שערי עבודה, שער שני כ״וSha'arei Avodah, Second Gate 26

א׳נמצא העולה^הגה"האף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שתפילת ערבית רשות הגם שהיא העיקרית כבר תירץ בזה בזוהר הקדוש פרשת חיי שרה על שאלת ההוא גברא לרבי שמעון בר יוחאי עליו השלום הא בקדמיתא אבות תקנום להני צלותא ומה דאתקינו אברהם ויצחק הוא עיקרא ומה דאתקין יעקב דאיהו שבחא דאבהן אמאי איהי רשות ולא עיקרא כהני אמר רבי שמעון הא אתמר אבל תא חזי הני תרי זמנין דתרי צלותא לאו אינון אלא לחברא ליעקב בעדביה כיון דאתחברו דא בדא אנן לא צריכין יתיר דכיון דאתייהיבת אתתא בין תרין דרועין ואתחברת בגופא לא אצטריך יתיר הגה"ה ועל דא אנן בעינן לאתערא תרין דרועין בגין דתתייהיב בינייהו וכיון דאיהי בינייהו גופא ואתתא מילייהו בלחישו דלא לאדכרא ובגין כך יעקב משמש במרום תנינן מאי במרום כמה דאת אמר ואתה מרום לעולם הוי"ה פירוש כי הני תרי זמנין דצלותא הוא מצד החסד והגבורה והנה בחינת החסד הוא להמשיך אור הוי"ה ויחודו יתברך בבחינת כלים דהיינו שיתגלה יחודו יתברך אפילו מצד העולמות בבחינת המשכה ממקום גבוה למקום נמוך מצד התפשטותו יתברך בערך הכלים והעולמות שיהיו חיים בבחינת חיות מאור פני מלך חיים כי עיקר הכוונה מאתו יתברך הוא בכדי לגלות אלוק"ותו יתברך והנה הגילוי הוא רק מצד הסתרה והעלם שיהיו העולמות נגלים ליש ומהותים נבדלים כי אין גילוי אלא לזולת נמצא מוכרחים להיות העולמות נגלים בבחינת גבול ויש אך בחינת התגלותם רחוקים מאור פניו יתברך אשר אינו בערך גילוי והשגה ואשר באמת אין זולתו יתברך והמה נגלים דייקא לזולת אשר על כן על ידי מדת חסדו יתברך המשיך אור יחודו יתברך דייקא בבחינת הכלים לייחדם שיהיו מתאחדים ומתבטלים כיחוד הגוף עם הנפש אשר הנפש אינה בערך הגוף ואינם בגדר אחד רק מצד ההתקשרות נמשכה הנפש בערך כלי הגוף ומתאחדת עם הגוף להיות נמשך חיות הנפש בכלי הגה"ה הגוף בערך הכלים והתקשרות הזה הוא מכחו הפלא ומצד החסד שבהפלא מתמשך לפי ערך כלי הגוף כן הוא כביכול מתמשך בחסדו הגדול בכל העולמות בערך כלי העולמות בבחינת התאחדות בבחינת חיות על ידי כחו הפלא שהוא כתר בחינת עתיק ומתמשך בערך כלי העולמות ומתייחד עמהם בבחינת חסד שבפלא שהוא הכתר אבל כלי העולמות נגלים למהות נבדל רק מצד התאחדות בטלים ומתייחדים אליו וזה היה בחינת אברהם שהיה ממשיך גילוי אלוק"ותו יתברך בעולמות ומאחד העולמות אליו יתברך באופן שהיה ביטולם אליו בערך הכלים ושורש החסד הזה הוא הנקרא חסד דעתיק שהוא כחו הפלא ונמשך בחסד עולם לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה ואברהם היה מעורר כחו הפלא על ידי מסירת נפשו להמשיך החסד הזה בחסד עולם לכל חד וחד לפום שיערא דיליה והנה תכלית הכוונה היה שיהיה גילוי אלוק"ותו יתברך כמו שהוא בעצמותו יתברך שלא בערך הכלים דהיינו שיהיה נגלה על ידי הכלים דייקא בחינת למעלה מן הכלים והעולמות וזהו על ידי מדת הגבורה שמדתה הוא לעלות ולא לירד דהיינו טבע עצם הנכסף אל יסודו להעלות העולמות אל מקורם ושרשם וזה היה מדת יצחק שהיה בחינת רשפי אש דהיינו לבטל עצמו וכל העולמות כמו הגה"ה שהם בשורשם בבחינת בלי גבול ולכן שורשו היה גבורה דעתיק כי זהו גם כן מבחינת פלא שיהיו העולמות בחינת בעלי גבול בטלים בבחינת בלי גבול והוא מכחו הפלא הכל יכול להשוותם והנה שני הבחינות המה הפכים מנגדים כי מדת אברהם הוא דייקא להמשיך הגילוי דייקא בערך הכלים כי כן הוא תכלית הבריאה שיהיו העולמות בבחינת גילוי דייקא והגילוי אי אפשר להיות כי אם מצד הכלים ובחינת יצחק הוא להיפוך דהיינו לבטלם למקורם שלא יהיו נגלים כלל בבחינת כלים ויש ושני הבחינות המה מוכרחים דהיינו שיהיו העולמות דייקא בבחינת גבול ויש כדי שעל ידי הגבול יתגלה כחו יתברך בבחינת בלי גבול וגם מוכרח להיות הבחינה השנית דהיינו שיהיה אופן ביטולם בבחינת למעלה מן הגבול כי בגילוי הזה הנגלה על ידי הכלים הרי לא נגלה עצם הגילוי מאין סוף ברוך הוא רק לפי ערך הכלי ועיקר הכוונה שיהיה נגלה עצמותו ברוך הוא דייקא כמו שהוא לבדו בלתי בעל גבול כן יהיה מצד הגבול כמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד דהיינו שיהיה הגילוי שוה כמו שהוא בבחינת שמים ממעל ששם הוא גילוי כבודו יתברך בבחינת הוי"ה ברוך הוא מצד העצם בלי שינוי כן יהיה הגילוי על הארץ מתחת בבחינת הגה"ה גבול דהיינו שיהיה הגילוי שאין עוד ומצד הכלים הרי נגלו העולמות לעוד רק שמתבטלים ומתייחדים והנה כח המחבר שני הבחינות ומכללם הוא על ידי כחו יתברך הסובל שני הבחינות לכח אחד והוא קו המיצוע שהוא עצמותו ברוך הוא דהיינו שיהיו נגלים העולמות דייקא לבחינת יש ואף על פי כן יהיה נגלה עצמותו ברוך הוא אפילו מצד היש כי אצלו שוין היש והגבול עם האין והבלתי בעל גבול והוא מדת יעקב כנזכר לעיל ולכן ממילא על ידי שני אופני היחודים על ידי שני התפילות כמו שנתבאר לעיל ממילא נתגלה בחינת יעקב דהיינו שמזה נגלה כחו יתברך אפילו מצד היש וזהו דתרין צלותין לאו אינון אלא לחברא ליעקב בעדביה דהיינו ששני בחינות העבודה הוא רק שעל ידי זה יהיה גילוי אלוק"ותו יתברך אפילו מצד היש והעולמות שזהו עיקר מדת יעקב שהוא יוד עקב כמבואר לעיל דהיינו להמשיך ביטול העצמי בעקב וזהו לחברא ליעקב בעדביה כי עדביה הוא הנקרא גורל כמאמר הכתוב יעקב חבל נחלתו וחבל הוא פירוש גורל כמו חבלים נפלו לי בנעימים וכמו וימדדם בחבל מלא החבל להחיות כו' ומבואר בזוהר שהפיל עליהם גורלות כי בחינת יעקב שהוא יוד עקב שהוא גילוי עצמותו ברוך הוא הוא בחינת גורל כי כמו שהגורל הוא אינו בבחינת טעם ודעת דהיינו שאינו מגיע הגה"ה לו החלק הזה מצד החיות רק שזכה בגורל כן הוא כביכול התגלות אלוק"ותו יתברך בבחינת העולמות והתקשרותו והתאחדותו הוא שלא בדרך השתלשלות שיחוייב זה על פי חכמה רק שכך עלה במחשבה לפניו יתברך שהוא למעלה מן הטעם ודעת המושג וכמו שהוא מלמטה למעלה הביטול אליו יתברך מצד הגוף והיש הוא למעלה מן הטעם ודעת כן התגלות אלוק"ותו יתברך בבחינת יש הוא למעלה מן הטעם ודעת המושג רק מצד כחו השוה אשר אינו בערך השגה כלל וזהו חבלים נפלו לי בנעימים שהוא בחינת דוד המלך עליו השלום אשר עיקר ביטולו היה מצד היש שהיא בחינת מלכותו יתברך ואשר בבחינת מלכותו יתברך בחר בה הוי"ה ליקח לו לחלקו להיות גילוי אלוק"ותו יתברך דייקא מצד מלכותו יתברך כמאמר הכתוב ויבחר בדוד עבדו וזהו לא מצד הטעם ודעת המושג ולכן אמר חבלים נפלו לי שהוא לשון גורל שהוא למעלה מן הטעם ודעת וזהו בנעימים שהוא נועם הוי"ה שהוא בחינת עתיק שהוא בחינת התענוג שמקבל דייקא מגילוי אלוק"ותו מצד היש דייקא וכן אנו אומרים בכל יום מה נעים גורלינו שגורלינו הוא מצד נעימות כנזכר לעיל וזהו יעקב חבל נחלתו שבחינת יעקב הוא חבל שהוא הגורל להיות נחלתו שהוא ההשפעה מאין סוף ברוך הוא והנה בחינת יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה דהיינו קצה הגה"ה הראשון שהוא הביטול לאין סוף ברוך הוא מצד העצם וקצה התחתון לגלות אלוק"ותו יתברך אפילו מצד היש ולכן חיבר תרין עלמין שהוא יושב אוהלים בחינת לאה ובחינת רחל שהוא עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגליא וזהו לחברא ליעקב בעדביה כי על ידי תרין צלותין הנזכרים לעיל מחברין ליעקב גורליה כמו שנתבאר לעיל שלבחינת יעקב קדמו בחינת אברהם ויצחק ומצד שני הבחינות האלו היה מבריח מן הקצה אל הקצה וזהו מאמר הזוהר כיון דאתחברו דא בדא אנן לא צריכין יתיר דהיינו שעל ידי שני בחינות העבודה אתחברו דא בדא כנזכר לעיל אנן לא צרכין יתיר כי אם להבטל אליו מצד המצוע שהוא רעותא דליבא כי באמת הכל הוא לבדו יתברך ואין זולתו אפילו מצד היש רק שמצד ההסתרה נעשו בבחינת ריחוק בחינת עלמא דאתגלייא מעלמא דאתכסייא אבל בעצם הכל הוא חד אבל כיון דאתחברו זה עם זה הרי ממילא המה מחוברים ומיוחדים על אופן הראשון וכמו למשל אב ובנו שנתרחקו זה מזה בתכלית הריחוק לכן בכדי לקרבם זה לזה הוא על ידי ממוצעים וסרסרים לקרב לבבם דהיינו להמשיך אהבת האב אל בנו ולב הבן להיות בטל אל אביו והנה הממוצעים מקרבים על ידי שממשיכים בדברים המושכים את הלב לקרבם לפי ערכם אבל אחר התקרבותם זה עם זה נתקרבו בעצם כמו שהיה קודם הריחוק באמת עלמא עילאה ועלמא תתאה כחד שקולים כי הבל הוא עצמותו ברוך הוא בלי שום הבדל רק שמצד ההסתרה המה רחוקים זה מזה הגה"ה בתכלית הריחוק ולכן על ידי מדת אברהם ויצחק נתקרבו זה לזה הגם שהקירוב שעל ידי בחינתם הוא עדיין אינו בעצם הקירוב כי על ידי מדת אברהם אבינו עליו השלום היה ההתקרבות בערך כלים דהיינו המשכתו יתברך בבחינת יחוד בבחינת עולמות כמבואר לעיל ועל ידי מדת יצחק היה רשפי אש לצאת מנרתקי הכלים לעלות אל שורשם אך אף על פי כן מצד בחינתם נתקרבו וכיון שנתקרבו ונתאחדו הרי נתגלה עצמותו ברוך הוא בבחינת היש באופן העצם כאשר הוא מצד האמת ולכן נקראו תרין דרועין דהיינו כמו שעל ידי הדרועין מביא אדם הדבר החפץ אליו דהיינו איזה מאכל הערב לנפשו או איזה חפץ אשר נפשו חפיצה מצד שנוגע לעצם הנפש והנה בלא הדרועין הלא הדבר רחוק ממנו אבל על ידי הדרועין מקרב הדבר אליו וכיון שנתקרב אצלו הרי נשלם חפצו מצד העצם כן הם בחינת האבות אברהם ויצחק המה בחינת תרין דרועין שהם מקרבין כח העולמות שמצד היש אליו יתברך אבל כיון שנתקרבו אליו יתברך הרי נגלה כח עצמותו ברוך הוא מצד העצם וזהו עם כל דא אנן בעינן לאתערא תרין דרועין דהיינו שאנחנו צריכין לעורר שני בחינות הקירוב שהם שני התפילות בגין דתתייהיב בינייהו דהיינו בכדי להעלות ולקרב מדת מלכותו יתברך שהוא התגלותו יתברך שמצד היש ועשיה ומייחדין אותה על ידי תרין דרועין כנזכר לעיל וכיון דאיהי בינייהו גופא ואתתא דהיינו גופא הוא בחינת יעקב שהוא עצם הביטול מצד עצמותו ברוך הוא ואתתא שהיא נוקבא שהוא בחינת היש המקבל גילוי אין סוף בעצמותו מילייהו בלחישא דלא לאדכרא דהיינו שלא להזכיר בחינת הריחוק הנזכר לעיל שמצד ההתגלות רק לילך בתמימות דהיינו שלא יהיה נגלה רק אלוק"ותו בלי שום התבוננות רק מצד האמת לראות כבודו יתברך בלי הסתר כלל כי מאחר שנתקרבו על ידי בחינת מדות הנזכר לעיל הרי נצרך תמיד להיות התגלותו יתברך לבדו ולהיות בטל תמיד וזהו יעקב משמש במרום כי ידוע שמרום הוא כתר דהיינו שהתרוממות של אין סוף ברוך הוא הוא שלא בערך העולמות כי הוא מרומם לבדו כי מתנשא הוא שמנושא במעלה מהנמוך ממנו דהיינו מלך התנשאות שלו שהוא מנושא על העם וכן חכם גדול הוא מנושא מחכם קטן ממנו אבל רוממותו יתברך הוא מרומם לבדו כי כל העולמות המה כלא חשיבין לגביה ואין העולמות תופסים בו כלל איזה מהות ואין זולתו יתברך לכן מדת מלכותו יתברך היא נקראת כתר מלכות כי כחו יתברך שמצד היש הוא גם כן בחינת פלא שהוא בחינת מרום שהוא אינו בערך השתלשלות ובחינת יעקב היה מחבר שני הפלאים בבחינת מרום דהיינו שהיה הביטול שלו למעלה מן הטעם ודעת אל אין הגה"ה סוף ברוך הוא מצד העצם ומצד זה היה מבטל גם כן בחינת עלמא דאתגלייא מצד העצם וזהו יעקב משמש במרום כמה דאת אמר ואתה מרום לעולם הוי"ה כי אתה היא עלמא דאתגלייא מקבלת מבחינת מרום לעולם והחבור הוא על ידי הוי"ה ברוך הוא ודי למבין ולכן תפלת ערבית רשות דהיינו שלא קבעו חובה להמשכת יחודו בבחינה זו כי על ידי שני בחינות הראשונות נמשך ממילא יחודו יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא בבחינת יש רק מי שרוצה לחבר ולייחד בבחינה זו בפרט ולהמשיך התגלות יותר הרשות בידו וכל זה כשאדם עומד תמיד במדריגה זו דהיינו שיש לו בחינת אהבת עולם שנמשכה על ידי מדת אברהם שהוא היחוד מצד הדרגין והכלים כנזכר לעיל וגם יש לו רשפי אש על ידי מדת יצחק כנזכר לעיל ועומד תמיד בשני הבחינות בלי הפסק כמעלת האבות בעצמם אשר היו תמיד דבוקים בו יתברך בשני בחינות הנזכרים לעיל וכמו שמבואר בזוהר חיי שרה על דוד המלך עליו השלום שאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה כו' כי ערב ובקר וצהרים המה שלשה מיני התפלות ואיהי לא צלי אלא תרי מינייהו דהיינו אשיחה הוא תפלת שחרית ואהמה היא תפלת מנחה כו' אבל מי שאינו יכול להיות דבוק בשני הבחינות האלו תמיד כמעלת האבות ודוד המלך עליו השלום ודומיהם אפילו יכול להיות דבוק על ידי אחד מהבחינות תמיד ומכל שכן לאותם שאין דביקותם תמיד ולפעמים נפסק ההתדבקות להם הוא חובה להתפלל תפלת ערבית בכדי להמשיך הביטול אפילו מצד היש כי בבחינתם לא נתבטל היש לגמרי ונחשב אצלם למהות נבדל שאינם מבטלים אותו בשני הבחינות הנזכרים לעיל אשר על כן האידנא קבעהו עליהם חובה מטעם הנזכר לעיל ודי למבין והבן: מכל המתבאר שדרך כלל נערך כל חיות העולמות בארבע בחינות שהם חמשה דהיינו חיות אלוק"ותו יתברך המתמשך בכל העולמות להוום ולחיים ולקיימם תמיד בלי הפסק וזהו כלים ואורות שבכל העולם שהוא חכמה ובינה וחסד וגבורה שהם הכלים ואור אין סוף שבתוכם אשר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון והוא עשר ספירות של כל עולם שהוא אלוק"ות גמור שבכל העולמות והן הן עשר ספירות דאצילות והן הן עשר ספירות דבריאה יצירה עשיה וחילוקי שמותם אשר יקראו אשר נשתנו בשמותם אשר לזה יקראו עשר ספירות דאצילות וזה נקרא עשר ספירות דבריאה כו' הוא רק מצד העולמות אבל לגביה יתברך הכל הוא כח אחד שהוא כחו יתברך לבדו המתמשך בכל העולמות בלי שינוי והבדל כלל וכמו שנתבאר לעיל בפרקים הקודמים שדרך כלל כחו יתברך הוא המתמשך בכל העולמות וכשעדיין לא בא בהתגלות בבחינת בריאה כי אם שכל הכחות וכל בחינות העולמות הם בכחו יתברך שלא בבחינת גילוי רק כמו שהם לגביה יתברך נקרא כח העולמות אשר בכחו יתברך עשר ספירות דאצילות וכשנתגלה כחו יתברך בבחינת בריאה שהוא השכלת כל הנבראים נקרא כחו יתברך המתמשך בבחינת בריאה עשר ספירות דבריאה וכשמתמשך ומתגלה בבחינת יצירה נקרא עשר ספירות דיצירה וכן הוא בעשיה אבל כל אלו החילוקים והבדלים הוא הכל מצד גילוי העולמות שהם בחינת הלבושים אבל מצד כחו יתברך הכל הוא כחו לבדו יתברך ועל זה מבואר בתקונים מסטרא דלבושין אשתני מסטרא דלבושין דייקא אבל לא מצד עצם כחו כי כחו יתברך לא נשתנה בכל העולמות כי הכל הוא כח אחד שהוא כחו יתברך ולכן העשר ספירות דכל העולמות שהם הכלים והאורות שהם החכמה והבינה והחסד וגבורה אשר בכחו יתברך אשר הוא מתייחד בהם לכח אחד ממש הוא אלוק"ות ולכן לא נקראו אלא עשר ספירות לבד ולא ארבעים ספירות כי החכמה שבכוחו יתברך שבבחינת אצילות הוא ממש החכמה דבריאה וכן הבינה והחסד וגבורה וכמבואר זה בחלק הראשון ובחינה שניה הוא הלבושים שבכל העולמות דהיינו שעל ידם נתגלה כחו יתברך ויחודו כי עצם כחו יתברך בלי התלבשות אינו בערך התגלות כלל כמאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי כי אם על ידי לבושים הוא התגלותו יתברך והלבושים עיקרם הוא מבחינת היש הנגלה על ידי ההסתרה לבחינת יש ונפרד וכשמתבררין על ידי ביטולם אל יחודו יתברך הרי נגלה על ידם יחודו יתברך ובחינת הלבושים הם נחלקים לשלשה בחינות שהם ארבעה בחינה ראשונה הוא בחינת החשמל שביארנו לעיל שהוא בחינת עור דבוק אל העצם דהיינו כשהביטול הוא בהתדבקות גמור מצד יחודו יתברך מצד דביקותם אל עצם יחודו יתברך על ידי בחינת הלבושים הנזכר לעיל:

ב׳דהיינו שהיש מתדבק אל מקורו בבחינת יחוד הרי נקרא לבוש שעל ידה הוא גילוי יחודו יתברך בעולמות אך אף על פי כן מחובר ודבוק אל העצם מצד כח התקשרותו ובחינה שניה הוא בחינת הטוב שבנגה דהיינו שעל ידי כל הבחינות הן בהשכלה ובהמדות ובכח המעשה אשר מצד ההשכלה משכיל יחודו יתברך ומצד המדות יכסוף אליו יתברך ומצד כח המעשה בטל אליו יתברך מצד האמונה וקבלת מלכות שמים והוא נקרא לבוש ממש שאינו דבוק אל העצם כמו לבוש האדם שהוא מובדל מבחינת אדם אך כשלובשו מתחבר עמו כמבואר לעיל:

ג׳כן ההשכלה והמדות וכו' המה בחינות נבדלות מעצם אלקו"תו יתברך שהמה הכל מבחינת היש והזולת כי לעצם אחד אין שייך השכלה ומדות כמבואר לעיל וכל ההשכלה ומדות המה הכל מצד העולמות הנגלים בבחינת יש אך מבחינת ההשכלה והמדות מזה משכיל ומתדבק במדותיו אליו יתברך נמצא המה בחינות נבדלים רק שהם מתחברים אליו יתברך ובחינה שלישית שבלבושים הם ההשכלה עצמה והמדות בעצם והמעשה הנגלית בבחינת טבעית עולמות וחיותם והנהגתם בבחינת הטבעה בחיצוניותם והם הנקראים בחינת הרע שבנגה שהוא ממראה מתניו ולמטה אשר הרע זה כלול מטוב ורע דהיינו על ידי הבירור אם מהפכים טבעית ההשכלה וטבעית המדות אליו יתברך דהיינו על ידי ההשכלה החיצונית בבחינת עולמות נגלה למשכיל יחודו יתברך וכחו יתברך שבכל העולמות אשר הוא הממציאם ומהוום ומחיים ומקיימם ועל ידי זה מתפעל במדות הטבעיים להפכם אליו יתברך וכמו בפרט באדם אשר משכיל התגלות העולמות הנגלים בעשיה וברקיעים וגלגלים ובכוכבים ובצבא השמים איך שהם בטלים אליו יתברך ומזה מהפך מדותיו הטבעים גם כן החפצים בחיים הגשמים אליו יתברך ומברר אפילו אכילה ושתיה וכל עסקיו לבטלם אליו יתברך לדבקם אל הקדושה אז נעשים לבושים אל הקדושה והם הנקראים לבושין דחול כי ההשכלה אשר משכיל בפנימיות אלוק"ותו יתברך המתגלה בעולם נקראים לבושי הקודש אבל מההשכלה שבחיצונית נקראין לבושין דחול:

ד׳והנה בחינת לבוש הזה נתחלק לשני בחינות דהיינו כח החיות שבבחינות חצוניות שהוא טבע העולם ובחינה שניה הוא כח גילוי היש בעצמו וחיותו הנגלה להיות קיומו בבחינת יש דייקא והנה החיות שבבחינת היש נתברר על ידי עבודה בתפילה ודומה לזו וגילוי חיות שבבחינת גילוי היש בהתגלותו וקיומו זה נברר על ידי התורה ומצות: