שערי עבודה, שער שלישי כ״וSha'arei Avodah, Third Gate 26
א׳והנה אחר שבארנו מדת האבות בבחינת אהבת עולם שהוא הנקרא בחינת חצוניות עתה נבאר בחינת אהבה רבה והיא מדת משה ואהרן כי הנה מבואר בזוהר הקדוש כי משה הוא שושבינא דמלכא ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא כי בחינת הביטול שלהם היה שלא מצד התגלות העולמות שהוא בבחינת גוף וחיות כי בטולם היה רק מצד עצמותו ברוך הוא שהוא מצד העצם ולא מצד הפעולה כידוע שבחינתם היה בחינת מ"ה כמאמר הכתוב ונחנו מה כי בחינת מה הוא סובל שתי משמעות אחד הוא מה כמשמעו שהוא דבר שאינו ואינו נרגש לאיזה דבר ומשמעות השנית מה הוא לשון מהות כידוע שיש שם מ"ה וב"ן ומ"ה הוא עיקר המהות של כל דבר שהוא העצם של כל דבר וב"ן הוא הגילוי של המהות בהתפשטותו:
1
ב׳והנה בחינת הביטול מצד העולמות הנגלים בבחינת פעולה הוא מצד בחינת ב"ן שהוא הגילוי אבל בחינת ביטולם של משה ואהרן היה שלא מצד הגילוי והפעולה כי אם מצד מהותו יתברך אשר מצד מהותו יתברך הרי אין מהות אחר בלעדו ואין זולתו לכן אין העולמות נחשבין לאיזה מהות כלל ושני הפירושים המה עולים בקנה אחד כי מצד ביטולם מצד מהותו יתברך הרי הם מ"ה ממש באופן שלא היה נגלה בעיניהם היש לאיזה מהות ולכן בחינתם המה בחינת אהבה רבה שלמעלה מחכמה והבנה הנמשכים בכלים הנקראים ישראל סבא ותבונה רק ששורש ביטולם היה מאבא ואמא עילאין שעדיין לא נחתו לבחינת כלי הזעיר אנפין שהוא ההתבוננות מצד הבנת העולמות כי אבא ואמא עלאין הוא ההשכלה וההבנה מצד עצמותו ברוך הוא ומצד הבנה הזו שהוא מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין להעריך העולמות בבחינת גוף והאלוקו"ת שבהם בבחינת חיות כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו ואין להעריך חס ושלום מצד עצמותו ברוך הוא בחינות גוף ונפש שהמה בחינות נבדלים במהותם כי לגבי עצמותו ברוך הוא הרי אין מהות בלעדו ומה שנראים העולמות למהותים נבדלים הוא מצד ההסתרה כאשר המה לגבי דידן:
2
ג׳והנה הגם שאפילו בבחינתם הרי היו נגלים גם כן בבחינת מהות אחר כי המה היו גם כן נבראים אך הגם שנגלה להם העולם למהות נבדל אף על פי כן מצד שהתבוננותם היה מצד הפנימיות ומצד הפנימיות הוא לבדו יתברך בכל הנמצאים נמצא שני המהותים הכל הוא מהותו לבדו ומשתווים אצלו יתברך מצד כחו הפלא אשר על כן היה ביטולם אפילו מצד היש שוה אל מהותו יתברך שלא מצד הכלים כי לא הביטו שום מהות אחר רק מהותו לבדו ולכן היה משה שושבינא דמלכא כמו שהשושבין מנהיג את המלך לבית המלכה למשל ונגלה המלך בבית המלכה על ידו כן משה רבינו עליו השלום המשיך גילוי אלוקו"תו יתברך בכל הנפעלים והמשיך יחודו יתברך בלי שום הסתר פנים ובלי התלבשות העולמות דהיינו שאפילו בבחינת עולמות המשיך עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב פנים בפנים דבר הוי"ה עמכם דהיינו התגלות הפנים שבבחינת אלוק"ותו יתברך בבחינת פנים הנגלה בבחינת עולמות בלי שום הבדל ואהרן היה שושבינא דמטרוניתא כמו למשל השושבין של המלכה שמביא את המלכה לחדר המלך כן אהרן היה מקשר כח היש שהוא בחינת נוקבא אל עצמותו יתברך ומביא כח היש אליו יתברך בלי שום הבדל:
3
ד׳והנה פעם מבואר בזוהר שבחינת משה הוא מחכמה עילאה וגם בעץ חיים מבואר שהוא בחינת יסוד אבא ופעם מבואר בזוהר בינה איהי דמשה וגם מאמר רבותינו זכרונם לברכה משה זכה לבינה ופעם נאמר שעיקר בחינת משה הוא בחינת הוד כמאמר ונתן ההוד למשה ואומר ונתת מהודך עליו אבל באמת כל הבחינות המה מכוונים לכוונה אחת כי מצד הביטול שלו שהוא מ"ה כנזכר לעיל הוא הנקרא בחינת חכמה עילאה שהוא הביטול בעצמו שלמעלה מן השכל הנגלה בכלים נקרא בחינת מ"ה ומצד התבוננות מצד העצם בבחינת עצמותו ברוך הוא שלא מצד העולמות על זה מבואר שבינה איהי דמשה ומשה זכה לבינה שהיא בינה עילאה שהוא הבינה באין סוף ברוך הוא מצד עצמותו:
4
ה׳והנה הגם שמשה זכה לשתיהן שהוא חכמה ובינה עילאין התגלותם של החכמה ובינה הנזכרים לעיל הוא דייקא בהוד כמאמר הזוהר בינה עד הוד אתפשטת דהיינו כי אם היה התגלות החכמה ובינה מצד העצם כאשר הם בכחם לא היה אפשר להם להתקיים בבחינת גוף ונברא רק התגלותם הוא רק בבחינת הודאה כמו למשל מחכם שמגלה עמקות חכמה שאי אפשר להשיגה לזולתו מודים שחכמתו עמוקה עד מאוד כן הוא בחינת משה שהשכיל והבין בחינת עצמותו ברוך הוא התגלות ההבנה הזאת היה בבחינת הודאה אצלו אשר אין זולתו וזהו שמבואר בעץ חיים שיסוד אמא היורדת במוחין דזעיר אנפין מסתיימת בחזה דזעיר אנפין כי יסודה קצר שנצח והוד דאמא מתפשטים בגופא דהיינו מתלת פרקין דנצח דאימא נעשה קו הימין חכמה חסד נצח ומתלת פרקין תתאין דהוד דאמא נעשה קו שמאל בינה גבורה הוד דזעיר אנפין כי יסוד אמא הוא ההתקשרות של עצם ההשכלה באין סוף ברוך הוא ומצד עצם ההשכלה אי אפשר להתפשט בבחינת גילוי במדות כי אם היה גילויו במדות לא היה אפשר לסובלו והיו מתבטלין כל הכלים למקורם אבל התפשטות בינה הזאת הוא בהוד דהיינו בבחינת הודאה שעצמותו ברוך הוא הוא בחינת אין סוף אשר אין זולתו כלל ואינו בערך השגה כלל אבל יסוד אבא ארוך ויכול להתפשט אפילו מצד הכלים כי יסוד אבא הוא התקשרות של הביטול שלא בבחינת הבנה:
5
ו׳ובזה ההתקשרות יכולים לסבול הביטול אפילו מצד הכלים כמשל המתבונן בעמקות החכם שאינו בערכו מצד שעמקות החכמה שבהחכם הוא מובדל בגדרו מגדר המקבל ואינם בערך אחד לכן אין בכח המתבונן שיתקשר לעצם החכמה כאשר היא אצל החכם מצד ריחוק גדרו רק שמודה על החכמה אשר היא עמוקה מאוד אבל בחינת ביטול חכמתו ומדותיו לחכמת החכם הרי יכול להיות נמשך הביטול דוקא במדותיו כן הוא כביכול למעלה כי מצד הבינה שהוא להתבונן באין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך השגה ואינו בערך כלים כלל כי אין זולתו יתברך וכולא קמיה כלא חשיבין הרי אי אפשר להתבונן אלא במוחין אבל בבחינת המדות הרי אין בכחם של המדות להכיל ההבנה כי היו מתבטלין לגמרי כי הוא יתברך מושלל מערך מדות ולכן בבחינת מדות אי אפשר להתגלות בבחינת בינה כי אם בבחינת הודאה כנזכר לעיל להודות שאין זולתו יתברך אבל בבחינת התקשרות הביטול אל אין סוף ברוך הוא יכול להתפשט אפילו בהמדות שיהיו בטלים מצד עצמותו ברוך הוא ולכן מבואר בכוונות על גלה כבוד מלכותך שהוא בחינת הוד דעתיק שהגילוי אי אפשר להיות כי אם בהוד דעתיק דהיינו שיהיה הודאה שהוא עתיק מכולא ונעתק מהשגה וידוע שהתגלות עתיק הוא דייקא בבינה כי בהבנה מבין שאין סוף יתברך נעתק מערך עולמות ולכן משה זכה לבינה עילאה דהיינו שההתבוננות שלו לא היה מצד הכלים שהם העולמות כי התבוננותו היה מצד העצם כנזכר לעיל שהוא למעלה מן הכלים וזה היה בהתבוננות אבל בבחינת מדותיו היה רק בחינת הודאה כנזכר לעיל אבל בחינת ביטול מדותיו היה מבחינת יסוד אבא דהיינו התקשרות הביטול מצד עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן ההבנה שהוא בחינת מ"ה כנזכר לעיל:
6