם גם כן כח ההטבעה ולבוש ההטבעה אשר יש להמלאכים שביצירה גם כן לבוש רוחני אוירי אשר בהם הוא ההלבשה להתפשט בכל נברא וכן יש בבריאה שהוא השכלות לחכמת הטבעית כל האופנים הנזכרים לעיל השכלת גופו וגידולו וסיבובו ומהלכו אשר לכן נקראו בחינת רע שבכל עולם ועולם אך הרע שבכל עולם אינם מתדמים זה לזה כי בעשיה הוא רובו רע וביצירה חציו טוב וחציו רע ובבריאה הוא רובו טוב ומעוט רע כי ההשכלה נדבקת יותר אל עצם המכוון יותר מבמדות ובמדות מבחינת מעשה כמו שנתבאר לעיל:
3
ד׳כי בהשכלה הרי משכיל גילוי אלוקו"תו יותר ועיקר הגילוי הוא השכלת הבורא ברוך הוא רק שבזה ההשכלה יש גם כן להשכיל היש של כל נברא אבל ביצירה שהם המדות יש מדות מצד הקדושה שהם חיות הקודש ויש מדות מצד ההיפך ומצד העשיה הוא רובו רע כי עיקר הוא התגלות היש בהרגשתו וממשו שהוא עיקר הנגלה ליש גמור רק שיש בהם קדושה שהוא ביטולם כמאמר הכתוב וצבא השמים לך משתחוים אבל עיקר התגלותם הוא בבחינת הנהגתם בבחינת גשמי ויש גמור בבחינת נפרד וכמו באדם החי אם משכיל איזה דבר בחכמה שהוא טוב הרי מצד ההשכלה הוא קרוב יותר אל אמיתת הטוב והמכוון אך בהשכלה זו יש גם כן השכלת הדבר בעצמו בחיצוניותו דהיינו שרואה איזה כלי שעל ידי הכלי יופעל דבר הטוב המכוון ואם הוא חכם יבין על עיקר המכוון מהכלי והכסיל יביט בחכמת הכלי בעצמה אך אף על פי כן נקל לבא אל המכוון אבל המדה שהיא בלי השכלה כי אם שאוהב הרי יש בה אהבה כאשר מצד עצם המכוון ויש בה אהבה מצד החיצוניות מאחר שהיא רק תשוקה לבד בלי השכלה ובמעשה הרי עיקר הנגלה הוא במעשה ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות כי מצד החכמה לא תחייב איך יבוא להתמשך אחרי תאות לבו כי מצד החכמה הרי הוא מבין העיקר איך שהכל הוא מאתו כי אם מצד חשק ואהבה והתאוה אינו נותן דעתו להעמיק ולהבין העיקר ומזה בא לידי ההיפך וככה הוא כביכול בבחינת העולמות אשר מצד השכלה שהוא הבריאה הלא נגלה בהשכלה שאין הדבר עושה עצמו רק אם אינו משים דעתו ושכלו להבין המקור ואינו משכיל רק ההתגלות בבחינת הבריאה נקרא רע אבל הרע שבה מועט והטוב הוא מרובה אבל בבחינת היצירה שהוא הטבע כמו שיש טבע לכסוף אליו יתברך כן יש טבע לכסוף אל ההיפך מצד הטבע הנטבע בה לכן הוא חציה טוב וחציה רע אבל בעשיה הרי נגלה ליש גמור והיש בהתגלותו הוא מצד הרע הגמור רק שמאמין שהכל הוא מהבורא ברוך הוא ובטלים אליו יתברך אבל עיקר ההתגלות הוא ביש גמור ולכן מצד כח הנגלה בהתלבשות העולמות הוא הנקרא רע כי מצד הגילוי אשר עיקר הגילוי הוא מצד היש אי אפשר להפכו אל הקדושה כי הגילוי הנגלה בעולמות הוא ההיפך הגמור המנגד אל הקדושה:
4
ה׳ועל זה מבואר בעץ חיים שהמלאכים דעשיה שהם המתלבשים בעשיה הם מצד הרע כי כל בחינת לבוש העשיה הוא עיקר להתגלות היש גמור בבחינת נפרד כי לכאורה הוא תימה רבה איך נקראים רע גמור הלא כולם לא נבראו אלא לעשות רצון קונם שהם הכוכבים והמזלות והגלגלים והשמש והירח אשר כולם בטלים למאמרו וכולם אומרים שירה ומתבטלים אליו יתברך אבל באמת בבחינת פנימיותם הרי הם עושים רצון קונם אבל בבחינת התגלותם שהוא בבחינת יש גמור וכל כחם הוא בבחינת יש ונפרד התגלותם דווקא בבחינת יש ונפרד גמור וכחם המה גם כן להתנהגות היש בבחינה הזאת הם נקראו בבחינת רע דהיינו שמהותם הוא דייקא לגלות היש אבל חס ושלום שמצד אמיתותם יהיה רע חס ושלום כי מצד העצם הכל הוא כחו לבדו יתברך המנהיגם ובטלים למאמרו כי אם מצד פעולתם והתגלותם הם נקראים רע ולכן עובדי כוכבים ומזלות ממשיכים מהם כחות היש ומחשיבים אותם לכח בפני עצמו וקורין אותם אלוק"ות מצד כחם שביש ומהם הוא כל סדרי הטבעת היש הן בהשכלות רעות הן בתאוות רעות כן כן הטביע בהם הבורא יתברך לכוונתו יתברך להפכם לטוב ולכן נקראו המלאכים שבהם בחינת רע דהיינו הכחות שנטבע בהם אבל חס ושלום לא מצד עצם הבריאה אשר בראם הבורא ברוך הוא בכוונה מיוחדת יקרא אליה רע כי מפי עליון לא תצא הרעות כי באמת הכל הוא כחו לבדו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולית מאן דנפיק מרשותיה לבר כמאמר הכתוב וכמצבייה עבד בחיל שמיא ודיירי ארעא ולא איתי דימחא בידיה וכולם בטלים למאמרו והשמש אומרת שירה עומדת במזרח ומשתחוה למערב וכן כל צבא השמים וכן כל הנבראים כי באמת יוצר הכל הוא ואין דבר שחוץ ממנו חס ושלום כי אם ההתגלות הנגלה מהם בבחינת יש הוא הנקרא רע וזהו לגבי דידן שהוא מצד ההסתרה אבל מצד עצמותו ברוך הוא הכל הוא כחו לבדו רק ההתגלות הוא הנקרא רע וכל עיקר הכוונה הוא להפכו אל הטוב:
5