שערי עבודה, שער שלישי מ׳Sha'arei Avodah, Third Gate 40
א׳והנה בחינת תפלה זו שהיא בבחינת משה אינה בבחינת מלחמה ועליה מבואר בתיקונים מאן דקטיל לחויא אתייהיבת ליה ברתא דמלכא דא איהי צלותא כי לבחינת תפלה מוכרח להיות בחינת הביטול האמיתי מצד עצמותו ברוך הוא להבטל מכל וכל באופן שלא יהיה בחינת גופו ונפשו תופסים לאיזה מהות כלל דהיינו בחינת ביטול הרע לגמרי ובאופן שלא ירגיש עצמו לאיזה מהות כלל והוא דקטיל לחויא שהוא בחינת נחש הקדמוני אשר עיקרו הוא דייקא להרגיש עצמו וליקח האהבה לעצמו שהוא בחינת הרע שבנגה שהוא עץ הדעת טוב ורע ולכן כיון שהסיר הרע מאתו לגמרי דהיינו שלא יהיה העבודה לגרמיה חס ושלום רק במסירת נפש אמיתי לעצמותו ברוך הוא לזה יהבין ליה ברתא דמלכא שהיא התפלה להמשיך גילוי אין סוף ברוך הוא כנזכר לעיל:
1
ב׳אבל כל זמן שמרגיש עצמו דהיינו שמהותו נחשב למהות בפני עצמו דהיינו שמתפעל מאהבתו ודביקותו וגבה לבו מזה ומכל שכן שיהיה לו איזה רצון מצד עצמו וקל וחומר בן בנו של קל וחומר אשר לא ביטל הגשמיות שלו מתאוות העולם הזה מאכילה ושתיה ומשא ומתן לזה בוודאי לא אתייהב ליה ברתא דמלכא מאחר שהוא יש ונפרד אשר זה הוא עיקר המנגד ממש היפוך אחדותו יתברך ואיך יגלה על ידי בחינתו הביטול שמצד אין סוף ברוך הוא בבחינת ביטול העצמי אשר אין עוד מלבדו כלל ולהמשיך גילוי עצמותו ברוך הוא מאחר שלא נתהפכו בחינת כליו אליו יתברך הרי המה שני הפכים מנגדים אבל כל זה הוא בבחינת צדיקים גמורים אשר הגיעו לשלימות אבל כבר כתבתי שלפרקים יקרה מקרה טהור בהתעוררות בחינת אהבה רבה זו אפילו בבחינות נשמות שמבחינות מדריגות התחתונות בעת רצון בעת התעוררות הפנימיות מאין סוף ברוך הוא הן בכלל והן בפרט בעת רצון בהאיר אור עצמותו ברוך הוא אשר נמשך בנפש האדם אבל זה הוא לפרקים ולא בהתגלות העצם בתמידות רק לפרקים תוכל הנפש להתפעל בבחינת אהבה רבה מצד התכללות נפשו ומצד בחינת שבעה רועים שבחינתם מתפשטת בכל נפש מישראל אשר על כן נקראו שמם בשם רועים כי המה המנהיגים אלוק"ות בכל נפש מישראל ומפרידין אותם בבחינת הארתם אשר מאירים בכל נפש מישראל לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה לפי שורש נשמתם ומבחינתם יאיר לפרקים בנפש אדם מישראל להתפעל בעבודתם באהבתם ויראתם עת שתאיר בחינת האבות דהיינו בחינת אהבת עולם ועת שתאיר בנשמתם בחינת משה רבינו עליו השלום ואהרן דהיינו בחינת אהבה רבה והוא בדרך הארה לא שישיגו הבחינות בשלימות רק שבא התעוררות בנפשם פעמים מבחינה זו ופעמים מבחינה זו אבל עם כל זה בעת האיר האור בנפשם יהיה הביטול בנפשם בבחינת הארה דהיינו בבחינת אהבת עולם לכלול גופו ונפשו הבהמיות בבחינת נפשו האלוק"ית ולהכלל ביחודו יתברך דהיינו שירגיש הביטול אליו יתברך באהבה ויראה מצד היחוד כביטול הגוף אל הנפש מצד התכללותם ויחודם זה בזה ויבטל רצונו ומדותיו אליו יתברך שלא יהיה לו שום רצון שנוגע לעצמו ואיזה מדה לנפשו רק יבטל רצונו ומדותיו וימסור נפשו ביחודו יתברך כביטול הגוף אל נפשו מצד שנפשו הוא החיות שלו וכמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלוקי"ך כי הוא חייך וזהו העבודה להתגבר על נפשו הבהמיות לבטל רצון ומדות הנפש הבהמית וכל כליה אליו יתברך ולא יקח ההתפעלות לעצמו בשביל הנאתו להתגאות לבו רק יעשה הכל בשביל לעשות רצון קונו והגם שירגיש הטוב האלוק"י בנפשו תהיה הרגשתו למענו יתברך כמאמר הכתוב ואני קרבת אלוקי"ם לי טוב דהיינו שהטוב יהיה מצד קרבת אלוקי"ם ויחודו יתברך ויהיה עיקר הטוב מצד קרבתו יתברך אבל לא מצד עצמו שהיא איזה יש ודבר בפני עצמו רק אדרבה מצד קרבתו אליו יתברך יהיה ביטולו שלא יתראה בבחינת יש ונפרד ולא יחשוב בעיניו מהותו נגד גילוי אלוק"ותו יתברך שבנפשו וכן בבחינה זו יבטל רצונו ומחשבה דבור ומעשה שלו שלא ישתמש בהם בשביל הנאת עצמו רק בשביל להתדבק בו יתברך ולהעשות מרכבה אליו וכן כשיאיר בנפשו בחינת אהבה רבה דהיינו שאהבתו יהיה מצד עצמותו ברוך הוא שלא מצד בחינת התקרבות בלבד רק בהבין שאין זולתו יתברך ואין מהות בלעדו הרי בבחינה זו אין נופל לשון התקרבות מאחר שאפס בלעדו יתברך על מי יפול בחינת התקרבות כידוע שבחינת התקרבות הוא משני מהותים אבל מאחר שאין זולתו כלל אין שייך לומר התקרבות רק הביטול הוא מצד העצם אשר בבחינה הזאת יהיה הביטול שלו רק מצד אמיתותו יתברך וכל עבודתו יהיה רק לעשות נחת רוח ליוצרו כמאמררבותינו זכרונם לברכה איזהו חסיד המתחסד עם קונו ומבואר ברעיא מהימנא עם קן דיליה דהיינו להמשיך אלוק"ותו יתברך להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שיתגלה שאין עוד מלבדו אפילו בעולמות תחתונים ובבחינה זו אין שייך בחינת הרגשה דהיינו שירגיש קרבת אלוקי"ם ומצד ההתקרבות בטל אליו רק הביטול יהיה מצד העצם שאין זולתו יתברך:
2
ג׳והנה הגם שלא הגיע לעבודה זו בשלימותה דהיינו באופן שיהיה הביטול שלא ירגיש עצמו כלל כי זה דבר שאי אפשר כל זמן שלא יצא מגדרי הגוף לגמרי כמדת משה רבינו עליו השלום נמצא הרי כלי הגוף וחיות נפשו הבהמיות המה בבחינתם ואיך לא תהיה לו הרגשה רק בעת הארה שמאירה בנפשו בחינה זו תהיה העבודה שיבין וישכיל שאין עוד מלבדו יתברך ואין מהות זולתו ועל פי הבנה זו יבטל עצמו מכל וכל בעת ההארה הזאת שימסור נפשו להוי"ה מצד עצמותו ברוך הוא וגם הביטול הזה הוא בבחינת ההארה ודמיון ולא ביטול עצמי כמאמר רעיא מהימנא על פסוק וביד הנביאים אדמה לפום דמיון דילהון ולכל חד וחד לפום שיעורא דיליה רק שהדמיון גם כן אמת מצד שורשם של כל נפש מישראל האחוזים ודבקים אל עצמותו ברוך הוא מצד עיקרית נפשו אבל בחינת התגלות הביטול הזה בבחינת נפשו הוא רק בחינת הארה ודמיון בבחינת נפשו הבהמיות כי מאחר שעדיין לא נתהפכה לגמרי והיא בתוקפה הרי הביטול ההוא מתלבש בבחינת כלי נפשו בבחינת דמיון ולא בבחינת העצם ובעת ההארה יאיר גם כן בנפשו הבהמיות להיותה בטילה אליו יתברך באופן עצם הביטול אבל עם כל זה אינו רק בחינת דמיון לא שתגיע אל עצם הביטול רק שזהו עבודת כל אחד ואחד מישראל להעמיק דעתו באיזה אופן לבטל נפשו אפילו בבחינת דמיון כי אפילו בחינת הדמיון הוא אמיתי מצד השורש כי מצד העצם הוא באמת אין עוד מלבדו ולגביה יתברך אין הנפש הבהמיות מסתרת כלל נמצא הדמיון גם כן אמת וזהו דרך כלל שכל כוונתו יתברך היתה בשביל זה שיעבוד העובד כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ולפום דמיון דיליה וכן הוא בבחינת אהבת עולם בביטול נפשו אל יחודו יתברך הוא גם כן כל אחד ואחד כפי שמשער בלבו היחוד לפי שיעורו ודמיונו:
3
