שערי עבודה, שער שלישי י״אSha'arei Avodah, Third Gate 11
א׳והנה כבר מבואר שבחינת יחוד האבות היה הכל מצד העולמות כי בחינת אברהם היה ההתפעלות שלו מתתא לעילא מצד התבוננות מציאותו יתברך מבחינת התגלות העולמות הבין שהוא יתברך הוא הממציא לכל הנמצאים ומהווה אותם ומחיים ומקיימם בלי הפסק ומתייחד בהם בלי שינוי והם בטלים אל אין סוף יתברך כביטול הגוף להנפש שהוא נקרא נודע מצד פעולותיו כמו שהנפש נודעת מצד פעולת הגוף שנגלה חיות הנפש על ידי כלי הראיה ושמיעה ודבור והילוך ומישוש ועל ידם הוא התגלות ההשכלה והמדות אשר כולם נגלו על ידי כלי הגוף אבל עצם הנפש לא נתגלית ואינה בבחינת השגה כן כביכול הוא נודע מצד פעולות העולמות בבחינת שמים וצבאם והגלגלים והשמש והירח אשר כולם יש בהם חיות ועושים תמיד רצון קונם וכן על ידי הארץ וצאצאיה אשר כולם מתנהגים בחכמה ובסדר בבחינת טבעם ופעולתם ולכלם יש קיום וחיות על ידי זה הבין שיש מהוה לכל העולמות המהוום ומחיים ומקיימם וכולם בטלים אליו יתברך ואפס בלעדו ואלו היה הסתלקות חיותו כרגע היו העולמות בטלים לגמרי וגופו בפרט ועולמות בכלל לא היו עולים בשם כלל מצד העיקר וכן המשיך יחודו יתברך מעילא לתתא דהיינו להמשיך על ידי כלי העולמות יחודו יתברך בכל מעשיו ובכל הילוכו ותנועותיו ובכל אשר היה עושה בעניניו היה ממשיך אלק"ותו יתברך ויחודו בהם וכמו שנתבאר לעיל באריכות:
1
ב׳וכן מדת יצחק שהוא בחינת רשפי אש התפעלותו היה גם כן מצד העולמות מצד שהבין התגלות אלק"ותו יתברך בכל העולמות והתמשכותו בהם בבחינת צמצום בכל פרט ופרט בבחינת כלים בבחינת הסתרה והבנה זו היה על ידי מדת אברהם ומזה התבונן במקורא ושרשא דכולא אשר הוא יתברך אינו בערך העולמות כלל היה לו רשפי אש לצאת מנרתק הגוף וכלי העולמות שהוא הצמצום כי אם לעלות לידבק בשרשו והתבוננות זו ותשוקה זו הכל הוא מצד העולמות שהבין מי ברא אלה וכן מדת יעקב הגם שמדתו היה בחינת רעותא דלבא המבריח מן הקצה אל הקצה והיה נגלה אליו עצמותו ברוך הוא אפילו מצד העולמות והגבולים כמבואר לעיל עם כל זה עיקר התפעלותו היה מצד הגילוי בבחינת יש רק שלא החשיב את היש למהות נבדל מהעצם חס ושלום רק שהבין עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת עולמות ובזה חיבר האוהלים לאחד דהיינו להיות בטל אליו מצד התגלותו יתברך בעולמות בביטול שהוא מצד התבוננות בבחינת עצמותו ברוך הוא מצד אין סוף ברוך הוא שלא בערך העולמות כמו למשל מי שבטל אל עצם המלך מצד העצם לא מצד התפשטותו הרי שוה אליו הביטול כמו שרואה אותו בהיכלו אשר שם נגלה עצם כבודו כן בטל אליו אפילו בהתגלותו והתלבשותו אפילו בכפר קטן אשר נמשך גדולתו ומשפיל עצמו בערך הכפר אשר שם אינו נגלה עצם כבודו כי אם בערך אנשי הכפר דרך משל כי מצד שביטולו מצד העצם של המלך אינו נותן לב אל מקומו והתגלותו כי מאחר שהוא המלך בעצמו מתבטל אליו בביטול עצום בשוה אך עם כל זה התפעלות הביטול שלו הוא מצד התגלותו בהכפר אבל אם לא היה רואה התגלות המלך בהכפר הזה לא היה בטל אליו כן הוא כביכול מדת יעקב דהיינו שבטולו היה מצד העצם והיה שוה אליו בראייתו והתבוננותו בעצמותו ברוך הוא המרומם מערך עולמות רוממות אין קץ כן היה בטל אליו מצד התגלות העולמות דהיינו שראה והבין כחו יתברך הנמצא בכל הבחינות הגם שהתפשטותו יתברך מצד העולמות הוא בבחינת צמצום והסתרה והלבשה אשר אין להעריך התגלותו יתברך בעולמות לעצמות אין סוף ברוך הוא שאינו מערך עולמות כלל עם כל זה מצד שביטולו היה מצד האמת ומצד העצם מאחר שהבין וראה התגלות עצמותו ברוך הוא בכל העולמות היה הביטול אצלו שוה מצד תמימות ומדת אמת כמו שנתבאר לעיל בארוכה:
2
ג׳אבל עם כל זה היה הביטול שלו מצד שהבין התגלות כבודו יתברך בעולמות אבל בחינת עולמות נגלו אצלו בבחינת ירידה והשפלה והרגיש אותם ליש ומהות רק שהתגלותו יתברך הוא בכל הפרטים אבל ההתגלות נגלה אליו בבחינת השפלה וירידה רק שהיה מחבר עלמא דאתגלייא עם עלמא דאתכסייא באופן אחד עם כל זה היו נחשבים ונערכים אצלו לשני בחינות נמצא נערך הביטול הזה גם כן מבחינת התגלות וחצוניות ולכן נקרא יעקב דעת דלבר וכבר בארתי לעיל שהאבות היה להם הביטול גם כן אפילו מצד הפנימיות רק שעיקר מדתם היה דייקא מצד ההתגלות ולכן נקראו אבות העולם דהיינו שהיו מחברים העולם אליו יתברך כמאמר הכתוב ברוך הוי"ה אלוק"י ישראל מן העולם ועד העולם דייקא כידוע שהם תקנו חטא אדם הראשון שחטאו היה שהרגיש העולם ליש ודבר שהוא עץ הדעת טוב ורע והם תקנו זה שהם חברו היש אליו יתברך ביחוד גמור לכן כל עבודתם היתה לחבר ולייחד היש ועולמות הנגלים אליו יתברך לכן כל עבודתם היה דייקא מצד העולמות והם בררו הטוב שבנוגה להפכה אל הקדושה כי בחינת נגה הוא הרגשת בחינת היש והעולמות למהות נבדל והמה הפכו והרגישו גילוי יחודו יתברך על ידי העולמות והיו מרגישים אלוק"ותו יתברך דייקא על ידי בחינת היש ובטלו עצמם והעולמות אליו יתברך לבטל הרגשת היש במהות נבדל רק להרגיש אלוק"ותו ויחודו יתברך לכן נעשו בחינת מרכבה:
3
ד׳כמו למשל סוס ורוכבו שהם שני מהותים נבדלים רק שהסוס בטל לגבי רוכבו באופן שאינו מתנהג הנהגת עצמו רק שבטל למהות הרוכב בכל תנועותיו ואין לו תנועה מיוחדת מצד עצמו כי אם שבטל לגבי הרוכב עליו לכל אשר יחפוץ יטנו כן היו האבות בטלים אליו יתברך באופן שלא היה להם שום רצון ושום מדה מצד מהותם בעצמם כי אם שהיו בטלים תמיד אליו יתברך ולא היה להם שום תנועה כי אם מצד אלוק"ותו אבל עם כל זה היו בבחינת מהות נבדל רק שהיו בטלים אליו והיו מבטלים כל העולמות אליו יתברך ולכן נתנה להם מצות מילה אבל לא פריעה כידוע דהיינו מילה הוא להסיר הערלה הגסה החופפת על ברית כן הם הסירו הסתרת העולם המסתיר אלוק"ותו יתברך להיות נגלה בבחינת יש ונפרד ונגלה אליהם גילוי אלוק"ותו יתברך בהעולמות עם כל זה היה על ידי התלבשות העולמות בבחינת לבוש הנגלה על ידי העולמות אבל בחינת עצמותו ברוך הוא שאינו בערך עולמות לא נגלה אליהם דהיינו התגלות עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת הלבשה כמאמר הכתוב ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שלא נגלה אליהם התגלות עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת הלבשה אשר ידוע ששם הוי"ה ברוך הוא הוא שם העצם כי אם גילוי אלק"ותו יתברך היה על ידי א"ל שדי שהוא בחינת התקשרותו יתברך שהיא בחינת יסוד כמו שכתוב כי כל בשמים ובארץ וכתרגומו דאחיד בשמיא ובארעא דהיינו שנגלה להם התקשרותו יתברך בעולמות והתקשרות זה הוא ההתגלות שמצד העולמות רק שהבינו התקשרותו יתברך בהם לכן עדיין חופף על הברית שהוא ההתקשרות לבוש דק אך לזה היה תכלית כוונת בריאת העולמות שיהיה נגלה כבודו ויחודו יתברך דייקא מצד היש:
4
ה׳והנה עבודתם היה מצד חיות העולמות שהמשיכו חיות אלוק"י בעולמות על ידי התבוננותם והתקשרותם אל הפנימיות השוכן בתוך העולמות על ידי מסירת נפשם ועבודתם בתפילתם בשכלם ומדותיהם וכן היו מקשרים אפילו חצוניות העולמות בבחינת התגלותם בפועל ממש בבחינת עשיה גשמיות על ידי מעשיהם בפועל ממש והיו מקשרים לבושים החצונים אליו יתברך דהיינו במחשבה דבור ומעשה שלהם הנגלה בבחינת יש גמור על ידי קיום התורה והמצות כידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהאבות קיימו כל התורה כולה כמאמר הכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי על ידי קיום בפועל ממש דהיינו שכל עשייתם והנהגתם במעשה העולמות היה רק לקשרם ולדבקם אליו יתברך על ידי המעשה שלא היו עושים שום פעולה לצורך עצמם רק שבכל מעשיהם עשו לעשות רצון קונם שיהיה נגלה רצונו יתברך ויחודו אפילו מצד הנגלה כמו מדת אברהם אבינו עליו השלום אשר מדתו לגמול חסד ולהכניס אורחים דהיינו לעשות רצונו יתברך על ידי מעשה שיהיה גילוי כבודו יתברך אפילו בבחינת גילוי גמור וכן חפר בארות וכן יצחק חפר בארות להסיר ההסתרה בפועל ממש להיות גילוי אלוק"ותו יתברך בהלבשת המעשה הנגלה וכן יעקב על ידי המקלות ועל ידי צאן לבן המשיך אלק"ותו יתברך בבחינת התלבשות אפילו מצד גילוי הנבראים אבל עם כל זה התגלות כבודו יתברך ואלוק"ותו הכל היה בבחינת התלבשות לכן לא נתנה להם התורה בפועל ממש כי עיקר בחינת תורה ומצות הוא שיתגלה עצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו באמיתות לא בערך הלבשה כמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם בבחינת מדת משה רבינו עליו השלום שהוא בחינת אהבה רבה שהוא בחינת הפנימיות:
5