שערי עבודה, שער שלישי ב׳Sha'arei Avodah, Third Gate 2
א׳והנה בחינת עבודה ואהבה זו הוא הנקרא חצונית כי כל ההתפעלות הוא מצד גילוי העולמות בחצוניותם וכל גילוי חיות אלוק"י הוא רק בבחינת הלבשה אבל עצמותו ברוך הוא לא נגלה על ידי בחינת יחוד זה הגם שעיקר גילוי עבודה זו הוא מצד רצונו יתברך שלמעלה מן השכל עם כל זה אינו נגלה רק על ידי התלבשות ההשכלה והתגלות הרצון הוא רק מצד הנגלה בבחינת חצוניות לכן ההתפעלות בגילוי האהבה ויראה זו היא באה גם כן מצד הרצון שבנפש אך הוא מבחינת חצוניות הרצון לא מפנימיותו:
1
ב׳והנה התדבקות זו של הנפש אלוק"ית בנפש הבהמיות והתלבשותה בה הוא מצד הטוב שבנפש הבהמיות שהוא מהטוב שבנגה שהוא ממראה מתניו ולמעלה שממראה מתניו ולמעלה הוא כולו טוב בלי התערבות הרע כמו שנתבאר לעיל אשר כל עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך בשביל הגילוי דהיינו שיהיה נגלה יחודו יתברך והגילוי הוא דייקא מצד הזולת והיש נמצא יש בבחינת גילוי הזה שהוא היש בחינת טוב וגילוי היש הוא נגה ולכן יש בבחינתה שתי בחינות דהיינו בחינה אחד הוא מצד הטוב דהיינו שעל ידי התגלותה יהיה נגלה יחודו יתברך על ידי התכללות והתלבשות הנפש אלוק"ית להעשות לאחדים וגילוי היש עצמו נקרא תערובות טוב ורע כי בבחינת גילוי היש בעצמו הרי נגלה ליש ודבר דייקא שהוא בחינת נפרד גמור והוא גילוי הנגלה בתאוות הגשמיים כמו אכילה ושתיה ודומיהם ויש בה גם כן הטוב דהיינו כשמהפכין אותה אל הקדושה כשמהפכין חשוכא לנהורא דהיינו מאהבות גשמיות מהפך לאהבה אלוק"ית ולכן גילוי זה שהוא מצד גילוי היש עצמו נקרא תערובות טוב ורע אבל בבחינת ממראה מתניו ולמעלה דהיינו שכל ומדות שיש בנפש הבהמיות אשר על ידי השכל ומדות יושכל יחודו יתברך ואהבה ויראה אליו יתברך שהוא גילוי אלק"ותו יתברך על ידי השכל ומדות של נפש הבהמיות זהו כולו טוב ולכן הנפש אלוק"ית מתלבשת בה:
2
ג׳והנה על ידי אהבה והתבוננות זו שהוא מצד העולמות עדיין הרע שבנוגה לא נתבטל ולא נהפך לגמרי רק בעת עבודה הוא בטל בלי התעוררות והרע הוא בבחינת שינה אבל עצם היש עדיין לא נתהפך לגמרי ולכן נצרך שמירה מעולה שלא יהיה ההתפעלות מצד היש בבחינתו ועל עבודה זו נאמר שעת צלותא שעת קרבא והקרבא הוא על ידי הדעת המבדיל בין טוב לרע דהיינו לדחות הרע שהוא היש הגמור וליבטל אליו מצד אחדותו יתברך כמו שנתבאר לעיל והמלחמה הזו הוא בין בשעת תפלה דהיינו בעת ההתפעלות באהבה ויראה הוא השמירה מהתערובת רע שלא יהיה בהתפעלות תערובות שנוגע אל עצמו דהיינו שלא יבין וירגיש שהוא העובד והאוהב ויהיה נתפעל מאהבתו ועבודתו ליקח גדולה לעצמו מזה כי בהתפעלות זו יגביר היש בהתנשאות והוא היפוך האחדות שהוא ביטול גמור ולכן שעת צלותא שעת קרבא ואחר התפילה הוא המלחמה בפועל להיות סור מרע ולאדבקא בטוב על ידי עסק התורה ועשיית המצות כי בעסק התורה ומצות בטל הרע שבנוגה המלובש בגוף בבחינת חיות אל הקדושה ונעשית לבוש אליה ובעסק התורה ועשיית המצות מתבררין לבושי הנפש הבהמיות על ידי נפש אלוק"ית המלובשת בה:
3
ד׳והנה בתפלה עדיין הרע של הנפש הבהמיות שמנגה לא נתהפך לגמרי על ידי עבודה זו תפילה רק שהוא בבחינת שינה כנזכר לעיל אבל כחה לא נבררה דהיינו שיהיה בטילה לגמרי מבחינת היש כי היש עדיין בתוקפו כי עדיין לא הוסרה ההסתרה לגמרי להיות נגלה עצמותו ברוך הוא רק שהוא בדרך הלבשה כי כח היש אינו מתעורר בעת היחוד בקריאת שמע ותפלה אבל על ידי עסק התורה ומצות שנמשכו דייקא בבחינת יש וגבול בבחינת צמצום ובהם מלובש רצונו יתברך שלמעלה מן החכמה והבנה ומצד רצונו יתברך הרי אצלו יתברך האין והיש שוין ובעת עסקו בתורה ומצות והוא על ידי כח הנפש הבהמיות דייקא המחיית את הגוף בכלי הדבור והמעשה בפועל הרי נעשית לבוש ממש ומתכללת לרצונו יתברך המלובש בהיש והרי נתהפך בחינת היש לרצונו יתברך ובחינת עסק תורה זו נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם מצד כח הבהמיות שמנגה והמצות נקראו עול מצות כמבואר ברעיא מהימנא שלהבינונים נקראו המצות עול כמו שנותן עול על עבדו בכדי שיהיה בטל וכפוף אליו כן כפית ליה בתפילין ובציצית כו' ובזה נכללים לבושי נפש הבהמיות אפילו מצד בחינת הרע שלה שהוא היש הנגלה לחיות הגוף נכללת בטוב על ידי תורה ומצות:
4
ה׳והנה בבחינת יחוד העבודה על ידי אהבת עולם יש בחינת עיבור יניקה ומוחין ובחינת עיבור הוא שלא באה האהבה בגילוי הלב והאהבה מוסתרת בבינתו בבחינת הסכמה חזקה להבטל וליכלל ביחודו יתברך ולהתמשך בנפשו לדבקה בו ועל ידי הביטול הזה מקבל עליו עול תורה ומצות נקרא בחינה זה עיבור במעי אמא והוא הנקרא בדברי רבותינו זכרונם לברכה מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ולכן אז המוחין הם בבחינת קטנות ובבחינת אלם כמבואר לעיל ובחינת נפש הבהמיות היא בבחינת אתכפיא אבל לא בבחינת התכללות בבחינת הלבשה כי מדותיה המה בתקפם רק שמתכפיים ואז עיקר העבודה לקבל עליו עול מלכות שמים בבחינת עול לקבל עליו בעת העבודה בבחינת סור מרע שלא יהיה נפרד מיחודו ואחדותו ולהיות עושה טוב בפועל בבחינת תורה ומצות להשרות על גופו ונפשו אור הוי"ה על ידי רצונו יתברך הנמשך בתורה ומצות לכוף ולהתיש נפש הבהמיות על ידי עסק הזה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשוי ובחינת יניקה הוא כשמוליד על ידי בינתו ודעתו אהבה ותשוקה להמשך אחרי הוי"ה ויחודו ולדבקה בו וכן נולד בלבו פחד הוי"ה ויראתו אבל התפעלות זו הוא רק בעת ההתבוננות אבל תיכף כשאינו מתבונן חוזר לאיתנו ותוקף היש שבו ולכן נקרא יניקה כמו שהוולד הנולד צריך תמיד לינק משדי אמו כן האהבה ויראה יניקתם היא תמיד מהבינה וכשהבינה מסתלקת מסתלקת האהבה ועסק התורה ומצות המה גם כן בבחינת יניקה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלה התורה לשדיים מה שדיים הללו כל זמן שהתינוק ממשמש בהם מוצא בהם טעם כך דברי תורה כל זמן שאדם עוסק בהם מוצא בהם טעם דהיינו בהתבוננותו שעל ידי התורה ומצות מתקשר אל רצונו יתברך מתפעל מזה ואז הלבושים האמצעים של נפש הבהמיות שהם מדותיה נעשים לבוש אל רצונו יתברך ובחינה שלישית היא בחינת גדלות המוחין דהיינו שאחר שמקבל עליו עול מלכות שמים בקריאת שמע וממשיך עליו יחודו יתברך על ידי התפלה הרי הוא כל היום באהבה ויראה ולא זז מדביקות נפשו ביחודו יתברך אפילו רגע ובעת עסקו בתורה ומצות הוא בביטול תמיד כאש בוערת בהתקשרות נפשו אל רצונו יתברך ואז נקרא גדלות כמו הגדול שאין צריך לאמו ויכול לחיות לבדו כך המדות שלו אין צריכין להתבוננות תמיד רק שהם חיים וקיימים תמיד מדביקות הנפש בהוי"ה ואז החסד וגבורה בוקעים מיסוד אמא ומתפשטים בגופא להגדילו ואדרבה הם מרחיבין המוחין ביתר שאת:
5
