שערי עבודה, שער שלישי ט׳Sha'arei Avodah, Third Gate 9
א׳ויעקב אבינו עליו השלום תיקן תפילת ערבית כי מדתו של יעקב היה לגלות אלוק"ותו יתברך אפילו בבחינת יש דייקא לא כמדת אברהם שהיה עבודתו להמשיך אור יחודו יתברך בבחינת יש וגבול ומצד המשכתו זה היה מבטל היש אליו יתברך דהיינו כבחינת ביטול הגוף אל הנפש אשר עיקר הוא חיות הנפש ואין הגוף עולה בשם כלל נגד חיות הנפש כן היה מבטל עצמו והעולמות אליו יתברך אשר העולמות מצד מהותם לא היו עולים בשם כלל לגבי אור יחודו ואלוק"ותו יתברך המתמשך בהם אבל מדת יעקב היה שלא היה נגלה אליו היש והגבול למהות נבדל כלל רק הבין וראה גילוי אלוק"ותו יתברך אפילו מצד היש ובכל פרטי עולמות הבין אלוק"ותו יתברך שאין עוד מלבדו ולא הבין העולמות לאיזה מהות אפילו מצד עצמם כלל רק הבין מצד אמיתותו יתברך אשר מצד האמת הרי אין זולתו יתברך אפילו בבחינת עולמות כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם דייקא והוא מצד כוחו הפלא הרי הוא שווה בעליונים ובתחתונים בלי הבדל וכמו שנתבאר לעיל שעל זה נקרא יעקב איש תם שהלך בתמימות אשר מצד התמימות חיבר שני אוהלים עיין שם ולכן נאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה דייקא ולכן תיקן תפלת ערבית שהוא מדת לילה שהוא ההסתרה שהוא מדת מלכותו יתברך והמשיך התחברותו יתברך ודביקותו אפילו בבחינת לילה שהוא בחינת הצמצום והסתרה שיהיה נגלה אלוק"ותו יתברך בבחינת יחוד עצום באופן היש וכמבואר בזוהר הקדוש פרשת ויצא על פסוק ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו למלכא דאזיל לבי מטרוניתא בעי למפגע לה ולבסמא לה במילין כו' ולא עוד אפילו אית ליה ערסא דדהבא וכסתות מרקמין באפלטיא למיבת בהו ואיהי מתקנא ערסיה באבנין בארעא ובקיסטרא דתיבנא ישבוק דידיה ויבית בהו למיהב לה נייחא ובגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו וכו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא בגין למיהב לה נייחא דאפילו אבני ביתא רחימין קמיה למיבת בהו עד כאן לשונו:
1
ב׳דהיינו כי כל עיקר כוונתו יתברך היה בשביל להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שיהיה נגלה כבודו ויחודו יתברך אפילו בבחינת היש דייקא מצד הגבול כמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שיהיה גילוי אלוק"ותו יתברך דייקא מצד היש והיא הנקראת שכינה ששוכן יתברך בתחתונים והוא לגלות שלימותו יתברך שאפילו בבחינת יש וגבול הוא יתברך אין עוד מצד כח השוואתו יתברך ולכן צמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו דייקא בבחינת יש אשר השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו כי מצד השגה הרי אינו בבחינת השגה ולכן אפילו אית ליה ערסא דדהבא דהיינו ביטול היש מצד התבוננות היחוד שביק דיליה כביכול ושורה דייקא בבחינת היש בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו כי ביטול היש מצד התבוננות יחודו הרי אין נגלה התגלותו בבחינת יש וגבול רק שהיש בטל אליו יתברך נמצא ביטול היש הוא בבחינת אונס כמו שמבטל עצמו להמלך מצד גדולתו שבטל מהותו אבל מצד עצם מהותו שלא בבחינת גדולת המלך אין לו שום יחוס אל הביטול:
2
ג׳כן הוא כל ביטול בעבודה שמצד היחוד הרי מבטל עצמו והעולמות מצד התגלות רוממותו יתברך וגדולתו מצד זה מתבטל ומתייחד אליו אבל לא מצד עצם הביטול ולכן שכינה שהוא התגלות חיותו יתברך שבבחינת עולמות רוצים תמיד לעלות לשרשם כמו שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום דהיינו שחיות העולמות אינם נחים וחפצים לעלות לשרשם ולמקורם אבל כשנגלה אלוק"ותו יתברך דייקא מצד היש ומתחבר אפילו מצד היש אז הדביקות והחיבור הוא בדלא אניסו כלל ובגין למיהב לה נייחא דהיינו לבחינת שכינתו הנגלית דייקא מצד בחינת היש שכשיתגלה יחודו יתברך מצד בחינת העולמות אז יש לבחינת שכינתו יתברך נייחא דהיינו שיגלה כבודו ויחודו יתברך אפילו מצד העולמות והתחברות ודביקות של בחינה זו היא בחינת יעקב אבינו עליו השלום ולכן נאמר ויפגע במקום פגיעה היא תפילה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה ועל ידי בחינת תפילה וחבור זה הוא שנאמר ויקח מאבני המקום דייקא מאותיות שנקראו אבנים שהם בבחינת מקום וישכב במקום ההוא וכמבואר בזוהר פרשת שלח כי בכל מקום שנאמר ההוא אחיד סופא בשירותא כי הוא אתר סתים דלא אתגלייא שהוא עצמותו ברוך הוא שאינו בערך השגה כמאמר הכתוב ועבד הלוי הוא שהוא בחינת נסתר שהוא בחינת כתר וה' היא ה"א תתאה שהוא מדת מלכותו יתברך שהוא מקור לבחינת התגלות היש:
3
ד׳והנה סוף מעשה במחשבה תחילה כי גילוי היש הוא דייקא מעצמותו ברוך הוא ולכן נקראת כתר מלכות וכשיתחבר היש לשרשו דהיינו שנגלה על ידי היש עצמותו ברוך הוא נקראת בחינה זאת ההוא דהיינו שאחיד סופא בשירותא ולכן בבחינת יעקב שהיה נגלה עצמותו ברוך הוא מצד היש דייקא נאמר וישכב במקום ההוא דהיינו שחבר המקום למקורו וזהו ההוא וכן ויש כ"ב במקום ההוא כי כ"ב אתוון שורשם הוא ממקורא דכולא הגם שבבחינת התגלות המה למטה מכל הדרגין אבל שורשם הם למעלה שהם מבחינת עצמותו ברוך הוא ולכן יעקב הוא אותיות יבקע כמבואר בעץ חיים שהוא מיסוד אבא שנבקע ומשפיע לרחל דהיינו כמו שהדבור באדם הלא ברגע אחד נעשו צירופים ומדבר כל מה שעלה בשכלו והגם שמצד השתלשלות המה רחוקים בגדרם זה מזה כי השכל הוא רוחני וכלי הדבור המה גשמיים אך מצד עצם ההתקשרות מצד כחו הפלא שהמה הכל בהשוואה לכן מצד התקשרות הזה נבקע מהתקשרות המושכל לכלי הדבור ברגע אחד מה שבדרך המשכה מוכרח להיות נמשך מהמושכל שהוא חכמה לבינה ומבינה להמדות ומשם מקבל הדבור וזה בא בבחינת בקיעה כן בחינת יעקב הוא מבחינת יסוד אבא דהיינו התדבקותו הוא מצד העצם למעלה משכל והבנה דהיינו הביטול שלו היה מצד האמת ומצד התמימות כמבואר לעיל אשר לכן היה יכול לחבר עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא באופן אחד דהיינו להמשיך גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא מצד היש שמצד שורשם המה בעצם אחד ולכן היה בבחינת בקיעה שלא בערך השתלשלות להמשיך גילוי אלוק"ותו שלא מצד הבנה והמשכה ולכן תיקן תפלת ערבית שהיא ההתחברות מצד לילה דייקא ולכן נקראת ערבית שהוא מלשון התערבות זה בזה דהיינו שכח בלי גבול עם כח הגבול המה מתערבים בבחינה אחת אפילו בבחינת הסתרה:
4