שערי עבודה, שער שני ל״דSha'arei Avodah, Second Gate 34
א׳והנה הגם שביארנו לעיל שעץ הדעת טוב ורע הוא מתחיל מחזה דזעיר אנפין שהוא אחר צאת החסדים והגבורות מיסוד אמא אבל כשעודם החסד וגבורה ביסוד אמא שם אין יניקה להרע אל תאמר שמצד גילוי החסד וגבורה יש אחיזה לטוב ורע אבל אם לא היו נגלים רק היו סתומים ביסוד אמא לא יהיה אחיזה לעץ הדעת טוב ורע אדרבה כי בפירוש מבואר בעץ חיים אשר בהיות החסד וגבורה סתומים ביסוד אמא אז יונקים הקליפות דייקא כי אז נקרא ערלה חופפת על יסוד זעיר אנפין ואז יקראו המוחין רק בשם אלם ואלוקים ונקרא אז קטנות אבל דברינו הוא דייקא אחר הגילוי הדהיינו שהחסד וגבורה בוקעים ויוצאים מיסוד אמא אז הוא אחיזה של עץ הדעת רק מצד הגילוי ולא מצד המוחין ודחיית הרע והתמתקותו הוא על ידי הדעת דזעיר אנפין שבמוחין שהוא מיסוד אמא וביאור הדברים הוא כשאדם מישראל מסיר הרע הגמור מאתו וכופהו על ידי הכנעתו ולב נשבר ומתבונן בהעמקת הדעת ביחודו יתברך אשר אין זולתו כלל והוא יתברך נמצא בכל העולמות בלי שינוי כלל כמבואר לעיל על פסוק שאו מרום עיניכם ומוליד מזה אהבה ויראה דהיינו לכסוף להכלל ביחודו יתברך ולדבקה בו וביראה לבטל היש שלו אז הדברים אמורים שמצד הבינה והדעת אין אחיזה להרע כלל כי מצד הבינה והדעת באין סוף ברוך הוא הרי אין זולתו כלל ואפילו מצד היש והעולמות הוא יחיד ברוך הוא ומתאחד באחדות גמורה אפילו מצד העולמות ומצ התבוננות זו שהוא עיקרא ושרשא דכולהו עלמין ואין נמצא דבר זולתו והוא אחד בלי שום שינוי כלל על ידי הבנתו ודעתו יתפרדו כל פועלי און כי אין אחיזתם אלא מצד גילוי העולמות מצד ההסתרה נראים לסטרא אחרא דהיינו צד אחר אבל מצד האמת הרי אין זולתו כלל ואפס זולתו ולכן כשמתבונן ומעמיק דעתו בבחינת פנימיות הרי מצד הבינה והדעת זה אין להם אחיזה ולכן מצד יסוד אמא שהוא התקשרות הבינה שמהתקשרות הזאת באה ההכרה שאין עוד מלבדו והוא הדעת אין להם אחיזה אבל בצאתם מיסוד אמא דהיינו בגילוי האהבה הרי בגילוי מוכרח להתגלות יש והזולת שהוא יש מי שאוהב כי מצד עצם אחד אין שייך האהבה כמבואר לעיל:
1
ב׳ולכן יש בבחינת אהבה זו אחיזה להיש להרגיש בנפשו ההתפעלות וכשבא לדעת בבחינת אהבתו זאת דהיינו להעמיק דעתו ביחודו יתברך באהבה זו הרי ישפוט בדעתו איך יהיה הרגשה בזה שאני אוהב אשר היפך הדעת ובדעת זה מבטל האהבה אל יחודו יתברך ואדרבה באהבה זו תתחזק הבינה והדעת ביתר שאת כמבואר בעץ חיים שאחר צאת החסד וגבורה לחוץ אז עולין דרך קוין למעלה ומגדלין המוחין כמים שמגדלין האילן דהיינו שהמוחין נתחזקו ונתרחבו ביתר שאת כמו שאנו רואים באדם כשיש לו התפעלות לאיזה דבר מתחדש אצלו השכלות רבות וכל מה שתתגלה אהבתו וחפצו בדבר יותר מקשר שכלו ומוחו יותר בהרחבה אבל כשהדבר אצלו בקרירות אין השכל בהרחבה רק בבחינת צמצום כן הוא בהשכלתו ביחודו יתברך כל מה שתגלה אהבתו תתחזק ותתרבה ותתרחב דעתו ובינתו ביחודו יתברך ומהפך מדותיו של נפש הבהמיות מרע לטוב מחשוכא לנהורא ויעלה ויגיע לאהבה רבה שלמעלה מן הטעם ודעת מצד הפיכת מדת הבהמיות אשר התגלותם הוא מצד היש ותתחזק אהבתו ביתר שאת אשר זהו עיקר הכוונה אבל כשהמוחין סתומים דהיינו שלא יצאו לגילוי הלב להתפעל במדותיו באהבה ויראה הרי הרע שלו נשאר בתוקפו מצד הבהמיות שהוא מצד היש הגמור שלו המסתיר את יחודו יתברך והערלה חופפת על התקשרות נקודת לבבו:
2
ג׳ולכן לא בא להתגלות במדותיו מצד ההסתרה של נפש הבהמיות אשר היא מצד ההיפך הגם שמבין במוחו יחודו המוחין הן בבחינת אלם כמו שבאלם הגם שמבין הדברים אבל לא יכול להביאם לגילוי בדבור כך הם במדותיו כשהם בבחינת קטנות דהיינו שמבין יחודו יתברך אבל אין יכול להביאם לגילוי במדותיו להתפעל מיחודו יתברך להיות נמשך אל יחודו יתברך באהבתו וכל שכן שלא יכול להפך מדותיו הבהמיות וכל זה בא לו מצד שאינו מעמיק בדעתו בהעמקת הדעת בגדולתו יתברך וביחודו ואינו מתקשר בבינתו לעמוד על שרשו ביגיעת הנפש עם הבשר דהיינו לייגע גופו ולסור מהיש שלא יסתירו היש הגמור שהוא בחינת רע ונפרד גמור ועל ידי יגיעה זו נותן דעתו ומתבונן בעמקות דעתו בדבר איך שהוא יתברך מקורא ושרשא דכל עלמין וכל העולמות והיש שלו אין תופסים בו יתברך לאיזה מהות כלל והוא יתברך נמצא בכל העולמות בלי שום שינוי כלל רק שהעולמות המה נגלים לגבי דידן לשינוי ואז על ידי יגיעה זו יתפעלו מדותיו להתקשר אליו יתברך אבל אם אינו מיגע עצמו כנזכר לעיל ואינו מתפעל במדותיו רק שמבין בשכלו אבל לא ביגיעה והעמקת הדעת והתבוננות באמת לאמיתו לכן אינה פועלת במדותיו כלל וכל הבנתו אינה נקראת רק בשם מחשבה ודמיון כי אם היה נותן דעתו והיה מתבונן בהפנימיות בוודאי היה מגיע לו לפי התבוננות זו אהבה עצומה להבטל ולהכלל ביחודו ולדבקה בו כי לפי שכלו יהולל איש במדותיו כמו שנתבאר לעיל וכשאינו מתפעל במדותיו הוא מה שנאמר ונעוה לב יהיה לבוז כשאינו מתפעל במדותיו שבלבו להיות לבו בוערת באהבה ותשוקה לדבקה בו וביראה להבטל אליו ולהתבושש מגדולתו יתברך ויחודו אין לך בזיון גדול מה שמבין שאין זולתו יתברך וכל העולמות בטלים אליו יתברך ובו בל עמו לצאת מגדרי היש והיש שלו בשלימות ולכן יהיה לבוז וכמו שנתבאר לעיל:
3
