שערי עבודה, שער שלישי ל״גSha'arei Avodah, Third Gate 33
א׳ומבחינת מזלא זה היתה יניקת משה רבינו עליו השלום דהיינו שביטולו היה מצד עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הכלים שהם חכמה ובינה הגלויים שהם מצד התגלות העולמות והתגלות זה הבחינה בבריאה הוא בהיכל הרצון ששם הוא מקומו של משה כי כל זה שבארנו בבחינת מזלא היינו מצד המקור להתגלות אבל ההתגלות אי אפשר לבא לידי גילוי אלא בבחינת בריאה כי אפילו בכלים דאצילות כתיב כי לא יראני האדם וחי כי למעלה מן הבריאה הוא התגלות אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כל שכן קודם האצילות ומה שאנו מדברים באצילות ולמעלה מן האצילות הוא מצד המקור מצד כחם של הנבראים בחינה זו היא מקבלת מבחינת אצילות ובחינה זה קבלתה מלמעלה מן האצילות אבל עיקר מקום הגילוי הוא בבריאה וכמו למשל בביטול השרים ועבדים אל המלך אשר זה מתבטל אליו מצד התפשטותו במדינות וממשלתו עליהם ויש מתפעל מצד חכמתו וגדולתו ותפארתו וגבורתו ויש מתפעל מצד עצם המלך אבל המלך בעצמו דרך כלל הוא אחד עם מדותיו ועם התפשטותו הכל הוא המלך בעצמו רק השינוי הוא אצל המתבטלין זה תופס את אופן המלך בזה האופן ומתפעל בערך תפיסתו בו וזה תופס יותר גדולת המלך והתפעלותו יתירה וכו':
1
ב׳כן הוא כביכול כל הבחינות הנזכרים לעיל האמורים המה רק בבחינת ביטול הנמשך בנשמות שמצד הבריאה יש מתפעל מהתפשטותו יתברך בעולמות התפעלותו זו נמשך ממדת מלכותו יתברך המתמשך בעולמות ונקראת בחינת יראה תתאה וגם האהבה נקראת אהבה זוטא ויש נשמות שמתפעלין מצד פנימיות יותר שהוא מצד יחודו יתברך הנמשך בחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ומייחד כל העולמות אליו בחינה זו נקראת אהבת עולם ונכללת בה גם כן אהבה רבה והיא מדת האבות והתעוררות זו הוא הנקרא זעיר אנפין דאצילות ויש שהתפעלותו מצד עצמותו ברוך הוא לא מצד התפשטותו בבחינת עולמות אפילו מבחינת חכמתו ובינתו רק מעצמותו ברוך הוא שאינו בערך חכמה והבנה רק מתבונן בכחו יתברך אשר אין צמצום מעלים לפניו יתברך כלל וכל העולמות אינם תופסים במהותם לגביה יתברך והוא נקרא אהבה רבה דהיינו שהאהבה היא לא מצד פעולותיו יתברך אלא מצד העצם והיא מדת משה רבינו עליו השלום וכמבואר ברעיא מהימנא אפילו הוו כל עלמין תחות רשותיה הוה יהיב לון בשביל לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' ורחימותא דרחים לון יתיר מגרמיה ורוחיה ונפשיה כי אהבתו היה שלא מצד שהוא יתברך מתקשר עם העולמות בבחינת חיות כחיות הנפש עם הגוף כמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך אבל אהבתו היה שלא מצד בחינת כי הוא חייך כי בחינת חייך שייך מצד העולמות שנראים כגוף לגבי הקדוש ברוך הוא ומחיים ומהוום ומקיימם וכל הנגלה אינו אלא לגבי דידן אבל לגביה הרי אין להעריך שום מהות בלעדו ולכן משה שהיה אחיזתו מצד העצם אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין הכלים תופסים בו לאיזה מהות כלל שהוא לבדו יתברך אפילו מצד העולמות לכן נאמר במשה ותמונת הוי"ה יביט שהביט בעולמות תמונת הוי"ה ברוך הוא אשר ידוע שהוא שם העצם דהיינו שאין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות לכן אהבתו היה יתיר מגרמיה וכו':
2
ג׳וכל אלו הבחינות הן הכל מצד נשמות הנבראים אשר בחינת ביטול זה הוא מצד מדת מלכותו יתברך וביטול זה הוא מבחינת היחוד שהוא זעיר אנפין וביטול זה הוא מצד חכמה ובינה שלמעלה מן האצילות שהוא זעיר אנפין אבל דרך כלל הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו למעלה מן האצילות ואצילותו והתפשטותו יתברך בבחינת נבראים הכל הוא לבדו בלי שינוי אשר אין לדמותו חס ושלום למלך בשר ודם אשר הוא מהות לבדו והשרים ועבדים המה מהותים נבדלים ממנו גם במהות עצמו השינויים האלו תופסים אצלו גם כן כי אין דומה התפשטותו בבחינת ממשלה לחכמתו וגדולתו בעצמותו וגם החכמה והמדות נתפסים אצלו בהרגשה אבל אין סוף ברוך הוא הרי אין זולתו כלל אפילו בחינת הנבראים המה גם כן מעצמותו ברוך הוא וכל השינויים המה רק מצד הנבראים מצד הסתרתם בזה נגלה כחו מצד בחינה זו ובזה נגלה כחו מצד בחינה זו לפי ערך חילוקי המדריגות שבנשמתם דהיינו שיש בחינות נשמות שהם מאצילות דהיינו שנתגלה בבחינתם בחינת אצילות דהיינו אותן נשמות הגדולות הדבוקים תמיד ביחודו יתברך בלי הפסק והמה תמיד בביטול אליו יתברך באופן שלא נגלה להם גופם והעולמות לבחינת יש אפילו רגע אחד והם נשמות האבות ומשה רבינו עליו השלום ודומיהם:
3
ד׳וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום בחד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא בחינת נשמות אלו המה מבחינת אצילות דהיינו כמו שאצלו יתברך כל בחינת התחלקות העולמות ובחינת כלים שהם חכמתו ומדותיו יתברך המה מיוחדים בלי שום שינוי באופן שמתייחדים כיחוד הנפש עם הגוף אשר הגוף אינו עולה בשם בלי החיות ואין לו שום בחינה ותנועה מצד מהותו כן בבחינת נשמות אלו אשר בטלים למקורם בלי שום הפסק ואין להם שום רצון וחכמה ומדה רק מבחינת אלוק"ותו יתברך ובטלים אליו יתברך תמיד הרי שורש נשמתם המה מאצילותו יתברך ובבחינת נשמות אלו יש כמה בחינות ומדריגות עד אין קץ כמו שיש חלוק בין בחינת האבות ובין בחינת משה רבינו עליו השלום כי האבות נשרשים ומאוחזים בחכמה בינה דעת ומדות דזעיר אנפין דהיינו שעל ידם נגלה יחודו יתברך מצד מדותיו ובחינת משה רבינו עליו השלום היתה אחיזתו מבחינת חכמה שלמעלה מהאצילות שהוא בחינת חיה דאצילות ואף על פי כן הכל הוא בחינת אצילות רק שאחיזתו בבחינת פנימיות אצילות שלא נגלו בבחינת כלים כמו למשל באדם יש חכמה בינה דעת ומדות הנמשכין במוחין בבחינת השכלה והבנה ויש גם כן אצלו חכמה הנעלמה אשר לא נגלה במוח ונקראת בחינת חיה שבנפש אשר ידוע שלבחינת חיה אין כלי כנגדה בגוף כי היא למעלה מבחינת כלים אך אף על פי כן גם בחינת חיה היא בכלל בחינת האדם ואפילו בחינת יחידה שאינה בערך השגה אף על פי כן גם היא נערכת מצד האדם כן כביכול יש התגלות בבחינת אצילות בבחינת כלים ויש בבחינת אצילות גופא למעלה מבחינת כלים שהוא בחינת חכמה שאינה בערך הכלים ונקראת בחינת חיה אך אף על פי כן היא נערכת בבחינת אצילות כי שלא בבחינת אצילות אין לתאר שום בחינה ושורש מאחר שאין סוף ברוך הוא אינו בערך המשכה והתגלות אשר אין זולתו כלל לכן כל הבחינות נערכים מבחינת אצילות ונשמות אלו ביטולם הוא בלי הפסק אפילו שלא מצד ההתבוננות כי אם מצד קישורם האמיתי ודי למבין:
4
