שערי עבודה, שער שני כ״הSha'arei Avodah, Second Gate 25
א׳והנה בבחינת התהפכותם יש שני בחינות אחד הוא מצד הכח דהיינו בכח ההשכלה ובכח המדות ובכח המעשה הוא בחינת מותר הנזכר לעיל דהיינו אם מהפך כח ההשכלה לפנימיות וגם האהבה שבכוחו לאהוב הפנימיות וכן כח חיות הגוף ליבטל אליו יתברך נקרא בחינת טוב וההיפך כשהולך חס ושלום אחרי החיצוניות הוא נקרא רע אבל מצד הלבוש אי אפשר להתהפך מצד ההשכלה או האהבה לבדה כי כל עיקר התהוות הלבושים המה דייקא מצד היש שיהיה נגלה דייקא היש ואיך יהפך היש גמור אליו יתברך אשר הוא אינו בערך היש לכן כל עיקר התבררותם של הלבושים המה דייקא על ידי תורה ומצות מעשיות אשר המה דייקא בבחינת יש ובהם הוא רצונו יתברך דווקא מצד היש כי כל הבחינות הנזכרים לעיל בחילוקיהם והבדלם הוא הכל מצד הסתרה כמו שנגלו לגבי דידן אבל מצד עצמותו ברוך הוא הרי כל הנפעלים הוא הכל עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב אתה עשית את השמים וכו' ואתה מחיה את כולם כי הוא כביכול העושה שגם העשיה הגשמית הכל הוא מכחו יתברך וגם חיותם הוא מכחו יתברך וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם וכל העולמות תלוים בזרועו של הקדוש ברוך הוא ואין שום מציאות בעולם שלא נפעלו מכחו יתברך בעצמותו ואצלו יתברך אין מסתיר היש כלל ולא יגורך רע כתיב ואין רע יורד מלמעלה כי הוא יתברך שוה בכל הנמצאים בתכלית ההשוואה ואלו היה חס ושלום הסתלקות כחו יתברך אפילו רגע אז היו כל העולמות בטלים לגמרי אפילו בבחינת גשמיותם ואי אפשר לומר כי אלו היה הסתלקות חיותו מאתם היו העולמות נשארים בלי חיות רק הגשמיות היה נשאר אשר לא כן הוא כי היה בטל אפילו הגשמיות ויש הגמור והיו כלא היו מזה נראה שעצמותו ברוך הוא דייקא אפילו בכלים הגשמים והיש רק מסטרא דילן נראה ליש ונפרד בבחינת רע דהיינו כשהתחתונים אינם מעוררים בביטולם ויחודם בבחינת התדבקות החיות אליו יתברך שיהיו בטלים ומתקשרים ומתאחדים אליו הרי הנגלה הוא בחינת רע ויש גמור אבל כשמבטלים ומייחדים העולמות אליו יתברך בזה מעוררים כח עצמותו ברוך הוא שבכח היש להמשיך בהם רצונו יתברך שהוא התורה והמצות שהם עיקר רצונו ברוך הוא שלא בבחינת הלבשה בבחינת גילוי ובכח זה מהפכים אפילו בחינת הלבושים שהם היש גמור אליו יתברך וכאשר יתבאר עוד לקמן בפרטיות:
1
ב׳וזהו תכלית הכוונה מאתו יתברך להיות נגלה כבודו יתברך אפילו בתחתית הדרגין כמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ולכן כל עיקר התורה ומצוות הוא דייקא מצד היש אבל בבחינת התגלותם הרי נגלים ליש גמור כמבואר לעיל וכל זמן שלא נתברר בחינת היש נקרא בחינת רע וכל הבחינות המבוארים לעיל הוא הכל מבחינת נוגה שנקראו לבושים וכל הלבושים הוא הכל מבחינת נוגה רק שבבחינת לבושים עצמם יש כמה בחינות יש לבוש שמתדבק יותר אל העצם עד שמתחבר אל העצם ויש לבושים שעל ידם נגלה אלוק"ותו יתברך בהתחברותם וביטולם ביחודו יתברך והם הנקראים לבושים דקדושה ויש לבושין דחול שבהם מתלבשת מלכותו יתברך שהוא התפשטות גילוי אלוק"ותו יתברך בבחינת הסתר בעולמות בששת ימי המעשה דהיינו מה שמבררים על ידי העבודה בהתהפכות המדות מבחינת היש שהוא בחינת נוגה והם בדרך פרט כשהמדות מנפש הבהמיות מתהפכין ומתכפיין ומתבטלין אליו יתברך וגם מה שמבררים על ידי אכילה ושתיה ומשא ומתן ודומיהן שהם נקראים לבושים דחול ויש עוד לבושין גשמים שהם גילוי החיות להחיות היש דייקא בבחינת יש גמור להיות נגלה דווקא בבחינת יש:
2
ג׳ועל זה נאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם והתבררות לבושים האלו היא על ידי תורה ומצות מעשיות וכשמתבררין דהיינו על ידי לימוד תורה לשמה בבחינת מסירות נפש על התורה ועשיית המצוה בביטול לרצונו יתברך אז נקראו לבושין שפירין ונהירין אבל אם עושין מצות אנשים מלומדה ולומד תורה גם כן בזה האופן בבחינת יש אז התורה חוגרת שק דהיינו שנתגלית בלבושים בבחינת יש גמור וכל זה הוא בבחינת עשיית רצונו הגם שהמה בבחינת לבוש שק כנזכר לעיל אף על פי כן נקראים לבוש אבל חס ושלום כשאינם מבטלים היש והולכים אחרי תאות לבם בבחינת התגלות היש אפילו בדברים המותרים אינה נקראת בשם לבוש כלל כי אם נקראת בשם קליפה והיא קליפת נוגה דהיינו כמו שהקליפה היא מסתרת את האוכל לגמרי ואין האוכל נראה כלל הגם שנמצא בהקליפה כן בהתגלות היש לבדו שלא בביטול אליו יתברך הרי הוא מסתיר לגמרי לחיות אלוק"ות שבתוכו ונקראת קליפה אך אף על פי כן נקראת נוגה שביכולה להתהפך מקליפה ללבוש על ידי תשובה על ידי שחוזר לעשות רצונו יתברך כמו שנתבאר שהיא נקראת קליפה הדקה שעל האוכל אשר לפעמים נאכלת עם האוכל שלפעמים יכול להתעלות היש הגמור אל מקורו להיות נגלה דייקא עצמות אור אין סוף ברוך הוא על ידי בחינת היש שהוא על ידי עסק התורה והמצות כראוי ועל זה נאמר פתחת שקי ותאזרני שמחה ולכן קריאתה בשם נוגה כי כשמתבררת אז הוא התגלות אור אין סוף ברוך הוא בכל המציאות אשר לזה היה תכלית כוונתו יתברך להתגלות דווקא בתתאין ועל זה נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי עיקר התגלות אין סוף ברוך הוא הוא דייקא מצד היש כידוע שהמקדש והמשכן היו מדוממים וצומחים שגידולם הם מבחינת נוגה כידוע ובהם הוא גילוי שכינתו יתברך דייקא מה שלא נתגלה על ידי היחוד והביטול בבחינת עולמות עליונים שהוא על ידי החכמה והבינה כמאמר הכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כי הוא יתברך אינו בערך חכמה ומדע ולית מחשבה תפיסא ביה כלל אבל בבחינת היש הרי עצמותו ברוך הוא מתגלה בבחינת היש דייקא כשנתברר:
3