שערי עבודה, שער שלישי י״בSha'arei Avodah, Third Gate 12
א׳והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה מעשה אבות סימן לבנים ואנו אומרים בכל יום מה יפה ירושתינו שהם הורישו לנו בחינתם בעבודתם ויחודם זה דהיינו שכל עבודתינו יהיה באופן בחינת האבות רק שהם היו מקורים ועצמיים בבחינתם ואצלינו היא בחינתם כל חד וחד לפום שיעורא דיליה עם כל זה סדר העבודה ואופנה וההתבוננות וההתפעלות יהיה על אופן בחינתם ואחרי בחינתם כל אדם ימשוך לעבוד עבודתו באופן זה ועל זה אמרו בתנא דבי אליהו אשר כל אדם יאמר לנפשו מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב דהיינו שכל אדם מחוייב לעבוד עבודתו ולייגע נפשו בבחינת עבודת האבות הגם שלא יהיה יכול לבא לידי בחינת האבות בעצם על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה:
1
ב׳והנה כבר בארתי לעיל שכל אחד מהאבות היה כולל כל הבחינות ואשר על כן אפילו בתפילת שחרית שהוא מדת אברהם אבינו עליו השלום נכללו בה כל השלשה בחינות אשר לכן סדרו אנשי כנסת הגדולה סדר התפלה על שלשה בחינות דהיינו פסוקי דזמרה ויוצר אור ואהבת עולם שקודם קריאת שמע וקריאת שמע ותפלה שהיא שמונה עשרה דהיינו שפסוקי דזמרה והברכות שקודם קריאת שמע הוא התבוננות מצד העולמות בבחינת התגלותם דהיינו שנגלו למהות נבדל רק שהמה בטלים אליו יתברך וכל ההתפעלות הוא דייקא מצד הגילוי ומצד היש אשר מהם נודע מציאותו ברוך הוא וכאשר יראה הרואה ויבין המבין שכל ההתפעלות הוא דייקא מצד העולמות דהיינו ברוך שאמר והיה העולם וכן ברוך עושה בראשית כו':
2
ג׳וכן העשרה הילולים הוא הכל מצד העולמות בכלל ומצד חיות נפשו וגופו של אדם בפרט כמאמר הללי נפשי את הוי"ה אהללה הוי"ה בחיי אזמרה לאלוק"י בעודי וכן הוא בכל הילולים כי בהללויה כי טוב הוא מצד בונה ירושלים הוי"ה וירושלים היא מדת מלכותו יתברך המתפשטת בעולמות בבחינת יש וכן הרופא לשבורי לב שהם מלכים שנשברו להיות נגלים בבחינת יש ונפרד גמור והוא יתברך רופא אותם וכן הללו את הוי"ה מן השמים כו' הללו את הוי"ה מן הארץ וכן אתה עשית את השמים ואת הארץ כו' וצבא השמים לך משתחווים שכל ההתבוננות וההתפעלות הוא דייקא מצד הגילוי מצד הנפעלים נגלה הפועל ברוך הוא וכל הנפעלים בטלים אליו וכן ביוצר אור הוא ההתבוננות מבחינת מלאכים ושרפים וחיות אשר כולם בטלים ואומרים קדוש וכו' וכן אהבת עולם הוא הכל מצד העולם שהוא הכל מצד הנגלה דהיינו שנגלה דייקא ליש ודבר רק שהמה בטלים אליו יתברך ואחר זה הוא קריאת שמע שהוא להתבונן שאין העולמות מהות נבדל ממנו יתברך רק שהוא יתברך מתאחד בהם ביחוד גמור ושיהיה עיקר ההתבוננות מצד פנימיות וחיות העולמות ושיהיו העולמות בטלים אליו יתברך כביטול הגוף אל הנפש באופן שהגוף אינו מהות כלל בלתי חיות הנפש והמה מאוחדים בתכלית היחוד אליו יתברך זה עם זה באופן שאין להבדילם כן יהיה ההתבוננות ביחודו יתברך בעולמות אשר הוא יתברך מתייחד בהעולמות באופן שאין להבדיל העולמות לאיזה מהות נבדל רק שהוא יתברך מתאחד בהם בבחינת חיות ממש ובבחינת יחוד גמור והעולמות בטלים אליו יתברך באופן שאין עולים בשם כלל ומצד התבוננות זו יגיע לאהבה ותשוקה ורשפי אש האהבה תהיה לדבקה בו יתברך ביחודו והתשוקה ורשפי אש היא לצאת מגדרי הגוף והכלים והעולמות לעלות למקורו שהוא למעלה מבחינת עולמות:
3
ד׳ועל זה נאמר ואהבת את הוי"ה אלוקי"ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך בכל לבבך הוא בשני יצרך דהיינו מצד שרואה עצמו להיפך יהיה האהבה לצאת מההיפך כמו שמי שהוא בחושך חושק לצאת לאור נמצא החושך גורם לאהוב את האור כן מצד ההיפך גורם האהבה לדבקה בו ובכל נפשך הוא מצד היחוד בבחינת חיות שהוא כמו שכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך ובכל מאודיך הוא למעלה מבחינת חיות והיא בחינת יצחק קץ חי שהוא רשפי אש לצאת מנרתק הגוף לעלות לשורשו כי בחינת מאוד הוא דלית ליה שיעורא ואחר זה הוא בחינת תפלה להמשיך מעילא לתתא דהיינו לגלות יחודו יתברך אפילו בבחינת כלים דהיינו שיהיה נגלה יחודו יתברך אפילו מצד היש והעולמות וזהו ברוך אתה הוי"ה כי ברוך הוא לשון בריכה כמו שמבריכת מים משקים את כל השדה כן יהיה נמשך עצמותו ברוך הוא ממקור החיים בבחינת התגלות הנקרא אתה כי אתה הוא לשון נוכח כאדם המדבר עם חבירו בהתגלות פנים אל פנים קורא אותו אתה אבל כשחבירו הוא מוסתר קורא אותו הוא כן התגלות העולמות נקרא אתה דהיינו שנראים ונגלים לנו וכמאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם כי חיות הנגלה בשמים וארץ נקרא אתה:
4
ה׳והנה כשנגלים לבחינת יש הרי נגלה הגילוי בלבד ונראים ליש ונפרד אבל כשנגלה על ידם כחו יתברך ויחודו ופנימיותו הרי העיקר הוא עצמותו ברוך הוא הנגלה על ידי העולמות ואז מתאחדים ומתחברים אתה עם הוי"ה שהוא כחו הנסתר ואז עיקר הגילוי הוא הוי"ה ברוך הוא לבדו כמשל אדם המדבר עם חבירו הגם שהדבור הוא על ידי כלי הגוף וההתגלות הוא גם כן על ידי כלי הגוף כי הנפש אינה בכלל גילוי כלל אף על פי כן עיקר הדברים הוא עם חיות נפשו והגוף אינו עולה בשם כלל לגבי החיות מצד שהגוף הוא בטל לגבי החיות ועיקר הוא החיות כן הוא כביכול כשאנו מחברים ומייחדים ומבטלים העולמות אליו יתברך וכל עיקר ההתבוננות הוא בפנימיות הגם שהוי"ה ברוך הוא אינו בערך נגלה כי לא נודע מהותו יתברך כי אם מצד פעולת העולמות אף על פי כן עיקר הגילוי הוא עצמותו ברוך הוא והעולמות המה טפלים ובטלים לעצמותו ברוך הוא וזהו ברוך שיהיה המשכה מבריכה העליונה שהוא השפעתו ממקורא דכולא שיהיה אתה הוי"ה ביחודא חד שיהיה נגלה על ידי ההתגלות כחו ויחודו יתברך ואז העיקר הוא הוי"ה ברוך הוא ושלא יהיה נגלה רק כחו לבדו יתברך אבל כשנגלה רק הגילוי לבדו הוא למשל כשרואה אדם ישן או מי שאין בו חיות הגם שרואה כל כלי הגוף הרי הם כלא חשיבי ואין בהם ממש ואינו יכול לדבר עמו ולא שום התפעלות וכו':
5
ו׳כן הוא כשרואים רק העולמות בבחינת גלוים לבד הם נגלים לכחות נפרדים והם נחשבים כמתים כמאמר רעיא מהימנא מבלעדי הוי"ה ברוך הוא כולם מתים אבל כשמייחדים ומבטלים העולמות אליו יתברך וממשיכים יחודו וחיותו יתברך בבחינת היש והעולמות אז נגלה יחודו ועצמותו ברוך הוא על ידי כלים ומתחברים אתה עם הוי"ה ואז העולמות הם חיים וזהו על ידי תפלה ממשיך חיות אין סוף ברוך הוא בעולמות ובחיות נפשו וגופו להיות בטל לעיקרא ושרשא דכולא וזהו תפלה לא"ל חיי שעל ידי תפלה נמשך א"ל חי דהיינו אלוקו"תו יתברך בבחינת חיות ממש אך קודם התפלה מוכרח להיות אתערותא דלתתא דהיינו על ידי פסוקי דזמרה ויוצר אור לבטל העולמות אליו יתברך באופן לבטל הגילוי הגמור הנגלה ליש ודבר נפרד לבטל מהותם אשר הם בבחינתם אינם מהות כלל ואחר כך לאחדם בקריאת שמע שאפילו הגילוי שלהם שהם מצד ההסתרה הכל הוא כחו וחיותו לבדו יתברך בלי פירוד והוא יתברך מתאחד עם העולמות בלי שינוי ופירוד וכמו שנתבאר לעיל בכמה מקומות ובהתבוננות זו תגיע התשוקה ורשפי אש להתאחד עמו יתברך ולבטל הגילוי אליו יתברך:
6