שערי עבודה, שער שלישי ל״טSha'arei Avodah, Third Gate 39
א׳ומזה תבין מה שמבואר בזוהר הקדוש פרשת בלק שעיקר בחינת תפלה הוא מבחינת משה כמאמר הכתוב תפלה למשה וגם בחינת דוד נקרא תפלה ובבחינת עני נקרא גם כן תפלה כמאמר הכתוב תפלה לדוד תפלה לעני ובחינות תפילות אלו יתבארו אם ירצה השם בשער סדר התפלה אבל עיקר בחינת התפלה הוא מבחינת משה כי תפלה היא המשכת אלוק"ותו יתברך בעולמות ותפלה היא התחברות והתקשרות למהות אחד ממש שיהיה נגלה עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת העולמות בלי מהות נבדל כלל ושיהיה נגלה עצמותו שלא בבחינת כלים והסתרה כלל עיקר המשכה זו הוא על ידי בחינת משה שהוא בחינת אהבה רבה הגם שעל ידי מדת אהבת עולם גם כן נגלה יחודו יתברך עם כל זה התגלות זה הוא על ידי בחינת הכלים כגילוי הנפש על ידי פעולת הגוף הגם שבזה נגלה בחינת הנפש עם כל זה התגלות זה הוא בא על ידי התלבשות בבחינת כלי הגוף אבל עצם הנפש כאשר היא במהותה אינה בערך התגלות רק התגלותה הוא מצד ההתקשרות כן כביכול הגם שעל ידי בחינת האבות גם כן נגלה כחו יתברך לבדו אך עם כל זה גילוי הזה נגלה על ידי פלאותיו יתברך בבחינת עולמות על ידי בחינת התקשרות ויחוד וביטול העולמות אליו יתברך אבל עצמותו ברוך הוא הרי לא נתגלה כאשר הוא באמת אשר מצד האמת הרי אין זולתו כלל אבל על ידי בחינת מדת משה הרי הגילוי מצד אמיתותו ברוך הוא אשר אין זולתו כלל דהיינו על ידי התעוררות זה מעוררין יחודו יתברך בבחינת יחוד עצום בבחינת גילוי מהותו הגם שגילוי זה הוא גם כן על ידי הכלים אך הכלים המה רק בחינת מעבר בלבד שעל ידי הכלים נגלה פנימיות העצם אשר עיקר הגילוי היא בחינת עצמותו ברוך הוא בבחינתו שלא בבחינת צמצומו יתברך בעולמות רק מפני שעצמותו יתברך אינו בבחינת גילוי כלל ואם היה גילוי אין סוף ברוך הוא כאשר הוא בעצמותו אזי לא היו העולמות בבחינת מציאות כלל לכן מתגלה על ידי הכלים אבל עיקר ההתגלות הוא בבחינת עצמותו ברוך הוא:
1
ב׳ויובן זה על פי משל כשהחכם משפיע להמקבל בערך כלי המקבל הרי מוכרח לצמצם חכמתו ולהלבישה באופן המקבל ועל ידי הצמצום הזה מבין חכמת רבו וכוונתו אבל ההבנה היא על פי כליו ועל ידי כלים האלו מתקשר ומתדבק לחכמת וכוונת המשפיע אבל כשהמקבל נתגדל בחכמה עד שיהיה מבין עצם כוונת רבו אז יתדבק אל עצם חכמתו של המשפיע והמשפיע מגלה לו חכמתו שלא בצמצום והתלבשות אבל עם כל זה אפילו ההתגלות הזאת הוא מוכרח גם כן להשפיע ולהסביר לו על ידי כלים בכדי להמשיך עצם חכמתו על ידי ההסבר כי בלא ההסבר לא יגיע להשיג חכמתו כאשר הוא בעצם רק אם מסביר לו אז על ידי ההסבר הזה מבין עצם כוונתו וחכמתו בלי הבדל ואז עיקר השכלתו הוא בעצם החכמה וההסבר הוא לו רק בחינת מעבר ועוד זאת כשמשכיל עצם החכמה יכול להסבירה באופן אחר מה שאין כן בבחינה הראשונה כלי ההסבר המה עיקר להבין על ידי ההסבר כוונת וחכמת רבו ואם ישכח ההסבר אזי יאבד החכמה מאחר שבחינת מהות חכמתו רחוקה ממהות חכמת רבו עם כל זה בחינה הראשונה היא הגורם להתחבר אל עצם החכמה כי בלא בחינה הראשונה הרי אין לו התחברות כלל:
2
ג׳כמו כן יובן זה בשני בחינות האהבות הנזכרים לעיל כי בחינת מדת האהבה מצד יחודו יתברך בבחינת עולמות הרי יחודו יתברך נמשך על ידי צמצום בערך העולמות דהיינו שמגלה כחו יתברך בעצמותו על ידי בחינת העולמות בבחינתם לכל אחד ואחד כפום התקשרות אליו יתברך כמאמר הכתוב נודע בשערים בעלה שהוא נודע לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכמאמר הכתוב כי נער ישראל ואוהבהו ולכן נקרא בחינת יחוד הזה בשם זעיר אנפין כמו שנתבאר לעיל לכן הגם שעל ידי היחוד בבחינת אהבה זו נגלה כחו וכוונתו יתברך אבל הגילוי הזה הוא רק בבחינת צמצום והתלבשות אבל כאשר יעלה ויגיע לבחינת אהבה רבה כנזכר לעיל הגם שהתגלותו הוא גם כן על ידי בחינת הכלים עם כל זה על ידי בחינת הכלים נגלה בחינתו יתברך כאשר הוא בעצמותו ברוך הוא והכלים המה רק בחינת מעבר בלבד להתגלות עצמותו ברוך הוא בבחינתו יתברך שלא בבחינת צמצומים בבחינת כלים ולכן על ידי בחינת תפלה יש כח בצדיקים הגדולים לשנות הטבעים כמו מים ליבשה וכן חומץ שידלוק מאחר שנגלה עצם מהותו ברוך הוא אשר לגביה אין הכלים תופסים למהות כלל וכאשר מבואר במשל הנזכר לעיל שכאשר נגלית עיקר החכמה יכול להסבירה בכמה אופנים ודי למבין והבן ועיין בחלק הראשון בשער האנפין בסופו שם נתבאר זה בביאור היטיב:
3
ד׳ולכן עיקר בחינת תפלה היא בחינת רצון כמו שאנו אומרים יהי רצון שבזה נגלה רצונו יתברך על ידי כמה אופנים ויכולים לשנות מרעה לטובה ולא שיהיה שינוי רצון אצלו חס ושלום רק מצד הביטול הזה אשר עיקר הוא התגלותו יתברך בעצמותו שלא בבחינת הכלים אם כן יכול לבטל בחינת הכלים האלו אשר נגלה על ידי הכלים גילוי רצונו יתברך באופן הכלים האלו ויהיה גילוי רצונו יתברך בכלים אחרים דהיינו צרופים אחרים ודי למבין והבן אך עם כל זה בחינה זו באה מצד בחינה הראשונה שהוא התלבשות והתייחדות העולמות אליו יתברך בבחינת יחוד בבחינת הכלים כי אם לא יקדים בחינת יחוד זה הרי העולמות מצד הגילוי המה רחוקים בתכלית הריחוק בדרך כלל וכן בדרך פרט בבחינת אדם הרי נפשו אלוק"ית היא העולה למעלה ורוח הבהמה היא יורדת למטה אשר מרחק רב ביניהם ואדרבה הם מנגדים זה לזה אבל כשמבטלין הגילוי מצד העולמות בבחינתם ומקרבים ומייחדים העולמות אליו יתברך ובזה מתייחדים שתי הנפשות לאחד אז על ידי היחוד הזה נגלה עצם נקודת הלב בבחינת היחוד הזה אשר נקודת הלב הוא מצד העצם לכן בזה לא יקשה לך על מה שבזוהר מבואר שעיקר התפלה הוא בחינת משה הלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה תפילות אבות תקנום וגם בזוהר עצמו מבואר דצלותין תקינו אבהן אברהם תיקן תפילת שחרית כו':
4
ה׳אבל באמת כשתדקדק על הלשון שאבות תיקנו דהיינו שעשו הכנה ותיקון ביחודם להתחברות האמיתי שיהיה נגלה בחינת עצמותו ברוך הוא על ידי עבודתם ויחודם אך עיקר התפילה היא מבחינת משה ודי למבין ועל כן קדמו לתפילה שהיא שמונה עשרה פסוקי דזמרה ויוצר אור וקריאת שמע ואמת ויציב שהם מדת האבות כי ברכות שקודם קריאת שמע שהוא יוצר אור ואהבת עולם היא בחינת מדת אברהם וקריאת שמע היא בחינת יצחק ואמת ויציב היא בחינת יעקב וכאשר מבואר מעט מזה לעיל ויתבאר עוד אם ירצה השם בשער הבא ואחר זה הוא בחינת תפילה וכל זה הוא מצד עיקרית כוונת המכוון שבתפלה אבל כל אדם יאחז דרכו לפי ערכו ולפי שיעורא דיליה דהיינו להמשיך אלוק"ותו יתברך מצד היחוד שהוא בחינת האבות בבחינת חיות אלוק"י כמו שכתוב תפילה לא"ל חיי להמשיך חיות אלוק"י בבחינת נפשו כי בחינת תפלה למשה לאו כולי עלמא יכולים להשיג אופן זה הביטול רק לפרקים יכול להיות נמשך בהתעוררות בחינת ביטול זה בהארה בנפשו ובהארה דהארה מצד בחינת נפשו שנכללת בכל האופנים והבחינות כאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם:
5
