שערי עבודה, שער שלישי ה׳Sha'arei Avodah, Third Gate 5
א׳והנה על זה מבואר בזוהר הקדוש על מה שכתוב ואני ברוב חסדך אבא ביתך דא אברהם אשתחווה אל היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב ויובן זה על פי משל ממלך בשר ודם אשר יש לו היכל ובית היכל הוא שדר בו לבדו ושם הוא עיקר קביעת דירתו שהוא דר בו לבדו דייקא ובית הוא ששם מקום דירת שריו ועבדיו והנה בהיכלו שם הוא עיקר גדולתו שאין מי שיקרב אליו אבל בבית שם הוא מתגלה לשריו ועבדיו והנה בבחינת ביטול אליו מצד התבוננות בגדולתו יש שני בחינות יש שמתבונן בגדולתו מצד התפשטותו לשריו ועבדיו וממשלתו עליהם מצד התבוננות התפשטות גדולתו זה הוא בטל אליו ויש שמתבונן בעצם גדולתו שלא מצד התפשטותו כי אם מצד עצם גדולתו כאשר הוא בהיכלו:
1
ב׳והנה בשני הבחינות האלו הוא הביטול מצד גדולתו רק שזה מתפעל מצד גדולתו בבחינת התפשטותו לשריו ועבדיו וזה מתפעל מצד עצם גדולתו אשר אין ערך לגדולתו המתפשטת לשריו ועבדיו ויש עוד בחינה שלישית דהיינו שמתפעל מעצם המלך בעצמו לא מצד גדולתו רק מצד עצם המלך הוא מתבטל אליו ביראה גדולה מצד עצמות המלך ובחינת ביטול זה הוא שוה ממש כמו שהוא בהיכלו כן הוא בבחינת התפשטותו כי מצד עצם המלך אין חילוק והבדל בין שהוא בהיכלו בין שהוא בבית הכל הוא עצם המלך בלי הבדל כן יובן כביכול למעלה בענין גילוי אין סוף ברוך הוא יש בחינת היכל ובית היכל הוא ששם שורה אין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי עצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות אשר אינו בערך תפיסא והשגה כלל אשר לא נודע מהותו וכל העולמות המה כלא חשיבין לגבי עצם רוממותו יתברך והוא הבינה בעצם גדולתו אשר קיימא לשאלא ולא למנדע כלל ובחינת בית הוא התבוננותו בבחינת התגלותו יתברך בבחינת עולמות שהוא בחינת כלים ואותיות שהוא נודע מצד פעולותיו והתגלות גדולתו יתברך הוא מצד בחינת העולמות בוודאי אין ערך גדולתו יתברך כאשר הוא מצד גילוי עצמותו ברוך הוא שלא בערך עולמות להגילוי שהוא מצד בחינת העולמות וכמבואר בזוהר הקדוש ויקרא כד איהו בהיכלו מלך רברבא אקרי כד נחית לביה עבדוי מלך זוטא אקרי:
2
ג׳ולכן מדת אברהם אבינו עליו השלום והתבוננותו וביטולו הוא מצד התגלותו יתברך בבחינת עולמות כמאמר הכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהוא מתתא לעילא היה ההתפעלות מצד העולמות כמבואר וכן מעילא לתתא נאמר ויקרא שם בשם הוי"ה א"ל עולם דהיינו שהשיג יחודו יתברך בבחינת עולמות ומצד זה היה בטל אליו יתברך והיה מיחדו יתברך בעולמות ולא שכל עיקר השגת יחודו יתברך היה אצלו מצד בחינת העולמות כי בוודאי השגתו היתה שהוא יתברך למעלה למעלה מערך עולמות באין ערך כלל רק שהבין שמצד רוב חסדו צמצם את עצמו כביכול בעולמות ומדתו היה חסד דהיינו להמשיך אורות בכלים לגלות יחודו דייקא מצד העולמות וזהו ואני ברוב חסדך אבא ביתך דהיינו מצד שהשיג אלוקו"תו יתברך שאינו בערך עולמות רק מצד רוב חסדו יתברך המשיך אותו בבחינת בית שהם בחינת עולמות והיה כל עבודתו לייחדו דייקא מצד העולמות ובחינת יצחק היה בחינת רשפי אש דהיינו לצאת מגדרי הכלים לעלות לשרשו ולמקורו כמו שהוא בבחינת התגלות עצמותו ברוך הוא שהוא שלא בערך עולמות אשר כל העולמות כלא חשיבין לגביה יתברך וכמו שנתבאר לעיל ולכן נאמר אשתחוה אל היכל קדשך דייקא דהיינו שהביטול שלו היה כמו שהוא בהיכלו דייקא:
3
ד׳והנה שני הבחינות הם רק מצד התפשטות גדולתו ומדת אברהם היה ביטולו ויחודו כמו שהוא מצד העולמות ובחינת יצחק היה הביטול שלו בערך גילוי רוממותו יתברך שלא בערך העולמות אבל מדת יעקב אבינו עליו השלום היה ביטולו מצד עצמותו ברוך הוא ומצד עצמותו ברוך הוא הרי הוא יתברך שוה כמו שהוא יתברך בהיכלו כן הוא יתברך בבחינת התפשטותו בעולמות בלי שום שינוי כלל כמאמר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי כי הוי"ה ברוך הוא הוא שם העצם שהוא מורה על עצמותו ברוך הוא כי כל השמות המה נקראים שמות הפעולה דהיינו מצד פעולותיו יתברך בבחינת עולמות הוא נודע מצד פעולותיו ומצד פעולותיו יתברך דהיינו מצד ההתגלות הרי אינו שוה התגלותו יתברך כמו שהוא בבחינת היכלו להתגלותו יתברך בבחינת עולמות ואין שוה התגלותו בעולמות עליונים לכמו שהוא נגלה בעולמות תחתונים אבל מצד עצמותו ברוך הוא הכל הוא לבדו יתברך בין בעולמות עליונים בין בעולמות תחתונים כמאמר הכתוב אתה הוא הוי"ה לבדך כי אין זולתו יתברך:
4
ה׳ולכן נאמר ביעקב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה המקום הזה דייקא שהוא בבחינת התגלותו יתברך בבחינת מקום הזה שהוא בחינת עולם הזה דייקא בבחינת עשיה שהשיג אלק"ותו יתברך מצד שלימותו יתברך כמבואר בזוהר שבחינת נורא הוא שלימות והוא בחינת יראה אמיתית ולכן נאמר ויאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה דייקא דהיינו שהשיג בחינת הוי"ה שהוא מצד עצמותו ברוך הוא אפילו במקום הזה בלי שינוי כלל הגם שאברהם ויצחק היו גם כן מייחדים אותו יתברך בלי שינוי אף על פי כן עיקר התבוננות שלהם היתה מצד התפשטותו יתברך רק שהתפשטותו הוא בלי שינוי אפילו מצד העולמות אבל בחינת יעקב היה הביטול מצד העצם שלא בבחינת ההתפשטות רק מצד העצם ולכן נקרא תם דהיינו מי שהולך בתמימות אינו מתבונן על המסובב מהדבר רק מצד עצם הדבר איך שהוא כן מדת יעקב אבינו עליו השלום היה גם כן שלא בבחינת ההתבוננות מצד המסובב ממנו יתברך ומצד התפשטותו בבחינת עולמות כי אם מצד העצם שהוא עצמותו ברוך הוא בעצמו ולכן הוא מדת אמת ודי למבין ולכן נאמר ביראתך על יעקב כי בחינת יראה הוא ביטול העצמי אשר למשל מצד יראת וביטול המלך אינו משגיח על שום צד אחר רק בטל בתכלית מעצם המלך מצד שעומד תמיד לפני המלך ולכן יראה הוא אותיות ראיה דהיינו שרואה תמיד המלך כן בחינת יעקב היה אצלו בחינת ראיה שראה כבודו יתברך תמיד אפילו בבחינת עולמות ודי למבין:
5
ו׳והנה הגם שביארנו שבחינת האבות היו חלוקים בבחינת ביטולם עם כל זה כל אחד היה כלול מכל הבחינות רק שבזה הוא עיקר מדתו מזה הבחינה ובזה היה עיקר מזה דהיינו בבחינת מדת אברהם היה גם כן מדת יצחק ויעקב דהיינו שהיה לו רשפי אש ומדת רעותא דלבא כנזכר לעיל רק שעיקר בחינת מדתו היה כנזכר לעיל ועל ידי זה בא לרשפי אש וביטול העצמי וכן ביצחק וכן הוא ביעקב והנה כתיב אברהם הוליד את יצחק דהיינו בכדי שיגיע לרשפי אש מוכרח להיות מקודם בחינת אברהם דהיינו לגלות יחודו יתברך ולייחדו דייקא מצד העולמות להתבונן ביחודו יתברך בבחינת העולמות בלי שום שינוי ופירוד ומהתבוננות זו יבא לידי כלות הנפש בבחינת רשפי אש לצאת מגדרי הכלים בבחינת אשתחוה אל היכל קדשך אבל כשלא יהיה מתבונן ביחודו יתברך מצד העולמות הרי עצמותו יתברך אינו בערך תפיסא והשגה כלל והעולמות המה נראים לבעלי גבול בבחינת נפרד ואיך יבא לו התשוקה ברשפי אש אליו יתברך:
6
ז׳וכמשל הנזכר לעיל אשר מצד שרואה התפשטותו של המלך בבחינת בית שהוא התפשטות גדולתו בבחינת שרים ועבדים מזה יגיע לו הביטול והתשוקה להבטל אליו כמו שהוא בהיכלו אבל כשלא יראה התגלות מלכותו בבחינת התפשטותו הרי לא יתגלה לו ממהות המלך כלל ולכן אברהם הוליד את יצחק דייקא דהיינו מצד מדת אברהם שהיא בחינת התבוננות גילוי יחודו יתברך וביטולו אליו מצד העולמות יהיה מזה ההולדה בחינת יצחק וכן בחינת יעקב הוא בא מבחינת יצחק כי בחינת יעקב היה הביטול שלו מצד גילוי עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת עולמות התחתונים והיה שוה אצלו התגלותו יתברך כמו שהוא בהיכלו כן הוא בבחינת התפשטותו יתברך בלי שינוי כלל כמבואר נמצא היה מוכרח להיות לו מקודם הביטול אליו יתברך כמו שהוא בהיכלו ואז לא היה מסתיר לפניו והיה ביטולו שוה אפילו מצד בחינת עולמות כמו שהוא בהיכלו כנזכר לעיל בלי שינוי אבל אם לא היה הביטול שלו רק מצד העצם שלא בערך העולמות הלא לא היה נגלה אליו כחו יתברך מצד בחינת העולמות בהשוואה וכמשל הנזכר לעיל דהיינו שביטולו מצד עצם המלך הוא שוה אליו כמו שהוא בהיכלו כן הוא בבחינת בית מוכרח מקודם להבין הביטול אליו מצד כבוד עצמותו כאשר הוא בהיכלו ומצד עצם ביטולו הוא שוה אליו באופן זה אפילו בבחינת בית אבל כשלא יתגלה אליו עצם הביטול בבחינת היכלו איך ישווה הביטול אפילו בבחינת בית כי הלא לא נגלה לו כבודו כי אם מצד התפשטותו כן הוא כביכול בבחינת יעקב שאמר אכן יש הוי"ה במקום הזה וכן וירא ויאמר מה נורא המקום הזה דהיינו שהשיג ביטול עצמותו ברוך הוא אפילו במקום הזה היה מכיר ביטולו כאשר הוא במקום כבודו יתברך שהוא בהיכלו לכן אמר שגם במקום הזה הוא גם כן עצמותו ברוך הוא ודי למבין והבן ולכן מבחינת יצחק נולד בחינת יעקב שהוא רעותא דלבא:
7
