שערי אפרים ג׳Sha'arei Ephraim 3
א׳דין הנהגת הקורא בתורה. ובו י"ט סעיפים
יש מקומות שנהגו שהעולה לתורה הוא עצמו קורא בקול רם ובמדינתינו נוהגין שהציבור בוחרין איש מיוחד לזה או הש"ץ הקבוע לתפלה או איש אחר הבקי לקרות והוא קודא לפני כל הקרואים ויש להם לבחור אדם הגון ובעל תורה ומע"ט ויש לו קול נעימה ובקי לקרות המלות בנקודתם והנגינות והטעמים כראוי וגם יהיה לו קצת ידיעה בחכמת הדקדוק למען דעת שלא ירפה החזק ויחזק הרפה ויניח הנד וינוד הנח ולא ישתנה שום אות מתנועתו ונקודתו הנתונה מסיני ולא ישתנה משמעות שום תיבה ע"י שיבוש קריאתו וכל מה שהזהירו חז"ל בק"ש יש לו ליזהר להקורא בתורה ויש קצת קורים נקדנין שמדקדקים בקריאתם הרבה יותר מהצורך ומרחיבין פה ומאריכין לשון עד אשר יצא מאפם והיה לזרה בעיני ההמון עד שנדמה להם כהברה אחרת לגמרי ואלו אין רוח חכמים נוחה מהם וכל המשנה ממה שהציבור רגילין בדבור או במעשה ידו על התחתונה:
יש מקומות שנהגו שהעולה לתורה הוא עצמו קורא בקול רם ובמדינתינו נוהגין שהציבור בוחרין איש מיוחד לזה או הש"ץ הקבוע לתפלה או איש אחר הבקי לקרות והוא קודא לפני כל הקרואים ויש להם לבחור אדם הגון ובעל תורה ומע"ט ויש לו קול נעימה ובקי לקרות המלות בנקודתם והנגינות והטעמים כראוי וגם יהיה לו קצת ידיעה בחכמת הדקדוק למען דעת שלא ירפה החזק ויחזק הרפה ויניח הנד וינוד הנח ולא ישתנה שום אות מתנועתו ונקודתו הנתונה מסיני ולא ישתנה משמעות שום תיבה ע"י שיבוש קריאתו וכל מה שהזהירו חז"ל בק"ש יש לו ליזהר להקורא בתורה ויש קצת קורים נקדנין שמדקדקים בקריאתם הרבה יותר מהצורך ומרחיבין פה ומאריכין לשון עד אשר יצא מאפם והיה לזרה בעיני ההמון עד שנדמה להם כהברה אחרת לגמרי ואלו אין רוח חכמים נוחה מהם וכל המשנה ממה שהציבור רגילין בדבור או במעשה ידו על התחתונה:
1
ב׳מה טוב אם ימצא כזה שיהי' לו ג"כ הדרת פנים ושאר מעלות שמנו חכמים בש"צ הקבוע לתפלה לפי שזה כבוד לתורה ושבח לציבור גם צריך שיהי' אהוב לציבור והוא אוהבם ואם אירע שהקורא יש לו שנאה עם אחד מהציבור מוטל על הסגן שלא יצוה לקרות לזה לפרשת התוכחה מפני שיש סכנה בדבר ואם זה יודע שהקורא שונאו ומתירא שמא יקראוהו יצא בין גברא לגברא מבה"כ עד שיקראו אחר ויכנס אח"כ ואם לא יצא וקראוהו יעלה כיון שהוא מתכוין משום ככוד התורה שומר מצוה לא ידע דבר רע ואסור להקורא לחשוב בשעת קריאתו ענין קללה לנוכח שום אדם ואף כשקורא הברכות לא יחשוב לברך חבירו שהוא אוהבו ומכ"ש בתוכחות וקללות שאין לו לעשות כן וגם אין לו לחשוב בשעת קריאה שהוא נותן קולו בנעימה כדי שתערב קריאתו לפלוני שהוא נדיב ואיש מתן וכמ"ש בחו"ה שאמרו למלך אחד איך ערבה לך קריאת פלוני והשיב איך תערב עלי והוא אינו קורא אלא כדי שתערב לי אבל יוכל להנעים קולו כדי שתערב לציבור שעי"ז יכוונו לבם ויטו אוזן לקול קריאתו ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם:
2
ג׳הקורא יש לו לתת לב להבין הסדר שיקרא עפ"י פירוש רש"י או עכ"פ לפי פשוטי הדברים ויקרא בקול רם ולא בחטיפה ולא במתינות הרבה משום טורח ציבור כ"א בדרך הממוצע ולא ישמיע קולות גדולות שמבלבל בזה דעת השומעים רק יקרא בשפה ברורה בנעימה קדושה להמשיך לב הציבור שיהיו מטים אוזן לשמוע ויקרא הכל מתוך הכתב וכשיגיע קרוב לסוף העמוד לא יניח הסגן לקרב העמודים כי לפעמים מחמת זה קורא תיבה א' או ב' שבסוף העמוד בע"פ מחמת הרגל לשון ואינו נכון ויזהר הקורא שלא יפסיק בשיחה אפילו בין גברא לגברא ומכ"ש שלא לצאת חוץ:
3
ד׳יש מי שכתב שיש להתנועע קצת בעת הקריאה כי התורה ניתנה ברתת ובאימה ומ"מ לא יטיל אימה יתירה על הציבור כי על כן ירים ראש וינוע ויעמוד מרחוק ומזדקר בבת ראש לאחוריו ויצא שכרו בהפסדו כי עי"ז דעתו מתבלבלת ואינו יודע מה הוא שח וגם קורא כמה תיבות שלא מתוך הכתב מחמת הרגלו ולפעמים מביא את הציבור לידי גיחוך ובלבול הדעת כשבא לידי טעות והחכם עיניו בראשו בעת עמדו לקרות מודד לו כמדתו שלא ירחיק מן הכתב כמלא עיניו ושוב אינו מעביר על מדתו זאת בכל עת הקריאה עד תומו ואף אם מתנועע קצת תנועה קלה ובפרט בעת הזכרת השם מ"מ לא רמו עיניו מן התיבה שהוא עומד בה עתה ודעתו מיושבת עליו וגם צריך ליזהר שלא יקרא בהברה חזקה וקשה הרבה שעי"ז נצוצות של רוק נתזין מתוך פיו ונופלים על הספר ומלחלחין האותיות ואם מקנח אותם בעת שהוא לח מתקלקל נוי הספר כי זה האות מראיתו כיהה ובין השיטין מקומו משחיר ולפעמים נמחק אות שאין ניכר צורתו ובא לידי פסול ומכ"ש אם נתזה צנורה מפיו על האותיות משמות הקדושים שאין נמחקים שאסור לקנח במטפחת וכיוצא משום לא תעשון כן כו' וצריך להמתין שיתיבש היטב שלא יבא לידי מחיקה ויש אנשים שטבעם מידי דברם מתיזין רוק ובעת הקריאה ישימו כף לפיהם עם מטפחת קטן או כנף טליתו להיות שפה לפיו סביב ואף שאין זה מדה נכונה דהשתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן מ"מ לא נמנעו מלעשות כן מחמת חששות הנזכרים ומ"מ מי שאפשר לו ליזהר מהתזת רוק בלא מטפחת אין לו לעשות כן משום זהירות יתירה ואותן המחזיקים מטפחת יראו שיהיה קטן שלא יהי' ניכר כ"כ וגם לא יחזיקו על פיהם ממש כי אם סמוך לו כדי שלא יהא הקול צרור ולא נכון לדבר כן כ"א בשפה ברורה מצלצל באזני השומעים ויערב לנפשם:
4
ה׳הקורא שממנין הציבור ומבטיחים לו שכר קצוב צריך להתנות עמו כך וכך לשבוע או לחודש או לשנה שהשכר הוא בין על מה שהי' קורא בין בחול בין בשבת ואז הוא שכר שבת בהבלעה אבל אם אין לוקחין רק לקרות בשבת לבד ומבטיחין לו שכר ע"ז אינו נכון:
5
ו׳לכתחלה אין לקרות ע"י קורא אחר קורא אפילו אם הקריאה בב' וג' ספרים לא יחלקו לקוראים רק אותו שהתחיל לקרות יגמור לקרוא כל הקרואים שבאותו היום ומ"מ אם הקורא הקבוע לא היה בבה"כ והתחיל אחד מבני הכנסת לקרו' אעפ"י שאינו בקי וקראו לפניו מתוך החומש ובאמצע הקריאה בא הקורא יגמור זה הקורא ראשון את הפרשה לפני העולה ההוא ושוב כשיקראו אחר יתחיל לקרות הקורא כדרכו:
6
ז׳אם אין שם גדול שיודע לקרות רק קטן מוטב שלא להניח הקטן לקרות אלא יקרא אחד מבני הכנסת ויקרא הקטן או אחר לפניו מתוך החומש ואם הגיע לכלל שנים וידוע שהוא בן י"ג שנים ויום אחד אעפ"י שאין ידוע אם הביא שני שערות סומכין על החזקה שהביא סימנים ורשאי לקרות מן הדין ומ"מ משום כבוד תורה וכבוד ציבור יש למנות לכתחלה מי שהוא לבוש שנים ובעל מדות כאשר בארנו:
7
ח׳בין במקום שנוהגין שהעולה בעצמו קורא בקול רם ובין במקום שהש"ץ קורא אינו רשאי לקרות אם לא סידר תחלה שלש' או ארבעה פעמים בינו לבין עצמו ואם אין שם מי שיסדר לעצמו מקילין שיקרא אחד שיודע לנגן הטעמים אעפ"י שלא סידר וקוראין לפניו בלחש מתוך החומש או הסידור שלא לבטל הקריאה בציבור ומזה תוכחת מגולה להקורא הקבוע שאין לו להתרשל מלבא בעיתים המזומנים לקריאה שע"י התרשלותו גורם בלבול הדעת בקהל רב אחרי שאין מי יקרא בצדק מעמידין קורא דגר או ילד ולא במשפט וכמה מלות מזרקין כלפי מעלה אשר לא כדת ואין יכולין לומר שורה שלא בשיבוש ולבלתי היות שם ערוב תערובות טעמים ותערובות גופם של אותיות אחת למעלה ושבע למטה וקולרו תלוי בצווארו וגם אחרי כי שכיר הוא בא בשכר הרי הוא גוזל את הרבים ויש לו ללמוד ממלאכת הדיוט היחיד כמה הקפידו חז"ל על הפועל הבא בשכרו דהקילו עליו קצת בענין ק"ש ותפלה כדי להיות מהיר במלאכתו וק"ו להקודש כי מלאכת שמים הוא אף אומנתו בקהל קדושים מצוה דרבים שיש לו ליזהר לעמוד על משמרתו משמרת הקודש והמהדרים נוהגין להיות זריזין מקדימים ומזרזין עצמם להיות הוא בעל הקורא ראשון לקבלת התורה על הבימה להכין אותה ולקבוע מקום קריאת זאת תורת העולה וכך הדור לו ואם אינו עושה כן להיות מצוי בעת הצורך לקריאה והוא מתרשל מלבא ורגיל בכך רשאים הציבור לסלקו אף בלי התראה:
8
ט׳הבימה שקובעין בה התיבה שקורין עליה בס"ת עושי' אותה באמצע בה"כ בכדי שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם ואין עושים יותר מששה מדרגות לבימה ולכתחלה יש לקבוע מקום לתיבה נגד כותל מזרח שקובע שם הארון הקודש ומ"מ אין להקפיד אם אינו מכוון נגדו ממש ואם אירע יום המעונן או במנחה של שבת שלפעמים כשהיום פנה לערב שאין רואים היטב על הבימה רשאים דרך עראי לקרות על השולחן העומד סמוך לחלון שבצד דרום או צפון אבל לא לצד מערב ובשעת הדחק יש להתיר אף לצד מערב כיון שהוא דרך עראי ומ"מ לא יהי' מקום הקריאה מכוון נגד ארון הקודש ואם מתפללים בבית בעשרה והחלונות בצד מערב וצריך לקרות בקביעות לצד מערב כי הקורא לאורה הוא צריך יכולים לקבוע הקריאה לצד מערב אך לא יקבעו את ארון הקודש נגד מקום הקריאה ממש:
9
י׳אם הקורא עצמו רוצה לעלות לתורה יעמוד אצלו מצד שמאלו הש"ץ הקורא בשם העולים לתורה שהוא שם ג"כ אצל הס"ת ואם הוא עצמו הוא הש"ץ יעמוד שם איש אחר שכשם שניתנה התורה ע"י סרסור והוא משה רבינו ע"ה שהיה כמו סרסור בין השי"ת וישראל כך אנו צריכים לנהוג בה ע"י סרסור והסגן עומד כביכול במקום הקב"ה שהוא המצוה לקרות למי שישר בעיניו והקורא הוא הסרסור במקום משה והעולה הוא המקבלה במקום ישראל ובשליחות' ומזה יש ללמוד שיש לבחור סגן איש נכבד ובעל מע"ט ודעת הבריות נוחה ממנו שלא יחשדוהו שבשביל הנאת עצמו או איזה סיבה יתמוך כבוד לאשר לא נכון לו או בהיפך וכן ראוי לציבור שלא יהרהרו אחרי הסגן וידונו אותו בכל ענין לכף זכות כי דרכיו דרכי נועם וכל נתיבתו שלום והדבר אשר יקשה בעיניהם יתלו כי משגה הוא וטעה בשיקול הדעת ויתקיים בו ובהם שלום רב לאוהבי תורתך כו'. ואם יארע שקראו לאחד שלא לפי כבודו והוא חושד בסגן שעשה במתכוין לבעבור הרעימו וכיוצא בו, אם נגע יראת ה' בלבבו יש לו להתאפק בעת ההוא ולא יאמר לו דבר בעתו וישא ק"ו בנפשו אם קרוץ מחומר כמוני אשר ביקר בל ילין נפשו מתרפקת ותפעם רוחו בננוע בקצה כבודו כחוט השערה עאכ"ו מעלות למקום המקודש הזה משכן למלך הכבוד ומעלת התורה הקדושה שהמיקל ראשו ואינו חושש לכבודם לא ינקה רע ח"ו ואם אחד בגובה אפו בל ידרוש ק"ו ויעשה פלילות עם הסגן חיוב על הסגן להיות מן הנעלבים ומקומו לא יניח ואם הסגן מתפעל לפי שזה הקניטו בדברים ומניח הס"ת והולך לו ראוי לענשו כי אם אדם חטא ס"ת למה בייש וכל ערום יעשה בדעת ויחוס לכבוד המקום ולכבוד התורה ובזה יגדל כבודו כמו שאמר הכתוב כבוד איש שבת מריב:
10
י״אהקורא בתורה צריך לעמוד בעת הקריאה ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד והוא השלחן שהס"ת מונח עליו אסור וכן העולה לתורה והסגן צריכים לעמוד ויזהירו אפילו מלהשען קצת ומי שהוא בעל בשר או חולה או זקן הרבה שקשה לו עמידה בלי סמיכה רשאי לסמוך קצת אך יזהר שלא לסמוך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפול ואם אי אפשר לו לסמוך כ"א בענין זה והוא צריך סעד לתומכו מותר גם בזה אך ישען על הדפין של השלחן ולא על המפה שהוא תשמיש קדושה ובדיעבד אם קרא בישיבה יצא וא"צ לחזור ולקרות ועל הרוב עבודת הסגן הוא שהוא אוחז ביד העשוי מכסף להורות לפני הקורא באיזה שורה ותיבה שהוא עומד עתה ולפעמים א"א לו כ"א כששוחה עצמו וסומך על השלחן מותר אבל בלא צורך אין לו להשען:
11
י״בפעמים שהס"ת ארוכה וגדולה הרבה והקורא שצריך לקרות מתוך הכתב וכן העולה שצריך לקרות בס"ת מה שמקרא לפניו ולקרות אחריו בלחש וא"א להם לראות בראש הדף אם לא כששוחין עצמם סמוך לס"ת ועי"ז בא לידי סמיכה על השלחן יש להתיר שהרי נראה לכל שאין סמיכה זו דרך גאות שזהו כשעומד זקוף וסמוך אבל כשעומד מוטה וכפוף עמידה באימה הוא זו ויכול לעמוד סמוך ואינו נראה כמהדר לפני מלך שסמיכה כזו לא אפשר ולא מכוון לסמוך ומ"מ לא יסמוך על המפה וגם יזהר שאחר שיקרא השורות העליונות מראש עמוד ויגיע בחצי עמוד או קרוב לו שאפשר לו לראות היטב בלי סמיכה יזקוף משחייתו כדי שלא יצטרך להיות סמוך כלל:
12
י״גכל תיבה שהוא קרי וכתיב הלכה למשה מסיני איך יהי' הכתיב ולא כמו שהוא נכתב הוא נקרא כ"א כפי המסורת ולכן כן צריך הקורא לקרות ואע"פ שמלה זו שהוא קורא קריאה בעל פה הוא שהרי כתיב בתורה בענין אחר ואעפ"כ צריך הוא שיראה בספר התיבה הכתובה שמה והוא יאמר אותו כפי המסורת ומעשה באחד שקרא כפי הכתיב והתרו בו שיקרא כפי המסורת ונדוהו הרבני גדולי הדור והורידוהו מן התיבה:
13
י״דהקורא יש לו ליזהר לקרות הכל כפי הנקודות והטעמים המסורים בידינו מקדמונינו ז"ל ואין לו להשען על בינתו במקום שיראה לו בענין אחר כי הרבה דקדקו הקדמונים להעמיד הכל על מכונו ומתוקן ומקובל בידם הל"מ ומחמת כללי המדקדקים לא ישתנה הקבלה וגם יש לו לתלות כי לא נכון עמו מחמת קוצר דעתו וגם אין בידינו כללי חכמה זו במסורת מחכמי הש"ס שקבלו איש מפי איש הל"מ רק מה שאבותינו הקדמונים יגעו ומצאו בחכמה זו חרשו וזרעו וטחנו ורקדו עד שהוציאו סולת נקיה ועליהם יש לסמוך במקום שאינו סותר הקבלה והמסורת דזכינו שקרוב לימינו נדפסו חומשי תורה עפ"י המדקדק מהר"א מפרעמסלא ושמעתי כי הם מנוקים בצדק ויש לקורא להרגיל עצמו בהם וגם להיות שגור בפיו משפט המתגין לעיל ומלרע ובמשפט הנקודות לא יטה ימין ושמאל:
14
ט״ואמרו חז"ל חמשה מקראות אין להם הכרע שאת (בראשית ד') ארור (שם מט) מחר (שמות יז) משוקדים (שם כה) וקם (דברים לא) ובזה אע"פ שאין לו לשנות הטעמים הכתובים ויש שכתוב אתנחתא מ"מ יש לו לקורא שלא לעשות הפסק במקומות אלו ולא יעשה עצמו מכריע רק יקרא תיבה זו עם התיבה שלפניה ושלאחריה בתכיפה אחת והקב"ה יודע הכרעות וכן כפ' משפטים פסוק ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים אע"פ שבתיבת עולות נקוד אתנחתא אין לו לעשות שמה הפסק הניכר ויקרא עד סוף הפסוק יחד בלי הפסק. בקריאת עשרת הדברות הונחו שני טעמים טעם עליון וטעם התחתון ויש בזה דעות אימת יקרא בעליון ואימת בתחתון ואי"ה בשער המועדים אבאר זה:
15
ט״זבין אם העולה הוא הקורא או הקורא בקול רם הוא אחר אם קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת שמשתנה הענין ע"י שינוי הנקודה כגון יעשה בפתח וקרא יעשה בצירי או להיפך וכן בחלב אמו שהוא בחטף וקורא בחלב בצירי או להיפך מחזירין אותו אבל אם טעה בנגינת הטעם או בנקוד שאין הענין נשתנה מחמת שינוי אין מחזירין אותו אבל גוערין בו:
16
י״זישוב שיש שם מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכתה ובטעמים אעפ"כ יקראו בתורה בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא ואם יש שם מי שיודע עכ"פ לקרות הטעמים מתוך החומש יקרא זה מתוך החומש לפני האיש הקורא בס"ת להורות הדרך בנקודת וטעמים כראוי והקורא מתוך החומש לא יקרא בקול רם רק כדי שיהא נשמע להקורא מתוך הס"ת ואם אין שם מנין יתבאר בשער זיין סעיף ל"ח:
17
י״חאסור לקורא או לעולה לקרות בראש מגולה בין אם הוא גדול או קטן העולה למפטיר ולכתחלה יש לו לקורא או לעולה שלא לקרות או לעלות במצנפת שמתהלך בו בקרב ביתו אלא ישים בראשו הכובע שדרכו ללובשו כשרוצה לקבל פני אדם גדול ונכבד ואם יש שם טלית מצוייצת יתעטף בו מפני כבוד הציבור אפילו בקריאה שבעת תפלת המנחה, ויקח טלית שאולה ולא יברך עליו כמ"ש סי' תקפ"א ואם הקורא אינו רואה בטוב ורגיל בבתי עינים מותר לקרות בהם:
18
י״טאם הקורא נעשה אבל ב"מ אסור לו לקרות בציבור בשבת שבתוך ז' ואם הוא קבוע לקרות בכל שבת טוב שילך להתפלל לבה"כ אחר אם יש שם ואם נעשה אבל בתוך הרגל ואין שם אחר לקרות מותר לו לקרות. אבל אם הוא אונן אסור ועיין לקמן סוף שער ה':
19