שערי עבודה, שער שלישי ל״זSha'arei Avodah, Third Gate 37
א׳והנה בכל בחינות עבודה שבבחינות אהבות הנזכרים לעיל הן בבחינת האבות שהוא אהבת עולם והן בבחינת משה שהוא בחינת אהבה רבה יש שני אופנים ולכן נקראו האבות ומשה רבינו עליהם השלום בשני שמות כמו שכתוב אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה רק שאצל האבות הוא פסיק טעמא בין אברהם לאברהם כי בבחינתם הרי היש והעולמות המה מהותים נבדלים רק שמתייחדים ומתקשרים על ידי כחו הפלא ולכן יש הפסק ביניהם רק שמתחברים ועוד זאת כי בחינת אברהם כאשר הוא בשורשו מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין מהות בלעדו ואהבתו מצד השורש הרי הוא בבחינת אין סוף ברוך הוא אשר לגביה אין העולמות מהות נבדל מאתו יתברך ואברהם שהוא מבחינת בריאה אשר האהבה הוא מצד היחוד הרי אין להעריך הביטול שמצד העולמות כמו שהוא לגבי אין סוף ברוך הוא ולכן פסיק טעמא בגוויהו ובחינת אברהם השני הוא לאחר עקידת יצחק אשר הוצרך לשנות מדתו בחינת אהבה וחסד אשר מצד האהבה והחסד היה מחבר כל העולמות אליו יתברך בבחינת יחוד ובשעת עקידה הוצרך לאחוז מדת ההיפוך שהוא בחינת גבורה שעל ידי מדת גבורה העולמות המה רחוקים בגדרם מאין סוף ברוך הוא ואין להם התחברות בבחינת יחוד ואף על פי כן מתקשרים אליו יתברך לעשות רצונו ולהיות בטלים אליו ביטול זה הוא למעלה מבחינת היחוד בערך עולמות כאשר המה נגלים לגבי דידן רק הביטול שלו היה מצד עצמותו ברוך הוא אשר לגביה אין העולמות תופסים לאיזה מהות כלל ועל ידי זה נתעלה לבחינת שורשו אשר מצד שורשו נמשך האהבה מצד עצמותו ברוך הוא הגם שלא שייך לומר אהבה וחסד בעצמותו ברוך הוא אך עם כל זה האהבה שמצד העולמות הוא מצד שעלה במחשבה לגלות שלימותו יתברך ואצל עצמותו ברוך הוא הוא בחינת השוואה גמורה אשר מצד בחינה זו מתמשך אין סוף ברוך הוא אפילו בבחינת צמצום והסתר שהוא בערך עולמות להיות לאחדים אפילו כאשר הוא לגבי דידן ולכן פסיק טעמא בין אברהם קדמאה שהוא ביטולו מצד האהבה והחסד בבחינת העולמות לאברהם בתראה אשר היה ביטולו מצד עצמותו ברוך הוא לבדו וכן הוא ביעקב פסיק טעמא בין יעקב קדמאה ליעקב בתראה כי בחינת יעקב הוא מבריח מן הקצה אל הקצה שמחבר שתי הקצוות שהוא כח הגבול עם למעלה מן הגבול מצד אמיתותו ברוך הוא:
1
ב׳וכבר נתבאר לעיל שמדת יעקב היה גם כן מצד בחינת היחוד דהיינו שהעולמות והיש נגלים בבחינתם רק שראה כחו יתברך אפילו בבחינת יש ואין היש מסתיר לגביה להיות נראה מהות נבדל רק שהכל הוא כחו יתברך אפילו מצד הגבול וזהו בחינת יעקב יו"ד עקב שהמשיך הביטול אפילו מצד העקב שהוא סופא דדרגין וזהו בחינת יעקב מצד הנגלה בבחינת בריאה אבל בחינת יעקב שמצד השורש שהוא מצד עצמותו ברוך הוא אשר כח היש וכח הגבול הוא משתווה אל עצמותו ברוך הוא בהשוואה גמורה ולכן כאשר ירד למצרים שכל בחינת מצרים הוא גילוי המצר והגבול דייקא בבחינתו בבחינת נפרד ולכן בכדי שיהיה יכול לבטל אפילו היש הגשמי הנגלה בבחינת נפרד דייקא ולהעלותו אל אין סוף ברוך הוא בזה מוכרח להיות גילוי עצמותו ברוך הוא שהוא כחו השוה בכדי לברר כח היש הנגלה בבחינת נפרד ואף על פי כן יהיה התגלות עצמותו ברוך הוא בזה וזה לא היה כח בבחינת יעקב תתאה לבטלו ולהעלותו כי בחינת יעקב היה לחבר שני אוהלים דהיינו אפילו עלמא דאתגליא היה מחבר לעלמא דאתכסיא בלי פירוד דהיינו מצד שהבין כחו יתברך בבחינת העולמות לא היה מביט בהיש רק כחו יתברך והיה מיחד העולמות ביחוד עצום אבל בחינת מצרים שעיקרה הוא דייקא להיות נגלה היש בבחינתו לבדו שלא מצד היחוד בכדי לגלות עצמותו ברוך הוא דיייקא מצד היש בבחינתו זה לא נגלה על ידי בחינתו וזה בא על ידי בירור ממצרים דהיינו שיתגלה דייקא בבחינת גבול ואף על פי כן יתגלה כח עצמותו ברוך הוא שאין זולתו אפילו מצד היש וזהו מצד השוואתו ברוך הוא בבחינת עתיק שנעתק מהשגה אשר על כן מצד יציאת מצרים ניתנה התורה שהיא דייקא מצד הגבול והיש כמו שנתבאר לעיל:
2
ג׳אשר על כן בירידתו למצרים נגלה שורשו שהוא יעקב שבשורש שהוא כח השוואתו ברוך הוא וזהו אנכי דייקא שאנכי הוא מי שאנכי שאינו בערך השגה כלל והוא אני כ' שאני הוא מלכות סוף מעשה וכ' הוא כתר שהוא סוף מעשה במחשבה תחלה אשר שם מתקשרים בהשוואה גמורה שאין העולמות תופסים לאיזה מהות כלל רק שהוא לבדו יתברך בהשוואה גמורה לכן אנכי ארד עמך מצרימה אנכי דייקא ואנכי אעלך גם עלה שהוא תוספת עליה למקורו ולכן פסיק טעמא בגוויהו דהיינו כי יעקב קדמאה ביטולו הוא מצד העולמות שנגלים לאיזה מהות רק שמתייחדים ובטלים לגבי אין סוף השוכן בקרבם אבל יעקב בתראה הוא שלים בכולא דהיינו כחו לבדו יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא שאין העולמות תופסים בו כלל לאיזה מהות ומשתווים אצלו ברוך הוא אבל בבחינת אהבה רבה שהוא מדת משה רבינו עליו השלום הרי היה ביטולו מצד עצמותו ברוך הוא שהיה בחינת מ"ה דהיינו שלא היו נערכים אליו העולמות לאיזה מהות כלל רק שהבין עצמותו ברוך הוא בכל הנפעלים בלי שום התלבשות כלל והיה ביטולו מצד העצם ולכן לא פסיק טעמא בין משה קדמאה למשה בתראה דהיינו בעת שנגלה אליו הוי"ה שהוא גילוי שבהעצם כידוע לא היה אצלו הבדל מקודם שנגלה אליו כי גם קודם הגילוי לא היו העולמות תופסים בו למהות אחר כלל כי הבין עצמותו ברוך הוא בהעולמות דייקא ודי למבין והבן מאוד:
3
