שערי עבודה, שער שלישי ח׳Sha'arei Avodah, Third Gate 8
א׳ויצחק תקן תפלת מנחה כי מדת יצחק אבינו עליו השלום היה דווקא לעלות למקורו ולצאת מגדרי הכלים להבטל למקורא ושרשא דכולא וגם להעלות העולמות לשרשם לא כמו שהם נגלים בבחינת הסתרה לכן נאמר ותעבור המנחה על פניו דהיינו למעלה מבחינת פנים כי בבחינת פנים הוא ההתגלות על ידי כלי הפנים כמבואר וכמשל מלך בשר ודם שמראה פנים של התקרבות לעבדיו ועל ידי הארת הפנים נתקרב אל עבדיו אבל עצם מהותו הוא בבחינת נבדל מהם כן כביכול אור הוי"ה המאיר על ידי הכלים בבחינת התגלות העולמות הרי לא נגלה עצמותו ברוך הוא רק על ידי הכלים שהוא חכמתו יתברך וחסדו כו' המתמשך בבחינת העולמות אבל עצמותו ברוך הוא ומהותו הרי הוא מרומם ברוממות אין קץ מהעולמות ובחינת יצחק היה בחינת רשפי אש לצאת מגדרי הכלים אליו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שלא בערך התגלות העולמות כמו שנתבאר לעיל שהוא בחינת אשתחוה אל היכל קדשך לכן תקן תפילת מנחה להעלות חיות נפשו וחיות כל העולמות לשרשם למקורא דכולא שהוא אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת הסתרה:
1
ב׳והנה הגם שבחינה זו הוא בחינה העלאה וגם כל עיקרה הוא לצאת מגדרי הכלים כטבע האש ליפרד מהפתילה והנה תפילה הוא דווקא בבחינת המשכה מעילא לתתא וגם תפלה הוא לשון דביקות והתחברות אך עם כל זה נקראת תפלה כי בכדי שיהיה כח בכל העולמות בכלל ובנפש האדם בפרט להיות נכספה וגם כלתה נפשם בתשוקה ורשפי אש לצאת מהסתרתם לעלות ולהדבק באור אין סוף באור חיי החיים אשר למעלה מבחינת כלים מוכרח להיות מקודם המשכה מעילא מאור אין סוף ברוך הוא לבחינת התגלות העולמות ובחינת חבור ודביקות בכדי שיהיה כח בתחתונים ליכסף בנפש שוקקה לחזות בנועם הוי"ה ולבקר בהיכלו כי אם לא יהיה חבור ודביקות זה לזה הלא רחוק גדר העולמות בתכלית הריחוק מאין סוף ברוך הוא אשר הוא מרומם ונשגב מערך עולמות מעלות אין קץ ואיך יפול שם התשוקה והכיסוף אל מה שרחוק בתכלית הריחוק אשר אין להם ערך ויחוס זה אל זה מצד הנגלה כי כל תשוקה הוא מצד שרואה ומבין איזה דבר הטוב והנעים אך לא יכול להשיגה נכסף אליה להשיגה:
2
ג׳וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר מצד שרואה ומבין גדולת המלך והמלך מקרבו בהתראות פנים אליו מצד זה נפשו שוקקה לראות ולהתדבק אל כבודו בהיכלו אבל מי שאינו מכיר את המלך ואין לו התחברות כלל עמו כמו הכפרי אין להעריך שיהיה לו תשוקה להדבק במלך כמו שהוא בהיכלו אשר מהותו רחוק בריחוק עצום ממהות המלך כן הוא כביכול בנמשל בערכים אין קץ מהמשל אשר מצד ריחוק גדר העולמות כאשר המה נגלים לנו בבחינת גשמיות ויש גמור מרוממותו יתברך אשר הוא אינו בערך תפיסא והשגה כלל אין לתאר שיהיה תשוקה מצד העולמות והגוף להדבק אל אין סוף ברוך הוא אשר אינו מושג וידוע כלל אשר על כן בכדי שיהיה להעולמות תשוקה וכיסוף לעלות לשרשם מוכרח להיות המשכה מאור אין סוף ברוך הוא בבחינת התחברות ודביקות והוא בחינת תפלת המנחה דהיינו התחברות ודביקות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת כלים ועולמות בערכו דהיינו כמו שכל העולמות המה בכחו יתברך אשר אצלו יתברך המה כלולים ומשתווים בכחו יתברך בהשוואה גמורה ותפילת שחרית הוא התחברותו יתברך ודביקותו בבחינת כלים בערך העולמות ובערך הנבראים ומגלה יחודו יתברך בערך הכלים והעולמות:
3
ד׳וכמו למשל אצל האב המתאחד עם בנו יש שני בחינות דהיינו או שמתאחד ומחבר שכלו ומדותיו אל שכל ומדת בנו ומתאחד עמו בערכו או כשמתמשך ומתחבר לבנו בערך שכלו ומדותיו ולהעלות מדותיו ושכלו של בנו לחברה עמו וההתחברות זה הוא שמצד העצם ושרשם המה מכח ומהות אחד אך בתחלה מוכרח האב לצמצם ולהמשיך התחברותו עמו בערך בנו כדי שיהיה לו התחברות עמו כי אם לא יהיה לו דביקות והתאחדות עמו מצד ריחוק ערכו מערך בנו הלא לא יהיה ביניהם חבור כלל לכן מוכרח להתמשך אליו בערך שכלו הקטן ואחר זה מתחבר עמו בערך מהותו בעצמו כן הוא כביכול בבחינת תפלת שחרית הוא להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בערך כלי העולמות בכלל ובערך התגלות היחוד בנפש האדם בפרט וכמאמר הזוהר על פסוק נודע בשערים וכו' שנודע לכל חד וחד כפום שיעורא דיליה כפום מה דמשער בלביה ותפילת המנחה הוא התחברותו יתברך והתמשכותו לעולמות בכלל ובבחינת אדם בפרט בערך עצמותו ברוך הוא ושני ההתחברות הוא מצד שבמקורם ושרשם הלא הם הכל בכחו יתברך בבחינת השוואה עם כל זה נצרך מתחילה ההתחברות ודביקות בערך העולמות מצד שבערך הנגלה הרי העולמות רחוקים בגדרם לקבל יחודו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא לכן מוכרח להיות המשכה מעילא לתתא בבחינת התחברות בערך העולמות:
4
ה׳ועל ידי התחברות זה יוליד מזה רשפי אש לעלות לשרשו לצאת מגדרי הכלים אליו יתברך אז הוא המשכה מעילא לתתא בבחינת התחברות בכלים שהיה כח בהם להיות תמיד התשוקה בהתחברות עצום לעלות להר קדשו ולבקר בהיכלו בערך אין סוף ברוך הוא הגם שההולדה בבחינת רשפי אש הוא על ידי התפלה של שחרית זה הוא רק בבחינת התעוררות וחפץ ותשוקה כמו שנכסף לאיזה דבר אבל עדיין הדבר רחוק ממהותו ואינו מתדבק בה אבל על ידי תפילה זו הוא התחברות ודביקות להיות בבחינת תשוקה והתדבקות אליו יתברך שלא בערך העולמות וגם בתפילת שחרית צריך אתערותא מתתא מקודם והוא בחינת קריאת שמע דהיינו לצאת מיש הגמור הנפרד ולהדבק ביחודו יתברך והוא בבחינת צמאון כמו שאדם צמא למים אבל עדיין לא שתה כן הוא קריאת שמע הוא התעוררות להיות נפשו צמאה ושוקקה לדבקה בו אבל עדיין אינו דבק והיא על ידי אהבה שאוהב הדבר וחפץ בה אבל עדיין לא השיגה כן על ידי התבוננות ביחודו יתברך שהוא שמע ישראל בבחינת אחד על ידי זה הוא ואהבת דהיינו שיש לו אהבה ותשוקה ועל ידי התפילה ממשיך יחודו יתברך בבחינת דביקות אורו יתברך בבחינת הנפש ובבחינת המשכה וחיבור ודביקות מעילא לתתא לכל חד וחד לפום שיעורא דיליה וכן הוא בתפילת המנחה הוא ההתעוררות והצמאון ברשפי אש לעלות להר קדשו ולבקר בבחינת היכלו ועל ידי התפלה הוא מרווה צמאונו בבחינת דביקות שיהיה לו חבור ודביקות גמור אליו יתברך ולהיות יכול לעמוד בתשוקה זו בבחינת התחברות ולכן לא קדמה קריאת שמע לתפלה זו כי תפלה הראשונה היא המביאה לידי התעוררות רשפי אש וכמבואר לעיל על מאמר הכתוב אברהם הוליד את יצחק:
5
ו׳כי מצד מדת אברהם שהוא המשכת אור יחודו ודביקותו בערך העולמות מצד התדבקות זו יכסוף הכוסף לעלות למקורו ושרשו לכן התעוררות זה הוא על ידי תפילת שחרית ולכן נקראת תפילת צהריים כי צהריים הוא תוקפא דשמשא וגם נקראת תפילת הערב כמאמר הכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב כמאמר הזוהר שצהריים הוא לשון סגי נהור כמו לבן אוכם קורין חיוור או לסומא קורין אותו סגי נהור כמו כן תפלת המנחה היא מצד החושך לכן קורין אותה תפילת צהריים אבל באמת שני הפירושים הם אמת דהיינו כי כל עיקר התשוקה והרשפי אש הוא דייקא מצד ההסתרה והחושך מצד זה התשוקה לצאת מחושך אל אור כי מצד ההיפך הזה הוא ההתגברות ביתר שאת ויתר עז להתדבק אל העצם והתשוקה הזאת היא יותר נעלה מהתשוקה שהיא מצד ההתקרבות כי התשוקה שהוא מצד ההתקרבות הוא בערך הנבחן בבחינת ההתקרבות אשר ההתקרבות הוא בערך התגלותו יתברך ויחודו יתברך בבחינת עולמות שהוא כל חד לפום שיעורא דיליה אבל התשוקה שהוא מצד הריחוק וההיפך הרי התשוקה הזאת הוא אל עצמותו ברוך הוא כעצם הנכסף אל יסודו ושרשו ולכן נקרא צהריים תוקפא דשמשא דייקא שבזה הוא התגלות עצם התשוקה והאור הזה מאיר בתוקפו כמו שהוא בעצם לא בערך התמשכותו ולכן נקראת מנחה שהוא לשון דורון כידוע שדורון הוא למשל אדם שמביא לחברו דורון דבר שאין בנמצא אצלו נקרא דורון לשון חשיבות וכן דורון להמלך הוא שמביא לו דבר חדוש כמו צפור המדבר או כמו דבר תימה כמו שהובא במדרש שהזקן שנטע אילן תאנים והביא לו מתאיני האילן כן הוא כביכול כשמעלין העולמות ומדריגות התחתונים אליו יתברך כביכול הוא אצלו יתברך דבר חידוש שיתהפך מיש אין ולכן בתפלת המנחה נאמר ויהי כעלות המנחה וכו':
6