שערי אפרים ה׳Sha'arei Ephraim 5
א׳דין טעות שנמצא בס"ת בעת הקריאה, ובו כ"ז סעיפים.
אם אחר שבירך העולה ופתחו לקרות נמצא טעות בס"ת והוא טעות גמור' שדינו להוציא אחרת כמו שיתבאר אזי גוללין ס"ת זו ומחזירין אותה למקומה בשתיקה ומוציאין ס"ת אחרת וקורא בו והעולה שכבר בירך א"צ לברך שנית אם לא הפסיק בשיחה בינתיים ובמקום שנהגו שהעולה חוזר ומברך אין לשנות מנהגם ויש להם על מה שיסמכו:
אם אחר שבירך העולה ופתחו לקרות נמצא טעות בס"ת והוא טעות גמור' שדינו להוציא אחרת כמו שיתבאר אזי גוללין ס"ת זו ומחזירין אותה למקומה בשתיקה ומוציאין ס"ת אחרת וקורא בו והעולה שכבר בירך א"צ לברך שנית אם לא הפסיק בשיחה בינתיים ובמקום שנהגו שהעולה חוזר ומברך אין לשנות מנהגם ויש להם על מה שיסמכו:
1
ב׳אם כבר התחיל לקרות ונמצא טעות יש דעות שונות והמנהג שאם הקורא עדיין לא קרא ג' פסוקים בס"ת הפסול יגמור ג"פ והטעות יקרא בע"פ ויברך אחריה ברכה אחרונ' וכן אם כבר קרא ג"פ אלא שממקום שמפסיק עד הפרשה שאחריה הוא פחות מג"פ צריך לקרות עד סיום הפרש' ויברך לאחריה וגוללין אותה ומחזירין אותה למקומה ומוציאין אחרת וקורין משם ולהלן ואותם שקראו בפסול ג"כ עולים למנין שבעה ויש מי שכתב שאם עדיין לא קרא רק ב' פסוקים לא יקרא להלן כדי לברך אחריה רק יגללו אותה מיד בלא ברכה לאחרי' ויוציאו אחר' ולא יברך לפניה ויתחיל לקרות מפסוק שנמצא בו הטעות בלי ברכה שלפניה וגומר קריאתו בספר הכשר ומברך לאחרי' ואם התחיל לקרות הפ"נ אפי' רק תיבה אחת יגמור הפסוק ויפסיק שם ואם הוא ב' פסוקים סמוך לפרשה יגמור הפרשה והטעות יקרא בע"פ ויברך לאחריה בספר הפסול ואח"כ גולל ספר זה ומוציא אחרת להשלים שאר הקרואים ויש מי שסובר שאם לא קרא רק ב"פ אפילו התחיל בפסוק הג' או שקרא ג"פ ועומד בב"פ סמוך לפרשה או בר"ח וחוה"מ וכיוצא שצריך לקרות כל הפרשה לחובת היום ולהוסיף על מנין הקרואים א"א. לא יברך ב"א על הפסול אלא יוציאו אחרת ויקראו עם זה העולה ג"פ ויברך ב"א על הס"ת הכשר:
2
ג׳יראה לי שאם נהגו שאם נמצא טעות גמור' באמצע הקריאה שלא לקרות להלן ושלא לברך לאחריה בספר הפסול אף שכבר קראו ג"פ אלא לגלול את זו בלא ברכה שאחריה ולהוציא אחרת ולברך ברכה שלפניה יש להם על מה שיסמוכו ומ"מ נראה שא"צ להתחיל מראש הסדר רק יש לו להתחיל מראש הקריאה שקראו עם עולה זה שנמצא הטעות בקריאתו שמאחר שבלא זה הוא חוזר ומברך טוב שיקרא גם פסוקים אלו בספר הכשר בברכה וגם לפי שאותן פסוקים לא נתברכו ברכה שלאחריהם ומ"מ אין די שיקר' בחזרה אותן פסוקים שקרא בפסול לבד רק צריך להוסיף עליהם ולקרות להלן מהם עכ"פ ג"פ ואף להנוהגים כן מ"מ אותם שקראו קודם שנמצא הטעות וברכו לפניה ולאחריה עולים למנין שבעה:
3
ד׳אם נמצא' טעות בקריאת השביעי אחר שקראו ג"פ או אפילו כבר קראו ז' וקראו לאחרון ג"פ ונמצא' טעות יברך אחריה ויוציאו אחרת ויקראו בספר הכשר משם ואילך להעולה מפטיר ולא יאמר קדיש קודם קריאת המפטיר ואפילו היה העולה לשביעי כהן מותר לקרות בספר השני שמוציא עכשיו כהן או לוי או ישראל ואין בו משום פגם ובשעת הדחק שהוציאו ס"ת בזא"ז ונמצא טעות ויש טורח צבור כיון שהטעות נמצא' אחר שנשלם חובת היום יש לסמוך להתיר לגמור הפרשה באותו ספר ויש מקומות שנוהגים כשנמצא' הטעות בשביעי או באחרון אין מוציאין אחר אלא גומרין הסדר עם זה ויברך לאחריה והוא קורא ההפטרה ויש מי שסובר שגומרין הסדר עם הז' או עם האחרון ומברך לאחרי' ואומרים קדיש. ובשעת אמירת הקדיש מוציאין אחרת לקרות ההפטרה ובמקומות שנהגו כך טוב לנהוג כסברא האחרונה ולהנוהגים שלא לברך לאחריה בספר הפסול רק מיד מוציאין אחרת ומברך לפניה כאשר כתבנו בסעיף ג' גם בזה יש להם לעשות כן ויוציא אחרת ויברך לפניה ויתחיל ממקום שהתחיל הז' או האחרון בפסול אע"פ שכבר קרא בפסול כמה פסוקים יחזור ויתחיל בכשר מתחלת הענין שהיה צריך לקרות ואם אירע הטעות במפטיר יבואר בשער ההפטרה ואם אירע טעות ביום שיש בו שני ס"ת יבואר בשער המועדים אי"ה:
4
ה׳במקום שאמרנו שצריך להוציא אחר זהו אם נמצא טעות גמור' אבל אם הטעות הוא בחסר ויתיר וגם אין השינוי נרגש במבטא ואין שינוי בענין כגון במקום שהיה צריך לכתוב אבותינו מלא וא"ו ונמצא חסר או להיפך וכן במקום שצריך להיות מלא ביו"ד שמושית ונמצא חסר או להיפך א"צ להוציא אחרת כיון שאין הקריאה והענין משתנה כ"כ ואין ס"ת שלנו מדויקי' כ"כ שנדע בבירור שהאחר הוא כשר יותר ולפנינו יתבאר בפרטות מהו קרוי טעות גמור':
5
ו׳ס"ת שנמצא פתוחה במקום שצריך להיות סתומה או להיפך פסולה ומוציאין אחרת וכן תיבות שיש בהם קרי וכתיב ונמצא כתוב כאשר הוא הקרי כגון ישכבנה במקום ישגלנה וכל כיוצא בזה צריך להוציא אחרת וכן במה שנמצא בתורה תיבה אחת שנראית חלוקה לשני תיבות ומ"מ צריך להיות כתוב בשיטה אחת כגון כדרלעומר עמינדב אליצור פדהצור וכל כיוצא בו שהדין נותן לכתוב בשיטה אחת לפי קבלת הסופרים אם נמצא כתוב בשני שיטין פסולה וצריך להוציא אחרת:
6
ז׳אם נמצא בשעת הקריאה טיפת שעוה שנטף על איזה אותיות מהס"ת אם הוא בחול יש להסירו משם קודם הקריאה אף אם יוכל להכיר האותיות דרך בהירות השעוה ואם יש לחוש שע"י שיהיה עוסק במהירות להסירו יתקלף מן האותיות ויופסל יוכל לקרות בו כך ומ"מ אחר הקריא' צריך לקלפו במתון ואם הוא בשבת אסור לקלפו אלא אם האותיות ניכרות דרך השעוה יקרא בו כך ואם אין האותיות נכרות פסול וצריך להוציא אחרת ומ"מ אם השעוה יבש ובנקל להסירו כלאחר יד דהיינו ע"י שיכפול גויל של הס"ת ועי"ז יפול השעוה מותר לעשות כן אפי' בשבת ואין כאן משום ממרח שהרי ניכר שמחמ' היבשות אינו דבוק בו כ"כ בחוזק אבר להסיר השעוה באצבע או בצפורן אסור משום ממרח ואפילו אם לא נתכסה רק אות אחת אסור לקלפו ביד בשבת ואם הנטיפה היא על אותיות משמות שאין נמחקין אף בחול אסור שהרי יש לחוש שיתקלף קצת מהאות עמו כיצד יעשה יראה לחמם היטב הגויל מבחוץ נגד מקום הנטיפה ועי"ז יוסר השעוה בנקל ולא יודבק בו מהכתב כלל:
7
ח׳אם נמצא תיבה אחת שלימה כפולה נוהגין להוציא אחרת וס"ת שנמצא ראש הלמ"ד מגיע לתוך אויר התא"ו שבשורה שלפניה אם הוא מעט עד שנשאר צורת תא"ו כראוי כשר ואם נכנס הרבה בתוך האויר שעי"ז נשתנה צורת התא"ו פסול:
8
ט׳אם בשעת הקריאה נמצא' אות אחד דבוק' לחבירו אם הדביקות הוא בכל אורך האות או שנשתנה צורת האות ע"י הדביקות או מ"ם פתוחה שנדבק פתוחת' ונסתמה או ה"א שנדבק הרגל לגגה ונעשה כמין חי"ת או שנפל טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת או שנפלה טפה לתוך חלל הב' ונראית כפ' או שטעה וכתב דל"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף בכל אלו דינם כטעות גמור שצריך להוציא אחרת ואפי' אם ע"י דבוק זה לא נתקלקל אות השורש רק אות השימוש כגון וא"ו או ירד המשמשת ע"ד שנתבאר למעלה סעיף ה':
9
י׳אם אין שם דבק באורך האות רק מעט ולא נשתנ' צורת האותיות וניכרים היטב לכתחלה אין להוציא ס"ת זו לקרות בה כל זמן שלא גררו הדבק ואם לא נודע והוציאו ס"ת ונמצא בשעת קריאה אם הדביקות בסוף האות שאם יגררו הדבק לבד יהי' חוזר להכשרו אזי בחול שאפשר לגרר ונקל לעשותו אף בשעת קריאה יש לגרור ויקרא להלן ואם אין שם מי שיכול לגרר בקל ובלי הפסד וקלקול ויש טורח הציבור לחזור אחר מי שיגרר במתון או אם אירע בשבת שא"א ליגרר מותר לקרות בו כך ואם הדביקות הוא בתחל' כתיבת האות או באמצעה שממקום הדבוק ולהלן נכתב בפסול יש להוציא אחרת ובשעת הדחק שאין שם אחר וצריך שהות להביא ממקום אחר ס"ת כשר יש לסמוך לגמור הקריאה בספר תורה זו:
10
י״אזה שאמרנו שאם מחמת הדבק נשתנה צורת האות צריך להוציא אחרת כן הדין אפי' אם לאחר שיגרד הדבק יחזור תמונת האות לקדמותו וגם יש שיעור תמונת האות שנכתב בהכשר עד הדבק מ"מ קודם הגרר אין כאן צורת אות כראוי:
11
י״באם נמצא בעת הקריאה אות שחלק לשני' כגון שהיודי"ן של האלפי"ן לא היו נוגעים בקו שבאמצע בין היו"ד העליונה או התחתונה או שלא היו היודי"ן של העייני"ן והשיני"ן ורגלי התאוי"ן נוגעין בגוף האות או צדיק שכתובה כמו יו"ד נו"ן או שי"ן שכתובה כמו עי"ן יו"ד או וא"ו כזה עו או חי"ת שכתובה כשני זייני"ן או מ"ם פתוחה שניטל הקו המחבר הוא"ו עם הכ"ף בכל אלו אעפ"י שתינוק דלא חכים ולא טיפש מכיר לקרות את האות כראוי מ"מ פסול הוא שהרי עינינו רואות שאין תמונת אות כראוי עד שיתקן וימשוך בקולמס עד שיגיע למקומו ויהי' אות א' ממש ולכן צריך להוציא אחרת ואין זה דומה לנדבק אות באות שמקילין בו קצת אעפ"י שצריך גרירה משום שבזה שנפסק צריך לעשות מעשה בגוף האות להכשירו משא"כ בנדבק שמעשה ההכשר אינו בגוף האות רק חוצה לו:
12
י״גזה שאמרנו בנחלק לשנים פסול אין חילוק בין אם הי' חלוק לשנים בתחלת הכתיב' או שנפסק ונחלק באמצע ע"י נקב שנעשה בקלף אחר שנכתב כתיקון או שבמקום א' באמצע האות קפצה הדיו מהקלף אף שנשא' רושם אדמומי' מהחלודה של הדיו ועי"ז נעשה הפסק וחלוק באמצע האות בכל זה פסול אבל אם עדיין לחלוחי' משחרורית הדיו קיימת באותו מקום רק שקפץ קצת מעובי הדיו ולכן באותו מקום מראיתו כיהה ואינו בהיר כדיו של שאר הכתב ועי"ז ניכר ההפסק או אם אפי' אם כל האות הוא כן אינו פסול שאעפ"י שבודאי צריך לתקנו כדי שיהי' שמור שלא ימחק יותר במשך זמן מכל מקום עכשיו עדיין לא נפסל וא"צ להוציא אחרת:
13
י״דאם נפסק דגל מאחד מאותיות הפשוטות כגון וא"ו זיי"ן נו"ן ויש ספק אם יש שיעור באורך האות כראוי כגון בוא"ו מסופקים אם האורך מתחלתו עד מקום שנפסק שם יש בו די להיות אורך וא"ו כראוי או שמא לא הגיע רק לשיעור ירד יש להבחין ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש אם כשמכסין לו האותיות שלפניו וגם החלק התחתון שאחר ההפסק אעפ"כ הוא קורא אותו א"ו זה האות כי הוא תמונת וא"ו הראוי' וכשר אבל האותיו' של אחריו א"צ לכסות ואם לא ביחנו לכסות חלק התחתון שאחר ההפסק אינו מועיל אף אם הוא חלק קטן וקצר מאוד לפי שכשהתינוק רואהו הוא מרגיש לצרפו ואל החלק העליון ולכך קוראהו כתיקון ובאמת מן הדין אינו מועיל צירוף כשיש הפסק באמצע ולכן אם במקום שנפסק עדיין קיים קצת מאורך האות אחר ההפסק צריך לכסותו קודם שיראה לתינוק ואם ניקב אחד מרגלי הה"א בתוך חלל הה"א והמ"ם עיין בסימן ל"ב סעיף ט"ו:
14
ט״וכל האות מס"ת צריך שתהי' מוקפת גויל מארבע רוחותי' שלא תדבק אות בחברתה אלא יהי' ריוח ביניהם כחוט השערה וגם לא יהיו מופרדות הרבה זו מזו ואם יש פירוד בין אות לחברתה עד שתינוק דלא חכים ולא טיפש מחלק התיבה וקורא אותן שתי תיבות פסול ויש להוציא אחרת:
15
ט״זלכתחלה יש להפריד בין תיבה לתיבה ולהניח ריווח חלק כמלא אות קטנה ואם קירב אותם יותר משיעור הזה אם תינוק דלא חכים כו' יוכל להכיר ולקרות לשני תיבות כשר אבל אם קירב הרבה עד שתינוק קורא אותם לתיבה אחת פסול ויוציא אחרת:
16
י״זאם שכח אות אחת בסוף או בתחלת התיבה ותלה אותו למעלה בין השורות ואם נטיל אות הזה בתוך השורה לא ישאר ריווח כלל בין שני התיבו' אעפ"כ כשר שהרי מ"מ ניכר שהם ב' תיבות וכן אם קירב שני תיבות הרבה אלא לבסוף התיבה הראשונה יש מ"ם סתומה או שאר אותיות מנצפ"ך שדינם להיות בסוף התיבה אפשר שזה עושה ג"כ היכר שהם שני תיבות ולכן בשעת הדחק יש לסמוך שלא להוציא אחרת:
17
י״חיש עמודים בס"ת שצריך להתחיל בתיבות ידועים שר"ת שלהם הם אותיות שסימנם בי"ה שמ"ו כידוע לסופרים ואם נמצא מעמודים האלו שאינו מתחיל כן א"צ להוציא אחרת ומ"מ צריך לתקן וגם יש לבדוק אחר שאר טעיות ולהגיה הספר ע"י מומחה היטב שמאחר שהסופרים בקיאין בזה וזה שינה מסתמא ידו על התחתונה וכמו ששגג בזה יש לחוש לשגיאות וטעיות אחרות:
18
י״טלפעמים יארע שהסופר כשמזדמן לו אות כ"ף פשוט' בסוף שיטה והמקום רחב שמה ומ"מ אין בו כדי לכתוב שמה התיבה שאחרי' ולכן הם מושכי' גג הכ"ף עד סוף השיטה ועי"ז א"א להם להאריך הרגל כפלים כהגג ונשאר כמו דלת כזה ?ד והוא פסול זה מעשה סופרים בורים כי מעיקר הדין הכ"ף פשוטה צריך להיות הרגל כפלים מן הג ואפי' אם יגרר קצת מן הגג פסול שזה חק תוכות וצריך למחוק הכל ולכתוב הכ"ף מחדש ואם נמצא כן בשעת הקריאה צריך להוציא אחרת ואם רגל הכ"ף פשוטה או נו"ן פשוטה נוגע באות שבשורה שאחרוה כגון באמצע גג הבי"ת או הד' וכדומה דינו כדין דבוק בתחלת האות שנוהגי' שלא להוציא אחרת ומ"מ צריך לתקן ולהפריד הדבוק:
19
כ׳יש מקומות שנקוד בס"ת על איז' אותיות כגון על איה שרה אשתך וכיוצא בו והוא מקבלות חז"ל שעזרא הסופר נקד כן. אם לא ניקד כן אין להוציא זו לכתחל' לקרות בה עד שיתקן ואם נמצא בשעת קריאה אם הוא בחול ואפשר לנקד בקל יתקן ואם צריך שהות או שהוא בשבת א"צ להוציא אחרת:
20
כ״איש דברים שנוהגים בהם הסופרים ואינם מוזכרים בתלמוד רק מה שהעתיקו איש מפי איש כגון האותיות גדולות וקטנות שמנוים במסורה והמשונו' כגון פאי"ן הלפופי' ואותיות עקומות והפוכות קצת וכן נהגו במנין השיטין שבכל דף ובראשי שורות שלמעלה משיר' הים ולמעלה ולמטה משירת האזינו כל אלו אינם רק למצוה ואם שינה לא מפסל וגם הנוני"ן המנוזרין שעושין בין פרשת ויהי בנסוע ובין פרשת מתאוננים אם לא נעשו אין להוציא ס"ת זה לכתחל' עד שיתקן כדינו ומ"מ אין צריך להוציא אחר' אם נמצא באמצע הקריא' ומ"מ יש לבדוק אחריו להגיהו היטב שיש לחוש לסופר שאינו מומחה ועכ"פ נראה שלא הוגה היטב וכמ"ש בסעיף י"ח:
21
כ״באות חי"ת תמונתה כשני זיי"נין ומחוברים יחד בגג כמבואר בב"י ולבוש בא"ח וידוע לסופרים ואם הוציאו ס"ת בשבת ונמצאו בו חיתי"ן עשויין בתמונ' שני ווי"ן או בתמונ' דל"ת וא"ו אין להוציא ספר אחר שהרי לא נשתנה לצורת אות אחר ומ"מ צריך לתקן האותיות הנמצאים ולהזהיר הסופרים ע"ז כי תמונת החי"ת יש לו עיקר בתלמוד ועמדו עליו גדולי הראשונים ז"ל:
22
כ״גאות ה"א שהרחיב צד העליון והרגל של הה"א אינו בקצה השמאל כ"א באמצע הגג כזה ה? וכן במ"ם סתומה שהי' בסוף שיטה והרחיב הגג העליון כזה ם? אם הוא בחול ואפשר לתקן בקל יש לתקן ובשבת א"צ להוציא אחרת ואם הה"א או המ"ם הוא משם הקדוש אין לתקנו וישאיר כך וכשר:
23
כ״דיש מדינות שנוהגים כל שנמצא טעות בס"ת אפילו בחסירות ויתירות וכן בדבוק מקצת מן האות לחברתה באיזה מקום שיהיה מוציאין אחרת ובמקום שנהגו כן אין לשנות מנהגם כי יש להם על מה שיסמוכו:
24
כ״האותיות שעטנ"ז ג"ץ צריך לתייגן ואם לא תייג אפילו תגין קטנים אין להוציאה לכתחלה עד שיתקן ומ"מ אם נמצא באמצע הקריאה א"צ להוציא אחרת:
25
כ״והרמב"ם בה' ס"ת מנה כ' דברים הפוסלים בס"ת ודיניהם עמוקים ורחבים מאד ואין קונטריס כזה מכילתו והרוצה לעמוד עלי' ביו"ד ה' ס"ת ובאו"ח סי' ל"ב וסי' ל"ו יראה כי א"א לפרט הכל רק כתבתי ראשי פרקים כמציץ מחרכים ישמע חכם ויוסיף לקח:
26
כ״זפסולי ס"ת ע"י חסר ויתיר וחליף אין בפרט אלא מה שבכלל שכללנו למעלה שהטעות שהענין משתנה על ידו או שיש שינוי במבטא כגון כשב כבש יש להוציא אחרת ודין חסר ויתיר שאין מוציאין אחרת הוא באחד מאותיות אהו"י כשבאין לשימוש ולא לשורש ואעפ"כ ראיתי ליחד שער בפ"ע לפי סדר הפרשיות ואזכיר בהם בפרטות ספיקות שנפלו בטעיות הנמצאים ויש בהם מקום ספק אם זה טעות גמור' שצריך להוציא אחרת בשבילו ואלקטה באמרים מה שנמצא בפוסקים ובתשובות האחרונים ואכתוב הכרעתם בזה ולפעמים משיקול דעתי וחכם מבין מדעתו אחרי רואו כמה ענינים שונים ילמד סתום מן המפורש ומשכיל על דבר ימצא די ספקו ובין יבין אשר לפניו מענין הדומה לו ואם המצא ימצא איזה חילוף ודלוג לא יחרף לב נבון עליו ויהיה דילוגי עליו אהבה כי ישכיל וידע ממוצא דבר כי לא נעשה בתכיפה אחת חיבור קונטרס הלז רק אשר פקד פקדתי לבקרים לרגעי' אבחננו והיו הדברים האלה לאות כי הייתי נחפז לשלם את נדרי ומחשבתי מחשבה לטובה לערוך דיני' אלו על שער בת רבים לזכות את ישראל ולכן אם ימצא איזה שינוי בסדרי בראשית או שאר חומשי תורה המשכיל יבין כי כל מה שבתוכו מצטרף לקודש ואין מוקדם ומאוחר בתורה:
27