שערי עבודה, שער שני ל׳Sha'arei Avodah, Second Gate 30
א׳והדעת הזה הוא ההתגלות מנקודת הלב שבכל איש הישראלי שהוא רצון הנפש אלוקי"ת שהוא בחינת יחידה שבנפש על ידי שמעמיק דעתו ביחודו יתברך מזה באה ההכרה וההרגשה ביחודו יתברך והדעת הזה נערך בבחינת מוחין קודם שבא לידי גילוי הלב והוא ההכרה וההתקשרות על ידי הבנה כי הבנה הוא התגלות השכל להשכיל ולהבין יחודו יתברך בהבנה והדעת הוא התקשרות והכרה בהבנה כמו שבאדם שמכיר איזה דבר שזהו הדבר ולא דבר אחר כן יכיר במוחו יחודו יתברך שיהיה נתפס במוחו ולכן מיסוד אמא שהוא בינה הוא דעת דזעיר אנפין שהוא עיקר המדות כי יסוד אמא הוא התקשרות השכל בהתבוננות לעמוד על הדבר ולהתקשר בהבנתו והוא עצם הדעת ועיקר בניינו של זעיר אנפין הוא מדותיו יתברך הנמשך בכל העולמות אשר כל עיקר התהוות העולמות הם מצד מדותיו יתברך בבחינת חסד וגבורה וכמאמר הזוהר הקדוש בחסד וגבורה אתברי עלמא כי חסד הוא המשכתו יתברך מאין סוף להתמשך בעולמות וגבורה הוא להסתיר ולצמצם שיהיה נתגלה בחינות דרגין ועולמות ולצמצם החסד לפי ערך כל נברא והשכלתו והבנתו בהתקשרות זו מכחו יתברך נקרא מוחין דזעיר אנפין ועיקר חיזוק המדות שהם החסד וגבורה הוא הדעת שהוא ההתקשרות שהוא התקשרותו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא להתגלות בבחינת עולמות על ידי החסד וגבורה וכן הוא באדם התחתון בעבודה מתתא לעילא אשר עיקר עבודתו הוא דייקא על ידי המדות שהם אהבה ויראה כי על ידי אהבה הוא נמשך מבחינת עולמות ומבחינת חיות גופו להתדבק אל אין סוף ובחינת יראה הוא ביטול היש שהם העולמות בכלל וביטול היש בבחינת חיות גופו בפרט ואהבה ויראה באים מההשכלה וההבנה באור אין סוף ברוך הוא אשר אין זולתו והוא לבדו הוא וכל העולמות בטלים אליו יתברך מצד זה הוא מכיר בוראו ומתקשר בהבנה זו והתקשרות זו הוא על ידי בחינת הבנה שהוא יסוד דבינה ומהתקשרות הבנה זו נולד אצלו אהבה להדבק בו יתברך ויראה לבטל היש שלו בבחינת התגברות על היש להכניעו ולהפכו אליו יתברך ולהתכלל ביחודו יתברך על ידי אהבתו אליו יתברך והתקשרות הבנה זו הוא הדעת:
1
ב׳לכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה דעת חסרת מה קנית דהיינו אם אינו מעמיק דעתו ומתקשר בהבנתו בגדולת אין סוף ברוך הוא וביחודו מה קנית הלא בהבנה אינו פועל כלום כי עיקר ההבנה הוא בשביל ההתקשרות על ידי מדותיו באהבה ויראה ולכן עיקר ושורש העבודה הוא דייקא על ידי אהבה ויראה ובלעדם לא נקראת בשם עבודה ואפילו בחינת התורה והמצות אשר עיקרם הוא בבחינת מעשה דהיינו לגלות אלוקו"תו יתברך בבחינת מעשה דווקא עם כל זה מבואר בתיקוני הזהר אורייתא בלי דחילו ורחימו לא פרחא לעילא כי עיקר תכלית הכוונה היה מאתו יתברך להתגלות יחודו יתברך מצד היש והתגלות יחודו אי אפשר כי אם על ידי אהבה ויראה דהיינו לבטל היש שלו ולדבקה בו יתברך וזהו דייקא על ידי אהבה ויראה אבל כשאינו נמשך בכל נפשו להדבק בו ואינו מבטל היש שלו הרי אינו נגלה כי אם בבחינת יש והתגלות היש הוא היפך היחוד כי היש הוא דבר זולת ונפרד כידוע ולכן סמוכים הם הבנת היחוד עם האהבה שהיא שמע ישראל ואהבת כי זה בלא זה לא תמצא כי האהבה לא תשוער בלתי הבנת יחודו יתברך וכן התגלות יחודו יתברך אי אפשר בלי אהבה דהיינו כשיתבונן ביחודו דהיינו להשכיל ולהבין שאין סוף ברוך הוא הוא מרומם על בחינת העולמות לאין קץ אשר אין לשער ולהעריך בעצמותו יתברך שום תואר וערך עולמות בבחינת איזה התחלקות והוא יתברך מופשט מכל ערך היש ואין לתאר אליו יתברך שום תואר ושם ומדה המורה לאיזה חילוק והבדל כלל כי הוא לבדו יתברך ופשוט בתכלית הפשיטות ואף על פי כן אין זולתו יתברך אפילו בבחינת עולמות והוא יתברך נמצא בכל ההשתלשלות בכחו יתברך בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום והוא יחיד בעולמו מצד כחו הפלא ומתאחד בכל הנמצאים ביחוד עצום בלי שינוי כלל אפילו מצד העולמות מצד כוחו הפלא מזה תגיע לו האהבה להדבק ביחודו יתברך שלא יהיה בבחינת נפרד מיחודו להתגלות בבחינת יש רק להכלל וליבטל ליחודו יתברך כאשר הוא באמת אין זולתו אבל כשלא יתבונן בכל אלה הרי עצמותו ברוך הוא אינו בערך השגה והבנה כלל והעולמות והאדם בעצמו הרי נגלים ליש גמור ממש והם שני הפכים מנגדים כי הוא יתברך אין זולתו ואינו בערך גבול והעולמות בכלל והאדם בפרט נגלו דווקא לזולת ונפרד וגבול דייקא ואם חס ושלום תעריך אותו יתברך בבחינת המצאו בעולמות בערך העולמות הרי כביכול עשיתו חס ושלום לבעל כחות מובדלים בבחינת יש וגשם על כן אי אפשר להתגלות האהבה בלתי הבנה והתקשרות ביחודו יתברך ואז על ידי הבנה והתקשרות זו בא לאדם בנפשו לכסוף אליו יתברך ולהיות נמשך אחריו בבחינת התדבקות לצאת מנרתק הגבול והיש וכן יגיע לו הביטול בבחינת בושה להתבושש מיחודו יתברך לבטל היש שלו בבחינת יראה וכן בלתי התעוררות האהבה אין מקום לגילוי יחודו יתברך כי מה יועיל לאדם שיתבונן ביחודו יתברך אשר אין זולתו אפילו בבחינת עולמות ולא אשתני אפילו מצד העולמות מאחר שלא נולד מזה אהבה ויראה דהיינו להתמשך ליחודו יתברך לדבקה בו בכדי להתאחד ולהתכלל אליו יתברך רק עיקר מדותיו והמשכתו יהיה אחרי חיות גופו וחיות העולמות הנגלים בבחינת יש וכל מדותיו נמשכין אחרי הגילוי דייקא הרי הוא היפך היחוד ומה יועיל לו הבנת היחוד מאחר שהוא היפך מהיחוד שהוא נגלה לבחינת יש ונפרד ואינו מבטל היש שלו הרי הוא נפרד גמור ואפילו בעת עסקו בתורה ומצוות כל זמן שאינו מבטל היש ומדבק עצמו ביחודו יתברך הרי אפילו עסקו בתורה ומצוות הכל הוא בבחינת יש ועוד זאת שאפילו הבנתו בבחינת יחודו יתברך הוא רק דמיון ואינו הבנה אמיתית ממש שאין לקראה בשם הבנה כלל כי מקרא מלא דיבר הכתוב במשלי לפי שכלו יהולל איש דהיינו לפי שכלו והבנתו יהולל איש במדותיו כידוע שאיש נקרא המדות:
2
ג׳ולכן סיים ונעוה לב יהיה לבוז כי מאחר שאין לו לב להתפעל בלבו באהבה ויראה אין לך בוז גדול מזה שמבין יחודו יתברך ולבו בל עמו רק שלבו נמשך דייקא בגשמיות היש ונפרד וכן הוא אומר למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין כי הבינה והמדות המה דבוקים ממש כמאמר הכתוב אם הבנים כי על זה נקראת בינה אמא שהיא המולדת המדות וגם כאשר מבואר במאמר פתח אליהו בינה לבא ובה הלב מבין וכמו שאנו רואים בחוש מענייני העולם הזה הגשמי כי במה שאדם מתבונן בו בזה מתקשר בכל מדותיו אל הדבר כי עיקר שם ההתבוננות הוא מצד עצם המדות ולכן נקראת תבונה שהוא אותיות בן ובת שהוא אהבה ויראה רק כשהוא מתבונן בדבר שאין שייך לנפשו רק ענין אחר זה לא נקרא בשם התבוננות רק בשם מחשבה בעלמא כידוע וכמבואר בספר הקדוש ליקוטי אמרים כי אם אינו מוליד מבינתו אהבה ויראה הרי ההבנה היא רק דמיון בעלמא וכן כל עיקר הדעת שהוא ההתקשרות וההכרה הוא רק מצד המדות ולכן נאמר דע את אלק"י אביך ועבדהו בלב וכן הוא אומר וידעת היום והשבות אל לבביך דייקא ויתבאר לקמן אם ירצה השם ביותר ביאור אשר לכן הבנת היחוד והתפעלות האהבה הם אחים דבוקים זה בזה וזה בלא זה לא סלקא הגם שבבחינת אהבה ויראה יש כמה מיני אופנים אהבה רבה ואהבת עולם ואהבה הכלולה בהעלם בהשכלה והבנה כאשר יתבאר לקמן עם כל זה כל עיקר ההתבוננות והדעת הוא רק בשביל האהבה רק החילוקים הנזכרים לעיל הם מצד ההתגלות כאשר יתבאר אם ירצה השם:
3
