שערי עבודה, שער שלישי י״דSha'arei Avodah, Third Gate 14
א׳ויובן זה על פי משל מבחינת התדבקות האדם אל אדם דהיינו למשל בן אצל אביו או תלמיד אל רבו יש בזה שני בחינות אחד הוא מצד התקרבותו עמו בבחינת חצוניות על ידי הארת פנים בכלי הגוף מצד זה רואה עיקר הפנימיות שמצד התקרבות החצוניות רואה עיקר הפנימיות ומתדבק אל פנימיותו ויש עוד בחינה שמאחר שמתקרב אליו הלא אינו מביט כלל בההרחק בהתקרבותו בבחינת חצוניות וכוסף ומשתוקק עיקר אל הפנימיות ויש עוד בחינה שמצד עוצם התקרבותו עמו והתחברותו עמו ערב לו אפילו תנועותיו החצוניות לבדם דהיינו בראות פניו החצונים ואבריו החצונים אפילו בלי התגלות על ידם בחינת הפנימיות כי התקשרותו אליו הוא בהתקשרות עצום עד שכל תנועותיו החצונים ערבים אליו אפילו כשלא נגלה על ידם שום חכמה ומדה רק בהתגלות החצונית אפילו כשהוא ישן ערבו לו כלי הגוף וזה מורה על התקשרות אמיתי כן הוא כביכול בנמשל בחינת אברהם היה ביטולו על ידי בחינת אהבה בבחינת התקשרותו הנגלה על ידי בחינת העולמות ומזה נגלה אליו בחינת פנימיות העולמות שהוא הוי"ה ברוך הוא ועיקר התדבקותו הוא לפנימיות שהוא הוי"ה ברוך הוא רק על ידי התגלותו יתברך בבחינת העולמות מצד זה היה מתדבק אל הפנימיות אבל התגלות החצונית לבדם אינם נחשבים אצלו למהות כלל רק כאשר נגלה על ידי העולמות יחודו יתברך ויצחק היה מדתו מאחר שהבין על ידי העולמות יחודו יתברך לא היה מביט כלל בבחינת החיצונית והיה תשוקתו רק אל הפנימיות ולא החשיב העולמות כלל אפילו להתגלות על ידי העולמות יחודו יתברך כי היו בטלים אצל העיקר אבל מדת יעקב מצד התקשרותו אליו יתברך באמיתותו מצד עצמותו ברוך הוא אפילו הנגלה בעולמות מצד הגילוי היו רחימין קמיה אפילו בלא הבנת פנימיותו מצד שראה שאין זולתו יתברך אפילו מצד הנגלה לכן ערבו לו אפילו החצוניות לבדם כי לא הביט בהם לדבר נפרד חס ושלום כי הבין עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת היש וכמשל הנזכר לעיל:
1
ב׳וזהו וישכב במקום ההוא אפילו בחינת שכיבה דהיינו בבחינת חצוניות היה במקום ההוא דהיינו המקום שהוא הגילוי היה מתקשר אל עצמותו ברוך הוא וזהו ההוא כמאמר הזוהר כל מקום שנאמר ההוא אחיד סופא בשירותא לכן ויקח מאבני המקום שהוא ההסתרה וישם מראשותיו שהוא בחינת ראש וזהו אפילו אבנין דביתא רחימין קמיה למיבת בהו דהיינו מצד עצם ההתקשרות הנפלא בבחינת פלא אפילו החצוניות היה חביב קמיה ולכן תיקן תפלת ערבית דהיינו ההתחברות אפילו מצד החושך והסתרה היה גם כן התחברות אל עצמותו ברוך הוא דהיינו שהמשיך יחודו יתברך אפילו בבחינת יש בבחינת גילוי והמשיך לאתה שהוא הגילוי הוי"ה ברוך הוא לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה אפילו מצד ההסתרה:
2
ג׳ולכן קדמה לתפלה זו קריאת שמע ולא די בקריאת שמע של שחרית כי בשחרית היה התעוררות היחוד מצד ההתבוננות בפנימיותו יתברך אשר הגילוי מתייחד אליו יתברך ובטל אל הפנימיות והעיקר הוא הפנימיות אבל היחוד של ערבית הוא לעורר יחודו יתברך אפילו בבחינת גילוי היש ליבטל ולכסוף אליו יתברך אפילו בהתגלות חצוניות להבין שהכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן כלולים בה מדת אברהם ויצחק ומדת אברהם הוא בברכות שקודם קריאת שמע כי בברכה ראשונה הוא לחבר מדת יום שהוא התגלות יחודו מצד הפנימיות במדת לילה שהוא היחוד מצד החצוניות וברכה שניה הוא בחינת אהבת עולם לעורר המשכתו יתברך בבחינת חסד לאברהם בבחינת יחודו יתברך בעולם דווקא על ידי מדת האהבה כמאמר הכתוב ואהבת עולם אהבתיך וקריאת שמע הוא בחינת יצחק שיהיה בחינת כלות הנפש אליו יתברך אפילו מצד החצוניות כמבואר לעיל בתפלת שחרית:
3
ד׳ותפילה הוא כנגד יעקב ולכן קדמה גם כן לתפילה זו בחינת אמת ואמונה לעורר בחינת יעקב שהוא בחינת אמיתותו ברוך הוא אך בבחינת לילה והסתרה הוא בבחינת אמונה כי בבחינת יום שהוא התגלות יחודו מצד הפנימיות נגלה אמיתותו יתברך מצד ביטול היש אליו אבל בבחינת לילה הרי אינו נגלה יחודו יתברך רק בבחינת הסתרה שהוא מדת מלכותו יתברך הנקרא אמונת ישראל שהוא להאמין שאין זולתו יתברך אפילו בבחינת היש הנגלה כמאמר איהו אמת ואיהי אמונה כי מצד גילוי יחודו יתברך בפנימיותו הרי נגלה אמיתותו יתברך שאין עוד מלבדו והיש בטל אליו אבל בבחינת הסתרה הרי נגלה דוקא ליש אך אף על פי כן עיקר הוא להאמין שאין זולתו אבל בבחינת יחוד זה מתחברין ומתייחדין אמת עם אמונה מצד שנמשך היחוד אפילו בחיצוניות ולכן נקרא יעקב בעלה דמטרוניתא דייקא כי הוא מקשטה ומייחדה אפילו בבחינתה דייקא ולכן עיקר היחוד הוא על ידי בחינת יעקב על ידי מדתו כי שורשו הוא מיסוד אבא אשר בבחינת אבא הוא הביטול שלמעלה מן השכל והבנה כי אם מצד העצם ואבא יסד ברתא שהיא מדת מלכותו יתברך שהוא בחינת הגילוי שהוא מצד ההסתרה ולכן היה בכח יעקב אשר שורשו משם להמשיך יחודו יתברך אפילו בבחינת חצוניות והסתרה ודי למבין והבן מאוד:
4