שערי עבודה, שער שני ל״בSha'arei Avodah, Second Gate 32
א׳אשר על כן עבודתם של ישראל הוא לגלות יחודו דייקא מצד העולמות וכל ההתפעלות שלהם הוא מצד מלכותו יתברך ולייחד מדת המלכות אליו יתברך ביחודא חד והוא על ידי התבוננותם ביחודו יתברך בבחינת יחודא עילאה איך שכל העולמות מתייחדים בכחו יתברך בבחינת יחוד עצום בלי שינוי כלל ואחר כך לייחד העולמות שהוא מדת מלכותו יתברך שהוא בחינת התגלותו בבחינת עולמות לייחדם ביחודא תתאה דהיינו להתבונן שאפילו מצד ההתגלות הוא מיוחד ואין זולתו יתברך אפילו מצד הגילוי ועל ידי הבינה ודעת הזה ביחודא עילאה שהוא שמע ישראל וביחודא תתאה שהוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד יגיע למדת ואהבת כי על ידי ההתבוננות הזה יתפעל במדות באהבה לדבקה בו וליכלל ביחודו יתברך להתמשך אליו בדביקה לבטל היש אליו יתברך ולצאת מגדרי הגבול להתכלל באחד וכן הוא היראה והעבודה הוא הכל להיבטל אליו יתברך מצד הגילוי והיש דייקא ולכן נאמר באהבה ויראה הוי"ה אלוקי"ך דייקא וכן אחרי הוי"ה אלוקיכ"ם תלכו וכן היום הזה הוי"ה אלוקי"ך מצוך וכן בכל משנה תורה אשר יבא להורות להם דרך העבודה כי הוי"ה אלקי"ך הוא העבודה בבחינת התגלות כמו שהוא נגלה לגבי דידן אשר לגבי דידן נראו העולמות ליש ודבר נפרד וזהו אלוקי"ך כמו שהוא נגלה אצלך בבחינת הצמצום שהוא אלוקי"ם ולכן גם כן בכל הברכות והקללות הזכיר גם כן הוי"ה אלוקי"ך כי מצד בחינתם הם הברכות והקללות כי מצד שכל עבודתם הוא דייקא מצד ההסתרה ומצד ביטול היש הנגלה אשר מצד הנגלה יש אחיזה להסטרא אחרא ולכן נאמר את הברכה אשר תשמעו אל מצות הוי"ה אלוקיכ"ם אז ממשיכים יחודו יתברך על ידי אהבתם ויראתם וקיום המצות והקללה היא בהיפך חס ושלום כשאינם מבטלין בחינת היש ונגלה לבחינת נפרד וכו':
1
ב׳אבל משה רבינו עליו השלום אשר שורש נשמתו היה מבחינת דעת הפנימי דהיינו מצד עצם יחודו יתברך שלא בבחינת התמשכותו יתברך בבחינת צמצום והסתר בבחינת גילוי היש רק מצד ביטול העצמי כאשר הוא בכחו יתברך ולא היה היש מסתיר לפניו כלל כמאמר הכתוב ותמונת הוי"ה יביט שהיתה השגתו וביטולו כמו שהעולמות המה לגביה יתברך אשר על כן נאמר עליו ותרא אותו כי טוב הוא שלא היה אחיזה להרע שהוא מצד ההסתרה בנשמתו שהיתה מצד עצם יחודו יתברך שלא בבחינת הסתרה אשר מצד עצם יחודו יתברך נאמר לא יגורך רע כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו כלל ולכן נשמתו היתה אחוזה בדעת הפנימי המזווג אבא ואמא שהמה המוחין דזעיר אנפין וטרם התגלותם בחזה דזעיר אנפין אשר שורשם המה מאבא ואמא עלאין שהוא חכמה ובינה מצד עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת כלים רק מתמשכים במוחין דאריך אנפין בבחינת מעבר ונעשו מוחין לזעיר אנפין שהם החסדים והגבורות הנגלים אשר משם הוא אחיזת הרע שהוא עץ הדעת טוב ורע אשר מצד התגלות החסד וגבורה שם הוא שורש לגילוי היש דייקא בבחינת צמצום בבחינת התגלות ומשם הוא גילוי מדת מלכותו יתברך מבחינת החזה דזעיר אנפין דהיינו מצד החסד וגבורה שעיקרם הוא דייקא מצד הגילוי לכן משם הוא גילוי מלכותו יתברך להתמשך בבחינת עולמות בבחינת הסתרה והתנשאות ועיקר קבלתה הוא דייקא מהגבורות שהוא מצד הצמצום אבל בחינת משה היה למעלה מהגילוי הזה כי היה אחוז בדעת הפנימי אשר שם החסד וגבורה מתכללים ביחוד עצום כי שם הוא התגלות עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת התמשכות בבחינת העולמות והם אבא ואימא עלאין כנזכר לעיל אבל התפעלות כל אדם הוא מחכמה ובינה ודעת דזעיר אנפין עצמו דהיינו מצד הכלים שהוא בבחינת התמשכותו יתברך בבחינת עולמות ועיקר חסד וגבורה הזאת הוא רק בשביל התפעלות אהבה ויראה בכדי לבטל כל העולמות בכלל ומדות הגוף בפרט:
2
ג׳והנה על בחינת משה רבינו עליו השלום מבואר בעץ חיים שהדעת בעודנו במוחין אין יניקה להרע מצד שבבחינת משה לא היה היש נערך אצלו באיזה מהות אבל בבחינת חכמה בינה דעת דזעיר אנפין עצמו שהוא עבודת שארי בני אדם נהפוך הוא כמבואר בעץ חיים כשהחסד וגבורה סתומים ביסוד אמא אז הערלה חופפת ואז עיקר התגברות הסטרא אחרא רק בצאתם מיסוד אמא דהיינו שנבקע יסוד אמא להתגלות בלב אז הוא התמתקות הגבורות בחסדים והוא מהטעם המבואר לעיל כי כל זמן שאינו מתפעל במדותיו לבטל היש שלו הרי היש שלו בתקפו בבחינת נפרד גמור אך על ידי אהבה ויראה מבטל היש שלו רק בבחינת משה שהוא בחינת מארי דמטרוניתא ועל כן נאמר ותצפנהו שלשה ירחים שהוא חכמה בינה דעת הצפונים ונעלמים שלא באו עדיין להתגלות החכמה ובינה ודי למבין אשר על כן לא היה שייך אליו אהבה ויראה ודבקות שהמה הכל מצד הגילוי וכן הברכות והקללות לא היה שייך אליו ולכן היה מאמרו לישראל בכל הבחינות האלו הוי"ה אלוקי"ך רק בשמע ישראל כלל נפשו גם כן עם ישראל ואמר הוי"ה אלקינ"ו הוי"ה אחד כי מצד עצם ושורש היחוד משתווה בחינת משה עם בחינת ישראל כי החילוק וההבדל הנזכר לעיל בבחינתם המה רק מצד קבלת נשמתם בחינת הגילוי הנגלה בבחינתם בבחינת השגתם וביטולם אשר השגתו וביטולו הנגלה בנשמתו הוא מצד פנימיות היחוד ובחינת ביטול הנגלה בנשמתן של ישראל הוא מצד גילוי מדת מלכותו יתברך אבל בעצם ושורש נשמתם כמו שהם לגביה יתברך הרי הוא מיוחד בכל בחינתם ביחוד אחד כי בעצם האחדות אין שייך חילוק כלל כי אם תעשה איזה חילוק הרי אינו אחד כי אחד הוא כמשמעו שאין בחינה אחרת זולתו רק שהוא אחד עם כל הבחינות באופן אחד ממש שלא נתחלק לחלקים כלל כי אם תעשה חלוקים והבדלים דהיינו שבאופן זה הוא בבחינה זו ובאופן זה הוא בבחינה אחרת הרי הוא היפוך האחדות כי אחד הוא המשתווה בכל הבחינות וכמשל הנפש המתפשטת בהגוף הרי מצד התפשטותה אינה דומה התפשטותה במוח להתפשטותה בלב וכן אינו דומה התפשטותה בלב להתפשטותה בכלי המעשה עד שבציפורן הוא ההתפשטות בתכלית ההסתר וכל זה הוא מצד הגילוי בכלי הגוף אבל מצד עצם חיות הנפש המחיית את הגוף הרי היא עצם חיות אחד אשר לכן כלי המעשה פועלים בלי עיכוב רצון השכל הנגלה במוח והמדות הנגלים בלב ולכן כשמכה בציפורן מרגיש המוח כי מצד עצם אין חילוק והבדל כלל כי הוא רק עצם אחד פשוט כן הוא בבחינת נשמתן של ישראל מצד הגילוי יש בהם חילוקים והבדלים דהיינו שיש ראשי אלפי ישראל ויש חכמי לב ואית מאן דתליין בידין ואית מאן דתליין ברגלין ויש מהם שבחינתם בבחינת ציפורן וכל זה הוא מצד הגילוי כי בראשי ישראל גילוי יחודו בגילוי גדול ובלב אינו גילוי כל כך וכן בכל הבחינות הוא הכל לפי הגילוי אבל היחוד הנשרש בבחינתם של ישראל שהוא מצד אמיתת אחדותו כולם המה בהשוואה מצד כחו יתברך המתאחד בהם בשוה ולכן נקראו ישראל כולם כאיש אחד ונקראים בלשון אחד כמה פעמים בתורה וכמאמר הכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ולכן בבחינת היחוד משתווה בחינת משה רבינו עליו השלום עם ישראל:
3
ד׳ולכן נאמר הוי"ה אלוקינ"ו דייקא שהוא יחוד אבא ואמא שמהם כח היחוד העצום כי הם תרין רעין דלא מתפרשין דהיינו בחינת אין ובחינת יש המה ביחוד עצום מצד כחו הפלא ודי למבין והבן ועל ידי יחודם הוא הוי"ה אחד דהיינו בבחינת התהוות הוא כח אחד אפילו מצד בחינת העולמות בכל פרטי התחלקות בבחינת יש איך שהם בכחו יתברך הוא אחד בלי שינוי וכידוע שהוי"ה אלוקינ"ו שבשמע הוא בחינת אבא ואמא וחכמה נקרא הוי"ה ובינה נקרא אלוקי"ם כי חכמה הוא כחו יתברך בבחינת כ"ח מ"ה שהוא הביטול העצום מצד בחינת אין סוף ברוך הוא כי התלבשות אור אין סוף הוא בחכמה ולכן נקרא חכמה אין ובינה היא המקור לצמצומים והיא כח היש אך בכחו יתברך האין והיש שווין בלי הבדל כלל והוי"ה השנית שבשמע הוא הדעת הנמשך בזעיר אנפין לאחד כל חילוקי הדרגין בכחו יתברך ביחודא חד בלי שינוי כלל וכאשר יתבאר אם ירצה השם בביאור יותר בביאור הקריאת שמע:
4
