שערי עבודה, שער שלישי י׳Sha'arei Avodah, Third Gate 10
א׳ולכן לבחינת תפלה זו צריך התעוררות קודם דהיינו לייחדו יתברך דייקא אפילו מצד היש והוא בחינת קריאת שמע של ערבית כי קריאת שמע של שחרית הוא יחוד העולמות אליו יתברך מצד האור דהיינו שמגלה אור יחודו יתברך אפילו בבחינת עולמות ומייחדם אליו יתברך באופן שיהיו בטלים העולמות אליו יתברך כביטול הגוף אל הנפש והביטול הזה הוא מצד התגלות הנפש בכלי הגוף אבל הגוף במהותו בלתי הנפש הלא הוא מהות נבדל בפני עצמו כן קריאת שמע של שחרית הוא על ידי התבוננות באור הוי"ה ויחודו יתברך המתמשך בעולמות אשר מצד זה באה התשוקה להבטל ולהכלל באורו יתברך כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך שהוא מצד שהוא חיות של כל העולמות מצד זה בטלים העולמות אליו אבל העולמות בעצם מבלי התגלות יחודו יתברך הרי הם נגלים למהותים נבדלים:
1
ב׳וכמאמר רעיא מהימנא מבלעדי הוי"ה כולם מתים דהיינו בלי התגלות יחודו יתברך הרי הם נראים לגילוי היש בבחינת גשם כמשל האדם בעת שינתו בהסתלקות הנפש אזי נראה כמת בלי חיות וכן הוא כשאינו מתבונן ביחודו יתברך ואין לו אהבה להדבק בו יתברך הרי נראה היש למהות נבדל אבל בחינת קריאת שמע של ערבית הוא דייקא מצד הסתלקות האור דהיינו שלא נגלה התגלות יחודו יתברך המאיר בבחינת עולמות ואף על פי כן יהיו מיוחדים ובטלים לעצמותו ברוך הוא שהיא מצד התגלות אמיתותו יתברך שהוא אין זולתו אפילו מצד העולמות לכן היחוד הוא דייקא מצד הערב ומצד הלילה שהן הצמצומים דהיינו שאפילו בבחינת צמצום לא יתגלה למהות נבדל ולכן הקדים בשכבך לובקומך כי בבחינה זאת יש בחינה גבוה מבחינת בקומך כי בשכבך הוא מצד בחינת התגלות היש שהוא לילה שלא נגלה יחודו יתברך אף על פי כן מייחדו בביטול אבל בקומך הוא מצד שקם ממהותו ומתבונן ביחודו יתברך בבחינת יחוד היש אליו וביטולו אך אף על פי כן צריך לכלול מדת לילה ביום ומדת יום בלילה כי בלי התבוננות יחודו יתברך אפילו בבחינת יש בבחינת אני הוי"ה לא שניתי לא יהיה יכול לייחדו מצד מדת ההסתרה לבדה כי יהיה נגלה לו ליש גמור אך כשמייחדו אפילו מצד הדרגין והעולמות אז יכול לייחדו אפילו מצד היש כנזכר לעיל זהו מדת יום בלילה:
2
ג׳וכן צריך לכלול מדת לילה ביום בכדי להבין שמדת לילה הוא מעצם התגלותו יתברך בלי פירוד כלל דהיינו שלא יהיה מחשיב היש במהות בפני עצמו דהיינו שאמת שהוא מצד כחו יתברך אבל הוא בחינת נבדל כי בזה מעכב יחודו יתברך חס ושלום רק שיתבונן שאפילו מדריגות ובחינת תחתונים שהוא על ידי מדת לילה שהוא ההסתרה שהוא נקרא שכינתו יתברך הוא מעצם היום שהוא התגלות יחודו יתברך בלי שום הבדל כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל וכמאמר הזוהר זה וזאת לא מתפרשין וכמבואר ברעיא מהימנא מסטרא דאצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה כי הוא יתברך סובל שני הבחינות בנושא אחד ולכן לבחינת תפילה שהיא התחברות זו קדם לה קריאת שמע שהוא יחוד מצד בחינת ערב בבחינת מסירת נפש ובאתערותא דלתתא זו ממשיך אתערותא דלעילא בבחינת תפילה להמשיך התחברותו יתברך ודביקותו אפילו בבחינת לילה דייקא מצד כחו יתברך השוה אשר קמיה כחשיכה כאורה והוא יתברך שוה בשמים ובארץ כי אצלו יתברך אין מסתיר היש הגם כי יוצר הכל הוא וממנו נפעלו והוא יתברך נמצא בכל פרטי הדרגין אף על פי כן הוא לבדו יתברך בלי שום הבדל מצד כחו הפלא הנמשך מכח השוואתו יתברך אשר כל יכול בלי שום הבדל מצד כחו הפלא הנמשך מכח השוואתו יתברך אשר כל יכול להוות ולחיות בלי שום הסתר והבדל כלל וזהו לגביה יתברך אבל לגבי דידן נראה היש למהות נבדל ונפרד:
3
ד׳ויעקב אבינו עליו השלום היה מייחד וממשיך כחו יתברך אפילו בבחינת התגלות על ידי מדתו מדת אמת והבריח מן הקצה אל הקצה ולכן נקרא יעקב שהוא יוד עקב דהיינו שהמשיך היוד שהוא הביטול העצמי שהוא בחינת חכמה עילאה שלמעלה מן ההבנה כמו יוד שהוא נקודה אחת בלי התפשטות אורך ורוחב שהיא בחינת בינה שהוא ה' של הוי"ה שהה' יש לה אורך ורוחב כי ההבנה הוא על ידי התפשטות והתרחבות אבל היוד הוא הביטול בעצם שלמעלה מן הבנה והביטול הזה נמשך בעקב שהוא העשיה כמאמר הכתוב וידו אוחזת בעקב עשו דהיינו שהיוד שלו שהוא עצם הביטול אוחז בעקב עשו שהוא העשיה הנגלית אשר נגלה ליש ונפרד אשר על ידי בחינת הבינה הוא היפך האין ונראה ליש ודבר נפרד רק שעל ידי הבינה מבטל את היש ורוצה לצאת מגדרי היש אשר זהו מדת יצחק כמבואר אבל בחינת העשיה הגשמיות מצד מהותה הנגלית הרי הוא עשו כמשמעו אבל בחינת יעקב היה הביטול שלו מצד העצם שלמעלה מן ההבנה כי אם מצד אמיתותו יתברך אשר מצד אמיתותו הרי הכל עצמותו ברוך הוא בלי שום הבדל כלל:
4
ה׳וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ויקרא לו א"ל אלוק"י ישראל שהקדוש ברוך הוא קרא ליעקב א"ל אני אלו"ק בעליונים ואתה אלו"ק בתחתונים דהיינו שבאמת היש והגבול כאשר הוא לגביה יתברך הוא אצלו בהשוואה גמורה וזהו אני אלו"ק בעליונים דהיינו כח כל העולמות כאשר הם לגביה יתברך אשר זהו בבחינת עליונים אבל בבחינת התחתונים שהוא כאשר נגלו לגבי דידן הרי נגלים העולמות ליש ודבר נפרד אבל יעקב היה ממשיך יחודו יתברך ואלק"ותו דייקא מצד היש הנגלה אשר אין זולתו יתברך אפילו מצד היש לכן נקרא אלו"ק בתחתונים דהיינו שגילה אלוק"ותו מצד היש וחיבר יחוד אלוק"ותו דייקא מצד ההתגלות:
5
ו׳ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה יעקב אבינו לא מת כי כל בחינת מיתה הוא הסתלקות האורות מן הכלים ונשאר הכלי בלי חיות וכמאמר רעיא מהימנא שהבאתי לעיל אשר כל העולמות מבלעדי הוי"ה כולהון מתים דהיינו כי מצד ההתגלות הלא נגלו העולמות ליש ודבר נפרד אבל כשמייחדים אותם על ידי אור הוי"ה השוכן בתוכם ומבטלים אותם לפנימיותם אזי הם חיים מכחו יתברך שהוא בחינת הוי"ה כיחוד הנפש עם הגוף אשר הגוף הוא חי מהנפש ובטל אליו אבל כל זה הוא מצד התאחדות והתקשרות הנפש עם הגוף אז הוא חי מצד הנפש אבל מהות הגוף עצמו בלתי הנפש הרי הוא מהות נבדל ובלא הנפש הוא מת וכן העולמות כשמקשרין ומייחדין אותם להוי"ה ברוך הוא במדת אברהם ויצחק הרי הם חיים מהוי"ה ברוך הוא ובטלים אליו יתברך מצד התקשרות והתאחדות אבל העולמות עצמם הם נגלים למהות נבדל ובלא התקשרות והתאחדות אור הוי"ה בבחינת יחוד הרי העולמות הם בבחינת מתים בלי התגלות חיות אלוק"י אבל מדת יעקב שגילה אלוק"ותו אפילו מצד הכלים שהם העולמות מצד מהותם שלא ראה אותם למהות נבדל כלל רק שהוא לבדו יתברך אפילו מצד היש לכן לא מת כי אצלו לא היה ההסתלקות כלל כי ראה כחו יתברך דייקא מצד היש כי מצד עצמותו ברוך הוא אין לתאר גוף ונפש שהוא אורות וכלים כי הכל הוא עצמותו ברוך הוא ואינו נופל לומר לשון חיות כי בחינת חיות הוא רק משני מהותים נבדלים כמו גוף ונפש אבל בעצם אחד אין נופל בו לומר חיות רק שהוא מקור החיים לכן מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין זולתו והוא לבדו הוא אין נופל בו לשון חיות:
6
ז׳ועל זה נאמר כי עמך מקור חיים שאפילו מקור החיים בטל אליו יתברך רק שהוא נקרא חיי החיים שכל החיות נמשך ממנו והוא מצד שנגלו לנו העולמות למהות נבדל והוא מחייה אותנו מצד כח עצמותו ברוך הוא השווה ולכן נקרא חיי החיים ובבחינת עולמות נקרא חי העולמים אבל מצד עצמותו אין נופל לומר חיות כי למי הוא מחייה אשר אין זולתו כלל רק שהוא מקור החיים כי מקור החיים נקרא בחינת כתר וכתר הוא עמך שהוא משתווה ובטל בכחו יתברך ודי למבין ולכן בחינת יעקב היה ביטולו מצד עצמותו ברוך הוא שהוא למעלה ממדת חיים ולכן לא מת כי לא היה אצלו שבירה והסתלקות כלל ודי למבין ולכן מדתו היא אמת כי המשיך אל"ף שהוא פלא בבחינת מת שהם העולמות וכאשר המשיך האל"ף שהוא מעצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו אפילו מצד העולמות וזהו ואמת הוי"ה לעולם ודי למבין ולכן תיקן תפילת ערבית דהיינו התחברות והתייחדות דייקא מצד ערב ובחינה זו הוא נעשה משני התפילות שהוא בחינת אברהם ויצחק כי בחינת אברהם הוא להמשיך אור הוי"ה ויחודו יתברך בבחינת חיות להיות העולמות מתייחדים ובטלים אליו כביטול הגוף אל הנפש מצד כחו הפלא המקשרם ומאחדם ויצחק העלה העולמות לבטלם כאשר הם אצלו יתברך שהוא לצאת מגדרי הכלים שלא יהיו נראים לגבול וכלים כל אבל עצם הכלים ומהותם כאשר המה נגלים לגבי דידן דהיינו בלי המשכת אור יחודו יתברך או בלי ביטול מהותם מכל וכל הרי הם נגלים ליש ודבר נפרד אבל בחינת יעקב חבר ויחד את העולמות דייקא במהותם ובבחינתם וגילה שאין מלבדו אפילו מצד היש דייקא:
7