שערי אפרים ו׳Sha'arei Ephraim 6

א׳דין טעות חסר ויתיר וחליף שנמצא בס"ת בעת הקריאה על סדר הפרשיות, ובו ס"ד סעיפים.
בראשית הבי"ת צריכה להיות בי"ת רבתי דהיינו שהקו העליון של הבי"ת הוא עב ביותר וסרח העודף עולה למעלה משווי שאר האותיות שבשורה והו' עפ"י המסורה וכן נמנה במסורה אלפא בית"א מאותיות גדולות. וגם מאותיות קטנות אם נמצא שלא נכתב כן רק כשאר אותיות אין להוציא בשביל זה ס"ת אחרת אבל מ"מ יש לתקן הספר תורה אח"כ לכותבו כאשר מקובל במסורה:

ב׳שם. לשמור דרך עץ החיים יש ספרים שנמצא הכ' של דרך הפוכה כזה דר?. ויש שכתב בהם כזה דר? בכף כפופה והפוכה אם הספר מוחזק בכשרות וידוע שיצא מת"י מומחה אין להוציא אחרת ויראה לי שבזה שנמצא בכ"ף כפופה ודאי יש להוציא אחרת ואף ככ"ף פשוטה הפוכה אין לקרות בו עד שיתקן ויעמיד הכ"ף על מכונו כי זה הדרך הישר:

ג׳שם. כי טבת הנה צריך להיות חסר דחסר ואם כתב מלא אין להוציא אחרת ומ"מ צריך לתקן ולכותבו חסר כדינו:

ד׳נח. החדש העשירי שנמצא כתוב חדש בלא ה' בתחלתו יש להוציא אחרת שחסרון הה"א נרגש במבטא:

ה׳שם. ויהי כל ימי נח שנמצא כתוב ויהיו בוא"ו לבסוף לכתחלה אין לקרות בה ואם טעו והוציאו ונמצא בשעת קריאה אין להוציא אחרת והקורא יקרא את התיבה ויהי ותהי' הוא"ו יתירה והטעם בזה לפי שנמצא בקצת ספרים שיש לכתוב כאן ויהיו ולכן אעפ"י שאנו סומכים על רוב הספרי' המדויק' שכתב כאן ויהי עכ"פ יש לסמוך שלא להוציא אחרת אבל בשאר מקומו' שבתורה אם נמצא כתוב ויהיו במקו' ויהי או להיפך יש להוציא אחרת:

ו׳שם בסוף הסדרה תיבת בחרן יש כותבין נו"ן הפוכה ויש שאין משנין אותה כלל ולכן בין אם נמצא כך או כך אין מגיהין אותה ומכ"ש שא"צ להוציא אחרת ומ"מ יש לעשות לה תג עקום קצת בראשו ואם הוא הפוכה לגמרי כזה ? אעפ"י שאין להוציא אחרת מ"מ יש לתקנה לכתחלה ולעשותה תמונת נו"ן הראוי ומי שנוהג לעשות מנוזרת אין מוחין בידו ותמונת' ידוע לסופרים:

ז׳לך לך. אמרי נא שנמצא כתוב אמור נא צריך להוציא אחרת:

ח׳תיבת בית אל הוא שני תיבית ולכתחלה יש לכותבו בשיטה אחת ואם חלקו וכתב בית בסוף שיטה ואל בתחלת שיטה לא נפסל ומכ"ש שאין להוציא אחרת:

ט׳שם כדרלעומר וכל כיוצא בו מתיבות אלו שמקובל ביד הסופרים שהוא מלה אחת ושלא לחלקם בשני שיטין ואם נמצא בשני שיטין פסול וכמ"ש בשער הקודם וצריך להוציא אחרת אבל אם הוא בשיטה אחת אך נחלק לשני תיבות אין להוציא אחרת ומ"מ אחר השבת יש לתקן לקרב אותם ולעשותם כדינם וכידוע להסופרים שיש נכתב תיבה אחת ממש ויש שמניחים קצת ריווח שיראה קצת כאילו הוא שתי תיבות:

י׳וירא. מה לך הגר אל תיראי ביו"ד אחר התא"ו שנמצא כתוב תראי חסר יו"ד יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק גדול וכן בכל מקום שענינו מלשון יראה כגון בסדר זה אל תירא אברם וכיוצא בהם אם חסר היו"ד יש להוציא אחרת כי היו"ד אינה שמושית רק שרשית ועל הקורא להדגישה ביותר שתהיה נכרת במבטא:

י״אתולדות. מפדן ארם שנמצא כתוב מפדם במ"ם סתומה לבסוף במקום הנו"ן צריך להוציא אחרת:

י״בשם. והנה תומם צ"ל חסר א' וג"כ חסר יו"ד ואם נמצא כתוב תואמם מלא באל"ף יש להוציא אחרת ומכ"ש אם כתוב תאומם אבל אם נמצא חסר אל"ף אלא שהוא מלא יו"ד שנכתב תומים בשעת הדחק אין להוציא אחרת:

י״גשם. הן עשו אחי איש שער שנמצא כתוב שעיר ביו"ד צריך להוציא אחרת שהענין משתנה ששער בלא יו"ד הוא מלשון שערות ושעיר ביו"ד ענינו בהמה דקה שעיר עזים:

י״דויצא. מתחילת הסדרה צ"ל פרשה סתומה ואם נמצא שאין שם פרשה כלל כמו סדר ויחי שאין שום ריווח בינה לסדר ויגש צריך להוציא אחרת ואין לסמוך על מי שכתוב שמאחר שנמצא כן בקצת ספרים אין להגיה ספר הנמצא כך שנראה שאותם שכתבו כך טעו בהבנת המסורה והעיקר שצ"ל שם פרשת סתומה ואם לא עשה פרשה במקום שדינה להיות פסול וצריך להוציא אחרת:

ט״וויגש. כי תועבת מצרים כל רעה צאן תיבת רעה צ"ל בה"א אם נמצא כתוב ביו"ד יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק:

ט״זשמות. כי מן המים משיתהו היו"ד אחר השי"ן ואם נמצא כתוב משתיהו א"צ להוציא אחרת כמו בשאר חסר ויתיר:

י״זוארא. בלהטיהם אם נמצא כתוב בלטיהם בלא ה"א אחר הלמ"ד וכן שם אח"כ צ"ל בלטיהם אם נמצא כתוב בלהטיהם בה"א צריך להוציא אחרת:

י״חשם. אחר תיבות יעלו הצפרדעים אין שם פרשה כלל וכן נוהגין עפ"י גדולי המחברים תיקון סופרים אם נמצא בזה פרשה סתומה יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק גדול ומ"מ יש לתקן לעשותה כמנהג ועיין לקמן סעיף כ"א בזה:

י״טבשלח. ויסע משה את ישראל שנמצא כתוב את בני ישראל צריך להוציא אחרת:

כ׳שם. ונחנו מה שנמצא כתוב ואנחנו מה עם אל"ף צריך להוצי' אחרת:

כ״איתרו. בין פסוק לא תחמוד בית ובין פסוק לא תחמוד אשת צ"ל שם פרשה סתומה ואם לא נמצא שם פרשה ובפרשת וארא אחר תיבת יעלו הצפרדעים הוא כמנהג שאין שם פרשה אזי צריך להוציא אחרת ואם שם יש פרשה וכאן אין פרשה אזי בשעת הדחק אין צריך להוציא אחרת ומ"מ יש לתקן שניהם ולהפך הענין להסיר משם הפרשה ולעשותה כאן כמנהגינו:

כ״במשפטים. לבנו ייעדנה שנמצא כתוב יעדנה ביו"ד אחת אין להוציא אחרת:

כ״גשם. על שלמה שכתוב שמלה או בשלמתו שכ' בשמלתו צריך להוציא אחרת וכן במקום שדינו להקדים המ"ם ולכתוב שמלה כגון וישימו השמלה או שמלתך לא בלתה ונכתב השלמה או שלמתך וכל כיוצא בזה. וע"ל סעיף כ"ט לענין כבש כשב:

כ״דשם. כסותה לבדה כתיב כסותו קרי ואם נכתב כסותו בוי"ו צריך להוציא אחרת ועיין לקמן סעיף כ"ו:

כ״השם. ואל משה אמר עלה ונמצא כתוב עלי ביו"ד יש להוציא אחרת:

כ״ותרומה. אמה וחצי רחבו שכתוב רחבה יש להוציא אחרת אעפ"י שאפשר לקרות הה"א בחולם כקריאת וא"ו כמו תיבת אהלה שכתב בה"א וקריאתו בחול"ם מ"מ שם יש טעם לדבר עפ"י הדרש משא"כ כאן שמן הסתם הודאת הה"א לבסוף הוא על נקוד' קמ"ץ וא"כ השינוי של האות עושה ג"כ שינוי הנקידה וגם כי טעות גמור הוא החילוף של ה"א במקו' וא"ו ואינו דומה לשאר חסר ויתיר שאין נראה טעות גמור' כ"כ:

כ״זתצוה. וסמכו אהרן ובניו (סימן כ"ט פסוק י"ד) יש לכתוב אהרן חסר כשאר אהרן שבתורה ומ"מ אם נמצא בשעת קריאה בס"ת אהרון מלא אין צריך להוציא אחרת רק אחר השבת יתקן ויעשנו חסר כדינו:

כ״חויקרא. והנשאר בדם ימצה אם נכתב ימצא באל"ף צריך להוציא אחרת:

כ״טשם. אם נמצא כבש במקום שצ"ל כתוב כשב או להיפך יש להוציא אחרת וע"ל סעיף כ"ג:

ל׳שם. וחמשתיו צ"ל מלא ביו"ד. ואם נמצא חסר וחמשתו צריך להוציא אחרת:

ל״אצו. קודם פסוק וידבר ה' כו' אין לעשות שם פרשה פתוחה ומ"מ אם נמצא כן אין לפוסלה ומכ"ש שאין להוציא אחרת:

ל״בשמיני. ונטמתם בם צ"ל בלא אל"ף אם נמצא כתוב ונטמאתם בם באל"ף אין צריך להוציא אחרת:

ל״גאמור. אשר תקראו אתם כתוב שמה שלש פעמים ושלשתם חסרים וא"ו ואם נמצא אחד מלא בוא"ו אין להוציא אחרת כשאין שם ס"ת אחרת שהיא בחזקת בדוקה ביותר שהוא נקי מטעיות:

ל״דבהר. לא ירדנו בפרך שנמצא כתוב ירדנה בה"א יש להוציא אחרת:

ל״הבלק. לכה נא אקחך כו' שכתוב לך בך' פשוטה ובלא ה' לבסוף יש להוציא אחרת ואם אין שם אחרת יש לגמור הקריאה בעולה זה שעלה עכשיו ויברך אחרי' ויפטיר ג"כ ועיין לקמן סעיף ס' ואילך בדין טעות גמור שנמצא ואין שם אחרת:

ל״ושם. משמו אל הוא שני תיבות ואף אם נכתב בשני שיטין כשר:

ל״זהמדינית. וכן הוא בריש פרשת פנחס ואם נמצא כתוב המידנית היו"ד אחר המ"ם ואחר הדלי"ת אין שם יו"ד צריך להוציא אחרת:

ל״חפנחם. יש ספרים שנדפס אחר כצאן אשר אין להם רועה פרשה פתוחה בין פרוק זה לפסוק שאחריו ויאמר ד' אל משה והוא טעות שאין ראוי להיות שם הפסק פרשה כלל ואם נמצא כן בס"ת צריך להוציא אחרת:

ל״טמטות. וגדרות לצנאכם צ"ל האל"ף אחר הנו"ן ואם נכתב לצאנכם האל"ף קודם הנו"ן צריך להוציא אחרת:

מ׳מסעי. ומגרשיהם יהיו לבהמתם ונמצא כתוב ומגרשיהן יש להוציא אחרת אם לא בשעת הדחק שאין שם אחרת יש לסמוך להשלים מנין הקרואים בספר זה והשביעי יהיה המפטיר:

מ״אדברים. ואת יהושוע צויתי בעת ההוא בוא"ו שנמצא כתוב ההיא ביו"ד אין מוציאין אחרת:

מ״בראה. ועבדך שש שנים שנמצא ועבדוך בוא"ו צריך להוציא אחרת:

מ״גכי תצא. ויצאה מביתו שנמצא כתוב ויצא בלא ה"א בסוף צריך להוציא אחרת:

מ״דשם. פצוע דכה לכתחלה יש לכתוב דכה בה"א אעפ"כ אין להגיה אם נמצא כתוב באל"ף ומכ"ש שאין להוציא אחרת:

מ״השם. מאן יבמי שנמצא כתוב מאין יבמי צריך להוציא אחרת:

מ״וכי תבא. אשר נתתה לי שנמצא כתוב אשר נתתי לי ביו"ד צריך להוציא אחרת. ואם נכתב נתת בחסרון ה"א אין מוציאין אחרת:

מ״זשם. בפסוק ארור שוכב עם אשת אביו אין דינו להיות שם פרשה סתומה ואם נמצא שם פרש' אין מוציאין אחרת ומ"מ צריכ' תיקון והגה יתיר':

מ״חהאזינו. לא אלה שנמצא כתוב אלוה מלא בוא"ו במקום שנוהגין הסופרים לקדש תיבת אלה יש להוציא אחרת והס"ת צריכה תיקון ע"ד שיתבאר בענין טעות כיוצא בזה בשמות שאין נמחקין ובמקום שלא נהגו לקדשו א"צ להוציא אחרת ואחר שבת צריך תיקון:

מ״טוזאת הברכה. אש דת צ"ל מלה אחת כתיב וקריין תרין עפ"י המסורה ואם נכתב בב' שיטין יש להוציא אחרת כמו אם שינה וכתב את הקרי בכתיב שפסול ומוציאין אחרת:

נ׳שם. לעיני כל ישראל שנמצא כתוב בסוף השיטה שבסוף הדף צריך להוציא' אחרת:

נ״אראיתי לכתוב פה תיקון מגילת אסתר לתועלת הסופרים ורשמתי התיבות שיש מקום ספק בחסירות ויתירות שלהם לפי מנהגינו עפ"י סדר א' ב': אחשורוש. כולם מלאים בשני וו"ין רק ארבעה חסירים וא"ו בתראה ואחד חסר שני הווי"ן בכתיבה וסימנם לשלח יד במלך אחשורש (סי' ב' פסוק כ"א) בשם המלך אחשורש (סי ג' פ' י"ב) ויאמר המלך אחשורש לאסתר המלכה ולמרדכי (סי' ח' פ' ז') ויכתוב בשם המלך אחשורש ויחתום (סי' ח' פ' י') וישם המלך אחשרש כתיב אחשורו' קרי (סי' י' פ' א'): אמן את הדסה. (סי' ב' פסוק ז') אמן חסר וא"ו: אותי וגם למחר. (סי' ה' פ' י"ב) אותי מלא בוא"ו: ארדי. (סי' ט' פ' ט') חסר יו"ד אחר הרי"ש: ביהודיים. (סי' ח' פ' ז') ביהודיים בשני יודי"ן: גבה חמשים. (סי' ה' פ' י"ד) גבה חסר וא"ו: הגלה אשר הגלתה. (סי' ב' פ' וא"ו) הגלה חסר וא"ו: היושב בשער המלך. (סי' ו' פ' יו"ד) היושב מלא וא"ו: הזכרנות דברי הימים. (סי' וא"ו פ' א') הזכרנות חסר וא"ו אחר הרי"ש ומלא וא"ו אחר הנו"ן: החיצונה. סי' וא"ו פ' ד') מלא ירד ומלא וא"ו: החלות. (סי' וא"ו פ' י"ג) מלא וא"ו: היהודיים ומרדכי בא. (סי' ח' פ' א') היהודיים בשני יודי"ן וכן ולהיות היהודיים עתודים (סי' ח' פ' י"ג) בשני יודי"ן ושאר תיבות היהודים שבמגילה נכתבים בירד אחד לבד: הולך וגדול (סי' ח' פ' ד') הולך מלא בוא"ו: הגורל להמם ולאבדם (סי' ט' פ' כ"ד) הגורל מלא בוא"ו: הפרים האלה ונכתב (סי' ט' פ' ל"ב) הפרים חסר וא"ו: וישנה (סי' ב' פ' ט') וישנה בלא יו"ד אחר הנו"ן: ותבואינה (סי' ד' פ' ד') מלא וא"ו ויו"ד: ויבוא אל ביתו (סי' ה' פ' יו"ד) ויבוא מלא בוא"ו: וששן ויקר (סי' ה' פ' ט"ז) וששן חסר וא"ו: וששון ליהודים (סי' ח' פ' י"ז וששון מלא וא"ו: ונהפוך הוא (סי' ט' פ' א') ונהפוך מלא בוא"ו: ומשלח מנות איש לרעהו (סי' ט' פ' י"ט) ומשלח חסר וא"ו: ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים (סי' ט' פ' כ"ב) ומשלוח מלא וא"ו: ומתנות לאבינים (שם) ומתנות מלא וא"ו: ובבאה (סי' ט' פ' כ"ה) ובבאה חסר וא"ו: ודבר שלום (סי' יו"ד פ' ג') ודבר חסר וא"ו: חרבונא. בגתא (סי' א' פ' יו"ד) [חרבונא] באל"ף לבסוף: חרבונה א' מן הסריסים (סי' ז' פ' ט') בה"א לבסוף: יושב בשער המלך קצף (סי' ב' פ' כ"א) יושב מלא בוא"ו: יושב בשער המלך ותאמר (סי' ה' פ' י"ג) יושב מלא: כלשונו (סי' א' פ' כ"ב וסי' ג' פ' י"ג) כלשונו מלא וא"ו: כלשנו (סי' ח' פ' ט') כלשנו חסר וא"ו: לבוא בדבר המלך (סי' א' פ' י"ב) לבוא מלא בוא"ו: לנפל לפניו (סי' וא"ו פ' י"ג) לנפל חסר וא"ו: לרוב אחיו (סי' יו"ד פ' ג') לרוב מלא וא"ו: מנותה (סי' ב' פ' ט') מלא וא"ו וחסר י' אחר התי"ו: מבהלים ודחופים (סי' ח' פ' י"ד) מבהלים חסר וא"ו: מנות לרעהו (סי' ט' פ' י"ט ופ' כ"ב) מנות מלא וא"ו: מהדו ועד כוש (סי' א' וסי' ח' פ' ט') מהדו חסר וא"ו אחר הה"א: נערותיה לטוב (סי' ב' פ' ט') נערותיה מלא בוא"ו: ספרי המלך (סי' ח' פ' ט') ספרי חסר וא"ו: עתודים ליום הזה (סי' ח' פ' י"ג) עתודים בוא"ו אחר התא"ו כתיב ועתידים ביו"ד קרי. וקדמאה (סי' ג' פ' י"ד) עתדים: פרשנד?תא תא"ו קטנה: פרמ?שתא שי"ן קטנה: וי?זתא וא"ו גדולה וזיי"ן קטנה: צרר היהודים בכל המגילה כתוב חסר וא"ו: רחוב (סי' ד' פ' וא"ו) רחוב מלא בוא"ו: שנות מכל עם (סי' ג' פ' ח') שנות חסר וא"ו אחר השי"ן: (פ) תבא ושתי (סי' א' פ' י"ט) תבא חסר וא"ו: תר נערה (סי' ב' פ' י"ב ופ' ט"ו) תר חסר וא"ו: תלהו (סי' ז' פ' ט') תלהו חסר וא"ו אחר הלמ"ד:

נ״באם טעה הסופר וכתב בתיבות ליהודים ה' יתירה בין הוא"ו ובין הד' שיש כאן שם שלם של הוי"ה סמוכים יש לתקן לגרד הנקודה אשר בה"א היתירה. וגם יגרר קצת רגל הימיני כדי שיתבטל מצורת אות ושוב יחזור וימשך בקולמס הרגל הימיני כבראשונה לעשות ממנו דל"ת כתיקנו שאם לא יעשה כן יהי' חק תוכות שפסול גם לא ימחוק ה' ד' י' ם' או אפי' הדל"ת לבד עד שיגרר באות הה"א לעשות ממנו דל"ת תחלה. ואח"כ ימחוק הדל"ת שאחריה ויכתוב במקומה י"ם ומי שחוכך בזה להחמיר יכול לקדר תיבה זו של ליהודים וישים מטלית במקומה ויכתוב תיבת ליהודים כתיקנה:

נ״גיש לעשות כל פרשיות שבמגילה סתומות ואם עשה פתוחות כולם או מקצתן אין להכשיר כ"א בשעת הדחק שאין לו מגילה אחרת לקרות בה מותר לקרות בזו בברכה:

נ״דבכתיבת עשרת בני המן צריך לכותבם כשירה להניח חלק בין כתב לכתב ואם לא עשה כן פסולה וצריך לכתוב ברוחב הדף בתחלתו איש מצד א' ואת מצד השני וחלק באמצע ואח"כ פרשנדתא מצד זה ואת מצד השני וכן כולם ובסוף הדף ויזתא מצד זה עשרת מצד השני ולסיים בזה הדף ואם היו כתובים שם עוד שיטות אחרות באותו הדף אחר סיום עשרת ב"ה אף שעשרת כתוב בסוף שיטה ברוחב הדף וכן אם לא התחיל בתיבת איש בדאש הדף רק כתב לפניו שיטות אחרות אף שתיבת איש כתוב בראש שיטה ברוחב הדף אם יש שם מגילה אחרת שכתובים עשרת ב"ה במילוי כל הדף בלי שיטות אחרות לפניהם ולאחריהם כדינו אין לקרות בזו לכתחלה בצבור אם לא שאין שם מגילה אחרת כשרה כלל או אפי' יש למצוא מגילה אחרת כשרה אלא שיש טורח צבור להיות מתונים עד שיחזרו ויביאו מגילה אחרת יכולים לקרות בזו:

נ״המה שנוהגין הסופרים לכתוב עשרת בני המן מאותיות גדולות אינו מעיקר הדין שהרי לא נמנו במסורה בין האלפא ביתא גדולים אך הסופרים נהגו כן לפי שעל הרוב כותבין המגילות על דפין ארוכים ועשרת ב"ה אינו אלא י"א שיטין וצריך למלאות בי"א שיטין את כל הדף כמ"ש בסעיף שלפני זה וישאר חלק הרבה לבסוף או ריווח גדול מאוד בין שיטה לשיטה ולכן כותבין אותיות גדולות למלאות הדף ואעפ"י שבדף אחד אין לעשות אותיות גדולות וקטנות כשאינו מקובל לבעלי המסורה לעשותם מ"מ כיון שעשרת ב"ה הם כתובים בדף מיוחד בפ"ע אין להקפיד אף שהדפין אחרים הם כתובים בכתיבה דקה ודף זה בכתיבה גסה ומ"מ כשאין יריעות המגילה ארוכים שלא יושחת תואר העמוד כשיכתוב בכתיבה בינונית קרוב לכתב של שאר הדפין מוטב לכתוב כתיבה בינונית וגם יש למנוע מלעשות כאשר נהגו מקצת סופרים שבמקום שהשם הקדוש רמוז בראשי תיבות או בסופי תיבות שמו אותיותם אותיות גדולות ואין לעשות כן לכתחלה ומ"מ אין לפסול הכתיבות כן וקורים בהם אף לכתחלה:

נ״ומגילה שלא כתב בעמוד אחרון כ"א ג' או ד' שיטות והשאר חלק וגם לא סיים באמצע שיטה רק בסופה כשרה לקרות בה לכתחלה:

נ״זאם אירע בחודש אדר שבכלות זמן קידוש הלבנה שהוא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג היה בליל י"ד בזמן קריאת המגילה יש להקדים קידוש הלבנה לקריאת המגילה לפי שקידוש לבנה הוא תדיר וגם יש לחוש שיעבור זמנה שיכסוה עננים ואם קודם קריאת המגילה לא נראית רק באמצע הקריאה נתפזרו העבים וזרחה הלבנה אזי אם רוב הציבור קדשו הלבנה מקודם רק איזה יחידים נשארו אין להם לצאת באמצע הקריאה אפילו אם אין כאן חשש הפסק כגון שעדיין לא התחילו לקרותה כלל מ"מ כיון שאין לצבור להמתין עליהם א"כ יצטרכו לקרות אח"כ ביחיד שלא ברוב עם ואין זה נכון שהקריאה בצבור הוא דוחה אותה ואם כל הצבור לא קדשו מקודם ובאמצע קריאת המגילה זרחה הלבנה אין להפסיק באמצע הקריאה אם לא שזמן קידוש הלבנה שהוא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג יהיה זמנו כלה טרם יגמרו הצבור קריאת המגילה אז אם כל הצבור לא קדשו יפסיקו כולם ויקדשו הלבנה ואח"כ יגמרו קריאת המגילה אבל אם יחיד או יחידים שלא קידשו עדיין הלבנה אירע להם כך אין להם להפסיק ולבטל הקריאה בציבור בשביל זה:

נ״חלכתחלה צריך לחזור אחר קורא שיקרא המגילה בנקודות וטעמים כהלכתה ואם אין שם מי שיודע לקרות בטעמים אעפ"כ יש לברך הברכות כדינם ואין להעמיד אחר שיקרא לפניו מתוך החומש ומ"מ אם אין רוצים לקרות בלא טעמים עכ"פ יש ליזהר שיקרא בלחש שלא יהיה נשמע רק לאזני הקורא ואם אין מי שיודע לקרות הנקודות כראוי יש לקרוא אחד לפניו מתוך החומש בלחש ומ"מ יש לזה שקרא מתוך החומש לקרות אח"כ מתוך המגילה כי מן הסתם לא היה יכול לכוין דעתו לשמוע היטב בשעה שקרא זה המגילה מחמת טרדתו להשמיע לאזני הקורא:

נ״טמקום ישוב שנתלקטו שם עשרה ואין בידם מגילה כשרה כדינה מ"מ אם היא מגילה כתובה בקלף כהלכתה רק שיש חסרון תיבות באמצע ואין חסר ענין אחד שלם יכולין לקרות בברכה והטעות יקרא הקורא בע"פ אם יודע או יאמרו לפניו מתוך החומש אבל אם אין בידם מגילה בכתב כלל רק בדפוס ומכ"ש מתוך החומש לא יברכו כלל ויקרא כ"א לעצמו בלא ברכה ולא שיצאו בזה רק לזכד הנם בלבד וכאשד יזדמן להם מגילה כשרה מחויבים לקרות בה שזמן קריאתה כל היום ויחיד שיש בידו מגילה פסולה יקרא ולא יברך:

ס׳אם קרא אחד המגילה בצבור ונשתתק או נחלש והוצרך לפסוק באמצע יש לזה השני הבא להשלים הקריאה להתחיל מתחלת הפסוק ששם פסק הראשון ואין צריך לברך שנית כלל ואם זה שבא לגמור הקריאה לא הי' שם בשעת ברכה שבירך הראשון ולא יצא עדיין ידי קריאת המגילה עד המקום שפסק הראשון אם הצבור מרוצים שיתחיל מראש יברך ויתכוונו גם הקהל לצאת בברכה זו ג"כ ויתחיל מראש ומ"מ טוב ביותר שלא יתחיל מראש ולא יברך ואחר שיקרא לצבור ממקום שפסק הראשון יברך ויקרא לעצמו. (עתה אני חוזר לדין ס"ת):

ס״אאם נמצא טעות שהס"ת פסולה מחמתו וצריך להוציא אחרת ואין שם אחרת אזי אם אירע הטעות בקריאת השלישי או אח"כ באמצע קריאת העולה טרם שבירך ברכה אחרונה ישלים עמו הפרשה שלו ולא יברך ברכה אחרונה רק יעמוד שם והש"ץ יקרא לעולים אחרים עד תשלום ז' עולים ולא יברכו כלל רק הש"ץ יקרא לכ"א פרשה שלו עד גמר הסדרה וזה העולה שנמצא הטעות בקריאה שלו העומד שמה לא יסיח דעתו ויקרא בלחש עמהם ובגמר הסדרה יברך הוא ברכה אחרונה דהוא יאמר ג"כ ההפטורה בנביא בברכותי' ויש מי שכ' שיאמר ההפטרה בלא ברכות ויתבאר בשער ההפטרה סעיף מ':

ס״באם נמצא הטעות בשלישי או בשאר העולים אחר סיום קריאתן שבירכו ברכה אחרונה ואין שם ס"ת אחרת אם עדיין לא ירד לא ירד ויקרא הקורא לפניו שאר הסדרה עד תומה ואם כבר ירד יש לקרות לעולה אחר או אחר יעלה מעצמו ולא יברך ויקרא לפניו הסדרה עד תומה וההפטרה יאמרו בלא ברכות ויש מי שמתיר לקרות עולים אחרים עד תשלום ז' אנשים ולא יותר והשביעי יהיה המפטיר בנביאים בברכות והעולים יברכו כדרכ' כיון שהוא שעת הדחק ומ"מ אין לקרות יותר מז' עולים וגם אין להוציא ס"ת זו לקרות בה במנחה או לקריאה אחרת אע"פ שהיא קריאת חובה:

ס״גאם נמצא' הטעות בשביעי אחר שבירך ברכה ראשונה ואין שם ס"ת אחרת יקרא הטעות ע"פ וישלימו עמו כל הסדרה ולא יקראו עולים יותר אפילו במקום שנהגו לקרות ירד עולים בכל שבת וזה השביעי יקרא ההפטרה בברכותיה וכן אם הטעות נמצא בעליי' אחד מן הנוספין יגמרו עמו עד גמר הסדרה ויברך ברכה אחרונה והוא יקרא ההפטורה בברכותי' ואין חילוק בכל זה בין טעות גמור' של חסרון או נמחק של אות הפוסל או חסרון תיבה שלימה ואם אין שם ס"ת בלא טעות רק חומש אחד שבאותו ספר הוא שלם בלא טעות יש מקילין ויש מחמירין וקצרתי בזה שמנהגינו שלא לקרות בס"ת הפסול כלל להוציאו לכתחלה:

ס״דאם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאת המפטיר בשבת יגמור קריאתו ולא יברך אחריה ואם הרגיש הטעות קודם שאמר קדיש לא יאמר קדיש אלא זה המשלים הקריאה ובירך ברכה אחרונה יתחיל ברכת ההפטורה ויקרא ההפטורה ואחר גמר ההפטורה בברכות יאמר קדיש ואם כבר אמר קדיש יקראו למפטיר בתורה בלא ברכה וההפטורה יכול לומר בברכותיה ומ"מ אם זה המשלים עדיין לא ירד אע"פ שאמרו קדיש מ"מ טוב שיהא הוא הקורא למפטיר בלא ברכה מלקרות איש אחר ודוקא לענין מפטיר של שבת אבל הפטורת יו"ט או של ארבע פרשיות וכיוצא שקריאת המפטיר בספר השני הוא לחובת היום ונמצא בו טעות יש להוציא אחרת כמו אם היה טעות בקריאת הסדרה של שבת ויתבאר בשער המועדים ואם נמצא טעות בהפטורה של חובת היום ואין שם ס"ת אחרת יש ליקח הראשונה שקראו בה העולים למנין חמשה או שבעה ולגוללו לקרות פרשה ההפטורה: