שערי אפרים א׳Sha'arei Ephraim 1

א׳דין הקרואים לעלות לתורה ובו ל"ז סעיפים
אם כשבא הש"ץ לקרות לכהן לעלות לתורה הכהן עומד באמצע פסוקי דזמרה אחר שאמר ברוך שאמר. אם אין שם כהן אחר יכולים לקרות זה לכהן. והעולה רשאי להפסיק ולברך לפני' ולאחרי'. וגם לקרות בלחש עם הקורא ומ"מ אין רשאי להפסיק לומר לחזן לעשות מי שבירך. וטוב שלא יפסיק באמצע פסוק או ענין ממש. ואם הוא עומד סמוך לפרק הללויה וכיוצא שיכול לגמור עד הפרק בלי שהות קודם שיעלה יש לו לעשות כן אבל אם צריך שהות כדי לגמור לא ישהה מפני טורח הציבור:

ב׳אם הכהן עומד בברכת ק"ש ואצ"ל באם עוסק בק"ש עצמה אע"פ שאין שם כהן אלא הוא אין לקרותו לכתחלה וגם אין להמתין עד שיגמור משום טרחת הציבור אלא קורין ישראל במקומו ובדיעבד אם קראוהו אע"פ שעוסק בק"ש עצמה ויש שם כהן אחר המנהג להפסיק ולעלות משום כבוד התורה ומ"מ אם עומד בברכת ק"ש יש לו למהר קצת לגמור הברכה וכן באמצע ק"ש לגמור עד הפרק. ואצ"ל אם עומד באמצע ענין כגון ושמתם את דברי כו' שיגמור הענין אך יש לו למהר קצת ולא יאריך משום טורח ציבור. ואם קראוהו בשעת אמירת פסוק שמע בשכמ"לו יגמור כדרכו עד ואהבת ולא יפסיק קודם לכן כלל:

ג׳כשקראוהו באמצע ברכות ק"ש או ק"ש שרשאי לעלות ולברך לפני' ולאחרי' מ"מ הוא לא יקרא בתורה עם הקורא אף בלחש רק ישתוק לגמרי ויטה אזניו לשמוע מפי הקורא ומכ"ש שאין רשאי להפסיק לומר לחזן לעשות לו מי שבירך ואחר שגמר ובירך הוא יכול לחזור למקום שהפסיק בק"ש וברכותיה. ואף אם הי' הפרשה שקראו לפניו ארוכה ועי"ז שהה כדי לגמור את כולה. מ"מ א"צ לחזור לראש שאין זה אונס:

ד׳בדינים אלו שכתבתי אין הפרש בין קריאת כהן או לוי או ישראל כיון שקראוהו בשמו לתורה יש לו לעלות משום כבוד התורה:

ה׳אם קראוהו לתורה והוא עומד בתפלה אין להמתין עד שיסיים תפלתו אלא קורין אחר ואפילו אם הוא בקריאת הכהן קורין כהן אחר ורשאין לקרות הכהן האחר בשמו כדרכו. ואם אין כהן אחר קורין לוי או ישראל במקומו ואומר לוי במקום כהן או ישראל במקום כהן קרב. ואף אם קראוהו אין רשאי להפסיק בתפלתו אם לא כשעומד בסיום הש"ע קודם אלקי נצור או באמצעו יאמר יהיו לרצון ויפסיק ויעלה לתורה. ונהגו שאם קראוהו ורואין שהוא קרוב לסיום תפלתו ממתינים קצת עד שיסיים ואין קורין לאחר:

ו׳אם עמד בתפלה וקראוהו ופסק מתפלתו ועלה ושהה בקריאת התורה כדי לגמור את כולה חוזר לראש התפלה אם היה יודע שאסור להפסיק אלא שעשה כן משו' כבוד וכיוצא אבל אם היה סובר שמותר להפסיק הרי זה שוגג ואינו חוזר לראש:

ז׳אם אין שם אלא לוי א' ועומד בתפלה מוטב לקרו' לכהן שעלה להיות במקו' לוי מלקרו' ישראל במקומו אבל אם יש שם לוי אחר יש לקרות הלוי האחר:

ח׳אלו הן בין הפרקים של ק"ש וברכותי', בין ברכה ראשונה לשני', בין שניה לשמע. בין שמע לוהיה אם שמוע. בין והיה אם שמוע לויאמר. בין ויאמר לאמת ויציב. ואם צריך להפסיק שם לעלות לתורה יאמר אני ה' אלקיכם אמת ויציב ואז יפסיק כדין באמצע הפרק ואחר שגמר קריאתו יתחיל ונכון וקים וכו':

ט׳בימי התענית שקורין בהם ויחל אין קורין לעלות לס"ת שחרית אלא למי שבדעתו להתענות ולהשלים ומכ"ש במנחה שאין קורין למי שלא התענה ואם התענית חל ביום ב' או ביום ה' שבלא התענית ג"כ היו קורים בתורה יכול לעלות אף מי שלא יתענה וישלים אם יש צורך בדבר. אבל בלא צורך מוטב שיעלה מי שיתענה וישלים וזה בקריאת שחרית אבל במנחה שכבר אכל אפי' אם קראוהו לא יעלה ואפי' בב' וה':

י׳מי שקראוהו לעלות לתורה בשחרית ביום התענית כסבורים שיתענה והוא יודע בעצמו שאינו יכול להתענות ולא יתענה. אם הוא בב' וה' יעלה ואם לאו יאמר שלא יתענה היום. ולכך אינו עולה ויקראנו אחר ואם מרגיש בעצמו שלא יוכל להתענות ויצטרך לאכול בצנעה ומ"מ בוש לומר ברבים שלא יתענה שלא יחשדוהו יכול לעלות כי גדול כבוד הבריות אבל במנחה שכבר אכל לא יעלה כמ"ש:

י״אאם אין שם רק כהן אחד והוא אינו מתענה. יצא הכהן מבה"כ ויקראו ישראל המתענה. ואם יש עוד כהן אחר המתענה אין לו לזה שאין מתענה לצאת ולבטל שמיעת קריאת התורה וברכותי'. ואם חושש שמא יקראוהו לעלות יאמר לחזן שלא יקראוהו:

י״בלהגביה הס"ת או לגוללה או הוצאה מארון הקודש אין להקפיד. ורשאים לכבד בהוצאה והגבהה וגלילה אף למי שאין מתענה:

י״גכשאין כהן בבה"כ שקורין לוי או ישראל במקום כהן יש לומר בשעת הקריאה לוי במקום כהן קרב או ישראל במקום כהן קרב כדי שלא יטעו לומר שהוא כהן וכשקורין ללוי או ישראל במקום כהן לא יעלה אחריו לוי כלל רק להיות אחרון או מפטיר כמו שיתבאר:

י״דאם לא היה כהן בבה"כ וקראו לוי או ישראל במקומו ובין כך נכנס כהן לבה"כ אם כבר התחיל העולה לברך ברכת התורה וכבר אמר בא"י הרי זה גומר וקורין לפניו ואינו פוסק אבל אם עדיין לא אמר רק ברכו כו' אפי' התחיל ג"כ ברוך אתה ולא הזכיר השם עדיין הרי זה פוסק ועולה הכהן בלא קריאה בשם ומברך ברכו כו' והלוי שעלה עומד ג"כ אצל התיבה עד שישלימו קריאת הכהן ואז קורין לוי זה שנית ויברך וקורא וכן אם הוא ישראל עומד שם אצל התיבה וממתין עד שישלימו קריאת הכהן והלוי וקורין שנית לישראל זה ומברך וקורא:

ט״ואם כשמגיע קריאת לוי אין לוי בבה"כ אז אחר שמברך הכהן ברכה אחרונה יאמר הש"ץ במקום לוי ומברך הכהן שנית וקורא במקום לוי אבל לא יקראו לכהן אחר במקום לוי שלא יאמרו שהראשון פגום ואפילו אם מוחזקים באמו שאינה גרושה ומכ"ש שלא יקרא לישראל במקום לוי וכן בתענית כשאין שם רק לוי שאין מתענה יצא מבה"כ ויקרא הכהן במקום לוי ועיין לעיל סעיף י"א:

ט״זאם היו כהן ולוי בבה"כ וקרא הכהן וכשהגיע קריאת הלוי סברו שאין שם לוי ואומר הש"ץ במקום לוי והתחיל הכהן לברך שנית אם כבר אמר בא"י אין מפסיקין אותו אבל אם עדיין לא הזכיר השם אע"פ שכבר אמר ברכו וברוך אתה פוסק וקורין ללוי בשמו ועולה:

י״זכהן אחר כהן ולוי אחר לוי לא יעלה ונוהגין שלא לעלות כהן ולוי למנין הקרואים אפי' בהפסק ישראל ביניהם רק אחר השלמת כל הקרואים במקום שמוסיפים וקוראים אחרון רשאים לעלות כהן או לוי לאחרון וכן רשאים לעלות למפטיר ובתענית אין הכהן ולוי עולה למפטיר לפי שהוא ממנין הקרואים ואם אין שם ישראל היודע להפטיר מקרין אותו:

י״חאם אין מוסיפין בשבת רק קורין שבעה קרואים לבד אין קורין לכהן ולוי שביעי וכן ביו"ט לא יקראו להם לחמישי ואם טעו וקראו לכהן או לוי להיות שביעי בשבת או ביו"ט להיות חמישי וכבר עלה אל התיבה אזי יקראו לישראל לשביעי או חמישי והכהן או לוי יעמוד שם ויעלה למפטיר ואם הוא בענין שאי אפשר שיהי' כהן או לוי זה בקריאת מפטיר כיון שכבר עלה שוב לא ירד ויברך ויקרא:

י״טאם קרא החזן לכהן או ללוי ואינו שם לא יקרא לאחר בשם משום פגמו של ראשון אלא דאחר יעלה מעצמו אבל אם בנו שם מותר לקרותו תחתיו בשם אבל לקרות לאביו בשם אסור שעדיין יש חשש פגם הראשון שיאמרו שהוא בן גרושה אלא יעלה בעצמו ואם קרא לכהן או לוי לאחרון או למפטיר ואינו שם וקורא לאחר אעפ"י שהאחר הוא כהן או לוי מותר לקרותו בשם:

כ׳אם הכהן או הלוי עומד בתפלה וקוראים אחר במקומו יכולים לקרות האחר בשם לפי שהכל רואין שבשביל שא"י להפסיק בתפלה אינו עולה:

כ״אאם קראו לישראל ואינו שם יכולין לקרות אחר במקומו בשם שבישראל אין חשש פגם:

כ״בש"ץ שהוא כהן רשאי לקרות לכהן אחר לעלות לתורה וכן אם הסגן הוא כהן או במקום שקונין מצות עליות לתורה והקונה המצות הוא כהן או לוי יכול לצוות לקרות לכהן או לוי אחר ואין בזה משום פגם שהכל יודעים שדרך לכבד אחרים:

כ״גאם הכהן אבל תוך שבעה ואין כהן אחר טוב שיצא מבה"כ בשעת קריאת הכהן ואם אינו יודע הדין ואינו יוצא טוב לומר לו שיצא מבה"כ ואם אעפ"כ אינו יוצא אם הוא שבת יש לקרותו לכהן שלא יהא נראה כאבילות בפרהסי' וכן אם קראוהו בטעות שלא ידעו שהוא אבל והוא שבת יעלה ואם הוא בחול יודיע להם שהוא אבל ולא יעלה וטוב שיצא מבה"כ ויקראו ללוי או לישראל במקום כהן עיין שער ח' סעיף ק"ט וסעיף קי"א:

כ״דרשאים לקרות שני כהנים זאח"ז א' להיות אחרון ואחד להיות מפטיר לפי שהקדיש מפסיק ובשמחת תורה שמוציאין שלשה ס"ת יכולין להיות שלשה כהנים אחד חתן תורה ואחד חתן בראשית ואחד מפטיר כיון שכ"א קורא בספר אחר אבל בר"ח טבת שחל בשבת שיש ג"כ שלשה ספרים אז בספר הראשון שקורין בו פרשת השבוע אין לקרות לכהן לבסוף אף אם הוסיפו וקראו בו יותר משבעה לפי שעדיין אין משלימים הקריאה בספר הזה והמשלים הוא בספר השני שקורין בו פרשת ר"ח רק בספר השני שבו משלים האחרון ובספר שלאחריו שקורין בשל חנוכה למפטיר רשאים לקרות לכהן להיות אחרון וגם כהן למפטיר וכן בשבת של פרשת שקלים או של פרשת החודש שחל בר"ח שיש ג"כ שלשה ספרים אין לקרות כהן להשלים הקריאה בספר הראשון רק בשני ספרים האחרונים רשאים לקרות כהנים לאחרון ולמפטיר כמ"ש:

כ״האם הכהן או הלוי היו בבה"כ בעת שהיה זמן קריאתם וטעו וקראו לישראל וכבר קרא אין לקרות שוב אח"כ לכהן וללוי רק יקראו לישראלים והישראל הראשון שקראו בטעות עולה למנין שבעה אך לאחרון או למפטיר יכולין לקרותם כמו אם לא היה בכאן טעות כלל:

כ״ואפילו ראש הכנסת לא יקרא בתורה מעצמו בלא קריאת החזן וכן החזן לא יעלה לקרות רק כשהסגן אומר לו לעלות אבל אין קורין לו בשמו יעמוד פב"פ כמו שקורין לשאר העולים אלא כשהסגן אומר לעלות מברך וקורא בסתם:

כ״זמי שאביו מומר אין קורין אותו בשם אביו וגם אין קורין אותו בשמו לבד אלא קורין ע"ש אבי אביו ודוקא כשלא עלה עדיין מימיו בשם אביו אבל אם הוא גדול והורגל באותה העיר לעלות בשם אביו ואח"כ המיר אביו קורין אותו בשם אביו שלא לביישו ברבים ואם בא למקום שאין מכירין ושואלין אותו יאמר להם שם אבי אביו וכן אם יש לחוש לאיבת המומר יכולין לקרותו על שמו. ואסופי, שבאה אשה אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו, וכן שתוקי, קורין אותו ע"ש אבי אמו ואם אין שמו ידוע קורין אותו בן אברהם כמו שקורין לגר:

כ״חהסומא נוהגין לקרותו לעלות לתורה ומכ"ש אם היה כהן או לוי ואין שם אחר ומ"מ נראה שעכ"פ אין לקרותו למפטיר של חובת היום ומכ"ש לפרשת פרה ופרשת זכור ועיין סימן תרפ"ה:

כ״טמי שהוא בן י"ג שנים ויום אחד אפי' אם אין ידוע אם הביא ב' שערות עול' למנין שבעה אבל אם אינו בן י"ג נוהגין שלא לקרותו אפי' להוספה שמוסיף על מנין שבעה קרואים ואפי' אם הקטן הוא כהן ואין שם כהן אחר אין קורין הקטן אלא קורין לוי או ישראל במקום כהן וכן אם הקטן הוא לוי ואין שם לוי אחר לא יקראו אותו ללוי רק יקרא הכהן שנית במקום לוי רק למפטיר נוהגין לקרות קטן ויתבאר דינו לקמן ומ"מ אין לעשות כן רק כשאירע מקרה שלא היה כהן או לוי גדול בבה"כ רק הקטן אבל בעיר קטנה ואין בכל הציבור כהן או לוי אחר רק הקטן יש לסמוך להקל לקרותו כשהוא סמוך קצת לשני גדולות. אבל לא קטן ממש שאין שבח לציבור שיהא קטן מברך והם עונין אחריו וגם שעל הרוב אין בגדיו נקיי' וטוב שיצוו לו לילך חוץ לבה"כ בשעת קריאת כהן או לוי. ובשמחת תורה נהגו לקרות כל הקטנים ויתבאר במקומו:

ל׳אין מניחין לעלות שני אחים זה אחר זה וכן הבן אחר האב בשביל עין הרע ואפילו הוא אומר שאינו מקפיד על עין הרע אין לקרותו ואם קרא אחד מהאחים או האב וקרא אחריו אחר ואותו האחר אינו בבה"כ וצריך לקרות אחר רשאי לקרות לאחיו או בנו של זה שקרא עכשיו ואינו חושש משום עין הרע כיון שהפסיק בקריאת אחר ודוקא אם אירע כן שלא במתכוין אבל אין לעשות כן במתכוין לקרות לאחר שיודע בו שאינו בבה"כ שיהיה הפסק בכדי שיוכל לקרות במקומו אחיו או בנו של זה שיש בזה ביזוי לתורה וטורח ציבור:

ל״אאפי' אחים מן האם לא יקרא בזאח"ז וגם אב עם בן בנו אין לקרות בזאח"ז אם אין כ"כ צורך בדבר אבל שאר קרובים אפילו הם פסולים לעדות זה עם זה יכול לקרותם בזאח"ז:

ל״באחים או אב ובן אם רוצה לקרות האחד שביעי או אחרון והשני למפטיר רשאי רק לא יקראו השני בשמו משום עין הרע אלא יעלה מעצמו או יאמר יעמוד מפטיר בסתם ובמקומות אלו שהמגהג לקרות לכל מפטיר בשמו בקול רם יש להחמיר גם בזה כשאין צורך גדול בדבר ובאחים מן האם או אב עם בן בנו יש להקל בזה לקרות השני בשמו למפטיר וכן אם המפטיר עדיין אינו בר מצוה יש להקל בזה. וכן בי"ט או שבת שמוציאין שני ספרים והמפטיר קורא בספר אחר וגם יש הפסק קדיש יש להקל בזה ובחה"מ פסח או בשבת שיש בו ג' ס"ת והקורא בספר השני אינו למפטיר רק להשלים הקריא' וגם אין הפסק קדיש יש להחמיר קצת שלא לקרות שני אחים בזה אח"ז אם לא שיש צורך בדבר וכן בש"ת מקילין בזה:

ל״גבשני אחים או אב ובן שאמרנו שאין לקרות אם קראוהו לא יעלה ואם עלה לא ירד ובאחים מן האם או האב עם בן בנו יש להקל שאם קראוהו יעלה:

ל״דמי שהוא עור או פסח אין לקרא לו לפרשה עורת או שבור או מי שיש לו נתק לפרשת נתקים וכל כיוצא בזה. וכן החשוד על עריות בפי העולם ואינו ברור, אין לקרותו לפרשה עריות. אבל אם ידוע שבא על הערוה ועדיין לא חזר בתשובה אם אין לחוש לתקלה או קטטה יכולין לקרותו שאם יתבייש אפשר שיעשה תשובה עי"ז ומי שהוא חשוד לעבירו' מותר לקרותו אם לא שהוא מפורסם לבעל עבירה שעושה בפרהסיא ולא ידע עול בושת או מי שמלגלג על דברי חכמים ורגיל לדבר דברי אפקורסות כיון שהוא ממכחישי התורה בפרהסיא אין זה מברך אלא מנאץ:

ל״הכל מי שיודע בטיב גיטין מבין יודע שלפעמים נצמח מבוכה גדולה בקריאת הש"ץ לתורה לפי שבגט צריך לכתוב שם המובהק של המגרש ועושין עיקר משם הקודש שעולה בו לתורה וחותם בו ומחמת זה נופלים ספיקות הרבה כשקריא' הוא בשינוי ממה שרגיל לחתום או משם המקובל שרגילין בו משפחתו ועי"ז צריך לבא לידי ב' גיטין מלבד טורח רב ממשא ומתן בין בעלי הוראה ויארע לפעמים שיבא ג"כ לידי עיגון או קרוב לעיגון כידוע לרגיל בספרי שו"ת המדברים בזה ולכן ראוי לחזן לדייק בשם לכל קוראין אשר יקראוהו באמת כאשר הוא שמו ושם אביו האמיתי ולא יסמוך על דמיונו לבד רק לחקור ולידע כי כן שמו המובהק שרגיל לחתום ורגילין בני משפחתו בשם זה לשם מובהק. ויש מהחזנים הנקדנין החפצים להראות דקדוקי עניות שלהן ולכן קורין לכל אלי' אליהו ולאברם אברהם ולפעמים ששמו המובהק הוא אלי' בלא וא"ו וכן אברם וכל כיוצא בזה ולכן ראיתי לרשום קצת שמות שיש להתבונן בהם בכדי שאם יבא לידי גט הוא או בנו או בתו לא יפול ספק מחמת העלי' לס"ת ואדרבה יתברר מזה היטב. ומ"מ אם זה העולה אינו מתושבי העיר רק עובר אורח א"צ לדקדק כ"כ בזה:

ל״ואלו הן קצת שמות שיש להתבונן בהם כגון אברם או אלי' יש שעיקר שמו כן להיות חסר. וכן גדליה חזקיה חנניה טוביה ישעיה ירמיה וכיוצא יש מלאי' ויש חסרים. גדיל יש ששמו המובהק גד ויש ששמו גדלי'. גרשון יש ששמו גרשם. בער יש ששמו הקודש דוב ויש ששמו הקודש ישכר וכן המנהג במדינתינו. ישכר בשין אחת וכן חותמי' על הרוב ואם יודע שזה רגיל לחתום יששכר יש לקרותו כן גם לס"ת ובאשכנז רגילין שהנקרא בשם בער ושם הקודש יששכר חותם בשני שינין ועולה לתורה בשם יששכר בשני שינין. ומי שקורין אותו בפי כל ישכר יש לו לחתום ג"כ רק ישכר ולעלות לתורה ג"כ בשם זה אם לא שמקובל בידו שבני משפחתו שמם יששכר ועולים כן לתורה וחותמי' כן א"כ מה שנקרא בפי כל העולם בחד שי"ן אינו רק קיצור השם. חנה יש ששמו כך ויש שהוא כינוי לחנן. חנן לפעמים הוא שם בפ"ע ולפעמים כינוי לאלחנן או יוחנן. מי שנקרא ליזר מן הסתם שם הקודש אליעזר. לאזר מן הסתם שם הקודש שלו אלעזר. נחום יש ששמו כך ויש שהוא כינוי למנחם. נתן יש ששמו המובהק יהונתן. עוזר יש שהוא כינוי לעזרא או לעזרי'. מיכל יש שהוא כינוי ליחיאל או למיכאל. וכן יש כמה כינוים שיש להם שמות קודש הרבה כגון הירש זעליק זלמן ליב פייבש ודומיהן. וש"ץ המדייק בשמא באמת יש לו לעמוד על עיקר שם הרגיל לבני משפחתו וא"א לפרט כולם כי רבי' המה וכתבתי אלו לדוגמ' להיות דבר הלמד מענינו ודעת לנבון נקל:

ל״זמי שבא בזמן הזה בחוץ לארץ ואמר כהן אני נאמן לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו, ואם הוא חלל שנולד מגרושה או חלוצה אינו קורא ראשון ואינו נושא את כפיו ואם כהן נשא גרושה או חלוצה לא יקרא ראשון ולכל שאר מעלות כהונה הוא פסול עד שידור הנאה ע"ד רבים מהנשים שהוא אסור בהם וכן אם מטמא למתים פסול מכל מעלות כהונה עד שישב ויקבל עליו שלא יטמא עוד למת וא"צ לידור רק די בקבלה לבד ומי שיש לו בת שהמירה או זינתה אין נוהגין בו קדושה לקרות בתורה ראשון ומי שבא ואמר לוי אני נאמן לקרותו לוי במקומות אלו שאין נוהגין במעשר וכל הפסולין שחשבנו למעלה בכהן אין נוהגין בלוי: