שערי עבודה, שער שני ל״הSha'arei Avodah, Second Gate 35
א׳והנה הגם שגילוי הלב בוערת באהבה ברשפי אש מלתא דלא שכיחא היא בכל אדם ואפילו באותם אשר שכיח בהם ההתפעלות לא כל העיתים שוות אשר פעם יכול להתפעל ופעם אינו יכול להתפעל בגילוי על כל פנים ההתבוננות והעמקת הדעת שלו יהיה על אופן זה שיתפעל דייקא דהיינו שיתבונן שיהיה אצלו מוסכם חזק להבטל אליו ולמסור נפשו ביחודו ועל ידי ההסכמה שנגמרה בדעתו יקבל עליו להיות סור מרע שלא להפרד מיחודו יתברך ולהיות עושה טוב על ידי קבלת עול תורה ומצות הרי הגם שהלב אינו מתפעל בבחינת אהבה גלויה בבחינת גילוי גמור שיהיה הלב מרגיש האהבה ברשפי אש מצד הלב עצמה אחר צאתה מיסוד אמא שהוא התקשרות השכל והבינה אף על פי כן נקרא בינה ליבא מצד שהוא מסכים לבטל מדותיו ומחשבתו דיבורו ומעשיו אליו יתברך הרי כל ההתנהגות באדם הוא במדותיו והוא מבטלם אליו יתברך רק שהלב אינו בהתגלות רק שהם כלולים בהבינה והרי הוא בכלל התפעלות אמיתית כמו שאנו רואים למשל באדם כשמתבונן באיזה עסק הנוגע לצרכי חיות נפשו פעם מתפעל מהתבוננות זו להיות לו חשיקה בוערת לדבר הזה ופעם הגם שמתבונן שהדבר צריך לנפשו אף על פי כן מדותיו הם בקרירות והעסק עליו למשא אך אף על פי כן מצד שמבין שזהו צריך לחיות נפשו מבטל מדותיו ועוסק בדבר ונוסע למרחקים וסובל כמה צער וטרחות רבות הרי אנו רואים מצד שנגמרה אצלו בהסכם חזק בשכלו ובינתו ההצטרכות הזה שנוגע לנפשו מבטל עצמו מכל וכל הגם שבמדותיו בגילוי אין נגלה הרצון וידוע שכל התנהגות האדם הוא רק על ידי מדותיו אך באמת מדותיו גם כן מסכימים אך שמדותיו הם בכח השכל כן הוא בעבודת הוי"ה שצריך להתבונן בעמקות הדעת ביחודו יתברך אשר נוגע לחיות נפשו האלוק"ית ממש כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך אשר הוא יתברך חיות של כל העולמות בכלל וחיות של האדם בפרט וכמו שהגוף בטל לגבי החיות בביטול עצום כן יהיה בטל אליו יתברך לצאת מגדרי היש ולבטל אליו יתברך כל בחינות היש הגם שאינו מתפעל בגילוי הלב הרי אף על פי כן על ידי הסכם זה יכול לבטל כל מדותיו אליו יתברך ולקבל עליו עול מלכותו יתברך בקיום תורתו ומצותיו יתברך ולהיות סור מרע בפועל ממש ובחינת עבודה זאת היא הנקראת עיבור במעי אמא שהמדות כלולים ומכוסים בהשכל כמו שהעובר כשעודנו במעי אמא הרי הוא פרצוף שלם רק שהוא בהעלם ומכוסה במעי אמא כך המדות שהן עיקר האדם הם כלולים בהעלם בבינתו:
1
ב׳ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כמבואר בספר הקדוש ליקוטי אמרים וכל זה הוא כשמעמיק בדעתו ובינתו בעצם יחודו יתברך וביטול מדותיו אליו בהרגשת הדעת שמרגיש דעתו ומסכים בהסכם חזק בדעתו לבטל מדותיו אליו יתברך ולמסור נפשו בקיום תורה ומצות במחשבה דיבור ומעשה רק שאינם בגילוי הלב בתשוקה לכסוף אליו יתברך באהבה ותשוקה נקרא זה עיבור במעי אמא דהיינו שהמדות בטלים בפועל ממש רק שבטולם הוא מוסתר בבינתו ודעתו אבל כשאינו מעמיק בדעתו בחינת הרגשה רק בהבנה בעלמא ואינו מרגיש ביטול מדותיו בהסכם הרי זה אינו נקרא בשם דעת והתבוננות כלל ואין שייך לקרותו בשם עיבור במעי אמא כי המדות אינם במציאות כלל בהשכל רק מדותיו האלוקית הם מוסתרים ומלובשים בלבוש שק במדות נפש הבהמית ועוד זאת שאפילו שכלו והבנתו אין נערכות בשם הבנה כלל ואין שייך לכנותה לבינה זו בשם אמא כי שם אמא הוא מצד ההולדה מצד הולד הנמצא בהאמא רק שהולד עדיין במעיה כן הוא אם בהבנה זו כלולים המדות בהרגשת הדעת בתשוקתם וביטולם כנזכר לעיל אז נקראת הבינה זו בשם אמא אבל כשאין מרגיש בהסכם המדות אז אין לכנותה בשם אמא כלל כי בינה זו אינה מקבלת הולד ואינה ראויה להוליד כלל ואינה נקראת בשם הבנה כלל רק בשם מחשבה ודמיון:
2
