שערי עבודה, שער שלישי ל״וSha'arei Avodah, Third Gate 36
א׳והנה דרך כלל יקרא לבחינת אהבת עולם שהוא מדת האבות עליהם השלום מתתא לעילא ובחינת אהבה רבה שהיא מדת משה רבינו עליו השלום היא מעילא לתתא ויובן זה על פי משל ממלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד שלחו מביתו למדינות הים לבני כפרים ונתגדל אצלם ואחד נתגדל בהיכלו והנה אותו הבן ששלחו למרחוק והנהגתו הוא רחוק ממהות המלך כשרוצה לבא אל המלך מוכרח להשליך מאתו מנהג בני הכפרים ואחר כך להתקרב מעט אל המלך דרך מדינות המלך ודרך חילותיו ושרי המלך להבין מזה ביטולם אל המלך והתפשטות מלכותו וממשלתו בהמדינות ומתפעל מזה מגדולת המלך וביטולם אליו עד שכל המדינות בטלים אל המלך מזה מבין שבכולם מתפשטת ממשלתו של המלך עד שבא להיכל המלך ואז מבין יותר איך שבטלים אל המלך ומתדבק במלך עצמו בהיכלו ואותו שגדל תמיד בהיכל המלך הרי כל מדינות המלך ושריו ועבדיו כלא נחשבו אצלו וכל התנהגותם אינם תופסים מקום אצלו מצד רגילותו בהיכל המלך וכשיוצא לעשות רצון המלך במדינות המלך כל מעשיהו ועבודתו לגלות ולהמשיך בכל המדינות אופן נמוסי המלך וכמו כן יובן מאדם שיש לו רצון ושכל ומדות:
1
ב׳והנה יש דבר שמצד שכלו ובינתו באיזה דבר ששייך אליו מקשר הדבר לרצונו על פי שכלו ומדותיו ויש דבר שהרצון קודם להחכמה דהיינו מה שנוגע לעצם נפשו כמו אכילה ושתיה וממון שהרצון הוא בכח נפשו מצד שנוגע לעצם חיותו ומצד עצם חפצו ורצונו בהדבר נמשך הרצון הזה בשכלו ומדותיו להשכיל הדבר שהוא טוב ושייך לנפשו ויש לו תשוקה במדותיו נמצא בבחינה ראשונה עיקר הרצון בא מצד שכלו ומדותיו שכשלא יתן דעתו בזה להשכיל הדבר אזי לא יהיה לו רצון כלל בזה ובבחינה שניה עיקר רצונו הוא בזה הדבר ושכלו ומדותיו המה רק בחינת מעבר לרצונו ובבחינה זו ההשכלה והתשוקה המה נעלמים מאוד וההתקשרות הוא בתוספת התגברות בלי הפסק אפילו בשעה שאינו נותן דעתו להדבר כן יש בבחינת עבודת הוי"ה שני הבחינות בחינה ראשונה הוא מצד התבוננותו מצד פעולת העולמות איך שהוא יתברך בראם ומהוום ומחיים ומתאחד בהם בלי שינוי כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שההתבוננות הוא מצד אלה שהוא ההתגלות והתבוננותו הוא לחקור מאין נבראו ושורש המצאם וקיימא לשאלא ולא למנדע איך יהיה התגלות העולמות בבחינת יש ונפרד מאחר שהוא מרום שמרומם מערך עולמות עד אין קץ ואין זולתו כלל ואחרי זה הוא להפרידם מגשמיותם שנגלו בבחינת יש ולהבין ולמנדע שכל העולמות נפעלו דווקא ממהותו על ידי כחו הפלא ומתקשר בהם ביחוד עצום על ידי בחינת חכמתו ומדותיו והמה מתייחדים אליו ביחוד עצום בלי שינוי ורבוי כלל ומצד זה באה לו התשוקה לדבק את עצמו ביחודו ולצאת מנרתק הגוף והגשמיות לדבקה אליו יתברך ושלא יהיה נגלה בבחינת נפרד ומזה בא גם כן בחינת מסירת נפש דהיינו למסור נפשו להוי"ה לבחינת עצם רצונו יתברך ולקשר כלי גופו לעשות בהם רצונו יתברך:
2
ג׳והנה עיקר הביטול הזה הוא בא רק מצד ההתבוננות דווקא מצד העולמות ובשעה שאינו מתבונן אזי נגלים אליו העולמות לבחינת יש ומהות נבדל ואז אין לו מסירת נפש לרצונו יתברך ויכול להיות לו רצון מצד ההיפוך ובחינה השניה הוא שביטולו הוא בבחינת עצם הרצון מנקודת הלב שלמעלה מן השכל למסור נפשו כי ביטולו הוא מצד עצמותו ברוך הוא מצד שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין ואין זולתו כלל ובחינת רצונו זה הוא נמשך במוחו ולבו להבין ולהשכיל גילוי עצמותו ברוך הוא אפילו בהעולמות בלי הפסק ואין העולמות תופסים לאיזה מהות נבדל ומשכיל ומבין עצמותו ברוך הוא בכל הנפעלים ואינו רואה רק הפנימיות אשר על כן בחינת רצון זה אין לו הפסק אפילו בעת שאינו מתבונן ואינו נותן דעתו בבחינת השכלה מצד ביטול העולמות וכל השכלתו ומדותיו המה רק מעבר לרצון העצמי שבבחינת נקודת הלב וכל שכלו ומדותיו המה על פי עצם רצונו שהוא למעלה מן השכל והמדות וכן כל שכלו ומדותיו המה למעלה מן הטעם והדעת שעיקרם הוא רק להבטל אליו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא וכל ההתבוננות שבבחינות העולמות המה רק מעבר שישיג על ידי העולמות עצמותו ברוך הוא כי הגם שעיקר שכלו ומדותיו המה מצד העצם עם כל זה בחינת עצמותו ברוך הוא אינו בבחינת תפיסא והשגה כלל כמאמר הכתוב כי לא יראני האדם וחי רק מצד התגלותו בבחינת נבראים משיג עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן החכמה והבנה וכמבואר לעיל שאפילו משה רבינו עליו השלום שהיה תמיד בחינת מה והיה ביטולו מצד עצמותו ברוך הוא עם כל זה השגתו היתה על ידי בחינת הבריאה רק שהשכלתו וביטולו אליו יתברך לא היה מצד ההתגלות רק עיקר ביטולו היה מצד העצם אבל השגת הביטול אליו יתברך היה מצד הבריאה ובחינת הבריאה היה מעבר לעצם ביטולו:
3
ד׳והנה בבחינה הראשונה אשר עצם הביטול נמשך מצד ההתבוננות מצד העולמות ועיקר ההתדבקות אליו יתברך הוא בבחינת מתתא לעילא דהיינו שההתבוננות הוא נמשך מצד בחינה התחתונה בבחינת מטה ומשם יעלה מעלה מעלה עד אין סוף ברוך הוא בבחינת התדבקות אליו יתברך דהיינו לבטל גופו ונפשו אליו יתברך וגם בחינת ההמשכה שהוא ממשיך אלוק"ותו יתברך אפילו בבחינת עולמות הוא בכדי שיתגלה אלוק"ותו יתברך אפילו מצד העולמות בכדי שיהיה גופו והעולמות מתקשרים ביחודו יתברך ויהיו בטלים אליו כגוף לגבי החיות נמצא גם בחינת ההמשכה להעלאה תחשב דהיינו שמעלה גופו וחיותו בפרט וכל העולמות בכלל להיות הוא מתאחד אליו יתברך ולהיותם בטלים אליו באופן שהעיקר יהיה גילוי אלוק"ותו יתברך ובחינת גופו וחיותו יהיה בחינת טפל ועל כן בבחינה זו יכול להיות הפסק כי בשעה שמעלה ומקשר עצמו אליו יתברך אז נגלה על ידי בחינת גופו ונפשו התגלות אלוקו"תו יתברך אבל בעת שאינו מקושר אזי נראה בעצמו בבחינת יש ולכן נקרא בחינה זו בחינת מרכבה כמו למשל כשאדם רוכב על הסוס אזי העיקר הוא הרוכב והסוס בטל לגבי הרוכב וכל עיקר הנהגת הסוס ותנועותיו הכל הוא על ידי הרוכב ולכן אינו נגלה בהסוס רק רצון הרוכב אבל בעת שאין רוכב עליו הרי הסוס הוא מהות בפני עצמו וכל תנועותיו המה מבחינתו בעצמו וכן יובן בנמשל שכל התדבקות הוא בבחינת העלאה ומרכבה לכן בעת הביטול אינו נגלה רק רצונו יתברך וחיות אלוק"ותו יתברך אבל שלא בעת התקשרות אזי מתנהג גופו וחיותו בבחינתו וזה היה מדת האבות עליהם השלום שהיו בחינת מרכבה אליו יתברך כמבואר לעיל רק שאצל האבות היה הביטול וההתקשרות בלי הפסק כלל כי נשמתם היתה מבחינת אצילות אשר שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון בלי הפסק כלל כמו שמטבע הבריאה נפש של אדם מקושרת עם גופו בלי הפסק כלל:
4
ה׳והנה הגוף הוא בחינת מרכבה להנפש כי הגוף הוא מהות נבדל מהנפש רק מצד ההתקשרות בבחינת פלא בטל הגוף להנפש ואינו נגלה מהגוף שום תנועה אחרת רק של הנפש וזהו בטבע מהבריאה שכן ברא הבורא ברוך הוא כן האבות השיגו זו הבחינה מצד עבודתם שהיה התקשרותם וביטולם בהתקשרות נפלא אשר חיות אלוק"ות היה להם חיות ממש ולכן היה ביטולם בבחינת מרכבה אבל הנשמות שאינם מבחינת אצילות רק מבחינת בריאה יצירה עשיה יכול להיות הפסק בבחינת ביטולם כל אחד ואחד לפי בחינת נשמתו ולפי בחינת עבודתו וכן בבחינת עבודה זו הרי העבודה היא בבחינת הרגשה ואפילו בבחינת האבות היה בחינת הרגשה כמו למשל שהנפש מרגשת כלי הגוף רק שהגוף אינו עולה בבחינת מהות נבדל מצד עצמו רק בטל לגמרי לגבי הנפש אבל עם כל זה הנפש מרגשת בכלי גופו בכל פרט כן בבחינת האבות שהוא מצד יחודו יתברך בעולמות הרי מרגישים היש למהות רק שהוא בטל בתכלית אל יחודו יתברך בלי שום רצון וחפץ מצד עצמו רק כל חפצם ורצונם מצד אלוק"ותו יתברך וכידוע ומבואר לעיל שבחינת נגה באצילות הוא כולו טוב ונגה היא בחינת הרגשה כמבואר לעיל בשער הקודם והנה זה הוא בבחינת האבות שהיה בטולם בבחינת אצילות אשר עליו נאמר לא יגורך רע והוא הכל טוב אבל בבחינת נשמות דבריאה יצירה עשיה יכול להתאחז הרע ולכן הוא עיקר המלחמה שבתפלה כמו שנתבאר לעיל:
5
