שערי עבודה, שער שני כ״חSha'arei Avodah, Second Gate 28
א׳ומכל המבואר לעיל תבין שכל עיקר בריאת העולמות היה לכוונה זו לברר בחינת נגה שהוא בחינת גילוי היש שבכל עולם וכל בחינות ההלבשות הכל הוא על ידי בחינת נגה זו וכל עיקר התגלות נגה זו הוא על ידי בחינת מלכותו יתברך שנקראת שכינה שהיא כח המסתיר גילוי אלוק"ותו יתברך ומסתתרת בראש הבריאה כי כל עיקר גילוי אין סוף ברוך הוא הוא על ידי מדת מלכותו יתברך ועיקר הגילוי בבחינת מלכותו יתברך הוא דייקא על ידי בחינת הזולת בבחינת עלמא דפרודא כי אין מלך בלא עם היינו בבחינת ההתחלקות וכמשל ממלך בשר ודם שמתפשטת מלכותו על ידי רבוי עם ומדינות הרבה ומינים ממינים שונים מתגדל כבוד מלכותו יותר וכל שמתפשט בממשלתו בבחינת ריחוק יותר ומנצח שונאיו מתגדל מלכותו ביותר כן הוא כביכול שהתגלות מדת מלכותו הוא על ידי בחינת ההתחלקות ברבוי ההתחלקות ובשינוים הרבה ועוד זאת מצד ההיפך שהוא סטרא אחרא כשאתכפייא סטרא אחרא ומתהפכא מחשוכא לנהורא ומרירא למתקא בזה נגלה כבודו יתברך יותר אבל עם כל זה אין דומה המשל לנמשל כי במלך בשר ודם הרי העם והמדינות המה באמת נבדלים ממנו רק שמלכותו מתפשט ומתנשא עליהם ובטלים למאמרו אבל במהותם המה מהותים נבדלים אבל אצלו יתברך הרי אין דבר זולתו כלל ואין דבר נבדל ממנו וכולם מתאחדים אצלו יתברך בלי שום שינוי כלל אפילו בבחינת התפשטותו במדת מלכותו יתברך אשר על כן מצד עצמותו ברוך הוא מדת מלכותו יתברך בבחינת התנשאות הוא בחינת יחוד עצום כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל ולית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה כביכול הגם שבחינתם המה חלוקים בשני הפכים ממש כי מסטרא דקודשא בריך הוא הרי אין דבר נבדל מאתו ומתאחדים בכחו יתברך בלי רבוי ושינוי והכל הוא כחו יתברך אשר אין לתאר חס ושלום דבר נבדל ממהותו ומצד שכינתיה כביכול הוא דייקא בבחינת רבוי ושינוי כנזכר לעיל:
1
ב׳אך מצד כחו בבחינת פלא שיהיו שני הפכים בנושא אחד והוא סובל עליונים ותחתונים בנושא אחד שעליונים המה מצד היחוד ותחתונים הם בבחינת פירוד והוא סובלם בנושא אחד בבחינת יחוד שני הבחינות ואיך הוא זה האופן לא ידיעא והוא באמת פלא שהוא בחינת כתר ולכן אפילו בבחינת מלכותו יתברך אין שום פירוד חס ושלום לכן עיקר התגלות מדת מלכותו יתברך הוא רק מסטרא דנבראים אשר על כן מבואר בעץ חיים שבחינת מלכות דאצילות מתלבשת בוא"ו ימי המעשה בבחינת נגה דהיינו בבחינת התגלות היש שהוא ההסתרה כמו שהוא לגבי דידן ולכן כל העבודה דששת ימי המעשה הוא רק לברר בירורי נגה שהוא מצד בחינת היש לבטלו דייקא על ידי עבודה זו בקריאת שמע ותפלה לעורר יחודו וליבטל אליו באהבה ויראה ולדבקה בו וכל העבודה זו היא דייקא מצד נגה בבחינת גילוי הרגשת היש לדבקה בו יתברך על ידי אהבות ויראות שהמה דייקא מצד הרגשת היש כי בעצם אחד אין שייך אהבה ויראה כי אהבה ויראה המה משני בחינות זה אוהב לזה וירא מזה או אוהב איזה דבר אבל בעצם אחד אין שייך אהבה ויראה כידוע:
2
ג׳ולכן מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין זולתו אין שייך אהבה ויראה רק מצד ההסתרה אשר נגלה למהות נבדל בבחינת יש גמור בזה הוא שייך אהבה ויראה אשר לכן במשה רבינו עליו השלום אמרו רבותינו זכרונם לברכה יראה לגבי משה מלתא זוטרתא היא וכמאמר הזוהר הקדוש שבכל משנה תורה היה מאמר משה לישראל הוי"ה אלוקי"ך ואהבת את הוי"ה אלוקי"ך ליראה את הוי"ה אלוקי"ך ואתם הדבקים בהוי"ה אלוקיכ"ם אחרי הוי"ה אלוקיכ"ם תלכו וכן הוא בכל משנה תורה כי ביטול של משה רבינו עליו השלום היה בבחינת מ"ה דהיינו שלא היה מרגיש העולמות למהות נבדל כי בטולו היה למעלה ממדת מלכותו יתברך המסתתרת בבחינת הסתר בבחינת עולמות כי עליו נאמר ותמונת הוי"ה יביט ולכן נקרא מארא דמטרוניתא ולכן היה הביטול שלו מצד העצם שהוא שם הוי"ה ברוך הוא אשר מצד עצמותו אין זולתו כלל ואין דבר נבדל ממהותו לכן לא היה שייך בו בחינת אהבה ויראה לכן אמר ואהבת את הוי"ה אלוקי"ך אלוקי"ך דייקא וכו' כי הביטול של ישראל הוא דייקא מצד היש שנגלה בבחינת הסתרה שהוא בחינת מלכותו יתברך המתלבשת בבחינת נגה שהוא היש שהוא מצד הצמצום ולכן אמר הוי"ה אלוקי"ך דייקא:
3
ד׳ולכן מבואר בעץ חיים שבחינת גוף של משה רבינו עליו השלום היה מצד החשמ"ל ולא מנגה כי חשמל הוא בחינת עור דבוק אל העצם שלא היה מלובש בבחינת יש דנגה וגופם של ישראל הם מצד הנגה דייקא בכדי לבררה ולהפכה אל הקדושה ולכן כל עבודתם הוא דווקא על ידי אהבה ויראה בהתפעלות והרגשת היש דייקא שהוא בחינת דעת שהיא בחינת הרגשה לכן בבחינת הדעת הוא טוב ורע כמאמר הכתוב ועץ הדעת טוב ורע רק שבעבודה צריך להפך הרע שהוא בחינת הרגשת היש בביטול אליו יתברך וכמאמר הזוהר הקדוש אית למנדע טוב ולמנדע רע ולאהדרא גרמיה לטוב כי כל עיקר הדעת הוא דייקא לבטל היש אליו יתברך:
4
ה׳וכמבואר לעיל בחלק הראשון כי כל עיקר בחינת הדעת הוא דייקא מצד התחברות שני מהותים כמו גוף ונפש שהם שני הפכים והדעת הוא המקשרם ומחברם כן הוא הדעת לחבר היש אליו יתברך בבחינת יחוד לכן עיקרו הוא מצד היש לכן אית למנדע טוב שהוא יחוד מצד עצמותו ברוך הוא ולמנדע רע שהוא גילוי היש ולאהדרא גרמיה לטוב דהיינו לבטל היש אליו יתברך בבחינת יחוד לכן הוא דייקא מצד ההרגשה רק העבודה הוא שלא ירגיש לעצמו דהיינו שיחשיב עצמו דהיינו היש שלו לאיזה מהות ויקח ההרגשה לעצמו הרי הוא היפך הכוונה כי כל עיקר הכוונה הוא לדבק בחינת היש אליו יתברך שיהיה נגלה יחודו יתברך דייקא מצד היש ואם ירגיש בעצמו ליש ודבר הרי נגלה מהות זולתו חס ושלום והוא עיקר העבודה והמלחמה להפך היש אליו יתברך בבחינת יחוד וביטול אליו יתברך ולכן הדעת הוא שורש המדות וקיומם הוא על ידי הדעת שעל ידי הדעת הוא מקשר היש אל יחודו יתברך בבחינת אהבה ויראה ושורש התחברות זו הוא מכוחו הפלא שהוא הרצון בבחינת כתר לחבר שני הפכים בנושא אחד ולכן הדעת עולה עד הכתר ושורשו הוא כתר בחינת פלא לכן בכחו לחבר ולייחד שני הפכים ועל זה נאמר וידעת היום והשבות אל לבבך דייקא שהם שני הלבבות וכאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם ביותר ביאור:
5