שערי עבודה, שער שני ד׳Sha'arei Avodah, Second Gate 4
א׳והנה תכלית כוונת בריאת העולם בכלל וירידת הנשמה בגוף בפרט הוא כדי לברר נוגה לברר הטוב שבה ולדבקה בו יתברך על ידי כח הנשמה הניתן באדם המתלבשת בבחינת הטוב שבנוגה ולהפריד הרע הגמור על ידי סור מרע שהוא לאכפייא סטרא אחרא שהם השלש קליפות הטמאות לגמרי שיונקים מהרע שבנוגה ולהפך הרע שבנוגה לקדושה שהוא לאהפכא מחשוכא לנהורא ומרירא למתיקא דהיינו להפך מדות הנפש הבהמיות ולדבקה בקדושה אבל הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כי בחינת הנשמה היא נמשכת מיחודו יתברך אשר כל הכחות אצלו מיוחדים לכח אחד מצד כחו הפלא כמאמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיות העולמות אשר בבחינת פנימיות דהיינו בדרך כלל אשר הוא יתברך כולל כל כח העולמות בכחו לכח אחד ממש כמבואר בשערים הקודמים כן הנשמה נמשכה מיחודו יתברך אשר כל כחות הגוף נכללים בכחה ומיוחדים אצלה ביחוד עצום הגם שמוכרחים להיות כל כחות הגוף בכחה ואשר מצד כחה נצטיירו כל כחות ופעולות הגוף אבל אצלה הם מיוחדים אבל בבחינת התלבשותם בבחינת הגוף הרי נגלו לכחות מחולקים בבחינת יש ועיקר הכוונה הוא מאתו יתברך שיתייחדו אפילו כח חיות הנמשך בכל פרטי כחות הגוף וגם בחינת הגוף בעצמו בבחינת גשמיות יהיו כלים לחיות הנשמה באופן שיתגלה על ידי כחות הגוף יחודו יתברך אשר אין עוד מלבדו ברוך הוא ויהיה השראת אלוק"ותו ושכינתיה יתברך על אברי הגוף דייקא:
1
ב׳והנה הגוף והחיות אשר נמשך בתוכו להחיותו הוא מבחינת נוגה שעדיין לא נתבררה בירור גמור כמו הנשמה כי הלא ידוע שכל עיקר גילוי אלוק"ותו יתברך בבחינת עולמות הוא מבחינת בירור מלכים שנשברו כמאמר הכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל דהיינו כדי שיהיה מלך לבני ישראל שהם הנשמות של בני ישראל אשר על ידי הנשמות של בני ישראל הוא גילוי יחודו יתברך היה מתחילה בחינת שבירה דהיינו שיהיה נגלה בבחינת היש וההיפוך המנגד ליחודו יתברך ובחינת שבירה הוא הסתלקות אור אין סוף ברוך הוא בכדי שיהיו נגלים בבחינת יש גמור ונפרד כי עצמות אין סוף ברוך הוא אינו בערך גילוי כלל וגם אין שייך גילוי אצלו ברוך הוא מאחר שאין זולתו איך יתואר אליו גילוי כידוע אשר כל גילוי הוא לזולתו לכן היה השבירה להיות נגלה היש והזולת ואז היה התיקון דהיינו שהמשיך כחו הפלא להיות התגלותו יתברך בבחינת יחוד אפילו מצד היש והזולת לאחדם בכחו יתברך אשר כל יכול כו' כמבואר בשערי החלק הראשון:
2
ג׳והנה בבחינת הבירור יש דרך כלל שלשה בחינות בחינה ראשונה היא בחינת אצילות דהיינו כל הכחות היש והגבול המתייחדים בכחו יתברך ביחוד עצום בלי שום שינוי כלל כמאמר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי והוא מצד אמיתת כחו יתברך הנמצא בכל העולמות ואף על פי כן אין העולמות תופסים בו לשינוי כלל והוא הנקרא יחודא עילאה ובחינה שניה שבבירור הוא הנברר מבחינת היש מבחינת המלכים שנשברו בבחינת קדושה שבשלשה עולמות בריאה יצירה עשיה דהיינו שבבחינת העולמות הלא נגלה בחינת היש אבל בטלים אליו יתברך כל אחד ואחד בבחינתו כמו מחנה מיכא"ל ומחנה גבריא"ל זה ביטולו על ידי אהבה וזה ביטולו על ידי יראה ותגבורת האש וכן בדומיהם בכל כחות הנמשכים בבריאה אשר יש כמה אופנים שונים רבוא רבבות מדריגות עד אין קץ יש שביטולם על ידי השכלת יחודו יתברך והוא בחינת עולם הבריאה ויש שביטולם מצד אהבה ויראה טבעיים והם הנקראים חיות הקודש והוא בחינת עולם היצירה ויש שביטולם בבחינת עשיית פעולתם בבחינת לעשות רצון קונם והיא בחינת עולם העשיה והוא ביטול צבא השמים והגלגלים רוחניים וגשמיים ובירור זה הוא על ידי מדת מלכותו יתברך הנגלה עליהם ונקרא בחינת יחודא תתאה דהיינו שהיחוד שלהם הוא בבחינת תתאין דהיינו שנגלו לעולמות ובחינת נבראים ואף על פי כן מתייחדים בבחינתם בביטול בכל אחד ואחד לפי אופנם ויחודם ונקראים בבחינת לבוש על הגוף כמו למשל באדם שהגוף שלו עם החיות שבתוכו הרי הם ביחוד גמור באופן שאין לחלק ולהפריד מהות הגוף מהחיות בשום חילוק והבדל וכל הגוף מלא מהחיות תמיד בלי הפסק כלל:
3
ד׳אבל הלבוש שעל הגוף הגם שבעוד הלבוש על האדם הלא דרך כלל נגלה לאדם אחד והלבוש גם כן מתייחד עמו אך אף על פי כן הוא מהות נבדל מהאדם ואם רוצה מפשיטו ובעת פשיטותו כשהוא בפני עצמו הרי אין ערך ושייכות למהות הלבוש עם מהות האדם כן בחינת עולמות בריאה יצירה עשיה המה נקראים לבוש לגבי עולם האצילות כי בבריאה יצירה עשיה לא נתגלה היחוד כי אם על ידי לבוש ההשכלה ולבוש המדה אשר המה בחינת יש ואור יחודו יתברך נגלה על ידי לבושיהם אבל ההשכלה והמדה בעצמותה ומהותה היא דבר נבדל ממהותו כי כשלא נגלה על ידי ההשכלה ומדות יחודו יתברך הרי אין להעריכם באיזה ערך לגבי יחודו יתברך כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ואין להעריך אליו מדות אשר הוא מושלל מערך מדות כי אצלו יתברך לאו מכל אילין מדות כלל ואדרבה כשלא נגלה על ידיהם יחודו יתברך הרי הם בחינת זר ונפרד גמור אבל כשנגלה על ידי ההשכלה והמדות יחודו יתברך הרי הם מתדבקים אליו יתברך ונעשו לאחדים וכמאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו' וכמאמרם זכרונם לברכה רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי:
4
