שערי היחוד ואמונה, שער ראשוןSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate
א׳שער כללות היחוד שער הראשון
ועתה אחר שהבאתי מקצת מן המקצת מדבריהם הקדושים אשר כל מעיין יעיין בדבריהם הקדושים אשר כולם מתנבאים בסגנון אחד וגזרו אומר שלא יצדק לומר חס ושלום באין סוף יתברך שום שם או ספירה או דמיון המורה על איזה התחלקות אפילו בכח ובהעלם ואסור לדבר שם ואפילו להרהר ולהעלות על לב שום כח ופעולה מן הפעולות הנמצאות אפילו ברשימו בכחו יתברך בכדי לשלול מכוחו יתברך כל דבר המורה על איזה תואר ומדה חס ושלום המורים על איזה התחלקות וריבויים ושינויים כי אם שהוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן אין לומר בו מדות אשר הם היפוך הפשיטות כי הם מורכבים ומתחלקים ומשתנים. ויש להם ראש וסוף. ולכך הזהירו שלא להעלות על הלב ולהרהר בו חס ושלום באיזה חקירה והבנה וידיעה ודלא לאסתכלא ביה כלל הגם שהוא המהוה את הכל וכל הנמצאים מאתו יתברך אף על פי כן חס ושלום להרהר בו איזה כח מן הכוחות הנמצאים אפילו בהעלם ובאיזה ערך ודמיון כי הוא יתברך מושלל מכל אלו התוארים המורים על איזה התחלקות כנזכר לעיל. רק להאמין שהכל מאתו יתברך ולייחד כל הנמצאים אליו יתברך. אבל לא להרהר חס ושלום שום תואר או מדה בעצמותו כלל כי בזה תלוי כל יסודות הקבלה האמיתית ועיקרי ושרשי היחוד והאמונה:
ועתה אחר שהבאתי מקצת מן המקצת מדבריהם הקדושים אשר כל מעיין יעיין בדבריהם הקדושים אשר כולם מתנבאים בסגנון אחד וגזרו אומר שלא יצדק לומר חס ושלום באין סוף יתברך שום שם או ספירה או דמיון המורה על איזה התחלקות אפילו בכח ובהעלם ואסור לדבר שם ואפילו להרהר ולהעלות על לב שום כח ופעולה מן הפעולות הנמצאות אפילו ברשימו בכחו יתברך בכדי לשלול מכוחו יתברך כל דבר המורה על איזה תואר ומדה חס ושלום המורים על איזה התחלקות וריבויים ושינויים כי אם שהוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן אין לומר בו מדות אשר הם היפוך הפשיטות כי הם מורכבים ומתחלקים ומשתנים. ויש להם ראש וסוף. ולכך הזהירו שלא להעלות על הלב ולהרהר בו חס ושלום באיזה חקירה והבנה וידיעה ודלא לאסתכלא ביה כלל הגם שהוא המהוה את הכל וכל הנמצאים מאתו יתברך אף על פי כן חס ושלום להרהר בו איזה כח מן הכוחות הנמצאים אפילו בהעלם ובאיזה ערך ודמיון כי הוא יתברך מושלל מכל אלו התוארים המורים על איזה התחלקות כנזכר לעיל. רק להאמין שהכל מאתו יתברך ולייחד כל הנמצאים אליו יתברך. אבל לא להרהר חס ושלום שום תואר או מדה בעצמותו כלל כי בזה תלוי כל יסודות הקבלה האמיתית ועיקרי ושרשי היחוד והאמונה:
1
ב׳ועתה נבוא לבאר קצת מדבריהם הקדושים בטוב טעם ודעת מקצת מן המקצת הקדמות שרשיות. מקובלות מאור תורתו של רבינו הקדוש נשמתו עדן אשר יסודתם בהררי קודש מיוסדים על אדני פז אשר ביאר קצת בספרו הקדוש בשער היחוד והאמונה. וזה אשר יצא ראשונה לבאר הטעם שלא נוכל לתאר שום מדה באין סוף אפילו בבחינת התייחדות והתכללות כי ידוע שאין סוף ברוך הוא הוא פשוט בתכלית הפשיטות ומצד פשיטותו אין לתאר אליו מדות כי כל המדות המה מצד ההרכבה:
2
ג׳ולהבין החילוק שבין פשוט למורכב כי לשון מורכב הוא כשמו שהוא מורכב משני מהותים כמו סוס ורוכבו שהם שני מהותים נבדלים. כן הוא לשון מורכב שמורכב כח זה עם זה. והנה כל מה שתמצא בעולם בבחינת בריאה כולם המה מורכבים ומצד בחינת ההרכבה המה כל השתנות הנבראים וכל שינוייהם והבדלם זה מזה המה הכל מצד ההרכבה וכפי הרכבתם ככה יהיה שינוייהם והבדלם זה מזה והנה בבחינת ההרכבה הזאת תמצאהו לשלשה בחינות דהיינו כל מה שנמצא בעולם מורכבים מארבע יסודות אש רוח מים עפר דהיינו בדומם צומח חי מדבר כולם המה מורכבים מארבע יסודות אלו.
3
ד׳והנה בכל בחינות דומם צומח חי מדבר האלו יש בחינת גוף ונפש גוף הוא הכלי הנגלה ונפש הוא חיות וקיום של הגוף לכן אפילו בדומם יש בו גוף שהוא הדומם הנגלה לעין כל והנפש הוא הוויתו וקיומו להיות נגלה וקיים בזה האופן דוקא והגילוי נקרא גוף הדומם. והוויתו וקיומו בבחינתו תקרא נפש הדוממת שהיא חיותו וקיומו באופן זה דוקא וכן בצומח גם כן יש בו גוף הצומח בתמונתו ומצבו ויש בו גם כן נפש הצומח. המהוו ומחייו ומקיימו בבחינת כחו אשר נטבע בו וכן בחי ומדבר ואין צריך להאריך בזה כי המבין יבין שבכל הדברים שבעולם מוכרח להיות בחינת גוף ונפש ואין קיום להגוף שהוא הכלי בלתי הנפש כי אם לא היה לו בחינת נפש היה כלה ונפסד לגמרי והנה הן בבחינת גופו והן בבחינת נפשו יש בו הרכבת הארבע יסודות מצד הגוף וגם הרכבת ארבע יסודות מצד הנפש כי אם לא יהיה להם הרכבות האלו יהיו כולם באופן אחד ומהות אחד וכל שינוייהם והבדלם המה מצד ההרכבה כי בבחינה זו יתגבר יסוד זה ובבחינה זו יתגבר יסוד אחר וכפי הרכבתם של היסודות ככה יהיה התגלותם באופן זה שכאשר האש גובר על המים והרוח יהיה ההתגלות באופן זה וכאשר גובר הרוח על המים יהיה ההתגלות באופן אחר וכן בכל דומיהם וכל מין ומין יש בו כמה מינים שונים. דהיינו בדומם יש כמה מיני דוממים ובצומח יש כמה מיני צומחים וכל השינויים המה מצד הרכבות יסודותיהם וכן בהבדל מיניהם. דהיינו בין דומם לצומח בכלל חילוקיהם והבדלם הוא גם כן מצד היסודות כי בבחינת דומם גובר יסוד העפר לכן עיקר התגלותו הוא בבחינת דומם. ובצומח תגבר יסוד המים לכן התגלותו הוא בצומח כידוע כי עיקר הצמיחה הוא ממים ובחי תגבר בו יסוד הרוח אשר ידוע כי כל החיות הוא הרוח כידוע שבלי רוח אי אפשר לשום חי לחיות אפילו רגע אחד כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה בכמה מקומות וכל עיקר החיות הוא על ידי הנשימה וכמבואר במדרש תנחומא ממעשה דעקילוס הגר מענין הגמלים אשר חנק אותם ואמר כלום חסרת מהם אלא הרוח ובמדבר התגברותו הוא יסוד האש וכאשר ידוע זה מעט לחכמי הטבע והעיקר הוא על פי המבואר בספרי יראים.
4
ה׳והנה כל אלו ההרכבות הוא בכל מהות בבחינתו לבדו ויש עור בחינת הרכבה הוא התחברות המהותים דהיינו הגוף עם הנפש והרכבתם זה עם זה נמצא כל הסוגין וכל ריבוי המינים המה הכל מצד ההרכבה ובזה הוא התחלקות טבעיהם דהיינו בצומח בזה יש טעם מתוק ובזה יש טעם חמיצות או מרירות או חריפות ושארי טעמים הכל הוא מצד הרכבות יסודותיהם וכל שתרבה ההרכבה בהם תרבה בהם השינוי אבל הפשוט נקרא מהות אחד לבד בלי הרכבה ובבחינת מהות אחד לבד לא תמצא בו שינוי כי אם כאשר הוא בטבע מהותו כן יהיה התגלותו בלי שינוי:
5
ו׳והנה אפילו בבחינת נבראים תמצא שני הבחינות האלו דהיינו מורכבים ופשוטים כי מורכבים המה בהבדל בחינתם כנזכר לעיל וגם תמצא פשוטים כמו האש והמים והרוח והעפר הכוללים נקראים פשוטים לגבי המורכבים כי האש אינו נראה ממנו כי אם פשיטותו לבדו שהוא האש וכן המים לא תמצא ממנו רק בחינת המים לבדו וכן ברוח וכן בעפר אשר בהם לא נגלו כי אם עיקר יסודותיהם בפשיטותם לבדם בלי הרכבה וכן בגלגלים ובצבא השמים יש גלגלים מורכבים ופשוטים ולכן לא תמצא בהם שינויים בבחינת פשוטיהם כי המים לא תשתנה בעצם לגוון ומהות אחד כי אם מהות מים ולא תחלק בבחינת המים לבחינות מובדלת כי אם הכל גוון אחד שהוא מים לבדם וכן באש רוח ועפר אין בהם שינוי בעצם מהותם. אך אף על פי כן אינם פשוטים בתכלית הפשיטות כי אם נקראים פשוטים לגבי כל המציאות המורכבים אבל אף על פי כן יש במים גם כן כל אלו הארבע יסודות כידוע לחכמי הטבעים ומכל שכן למקובלים. ולכן כשיבשלו המים בכמה מיני בשולים יעשו מהמים אבן כמבואר בפרדס גם יכולים להוציא ממנו אש על ידי זכוכית וכן בכל היסודות על ידי תחבולות תוכל לשנותם ולכן יש איזה טעם במים רק שהם בלי השתנות אך אף על פי כן הטעם מורה על הרכבה וגם יש בם איזה שינוי בטעמם כי יש מים מלוחים וחמוצים ומתוקים אבל הכל בבחינה אחת שהם הכל טעם מים:
6
ז׳והשינויים האלו המה גם כן מצד ההרכבה אבל בפשוט אחד לבד לא תמצא בו שינויים כלל: כלל העולה שכל השינויים המה מצד ההרכבה הן בהבדל בחינות הנבראים שבכל אחד ואחד והן בבחינת ההטבעה ושינוייהם המה משני בחינות הן מצד ההרכבה של כל בחינה ובחינה לבדה והן מצד הרכבתם זה עם זה כמו שאנו רואים באדם השינויים מצד הגוף לבדו כפי התגברות איזה יסוד שבו ככה יהיה השינוי בבחינת גופו יש שיתגבר אצלו יסוד האש יהיה גופו באופן זה ויש שיתגבר יסוד המים יהיה גופו על אופן אחר וכל המראות שבו או גידול אבריו הכל הוא מצד ההרכבה כמבואר ברעיא מהימנא גם ידוע זה לחכמי הרופאים ושינויים שבגוף המה מצד ארבע מדות הם היסודות:
7
ח׳וכן יש מצד נפש גם כן השינויים האלו לכן משתנים בטבעיהם יש שהוא חסדן ויש בהיפוך וכמה מיני חילוקים עד אין קץ אך בנפש לא נגלה הרכבתם כי אם שהיא כח אחד לבד כי אם בבחינת התחברותה עם הגוף על ידי כלי הגוף אז נגלים כחות הנפש והרכבתה וכל אלו הדברים האמורים הכל מצד ההרכבה אבל בכח אחד לבדו לא שייכים כל אלו העניינים מאחר שלא יצא למהות וכח אחר כלל לא שייך בו שינויים וריבויים מאחר שהוא כח אחד לבד.
8
ט׳והנה אין סוף ברוך הוא אשר זה ידוע שכל עיקר יסוד האמונה אשר אין כח זולתו והוא לבדו מבלי התערבות כח אחר חס ושלום ואפס בלעדו ולא נודע מהותו כלל לכן נקרא פשוט בתכלית הפשיטות דהיינו לשלול מאין סוף יתברך שום מהות וכח אחר בלעדו חס ושלום ולכן מתארים שהוא בתכלית הפשיטות דהיינו לא כמו הפשוטים הנמצאים בעולם אשר אינם בתכלית הפשיטות כי אם פשיטותו הוא התגברות עצם כחו על שאר היסודות אבל אף על פי כן הוא כלול בהעלם מהשלשה יסודות האחרים אבל חס ושלום לומר על עצמותו שחס ושלום יש בחינת כחות הנבראים אצלו אפילו בהעלם דהעלם אם כן עשיתו חס ושלום לבעל כוחות רבים אשר אין לך עון גדול מזה להעריך בבחינתו עוד איזה כחות חס ושלום אשר בזה כל עיקר האמונה שהוא לבדו יתברך ואין זולתו כלל וכמבואר בכמה מקראות לאין מספר אשר הוא לבדו הוא ואין זולתו כלל ואם כן חס ושלום להעריך אצלו שום דבר מהדברים האמורים לעיל הן בהרכבות חילוקי הכחות מצד עצמם והן בבחינת התחברות בבחינת נפש וגוף כי אינו גוף מאחר שהוא לבדו:
9
י׳והנה מאחר שאין לתאר מצד פשיטותו יתברך שום חילוק כחות אפילו בהעלם דהעלם אם כן מאין נתהוו השינויים מהפעולות הנמשכים בבחינת נבראים אשר כל הנבראים נפעלו מכחו יתברך וכולם נמצאים מאמיתיות המצאו ואין דבר שחוץ ממנו ומאין נתהוו חילוקי כוחותם של כל הנבראים וכקושית החוקרים אלו הארבע איכיות עצמם מאין נתהוו אם מעלול ראשון היש בעילת העילות הפכים כאלו אם תאמר הוא פשוט אם כן מאיזה מקור התחלקות האיכות דהיינו מאין נתהוו השינויים הנמצאים בעולם מצד ארבע היסודות מאחר שממנו נתהוו והוא מקורם איך תעריך אלו ההפכים אצלו יתברך: פירוש מאחר שהוא פשוט מאיזה מקור בא להם ההתחלקות אלו כי לכל נמצא מוכרח להיות מקור אם כן מאיזה מקור באו ההתחלקות האלו ומאחר שאין דבר חוץ ממנו ויוצר הכל הוא ואין נמצא בעולם שאין נמצא מאמיתיות המצאו כאשר מפורש בכל המקראות נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי דייקא ומקראות לאין מספר המפורש בהם שמעצמותו יתברך נפעלים כל הפעולות כמו שכתוב אני ראשון ואני אחרון ותחת כל השמים לי הוא: ותולה ארץ על בלימה: ומתחת זרועות עולם ואת השמים ואת הארץ אני מלא ויוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וכדומה להם עד אין מספר שמורים שאין דבר חוץ ממנו כביכול ואם כן מאין נתהוו אלו החילוקים וגם איך נמצא גבול מבלי גבול:
10
י״אאשר על זה גילו המקובלים עשר ספירות דאצילות להורות שכל השינויים המתהוים בעולם וכל חילוקי הכחות הנמצאים הן מצד ארבע יסודות וחילוקיהם והרכבתם ושינוי הנבראים והתחלקות העולמות בהדרגתם זה למעלה מזה והשתנות העיתים והתחלפות הזמנים וכל פרטי השינויים הנמצאים בעולם לאין מספר הכל הם על ידי הספירות אבל לא מצד עצמותו חס ושלום ומצידיהם הם הארבע יסודות וכל ההרכבות שבעולם והמה נקראים כלים להסתיר אור עצמותו יתברך בכל הנמצאים באופניהם וגם מצידיהם נראה העולם לבעל גבול והמשילו זה במשל התפשטות הנפש בגוף אשר ההתפשטות מתחלק באופנים שונים דהיינו שאין שוה התפשטות והתגלות הנפש במוחו של אדם אשר התגלותה הוא בבחינת מושכל להתגלותה בלב שהתגלותה היא במדות ואין דומה התפשטותה שבלב להתפשטותה בראיה ושמיעה ובריח ובדיבור ובמישוש ובהילוך אשר התגלותה הנגלה בכלי הגוף מתחלקת בכמה אופנים שונים זה מזה:
11
י״בוהנה מצד הנפש בעצמה הנמשך בבחינת חיות להגוף הכל הוא כח אחד וחיות אחד שוה לכולם ובכלל הכל הוא עצם הנפש באין הבדל כלל בבחינת עצם החיות בלי שום התחלקות הבחינות כי אם מצד ההתגלות הוא השינוי מצד כלי הגוף כי כלי המוח מוכשר לקבל השכלה וכלי הלב מצד אופן כליה ותיקונה אינה יכולה לקבל כי אם בחינת מדות וכן בכל הכלים לפי אופן תיקון כליהם ככה נגלה בם מעצם הנפש אבל בעצם הנפש המחיה את הגוף הרי היא מחיה את כל כלי הגוף בשוה וכולם חיים בעצם אחד והמופת לזה כי תיכף כשנגמר בשכלו לעשות הדבר שהוא רוצה עושין תיכף כלי המעשה בלי עיכוב כלל הגם שמצד התגלותם אינם בערך אחד ורחוקים בבחינת גדריהם זה מזה בהבדל עצום כמו למשל הרגלים אינם בערך קבלת שכל בבחינת כליהם אף על פי כן עושין תיכף פעולת השכל אין זה כי אם מצד השתוותם בבחינת עצם חיות הנפש:
12
י״גנמצא אין השינוי כי אם מצד הכלים אבל עצם הנפש לא משתנית כלל וכל התוספות והחסרון המה הכל מצד הכלים והכלים בעצמם אין פועלים שינוי בהנפש כמו למשל אם יהיה פגם באחד מהכלים לא תפגום בזה בכח הנפש כלל כידוע כן כביכול בנמשל כי כל השינויים והתחלקות הכוחות מהארבע יסודות וכל ההרכבות וכל פעולות המשתנים הוא הכל על ידי הספירות שהם בחינת כלים להסתיר אור עצמותו יתברך שיהיה נגלה באופנים אלו בכל פרטיהם והתחלקותם המה על ידי כלי הספירות שהם מדת חסדו וגבורתו ותפארתו והם הנקראים כלים וכמאמר התיקונים חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא נצח והוד תרין שוקין כו' דהיינו כמו שדרועא הוא כלי להיות נגלה ממנו פעולת הנפש וכו' כן נקרא חסד כלי להיות נגלה ממנו פעולת אין סוף יתברך וכן על ידי הגבורה וכו':
13
י״דנמצא השינוי הוא מצד כלי החסד להיות נגלה באופן חסד וכן על ידי כלי הגבורה נגלה המשכתו יתברך בבחינת גבורה וכן על ידי כלי התפארת נגלה אור עצמותו יתברך בבחינת תפארתו וכן על ידי כלי הנצח נגלה המשכתו יתברך בבחינת ניצוח וכן בכולם וכן על ידי הרכבתם זה בזה דהיינו בחינת חסדו יתברך שהיא כלי כנזכר לעיל עם גבורתו ותפארתו וכפי הרכבתם זה בזה ככה נתגלה המשכת אור עצמותו יתברך לפי אופן התחברותם ומצידיהם המה כל השינויים הנמצאים בעולמות לפי התגברות איזה כלי ככה נגלה ההשפעה מאתו יתברך באופן זה פעם יתגבר החסד ופעם יתגבר בחינת גבורה ופעם יתגבר התפארת ופעם יתחברו באופן המזיגה ומזה נמשכו הריבויים ועל אלו המדות יש כלים באיזה אופן להמשיך החסד והגבורה והתפארת והם נקראים שלש ראשונות שהם חכמה בינה דעת שהמה כלים להנהגת המדות ההם ולצרפם ולחברם ולהרכיבם בכדי להתגלות הפעולות נמצא כל השינויים והריבויים המה הכל מצד הכלי וגם מצד הכלי הוא ההסתרה לבחינת בלי גבול בכדי שיהיה נראה ונגלה בבחינת גבול אבל אור עצמותו יתברך המתמשך בתוכם הוא נמשך בהשואה גמורה ומהוום ומחיים בהשוואה בלי שום חילוק ופירוד וכוחות משתנים כי אור עצמותו יתברך הוא בכל העולמות ובכל בחינות כוחות המתחלקים נמצא חיותם של כל העולמות שהוא אורו יתברך הנמשך דרך הכלים האלו הוא הכל בשוה ומצד עצמותו שוה התמשכותו יתברך בשמים ובארץ ובכל חילוקי דרגין בהשואה גמורה בלי חילוק והבדל כלל ותבין זה על פי משל בהבדל מאדם הרוצה להתמשך לאיזה דבר הרחוק מגדרו או רוצה לגלות ממהותו להיות נגלה ממנו מהות אחר הקטן ממנו או להסתיר רצונו ומהותו באופן אחר לאיזה טעם ומכוון הידוע לו: והנה מאחר שהדבר הוא בבחינת ריחוק ממהותו מוכרח להשכיל בחכמתו ובינתו ודעתו באיזה אופן להתמשך להדבר אם לחסד או לגבורה בכדי להוציא מחשבתו אל הפועל נמצא חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו המה כלים להמשיכו להדבר הזה איך ובאיזה אופן להמשיך מערכו לערך הקטן ממנו אשר אינו בערכו אבל אחר שנמשך לזה הרי מהות האדם עצמו הוא הנמשך בבחינה זו כמו שנמשך בבחינת ערכו ואין השינוי הוא אלא מצד הגילוי כי בחינת הגילוי שמתגלה בבחינת מהות ערכו אין שוה להגילוי הנמשך בדבר הרחוק מערכו וקטן ממנו דהיינו שנגלה באופן הקטן אבל בעצם המשכתו הוא נמשך בהם בשוה והשינוי הוא על ידי הכלים שהם החכמה והחסד המסתירים ההתגלות אבל לא בעצם המשכתו גם המשכת נפשו בחכמה וחסד הכל הוא בהמשכת עצם חיותו באין שינוי. כן הוא כביכול בנמשל כי כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו יתברך להיות נגלה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולמהוי שולטנותיה עילא ותתא ומכל סטרין:
14
ט״ווהנה מצד פשיטות אורו יתברך בבחינת אין סוף הלא אינו בערך ההתגלות כלל לכן הפעיל ממנו יתברך והאציל הכלים דהיינו בחינת חכמה בינה דעת איך ובאיזה אופן יהיה ההמשכה אם לחסד או לגבורה או לתפארת והאציל כלי החסד והגבורה איך להסתיר אורו יתברך בכדי שיהיה נגלה בבחינת הנבראים בבחינת יש בכדי לגלות אורו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בכל פרטי המציאות הנמצאים בכדי להתמשך בהם:
15
ט״זאבל בחינת המשכתו יתברך הוא שוה בהם כי מאחר שהמשיך אורו יתברך הוא עצמו הנמשך בהם בלי שום הבדל ואין השינוי כי אם מצד הנגלה שאינו שוה התגלותו שקודם הבריאה לאחר הבריאה וגם אינו שוה ההתגלות בעולמות עליונים כמו בתחתונים וגם אינו דומה התמשכותו יתברך בהתגלות נברא זה לבחינה זה נמצא כל השינוי הוא מצד ההתגלות וכל ההתגלות הוא מצד הכלים אבל בעצם המשכתו הוא שוה בכל ההתמשכות כמשל הנזכר לעיל:
16
י״זוגם המשכתו בבחינת חכמה שהוא אור עצמותו הנמשך בחכמה ומדות שהם הכלים הכל הוא המשכת עצמותו יתברך בלי שינוי ועל כן נקראו כלים כמו למשל בהבדל מאדם העושה פעולתו על ידי הכלי הרי הכלי נבדל ממהות האדם ואינה בערכו ועל ידי הכלי פועל פעולת רצונו כן כביכול מאחר שאין להעריך אצלו יתברך חכמה ומדות מצד פשיטותו יתברך נקראו חכמה ומדות כלים שהמה מהות נבדל מערכו ומהות הכלים האציל מאין כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא וכן נקראו בלשון רבותינו זכרונם לברכה בעשרה לבושים נתלבש הקדוש ברוך הוא כמו שלבוש הוא מהות נבדל מהאדם כי אם על ידי הלבוש מתראה בו כן כביכול הספירות המה מצד ערכם מהות נבדל לגבי עצמותו יתברך אשר אין להעריכו בזה וכמו שעל ידי הלבושים כפי אופנם ככה הוא התגלות האדם כי אינו דומה התגלות האדם בלבוש יקר להתגלותו בלבוש גרוע והשינוי הוא מצד הלבושים הנגלה על ידיהם בבחינת גילוי אבל באדם עצמו אין שינוי כי הוא עצם האדם המתלבש בלבוש זה כמו בלבוש זה בלי שינוי מהותו כי אם השינוי הוא בהתגלות כן הוא יתברך המתגלה על ידי הספירות כפי אופן הספירה שמתלבש בה כן הוא התגלותו יתברך אם לחסד או לגבורה כנזכר לעיל:
17
י״חאבל בעצם עצמותו הוא הנמשך ומתלבש בהם בלי שינוי מהותו כלל והחכמה והחסד המה נערכים לגבי מהותו כמו לבוש נבדל וכמו כלי מצד שאין להעריכו בזה מצד פשיטותו יתברך ולכן כל התחלקות הארבע יסודות הנגלים לנו אינם התחלקות בעצם למהות אחר חס ושלום כי אין מהות נמצא זולתו יתברך כי אם התחלקותם המה מצד הספירות שהם כלים להסתיר נגלים למהותים חלוקים והספירות המה מקורים להיסודות וחילוקיהם והרכבתם כי כל התחלקות היסודות הוא בבחינת הספירות כי חסד הוא יסוד המים וגבורה הוא בחינת אש ותפארת הוא בחינת רוח ומלכות הוא בחינת עפר ונמצא אין התחלקותם מצד העצם חס ושלום כי מצד העצם הכל הוא מהות אחד שהוא מהותו יתברך אשר לא נודע כי אם ההתחלקות הוא מצד הגילוי שהם הכלים:
18
י״טוזהו מה שמבואר בספר יצירה עשר ספירות בלי מה דהיינו שנקראו ספירות שמצידם נספרו כל בחינות הנבראים באופנים שונים ובבחינות התחלקות:
19
כ׳גם נקראו ספירות מלשון ספיר אשר כלול מכמה גוונים כן על ידי כליהם מתגלים אופנים שונים אבל הם בלי מה דהיינו שהם בלי מהות כי מהות מורה עצם הדבר כמו שהוא נגלה לנו אין מהות מים שוה למהות האש וכן בכל נברא בכל מין ומין נראו למהותים חלוקים לכן ביאר שחס ושלום שיהיה השתנות בעצם המהותים כי אין נמצא בעולם מהות אחר זולתו כי אם המהותים הנגלים המה מצד הספירות דהיינו החסד והגבורה כנזכר לעיל אבל לא תאמר שהחסד או הגבורה הם איזה מהות בעצם חס ושלום כי לא יש מהות ועצם אחר מבלעדו כי אם מצד כליהם והסתרתם נגלים לבחינות מהותים אבל בעצם אינם מהות כלל כי הוא יתברך מהות כל המהותים ואין במציאות מהות אחר זולתו יתברך ולכן נקראו כלים כנזכר לעיל:
20
כ״אוהנה הגם שנקראו כלים ולבושים דהיינו שהם מהות נבדל לגבי עצמותו יתברך אל תאמר חס ושלום שהמה נבדלים בעצם כמו הבדלת הכלים מבחינת אדם אשר המה נבדלים במהותם לגמרי כי אם בחינת הבדלתם הוא מצד השיעור והערך שאנו מעריכים מצד שאין להעריך ולתאר את הכלים והמדות לערכו יתברך אשר מושלל מזה כנזכר לעיל לזה נקראים בשם כלים. אבל באמת גם הכלים חס ושלום שהמה מהות נבדל מעצמותו מאחר שאין זולתו יתברך ואין דבר נמצא בלעדו הלא גם הכלים אינם דבר זולתו חס ושלום ומצד הבדלת ערכם נקראים אצילות לשון הפרשה דהיינו שהאציל יתברך מאין סוף מדות מהעדר אל הויה מחודשים ממש מאין ואפס המוחלט והוא יתברך מיוחד בהם ונקראים הספירות אחד מחמת יחודו בהם:
21
כ״בוהם נקראים עשר ספירות בלי מה הגם שהם ספירות דהיינו שמהם ועל ידיהם נתהוו הנבראים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית שאין נברא בעולם שלא נעשה על ידי חכמה פרטיות וכוונה מיוחדת באופנים שונים אף על פי כן הם מיוחדים בתכלית היחוד בעצם בלי שינוי כלל לגביה יתברך כי אם מצד הנבראים אשר מוסתר בהם כח השופע לכן נראה להם להתחלקות פרטים אבל לגביה כביכול הם בטלים כזיו השמש בשמש אשר הזיו שם לאין ואפס המוחלט ממש כמבואר בשער היחוד והאמונה של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן עיין שם הגם שכל הפרטיות הם בכחו יתברך אף על פי כן הם מיוחדים בתכלית בלי שינוי ופירוד כלל חס ושלום: וזהו דבר שאין בכח שכל האדם להשיג זה לכן נקראו בלי מה ואנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הגם שמתמשך בבחינת חכמה ומדרך ההכמה הוא להתחלקות ולשינויים ולהגביל כנזכר לעיל אך לא בחכמה ידיעא כי הוא ומדותיו יתברך מיוחדים בתכלית ואיך ומה לא ידיעא:
22
כ״גומה שנקרא חכמה ומדות הוא לגבי דידן המקבלים וכמאמר הרעיא מהימנא דלעיל (בהקדמה) שהוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין דאיהו אתדמי להון כפום דמיון דילהון כמו שכתוב וביד הנביאים אדמה ואתקרו מדות כפום עובדיהון דבני נשא שם הוא התגלות התחלקות המדות בכל פרט ופרט: מחמת שמוסתר בהם כח השופע אבל לגביה כביכול נאמר לאו מכל אילין מדות כלל הגם שבהם ועל ידם נפעלים בחינת היש הנברא בכל פרט והוא יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכל פרט בכוונה פרטיות ולית אתר פנוי מיניה אך אף על פי כן אין פועלים בו ריבוי ושינוי חס ושלום ומיוחדים ממש כמו קודם התמשכותם. לכן מכנים אותם בשם מדות מצד התמשכותם בבריאה יצירה עשיה אבל באמת אצלו יתברך הם אינם מדות ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש:
23
כ״דוזהו הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ואין הנבראים מוסיפין בו ריבוי ושינוי אפילו אחר צאתם לחוץ כמבואר באריכות בשער היחוד והאמונה. וזהו המפורש ברעיא מהימנא הנזכר לעיל שעל זה נאמר ותמונת הוי"ה יביט ולא מסטרא דברא ויצר באתווי כי משה רבינו עליו השלום היה מייחד הבריאה יצירה עשיה אליו יתברך כי היה בחינת מ"ה ולכך נאמר ותמונת הוי"ה יביט דהיינו התכללות ויחוד המדות שמהם כל פרטי התחלקות במקורם ושרשם ויחודו יתברך בהון וזהו ותמונת הוי"ה יביט שהיה מביט בכל הנבראים יחודו יתברך שהוא בחינת הוי"ה והיה מייחד הבריאה יצירה עשיה כאשר הם באמת לגביה מיוחדים בכוחו יתברך בלי שוס שינוי ולא הביט והבין בהם בחינת פירוד חס ושלום כמו שהם מצד הנבראים בבחינת הסתר כנזכר לעיל כי היה מביט בפנימיות כאשר הם לגביה יתברך שהוא מצד הוי"ה ברוך הוא ולא מסטרא דברא ויצר באתווי דהיינו שלא היה מביט בהם מסטרא דנבראים ולא הסתירו הנבראים לגביה להיות נראים ליש ונפרד וזהו לא מסטרא דברא ויצר באתווי:
24
כ״הוהנה אפילו בחינה זו דהיינו שהיה מביט תמונת הוי"ה ברוך הוא דהיינו התאחדותם מצד הוי"ה ברוך הוא זהו גם כן מסטרא דנחית לאמלכא על בריין דהיינו בבחינת התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה נאמר בו היחוד כנזכר לעיל וזהו ותמונת הוי"ה יביט כי אני הוי"ה לא שניתי על ידי שהיה מייחד בבחינת ביטול היש בבחינת אין נקרא תמונת הוי"ה יביט דהיינו הגם שנמשכו בבחינת ריבוי והתחלקות אף על פי כן היה מייחדם: אבל באתריה דהיינו בערך אין סוף בעצמו לא בבחינת התפשטותו על זה נאמר כי לא דאיתם כל תמונה כי לשון יחוד נופל על מה שאנו רואים התחלקות הדרגין אך אף על פי כן המה מיוחדים וזהו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין בבחינה זו נדאים התחלקות אבל בכוחו הם מיוחדים ועל זה נאמר ותמונת הוי"ה יביט שהוא בחינת אותיות שהוא שם הוי"ה ברוך הוא אשר בשם הוי"ה ברוך הוא נגלו בחינת אותיות שהם כלים כי כל הכלים המה על ידי האותיות דהיינו המשכתו יתברך בבחינת עולמות:
25
כ״וולכן שם הוי"ה הוא בבחינת אצילות שהוא מסיטרא דנחית לאמלכא על בריין ולכן ארבע אותיותיו מורים על המשכתו יתברך בעולמות כי י' הוא חכמה וה' היא בינה וא"ו הוא ו' קצוות וה' תתאה היא בחינת מלכות אך הגם שנחית לחילוק דרגין בבחינת אותיות וכלים אף על פי כן המה מיוחדים אצלו יתברך בלי שינוי אבל מסטריה דהיינו שלא בבחינת התמשכותו יתברך שהוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין כי אם בבחינת עצמותו יתברך לבדו אסור לצייר ליה בשום אות ונקודה כנזכר לעיל דהיינו לייחס איזה התחלקות חס ושלום לגביה אפילו ברשימו והעלם ואינו נופל בו יתברך לשון יחוד כמאמר ולפני אחד מה אתה סופר וכמו שיתבאר ואסור לצייר ליה בשום אות ונקודה בעלמא וכמאמר הזוהר הקדוש אי"ן סו"ף לית ביה רשימו כלל כי כל דבר המתגלה היתה קודם התגלותה עדיין בהעלם וכשהיא בכחה נעלמה נקראת רשימו דהיינו שנתרשמה בכח כמו באדם חכמתו הנמשך בדרך פרט הרי הפרט ההוא היה קודם גילוייו בכח חכמתו בהעלם ואז נקראת רשימו דהיינו שנתרשמה בכח חכמתו כי לשון רשימו שנתרשמה בכחו מה שאין שייך כל זה באין סוף ברוך הוא:
26
כ״זכמו על דרך משל באדם שחכמתו וחפצו המתמשך לאיזה דבר הרי אותה החכמה והחפץ שייך לנפשו מחמת שנפשו רוצה ונצרך להתפשטות זה הגם שקודם התגלותה היתה כלולה ביחוד בנפשו אף על פי כן היא נתרשמה בכוחו מחמת שכל עיקרו ומהותו של אדם הוא החכמה שהוא מורכב מכמה דברים מנפש וגוף ונצרך להתפשט לדבר הזולת נמצא חכמתו הגלויה נרשמת ונתכללת בכוחו. אבל באין סוף יתברך חס ושלום לומר כן שהחכמה המתפשטת בנבראים היא נרשמת בכחו מאחר שהוא עצם פשוט ואין זולתו להתמשך ואינו בערך רצון וזולת כלל לכן לית ביה רשימו כלל לא מיניה ולא מקצתיה על דרך משל כאשר אי אפשר לומר באדם הגשמי שהדומם יש לו איזה שייכות בשכלו מאחר שאין ערך זה לזה: וכמבואר בשער היחוד והאמונה כאשר אי אפשר לומר על חכמה עמוקה ורמה שאין יכולת למששה בידים מאחר שאין חוש המישוש נופל על זה ואין להם ערך ויחוס כלל:
27
כ״חככה חכמה לגבי מאציל כביכול אשר הוא רוממות מעלות לאין קץ ממעלת החכמה מערך מדרגות דומם להשכל אינו נופל בו לשון רשימו לכן נאמר לית ביה רשימו כלל כי אם מגו סתימו דסתימין מריש נחיתו דאין סוף נהיר נהירו דקיק: כי סתימו נקראים הספירות שהם נקראים עלמין סתימין דלא אתגליין דהיינו הגם שכל ההתחלקות הוא על ידיהם כמו שכתוב כולם בחכמה עשית אך עליהם נאמר חכים ולא בחכמה ידיעא כי אינם מושגים כי הם בלי מה כמבואר לעיל לכן נקראים סתימו:
28
כ״טוסתימו דסתימין הם בחינת עתיק ואריך שאין סוף יתברך הוא סותם בהם בחינת הסתימין הנזכר לעיל על ידי כחו הכל יכול לאחדם במקורם בבחינת יחוד גמור כמו שיתבאר לכן נקראים עתיק ואריך סתימו דסתימין דהיינו שסתימתם יותר סתום מהספירות הנקראים סתימין:
29
ל׳וזהו בבחינת המשכתו לספירות אבל אין סוף בעצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו הוא לגו סתימו דסתימין שאין שייך לומר בו בחינת סתימו ואפילו סתימו דסתימין כי סתימו הוא שאנו רואים המשכתו אבל לא נודע איך ומה נקרא סתום:
30
ל״אאבל אין סוף בעצמותו אינו בערך השגה ולא תליא ביה שאלתא כלל ואין ערך לומר עליו בחינת סתום כידוע בזוהר שלהספירות קורא סתימין ולעתיק ואריך קורא סתימו דסתימין וטמירו דטמירין אבל אין סוף בעצמותו יתברך נקרא סתימו דכל סתימין וטמירו דכל טמירין וכמו שיתבאר בעזר השם ועל כן נאמר מגו סתימו דסתימין דוקא שהוא לגו מכל סתימין באופן שלא נמצאו אצלו יתברך כח הספירות והתחלקותם באיזה מציאות כלל הגם שממנו הכל ומריש נחיתו דאין סוף הוא הקו המתפשט ממנו גם כן לא ידיעא עד דאתפשט באתר ראית ביה אתוון רשימין הוא הכתר ושם נקרא רשימין דהיינו הגם שבכתר עדיין הם סתומים ואינם נראים ומתגלים כלל ההמשכה מן הכלים וחס ושלום לומר שם עדיין כלים כי הוא התפשטות אור אין סוף בעצמותו יתברך אבל מאחר שהכתר הוא עומד להתמשך בבחינת רצון להתפשט בכלים דהיינו חכמה ומדות אז שייך לומר שנתרשמו שם בהעלם שהם בבחינת רשימו כנזכר לעיל וזהו קוצו של יו"ד שהוא בחינת רשימו בלבד שעדיין לא בא להתגלות אותיות כי אם להורות שממנו יצאו האותיות שהם הספירות:
31
ל״בוזהו בבחינת רצונו יתברך להתמשך אז נעשה בו הרשימו כנזכר לעיל: אבל בבחינת עצמותו יתברך לא נתרשמו כלל ודי למבין:
32
ל״גובזה יובן מה שכתוב בפרדס ובאלימה שהספירות הם הויה מחודשת לגמרי מההעדר אל הויה כמו שהבריאה היא התהוות יש מאין לגמרי דהיינו שהיש הוא אין ואפס ממש קודם התהוותו ואין לו שייכות כלל אפילו בדרך עילה ועלול רק התהוות חדשה מההעדר ממש אל הויה: ככה כביכול הספירות דהיינו חכמה ומדות המציא אותם המאציל ברוך הוא הויה מחודשת לגמרי שלא היו שם במציאות כלל:
33
ל״דולכך נאמר בספר אלימה כי אפילו רעוא דרעוין המסולק מכל הרצונות עם כל זה אינו קדמון כקדמותו אלא מחודש ונתחדש אלא שלרוב הקורבה למאציל יתמצע בין מאציל לנאצלים:
34
ל״הלכן קורא בעץ חיים לאדם קדמון שהוא בחינת כתר בערך העולמות אדם דבריאה הגם שהוא עדיין המשכת אור אין סוף בעצמותו יתברך ואסור לכנות אותו בשם כלים חס ושלום כמבואר בעץ חיים כי אם בדרך השאלה דהיינו שמשאיל לו שם אחר שאינו שמו ככה אין לכנות ספירות באדם קדמון כי אם שמשאיל לו שם הספירות אבל לא בעצם והשאלה הוא מצד התמשכותו כביכול אבל לא בערך עצמו לכן מבואר שם כי בפנימיות אדם קדמון אסור לנו לדבר בו כלל ואף על פי כן קורא לו אדם דבריאה מחמת טעם הנזכר לעיל כי כמו שהבריאה מחודשת מאין ליש דהיינו שהבריאה לא היה במציאות כלל קודם הבריאה כן התמשכות הזו מאין סוף מחודשת לגמרי:
35
ל״ווכמבואר בדברי הרמ"ק זכרונו לברכה כי אין שום עילה במציאות שלא תהא מחודשת ואין שום נמצא מחוייב המצאתו ממנו כי מאחר שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ואינו מקבל הפעולות ולא שם חכמה ומדות שהמה נקראים פעולות וסיבות כי הפעולות והסיבות הם מורים על חסרון וריבויים והשתנות והגבלות והזולת אשר חס ושלום לדבר זה באין סוף אשר הוא שלם בעצם השלימות ופשוט בתכלית הפשיטות ואין זולתו ואין דבר שצריך לו ואינו חסר כלל וכן כל הנמצאים מאתו הם הכל בדרך יש מאין המוחלט אשר אינם במציאות כלל הגם שהם הכל מכחו יתברך ולכן המשיל הרמ"ק זכרונו לברכה המשל מאבן החלמיש אשר אין האש באבן במציאות ואף על פי כן מוציא האש על ידי הכאה: כן הספירות אין לתאר באין סוף יתברך שום תואר המציאות אצלו יתברך ואף על פי כן המה נפעלים מכחו יתברך: אבל באמת שמעתי בפירוש מרבינו הקדוש נשמתו עדן שאפילו המשל הזה לא יצדק כי אם במוחא סתימאה שבכתר הגם שבמוחא סתימאה אין בו ערך למדות מאחר שהוא בחינת אין סוף אף על פי כן ממנו נובעים הספירות על ידי השערות שבמוחא סתימאה ואז יצדק המשל בו מאחר שעומד להתמשך הרי יש בכחו המשכה לכח המדות הגם שבערך עצמו אין בו מדות כלל:
36
ל״זוזהו המשל מאבן החלמיש דהיינו שהכתר ומוחא סתימאה שבו הוא כחו יתברך בבחינת אין סוף אשר אין להעריך אותו לשום ספירות המורים התחלקות אבל אף על פי כן ממנו נובעין מצד רצון ההמשכה אשר בכחו יתברך אשר לא נודע אבל לא קודם התמשכותו כביכול כי אם כשתעריכו בערך עצמותו שלא בבחינת המשכה לא יצדק כלל אפילו המשל הנזכר לעיל כי במשל הנזכר לעיל הגם שהאש אינו מתגלה כלל ועיקר לא מיניה ולא מקצתיה אף על פי כן יש בו איזה כח בהעלם שעל ידי הברזל יוצא ממנו האש. אבל אין סוף יתברך מצד עצמותו כביכול אשר הוא אינו מערך מדות כלל אפילו בהעלם אין שייך בו לומר שעל ידי הפעולה יתגלו מאתו הספירות ודי למבין וכמאמר ר' עזריאל בשם הר' יצחק סגי נהור שהבאתי לעיל שאין סוף אין לומר בו לא רצון ולא חפץ ולא כוונה ולא מחשבה אף על פי שאין חוץ ממנו אין לומר בו דבר שנראה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה ואין אצלו יתברך לא שינוי ולא חילוף:
37
ל״חומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעלה ברצונו הפשוט הוא לשלול דעת הכופרים שאומרים שהעולם הוא במקרה בלא כוונה לכן אמרו זכרונם לברכה כשעלה ברצונו דהיינו שבריאות העולם היה ברצון ובכוונה מאתו יתברך:
38
ל״טאך בכדי לשלול דעת ההיפוך חס ושלום שיש לו איזה רצון כמחשבתינו והשגתינו על פי שכל בחינת רצון ממש אשר זה מורה על שינוי כי כל רצון משתנה מקודם רצונו לאחר רצונו וכל רצון הוא לאיזה דבר שחוץ ממנו גם יש דבר שקודם לו המביאו לידי רצון הזה כאשר אנו רואים מבשד ודם שהוא רוצה איזה דבר מחמת שנצרך לחיי נפשו הרי כחו וחיותו שבנפשו מכריחו לזה הרצון וכל רצון הוא מורכב ומורה על חסרון שרוצה דבר שלא היה אצלו מקודם מה שחס ושלום לדבר כל הבחינות באור אין סוף:
39
מ׳לכן לשלול הדעה זו אמר הפשוט בלי הרכבה ושינוי ודבר שקודם לו חס ושלום ואין נצרך לשום דבר ואם תאמר מאחר שהוא פשוט איך נתהוה הרצון ולאיזה דבר נתהוה ואיך הוא התחדשותו וכו':
40
מ״אעל זה ביאר החכם זכרונו לברכה באלימה כנזכר לעיל אמנם יקשה מהאמונה אל האמונה שאם כן נמצא לו עת שרצה ועת שלא רצה ואם כן יחודש לו הפעולות וכו' ועניינים כאלו כולם נסתרים ונעלמים כמו שנפלא ונשגב מרעיון שום נמצא השגות אמיתות עצמותו כך לא ישיגו פעולתו ועת פעולתו מאחר שאין אנו משיגים בו כלל ועיקר ומתעלה רוממות מעלות לאין קץ ממדות החכמה והשכל אין לנו השגה בו כלל:
41
מ״בכי באמת על פי שכל לא תושג זה איך יהיה דבר והיפוכו בנושא אחד דהיינו שיהיה לו רצון כביכול ואף על פי כן לא ישתנה ולא יתחדש כנזכר לעיל:
42
מ״גאבל אצלו יתברך שהוא למעלה משכל כל רעיון יכול להיות כל הדברים מעצם ונושא אחד לכן נקרא אדם קדמון אדם דבריאה מאין ליש דהיינו שאינו מושג המשכתו כי התמשכות על ידי עילה ועלול הרי העלול בכח העילה כמו חסד שנמשך מחכמה שמקודם היה החסד הזה בחכמתו ונכלל בו בהעלם וכאשר נתגלה חסדו יצא מההעלם אל הגילוי ואנו רואים מקום מוצאו של החסד: אבל שיתהוה למשל מחכמה דומם גשמי אינו שייך לומר שהדומם היה מקודם נעלם בחכמתו ועתה יצא לגילוי אשר מחולקים המה ונבדלים בגדרם בריחוק רב אשר אין לתאר על זה העלם וגילוי כי אין מושג מקום מוצאו לכן נקרא מאין ליש דהיינו שאינו מושג מאין נתהוה:
43
מ״דכן כביכול נקרא ראשית המשכתו בעולמות בבחינת בריאה מאין ליש מחמת שאינו בערך המשכה ופעולה כלל אין לתאר כח המשכתו יתברך בבחינת יש כי אם בבחינת פלא: מאחר שכח היש אינו בערך כלל ומובדל בגדרו רוממות מעלות לאין קץ מערך השכל לדומם לכן כח המשכתו זו היא פלא שהיא בחינת אין: אך אף על פי כן אינו חס ושלום יש גמור כאשר הוא בבחינת בריאה ממש כי המחשבה קדומה הכל עדיין אין סוף ממש רק שאנו קוראים לכח זה מחמת שאי אפשר להעריך בו כח היש נקרא הכח הזה שהוא שורש לבריאה מחודש בבחינת פלא כמו שהבריאה מחודשת מאין ליש ודי למבין: לכן נאמר בזוהר הקדוש אין סוף לא תליא ביה שאלתא ולא רעיונא ואסתכלותא דמחשבה כלל אלא להאמין שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן אין דבר נוסף ומתחדש אצלו יתברך: הגם שבערך המשכתם המה מחודשים מאין ליש כי הוא יתברך אינו מקבל שינוי חס ושלום ועל כן לא תליא שאלתא ביה כלל ודי למבין:
44
מ״הובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש דהיינו בכוחו יתברך המתמשך בבחינת פלא שהוא נקרא מופלא אין לנו דרישה כלל כי אם במה שהורשית התבונן דהיינו במה שנמשך ממנו יתברך לייחדם במאציל ברוך הוא וזה נקרא מה שהורשית כי הנה אנו רואים שכל הפעולות נפעלים מאתו יתברך והכל נמשך ממנו יתברך בזה יהיה ההתבוננות שכולם הם מאמיתיות המצאו ולייחד הנפעלים במקורם:
45
מ״וולכן בינה נקראת עתיקא דקיימא לשאלא דהיינו מי ברא אלה שהוא ההתגלות מאין נמצאו מאחר שהוא אין סוף ואין זולתו לכן כל הנמשך ממנו בהתגלות גם כן אין לומר בו שינוי וזולת חס ושלום מאחר שהכל נמצאו מאמיתית המצאו יתברך ואין דבר חוץ ממנו כביכול ולכן קיימא לשאלא על ההתגלות מי בראם דהיינו איך יצאו לפועל בבחינת יש וגבול מבלתי בעל גבול וזהו למשאל על מקורם דהיינו שבודאי מאתו יצאו מאמיתיות המצאו אבל איך ובאיזה אופן לא ידיעא והשאלה הוא בכדי לבטלם לאין סוף יתברך וזהו מצד אלה דהיינו התגלות הדרגין אית למשאל מי בראם והיינו לישאל על מקורם אבל לא למנדע בשכל איך נפעלו כי זה מושלל הידיעה וזהו מצד אלה דהיינו התגלות הנמצאים אבל קודם ההתגלות בבחינת נבראים לא אית ביה אפילו למשאל כל שכן למנדע ונקראת עתיקא דלא קיימא לשאלא כלל:
46
מ״זוכמאמר רבותינו זכרונם לברכה יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלקי"ם אדם על הארץ: יכול לא ישאל אדם מששת ימי בראשית תלמוד לומר כי שאל נא לימים ראשונים יכול ישאל אדם מה למעלה וכו' תלמוד לומר ולמקצה השמים וכו' למקצה השמים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה וכו' (חגיגה י"א):
47
מ״חולהבין זה הנה קצה השמים נקרא בינה שהוא קצה הראשון של שמים שהם המדות שהיא מקור מוצאם על זה נאמר כי שאל נא דהיינו ההתבוננות מי ברא אלה: ועד קצה שמים שהוא בחינת יסוד המשפיע לבחינת המלכות שהוא קצה התחתון דהיינו מלכות הוא התגלות הנבראים ובינה היא ההתבוננות מי בראם ומהוום וכל השאלה היא כדי לייחדם במאצילם ברוך הוא כנזכר לעיל: אבל למעלה מבינה דהיינו לשאול בעצם מהות אין סוף לא בבחינת התמשכותו לנבראים נקרא מה למעלה כו':
48
מ״טוכן הוא מבואר בזוהר פרשת וארא(דף כ"ב) בטהו בהוי"ה עדי עד כו' כל בני עלמא בעיין לאתתקפא בקודשא בריך הוא ולמהוי רוחצנו דילהון ביה: אי הכי מהו עדי עד אלא בגין דיהא תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכולא ואיקרי עד כו' והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא לאתקיימא ולאתקשרא קשרא די לא תעדי כו' והאי עד תיאובתא דכולא לגביה כמה דאת אמר עד תאות גבעות עולם תאובתא דיובלא לגביה דעד לעטרא ליה ולנגדא ליה ברכאן ולארקאה עליה מבועין מתיקין: ותיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה ולאתנהרא מיניה ובגין כך בטחו בהוי"ה עדי עד דהא מתמן ולעילא אתר טמיר וגניז איהו דלא יכיל לאתדבקא אתר הוא דמיניה נפקו ואתציירו עלמין הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים ועל דא בטחו בהוי"ה עדי עד עד הכא אית רשו לבר נש לאסתכלא ביה מכאן ולהלאה לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה דהא איהו גניז מכולא אר"י קרא אוכח עליה כי שאל נא לימים ראשונים עיין שם:
49
נ׳פירוש שבחינת זעיר אנפין שהוא עשר ספירות דאצילות נקרא בשם עד שהוא קיומא וקשורא דכולא כי עשר ספירות דאצילות הם המקשרים בריאה יצירה עשיה לאין סוף ובהם מתגלים ומתקשרים כל הנבראים והאי עד אתר דאחיד לכל סטרין לסטרא דא ולסטרא דא דהיינו צד אחד הוא מצד בחינת אין סוף אשר הוא מושלל מבל מדה ושינוי והתחלקות:
50
נ״אוצד השני הוא מצד בחינת בריאה יצירה עשיה אשר הם נראים ליש גמור ושינוי וכוחו יתברך המקשרם ומייחדם לאתקשרא קשרא די לא תעדי שיהיו מיוחדים בלי שום שינוי נקרא עד שהוא בחינת זעיר אנפין כידוע לבן האי עד תאות גבעות עולם לגביה תיאובתא דיובלא דהיינו בינה ששם הוא התגלות אור אין סוף בבחינת שאלה התבוננות באור אין סוף לעטרא ליה דהיינו להמשיך לזעיר אנפין שהוא בחינת עד בחינת כתר כידוע שתפארת דבינה נעשה כתר לזעיר אנפין כי כל עיקר יחוד הספירות הוא על ידי הכתר שהוא בחינת פלא למעלה מהשכל דהיינו על ידי כוחו יתברך השוה בתכלית ההשואה ושלימותו יתברך הכולל כל הפעולות הנמצאים מאתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשואה גמורה הוא מייחד כל המדות המורים על התחלקות כל פרט ופרט כמו שכתוב כולם בחכמה עשית לייחדם שלא יהיה בהם שום ריבוי ושינוי והתחלקות כלל ושיהיו מיוחדים ביחוד גמור אשר על פי שכל לא יושג שני ההפכים כי אם על ידי כוחו יתברך שאינו בערך השגה הוא כל יכול לכללם ולייחדם ולהשוותם בהשואה גמורה וזה ההמשכה אשר מכוחו השוה נקרא כתר הכולל כל האצילות כמו שיתבאר לקמן באריכות: הגה"ה אשר על כן לא יקשה לך בזוהר ובעץ חיים אשר כמה פעמים קורא לכתר סתם שהוא אריך אנפין שהוא מקור האצילות וכמה פעמים נאמר שתפארת דבינה נעשה כתר לזעיר אנפין ובזוהר בראשית (דף ק"ך) פעם קורא לעילת העילות בינה ופעם קורא אותו כתר וכיוצא בזה תמצא הרבה פעמים בזוהר וידוע שעיקר האצילות הוא זעיר אנפין אך כן הוא באמת כי כוחו יתברך בדרך כלל הנמשך מאין סוף לייחדם הוא בחינת כתר הכולל כל האצילות אבל התגלותו והמשכתו במדות האצילות בבחינת התגלות יחודו הוא על ידי הבינה גם לא יקשה לך בזוהר אשר כמה פעמים לאין מספר מדבר בחכמה ובינה שהם מכלל אצילות שהוא זעיר אנפין וכל ההתחלקות הוא מחכמה כמאמר כולם בחכמה עשית וכל הראשית הוא מחכמה וגם בדברינו תמצא שכל ההתחלקות הכל מחכמה ובינה ומדות ואיך אמר בכאן שכתר נמשך מבינה וכתר אינו בבחינת התחלקות כלל אך יש שני בחינות חכמה ובינה דהיינו החכמה וההבנה של כל ההתחלקות איך ומה כל פרטיה בכוונה מיוחדת לכל נברא להשכיל בכל פרט התהוותו ולחברו בבחינת אין סוף והם נקראים חכמה ובינה דאצילות שהוא זעיר אנפין לכן מתפלגין בבחינת זעיר אנפין חכמה מתחלקת לל"ב נתיבות ובינה לנ' שערים ויש חכמה ובינה שהם למעלה מאצילות שאינם מתחלקים לא לנתיבות ולא לשערים דהיינו להשכיל ולהבין מה שלמעלה מן השכלה והבנה שהוא בחינת אין סוף בעצמותו יתברך אשר הוא מושלל מכל הדרגין ומקור של חכמה ומדות דאצילות כאשר הם נכללין במקורם הם נקראים אבא ואמא שהם חכמה ובינה עילאין דהיינו כוחם של הספירות הנמשך מכוחו יתברך בבחינת אין סוף על ידי הפלא שהוא כתר ובחינת חכמה הוא עצם ביטולם של העולמות למקורם על ידי כחו יתברך השוה בבחינת כתר שהוא פלא ובינה הוא הבנת הביטול איך שהם בטלים בבחינת מקורם ובחינות זו נקראים אבא ואמא אשר הם בכלל כתר דאצילות והמשכתם הוא משני המזלות שבדיקנא דאריך אנפין ונכללים בו לכן לא יצאו לחלק לא לנתיבות ולא לשערים כמבואר בעץ חיים כי התגלות אין סוף בעצמותו יתברך לא נחית לשום חילוק דרגין כי אם בחינת הבנת היחוד כאשר הוא בעצם מצד עצמותו אשר הכל הוא כח אחד לבד ועל זה נאמר בעץ חיים כי התגלות עתיק הוא בבינה לכן באדרא רבה קדישא אשר שם בא לבאר סדר ההשתלשלות הנמשך מאין סוף יתברך במדות לא הזכיר שני הבחינות הנזכרים לעיל שהם אבא ואמא כי אם אריך וזעיר אנפין כי בחינת אבא ואמא הם נכללים בבחינת כתר וכמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין כי לכן לא הזכיר באדרא רבה אבא ואמא כי הם תלויים במזל בבחינת שערות כי שערות הם הארות והמשכות שנמשך מאריך אנפין להמשיך היחוד בזעיר אנפין לכן נכללים באריך אנפין עצמו ואינם מהות אחר ולכן באדרא רבה ששם מבאר בדרך כלל עיקר ושורש ההשתלשלות מאין סוף יתברך במידותיו הם רק אריך אנפין וזעיר אנפין שבהם תלוי עיקר היחוד דהיינו ליחד כל המדות אליו יתברך על ידי בחינת אריך אנפין שהוא כתר לכן לא הזכיר אבא ואמא הנזכר לעיל אבל באדרא זוטא ששם מבאר אותם דרך פרט איך ומה ובאיזה אופן הם מיוחדים הזכיר אבא ואמא ועל הכוונה הזו מבואר בזוהר תיאובתא דיובלא לעטרא ליה דהיינו להמשיך כתר לזעיר אנפין על ידי תפארת ודי למבין: ולהבין הטעם שדוקא תפארת הוא כתר להיות שמבואר בזוהר פרשת תרומה (דף קכ"ז.) מענין אפרסמון ואפריון שאפרסמון הוא בחינת בינה ואפריון הוא בחינת מלכות לכן באפרסמון יש בהם עשר דהיינו סמ"ך ומ"ם שהם ו' ראשונות וד' תחתונות שהם שני בחינות שבבינה ובאפריון יש גם כן עשר אך כל העשר הוא ביחד בבחינת יו"ד דאפריון לכן נקרא אפריון כי סמ"ך ומ"ם שבבינה נעשו במלכות יו"ד אחד גם בעץ חיים מבואר זה באריכות גדול' שבחינת סמ"ך שבבינה הם ששה ספירות הראשונות שבבינה ומ"ם דבינה הם ד' תחתונות שבבינה שהוא נצח הוד יסוד מלכות שהוא מ"ם דלםרבה המשרה (ישעי' ט' ו') ובחינה הראשונה נקרא בינה שהם ששה ספירות ובחינה התחתונה שהם נצח הוד יסוד מלכות נקרא תבונה ונצח הוד יסוד מלכות הם מתפשטין בזעיר אנפין ונעשו לו מוחין ותפארתה נעשה כתר זהו דרך כלל הגם שמבואר כמה פרטים דהיינו שמחלק בתבונה גופא כל אלו הבחינות ושיש שלשה בחינות בתבונה זה תלוי בענין הקטנות והגדלות אבל דרך כלל הם וי"ו ראשונות הם בינה וד' תחתונות הם נצח הוד יסוד מלכות הם תבונה ונמשכו בזעיר אנפין למוחין ותפארת נעשה כתר ובחינה זו היא המייחדת כל הכלים דזעיר אנפין ביחודא חד: ולהבין זה הוא כי יש בכל דבר השכלה שני בחינות הבנה דהיינו בחינה אחת הבנת הדבר בעצם כאשר הוא במהותו ובחינה השנית הוא הבנת פעולת הדבר והתגלותו מה יהיה פעולתו והמשכתו כן יש שני בחינות בבחינת בינה בחינה אחת הוא הבנה באין סוף יתברך אשר הוא אין סוף ואין זולתו והוא לבדו הוא כאשר הוא במהותו יתברך ושהוא לא בערך המשכה כלל ובחינה השנית הוא הבנת שלמותו אשר כולל כל הדרגין בהשוואתו יתברך ויכול להתמשך עד אין תכלית להיות בחינת גילוי מכוחו יתברך לגלות שלימותו יתברך ככל חילוקי הדרגין ויתגלה בהם יחודו יתברך אשר אין מלבדו וכמו שיתבאר ובכלל הוא הבנה אחת דהיינו שאין עוד מלבדו ואין זולתו והכל מאתו יתברך אבל בדרך פרט נתחלקו לשני בחינות כי שני הבחינות בבחינת גילוי הם שני הפכים כי בחינת הבינה הראשונה הוא שאין זולתו ואין עוד מלבדו כו' ובחינה השנית הוא דוקא בבחינת דרגין מתחלקים בבחינת גבול שהם שני הפכים לכן נתחלקו לשני בחינות ומבחינה השנית שהוא בחינת נצח הוד יסוד מלכות שהוא בחינת המשכה והשפעה אשר ידוע כי כל עיקר נצח הוד יסוד הם בחינת השפעה לזולתו מזה נעשה מוחין למדות זעיר אנפין להתחלק לבחינת דרגין כי עיקר הזעיר אנפין הוא בחינת חילוק הדרגין על ידי הספירות כידוע ובחינה הראשונה שהוא גוף ההבנה שהוא השכלת עצמותו יתברך שלא בבחינת השפעתו הוא למעלה מן המדות והנה הגם שנתחלקו לשני הבחינות בחינת התחלקותם הוא בבחינת גילוי ההמשכה המתמשך בבחינת הבנה נחלקו לשני בחינות הבנה כנזכר לעיל. אבל לגביה יתברך הם הכל אחד על ידי כוחו הפלא והכתר כנזכר לעיל לכן גוף הבינה דהיינו עצם ההבנה שמצד עצמותו הנה בחינת התפארת נערך מהגוף והנצח הוד יסוד הם לבר מגופא כי הנצח הוד יסוד הם השפעה אשר לכן התפארת שהוא מבחינת עצם הבינה נעשה כתר לזעיר אנפין שהוא בחינת פלא כדי לייחד כל הכחות בבחינת זעיר אנפין על ידי בחינת תפארת שבבינה וטעם שהיחוד שנמשך בבחינת כתר הוא על ידי התפארת דוקא כי מדת התפארת הוא למשל כשאדם מתפאר מתפאר דוקא בדבר שאין אצל זולתו הן בחפץ שאין נמצא לשאר אנשים או שעושה איזה דבר שאין אחר יכול לעשותה הן בחכמה והן בגבורה כו' כן הוא כביכול שזהו תפארתו שיהיו מכחו יתברך כל חילוקי הדרגין ואשר הוא יתברך מושלל מכל הדרגין ושיתחברו ביחד כו' וכן הוא בכל הפרצופים שמבחינת תפארת של העליון נעשה כתר לתחתון ובזה ממשיך יחודו האמיתי מבחינתו ומדותיו יתברך לקשרם ביחודו להתמשך בהם והם הנצח הוד יסוד דבינה הנמשכים בזעיר אנפין להיות לו מוחין ושורש זה הכתר נמשך מבחינת עתיק שנקרא רישא דלא אתיידע שהוא מבחינת שלימותו יתברך הכולל כל הדרגין בהשואה גמורה לכן התגלות עתיק הוא בבינה כנזכר לעיל וזהו לשונו הקדוש של הזוהר תיאובתא דיובלא לגבי דעד לעטרא ליה ולנגדא ליה ברכאן ולארקא עליה מבועין מתיקין שדקדוק לשונו הקדוש שבכל מלה ומלה יובן על פי כל המבואר לעיל כי לעטרא ליה הוא לעשות לו כתר בבחינת למעלה מן השכל בבחינת שאלה כנזכר לעיל ולנגדא ליה ולאדקא עליה מבועין מתיקין דהיינו שעל ידי כתר זה ממשיך יחודו יתברך בזעיר אנפין על ידי נצח הוד יסוד דבינה כנזכר לעיל בבחינת מוחין בבחינת חכמה בינה דעת שבזעיר אנפין שעל ידם הוא עיקר יחודו כנזכר לעיל ולארקא עליה מבועין מתיקין דהיינו התענוג והתכללות בבחינת עתיק כנזכר לעיל שהוא בחינת גילוי עצמות אין סוף בזעיר אנפין במדותיו בחינת תענוג עצמותו למעלה מן השגה והבנה להתכלל ולהתייחד ביחוד עצום על ידי בחינת תענוג הנמשך מעתיק שהוא רישא דלא אתיידע אשר זה נקרא גדלות אמיתי דזעיר אנפין כמו שיתבאר אם ירצה השם והכל הוא על ידי הבינה אשר לכן נקראת אימא שממנה נמשך כל יחוד האצילות כי אבא הוא בחינת חכמה שהוא עצם הביטול מצד העצם שלא בבחינת הבנה ובינה הוא הבנת הביטול: אבל בכתר עצמו אין שייך לומר בו אפילו בחינת ביטול מאחר שהוא כח עצמותו יתברך שאין זולתו ואין עוד מלבדו על מי יפול שם ביטול כי מאחר שאין לתאר שום בחינה באור אין סוף מצד עצמותו על מי יפול שם ביטול כי אם בחכמה ובינה ששם הוא בחינת התגלותו יתברך בבחינת כח הדרגין ואף על פי כן המה בטלים אליו יתברך שם נופל לשון בטול שהדרגין בטלין לגבי מהותו יתברך וחכמה הוא עצם הביטול ובינה הוא הבנת הביטול כנזכר לעיל ושרשם הוא הכל אחד ונמשכים מכחו יתברך הנמשך מבחינת השואתו יתברך הנקרא כתר בכח זה הוא הביטול והבנתו ודי למבין: וכמבואר בזוהר הקדוש אבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין לא מתפרשין דא מן דא לעלמין כי הביטול עצמותו והבנתו הכל הם אחד ממש שורשם במוחא סתימאה שבאריך כמו שיתבאר אם ירצה השם ודי למבין: ובזה תבין מה שמבואר בעץ חיים שכל ענין מהות זעיר אנפין ובחינת יחודו הוא הכל על ידי נצח הוד יסוד דאבא ואמא והגם שעיקרו הוא מהכתר כמבואר בעץ חיים(שער אריך אנפין) שמחסד גבורה תפארת דאריך נעשה גוף הזעיר אנפין. אך באמת כן הוא שמכוחו יתברך בבחינת כתר נתהוו המדות של זעיר אנפין שהם הכל אחד כמאמר הזוהר הוא זעיר אנפין הוא עתיקא. אבל ביטולם של המדות בבחינת גילוי השכלה והבנה הוא משני הבחינות אבא ואמא דוקא ודי למבין והבן:
ולהבין יותר פירוש של תיאובתא דשמיטה מפני מה נקראו בינה ומלכות גבעות עולם בשם השוה שמשמע שהם בחינה אחת ואיך הם בחינה אחת כי בינה הוא למעלה מזעיר אנפין כמאמר לעטרא ליה ומלכות היא לתתא מיניה כמאמר לאתברכא מיניה ואיך ישתוו: אך הנה ידוע ששורש המלכות הוא למעלה מבחינת זעיר אנפין כמו שכתוב אשת חיל עטרת בעלה וכמו שמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין אשר שרשה הוא מרישא דלא אתיידע שהוא בחינת עתיק להיות כי מדת המלכות הוא להסתיר האור לגבי הנבראים ולגלות כל פרט בבחינת יש ונפרד בכל אחד ואחד בחינה מיוחדת בהתהוותה ליש גמור שהוא דוקא מצד ההסתרה בבחינת התנשאות כמו שכתוב לך הוי"ה הממלכה והמתנשא לכל לראש שכל חיות והתגלות הנבראים הוא מבחינת מלכותו יתברך בבחינת התנשאות דוקא כמבואר בלקוטי אמרים כי אם היה נגלה אורו יתברך לא היה התגלות להנבראים כידוע אבל אף על פי כן כל הנבראים הם חיים וקיימים מכוחו יתברך הנגלה בהם דוקא להוותם ולהחיותם ולקיימם הן בהרכבות כל מין ומין בפני עצמו דהיינו בצומח יש כמה מיני הרכבות בתמונתו של הצומח וגופו וחיותו ומזל המכה בו ואומר לו גדל וכן בחינת החי התחברות חיותו עם גופו שהוא בשרו וכן התחברות והתקשרות כל המינים זה עם זה דהיינו הצומח עם החי ועם האדם: וכן הוא במלאכים התחברות והתקשרות עד אין קץ אשר כל התקשרותם הוא למעלה מן השכל הן התחברות שבכל מין ומין והן בהתקשרות המינים זה עם זה אשר הכל הוא מכוחו יתברך המקשרם ומייחדם בבחינת פלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך: כי עשית פלא אשר כוחו יתברך בבחינת אין סוף הוא נמשך בהם לקשרם ולהשוותם במהותם והתקשרותם דוקא הוא על ידי אין סוף הנגלה בהם אשר כל חיותם בעצמם והתקשרותם זה עם זה לא יושג על פי שכל וחכמה בעולם כמו שכתוב נפלאים מעשיך: ועוד זאת שעצם הנבראים והנוצרים והנעשים אינם דבר זולתו חס ושלום שהכל הוא מעצמותו יתברך מאחר שאין דבר חוץ ממנו: נמצא מזה נראה בחוש התגלותו יתברך בעצמותו בבחינת נבראים דוקא להוום ולהחיותם ולקיימם ולקשרם זה עם זה שהם הכל בבחינת פלא למעלה מן השכל כי הוא הבורא והיוצר והעושה ואין דבר זולתו וכמו שכתוב בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה וכמו שכתוב נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי מאיתי דייקא וכמו שכתוב אתה עשית כו' ואתה מחיה וכו' וכמה מקראות שמורים שהכל הוא כחו לבדו יתברך הנגלה בהם בכל פרט ופרט דייקא והם שני הפכים בנושא אחד כי התגלות הנבראים ליש ודבר בפני עצמו הוא מצד ההסתרה והצמצום והתנשאות כי אם היה נגלה בהם בבחינת גילוי היו בטלים במציאות לגמרי וקיומם והתקשרותם הוא מהתגלות כחו יתברך בעצמותו דוקא ודבר זה הוא רחוק מאד מן השכל יותר מבחינת היחוד הנמשך בזעיר אנפין שהם בחינות יחודא עילאה שהם יחוד גמור הגם שזהו גם כן בחינת פלא איך יהיו נמצאים בחינת דרגין מכחו יתברך מאחר שהוא מושלל מכל הדרגין ולכן נקרא כתר בחינת פלא כי מחמת כחו השוה כל יכול להיות נמשך ממנו בחינות דרגין ואף על פי כן לא יהיה בו שום שינוי ובטלים במציאותם ומהותם באופן שנגלה יחודו יתברך בלי שינוי כלל וכמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי לכן אינו רק פלא אחד איך נמצאו ממנו הדרגין אבל אחר שנגלה עליהם אור אין סוף יתברך הרי הם בטלים במציאות לגמרי אבל בבחינת מלכותו יתברך הם שני פלאים דהיינו שיהיה התגלות כוחו השוה בבחינת דרגין ואף על פי כן לא יהיה נגלה בהם יחודו יתברך ושלא יהיו בטלים במציאות לגמרי: וכמשל זיו השמש שהוא בטל לגבי השמש לגמרי ואז בהיותו בשמש אין נגלה הזיו למהות כלל כי בטל לבחינת אור השמש כמבואר בשער היחוד ואמונה עיין שם: והתגלות הזיו הוא אחר צאתו להאיר לחלל העולם אז נראה לזיו אבל בעודנו בשמש לאין נחשב ובבחינת מציאות העולם הנגלה אשר אנו מעריכים את גילויו לזיו ואור הנשפע ממנו יתברך לא יצא לכלל מהות אחר חס ושלום כי עצמותו הוא בבחינת התגלות הזה ואף על פי כן לא יהיו בטלים לגבי עצמותו ונראין לבחינת יש בכמה מיני התחלקות זהו פלא יותר וזהו ותרד פלאים וכן הוא אומר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר# {הגה"ה דהגה"ה הגם שהכתוב ואבדה חכמת חכמיו מדבר בזמן הגלות כן הוא כידוע שכל ירידה צורך עליה: והנה בזמן שבית המקדש היה קיים היה יחוד גמור בבחינת פנים בפנים שהיה התגלות יחודו בגילוי גמור בקודש הקדשים ועל ידי קרבנות כידוע לכן בעת עלייתם היו משתמשין בכתר אחד בבחינת פלא אחד לבד כנזכר לעיל כי היו שניהם שוין בבחינת התגלות אבל בזמן הגלות שאז אין גילוי יחודו יתברך בהתגלות כמאמר הזוהר פרשת שמות (ח' ע"א) על פסוק לבד בך נזכיר שמך כי עתה הוא בפירודא כי אם בחינת יחודם הוא רק בבחינת הארה בקריאת שמע ותפלה כידוע ולא בעצם ההתגלות לכן כל עבודה דכעת הכל הוא בהסתרה בעשיה בבחינת התורה ומצות ובבחינת ויצעקו בצר להם ובביטול המדות על ידי לאכפייא וגם בחינת לאהפכא דכעת הוא רק בבחינת הארה בעת קריאת שמע ותפלה כידוע מענין פרוכתא קלישתא דחפייא על ארץ ישראל אחר החורבן הנזכר בזוהר הקדוש פרשת תרומה (קמ"א.) שההתגלות הוא דרך מסך מה שאין כן בזמן הבית היה הפתח פתוח בלי שום מסך נגד ארץ ישראל אבל כעת הוא רק על ידי מסך בבחינת הארה שהם המסכים אשר מלכות דאצילות שהיא כנסת ישראל בוקעת אותם להאיר בבריאה יצירה עשיה כמבואר בעץ חיים: ולכן מבואר בזוהר הקדוש דקלין דצלותא בקעין רקיעין ואוירין הם המסכים ודי למבין ולפעמים יקרה גם בדורות האלו צדיקים מופלגים הם נשמות קדושות אשר הופיע עליהם אור הוי"ה ויחודו יתברך שלא בבחינת מסך כנזכר בגלגולים ויכולים להשיג כמו בזמן הבית בבחינת ביטול גמור בבחינת התפשטות הגשמיות אך הם הם שבאו לצורך תיקון הדור אבל בדרך כלל כל העבודה אפילו בצדיקים הוא רק בבחינת הארה. וגם זאת בקריאת שמע ותפלה. לכן צריך לכוין בתפלה נגד קודש הקדשים כמו שכתוב והתפללו אל המקום הזה ששם הוא הארה עוברת על ידי בחינת מסך שהוא פרוכתא קלישתא אבל בארץ העמים הוא מסך והסתרה גמורה בלי שום הארה בכדי שיהיה התגלות ליש ונפרד גמור והעבודה זו הוא בבחינת תורה ומצות מעשיות וירידה זו היא צורך עלייה כנזכר לעיל שהוא הפלא ופלא לכן על ידי ביטול ההיפוך ובעבודה זו מתגלה שני פלאים כמשל שזה אין פלא כל כך שהבן בטל לגבי אביו בהתגלות כבודו ואהבתו לבנו אבל כשבטל לגבי אביו כשאביו מסתיר פניו ממנו ומראה נגדו ההיפוך כנזכר לעיל אז יותר נתגלה הביטול בעצם אל אביו: וזהו מה שכתוב המסתיר פניו כו' ואנכי הסתר אסתיר כו' כידוע ליודעי ח"ן ועל ידי העבודה יתגלה לעתיד הפלא עליון שהוא למעלה מבחינת חכמה והבנה וזהו מה שכתוב ותרד פלאים הפלא ופלא כנזכר לעיל: וזהו סוד כל הקללות יהפכו לברכה ואז יהיה אשת חיל עטרת בעלה למעלה מכתרו:} דהיינו שלא נתגלה הפלא בבינה כמו שנתגלה במלכות כנזכר לעיל שנתגלה על ידי הבינה גילוי ביטולם במציאותם ויחודם אבל בבחינת המלכות התגלותו יתברך הוא למעלה מבחינת בינה לכן נאמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו כו' דהיינו שהוא למעלה מחכמה כו' וזהו מה שמבואר בעץ חיים בענין הכתרים דזעיר ונוקבין שבכלים גדול כתרה מכתרו כי כלי הכתר דנוקבא נעשה משני שלישים דהיינו מחסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד דתפארת דזעיר אנפין וכלי הכתר דזעיר אנפין נעשה משליש התחתון דתפארת דבינה: אבל באור גדול כתרו מכתרה דהיינו שהאור דכתר דזעיר אנפין הוא שליש שלם כפי הכלי ואור הכתר דנוקבא הוא רק חצי שליש עיין שם: כי בחינת כתר דזעיר אנפין הוא לייחד אורות בכלים ולייחדם ביחוד גמור ולהשוות כל הדרגין בלי שום שינוי: הוא מכח הבינה שהוא תפארת דבינה אבל הוא רק מנצח הוד יסוד דתפארת דבינה דהיינו בבחינת השפעתה לבחינת דרגין לייחדם בבחינת פלא: אבל חסד גבורה תפארת דתפארת דבינה שהוא הבנת עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו יתברך אין להעריך בו כלל שום התחלקות בעולם מאחר שהוא אינו מערך כלים חס ושלום וחילוקי דרגין: אין שייך בו לומר אפילו בחינת יחוד מחמת פשיטותו יתברך שאין זולתו כלל כי אם מצד המשכתו בבחינת כלים לייחדם בהשואה גמורה שם הוא נופל לשון יחוד דהיינו הגם שנמשכו ממנו יתברך כל פדטי כוחות הנבראים בבחינת דרגין אף על פי כן הוא אחד בהם בלי שום שינוי כלל ובחינה זו נקרא נצח הוד יסוד דתפארת דבינה שהוא שליש אחרון ולכן האור שהוא הגילוי גם כן שוה להכלי כי שם נתגלה אור אין סוף בגילוי גמור שכל חילוקי הדרגין בטלים במציאות ממש כנזכר לעיל: אבל בבחינת נוקבא שהוא בחינת מלכותו יתברך המסתרת האור לגבי הנבראים להיות נראים ליש ודבר והתהוותם הוא מעצמותו יתברך כנזכר לעיל ואף על פי כן אינם בטלים במציאות זהו דוקא מכוחו בעצמותו יתברך שאינו בערך התגלות כלל כי בזה הוא כוחו השוה ממש שלא בבחינת ידיעה כלל כמבואר לעיל שהוא מרישא רלא אתיידע אשר מפני זה נקרא כתר דנוקבא ובזה נתגלו חסד גבורה תפארת גם כן דהיינו עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכה כלל ושלא בבחינת ידיעה וזהו בבחינת הכלים דהיינו כלי אומנתו יתברך שהוא כל יכול להסתיר האור בבחינת נפרד ואף על פי כן נתגלה בהם עצמותו יתברך ולכן נקרא כלי כמשל בשר ודם כשרוצה לשנות איזה דבר מתמונה לתמונה אינו רק על ידי כלי לזה וכל שהוא חכם יותר ממציא כלים ביותר חכמה וביותר פלא: כן הוא כביכול כל התגלות הנבראים שהם מאין ליש שהם שני הפכים נקראים כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא והם הספירות כמבואר לעיל: וכלי הכתר נקרא כח יחודו בעצמותו יתברך הגם שאין בהם כלים כי אם בדרך השאלה: והאור נקרא הגילוי שנתגלה על ידי בחינת כלים הנזכרים לעיל וגם מה שנתגלה בתוך הכלים בבחינת אור של זה הכתר דהיינו האור שהוא בחינת הגילוי הרי אין נגלה בהם בחינת עצמותו יתברך כי אם שהם חיים וקיימים מכוחו יתברך בבחינת נפרדים: לכן הוא חצי שליש בלבד דהיינו גילוי בחינת פלא בכל הדברים בהתהוותם והתקשרותם זה עם זה בבחינת התגלותם שהם גם כן פלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך אפילו בבחינת מעשה הוא פלא וזהו בחינת חצי התחתון כמו שנגלה לגבי דידן המקבלים הפלא הזה בבחינת עשיה שבעשיה גופא נתגלו פלאותיו בבחינת נבראים: אבל בחינת חצי העליון דהיינו גילוי אור עצמותו יתברך כאשר הוא לגביה יתברך אשר המה בטלים לגמרי בעצמותו לא נתגלה בהם כי אם היה מתגלה בהם לא היו נראים לבחינת יש כלל לכן לא נתגלה האור כי אם חצי שליש התחתון שהם בחינת חצי השפעה שהם נצח הוד יסוד אשר הם כח השפעתו יתברך בבחינת פלא כי לא נתגלו פלאותיו יתברך כי אם כאשר נגלה הפלא לגבי דידן נפלאותיו בבחינת עשיה: וזהו חצי שליש התחתון אבל יחוד הדרגין כאשר הוא לגביה יתברך שהוא חצי העליון של ההשפעה שהם נצח הוד יסוד לא נתגלה כנזכר לעיל אבל שליש האמצעי שהוא חסד גבורה תפארת דבינה לא נתגלה אפילו בזעיר אנפין כי הוא אינו בערך גילוי כי אם הכלי נתגלה בבחינת נוקבא שלא בערך ידיעה בבחינת רישא דלא אתיידע ודי למבין: והם הם שני פלאים הגם שבפנים מבואר שהוא מרישא דלא אתיידע וכאן מבואר שהוא מתפארת דזעיר אנפין המבין יבין כי זהו מצד השורש ששרשה משם אבל בענין קבלתה הכל מזעיר אנפין ודי בזה כידוע במשל מאדם שהדבור שורשו למעלה מחכמה ומדות אך אף על פי כן מקבל מן המדות שעל ידיהם נתגלה כח הרצון שבנפש כי שורש המדות הם גם כן גבוהים מן השכל כידוע שעיקר גילוי המדות בלב אחר צאתם מיסוד אימא שהוא השכל אז נגלה בהם הגילוי שהוא למעלה מן השכל שהם החסדים המגולים ששרשם מעתיקא כמאמר זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותליא ומשם קבלת הנוקבא בבחינת חסדים מגולים אחר בקיעתם מיסוד אימא על ידי נצח הוד יסוד דאימא ודי למבין: וכל הדברים הנזכרים לעיל צריכין ביאור רחב ואם ירצה השם יתבארו במקומן: וכעת ביארתי רק מה שנצרך לעניינינו: לכן שרשה היא מרישא דלא אתיידע שהוא למעלה מבחינת אריך שהוא הפלא ופלא שהוא כתר על גבי אריך כי בחינת אריך הוא הנמשך בבחינת התגלות כוחו יתברך שלמעלה מן השכל ומדות במדותיו יתברך לייחדם הגם שבחינתו גם כן לא ידיעא אבל קיימא לאתיידע בבחינת גילוי מדותיו יתברך על ידי בחינת הבינה הנזכר לעיל בזעיר אנפין אבל בחינת עתיק שהוא בחינת לא אתיידע כלל נתגלה בבחינת המלכות שלא בבחינת ידיעה כנזכר לעיל. לכן שרשה מרישא דלא אתיידע אבל שרשם דאריך ועתיק הם אחד והם בחינה אחת ממש אשר בכלל נקראו בשם בחינת הכתר דאצילות שהכל הוא מכח אין סוף השוה כי אם בבחינת גילוי מתחלקים לשתי בחינות אבל בעצם הם אחד. לכן שורש הבינה והמלכות אשר נמשכו מהם שרשם הם ממקור אחד כמבואר בזוהר הקדוש תרין ההי"ן אזלין כחדא אימא וברתא כחדא אזלין ולכן נקראו גבעות עולם כי גבעות הוא לשון התנשאות וגם לשון חיזוק כדפירש רש"י (בראשית מ"ט כ"ו) שהוא לשון מצוקים שהוא לשון חיזוק ועוד זאת כי על ידם הוא גילוי עצמותו יתברך באמיתיותו לכן נקראת מלכות אפריון דהיינו מה שנחלקו בבינה לסמ"ך ומ"ם נכלל במלכות בבחינת יו"ד דהיינו שכולל שתי הבחינות של בינה בבחינה אחת כי בבינה הוא הבנת היחור נתחלקו לשתי בחינות דהיינו כאשר הוא בעצמותו יתברך וכאשר הוא בבחינת דרגין אך שהם מתייחדים כנזכר לעיל וגם שם הוא במספר גדול כי בבחינת הבינה נתגלו כל הבחינות ביותר הרחבה אבל במלכות שיחודה הוא למעלה מבחינת הבנה וידיעה כמבואר לעיל לכן הכל נכלל בהמשכה אחת מבחינת כחו האין סוף שהוא אין עוד מלבדו יתברך שהוא בחינת יו"ד אחד שהוא ביטול אחד ודי למבין:
ולכן מבואר ברעיא מהימנא שלעתיד יהיה שם הוי"ה באופן אחר שיהיה תרין ההי"ן ויו"ד בראשו והוי"ו בסופו וה"א ראשונה יהיה הבחינת מלכות דוקא כי לעתיד יהיה גילוי עצמותו בכל הדרגין בהשוואה גמורה בשוה ודוקא בבחינת יש יהיה התגלות אין סוף וכמו שכתוב כי עין בעין יראו וכו' וראו כל בשר וכו' ואז יהיה מדת מלכות למעלה מן הבינה דהיינו שיהיה התגלות ביטולה בבחינת חכמה שהוא ביטול עצמותו יתברך לבדו שלא בבחינת ידיעה והבנה שהוא מבחינת רישא דלא אתיידע כי שם הוא התגלות אור אין סוף בחכמה בבחינת דלא אתיידע כי חכמה נקרא עתיקא דלא קיימא לשאלא כמבואר בזוהר ושורש החכמה הוא מחסד דעתיק הנקרא רישא דלא אתיידע ובינה מגבורה דעתיק לכן לעתיד לבא תהיה ה"א תחתונה אצל יו"ד שהוא חכמה ודי למבין: וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: עיין בעץ חיים שער אריך אנפין הנזכר לעיל: גם בפרי עץ חיים בכוונות תפילין דרבינו תם וזה יהיה לעתיד אך עתה מקבלת המלכות מבחינת זעיר אנפין כמבואר בפנים ודי למבין: עד כאן הגה"ה
הגה"ה ב'
ובזה תבין מה שמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין הנזכר לעיל שבבחינת אריך אנפין אין בו רק תשע ספירין והם תשעה היכלין דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין כו' המבואר בזוהר הקדוש פרשת נח (ס"ה): אבל מלכות אין לו כי אם מנצח הוד יסוד דעתיק שהוא רישא דלא אתיידע המתגלה בו ומזה נעשה לאריך אנפין בחינת מלכות גם בדרושי זעיר אנפין מבואר גם כן שזעיר אנפין אינו רק בעל תשע ספירות ומלכות שלו נתגלה בעטרת יסודו עיין שם אשר על פי המבואר לעיל יובן כי בחינת אריך אנפין הוא בחינת עצמותו יתברך הנמשך לייחד כל הדרגין בכחו יתברך השוה שלא יהיה בהם שום שינוי ופידוד ובחינת זעיר אנפין הם חילוקי המדות בכל הדרגין המתחלקים כמבואר לעיל אשר על ידם נתגלו הנבראים בחילוקי הדרגין בכל אחד ואחד בפרט אבל לגביה יתברך הגם שהוא בעצמו החכם ומבין וחסדו וגבורתו יתברך הכל מכחו אף על פי כן אינם מתחלקים כלל בבחינת ריבוי ושינוי הוא על ידי כחו יתברך בבחינת פלא שנקרא אריך אנפין המתגלה בהם ומייחדם ביחוד גמור וכמו שיבואר לקמן בעזר השם: והנה ידוע שכל חילוקי הדרגין בבחינתם הם רק תשע שהם חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד כידוע ומבואר במקום אחר הטעם על זה אבל מדת מלכותו יתברך הוא רק גילוי התחלקותם לבריאה יצירה עשיה בבחינת הסתר לכן היא משלמת כל עשר כידוע על ידי כחה ושרשה למעלה מן השכל בבחינת עתיק כמבואר לעיל לכן כל יחוד הספירות תלוי בה כמאמר הזוהר הקדוש בלא איהי לא איקרי אחד כמבואר בכמה מקומות בזוהר ובתיקונים וברעיא מהימנא שעיקר היחוד הוא על ידי בחינת המלכות הנמשך מעצמותו יתברך בבחינת רישא דלא אתיידע שאינו מערך גילוי וידיעה והשגה כלל שהיא תחלת המחשבה שמזה נתייחדו כל ספירות הזעיר אנפין בבחינת גילוי כחו יתברך בבחינת אריך אנפין המייחדם ודי למבין:
ועל זה נאמר בספר יצירה עשר ולא תשע כדי להורות על היחוד כי בבחינת תשע הוא עיקר ההתחלקות ועל ידי בחינת העשר הם מיוחדים ומבואר זה במקום אחר לכן אין בו רק תשע ספירות אך בזעיר אנפין שכל עיקר ההתחלקות הוא בשביל הגילוי על ידי מלכותו יתברך לכן נגלה בכח התקשרותו והמשכתו שהוא בחינת יסודו מדת מלכות שהוא בחינת הגילוי אבל עדיין הוא בכח התקשרות המדות אבל לא במדה בפני עצמה מאחר שהם שני הפכים כי מצד הגילוי בחינת זעיר אנפין שהוא בבחינת יחודא עילאה ששם מיוחדים בכח אין סוף המייחדם אזי לא יתגלו חילוקי דרגין כלל בבחינת נפרד גמוד שהוא ההיפוך לכן גילוי מדת מלכות בו הוא בחינת עטרת יסודו שנכלל בבחינת יסוד שהוא התקשרות והמשכה אבל לא נתגלה בו למדה בפני עצמה והבן: לכן גם באריך אנפין אשר הוא שורש יחוד הדרגין כאשר הוא לגביה אין התגלותו רק בבחינת תשע ספירות הגם שאין בו ספירות לכן מבואר בזוהר הקדוש לאו אינון נהורין וכו' ולית מאן דקיימא בהו: אך אף על פי כן נקראו ספירות מחמת שמייחדים בחינת הספירות לכן נקראו על שם ספירות גם כן בהשאלה לכן בגילוי הזה שהוא אריך אנפין לא נגלה המלכות כלל בו כי אדרבה שורשו הוא רק לגלות השואתו הגמורה ומדת המלכות הוא להיפוך לחלק הדרגין בבחינת נבראים ובשורש הזה לא נגלה המלכות אפילו בעטרת יסוד כי זעיר אנפין הוא עיקרו לגילוי כנזכר לעיל לכן נרמז הגילוי בו: אבל אריך אנפין שרשו לייחד ולגלות השואתו יתברך בבחינת אין סוף אשר אין זולתו אינו נגלה כלל המלכות שבו שהוא גילוי בחינת זולתו: אך נצח הוד יסוד דעתיק שהוא בחינת הפלא ופלא כנזכר לעיל המתגלה בבחינת הפלא הנזכר לעיל אשר עיקר מחשבתו הקדומה היה דוקא בבחינת הנבראים אשר שרשו אינו מערך גילוי וידיעה והשגה כמבואר לעיל אז נתגלה בבחינת אריך אנפין המלכות גם כן ודי למבין: והבן מאדוהנה כתר סתם הכולל הוא כחו יתברך המיחדם שאינו בבחינת השגה והבנה כלל והוא סתים מכולא אבל התגלות זה הכתר שהוא הפלא הוא בבינה דהיינו להבין זה הפלא בבחינת השגה והבנה שכל המדות וההתחלקות הם למעלה מן ההשכלה וההבנה וביטולם לאין סוף והתאחדותם למקורם וזהו בחינת בינה דקיימא לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא מי ברא אלה שהם המדות מאחר שהוא אין סוף יתברך ואין זולתו ופשוט בתכלית הפשיטות ואיך יתהוו ממנו מדות המורים על התחלקות חס ושלום אבל השאלה זו היא בכדי לייחדם במקורם על ידי השאלה והבנה זו דהיינו הגם שנתגלה בחכמה ומדות אף על פי כן אינם מדות כלל ואיך ומה הוא לא ידיעא וזהו לא למנדע אך להבין שהוא למעלה מההשגה כמו למשל שאדם מבין על איזה דבר עמוק שהוא עמוק ושהוא למעלה משכלו ומחמת הבנה זו בטלים כל שכלו ומדותיו לגבי הגבוה ממנו עד שאין נחשבו מדותיו לכלום כן הוא כביכול הגם שנתמשך במדותיו בחכמה וחסד להתחלקות אף על פי כן הם אחד מחמת גילויו יתברך בבחינת בינה מתגלית בהם בחינת עצמותו יתברך שאין זולתו ושהוא פשוט בתכלית הפשיטות בזה בטלים למקורם ומתאחדים במקורם באופן שאף על פי כן הם מיוחדים בלי שינוי וזהו שבחינת התגלותו יתברך במדותיו נתגלה על ידי הבינה הזו אשר הוא התגלות הפלא שהוא הכתר אבל עצמותו יתברך דהיינו כח עצמותו יתברך המייחדם שהוא בחינת הכתר הכללי הרי הוא אינו בכלל השגה כלל ובחינת התגלות הכתר הוא על ידי הבינה כנזכר לעיל וזהו לעטרא ליה דהיינו להמשיך למדותיו בחינת כתר על ידי התפארת דבינה לייחדא ליה ודי למבין.
ולהבין יותר פירוש של תיאובתא דשמיטה מפני מה נקראו בינה ומלכות גבעות עולם בשם השוה שמשמע שהם בחינה אחת ואיך הם בחינה אחת כי בינה הוא למעלה מזעיר אנפין כמאמר לעטרא ליה ומלכות היא לתתא מיניה כמאמר לאתברכא מיניה ואיך ישתוו: אך הנה ידוע ששורש המלכות הוא למעלה מבחינת זעיר אנפין כמו שכתוב אשת חיל עטרת בעלה וכמו שמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין אשר שרשה הוא מרישא דלא אתיידע שהוא בחינת עתיק להיות כי מדת המלכות הוא להסתיר האור לגבי הנבראים ולגלות כל פרט בבחינת יש ונפרד בכל אחד ואחד בחינה מיוחדת בהתהוותה ליש גמור שהוא דוקא מצד ההסתרה בבחינת התנשאות כמו שכתוב לך הוי"ה הממלכה והמתנשא לכל לראש שכל חיות והתגלות הנבראים הוא מבחינת מלכותו יתברך בבחינת התנשאות דוקא כמבואר בלקוטי אמרים כי אם היה נגלה אורו יתברך לא היה התגלות להנבראים כידוע אבל אף על פי כן כל הנבראים הם חיים וקיימים מכוחו יתברך הנגלה בהם דוקא להוותם ולהחיותם ולקיימם הן בהרכבות כל מין ומין בפני עצמו דהיינו בצומח יש כמה מיני הרכבות בתמונתו של הצומח וגופו וחיותו ומזל המכה בו ואומר לו גדל וכן בחינת החי התחברות חיותו עם גופו שהוא בשרו וכן התחברות והתקשרות כל המינים זה עם זה דהיינו הצומח עם החי ועם האדם: וכן הוא במלאכים התחברות והתקשרות עד אין קץ אשר כל התקשרותם הוא למעלה מן השכל הן התחברות שבכל מין ומין והן בהתקשרות המינים זה עם זה אשר הכל הוא מכוחו יתברך המקשרם ומייחדם בבחינת פלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך: כי עשית פלא אשר כוחו יתברך בבחינת אין סוף הוא נמשך בהם לקשרם ולהשוותם במהותם והתקשרותם דוקא הוא על ידי אין סוף הנגלה בהם אשר כל חיותם בעצמם והתקשרותם זה עם זה לא יושג על פי שכל וחכמה בעולם כמו שכתוב נפלאים מעשיך: ועוד זאת שעצם הנבראים והנוצרים והנעשים אינם דבר זולתו חס ושלום שהכל הוא מעצמותו יתברך מאחר שאין דבר חוץ ממנו: נמצא מזה נראה בחוש התגלותו יתברך בעצמותו בבחינת נבראים דוקא להוום ולהחיותם ולקיימם ולקשרם זה עם זה שהם הכל בבחינת פלא למעלה מן השכל כי הוא הבורא והיוצר והעושה ואין דבר זולתו וכמו שכתוב בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה וכמו שכתוב נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי מאיתי דייקא וכמו שכתוב אתה עשית כו' ואתה מחיה וכו' וכמה מקראות שמורים שהכל הוא כחו לבדו יתברך הנגלה בהם בכל פרט ופרט דייקא והם שני הפכים בנושא אחד כי התגלות הנבראים ליש ודבר בפני עצמו הוא מצד ההסתרה והצמצום והתנשאות כי אם היה נגלה בהם בבחינת גילוי היו בטלים במציאות לגמרי וקיומם והתקשרותם הוא מהתגלות כחו יתברך בעצמותו דוקא ודבר זה הוא רחוק מאד מן השכל יותר מבחינת היחוד הנמשך בזעיר אנפין שהם בחינות יחודא עילאה שהם יחוד גמור הגם שזהו גם כן בחינת פלא איך יהיו נמצאים בחינת דרגין מכחו יתברך מאחר שהוא מושלל מכל הדרגין ולכן נקרא כתר בחינת פלא כי מחמת כחו השוה כל יכול להיות נמשך ממנו בחינות דרגין ואף על פי כן לא יהיה בו שום שינוי ובטלים במציאותם ומהותם באופן שנגלה יחודו יתברך בלי שינוי כלל וכמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי לכן אינו רק פלא אחד איך נמצאו ממנו הדרגין אבל אחר שנגלה עליהם אור אין סוף יתברך הרי הם בטלים במציאות לגמרי אבל בבחינת מלכותו יתברך הם שני פלאים דהיינו שיהיה התגלות כוחו השוה בבחינת דרגין ואף על פי כן לא יהיה נגלה בהם יחודו יתברך ושלא יהיו בטלים במציאות לגמרי: וכמשל זיו השמש שהוא בטל לגבי השמש לגמרי ואז בהיותו בשמש אין נגלה הזיו למהות כלל כי בטל לבחינת אור השמש כמבואר בשער היחוד ואמונה עיין שם: והתגלות הזיו הוא אחר צאתו להאיר לחלל העולם אז נראה לזיו אבל בעודנו בשמש לאין נחשב ובבחינת מציאות העולם הנגלה אשר אנו מעריכים את גילויו לזיו ואור הנשפע ממנו יתברך לא יצא לכלל מהות אחר חס ושלום כי עצמותו הוא בבחינת התגלות הזה ואף על פי כן לא יהיו בטלים לגבי עצמותו ונראין לבחינת יש בכמה מיני התחלקות זהו פלא יותר וזהו ותרד פלאים וכן הוא אומר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר# {הגה"ה דהגה"ה הגם שהכתוב ואבדה חכמת חכמיו מדבר בזמן הגלות כן הוא כידוע שכל ירידה צורך עליה: והנה בזמן שבית המקדש היה קיים היה יחוד גמור בבחינת פנים בפנים שהיה התגלות יחודו בגילוי גמור בקודש הקדשים ועל ידי קרבנות כידוע לכן בעת עלייתם היו משתמשין בכתר אחד בבחינת פלא אחד לבד כנזכר לעיל כי היו שניהם שוין בבחינת התגלות אבל בזמן הגלות שאז אין גילוי יחודו יתברך בהתגלות כמאמר הזוהר פרשת שמות (ח' ע"א) על פסוק לבד בך נזכיר שמך כי עתה הוא בפירודא כי אם בחינת יחודם הוא רק בבחינת הארה בקריאת שמע ותפלה כידוע ולא בעצם ההתגלות לכן כל עבודה דכעת הכל הוא בהסתרה בעשיה בבחינת התורה ומצות ובבחינת ויצעקו בצר להם ובביטול המדות על ידי לאכפייא וגם בחינת לאהפכא דכעת הוא רק בבחינת הארה בעת קריאת שמע ותפלה כידוע מענין פרוכתא קלישתא דחפייא על ארץ ישראל אחר החורבן הנזכר בזוהר הקדוש פרשת תרומה (קמ"א.) שההתגלות הוא דרך מסך מה שאין כן בזמן הבית היה הפתח פתוח בלי שום מסך נגד ארץ ישראל אבל כעת הוא רק על ידי מסך בבחינת הארה שהם המסכים אשר מלכות דאצילות שהיא כנסת ישראל בוקעת אותם להאיר בבריאה יצירה עשיה כמבואר בעץ חיים: ולכן מבואר בזוהר הקדוש דקלין דצלותא בקעין רקיעין ואוירין הם המסכים ודי למבין ולפעמים יקרה גם בדורות האלו צדיקים מופלגים הם נשמות קדושות אשר הופיע עליהם אור הוי"ה ויחודו יתברך שלא בבחינת מסך כנזכר בגלגולים ויכולים להשיג כמו בזמן הבית בבחינת ביטול גמור בבחינת התפשטות הגשמיות אך הם הם שבאו לצורך תיקון הדור אבל בדרך כלל כל העבודה אפילו בצדיקים הוא רק בבחינת הארה. וגם זאת בקריאת שמע ותפלה. לכן צריך לכוין בתפלה נגד קודש הקדשים כמו שכתוב והתפללו אל המקום הזה ששם הוא הארה עוברת על ידי בחינת מסך שהוא פרוכתא קלישתא אבל בארץ העמים הוא מסך והסתרה גמורה בלי שום הארה בכדי שיהיה התגלות ליש ונפרד גמור והעבודה זו הוא בבחינת תורה ומצות מעשיות וירידה זו היא צורך עלייה כנזכר לעיל שהוא הפלא ופלא לכן על ידי ביטול ההיפוך ובעבודה זו מתגלה שני פלאים כמשל שזה אין פלא כל כך שהבן בטל לגבי אביו בהתגלות כבודו ואהבתו לבנו אבל כשבטל לגבי אביו כשאביו מסתיר פניו ממנו ומראה נגדו ההיפוך כנזכר לעיל אז יותר נתגלה הביטול בעצם אל אביו: וזהו מה שכתוב המסתיר פניו כו' ואנכי הסתר אסתיר כו' כידוע ליודעי ח"ן ועל ידי העבודה יתגלה לעתיד הפלא עליון שהוא למעלה מבחינת חכמה והבנה וזהו מה שכתוב ותרד פלאים הפלא ופלא כנזכר לעיל: וזהו סוד כל הקללות יהפכו לברכה ואז יהיה אשת חיל עטרת בעלה למעלה מכתרו:} דהיינו שלא נתגלה הפלא בבינה כמו שנתגלה במלכות כנזכר לעיל שנתגלה על ידי הבינה גילוי ביטולם במציאותם ויחודם אבל בבחינת המלכות התגלותו יתברך הוא למעלה מבחינת בינה לכן נאמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו כו' דהיינו שהוא למעלה מחכמה כו' וזהו מה שמבואר בעץ חיים בענין הכתרים דזעיר ונוקבין שבכלים גדול כתרה מכתרו כי כלי הכתר דנוקבא נעשה משני שלישים דהיינו מחסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד דתפארת דזעיר אנפין וכלי הכתר דזעיר אנפין נעשה משליש התחתון דתפארת דבינה: אבל באור גדול כתרו מכתרה דהיינו שהאור דכתר דזעיר אנפין הוא שליש שלם כפי הכלי ואור הכתר דנוקבא הוא רק חצי שליש עיין שם: כי בחינת כתר דזעיר אנפין הוא לייחד אורות בכלים ולייחדם ביחוד גמור ולהשוות כל הדרגין בלי שום שינוי: הוא מכח הבינה שהוא תפארת דבינה אבל הוא רק מנצח הוד יסוד דתפארת דבינה דהיינו בבחינת השפעתה לבחינת דרגין לייחדם בבחינת פלא: אבל חסד גבורה תפארת דתפארת דבינה שהוא הבנת עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו יתברך אין להעריך בו כלל שום התחלקות בעולם מאחר שהוא אינו מערך כלים חס ושלום וחילוקי דרגין: אין שייך בו לומר אפילו בחינת יחוד מחמת פשיטותו יתברך שאין זולתו כלל כי אם מצד המשכתו בבחינת כלים לייחדם בהשואה גמורה שם הוא נופל לשון יחוד דהיינו הגם שנמשכו ממנו יתברך כל פדטי כוחות הנבראים בבחינת דרגין אף על פי כן הוא אחד בהם בלי שום שינוי כלל ובחינה זו נקרא נצח הוד יסוד דתפארת דבינה שהוא שליש אחרון ולכן האור שהוא הגילוי גם כן שוה להכלי כי שם נתגלה אור אין סוף בגילוי גמור שכל חילוקי הדרגין בטלים במציאות ממש כנזכר לעיל: אבל בבחינת נוקבא שהוא בחינת מלכותו יתברך המסתרת האור לגבי הנבראים להיות נראים ליש ודבר והתהוותם הוא מעצמותו יתברך כנזכר לעיל ואף על פי כן אינם בטלים במציאות זהו דוקא מכוחו בעצמותו יתברך שאינו בערך התגלות כלל כי בזה הוא כוחו השוה ממש שלא בבחינת ידיעה כלל כמבואר לעיל שהוא מרישא רלא אתיידע אשר מפני זה נקרא כתר דנוקבא ובזה נתגלו חסד גבורה תפארת גם כן דהיינו עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכה כלל ושלא בבחינת ידיעה וזהו בבחינת הכלים דהיינו כלי אומנתו יתברך שהוא כל יכול להסתיר האור בבחינת נפרד ואף על פי כן נתגלה בהם עצמותו יתברך ולכן נקרא כלי כמשל בשר ודם כשרוצה לשנות איזה דבר מתמונה לתמונה אינו רק על ידי כלי לזה וכל שהוא חכם יותר ממציא כלים ביותר חכמה וביותר פלא: כן הוא כביכול כל התגלות הנבראים שהם מאין ליש שהם שני הפכים נקראים כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא והם הספירות כמבואר לעיל: וכלי הכתר נקרא כח יחודו בעצמותו יתברך הגם שאין בהם כלים כי אם בדרך השאלה: והאור נקרא הגילוי שנתגלה על ידי בחינת כלים הנזכרים לעיל וגם מה שנתגלה בתוך הכלים בבחינת אור של זה הכתר דהיינו האור שהוא בחינת הגילוי הרי אין נגלה בהם בחינת עצמותו יתברך כי אם שהם חיים וקיימים מכוחו יתברך בבחינת נפרדים: לכן הוא חצי שליש בלבד דהיינו גילוי בחינת פלא בכל הדברים בהתהוותם והתקשרותם זה עם זה בבחינת התגלותם שהם גם כן פלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך אפילו בבחינת מעשה הוא פלא וזהו בחינת חצי התחתון כמו שנגלה לגבי דידן המקבלים הפלא הזה בבחינת עשיה שבעשיה גופא נתגלו פלאותיו בבחינת נבראים: אבל בחינת חצי העליון דהיינו גילוי אור עצמותו יתברך כאשר הוא לגביה יתברך אשר המה בטלים לגמרי בעצמותו לא נתגלה בהם כי אם היה מתגלה בהם לא היו נראים לבחינת יש כלל לכן לא נתגלה האור כי אם חצי שליש התחתון שהם בחינת חצי השפעה שהם נצח הוד יסוד אשר הם כח השפעתו יתברך בבחינת פלא כי לא נתגלו פלאותיו יתברך כי אם כאשר נגלה הפלא לגבי דידן נפלאותיו בבחינת עשיה: וזהו חצי שליש התחתון אבל יחוד הדרגין כאשר הוא לגביה יתברך שהוא חצי העליון של ההשפעה שהם נצח הוד יסוד לא נתגלה כנזכר לעיל אבל שליש האמצעי שהוא חסד גבורה תפארת דבינה לא נתגלה אפילו בזעיר אנפין כי הוא אינו בערך גילוי כי אם הכלי נתגלה בבחינת נוקבא שלא בערך ידיעה בבחינת רישא דלא אתיידע ודי למבין: והם הם שני פלאים הגם שבפנים מבואר שהוא מרישא דלא אתיידע וכאן מבואר שהוא מתפארת דזעיר אנפין המבין יבין כי זהו מצד השורש ששרשה משם אבל בענין קבלתה הכל מזעיר אנפין ודי בזה כידוע במשל מאדם שהדבור שורשו למעלה מחכמה ומדות אך אף על פי כן מקבל מן המדות שעל ידיהם נתגלה כח הרצון שבנפש כי שורש המדות הם גם כן גבוהים מן השכל כידוע שעיקר גילוי המדות בלב אחר צאתם מיסוד אימא שהוא השכל אז נגלה בהם הגילוי שהוא למעלה מן השכל שהם החסדים המגולים ששרשם מעתיקא כמאמר זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותליא ומשם קבלת הנוקבא בבחינת חסדים מגולים אחר בקיעתם מיסוד אימא על ידי נצח הוד יסוד דאימא ודי למבין: וכל הדברים הנזכרים לעיל צריכין ביאור רחב ואם ירצה השם יתבארו במקומן: וכעת ביארתי רק מה שנצרך לעניינינו: לכן שרשה היא מרישא דלא אתיידע שהוא למעלה מבחינת אריך שהוא הפלא ופלא שהוא כתר על גבי אריך כי בחינת אריך הוא הנמשך בבחינת התגלות כוחו יתברך שלמעלה מן השכל ומדות במדותיו יתברך לייחדם הגם שבחינתו גם כן לא ידיעא אבל קיימא לאתיידע בבחינת גילוי מדותיו יתברך על ידי בחינת הבינה הנזכר לעיל בזעיר אנפין אבל בחינת עתיק שהוא בחינת לא אתיידע כלל נתגלה בבחינת המלכות שלא בבחינת ידיעה כנזכר לעיל. לכן שרשה מרישא דלא אתיידע אבל שרשם דאריך ועתיק הם אחד והם בחינה אחת ממש אשר בכלל נקראו בשם בחינת הכתר דאצילות שהכל הוא מכח אין סוף השוה כי אם בבחינת גילוי מתחלקים לשתי בחינות אבל בעצם הם אחד. לכן שורש הבינה והמלכות אשר נמשכו מהם שרשם הם ממקור אחד כמבואר בזוהר הקדוש תרין ההי"ן אזלין כחדא אימא וברתא כחדא אזלין ולכן נקראו גבעות עולם כי גבעות הוא לשון התנשאות וגם לשון חיזוק כדפירש רש"י (בראשית מ"ט כ"ו) שהוא לשון מצוקים שהוא לשון חיזוק ועוד זאת כי על ידם הוא גילוי עצמותו יתברך באמיתיותו לכן נקראת מלכות אפריון דהיינו מה שנחלקו בבינה לסמ"ך ומ"ם נכלל במלכות בבחינת יו"ד דהיינו שכולל שתי הבחינות של בינה בבחינה אחת כי בבינה הוא הבנת היחור נתחלקו לשתי בחינות דהיינו כאשר הוא בעצמותו יתברך וכאשר הוא בבחינת דרגין אך שהם מתייחדים כנזכר לעיל וגם שם הוא במספר גדול כי בבחינת הבינה נתגלו כל הבחינות ביותר הרחבה אבל במלכות שיחודה הוא למעלה מבחינת הבנה וידיעה כמבואר לעיל לכן הכל נכלל בהמשכה אחת מבחינת כחו האין סוף שהוא אין עוד מלבדו יתברך שהוא בחינת יו"ד אחד שהוא ביטול אחד ודי למבין:
ולכן מבואר ברעיא מהימנא שלעתיד יהיה שם הוי"ה באופן אחר שיהיה תרין ההי"ן ויו"ד בראשו והוי"ו בסופו וה"א ראשונה יהיה הבחינת מלכות דוקא כי לעתיד יהיה גילוי עצמותו בכל הדרגין בהשוואה גמורה בשוה ודוקא בבחינת יש יהיה התגלות אין סוף וכמו שכתוב כי עין בעין יראו וכו' וראו כל בשר וכו' ואז יהיה מדת מלכות למעלה מן הבינה דהיינו שיהיה התגלות ביטולה בבחינת חכמה שהוא ביטול עצמותו יתברך לבדו שלא בבחינת ידיעה והבנה שהוא מבחינת רישא דלא אתיידע כי שם הוא התגלות אור אין סוף בחכמה בבחינת דלא אתיידע כי חכמה נקרא עתיקא דלא קיימא לשאלא כמבואר בזוהר ושורש החכמה הוא מחסד דעתיק הנקרא רישא דלא אתיידע ובינה מגבורה דעתיק לכן לעתיד לבא תהיה ה"א תחתונה אצל יו"ד שהוא חכמה ודי למבין: וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: עיין בעץ חיים שער אריך אנפין הנזכר לעיל: גם בפרי עץ חיים בכוונות תפילין דרבינו תם וזה יהיה לעתיד אך עתה מקבלת המלכות מבחינת זעיר אנפין כמבואר בפנים ודי למבין: עד כאן הגה"ה
הגה"ה ב'
ובזה תבין מה שמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין הנזכר לעיל שבבחינת אריך אנפין אין בו רק תשע ספירין והם תשעה היכלין דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין כו' המבואר בזוהר הקדוש פרשת נח (ס"ה): אבל מלכות אין לו כי אם מנצח הוד יסוד דעתיק שהוא רישא דלא אתיידע המתגלה בו ומזה נעשה לאריך אנפין בחינת מלכות גם בדרושי זעיר אנפין מבואר גם כן שזעיר אנפין אינו רק בעל תשע ספירות ומלכות שלו נתגלה בעטרת יסודו עיין שם אשר על פי המבואר לעיל יובן כי בחינת אריך אנפין הוא בחינת עצמותו יתברך הנמשך לייחד כל הדרגין בכחו יתברך השוה שלא יהיה בהם שום שינוי ופידוד ובחינת זעיר אנפין הם חילוקי המדות בכל הדרגין המתחלקים כמבואר לעיל אשר על ידם נתגלו הנבראים בחילוקי הדרגין בכל אחד ואחד בפרט אבל לגביה יתברך הגם שהוא בעצמו החכם ומבין וחסדו וגבורתו יתברך הכל מכחו אף על פי כן אינם מתחלקים כלל בבחינת ריבוי ושינוי הוא על ידי כחו יתברך בבחינת פלא שנקרא אריך אנפין המתגלה בהם ומייחדם ביחוד גמור וכמו שיבואר לקמן בעזר השם: והנה ידוע שכל חילוקי הדרגין בבחינתם הם רק תשע שהם חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד כידוע ומבואר במקום אחר הטעם על זה אבל מדת מלכותו יתברך הוא רק גילוי התחלקותם לבריאה יצירה עשיה בבחינת הסתר לכן היא משלמת כל עשר כידוע על ידי כחה ושרשה למעלה מן השכל בבחינת עתיק כמבואר לעיל לכן כל יחוד הספירות תלוי בה כמאמר הזוהר הקדוש בלא איהי לא איקרי אחד כמבואר בכמה מקומות בזוהר ובתיקונים וברעיא מהימנא שעיקר היחוד הוא על ידי בחינת המלכות הנמשך מעצמותו יתברך בבחינת רישא דלא אתיידע שאינו מערך גילוי וידיעה והשגה כלל שהיא תחלת המחשבה שמזה נתייחדו כל ספירות הזעיר אנפין בבחינת גילוי כחו יתברך בבחינת אריך אנפין המייחדם ודי למבין:
ועל זה נאמר בספר יצירה עשר ולא תשע כדי להורות על היחוד כי בבחינת תשע הוא עיקר ההתחלקות ועל ידי בחינת העשר הם מיוחדים ומבואר זה במקום אחר לכן אין בו רק תשע ספירות אך בזעיר אנפין שכל עיקר ההתחלקות הוא בשביל הגילוי על ידי מלכותו יתברך לכן נגלה בכח התקשרותו והמשכתו שהוא בחינת יסודו מדת מלכות שהוא בחינת הגילוי אבל עדיין הוא בכח התקשרות המדות אבל לא במדה בפני עצמה מאחר שהם שני הפכים כי מצד הגילוי בחינת זעיר אנפין שהוא בבחינת יחודא עילאה ששם מיוחדים בכח אין סוף המייחדם אזי לא יתגלו חילוקי דרגין כלל בבחינת נפרד גמוד שהוא ההיפוך לכן גילוי מדת מלכות בו הוא בחינת עטרת יסודו שנכלל בבחינת יסוד שהוא התקשרות והמשכה אבל לא נתגלה בו למדה בפני עצמה והבן: לכן גם באריך אנפין אשר הוא שורש יחוד הדרגין כאשר הוא לגביה אין התגלותו רק בבחינת תשע ספירות הגם שאין בו ספירות לכן מבואר בזוהר הקדוש לאו אינון נהורין וכו' ולית מאן דקיימא בהו: אך אף על פי כן נקראו ספירות מחמת שמייחדים בחינת הספירות לכן נקראו על שם ספירות גם כן בהשאלה לכן בגילוי הזה שהוא אריך אנפין לא נגלה המלכות כלל בו כי אדרבה שורשו הוא רק לגלות השואתו הגמורה ומדת המלכות הוא להיפוך לחלק הדרגין בבחינת נבראים ובשורש הזה לא נגלה המלכות אפילו בעטרת יסוד כי זעיר אנפין הוא עיקרו לגילוי כנזכר לעיל לכן נרמז הגילוי בו: אבל אריך אנפין שרשו לייחד ולגלות השואתו יתברך בבחינת אין סוף אשר אין זולתו אינו נגלה כלל המלכות שבו שהוא גילוי בחינת זולתו: אך נצח הוד יסוד דעתיק שהוא בחינת הפלא ופלא כנזכר לעיל המתגלה בבחינת הפלא הנזכר לעיל אשר עיקר מחשבתו הקדומה היה דוקא בבחינת הנבראים אשר שרשו אינו מערך גילוי וידיעה והשגה כמבואר לעיל אז נתגלה בבחינת אריך אנפין המלכות גם כן ודי למבין: והבן מאדוהנה כתר סתם הכולל הוא כחו יתברך המיחדם שאינו בבחינת השגה והבנה כלל והוא סתים מכולא אבל התגלות זה הכתר שהוא הפלא הוא בבינה דהיינו להבין זה הפלא בבחינת השגה והבנה שכל המדות וההתחלקות הם למעלה מן ההשכלה וההבנה וביטולם לאין סוף והתאחדותם למקורם וזהו בחינת בינה דקיימא לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא מי ברא אלה שהם המדות מאחר שהוא אין סוף יתברך ואין זולתו ופשוט בתכלית הפשיטות ואיך יתהוו ממנו מדות המורים על התחלקות חס ושלום אבל השאלה זו היא בכדי לייחדם במקורם על ידי השאלה והבנה זו דהיינו הגם שנתגלה בחכמה ומדות אף על פי כן אינם מדות כלל ואיך ומה הוא לא ידיעא וזהו לא למנדע אך להבין שהוא למעלה מההשגה כמו למשל שאדם מבין על איזה דבר עמוק שהוא עמוק ושהוא למעלה משכלו ומחמת הבנה זו בטלים כל שכלו ומדותיו לגבי הגבוה ממנו עד שאין נחשבו מדותיו לכלום כן הוא כביכול הגם שנתמשך במדותיו בחכמה וחסד להתחלקות אף על פי כן הם אחד מחמת גילויו יתברך בבחינת בינה מתגלית בהם בחינת עצמותו יתברך שאין זולתו ושהוא פשוט בתכלית הפשיטות בזה בטלים למקורם ומתאחדים במקורם באופן שאף על פי כן הם מיוחדים בלי שינוי וזהו שבחינת התגלותו יתברך במדותיו נתגלה על ידי הבינה הזו אשר הוא התגלות הפלא שהוא הכתר אבל עצמותו יתברך דהיינו כח עצמותו יתברך המייחדם שהוא בחינת הכתר הכללי הרי הוא אינו בכלל השגה כלל ובחינת התגלות הכתר הוא על ידי הבינה כנזכר לעיל וזהו לעטרא ליה דהיינו להמשיך למדותיו בחינת כתר על ידי התפארת דבינה לייחדא ליה ודי למבין.
51
נ״בותיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה דהיינו להמשיך יחוד מדותיו יתברך שהם בבחינת יחודא עילאה בבחינת יחודא תתאה דהיינו להמשיך יחודו יתברך שהוא יחוד הדרגין בבחינת יחודא עילאה להמשיך יחודו זה בבחינת בריאה יצירה עשיה ולהתבונן שכל הדרגין המתחלקין בבריאה יצירה עשיה הם גם כן ביחודא חד כי כל הסתר הדרגין הם רק בבחינת נבראים שנגלים לבחינת נפרדים לגבי דידן אבל באמת הם מיוחדים במדותיו יתברך המיוחדים בבחינת זעיר אנפין שהוא יחודא עילאה ולייחדם ביחודא תתאה כגוונא דלעילא לכך תיאובתא דשמיטה לאתברכא מיניה ולאתנהרא מיניה: דהיינו להתמשך יחודו יתברך בבחינת הנבראים ולקשרם ביחודו יתברך על ידי עבודת התחתונים בקריאת שמע ותפלה ותורה ומצות כידוע וזהו בטחו בהוי"ה עדי עד:
52
נ״גפירוש עד הוא בחינת זעיר אנפין שעד הוא לשון קישור וחיזוק כנזכר לעיל שהוא יחוד עצמותו יתברך במדותיו והתייחדות כל הנמצאים ביחודו יתברך הוא על ידי יחוד עצמותו יתברך במדותיו כנזכר לעיל שזה נקרא במה שהורשת דהיינו מצד ההתגלות שאנו רואים התהוות פרטים להתבונן שהכל הוא מכוחו יתברך ולייחדם אליו יתברך בבחינת אני הוי"ה לא שניתי שהוא הכל אחד זהו בטחו בהוי"ה עדי עד דהיינו לקשר כל הנמצאים אליו יתברך ולהמשיך יחודו יתברך בהם כנזכר לעיל:
53
נ״דוהאי עד תאות גבעות עולם לגביה דהיינו תיאובתא דבינה הוא להמשיך היחוד במדות לייחדם ביחוד גמור כנזכר לעיל ומלכות לקבל ממנו היחוד בבחינת נבראים ליחדם על ידי תורה ועבודה בבחינת מסירת נפש כידוע וזהו לשון בטחו בהוי"ה עדי עד כי בטחו הוא לשון דביקות והתקשרות הוא על ידי מידותיו יתברך שם הוא עיקר ההתבוננות והדביקות דהיינו לאחדם במאצילם ברוך הוא עדי עד שהוא בחינת זעיר אנפין לאחד הכל במקורו דהא מתמן דלעילא דהיינו להשכיל ולהתבונן בערך עצמותו יתברך איך ומה הוא בכוחו יתברך בבחינת עצמותו הוא אתר דלא יכיל לאתדבקא אתר הוא דמיניה נפקו ואתציירו עלמין הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים כי בחינת י"ה הם חכמה ובינה שהם בחינת השכלת והבנת עצמותו אשר הוא למעלה מבחינת הדרגין אשר בבחינתם נצטיירו עלמין מכוחו יתברך הבלתי בעל גבול בבחינת מדות שהם מקור לגבול אשר זהו למעלה מן השגה איך יהיה בחינת גבול בלמעלה מן הגבול ואיך יתייחדו שני הפכים אלו במקודם אין זה כי אם בבחינת השוואתו יתברך לכן הוא אתר גניז מכולא שהוא למעלה מהשגה והבנה לכן לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה דהא הוא גניז מכולא ולית מאן דקאים על ההוא אתר כו' כי אינו בערך ידיעה והשגה כלל לכן אסור לאסתכלא ביה כלל ולא לשאלא ביה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה למקצה השמים כו' אבל אי אתה שואל מה למעלה וכו' דהיינו בבחינת המשכות הנבראים בבחינת דרגין שם הוא השאלה להתבונן שהם הכל מכוחו יתברך מבלי גבול ולייחדם אליו יתברך ביחודא חד:
54
נ״הוזהו בבחינת המשכתו יתברך אבל בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכה דמיניה אתציירו עלמין אסור לשאול איך ומה הם בכוחו ולייחס אליו יתברך בכוחו הנמצאים אפילו בבחינת העלם דהעלם חס ושלום כי אם שלא לשאלא כלל כי אם בבחינת אמונה שהוא למעלה מהשכלה והבנה כי אם לקשר דרגין אליו יתברך ובזה הוא עיקר ההתבוננות איך שאין בו יתברך שינוי כלל מקודם שנברא העולם לאחר שנברא:
55
נ״ווזהו מסטרא דנחית לאמלכא על בריין אבל באתריה כביכול טרם התמשכותו אין בו שום אות וציור ונקודה כלל כי אם הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא נודע מהותו כלל ולא נודע כי אם מצד פעולותיו ולכן אסור לאסתכלא ביה ולשאלא ביה כלל כמאמר הנזכר לעיל אין סוף לא תליא ביה שאלתא כלל כי מאחר שבא לכלל שאלה חס ושלום הרי מורה שיש בו חס ושלום איזה שייכות להדעת ואיזה ערך ויחוס לבחינת חכמה ומדות בכחו ואיזה כוחות המשכה חס ושלום בבחינת עצמותו יתברך אשר זה מורה שיש בכוחו יתברך חס ושלום איזה רצון וכל רצון מורה להתחלקות המהות לדבר שרוצה או שנצרך לאיזה דבר או שיש חס ושלום איזה דבר שקודם לו או שחוצה לו חס ושלום ובאמת הוא פשוט בתכלית אין לך דבר שקדם לו או שחוצה לו כי אם הוא לבדו ממש ואין לומר בו שום רצון ומדות חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם וזהו עיקר יסודותם של בעלי הקבלה נגד הטועים החוקרים הכופרים ביחוד מטעם שלא יגיעם על פי השכל איך יתהוו שני הפכים בתכלית אם האין סוף יתברך הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין בו לא חיבור ולא פירוד ולא כח הרכבה ולא כח השינוי איך נמשך ממנו כח הרכבות ושינויים מאחר שהוא עצם פשוט לכן יש מהם שהודו שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ומושלל מכל התוארים רק שבהתפשטות ממנו נשתנה ונעשה להמשכה אחרת חוץ מכוחו כביכול ומחמת זה סילקו השגחתו יתברך מכל הנבראים ויש מהם שאמרו שכל כוחות התחלקות דהיינו חכמה ומדות יש בכוחו בתכלית ההעלם ודימו זה כעין היולי שנושא לאיכות היסודות ושניהם כופרים גמורים כמאמר הראב"ד זכרונו לברכה הנזכר לעיל אשר חס ושלום לדבר ולהרהר בשני הדעות דהיינו שיהיה חס ושלום דבר שחוץ ממנו כביכול אלא שכל התמשכותו הכל בכוונה מאתו יתברך והוא מתפשט בהם ומהוום ומחיים ומקיימם כביכול בעצמותו יתברך כמו שכתוב את השמים ואת הארץ אני מלא:
56
נ״זגם חס ושלום לדבר שהנמצאים יש להם איזה ערך ויחוס ושורש התחלקותם אצלו אפילו בהעלם כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות כנזכר לעיל הגם שממנו יתברך נמצאו הכל והוא מתפשט בהם והוא שני הפכים ממש שלא יושג על פי חכמה ושכל איך שמהוה ומתפשט בכל השינויים והתחלקות ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא יהיו פועלים בו כביכול ריבוי ושינוי והוא יתברך שוה ממש כמו קודם התמשכותו כן הוא לאחר התמשכותו בלי שינוי כלל אשר לכן גילו בעלי הקבלה העשר ספירות וקראום בשם כלים ובלשון רבותינו זכרונם לברכה נקראו לבושים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה בעשרה לבושים נתלבש הקדוש ברוך הוא וברא את העולם כו' ודי למבין.
57
נ״חולהבין זה באר היטב אעתיק מקודם מאמר אחד מר' עזריאל שקיבל מהר' יצחק סגי נהור בן הראב"ד זכרונו לברכה אשר ידוע קבלתם מפי אליהו זכור לטוב כאשר העיד עליהם האר"י זכרונו לברכה הביאו בספר עבודת הקודש בחלק ראשון (פרק ח') וזה לשונו הוסיף השואל לשאול באיזה הכרח תכריח שיש שם עשר ספירות כי רצוני לומר כי אין שם רק אין סוף בלבד.
58
נ״טתשובה אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון אם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו ואם תאמר שהגבול הנמצא ממנו תחלה היה העולם הזה שהוא חסר מהשלמתו חסרת הכח שהוא ממנו ולפי שאין לחסר שלימותו יש לנו לומר בהכרח שהוא בגבול מבלי גבול והגבול הנמצא תחלה הם הספירות שהם כח השלם וכח החסר ולכך יש להם כח לפעול בהשלמה וחסרון והשלימות והחסרון הם הדברים המבדילים בין דבר לדבר. ואם תאמר כי הוא בלבד כיון בבריאות עולמו מבלי הספירות יש להשיב על זה כי הכוונה מורה על חסרון המכוין. ואם תאמר שלא כיון בבריאתו אם כן היתה הבריאה במקרה וכל דבר הבא במקרה אין לו סדר ואנו רואים כי הנבראים יש להם סדר ועל סדר הם מתקיימים ועל סדר הם מתחדשים ועל סדר הם מתבטלים והסדר הזה שבו הם מתקיימים ומתבטלים הוא הנקרא ספירות שהם כח לכל מצוי הנגדר בגדר מספר ולפי שהוא מציאות הנברא שבאמצעות הספירות לכך הם משתנים זה מזה ויש בהם רם ושפל ובינוני אף על פי שכולם מעיקר אחד והכל מאין סוף שאין חוץ ממנו עד כאן לשונו:
59
ס׳ולבאר זה היות ידוע שאין סוף יתברך נקרא שלימותא דכולא דהיינו שכולל כביכול כל ההשתלשלות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין: וכמו למשל באלף אלפים הבדלות לאין קץ מאדם הגשמי אשר אין נקרא שלם בחכמה ומדות כי אם שיהיה יכול לסבול דבר והיפוכו לחברם בהמשכתו להתמשך לשם ולהפכם אליו. ולתרץ כל הקושיות המנגדים ולמצוא דבר חכמה בכל הדברים הרחוקים מגדרו כמו לעשות מעפר זהב וכדומה לזה ולעשות כל האומנות על פי חכמתו ושיוכל להשפיע חכמתו אפילו לקטן שבקטנים ולהמציא משל וכל אשר הוא שלם יותר בחכמתו יכול יותר להתמשך למטה לסבול דבר והיפוכו ולהפכו אליו כנזכר לעיל וכמו שכתוב וידבר שלשת אלפים משל כו' ואם לא יהיה בו כל הדברים הנזכרים לעיל הרי אינו נקרא שלם וכידוע כי בטבע השלימות כל מה שיתפשט חכמתו הגדולה בכל דבר ולהשכילו בכל פרטי פרטיות ושלא יהיו מנגדים ומסתירים ושיהיה יכול להתמשך מגבוה שבגבוהים לנמוך שבנמוכים ולא יחסר מחכמתו אדרבה להמשיך חכמתו לשם:
60
ס״אוהנה בעת התגלות חכמתו הגדולה הרי חכמת הקטן שבקטנים אין ערך לגבי חכמתו הגדולה והיא בבחינת ביטול במציאות לגבי חכמה הגדולה ומכל שכן להעריך את החכם בחכמת הקטן דהיינו למשל להעריך מי שהוא למדן מופלג שהוא יכול לצרף את האותיות מאחר שהוא נעלה במדרגתו מעלה מעלה מזה הערך איך תעריכו בזה אפילו בערך דערך ואם אתה מעריכו בזה הרי אתה מחסר שלימות חכמתו העמוקה וכמשל ממלך בשר ודם שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ואתה מעריכו שיש לו פרוטה הרי גנאי הוא לו ומחסר שלימותו הגדולה הגם שבכלל האלף אלפים דינרי זהב יש גם כן הפרוטה אבל הפרוטה בטילה לגמרי ואינה נתגלית לאיזה מהות וערך כנזכר לעיל כמו כן הוא בהחכם הנזכר לעיל והנה בכדי שיהיה נגלה ממנו חכמת הקטן שבקטנים מוכרח לצמצם חכמתו הגדולה בכמה צמצומים בכדי שיהיה אופן להתגלות החכמה הקטנה ומוכרח לסלק גילוי החכמה הגדולה כי אם להמשיך איזה המשכה דקה להתמשך לדבר הנמוך ואז יש איזה מציאות להתגלות לדבר הקטן אך מחמת שעדיין החכמה הקטנה רחוקה מגדרו מתנוצצים מחכמתו הגדולה הארות רבות להתמשך מחכמתו הגדולה להדמות החכמה הקטנה מעין חכמתו הגדולה כנזכר לעיל ואי אפשר להאריך בכל הפרטים והמבין יבין:
61
ס״בוככה הוא אלף אלפים מדרגות לאין קץ בערך המשל אשר מחמת שאין סוף יתברך נקרא שלימותא דכולא אשר אין שלימות למעלה ממנו יתברך למעלה עד אין קץ ככה יש בכחו הבלתי בעל גבול להתמשך עד אין סוף ועד אין תכלית וכמו שבכחו הוא בלתי בעל גבול ככה כחו כביכול יכול להתמשך בכל דבר הנמוך שבנמוכים אשר אין למטה הימנו ולהתמשך בשם ולהיות מתפשט בהם להיות סובל עליונים ותחתונים אפילו בהתגלות הפכו המנגד והמסתיר כמשל הנזכר לעיל וזהו בכוחו השלם והשוה אבל בבחינת גילוי הרי הוא מתעלה רוממות מעלות לאין קץ מערך הגבול ואיך יתגלה הגבול מבלי גבול אשר הם שני הפכים ממש הגם שבערך עצמותו השוה שאינו מערך גילוי שם הם משתוים ממש בהשואה גמורה אך בבחינת גילוי הרי הם שני הפכים מנגדים ואיך יתגלו ביחד וכמשל מפרוטה ומחכם הנזכר לעיל אשר בטילה ממש בערך הגדול ממנה ואינה עולה בשם כלל:
62
ס״גוכמשל המבואר בעץ חיים שכל התמשכות העולמות הוא כמשל טיפה מים אוקיינוס היש להעריך הטיפה נגד הים או אם תוכל לקראה בשם באיזה מהות לבדה בעודינה בים הגדול או להעריך את הים שיש ביכולתו להמשיך ממנו טיפת מים אשר הטיפה בטילה ונכללת לגמרי בהים וגם האיך אפשר שיהיה התגלות הטיפה לבדה במהותה בעודינה בים הגם שהטיפה נמצאת בים. ככה ויותר על כן כביכול כל ההתמשכות מאין סוף ברוך הוא הגם שהכל הוא מכוחו הבלתי בעל גבול וכמבואר לעיל:
63
ס״דכי ממילא כל מה שאפשר להתמשך ממנו למטה עד אין תכלית הכל הוא בכוחו יתברך אבל ההמשכה בטילה במציאות לגמרי נגד גילוי אורו הבלתי בעל גבול ופשיטא להעריכו חס ושלום בזה בבחינת התמשכות אשר לא ניתן להעריכו בשום ערך נגד כוחו הבלתי בעל גבול ובאמת אין ערוך להגבול נגד בלתי בעל גבול אפילו כטיפה מים אוקיינוס כי רק לשכך את האוזן אנו מדברים במשל הזה כי במשל לא תמצא אופן אחר אבל באמת אין לומר בו יתברך אפילו כטיפה מן הים כי הטיפה יש לה איזה ערך רבוא רבבות איזה חלק נגד הים כי זה מים וזה מים והטיפה נמצאת במציאות מהותה בים מה שאין להעריך דבר זה באור אין סוף לגבי הגבול הנמשך ממנו אפילו איזה חלק כמה רבוא רבבות מאחר שאין ערוך כלל הגבול נגד הבלתי בעל גבול ואין לו דמיון כלל ואין להם ערך ויחוס כלל גם אין לומר שהגבול הוא במציאות בבלתי בעל גבול כי מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשואה הרי אין זולתו כלל לכן אין שייך לומר על הגבול שהוא באיזה מציאות בכחו הבלתי בעל גבול:
64
ס״הוכמאמר הרמ"ק זכרונו לברכה שאין הספירות במציאות כלל כי אם מההעדר אל הויה כנזכר לעיל כי אם בזה המשל דומה לנמשל שאין עולה בשם כלל ואין להעריכו בזה כנזכר לעיל כי אם אתה מעריכו בזה הרי אתה מחסר שלימותו יתברך כביכול וגם מורה איזה חילוק חס ושלום אבל בעצם אין המשל דומה כנזכר לעיל כי אם מחמת שלימותו יתברך הוא כולל בשלימותו יתברך כל מה דהוה ומה דעתיד למהוי כמאמר רעיא מהימנא הנזכר לעיל וכמבואר לעיל שמטבע השלם להיות כולל הכל כל מה שאפשר להיות התמשכות ממנו אפילו בהיפוך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין שהוא תחתית ההסתרה וההיפוך דהיינו הגבול והיש הכל מחמת כח שלימותו יש בכחו זה כל ההתמשכות אבל לא חס ושלום שיהיה שם הגבול באיזה מציאות ודי למבין:
65
ס״ווהנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו היה הצמצום הגדול המבואר בעץ חיים דהיינו להסתיר האור שהוא בחינת הגילוי שנקרא שמו שהגילוי הוא בבחינת אין סוף כאשר הוא יתברך בעצמותו בלתי בעל גבול ובלתי בעל תכלית כן הגילוי ממנו יתברך הוא אין סוף לכן בכדי לגלות שלימותו יתברך בבחינת גבול ושיהיה מקום לגילוי נבראים בבחינת גבול אשר מצד גילוי בחינת אין סוף הרי אין מקום לגילוי הגבול מחמת טעמים המבוארים לכן צמצם והסתיר הגילוי בבחינת אין סוף אשר בכחו להתמשך עד אין קץ ותכלית בכמה מיני המשכות לאין קץ וכל הצמצומים המה בבחינת אור אין סוף דהיינו להסתיר אורו הגדול אשר מצד אורו יתברך יכול להתמשך המשכות עד אין קץ כי אם צמצם כביכול את אורו בכדי שלא להמשיך ממנו כי אם המשכה דקה מאור עצמותו יתברך והוא הנקרא קו דהיינו שהסתיר יתברך כל ההמשכות שלא יבאו בגילוי כי אם קו אחד שיהיה מקום פנוי לגילוי הגבול בבחינת בריאה יצירה עשיה:
66
ס״זוהנה הגם שהקו הוא בבחינת המשכה דקה מן הדקה נקרא כן לגבי הגילוי היינו שלא נתגלה ממנו כי אם המשכה דקה אבל מאחר שההמשכה הוא מעצמותו יתברך הרי ההמשכה מכוחו יתברך בבחינת אין סוף שאינו מערך גבול מאחר שהוא יתברך בלתי בעל גבול ושוה בהשואה גמורה ופשוט בתכלית הפשיטות כן הקו גם כן שהוא מעצמות אורו יתברך הוא גם כן כמוהו כי לגבי דידן נקרא קו כמו במשל הנזכר לעיל מהחכם כאשר החכמה בגילוי אשר כוללת כמה דברים לאין קץ אי אפשר להתמשך לפרט אחד לכן מצמצם כל החכמה בכדי להתמשך בפרט אחד אבל עדיין ההמשכה הנזכר לעיל גם כן בערך חכמתו רק שנמשך לפרט אחד. ככה כביכול מחמת שהוא אין סוף הרי יש בכוחו השוה כח המשכות לאין קץ וכדי לגלות היש שבכוחו הרי הוא פרט קטן שבקטנים רבוא רבבות מדרגות לאין קץ לגבי אין סוף בעצמותו הכולל ולכן בכדי שיהיה מקום לגילוי המשכת הפרט קטן היה הצמצום. אבל חס ושלום להעלות על הדעת כי בענין המשכה זו נגלה שורש היש חס ושלום להרהר באין סוף יתברך איזה בחינת יש כי מאחר שהוא פשוט ואין סוף כן ההמשכה מאתו שוה אליו שההמשכה גם כן אין סוף ובלתי בעל גבול כמוהו ממש רק בערך גילוי האין סוף בעצמו יתברך נקרא ההמשכה זו קו.
67
ס״חוהנה להאריך בזה כל הפרטים איך הצמצום וההשתלשלות המבואר בעץ חיים יכלה הזמן והנייר ויבוארו בקצת ביאור לקמן אם ירצה השם בחלק השני ועתה באתי לבאר בקיצור שכל הצמצומים המבוארים בעץ חיים דהיינו אדם קדמון בעיגוליו ויושריו הכל הוא בכדי שיהיה שורש לגילוי כח המשכות היש ונקרא ההמשכה שבבחינת הקו אדם קדמון לכל הקדומים דהיינו שהוא שורש והתחלה למקור גילוי הכלים והוא על ידי הסתרת הקו בבחינת האין סוף על ידי כלי האדם הקדמון הגם שחס ושלום עדיין אין שם מציאות כלים כי אם בדרך השאלה כאילו יש שם כלים כי כמו שמדרך הכלים להסתיר האור ולהעלימו כינה גם כן ההסתרה של גילוי האין סוף יתברך בשם כלים דהיינו להסתיר המשכת הגילוי כאשר הוא בעצם וכינה גם כן ההמשכה היוצאת מכח ומקור הנזכר לעיל בשם הבלים כמו למשל ההבל היוצא מאוזן חוטם פה של האדם ומהעינים הרי בהמשכה זו אינו נגלה כלום מעצם הנפש של האדם ואין חסר כלום בהנפש ואין ההבל ערך כלל לעצם החיות המוסתר בתוכו וגם ההמשכה היא לזולת ולחוץ כמו העינים לראות ואזנים לשמוע וחוטם להריח ופה לדבר הכל הוא לדבר שחוץ ממנו ולהזולת כן כינה להתפשטות זה להתפשט למטה בבחינת הבל דהיינו מאחר שהוא בחינת המשכה מאין סוף יתברך בבחינת מחשבה קדומה הנקרא אדם קדמון הגם שההמשכה בעצמה הוא אין סוף שאינו בערך גילוי מאחר שהיא נמשכת מאין סוף שאין זולתו כן ההמשכה מאתו יתברך אין סוף ואין ערוך להתגלות ממנו איזה דבר אבל אף על פי כן מאחר שנמשכה בדרך קו ופרט הרי יש בכח המשכה זו איזה גילוי לאיזה מהות והגילוי נקרא הבל המתפשט מהמשבה זו לא חס ושלום עצמיות ההמשכה וכמשל הגזבר לעיל שההבל אין ערך לעצם נפשו המתלבשת בו ואינו מחסר בלום בהנפש כי אם כח המתפשט ממנו כן הגילוי הזה אין ערך להמשכתו בעצמו יתברך ואינו מחסר כלום בעצמיות המשכתו כביבול רק נמשך לאיזה גילוי להמשכת אורו יתברך.
68
ס״טוהגה הגילוי ההוא מאחר שנמשך ממנו הגם שהוא בחינת הבל עדיין אין בו מציאות הגבול מאחר שנמשך מבלתי בעל גבול רק שהוא גילוי לאיזה דבר אבל אינו נגלה למי יהיה הגילוי מאחר שהוא אין סוף ואין זולתו לכן עדיין לא נגלה שום כלי אך אחר המשכת הגילוי מאחר שאף על פי כן הוא גילוי וכל גילוי הוא לזולתו אחר שנתרחק הגילוי הזה ממקורו מעט בריחוק קונה איזה עביות וגסות דהיינו כח הגבול בהעלם דהעלם ואז נקרא עקודים עקוד ומקושר בכלי אחד דהיינו שלא נתגלה רק איזה רצון להמשכת הגילוי כמבואר בעץ חיים שבבחינת עקודים לא נתגלו כי אם בחינת הכתרים של הכלים דהיינו בחינת הרצון להמשכה וכידוע שהרצון הוא כתר עדיין אינו בבחינת גילוי ואף על פי כן בכח הרצון שם הכלים בהעלם גדול אשר לכן נקרא רצון וכתר אין כדבר שמבקשים ואין כן הוא מקור לבחינת המשכת הכלים אבל אף על פי כן אינם עדיין כלים גמורים כי אם שבבחינת גילוי זה והמשכה זו כלולים הכלים בהעלם גדול שהם בחינת הכתרים של הכלים לכן נקרא עקודים שעקודים ומקושרים בתכלית הקישור:
69
ע׳ובבחינת המשכה זו שהוא בחינת הבל בבחינה זו נגלה הבחינת רצון של בחינת הכלים בבחינת נאצלים אבל לא באדם קדמון עצמו שהוא בחינת עצמיות המאציל ברוך הוא אשר אינו בערך כלים כלל אבל בבחינת הבל שהוא כח המתפשט ממנו כנזכר לעיל מאחר שהוא בבחינת גילוי וכל גילוי הוא לזולתו אזי על ידי ריחוק משרשו נתגלה בו בהעלם בחינת הגבול ואז על ידי בחינת הבל דעינים דאדם קדמון נתגלו הגבול והכלים בהתגלות ואז לא יכול הכלי לסבול האור מאחר שאינם בערך ויחוס אחד כי זה גבול וזה בלתי בעל גבול שני הפכים ממש כי בבחינת גילוי הם שני הפכים ונמשך מזה השבירה כמבואר בעץ חיים ואז נעשה התיקון:
70
ע״אוחס ושלום לדמות ולהעלות על הלב שהשבירה והתיקון הוא באין סוף המתמשך חס מלדבר כי אם בבחינת הגילוי הנמשך לזולתו שהם הכלים בבחינת גילוי שהם לגבי המקבלים שהוא לגבי דידן נקרא שבירה ותיקון דהיינו שהמקבלים לא יכלו לקבל האור אין סוף אבל לגביה חס ושלום אין לתאר שום שינוי כי אם מצד ההערכה שאנו מעריכים קורים זה הגילוי של הגבול בבחינת הבל אבל מצידו יתברך אין להעריך שום השתנות חס ושלום כאשר יבואר בשערים הבאים אם ירצה השם:
71
ע״בוהתיקון הוא מאור אין סוף אשר כל יכול להעלים ולהסתיר אורו יתברך שהוא בבחינת בלתי בעל גבול ואין סוף ואין זולתו להיות נגלה ממנו הגבול בבחינת כלי נפרד להוות ולחיות בבחינת כלי נפרד בכוחו האין סוף שהוא כל יכול והוא בחינת כתר שהוא בחינת התיקון: דהיינו שנתגלה אורו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת הגבול והנפרד ואף על פי כן לא יבטל במציאות מחמת האור השופע עליו מאין סוף ויהיו יכולים לקבל אור אין סוף ולהתייחד עמו ביחודא חד בבחינות כליהם כי לפי האמת המקבלים גם כן אין דבר שחוץ ממנו יתברך ואם כן התהוות הנבראים אינם מהות נפרד חס ושלום כי אם מצד הגילוי הוא נראה למהות נפרד אבל לא לגביה כביכול:
72
ע״גועיקר התיקון הוא על ידי הכלים בהתחברות האור עם הכלים דהיינו שהמשכתו יתברך לבחינת נבראים להוותם ולקיימם ולהתפשט בהם אורו יתברך מבלי גבול ושיהיו אף על פי כן נראים לנפרדים ובעלי גבול אשר הם שני הפכים מנגדים ממש כי הוא בבחינת בלתי בעל גבול והם נראים בעלי גבול והוא יתברך אין זולתו והם נראים למהותים מחולקים והוא יתברך אין מתחלק לחלקים והם מתחלקים כנזכר לעיל וכח המסתיר כנזכר לעיל להסתיר ולהעלים הם נקראים חכמה וחסד ודומיהן שהם כלים דאצילות לייחד כל כחות הנבראים אצלו יתברך בבחינת יחוד ולהסתיר האור שיהיו נראים בבחינת הנבראים כמו שהוא לגבי דידן בבחינת גבול ונפרד על ידי מלכות דאצילות ודי למבין וכאשר יתבאר לקמן בביאור שבירה ותיקון באריכות אם ירצה השם:
73
ע״דולהבין זה יותר הוא מבואר במשל מהחכם השלם אשר רוצה להמשיך ממנו חכמת הקטן שבקטנים אשר הוא אין ערך ממש מחכמתו מוכרח לצמצם ולהסתיר חכמתו הגדולה והרחבה ולהמשיך ממנה איזה המשכה קטנה:
74
ע״הוהנה בהמשכה זו מחמת שהיא מחכמתו הגדולה עדיין אינה בערך להתפשט לחכמה הקטנה שבקטנות אשר רחוקה מגדר חכמתו אך מחמת המשכת חכמתו הרי יש בכח ההמשכה איזה גילוי לדבר שאין בערכו וחוץ ממנו והגילוי הוא מעין חכמתו ואחר שהגילוי נמשך למטה הרי יש בה כח המשכת חכמה הקטנה בהעלם אך כשבאה להתגלות להדבר הקטן הרי מחמת ההבדל בגדרה אין לה התחברות עם הגילוי שהגילוי הוא ממהותו והדבר הזה הוא רחוק ממהותו רק מחמת שרצונו להתמשך בדבר הגילוי הזה בכדי להתחבר שאם לא כן לא נקרא שלם כנזכר לעיל אז נתהווה ממנו השכלה וחכמה איך ואיזה אופן לחברה אליו שיתמשך אליה והחכמה הזה נקרא כלי לגבי עצמיות חכמתו כמו על ידי כלי אומנות עושה הכלי כרצונו שיהיה שייכות אליו בכל פרטיו הגם שמתחלה לא היה הדבר הזה כי אם דבר גולם אך על ידי הכלי אומנות מרחיב אותה ועושה אותה כלי והנה הכלי אינה ממהותו ודבר נבדל ממנו בערכה ומהותה:
75
ע״ואך אף על פי כן יש איזה שייכות להכלי אל מהותו לפעול בה כרצונו על ידה כן החכמה הנזכר לעיל הגם שאינה בערך חכמתו בעצמיות אך על ידה פועל התחברותה להדבר הקטן לאחדו ולחברו שיהיה מהותו מתמשך להחכמה הזו:
76
ע״זוכל זה הוא בהמשל כן הוא כביכול בנמשל הגם שאין ערך כאשר אבאר לקמן בסייעתא דשמיא אבל בערך זה הנמשל דומה למשל כי חכמה ומדות דאצילות נקראים כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא שעל ידם מסתיר ומצמצם אורו יתברך שהוא בלתי בעל גבול שיהיו מתהוים ונראים בעלי גבול בבחינת יש:
77
ע״חועל זה נאמר הוי"ה בחכמה יסד ארץ כי ארץ נקרא מלכותו יתברך שהיא בחינת גילוי אורו בבחינת נבראים נמצא החכמה והמדות אינם ערך למהותו יתברך ואף על פי כן נמשכים ממנו יתברך והם הם עשר ספירות דאצילות והם הם הנבראים ממש דהיינו גילוי החכמה לכל נברא לכל פרט ופרט בבחינת התחלקות החכמה לכל נברא להחיותו ולקיימו מאין המוחלט ולא יבטל במציאות הכל על ידי החכמה והמדות ולהמשיכם מבלתי בעל גבול בבחינת גבול ולפעול בהם כח השלמתו יתברך בכל נברא להיות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד בהשואה אחת ולפעול בהם חסרון המקבלים מצד עצמם ושלא יפעלו בו יתברך חסרון כלל כי אם מצד המקבלים בערך גילויים אבל לא בו יתברך כי אין בו השתנות ולא חסרון חס ושלום מקודם שבראם לאחר שבראם הגם שהוא יתברך בראם ומהוה אותם ומחיה אותם ומקיימם ומתפשט בהם ואינם דבר זולתו חס ושלום כי אם מצד הגילוי לבד והכל הוא על ידי הכלים וכל ההשלמה והחסרון הוא מהכלים אבל לא בו יתברך ולכן המשילו המקובלים לאצילות כמדליק מנר לנר ואין הנר הראשון חסר כלום כן הם אינם פועלים בו חס ושלום שום חסרון כי אם מצד גילויים וכמבואר בדברי ר' עזריאל הנזכר לעיל שכל השלמה וחסרון תלוי בספירות וכאשר מבואר מעט לעיל בענין יציאת האורות והכלים בערך גילוי הנבראים להיות פועל בהם שלימותו יתברך:
78
ע״טולהבין זה היטב. הנה צריך להודיע על המשל שהובא לעיל שאין המשל דומה לנמשל מכל צד כי בהמשל הרי החכמה הגדולה יש לה איזה ערך ויחוס להקטנה אלא בהדרגתה נעלה זה מזה אבל אף על פי כן נערכים בסוג אחד. או למשל פרוטה באלף אלפים דינרי זהב הרי יש לה איזה שייכות להפרוטה להאלף אלפים דינרי זהב רק שבטילה לגבי הגדולה וכן בטיפה מים אוקיינוס וכן האדם הוא מורכב והחכמה הקטנה היא נפרדת ממהותו. ונוספת עליו ובעת צמצומו בה הרי משתנה חכמתו לדבר הקטנה ומצומצם בה ומלובש בה עצמותו להיות משתנה המשכתו מחכמתו הגדולה להקטנה ובשעה שהוא מלובש בחכמה הקטנה הרי אינו מתפשט בחכמתו הגדולה מה שכל אלה חס מלהזכיר באין סוף יתברך כי הוא יתברך אינו מורכב כמו האדם שהוא מורכב מגוף ונפש ומחכמה ומדות ומהצטרכות לחיי נפשו ומדבר זולתו: מה שחס ושלום לדבר ולהרהר באין סוף יתברך אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין לו גוף חס ושלום ואין צריך לזולתו:
79
פ׳וכן לא שייך לומר בו חס ושלום רצון ומדות מאחר שאין זולתו ואין מצטרך לשום דבר זולתו כמבואר שכל החכמה ומדות הוא להצטרכות המשכה לזולת רק הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ולא נודע מהותו. הגם שכולל כל מה דהוה ומה שעתיד למהוי ומה שיכול להתהוות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אבל הוא הכל בהשוואה גמורה גם אחר התפשטותו יתברך בהם לא סר מהם כחו בעצמותו יתברך כמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. דהיינו אפילו בבחינת השמים והארץ שהם בחינת הסתרות הדרגין הוא יתברך מלא בבחינת אין סוף ממש ואינו משתנה למהות אחר חס ושלום. וכל הכוחות המשתלשלים ממנו אינם מתייחסים לומר כלל שהם נמצאים בכוחו יתברך אפילו בהעלם כמו טיפה בים אוקיינוס שיש לה איזה מציאות בים או חכמה הקטנה שיש לה איזה מציאות בחכמה הגדולה ונתרשמה שם בכוחו כנזכר לעיל.
80
פ״אאבל הגבול באין סוף אין לו מציאות כלל אפילו ברשימו כמאמר הזוהר אין סוף לית ביה רשימו הגם שהכל נמצאים מאתו יתברך כי אם כאשר בא החפץ לגלות שלימותו יתברך להיות נגלה שלימות פעולתו השוה בכוחו כאשר הוא באמת אז נקרא בשם מדות לבחינת הנבראים ואז שייך לומר בשם גילוי והעלם הגילוי הוא לגבי הנבראים בבחינת התגלותו בהם בכל פרטיהם והעלם הוא כוחו יתברך המתפשט בהם בבחינת יחוד גמור בלי שום שינוי והכל הוא מצד התפשטות הנגלה. אבל כאשר הוא באמת בבחינתו יתברך אין שייך לומר בו מדות כלל אפילו בהעלם.
81
פ״בוכמבואר ברעיא מהימנא שהובא לעיל מסטרא דעילת על כולא אתמר בה כי לא ראיתם כל תמונה ומסטרא דשאר בריין אתמר בה ותמונת הוי"ה יביט דייק לומר מסטרא דשאר בריין דהיינו מצד התגלותם ולא מצד אמיתיותם כי זהו נקרא מסטרא דעילת על כולא דהיינו אמיתיות כוחם וחיותם וקיומם מאין סוף השוכן בתוכם להוותם ולקיימם בלי שום שינוי כאשר הוא לגביה יתברך זהו נקרא מסטרא דעילת על כולא דהיינו לגביה יתברך. ומסטרא דשאר בריין שהם בחינת הנבראים להיות נגלה דוקא בבחינת יש אשר זהו עיקר הכוונה לבראם זהו נקרא מסטרא דשאר בריין לבן נקרא הלשון מסטרא דוקא ולא מעצם המהות כאשר ביאר בלשונו הקדוש המבואר לעיל: אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא למאן אתקרי רחום כו' אלא כל שמהן דיליה אינון כינויין ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעתידין להבראות מיניה. בבחינת התגלות כדי לגלות על ידם שלימות פעולתו כמבואר לעיל וכאשר יבואר לקמן. אבל למארי עלמא באמיתותו לית לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה בשמהן כו' כי אם מצד גילוי הנבראים לבד בבחינת התגלות טובו ושלימות פעולתו יתברך בבחינת שלימותא דכולא כנזכר לעיל:
82
פ״גוהנה מאחר שאין זולתו באמת והוא פשוט בתכלית הפשיטות הרי לא יתהוה חס ושלום זולת מבלתי זולת ונפרד מבלתי נפרד כמו שמבואר: בלשון הראב"ד שנזכר לעיל כי לא יתהוה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן ומקרה מעצם ועצם ממקרה כל שכן שלא יתהוה גשם מלא גשם היינו ממהות אחד לא יתהוה מהות שני הגם ששניהם סוג אחד והוא דבר שיזדמן מדבר שיזדמן אשר שניהם דומין ומקרה מעצם דהיינו מה שהוא הדבר בעצם לא יתהוה ממנו איזה מקרה אחר וכל שכן שלא יתהוה גשם מלא גשם אשר אינם בגדר אחד ונבדלים בהבדלות רחוקות. והנה התהוות הגבול מכוחו יתברך הבלתי בעל גבול אשר הבדלת גדרם מובדל בכמה מיני הבדלות אם כן איך לתאר התהוות הגבול מבלתי בעל גבול כי הגבול בבחינת עולמות נראים למהות אחר ואיך יתהוה ממנו יתברך מהות אחר חס ושלום אלא מצד כוחו השוה והשלם אשר כל הכוחות המה אצלו בכוחו ונמצאים בכוחו אבל הם בבחינת השואה גמורה והתהותם אל פועל היש הוא מצד כוחו הפלא המסתירם בבחינת כלים להתגלות בבחינת יש וגבול אבל לא שיהיו חס ושלום מהות אחר ממהותו יתברך כי מאחר שהוא יתברך אין זולתו הרי כל הנמשך ממנו אין זולתו וכאשר הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות הרי כל הנמשך ממנו פשוט וכל השינויים והרכבות וחילוקים המתגלים בנבראים הם רק מצד גילוי הנבראים בבחינתם אשר מוסתר בהם כח השופע להיות נגלה כל נברא ונברא במהותו על ידי הכלים דאצילות כנזכר לעיל: אבל באמת אינם משתנים כלל: וכמאמר הראב"ד זכרונו לברכה: כי מטבע הפשוט להוציא הפשוט:
83
פ״דוזהו מאמר ר' עזריאל הנזכר לעיל: אין סוף הוא שלימות מבלי חסרון אם תאמר שיש לו כח בלי גבול ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו כמבואר לעיל כי מטבע השלם להיות בו כל השלימות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ולהשוותם בהשואה גמורה ואם תאמר שהגבול הנמצא ממנו תחלה היה העולם הזה שהוא חסר אם כן חסרת הכח שהוא ממנו כי מאחר שהוא פשוט ואין זולתו אם כן לא יומשך ממנו הזולת והמורכב ובעל גבול שהם חסורים ומשתנים מאחר שכוחו יתברך מתמשך בהם והכל הם מכחו יתברך בכל פרט ופרט בבחינת גבול הרי אתה מחסר כוחו חס ושלום שיהא כחו נגבל ומשתנה ואתה נותן מציאות הגבול בכחו אשר חס ושלום לדבר מזה כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולא שני ממהותו כלל ולפי שאין לחסר שלימותו כנזכר לעיל יש לנו לומר בהכרח שהוא בגבול מבלי גבול דהיינו שהגבול הוא מכחו יתברך כי שלימותו הוא אשר יכול להתהוות ממנו כל מה שיכול להיות אפילו בהיפוך: אבל חס ושלום לומר שיש איזה מציאות להגבול בכחו אפילו בבחינת העלם לזה אמר שהוא בגבול מבלי גבול שאינו במציאות כלל כי אם מחמת כחו השלם וכמבואר:
84
פ״הוהגבול הנמצא ממנו תחלה הם הספירות היינו כמבואר לעיל שהם כלים כמו שהכלים נפרדים ממהותו ואינם שייכות למהותו ועל ידם פועל בהם ההצטרכות ואינם מחסרים מכחו: ככה כביכול הספירות נקראים כלים לצמצם ולחיותם ולהסתירם בבחינת נבראים בבחינת גילויים לבדם כנזכר לעיל שהם הכח השלם והחסר: דהיינו שבאמת הם משלימותו יתברך ופועלים גם כן החסרון מצד המקבלים והשלימות והחסרון הם המבדילים בין דבר לדבר מצד ההסתרה שבהם ועל ידיהם על ידי החכמה והבינה וחסד וגבורה וכל הספירות מסתיר אור עצמותו יתברך שלא יגלה בבחינת נבראים:
85
פ״ואבל מצד אמיתיותו הוא שוה עילא ותתא הכל בכח אחד בלי שינוי כלל וכמו שבואר: אבל הגם שנקראו כלים בערך שהם אינם שייכים ונערכים אליו יתברך ונבדלים ממהותו אף על פי בן אינם דבר נבדל חס ושלום ואיהו וגרמוהי חד רק שלגבי זה נקראים כלים שהם כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא לברוא על ידם יש מאין ולהסתיר ולצמצם כנזכר לעיל ולא יתבטלו במציאות אבל חס ושלום שאינם המשכה אחרת מאחר שאין זולתו ואין עוד מלבדו הרי כל הכלים וכל הנמשך ממנו יתברך הכל אין זולתו וזה אין בשכל האדם להשיגו איך יתהוו שני הפכים בנושא אחד שבערכם אינם שייכים למהותו כלל ואף על פי כן אינם דבר נבדל חוץ ממנו והוא והם הכל כח אחד וזהו שמבואר בדברי רבינו הקדוש נשמתו עדן בשער היחוד והאמונה כמו שלא נודע מדת גדולתו דהיינו התפשטותו כביכול אשר אין בערך התפשטות והמשכה כך לא נודע מדת גבורתו שהוא הצמצום להסתיר אורו עיין שם כל המאמר:
86
פ״זוגם הרמ"ק זכרונו לברכה כתב כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע מהות פעולותיו כי מאחר שאינו בערך חכמה והשכלה הרי לא נוכל להשיגו בשכל וחכמה כמו שלא נוכל להדמות פעולת השכל לדומם הגשמי ככה לא נוכל לדמות על פי החכמה מהותו אשר למעלה מעלה מן החכמה רבוא רבבות מדרגות לאין קץ ממעלת החכמה על הדומם לכן לא יושכל זה על פי החכמה והשכל: לכן נקראו הספירות רזא דמהימנותא שהם בבחינת אמונה כי אמונה היא למעלה מן השכל וכל ההשכלה הוא רק להורות שהכל נמצא מאתו יתברך ואף על פי כן אינם נוספים חס ושלום על עצמותו וגם להורות שכל הגילויים הנראים בבחינת נבראים בבחינת התחלקות הוא על ידי הספירות דהיינו שלא לומר חס ושלום שיש חילוק דרגין במהותו ועצמותו יתברך לכן באו להורות שכל ההתחלקות וכח השלם והחסר והמבדיל בין דבר לדבר הכל הם הספירות שהאציל ממנו יתברך המשכה חדשה שאין מערכו יתברך בכדי לגלות שלימותו יתברך לכן נקראו בשם כלים בבחינת נבדל ממהותו בכדי שלא לומר חס ושלום איזה חילוק ופירוד בעצמותו יתברך ולזה הם נקראים כלים שמצד הכלים נראו לחלוקים ופירודים בבריאה יצירה עשיה כנזכר לעיל.
87
פ״חאבל שלא תאמר שהספירות הם חס ושלום מהות אחר חוץ ממנו על זה מבואר היחוד שאף על פי כן הם מיוחדים בעצמותו בלי שום שינוי וריבוי ומהות נוסף עליו יתברך והוא והם הכל אחד הגם שבערך מהותם בבחינת כלי והבדל דרגין הם אינם ערך למהותו והיפוך ממנו אף על פי כן הם הכל אחד בלי שום שינוי: ודבר זה הוא למעלה משכל כל רעיון איך ישתוו שני הפכים בנושא אחד ובהשואה גמורה לייחדם כמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון: אך שהוא יתברך כל יכול לכוללם יחד על ידי כוחו יתברך בבחינת פלא: וכמאמר הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע והוא הידוע והמדע: וכמו שמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה מקום ארון אינו מן המדה אשר אצל הפלסופים הוא מן הנמנעות כי על פי שכל לא יושג זה שנראה לעין שהארון הוא במקום ואף על פי כן אין לו מקום: אבל באמת הוא כל יכול מחמת אשר הוא יתברך למעלה מן השכל כן הוא בכל התפשטות הנבראים לכן קראו הענין הזה הכולל שני הפכים כתר וקראוהו בשם ממוצע בין מאציל לנאצלים: ונקרא בשם היולי:
88
פ״טולהבין ענין ההיולי הוא כאשר ביאר הראב"ד זכרונו לברכה שנזכר לעיל (בהקדמה) שההיולי אין בו מה שבכח ואין בו מה שבפועל כמו שידוע מטבע הנבראים והצומחים אשר בעת השתנותו ממהות למהות דהיינו שנתהוה מביצה אפרוח מתבטל מהות הביצה לגמרי בהפסד מהותה שלא יהיה בה מהות הביצה כלל ואז יתהוה ממנה מהות אחר אשר אינם בערך אחד דהיינו אפרוח: אבל כל זמן שלא נפסדת לגמרי ממהותה לא יתהוה ממנה אפרוח שהרי אינם שוים בגדרם: וכן בגרעין כל זמן שלא תרקב הגרעין לגמרי בארץ לא יצמח ממנה שבולת אשר אינה בגדר הגרעין כי זה שבולת וזה גרעין כידוע לחכמי הטבע:
89
צ׳והנה בעת העדר והפסד מהות הראשון אין לומר שנעדר לגמרי אם כן איך יתהוה ממנה מהות השני בכל פרטיו באופן זה דווקא דהיינו מגרעין שבולת שהיא מהות הגרעין וגם מביצה אפרוח דוקא מדוע לא יתהוה ממנו מהות אחר או שלא יתהוה כלל מצד הפסד המהות ואנו רואים שמתהוה ממנו מהות הדומה לו: הגם שהשבולת אינו דומה להגרעין אבל כשתגמר ימצא בה גרעין וכן האפרוח שאינו ערך להביצה אף על פי כן בסוף מוליד האפרוח ביצה מזה נראה שהוא עצמות מהות הראשון: וגם אי אפשר לומר שלא נעדר לגמרי אם כן איך ישתנה המהות למהות אחר שאינו מערך מהות הראשון מאחר שלא סר ממנה מהות הראשון: מוכרחים אנו לומר שברגע ההוא שמתבטל מהות הראשון יש בה שני כוחות האלו וגם אין בה כנזכר לעיל לכן נקרא אי"ן בעת ההיא כי פירוש אין הוא למשל שמבקשים איזה דבר ואינו בנמצא הגם שהדבר בודאי נמצא בשם אבל לא תוכל למצאו נקרא בשם אין שמבקשים את המהות אבל הוא אין שאינו בנמצא: אבל על דבר שאינו לגמרי אינו נופל לשון אין כי אם אפס המוחלט: ודבר זה אין בשכל האדם איך יהיו שני הפכים בנושא אחד אפילו בטבעיים כי דבר זה הוא למעלה מהטבע וזה נקרא פלאות הבורא כי כל דבר המתהוה ממהות למהות והתחברות המהותים נקרא פלא וזה נקרא היולי בלשון המחקרים ובלשון המקובלים נקרא בחינה זו בשם כתר דהיינו כח המחבר שני הפכים ביחד ומאחדם באחדות נפלאה וכנזכר לעיל:
90
צ״אוכן הוא בכל השתלשלות העולמות דהיינו שיתהוה גבול מבלתי בעל גבול אשר הם שני הפכים ממש ראשית אצילותו יתברך הוא הכתר דהיינו להתמשך בגבול ואף על פי כן לא יהיה הגבול נפרד בפני עצמו ולא ישתנה למהות אחר כי אם בהמשכה זו כולל שני הבחינות ביחד ממש לכן נקרא אין דהיינו אף על פי שהגבול נמצא ממנו אף על פי כן לא תמצא אותו בשם: גם לגבי כח האין סוף שהוא בלתי בעל גבול נקרא גם כן אין מצד ההסתרה שמסתיר כחו יתברך שהוא בבחינת אין סוף ובלתי בעל גבול בכדי שיהא יכול להתגלות כח הגבול שבכחו יתברך כי אם לא יסתיר כחו יתברך בבחינת בלתי בעל גבול לא יתגלה כח הגבול:
91
צ״בוכמשל חכם המשפיע להמקבל מוכרח להסתיר חכמתו הגדולה לגמרי בכדי שיהא יכול להשפיע לפי ערך המקבל אשר אינו בגדר חכמתו נמצא בעת הסתרת החכמה חכמתו הוא בחינת אין שאין נגלה מחכמתו כלל ונקרא ההסתרה לגביה אין וגם להמקבל הוא בחינת אין מצד קוצר השגתו כן הוא בנמשל כביכול למעלה שבחינת כתר הוא רצונו יתברך להשפיע בבחינת כלים וגבול מוכרח להסתיר כחו הבלתי בעל גבול נמצא בחינה זו נקרא אין לגבי אין סוף ברוך הוא וגם לבחינת הכלים והספירות ודי למבין ועל זה נאמר ישת חשך סתרו ושם הם שני הבחינות ביחד הבלתי בעל גבול עם הבעל גבול בקישור נפלא בבחינת פלא לכן נקרא פלא שהוא למעלה משכל הנבראים כי המאציל ברוך הוא שהוא למעלה מכל שכל ורעיון חברם וסדרם מחמת שהוא כל יכול לכן הוא ממוצע כמשל הנזכר לעיל:
92
צ״גאבל אף על פי כן אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי במשל אפרוח מביצה הרי אחר התהוות האפרוח שנעשה מהות אחר הרי זה משתנה ממהות הביצה לגמרי ונעשה הויה אחרת חדשה וסר ממנה מהות הביצה לגמרי ונעשה בריה חדשה ממש ואז אין נראה בו כח הראשון גם בעת הפסד הביצה הרי נפסדת מהות הביצה לגמרי: אבל חס ושלום לומר כן על רצונו יתברך הנקרא בשם כתר כי אינו מקבל הויה והפסד חס ושלום ואינו משתנה ממהות הראשון כלל הן בערך מהות הראשון שהוא בחינת אין סוף לא נתהוה למהות אחר חס ושלום וגם אחר שנתהוו ממנו מהות הכלים לא נתהוה למהות אחר בהכלים חס ושלום ולא נפסד ממהות הראשון כאשר כתב הראב"ד זכרונו לברכה שהבאתי לעיל (בהקדמה) שאינו מקבל הויה והפסד ואינו עובר בדין בני חילוף דהיינו שלא שני ממהות הראשון של אין סוף ולא נשתנה ונתחלף במהות הנמשך ממנו בהכלים להיות מהות אחר חס ושלום וזהו שאינו מקבל הויה והפסד דהיינו התהוות חדשה וגם אינו נפסד חס ושלום ממהות הראשון ואינו עובר בדין בני חילוף דהיינו שלא נתחלף לדרגין ודי למבין רק בערך המחבר שני הפכים בנושא אחד נקרא כתר ונקרא ממוצע אבל באמת הכל הוא לבדו וזה אין כח בלב האדם להכירו על בוריו מחמת שהוא יתברך אינו בערך מדע ושכל:
93
צ״דלכן הגם שנאצל ממנו חכמה שהוא נקרא שורש לכל התחלקות המדות והשכל ובכח זה נצטיירו כל הנפעלים בהתחלקות והבדל זה מזה ולכן נקרא גולם כאשר בכח הגולם לעשות ממנו כל ההצטיירות שירצו כן בכח ההמשכה יש בה כל כח המשכות המדות והכלים בהעלם וממנה נתהוו כל הפרטים כמאמר כולם בחכמה עשית ונקרא החכמה גולם: כי ידוע שחכמה הוא יו"ד כמו למשל שיו"ד היא נקודה אחת וממנה יכול להמשיך לצייר כל האותיות בתמונתם כידוע כן החכמה הוא כח מ"ה דהיינו כח המשכה מאתו יתברך בבחינת כח אחר אשר בכח זה כלול כל כוחות המשכות לכל חילוקי הנבראים הכל הוא נכלל בהכח הזה: ובינה נקרא צורה דהיינו כח זה שנקרא כח מ"ה שהוא כח השכל הנעלם כשבא לידי הבנה יוצאת מכח אל הפועל בכל פרטי הנבראים בבחינתם על ידי כח השכלה זו לכן נקרא צורה כידוע וכמבואר בתיקונים שבינה נקרא ציר"י שבה מצטיירים כל כחות הנבראים.
94
צ״הוהנה הגם שבחכמה זו נצטיירו כל הכחות בהעלם חס ושלום שלא תטעה לומר לייחס אליו כל הכחות האלה בהעלם דהיינו החכמה ובינה כי מאחר שכח ההמשכה זו מאתו יתברך אם כן חס ושלום שלא תתלה הכחות האלו בעצמותו יתברך באיזה דקות והעלם על זה ביאר הראב"ד זכרונו לברכה והזהר מאר בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלקי"ם שלא יעלה על דעתך לומר שיש כח נפשיי בעילת העילות כי כל האומר כן אין לו חלק באלק"י ישראל ובתורתו.
95
צ״ופירוש כי הוא על דרך משל כשהנפש מתפשטת לגוף הנברא ומתקשרת עם הגוף מוכרח להיות בה כל כוחות הגוף בהעלם דהעלם הגם שאינם בגדר אחד כי זה בשר וזה רוח אך מחמת שהבורא יתברך בראם שקשרם בבחינת פלא כמאמר מפליא לעשות שמקשר הגשמיות ברוחניות שהוא בחינת פלא שהוא למעלה מן השכל מחמת כוחו יתברך הכל יכול לקשרם ולחברם ואז מחמת התקשרותם זה בזה מזה נולדו רצון וחכמה ומדות בנפש להתקשר זה בזה ולהתאחד זה בזה כידוע כי כל הרצון והמדות הם במורכבים אשר נבדלים זה מזה נמשך מזה רצון ומדות כמבואר לעיל לכן אפילו קודם בואה לגוף כאשר עדיין כלולה בגלגלים ובאופנים אשר החיות בשם אין ערוך להגוף אף על פי כן מוכרח להיות שם כל כחות הגוף בהעלם דהעלם כאשר אנו רואים בחוש שתיכף בעת יצירת האדם נמשכה בו הנפש ממקורה מוכרח להיות לה איזה שייכות להגוף כי כן היתה הבריאה מהבורא יתברך אשר בתחלה הטביעם הבורא יתברך באופן שיהיה להם איזה חיבור ושייכות.
96
צ״זוכאשר ידוע בדברי רבותינו זכרונם לברכה שכל הנשמות גנוזות תחת כסא הכבוד קודם בואם והכנתם מקודם וכידוע בכל המקובלים ובפרט בזוהר ובעץ חיים בענין הנפשות והנשמות ושורש הכנתם איך ומה: וביאור דבר זה הוא מסתרי פלאות הבורא ואין כאן מקום ביאורם. אבל דרך כלל טעם שנקרא נפש הוא מצד התחברותה בגוף ומזה באים כל רצונות הגוף ויש בה קודם בואה לגוף גם כן בכח ובהעלם כל אלו הרצונות לכן נקרא נפש על שם הרצונות האלו וכמבואר במדרש איכה ולמה אתקרי נפשא כל מה דמתייהיב לה היא נפישא שהוא לשון ריבוי דהיינו שנתרבו בכח זה כל כוחות התחלקות הנזכרים לעיל:
97
צ״חוהנה מאחר שממנו יתברך נתהוו כל ההויות והוא מהוום ומחיים וממנו נמשכו כל הכוחות וכל פרטי התחלקות בכל הנבראים ונקרא כביכול נפש כל חי אל תאמר בו חס ושלום להמשיל בו גם כן כוחות הנפש דהיינו כל פרטי התחלקות שהם חכמה ומדות בכדי להתקשר בבחינת עולם בכל פרטי הדרגין חס ושלום לומר כן איזה כח נפשי בבחינת המשכה בכוחו יתברך כי בנפש הוא שייך לומר שכל כוחות הגוף הם בהחיות בהעלם מצד ההרכבה כי הנפש והגוף נבדלים בטבעם כי זה בשר וזה רוח לכן בהתחברם זה לזה יוכרח להיות כוחות הגוף בהנפש כי אם לא כן במה יתחברו להיות לאחדים מאחר שהם אינם בסוג אחד לכן נשתנית בהמשכתה לגוף ונתפעלת ממקרי הגוף ומרגשת בכל חלקי אברי הגוף כי כך סידרם הבורא יתברך. אבל באין סוף יתברך אשר באמת אין זולתו ואין חוץ ממנו ואצלו יתברך הכל בהשואה גמורה והוא פשוט בתכלית הפשיטות בלי מורכב מאיזה כח אחר חס ושלום כי אם הוא בלבדו הוא בלי שום ריבוי ופירוד והרכבות כוחות חס ושלום אם כן אין לומר בו כח נפשי אפילו בבחינת המשכה להעולמות וכל האומר כן מורה חס ושלום איזה חילוק כוחות ופירוד והרכבות בכוחו יתברך ואשר יש כוחות זולתו יתברך חס ושלום לומר כן וכל האומר כן אין לו חלק באלה"י ישראל כי אלה"י ישראל הוא היחוד העצום אשר אין זולתו יתברך כלל ולא שני כלל בכל הנבראים וגם אחר שנבראו אין דבר זולתו חס ושלום וזה עיקר אמונת היחוד שהוא אלה"י ישראל ובתורתו יתברך הוא הכל לייחד כל הנבראים אליו יתברך בבחינת יחוד עצום בלי שינוי כלל:
98
צ״טוהנה הגם שנתהוו ממנו יתברך כל חילוקי הנבראים בכל פרט ופרט והוא יתברך מחלקם ומהוום בכל פרטי המדרגות על ידי בחינת חכמת אלהי"ם: אך חכמה זו הגם שהיא מכוחו יתברך אל תאמר שהיתה בכוחו יתברך בהעלם דהעלם ומזה נמשך כח החכמה בגילוי חס ושלום לומר כן כי אם שהחכמה נאצלה ממנו יתברך בבחינת אצילות והפרשה כמבואר לעיל שהוא בחינת הויה חדשה שנאצל ממנו מהות חדש שאינו מערך מהותו יתברך כן המשיך בחינת חכמה וכח זה בבחינת הויה חדשה כמו יש מאין ממש דהיינו שלא תמצא מקור וסיבה להתהוות החכמה והוא על ידי בחינת הכתר שנקרא אין כו':
99
ק׳וכמו שביאר הראב"ד זכרונו לברכה הנזכר לעיל לדעת החוקרים הכופרים לא תמצא חומר מבלי צורה וצורה בלי חומר: כי חומר נקרא אסיפת כל הכחות בהעלם כמו שכתוב חומר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו) דהיינו כח האסיפה מכל הכחות ולדעתם כל ההתהוות שהם נקראו צורה שנצטיירו בכל פרט ופרט ובכל מין ומין מוכרח להיות חומר קדמון הכולל כחם בהעלם גדול ומזה יצאו מכח אל הפועל: אבל לדעתינו ולתורתינו הקדושה כי החכמה מאין תמצא (איוב כ"ח י"ב) דהיינו כל כחות ההמשכות ממנו יתברך לא קדם להם חומר כלל הכוללם בהעלם מאחר שאין זולתו יתברך והוא פשוט בתכלית הפשיטות אין לומר בו חס ושלום חומר וצורה כי אם כל הכחות הנעלמים בחכמה התהוותם מאין ליש לא נודע מוצאם ומקורם כידוע החילוק בין השתלשלות עילה ועלול ובין התהוות מאין ליש כי בעילה ועלול הרי כח העלול בעילתו בהעלם וכנזכר לעיל: אבל התהוות היש מאין הרי אין היש נמצא בכחו יתברך אפילו בהעלם כלל וכאשר מבואר בדברי רבינו הקדוש נשמתו עדן במאמר איהו וחיוהי חד עיין שם לכן נקרא מוצא מאין דהיינו שלא נודע התהוותו כלל הגם שנתהוו ממנו:
100
ק״אוהנה מאחר שהתהוותו מאין הרי גם אחר שנמשך הכח הזה להיות כח כל פרטי התחלקות לא נתהוה מהות אחר חס ושלום הגם שמבואר לעיל שנתהוה ממנו מהות חרש היינו לגבי כחו יתברך שאינו בערך התחלקות נקרא כח זה המחלק לכל הכחות מהות חדש שלא תמצא אצלו לזה נקרא חדש: אבל הגם שהוא חדש אינו מהות אחר חס ושלום ואין זולתו אפילו אחר שנמשך כח זה כי מאחר שאין זולתו ואין דבר שחוץ ממנו יתברך הרי הוא עדיין מיוחד בכחו יתברך הפשוט בתכלית הפשיטות בלי חילוק כלל הגם שאנו רואים מכח זה כל החילוקים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית ויש לכל פרט כוונה מיוחדת בהתחלקות הכחות אבל הכל אחד והתחלקות זה מאין נמשכו לא נודע מקום מוצאם דהיינו מאחר שהוא אין סוף יתברך והוא הכל אחד וכל ההתחלקות מאתו יתברך ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן לא נודע מאין נתהוו ההתחלקות ולכן נאמר והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה דהיינו המוציאם מכח אל הפועל בבחינת מדידה לכל דרגין לא נודע מקומה איך יתהוו חילוקי דרגין לכן נקרא מי ברא אלה מבטן מי יצא הקרח וקיימא לשאלא והכל הוא על ידי הכתר על ידי כחו הפלא המחבר שני הפכים אלו ודי למבין הגה"ה והבן זה מאד וזכור כלל זה כי זה הוא יסוד ושורש להיחוד ובזה יובן כמה מאמרי זוהר הקדוש ואדרא רבה קדישא וכמה חילוקים בעץ חיים המדברים בענין זה גם בזה תבין שאבא ואמא במזלא אתכללו ונכללין בכלל הכתר כמבואר לעיל בהגה"ה ברמז: ובזה תבין יותר כי הם חכמה ובינה הכוללים אשר מהם מתהוים עיקר האצילות שהם כל חילוקי דרגין ובאצילות חכמה ובינה הם בבחינת גולם וצורה ושם נקרא חכמה גולם ובינה בחינת צורה אבל שורשם והתהוותם ואצילותם להיות נקרא גולם וצורה שורש התהוותם ויחודם במאצילם הם חכמה ובינה הנקראים אבא ואמא אשר הם נכללים באריך אנפין דהיינו בבחינת כתר כנזכר לעיל וכאשר תסתכל הם הכל אחד אבל בבחינת התפשטות מתחלקין כי בבחינת כל ההצטיירות הנמשך מהם הם נקראים חכמה ובינה דזעיר אנפין ובבחינת מהותם ועיקר יחודם בעצמותו הם אבא ואמא ולכן תמצא בזוהר ובמקובלים שפעם קורא ים לחכמה דאצילות אין ופעם קוראים לחכמה מאין תמצא ואין הוא כתר אך זה נאמר על שני בחינות בחכמה גופא ודי למבין והבן מאד:
101
ק״בלכן נאמר באדרא זוטא קדישא עתיקא הוא הכתר כבוצינא דמתפשטין מיניה נהורין לכל עיבר ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי כך הוא עתיקא קדישא הוא בוצינא עילאה סתימאה וכו' פירוש עתיקא הוא הכתר הגם שנמשכים ממנו החכמה והמדות אינם מהות אחר חס ושלום ולא נשתנה ממהותו הראשון רק הוא והם כולא חד. לכן הגם שנמשכים חכמה ומדות כד תסתכל בהון לא תשכח אלא המשכה אחת מיוחדת בתכלית על ידי בחינת אין המחבר בחינת אין סוף עם המדות לאחדם להיות פועל בהם ועל ידם כל הנבראים בפרט כל אחד ואחד ולא יהיו מוסיפים בו ריבוי ושינוי חס ושלום ולכן נקרא המשכה זו שבבחינת חכמה ומדות בבחינת שערות כי כמו למשל שערות של אדם הנמשכין ממוחו עם כל זה הם אינם ערך ושייכות למוח ואינם בגדר אחד ואף על פי כן נמשכין ממנו:
102
ק״גוהנה כשהם מחוברים באדם הרי הם אחד עם האדם ואם יגלחם הרי הם אינם נוגעים לעצמיות נפשו ואינם פועלים בו שינוי המהות כן ההתמשכות שנמשך מבחינת כתר להתהוות ממנו חכמה ומדות הגם שהכל נמשכין מאתו יתברך וממנו הם נובעים אף על פי כן אינם בגדר ומהות אחד ממש כמו השערה לגבי המוח וגם אינם פועלים בו שום שינוי כלל ואף על פי כן מתאחד בהם לכן נקרא חפץ חסד בתיקוני דיקנא כי חפץ חסד זה הגם שנמשך ממנו יתברך אבל מאחר שאין להעריך אותו חס ושלום באיזה רצון וחפץ בבחינת מדות מאחר שאינו בערך התחלקות המדות חס ושלום לכן אין נערכים ממהותו הגם שהכל נמשך ממנו יתברך אבל אף על פי כן אינם פועלים במהותו חס ושלום שום שינוי כמו השערה לגבי המוח כנזכר לעיל בערכו אבל אף על פי כן הוא והם הכל אחד על ידי בחינת אין כנזכר לעיל: וזה אי אפשר בשכל האדם להשיגו איך יהיו ויתהוו שני הפכים שאינם שייכים למהותו כלל ואף על פי כן מתייחד בהם בתכלית היחוד מחמת שהוא יתברך כל יכול לחבר שני הפכים ביחד:
103
ק״דלכן נאמר באדרא רבה קדישא ווי למאן דאושיט ידיה בדיקנא קדישא דהיינו להעריך חס ושלום החפץ חסד אליו לומר חס ושלום שהוא חפץ חסד זה אפילו בכח חס ושלום לדבר ולהרהר באין סוף שום שינוי והתחלקות והתרבות כי אם להאמין בבחינת אמונה למעלה מן השכל שהכל נמשך מאתו ואף על פי כן אינם נוגעים לעצמותו להיות מתרבה בהם חס ושלום אלא מיוחד בתכלית אפילו אחר התפשטותו יתברך בהם ובבחינת המשכה זו בגילוי מדותיו יתברך שייך לומר הוא היודע והוא הידוע והמדע דהיינו הגם שנמשכו ממנו בבחינת ידיעה שהם המדות אף על פי כן הם הכל אחד ומיוחד בהם אפילו אחר התפשטותו בהם אבל בבחינת עצמותו יתברך המתמשך בהם שלא בבחינת המשכתו יתברך למדות אינו שייך לומר זה כלל חס ושלום מאחר שאינו בגדר מדע כלל כמבואר בהגה"ה משער היחוד ואמונה ודי למבין:
104
ק״האשר על פי כל הדברים האלה תבין שראשית ההתגלות מאין סוף יתברך להתגלות בבחינת ספירות וכלים הוא על ידי כח ההיולי שהוא בחינת הכתר הנקרא אין שהוא כח הפלא אבל עצמותו יתברך בבחינת אין סוף אין לתאר אליו מדת אין חס ושלום אדרבא כי הוא מקורא דכל מקורין והוא כולל הכל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין והכל הוא בכח אין סוף יתברך כי אם בבחינת המשכה הוא שנקרא כתר ואין שלא נודע מקום מוצאו של המשכה מצד אין סוף ובחינה זו הוא הפלא ואין מצד שאין לתארו באין סוף יתברך נמצא הבחינה זו הוא גם כן נאצל ממנו ולכן נקרא גם כן אצילות הראשון כידוע שראשית אצילות הוא הכתר:
105
ק״ולכן נאמר בתיקונים על כתר כתרא עילאה אף על גב דאיהו אור צח ומצוחצח אוכם הוא קדם עילת העילות דהיינו הגם שהכתר הוא מכוחו השוה יתברך אשר אין בו שום חילוקי דרגין כלל לכן נקרא אור צח דהיינו שהוא זך ונקי מכל תערובות דרגין כלל כי אם כוחו השוה אף על פי כן מאחר שהוא בבחינת המשכה אוכם הוא קדם עילת העילות שהוא אינו בערך המשכה כלל ושוה בתכלית ההשוואה בלי אשר יאמר עליו איזה כח וחילוק דרגין אבל בכתר הגם שהמשכה זו היא גם כן מכוחו יתברך: אף על פי כן בכח המשכה זו יש בה שורש לדרגין מאחר שהוא עומד להתמשך לכן נאמר עליו ישת חשך סתרו כי יש בהמשכה זו בחינת חשך שהוא הסתרת אור אין סוף יתברך:
106
ק״זולכן נקרא מקור לנאצלים וגם הוא עצמו נקרא נאצל כפי שביאר הרמ"ק זכרונו לברכה אך לרוב הקורבה שבו למאציל יתמצע בין מאציל לנאצלים כנזכר לעיל. גם הראב"ד זכרונו לברכה ביאר עליו שהוא עילה ראשונה מעילתו ואין הפרש ביניהם כי אם שזהו עילה וזהו עלול אבל הכל הם כח אחר אך בסיבתו נאצלו הדרגין עד כאן לשונו עיין שם: דהיינו מאחר שהוא בחינת המשכה וכל המשכה הוא לדבר גילוי ואין גילוי אלא לזולתו בסיבתו נאצלו הספירות שהם כלים בבחינת חילוקי דרגין מתחלקים בחכמה ומדות בבחינת תשע דרגין דאצילות המתחלקין כמבואר לעיל דהיינו שנאצלו ממנו כח חכמה ובינה איך יהיה ההתחלקות באיזה פרט ובאיזה אופן יהיה בהם גילוי יחודו יתברך בכל פרט ומסיבת חכמה נאצל החסד דהיינו שיהיה המשכה ממנו יתברך לזולתו בבחינת חסד והמשכה ומסיבת חסד מאחר שיש לו חסד להתמשך נאצל בחינת נצח דהיינו התגלות ההמשכה בגילוי וכן הוא בקו שמאל בינה גבורה הוד וכן בקו אמצעי דעת תפארת יסוד כנזכר לעיל:
107
ק״חאך הגם שנאצלו ממנו חכמה ובינה נאמר עליו אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כי אנת הוא אומר על כתר כידוע דהיינו הגם שהכל הוא בחכמה וכוונה מיוחדת בכל הדרגין אף על פי כן לא ידיעא דהיינו למשל מחכמה שבאדם הרי בהשכלתו יודע אותו הדבר איך הוא שייך לנפשו ואיך יעשה אותה באיזה אופן כי מאחר שהוא נברא והוא צריך להדבר הזולת והזולת חלוק ממנו ונצרך לחברו אליו ידיעא החכמה ומחייבת המשכתו לדבר זה על פי החכמה אבל הוא יתברך אין זולתו ואינו בערך שום דבר ואין צריך לכל דבר ואין דבר זולתו אשר יאמר עליו כי מחמת החכמה והבנה שבו הוא מתמשך בהדבר מאחר שאינו בערך חכמה כנזכר לעיל כי אם שהאציל החכמה ובהתמשכותה בבחינת נבראים נתגלה החכמה שיהיה ההתגלות וההתהוות באופן זה דייקא אך הגם שנאצל ממנו יתברך חכמה לא תאמר שהחכמה תחייב זה ההמשכה כי החכמה לא ידיעא הגם שבכל דבר יש השכלה וטעם ידוע הוא מחמת שהאציל ממנו יתברך מהות החכמה אז היא נעשה חכמה ושכל אבל לא שהחכמה תחייב המשכה זו כמו למשל חכמי הטבעיים יש להם חכמה והשכלה בטבעים שמחמת שטבע זה קר ולח וזה חם וזה יש בו כח המושך וזה יש בו כח הדוחה מחברים זה עם זה על פי החכמה אבל שידעו וישכילו מדוע נטבע זה הטבע בזה זה אינם מבינים כלל:
108
ק״טוזהו באמת מפלאות הבורא יתברך הנמשך בטבע הזו ואם היה ברצונו יתברך להטביע טבע אחר היה בו השכלה לפי הטבע ושורש הטבע אין משיגים שום בריה בשום השכלה כן הם הספירות הוא הכל בבחינת חכמה איך להתמשך זה בזה ואיך להמשיך מהם בריאת כל דבר ודבר בכוונה והשכלה מהבורא יתברך בכל דבר בכדי לגלות יחודו יתברך אך לא שיהיה מכריח החכמה והשכלה שורש היחוד באופן זה דייקא ולא באופן אחר כי יכול להיות בכמה אופנים לאין מספר ומדוע דייקא על פי השכלה זו ולא על פי אחרת זהו לא ידיעא.
109
ק״יוזהו אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כי אנת הוא כתר ופלא שהכל הוא מבחינת פלא וכן הם בכל המדות לכן נקראים נאצלים שהם התהוות חדשה שאינם שייכים לעצמותו כי הוא יתברך מושלל מכל אלו אך אף על פי כן הוא מיוחד בהם על ידי בחינת כתר כנזכר לעיל וכל ההתחלקות הנזכר לעיל נקרא זעיר אנפין לכן נקרא בעל תשע ספירות לכן שורשו הוא מהכתר והוא הכל אחד כי הוא זעיר אנפין הוא עתיקא כי כל מדותיו הוא בבחינת פלא:
110
קי״אלכן מבואר בעץ חיים שזעיר אנפין הוא מחסד גבורה תפארת דאריך אנפין הגם שבאריך אנפין עדיין אין בו חילוקי דרגין כי עליו נאמר ולאו מכל אילין מדות כלל מאחר שהוא עצמותו יתברך אשר אינו בערך חילוקי דרגין כלל אך מאחר שבהמשכה זו נתרשמו ונרמזו החילוקי דרגין בהעלם כי מאחר שנמשך מכוחו יתברך המשכה להיות גילוי ואין גילוי אלא לזולת נמצא בכח הגילוי הזה מוכרח להיות (בבחינה זו) כל התשע חילוקי הדרגין דהיינו בחינת ראש תוך סוף ראש הוא ראשית הגילוי הוא הכוונה שבו והתוך הוא עצם הגילוי והסוף למי יתגלה כי בכל דבר המשכה מוכרח להיות התשע כוחות הנזכרים לעיל. הגם שחס ושלום להעריך בכוחו יתברך איזה התחלקות מאחר שהוא יתברך בהשוואה גמורה כי אם הוא יחיד כו' כנזכר לעיל אף על פי כן מאחר שעומד להתמשך בבחינת גילוי הרי יש בהמשכה זו כל מה שעתיד להתגלות אבל אינם בערך תפיסה כלל והם חסד גבורה תפארת דאריך אנפין שהוא כח המשכתו יתברך שבבחינת כתר שהוא הפלא והוא האין מהם נעשו התשע ספירות דזעיר אנפין המתחיל מחכמה שהם בחינת ספירות דאצילות כנזכר לעיל:
111
קי״בוהגם שבבחינת כתר גם כן מוכרחים להיות כל התשע בחינות בהעלם דהעלם כי מאחר שנאצל חכמה מבחינת הכתר מוכרח להיות בכתר החכמה גם כן בהעלם דהעלם אבל אינו בערך השגה כי אם החכמה שנגלה בזעיר אנפין אין להעריך החכמה והמשכתה כי אם בבחינת פלא וכל בחינת החכמה שנאצלה אין לתאר בחינתה כי אם ההמשכה שנמשכה בבחינת פלא אבל שורש החכמה ומקורה הכלולה בבחינת האין אינה בבחינת התגלות: והנה כל בחינת המשכה הוא על פי מדות דהיינו על ידי מדת החסד והגבורה והתפארת על ידי בחינתם הוא ההמשכה והשכלתם והבנתם של ההמשכות אלו מאיזה טעם יהיה החסד זהו נקרא חכמה בינה דעת כידוע והנה כל בחינת הזעיר אנפין הוא נמשך מכתר שהוא הפלא כמבואר לעיל לכן מחסר גבורה תפארת דאריך אנפין שהוא המשכה מכחו הפלא נתגלו בבחינת זעיר אנפין כנזכר לעיל:
112
קי״גאבל החכמה בינה דעת של ההמשכה דהיינו ההשכלה וההבנה של בחינת המשכתו יתברך בבחינת פלא הרי הם אינם בערך גילוי כלל אשר על החכמה זו נאמר ונעלמה מעין כל חי ולא ניתנה להתגלות: לכן כל עיקר גילוי התשע ספירות דזעיר אנפין הוא מבחינת חסד גבורה תפארת דווקא ודי למבין:
113
קי״דועל זה מבואר בזוהר הקדוש פרשת נח (דף ס"ה.) תשעה היכלין אינון דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימא בהון וכו' ותשעה היכלין אינון תשע ספירות שבאריך אנפין והם נקראים היכלין כמו למשל בהיכל שהוא דירת המלך וכל התגלותו בשם כן כביכול בתשע ספירות שבאריך אנפין בהם מתגלה עצמותו יתברך בבחינת אין סוף ממש אבל לאו אינון נהורין כי נהורין נקרא הגילוי בבחינת הרגשה שהם נצח הוד יסוד ורוחין הם חסד גבורה תפארת ונשמתין הם חכמה בינה דעת ולכן אמר דלאו אינון נהורין שיאמר עליהם חס ושלום איזה גילוי מאחר שאינו בערך גילוי ולאו אינון רוחין כי הם אינם בערך מדות שהם התחלקות כי מאחר שהוא שוה יתברך אין שייך בהמשכה זו איזה התחלקות ולאו אינון נשמתין דהיינו חכמה בינה דעת שהם בחינת נשמתין כידוע כי חכמה בינה דעת הם מחיים את כל דבר למשל הנשמה המחיה את הגוף אשר משכן הנשמה היא במוח כי על ידי השכלה והבנה נמשך חיות להתמשך באהבה וחסד והתגלות אבל התשעה היכלין אין לומר עליהם נשמתין דהיינו שיהיה המשכה על פי שכל או שיהיה איזה טעם ודעת להמשכה זו כי על פי שכל לא יושג שיהיה איזה התגלות לכן אמר ולאו אינון נשמתין כי הגם שלכל דבר המשכה מוכרח להיות איזה טעם להמשכה ואופן ההשכלה איך ומה יהיה ההמשכה אבל אינם מושגים כלל ועל זה אמר ולא אית מאן דקיימא בהון דהיינו הגם שרואים שהכל נמשך ממנו יתברך וכל ההמשכות הכל מאתו יתברך אך אי אפשר לקיימא בהון איך יהיה זה מאין סוף אשר אינו בערך המשכה ואין זולתו הגם שבוודאי יש בזה חכמה אבל נעלמה מעין כל חי ונקרא חכמה סתימאה שהוא חכמה שברצון ההמשכה זו לכן נקרא חכמה סתימאה דלא אתפתחא כלל כי אין לנו השגה כלל ועיקר טעם וחכמת ההשכלה זו:
114
קי״הלכן נאמר אלהי"ם הבין דרכה והוא ידע את מקומה כי אלהי"ם שהוא בחינת הצמצום הבין דרכה על ידי השערות ועל ידי הצמצומים נגלה הבנת התפשטותה בבחינת חכמה גלויה ומדות שבבחינת זעיר אנפין שהם דרכה כאדם שהולך מביתו לדרך כן בהתגלותה בבחינת דרגין כולם בחכמה עשית יש לכל דבר השכלה והשכלה זו נמשכה ממקור החכמה הזאת וזהו בבחינת דרך הנגלה על ידי בחינת אלקי"ם אבל והוא ידע את מקומה דהיינו הגם שנתגלה בבחינת גילוי אין בחכמה זו השכלה עצמיית שיחוייב על פי השכלה זו מקום למציאות כל פרט מכחו יתברך חס ושלום כי הוא חכים ולא בחכמה ידיעא לכן אמר והוא ידע את מקומה והוא נאמר על אין סוף יתברך שנקרא הוא בבחינת נסתר ידע את מקומה ומקורה ממקור כל המקורות הנמשך מכוחו השוה אשר שם הוא גנוז בתכלית הגניזות כו':
115
קי״וולכן נאמר והחכמה מאין תמצא דהיינו שיהיה התהוות חכמה הוא בחינת אין שאינו מושג כלל מקום מוצאה כי לכל דבר המתגלה אתה מוצא טעם להגילוי הזה כמו למשל בכח האדם תמצא שיש בכחו דבר השכלה להשכיל ולהבין השייכות לנפשו מדוע יומשך לדבר זה ואיך היא נצרכת לו וטעם מובן בזה אבל אין נקרא שאין מוצאים מקום להשכלה זו בהעלם שיהיה שייך התפשטות העולמות אליו יתברך וטעם המשכתו יתברך אליהם לכן נקרא מאין תמצא בבחינת מציאה דייקא כאדם שמוצא מציאה שלא היה דעתו על דבר זה בשכל וכו' ודי למבין:
116
קי״זוהנה כלל יחוד האצילות נקרא בשם הוי"ה ברוך הוא באותיותיו ובו תלוי יחוד עשר ספירות דאצילות המרומז באותיותיו והוא נקרא שם העצם כי השם הזה הוא נובע מעצמותו יתברך ביחוד עצום עם כל עשר ספירות שהם כוחות האצילות לייחדם במאצילם ברוך הוא ועל זה נאמר אני הוי"ה לא שניתי כי הוי"ה יתברך הוא המהוה את הכל בכל חילוקי הפרטים והכל נמצאו מאמיתיות המצאו והוא כוחו יתברך לבדו הנחלק בכל הפרטים לכן יש בהוי"ה ארבע אותיות שהם בבחינת חילוק הדרגין כי יו"ד הוא חכמה ה' הוא בינה וא"ו הוא מדות וה' תתאה הוא מדת מלכותו יתברך והגם שנמצאו בו כל הפרטים בכל חילוקי הדרגין אף על פי כן לא שניתי שלא נשתנה בהם כי הכל הוא אחד פשוט כמו קודם הבריאה כנזכר לעיל ושורש יחודו הוא על ידי קוצו של יו"ד הוא הכתר כנזכר לעיל הוא המייחדם בהשוואה גמורה:
117
קי״חעל זה נאמר בספר יצירה עשר ולא תשע להורות היחוד העצום שעל ידי הכתר שהוא בחינה העשירי ולכן נקראים ספירות שמהם נספרו כל ההתחלקות גם לשון ספיר הוא אבן טוב שמאיר ביותר ויש בו כל הגוונין כן על ידיהם נגלה כבודו ויחודו יתברך על ידי בחינת כל חילוקי הדרגין ואף על פי כן הם אחד והם למעלה מהשכל איך יהיו שני הפכים כאלה לכן נאמר בלי מ"ה שהם בלי מהות כלל כי כל מהות חלוק מחבירו כי זה מהות אחד וחבירו הוא מהות שני אבל הם בלי מהות כלל רק שהם כח אחד מיוחד ואף על פי כן יש בהם כל ההתחלקות:
118
קי״טולכן אמר כשלהבת הקשורה בגחלת כמשל השלהבת כשעודינה בגחלת אינה נגלה כלל לדבר בפני עצמה רק שהיא קשורה בגחלתה וכאשר ינפחו אותה להוציאה מגחלתה בגילוי אזי יכולה להדליק כמה מיני עצים וכמה נרות לאין מספר ויהיה נגלה ממנה כמה מיני אורות ושלהבת לאין מספר והכל הוא מהשלהבת וכאשר היא בגחלתה אינו נראה כלל למהות בפני עצמה כך הם כביכול הספירות הגם שמהם ועל ידם הוא כל ההתחלקות בהתגלותם לנבראים לאין מספר אבל באמת הם כח אחד מיוחד והכח הזה היא המגלה כל הכוחות לאין מספר אבל המשל אינו דומה לנמשל מכל צד כי אם בזה הוא דומה שכל השלהבת היוצאים לכמה מיני שלהבות הם הכל כח שלהבת אחת ואינה נגלה לשלהבת כלל כשהיא בכוחה אבל בזה אין דומה כי השלהבות כאשר נתגלו בעץ או בנר הרי היא נפרדה מגחלתה ונאחזת בדבר אחר בבחינה אחרת אבל לגביה יתברך אפילו אחר התגלותם לא נפרדו חס ושלום ממהותו ולא נשתנו לכח אחר כי אין זולתו ואין חוץ ממנו רק הם מיוחדים בתכלית האחדות אפילו אחר גילויים כמו שהם במקורם קשורים לכח אחד כן הם אפילו אחר גילויים ודבר זה הוא מפלאות הבורא יתברך שאין בו שום תפיסה והבנה בשום שכל שיהיו שני הפכים כאלו.
119
ק״כועל זה אמר בספר יצירה צפייתן כמראה הבזק למשל הבזק מתגלה לפום שעתא וכאשר מסתכלין בו הוא אינו במציאות כלל ככה הם הספירות אשר נתגלו מהם כל הכוחות בכל ההתחלקות וכשתרצה לעיין בהתחלקותם הם הכל כח אחד מיוחד ולא תמצאם כלל להתחלקות ולכן דברו בהן ברצוא ושוב כמו למשל שרואה איזה דבר בשכלו שכך הוא ואינו משיגו איך הוא ורץ לבו להשיגו ואחר כך כשרואה שאינו יכול להשיגו הוא שב מזה ההשגה ומאמין בה שהוא כן כן אם רץ לבך שוב למקום דהיינו אם רץ לבך להשיג איך הוא התחלקותם שוב למקום שהיית בו דהיינו שאין זולתו וגם פירוש למקום הוא מקומו של עולם דהיינו שישוב לבחינה זו להאמין שהכל אחד בלי התחלקות כלל וזהו נקרא אצילות שהם שני פירושים לשון הפרשה ולשון אצלו כי מאחר שהוא יתברך שוה בתכלית ההשוואה ופשוט בתכלית הפשיטות הרי חס ושלום לייחס בכוחו יתברך שום התחלקות דרגין כמבואר לעיל שהפשוט אין בו ערך שום התחלקות כי אם לבדו כאשר הוא וכל דרגין הם הרכבות ומאחר שהוא פשוט אין להעריך אליו שום דרגא חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם רק האציל ממנו כח חילוקי הדרגין שהוא כח חדש ממש מהעדר אל הויה לכן נקרא אצילות לשון הפרשה אך כל זה הוא כאשר אנו רואים בחילוקי הדרגין בכוחו נקרא אצילות הפרשה אבל באמת אין מהות חדש אצלו ואין דבר מתחלק בכחו לכן נקרא אצילות לשון אצלו דהיינו שכל הכחות הם אצלו מיוחדים בכחו ולא יצאו להתחלק למהות אחר והכל הוא על ידי כתר המייחדם:
120
קכ״אלכן מכנים המקובלים הכתר לראשית אצילותו יתברך כמבואר לעיל כי המאציל ברוך הוא גילה מכחו יתברך בבחינת אין סוף השוה המשכה להיות נמשך ממנו התגלות מכחו האין סוף בכל מה שיכול להתגלות מכחו יתברך והנה כח הגילוי הזה נקרא גם כן אצילות הגם שהוא עדיין כחו יתברך בהשוואה אף על פי כן הגילוי הזה הוא הויה מחודשת מאחר שאין סוף יתברך בעצמותו אינו בערך גילוי כלל ועיקר מאחר שאין זולתו יתברך למי יתגלה גם הוא יתברך למעלה מכל השגות ורעיונות איך יתכן עליו גילוי גם הוא פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום הרכבה איך יתכן לומר עליו שום גילוי כי כל הגילויים הם מהרכבות כמה כחות ביחד מתגלה כח זה בכח זה להתקשר עמו:
121
קכ״באבל אין סוף יתברך הוא כח אחד פשוט לכן אין לומר על בחינתו יתברך גילוי: גם לכל דבר גילוי יש דבר הקודם לו המכריחו להגילוי והגילוי בעצמו ודבר שמתגלה בו כמבואר מה שאין לומר כן חס ושלום באין סוף כל אלו הבחינות אשר על כן נקרא הגילוי הזה שבבחינת הכתר אצילות דהיינו בחינת הבדל והפרשה וגם אצילות שהאציל ממנו דהיינו שהמשיך כח חדש שאינו ממהותו אבל מחמת שהגילוי עדיין לא יצא להתהוות מהות בפני עצמו כי המשכה זו היא מכח השוואתו יתברך אשר עדיין לא יצא לכלל חילוקי דרגין כי אם המאציל יתברך גילה ממנו כח פשוט כאשר הוא בעצמו יתברך אשר אין זולתו ואין עוד מלבדו והוא כולל הכל בהשוואה גמורה בלי שום הרכבות כחות כלל כי אם פשוט בתכלית הפשיטות לכן לא נמנה בכלל הספירות כי אם שהוא כתר עליהם ולכן נקרא ממוצע בין מאציל לנאצלים כי מצד בחינת הגילוי הוא ראש לנאצלים ובחינה זו משתווה עם הנאצלים שהגילוי הוא בחינת נאצל כנזכר לעיל אבל מצד מהותו בעצמו שהוא כחו יתברך בעצמו בבחינת השוואה גמורה בלי שום התחלקות כלל נקרא בבחינת המאציל יתברך שהוא בחינת השוואה גמורה ולכן הוא ממוצע ביניהם:
122
קכ״גולכן נקרא כתר כי כמו למשל הכתר כשהוא על ראשו של אדם הוא בכלל האדם ונחשב ממהות האדם אבל מהות עצמו אינו ממהות האדם כן הוא בנמשל כביכול כי בהשפעתו והמשכתו לאצילות נקרא בבחינת אצילות אבל במהותו בעצמו אינו מערך אצילות לכן מבואר בזוהר הקדוש ובעץ חיים שאסור לכנות בכתר הזה בחינת כלים כי כלים מורים על התחלקות אבל חס ושלום לומר בהמשכה זו איזה התחלקות כי הוא מכחו השוה יתברך כנזכר לעיל כי עיקר שם כלים הוא בזעיר אנפין שזעיר אנפין עיקרו הוא בחילוק דרגין וכל בחינת חילוק דרגין הוא בבחינת כלים כמו למשל כלי ביד האומן שהוא דבר נבדל ממהותו ובו מוציא פעולות רצונו ומחשבתו כן החכמה והמדות הם כלים להתהוות ממנו חילוק דרגין לאין מספר כי על ידי החכמה מתחלקים הדרגין בהשכלה איך יתחלקו ובאיזה אופן יתחלקו ואיך יהיה אופן המשכתם ואיך יתקשרו למקורם ובחסד הוא עצם ההתגלות כנזכר לעיל בזה יומשך התגלות ובזה יומשך חסד זה כו' וכן על ידי נצח הוד יסוד הם הגילוי של כל ההתחלקות הכל כמבואר:
123
קכ״דלכן נקראו כלים לגבי התחלקות הדרגין הנראים והם דבר נבדל ממהותו יתברך בבחינת אצילות אבל הגם שנקראו כלים אף על פי כן איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי איהו נקרא כח המשכתו בכלל להוות בעלי גבולים בבחינת כל דבר המתהווה בעולם וחיוהי הוא אורו יתברך האין סוף המתמשך בהמשכה זו וגרמוהי הם הכלים שהם בחינת הספירות כנזכר לעיל הכל הוא חד ממש בלי שום התחלקות כלל ומיוחדים בתכלית ההשוואה כאשר הם בכחו יתברך בכח אחד מיוחד בלי שום שינוי על ידי כחו השוה המיחד כל ההתחלקות שהוא הכתר:
124
קכ״הלכן הוא זעיר אנפין הוא עתיקא ממש מאחר שאינו משתנה כלל כי אם שהוא כח אחד פשוט כנזכר לעיל כי אם מצד חילוקי הדרגין הנגלים לנו פעולות כחות המתחלקים שהם בכחו יתברך נקרא בשם זעיר אנפין וכח המייחדם נקרא בשם אריך אנפין אבל באמת הם הכל כח אחד בהשוואה גמורה וכל ההרכבות הנקראים בספירות שזה מורכב בזה וזה מתקשר בזה עד אין קץ כמבואר בזוהר הקדוש וככל ספרי המקובלים כל ההרכבות הם הכל מצד כחות הנגלים לנו שמורכבים ומתקשרים זה בזה הכל מכחו יתברך אנו מדברים ההרכבות בכחו יתברך כי ממנו הכל לכן אנו מדברים הכחות האלו באצילות אבל חס ושלום לומר שיהיה בבחינתו יתברך איזה הרכבה או איזה כח משונה מחבירו חס ושלום מאחר שהוא פשוט ואין זולתו איך יהיו בו חס ושלום איזה כחות משונות והרכבות וכל הרכבות הכחות כל אחד בחבירו וכל ספירה בחבירתה הכל הוא מסטרא דילן כמאמר האידרא לא שנא ולא שני ולא ישתני כמו שהוא קודם בריאה פשוט בתכלית הפשיטות כן הוא אחר הבריאה בלי שום הרכבה כלל וכל השינויים הוא רק מסיטרא דילן כמאמר רעיא מהימנא ומסטרא רילן שניא אבל אצלו יתברך הגם שכל הכחות הכל נמשכו ממנו יתברך והוא המחלקם אף על פי כן אינו משתנה בהם כי אצלו יתברך כל הכחות שוים בהשוואה גמורה ממש בלי שום הרכבה ושינוי כלל מה שאין כח בפה לאומרו ובשכל לחשוב איך הוא כי הוא אינו בערך השכלה כלל כמבואר לעיל:
125
קכ״ווזהו פירוש המשנה של ספר יצירה עשר ספירות בלי מ"ה נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת הקשורה בגחלת שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר דהיינו שעשר ספירות הם בלי מהות כלל הגם שהם מחולקים בהשפעתם אבל אין לכל השפעה מהם מהות בפני עצמו שיאמר עליו זה מהות זה וזה מהות זה כי הכל הם מהות אחד מכוחו יתברך השוה אשר לא נודע מהותו כלל כי כל מהות יש לו כח מיוחד כמו למשל הצומח יש לו מהות וטבע שבצומח וכן במהות החי והמדבר יש לו מהות הכוללו וכל מהות מחייב המשכה ממנו לפי ערכו ומהותו אבל הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת אין סוף יתברך הגם שממנו נתהוו כלל הנמצאים והוא כוללם אין לומר עליו שהוא איזה מהות שמחייב שיתהווה ממנו לפי ערך מהותו כי אין דבר נמצא מחוייב מציאותו ממנו יתברך כמאמר הרמ"ק זכרונו לברכה שהבאתי לעיל הגם שהוא מקור לכל ההתהוות והוא מהות כל המהותים ומקור כל המקורים אך לא נודע מהותו כי מהותו אינו בערך ידיעה כלל שיחייב איזה המשכה ממנו גם אין לומר עליו מקור ושורש כי כל מקור ושורש להמשכה ההמשכה הנמשכת ממנו יש לה אחיזה במקורה ושרשה אך שם היא נעלמת ואם כן יש איזה שייכות ההמשכה למקורה ושרשה כידוע אבל אין סוף יתברך הגם שהכל נמשך ממנו אין לההמשכה שום שייכות ואחיזה בערך דערך בבחינת מציאות כלל רק הכל בהשוואה גמורה אצלו רק הוא שורש כל השרשים וכמבואר לעיל לכן הספירות הגם שיצאו לחלק גם כן אין להם מהות כלל כי הכל הוא בכוחו יתברך כנזכר לעיל לכן נעוץ סופן בתחילתן כי סופם הוא התגלותם לחילוק הנבראים בהתחלקות לא תימא אחר התגלותם בסופן שיש להם סוף איזה התגלות אחר חס ושלום לא כמו שהם מיוחדים בכוחם אלא סופן דהיינו התגלותם הוא בתחילתן דהיינו שהם נעוצים ומיוחדים בתחילתן ותחילתם שהם כוחם המיוחד בתכלית כנזכר לעיל הן בסופן אפילו אחר צאתם לחוץ בהתגלות הכל הם אחד וזהו כשלהבת הקשורה בגחלת שאין לה מהות בפני עצמה כשעודינה קשורה בגחלתה וכמבואר לעיל כך כל ההתגלות מהספירות קשורים בכח אחד בלי מהות כלל שיאמר עליו זהו דבר בפני עצמו וזהו דבר בפני עצמו כי אם הכל אחד מיוחד:
126
קכ״זואמר הטעם שאדון יחיד ואין לו שני כנודע החילוק שבין יחיד לאחד כי תואר יחיד הוא דבר שהוא יחיד לבד ואין זולתו כמו בנך יחידך שלא היה לו כי אם יצחק והוא יחיד אבל תואר אחד הוא שני דברים המתאחדים זה עם זה ונעשו לאחדים כמאמר הכתוב וקרב אותם אחד אל אחד כו' והיו לאחדים בידך (יחזקאל ל"ז י"ז) גם אחד במספר נקרא אחד מפני שיש לו שני במספר קורא מספר אחד ומזה מונה השני כן הוא כביכול בבחינת רצונו יתברך שהוא הכתר שהוא גילוי ההמשכה מכוחו השוה אשר אין זולתו נקרא יחיד כי הוא יחיד בהמשכה זו מאחר שאין זולתו לכן אמר הטעם שכל הספירות כולם בלי מהות ומיוחדים כנזכר לעיל הוא מצד שאדון יחיד ואין לו שני כלל כי אין זולתו ואיך יתכן לומר עליו יתברך שום התחלקות וזולת אם כן אין לו שני כלל אם כן הסוף הוא בתחילה והתחילה הוא בסוף מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות אם כן אין לו ראש וסוף כלל כי כל ראש מורה על מהות בכוחו המתחיל והסוף הוא המשכה להיות נגלה ממנו איזה מהות אחר אבל מאחר שלא נודע מהותו כלל ואין לו שני אם כן הכל אחד ומה שמתחלקים הוא לגבי דידן ולגבי הגילוי וההתחלקות שם הוא נופל לשון אחד דהיינו הגם שאנו רואים התחלקות לאין מספר אף על פי כן הוא הכל המשכה אחת כי לאחד זה יש לו שני דהיינו כאשר יצאו לבחינת גילוי התחלקות לגבי הנבראים וזהו שני שנראים לנפרדים לכן אומרים אחר הגם שנתחלקו בחילוקים רבים אף על פי כן הם אחד ממש מחמת כוחו יתברך המייחדם שהוא אין לו שני כלל:
127
קכ״חולכן נקרא כתר יחיד וכל הנאמר בספירות נעוץ סופן בתחילתן וכו' וכשלהבת הקשורה בגחלת ואחד הכל בערך המתגלה מהם כי לכן נקרא ספירות שנספרו מהם ועל ידם הדרגין ועליהם נאמר בלי מ"ה וכשלהבת הקשורה בגחלת הכל מצד הנספר שהם דרגין המתחלקין לבריאה יצירה עשיה אבל בערכו יתברך שלא בבחינת המשכתו יתברך להוות הנבראים כי אם כוחו יתברך באמיתיותו הנמשך בהם ומהוום ומאחדם על זה נאמר ולפני אחד דהיינו שלא בבחינת עולמות כי אם בבחינתו יתברך מה אתה סופר מאחר שאין זולתו כלל לכן נקרא כתר יחיד:
128
קכ״טוהנה הגם שביארנו החילוק בין יחיד לאחד שיחיד הוא כתר קריאת שם זה דיחיד הוא בכתר דווקא כי הגם שכתר הוא גם כן בבחינת המשכה רק הוא יחיד בהמשכה זו הגם שבהמשכה זו נכללו כל הגילויים אף על פי כן הוא יחיד כמאמר רבותינו זכרונם לברכה יחידו של עולם כי הגם שיש עולם אף על פי כן הוא יחיד בעולמו שאין זולתו וכמאמר יחיד חי העולמים אבל שלא בבחינת עלמין ובחינת המשכה כי אם כאשר הוא לבדו אין לומר עליו אפילו יחיד מאחר שלא נודע מהותו כלל ואין נופל לומר עליו שם תואר כלל כי כל התוארים הם הכל מצד ההמשכה בבחינת שמצד עצמותו נקרא יחיד ובבחינת התמשכותו מצד עולמות נקרא אחד אבל בבחינתו בעצמו יתברך שלא מצד המשכה אין לתאר בו יתברך שום שם אפילו בחינת יחיד כי אם על צד השלילה לכן נקרא אין סוף ולא נקרא אין לו תחילה שאין סוף נקרא מצד המשכתו יתברך שלהמשכתו אין סוף ונקרא בערך המשכה הנמשך ממנו שיכול להתמשך עד אין סוף ומאחר שנגלה ממנו בחינת סוף בבחינת הנבראים נאמר עליו שהוא יתברך אין סוף אבל בבחינת תחילה שאינו בערך המשכה כלל אין לומר בו שהוא אין לו תחילה שזהו מורה שהוא בערך איזה מהות שיהיה שייך לומר עליו תחילה אבל אף על פי כן אין לו תחילה אבל חס ושלום לומר בו איזה מהות כי לא נודע מהותו אם כן אין בו מערך תחילה וסוף וכמבואר בפרדס כי אין לומר בו יחיד וקדמון וראשון כי אם על צד השלילה דהיינו יחיד שאין כיחודו וקדמון שאין כקדמותו כי מאחר שאינו בערך מהות השגה כלל מערך הנמצאים אין לומר בו שום דבר המורה על איזה מהות באיזה ערך כי אין לו תחילה מורה על איזה מהות אך אין לו תחילה אבל באמת אינו נודע מהותו כלל לכן אין לומר עליו שום דבר כי אם מצד ההמשכה והבן מאוד:
129
ק״לוכמבואר שאין לומר בו אפילו סתימו דסתימין כי אם סתימו דכל סתימין כי סתום הוא היפוך הנגלה ולגבי הנגלה שייך לומר עליו שהתגלותו איך הוא נגלה אינו ידוע לכן נקראו הספירות סתימין מצד התגלותם והתחלקותם ואף על פי כן הם הכל אחד בלי התחלקות כלל ובלי מהות כלל כנזכר לעיל לכן מהותם אינם בבחינת השגה לכן נקראו סתימין וזהו בבחינת התחלקות הספירות נקראו סתימין ונקראו אחד הגם שמתחלקין בחילוקי אופניהם אף על פי כן הם אחד באחדות ואיך הוא אחדותם הוא סתום כנזכר לעיל וכתר המאחדם נקרא סתימו דסתימין כי בחינת כתר לא יצא לחילוק דרגין כי הוא מכחו השוה אך מאחר שבא לכלל גילוי ההמשכה הרי יש בכחו כל הדרגין אבל לא בחילוק כלל לכן הוא יותר סתום אפילו מהספירות דהיינו שיהיה בכוחו כל הדרגין ואף על פי כן הם אינם במציאות כלל לכן נקרא אין כדבר שמבקשים אותו ואין מוצאים דהיינו שידוע הדבר שהוא מבקש שבוודאי נמצא שם אבל הוא אין שאין מוצאים אותו ככה הוא בבחינת כתר הוא מקור ושורש להדרגין וכח הדרגין המה בכח הזה וכאשר תבקשם בשם לא תמצאם לחילוק דרגין כלל מטעם כי אין זולתו יתברך כמבואר לעיל לכן נקרא סתימו דסתימין ונקרא יחיד אף על פי שבהמשכתו נכללו כל הדרגין אף על פי כן הוא יחיד בהמשכתו אבל על אין סוף בעצמותו יתברך שאינו בבחינת המשכה אין לומר עליו אפילו סתימו דסתימין:
130
קל״אלמשל מחכם גדול אשר חכמתו סתומה מהקטן ממנו נופל לומר בו שהוא סתום ממנו מאחר שהיא בערך חכמה אבל לומר על חכמה והשכלה שהוא סתום מהרומם אין נופל בו לומר לשון סתום הגם שהוא באמת סתום ממנו אף על פי כן אין נופל בו הלשון של סתום מאחר שאינן בגדר אחר כלל כך ויותר על כן מדרגות לאין קץ אין לומר על אין סוף יתברך אשר הוא נעלה רבוא רבבות מדרגות לאין קץ על ערך גילוי והשגה ואינו בכלל השגה כלל ואינו בערכם אין לומר בו לשון סתום מאחר שאינו בערכם כלל הגם שבאמת הוא סתום מכל רעיון אבל הוא לא בערך סתימין ונקרא סתימו דכל סתימין דהיינו דרך כלל כל מה שאפשר להעריך בחינת סתום בכללות אין סוף יתברך הוא סתום מכל כי סתימות שלו אינו בערך כל הסתימין הנזכרים לעיל ונקרא סתימה על צד השלילה גם יחיד אין לומר עליו כנזכר לעיל מאחר שאינו בערך דרגין כלל איך יתכן לומר עליו יחיד כי יחיד הוא היפוך השניות המתחלקים לבחינות שונות ובבחינת המשכתו בכתר הוא יחיד בהמשכתו אבל שלא בערך המשכתו כלל אינו בערך דערך לייחס אליו לשון יחיד מאחר שמצד עצמותו יתברך אין לתאר אליו הנמצאים למהות כלל: והארכתי בזה כי נצרך לידיעה זו מאוד כי ידיעה זו היא שורש ועיקר להבין יחודו יתברך והמבין יבין:
131
קל״בוהנה הגם שדברו המקובלים בעשר ספירות הגנוזות במאציל ברוך הוא כמבואר בכתבי תלמידי האר"י זכרונו לברכה ובלשון מקובלים הראשונים נקראים עשר ספירות הכמוסות במאציל ברוך הוא אל תאמר חס ושלום שיש בכוחו יתברך איזה חילוק דרגין אפילו בהעלם דהעלם חס ושלום לומר כן וכל האומר כן וכו' כנזכר לעיל בשם הראב"ד זכרונו לברכה כי מאחר שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות הוא היפוך החילוק חס ושלום המורה על כחות משונות והרכבות כנזכר לעיל:
132
קל״גאך להבין פירוש של גנוזות כי יש הפרש בין פירוש הלשון של סתום ללשון גנוז כי סתום הוא נופל על דבר הנגלה שאינו מושג התגלותו איך ומה הוא נקרא סתום כמו על שכל הנגלה ואיך הוא עמוק להשיגו נקרא סתום או אפילו דבר שלמעלה מהשכל כמו רצון שהגם שאין טעם לרצון אף על פי כן נגלה הרצון אך שהוא למעלה מהשכל נקרא סתימו דסתימין דהיינו שהוא סתום אפילו מהשכל העמוק אפילו כשתעמיק בכל העמקות שבעולם לא תשיגו שהוא למעלה מכל שכל אך כל זה הוא נגלה רק כשרוצים להשיג הדבר הוא סתום מכל רעיון ושכל לכן נקרא אין דהיינו שהדבר הוא במציאות אבל אינם מוצאים אותו:
133
קל״דאבל לשון גנוז הוא שאין הדבר במציאות כלל למשל גנזי המלך שהוא גנוז בלי התגלות מקומו כלל שאין שייך לומר לבקשו מחמת שאינו נגלה מציאותו כלל הגם שהכל יודעים שבוודאי יש לו גנזים אבל אינם יודעים מקומו ומציאותו כלל כן הוא כביכול בנמשל כי בבחינת ההמשכה הנגלה בנבראים הרי נגלה הדבר במציאות בכל פרטי הברואים והתהוותם בכל פרט ופרט בכוונה מיוחדת לכל נברא אך החכמה שבכל נברא והתחלקותה אינה מושגת לנו איך יהיה ההתחלקות באין סוף יתברך המהוום ומחיים ומקיימם בכוחו יתברך בכל פרט מאחר שהוא אינו בערך התחלקות כביכול כי אין זולתו ומחמת שאין דבר שחוץ ממנו יתברך בהכרח שכל פרטי התהוות הכל הוא מכוחו יתברך ואין מושג איך ומה הוא גם חכמת כל נברא הגם שנמשכה בחכמה לא ידיעא החכמה איך תחייב זה החכמה שיהיה דווקא באופן זה כמו שיתבאר לקמן לכן נקרא חכים ולא בחכמה ידיעא כמבואר לכן נקראו הספירות סתימין גם בבחינת כתר שהוא רצונו יתברך שהוא למעלה מהחכמה שאינו בערך חכמה כנזכר לעיל נופל עליו לשון סתימו דסתימין מחמת התגלות רצונו הנגלה בכל דבר שהוא הכל ברצון אך אינו מושג איך יהיה רצון אל אין סוף יתברך אשר הוא אינו בערך זה ואיך יצא לגילוי מבלתי זולת ההמשכה לזולת וזהו יותר סתים אפילו מהספירות כנזכר לעיל:
134
קל״הלכן נקראו סתימו דסתימין וזה נקרא בערך גילוי ההמשכה בבחינת המשכתו נופל שם זה בלשון המשכה אבל בבחינתו בעצמותו יתברך הגם שכל הנבראים הם הכל בכוחו יתברך מאחר שאין זולתו ואין עוד מלבדו נמצא כל הנמצאים הם כוחו יתברך לבדו מוכרחים להיות בכוחו כל הנמצאים אך הם גנוזים באופן שאין לבקשם כלל להתלות בו בחינת הנבראים וחילוקיהם שהם בחינת הספירות המחלקין כל דבר להתרשם שם אפילו איזה רשימו ומהות מהם אפילו בהעלם דהעלם אשר זה מורה חס ושלום לריבוי כחות בכחו יתברך ושינוי הכחות זה מזה וזהו הריסה גמורה חס ושלום לענין היחוד האמיתי כי באמת עיקר האמונה הוא שהוא לבדו יתברך בלי שום כח אחר חס ושלום כי אם כח אחד פשוט בתכלית הפשיטות והגם שכל התהוות הכחות מאתו יתברך ואין דבר שחוץ ממנו חס ושלום והוא יתברך נמצא בכל פרט מריש כל דרגין עד שילשול קטן שבים בהשגחה פרטיות על כל דבר ודבר והוא מהוום ומחלקם ובראם הכל בכוחו יתברך אך אף על פי כן חס ושלום להתלות בכוחו איזה חילוק כוחות אפילו בהעלם דהעלם לכן נקראים גנוזות הגם שכל ההתחלקות הם בכוחו יתברך אף על פי כן אין לבקש בכוחו לאיזה מציאות חס ושלום מאחר שלא נודע מהותו כלל וכמו שלא נודע מהותו כך לא נודע מהותם של הנמצאים איך הם בכוחו יתברך לכן אסור לשאלא ביה כלל ולא לרשמא ליה באיזה רשימו בהעלם דהעלם לאיזה דרגין חס ושלום:
135
קל״ולכן כל חילוקי הדרגין הנמצאים נקרא בשם אצילות ובריאה דהיינו שכל בחינות התחלקות הנגלים לגבי דידן מחמת שאין להעריכם חס ושלום למהותו נקראים נאצלים בבחינת מהות חדש וזהו לגבי הנגלה אבל לגבי אמיתיותו יתברך הוא משתווה ומתייחד בהם בבחינת השואה גמורה על ידי בחינת כתר כנזכר לעיל ובזה הרשונו לדבר דהיינו ליחד כל הנמצאים אליו יתברך ושהכל הוא ממנו יתברך כל פרט ופרט ואף על פי כן הוא מיוחד בהם אבל בכוחו לבדו יתברך אסור לדבר כלל אפילו לשאלא ביה איך הם בכוחו יתברך שזה מורה על איזה יחוס וערך איזה התחלקות אך לא נודע איך הוא וחס ושלום להעריכו באיזה ערך ויחוס לחילוקי דרגין כי הוא נעלה מהם בלי קץ לכן נאמר דלא לשאלא ביה כלל כי אם השאלה הוא בבחינת המשכתו יתברך שהוא בחינת כתר שם הוא השאלה היאך נמצאו ממנו הדרגין מאחר שאין בערך ההתגלות אך לא למנדע דהיינו שהשאלה יהיה באופן שלא למנדע רק לייחדם בלי שום התחלקות וכמבואר לעיל בהגה"ה:
136
קל״זוזהו שמבואר בזוהר הקדוש כי אית עתיקא דלא קיימא לשאלא כלל ואית עתיקא דקיימא לשאלא ולא למנדע ואית דקיימא לשאלא ולאתבא כי עתיקא דלא קיימא לשאלא הוא בבחינת אין סוף יתברך בעצמותו שלא בבחינת המשכה אסור לשאלא ביה כלל איך הם בכוחו האין סוף יתברך מאחר שהוא אינו בערך השגה כלל ועיקר אין לשאול על מהותו יתברך כלל. והנה אף על פי דלא קיימא לשאלא אין הפירוש שלא להעלות על מחשבתו כלל כי אדרבה כל עיקר ההתבוננות ועבודתינו הכל הוא לקשר לאין סוף יתברך כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אליו ולא למדותיו וכמאמר הזוהר הקדוש פרשת צו (דף כ"ו) אתדבקותא דכהני וליואי וישראל עד היכן היא סלקא אמר ליה הא אוקימנא עד אין סוף דכל קישורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע דרעוא דכל רעוין ביה עיין שם:
137
קל״חוהנה מבואר בכמה מקומות שכל ההתקשרות הוא הכל לאין סוף יתברך רק הפירוש הוא שההתבוננות הוא שלא לשאלא דהיינו שהוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע ולקשר כל הדרגין אליו יתברך ולבטלם שלא בבחינת ידיעא כלל ולהתבונן שהכל הוא בכוחו יתברך בבחינת אין סוף וכל הנמצאים הכל בכח עצמותו אבל שלא בבחינת ידיעא וזהו דיוק לשון הזוהר הקדוש דכל קישורא ויחודא ושלימו דהיינו לקשר כל הדרגין המתגלים בבחינת חילוקי הנפרדים אליו יתברך ולייחדם בכחו יתברך דהיינו הגם שיצאו לחלק אף על פי כן המה מיוחדים בלי שום שינוי אך שלא תימא שיש חס ושלום איזה חילוק דרגין בכחו יתברך רק שהם מיוחדים לכן אמר ושלימו דהיינו שהוא יתברך שלם בתכלית השלימות באופן שלא תמצא בכוחו יתברך שום בחינת חילוק דרגין כלל כי בבחינת חילוק הדרגין אינו נקרא שלימות כי הדרגין מורים חיסרון שאין דרגא אחד דומה לחבירו וחלוק מחבירו כנזכר לעיל אבל הוא כביכול שלם בתכלית השלימות בלי חילוק דרגין כלל וזהו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע כלל לכן אסור ההבנה והשאלה במהותו כלל:
138
קל״טובחינה זו נקרא עתיק יומין ורישא דלא אתיידע כי הגם שנקרא רישא כי ממנו הכל אבל לא אתיידע מה בההוא רישא ולכן נאמר באדרא זוטא עליו רישא דלאו רישא כי הגם שהוא רישא שממנו נמשך הכל נמצא הוא ראש לכל הנמצאים שהכל נמצאים מכחו יתברך אף על פי כן הוא לאו רישא כי רישא מורה על הסוף שנכלל בהראש ויש איזה שייכות להסוף עם הראש מאחר שנמשכו ממנו אבל במאציל כביכול אין לומר שיש איזה שייכות להדרגין בכוחו יתברך לכן נאמר עליו דלאו רישא הגם שהכל הוא בכוחו יתברך אך איך ומה הוא לא ידיעא כלל ולא קיימא לאתיידע ועל האי איקרי ברח לך אל מקומך שלא להתבונן בו כלל איך ומה רק לקשר ולייחד ולאצנעא בההוא צניעו ודי למבין:
139
ק״מוזהו בבחינת התקשרות כל הדרגין לייחדם אליו יתברך אבל בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת הדרגין כלל אסור אפילו לדבר ולהרהר בזה לכן מבואר בעץ חיים שממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר כלל כי מלכות דאדם קדמון הוא ראשית הגילוי מאין סוף ברוך הוא בבחינת אצילות והגילוי הזה הוא מלכות דאדם קדמון לכן בזה מותר להתבונן לקשרם אליו יתברך בבחינת צניעו דלא אתיידע ושלא בדרך השאלה דהיינו להתבונן שאין לשאלא כלל אבל לעילא מן זה מאן איהו דעביד רעיונא כו' ועתיק הוא מלכות דאדם קדמון כידוע בעץ חיים בזה הוא ההתבוננות בבחינת התקשרות בבחינת שלא לשאלא כנזכר לעיל אבל בערד עצמותו שלא בבחינת גילוי אסור בזה העסק כלל אפילו שלא בבחינת שאלה הגה"ה ומה שמבואר בעץ חיים בענין אדם קדמון הכל הוא בבחינת חיצוניות בבחינת הנמשך מאתו אבל בבחינת פנימיות הוא עצמותו מפורש בתוכו שאסור לדבר וגם בחיצוניות מדבר בדרך השאלה והמבין יבין ואם ירצה השם לקמן נבאר זה באריכות עד כאן:ועתיקא דקיימא לשאלא ולא למנדע הוא בחינת אריך שהוא כוחו יתברך המתמשך בבחינת דרגין דהיינו להתבונן שהוא יתברך אינו בבחינת דרגין כלל ופשוט בתכלית הפשיטות ואף על פי כן כל הספירות בבחינת חילוקי דרגין הכל הוא ממנו יתברך ואיך יתחברו שני הפכים כאלו זהו לא ידיעא וזהו לא למנדע דהיינו שלא לייחס אליו יתברך בחינת חילוקי דרגין כלל רק לייחדם ולבטלם אליו יתברך בבחינת פלא שהוא למעלה מהשכלה והבנה ודקיימא לשאלא ולאתבא הוא בחינת זעיר אנפין שנקרא אצילות כי בזעיר אנפין יש בו תשובה על השאלה דהיינו למנדע שכל הנבראים הם הכל מאתו יתברך והכל ממנו יתברך והוא מיוחד בהם וזהו לשאלא עליהם מקור מוצאם ולידע שהכל הוא ממנו יתברך מצד כוחו הפלא אשר כל יכול להתמשך לכל הנמצאים ולייחדם ביחוד אחד בלי שינוי ועל זה נאמר וידעת היום כו' כי הוי"ה הוא האלהי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שהכל הוא ממנו יתברך ואין עוד מלבדו ובזה הוא דווקא למנדע כמו שכתוב וידעת כו' דע את אלה"י אביך אתה הראת לדעת כי בזה הוא הידיעה:
140
קמ״אוהנה הגם שנחלקו לשלשה בחינות אבל כד תסתכל בהון הם כולם בחינה אחד רק שחילוקי הבחינות הם מסטרא דנבראים הנראים להתחלקות הדרגין היחוד שלהם לידע שהכל הוא ממנו יתברך והם מיוחדים בלי שינוי נקרא זעיר אנפין וההתבוננות מאין נמצאו מכחו יתברך גבול מבלתי בעל גבול כו' בחינה זו נקרא אריך וההתבוננות דלא קיימא לאתיידע כנזכר לעיל הוא בחינת עתיק אבל בבחינת אין סוף בעצמותו יתברך הכל הוא בחינה אחד שאין עוד מלבדו ואין זולתו ואין חוץ ממנו והכל הוא כחו יתברך ממש שאין בערך ידיעה כלל לכן יכול להיות כל חילוקי הדרגין ואף על פי כן לא יהיה בו ריבוי ושינוי לכן נאמר אני הוי"ה לא שניתי כלל מקודם שנברא העולם לאחר שנברא העולם הוא שוה בהון ממש לכן מבואר באידרא הוא זעיר אנפין הוא עתיקא ממש רק מסטרא דילן שניא אבל הוא יתברך לא שנא ולא שני ולא ישתנה לכן כאשר תעיין באדרא זוטא תראה שמוח הדעת דזעיר אנפין הוא מרישא דלא אתיידע דהיינו שהידיעה וההכרה שאין זולתו הוא מעצמותו יתברך דלא אתיידע ודי למבין והבן:
141
קמ״באשר על כן מכל המבואר לעיל תבין שחס ושלום להתבונן באצילות איזה חילוקי דרגין כי מאחר שלא אשתני כלל נמצא הוא הכל כחו השוה יתברך רק מסטרא דילן נראו לחילוקי דרגין והתבוננות יחוד הדרגין נקרא בשם אצילות לכן מבואר בפירוש האר"י על ספרא דצניעותא דף קי"א אל יפתוך רמי הקומה קרואי השאול האומרים כי שם במקום הנאצלים העליונים יש מראות וגוונים עבר על נפשם המים הזדונים דברו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם לא מראה ולא גוון רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה הן אמת כי שורשם הם למעלה והיו תוצאותיו הימה כי שם נגלה את אשר כבר עשוהו השרשים העליונים כי כח הגוונין שהם לובן ואודם וירוק ושחור וזולתו שם דרכי הכחות ונגלו מהארץ העליונה מאותן ארזים אשר נטעו בה לעשות ענף ולעשות פרי והוציא האי אפריון כגוון דידהו:
142
קמ״גוכמו שמבואר בזוהר פרשת תרומה (דף קכז.) וזה לשונו תו מעצי הלבנון אילין שית יומין דבראשית דכל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סידורא דאיתחזי ליה סידורא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא ועאל בהאי אפריון על ידא דיסודא חד ועביר ביה שימושא לבתר אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור:
143
קמ״דהרי מפורש שאין להעריך חס ושלום באצילות איזה חילוקי דרגין הנקראים גוונין כאשר ידוע שגוון לובן הוא חסד וגוון אורם הוא גבורה כי אם על ידי מדת מלכותו יתברך שהיא כח הגילוי לגלות ולהסתיר בבחינת נבראים אז אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוון דיליה דהיינו בבריאה שם התגלות כחותיו יתברך בבחינת חסד וגבורה שהיא לגבי דידן נתגלו בבחינת גוון ודמיון על ידי האי אפריון שהוא מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לכל הכחות האלו לגבי דידן כמבואר ברעיא מהימנא איהי דמיון רכל ספירה וספירה ועל זה נקראת תמונת כל להדמות לגבי הנבראים בבחינת בריאה אבל אצלו יתברך בבחינת אצילות הכל כח אחד לבד הגם שכל הכחות המה אצלו יתברך אבל הכל הוא כח אחד בלבד כנזכר לעיל:
144
קמ״הואל תאמר שהאר"י זכרונו לברכה כוונתו על מראות כפשוטו גוון לובן כו' כי מי פתי יסור הנה לחשוב כזאת להעריך גוונין גמורים באצילות אשר הגוונים המה רק מצד הגופים בעשיה אבל איך תעריך אפילו ברוחניות העשיה איזה גוון כל שכן וקל וחומר שלא יעלה על לב שום אדם להעריך גשמיות באצילות אשר אינו נופל לומר אפילו רוחניות כידוע כי זה אל יעלה על לב שום אדם שיש לו מעט דעה ועוד שמבואר בלשונו שהגוונים מתגלים בבריאה על ידי מדת מלכותו משמע שבבריאה יש גוונין וחס ושלום לומר כן כי בריאה הוא עולם המושכל שהוא כח לבד כח ההשכלה ועוד סתירתו שסותר הוא כי הוא רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה מה ענין גיאות לגוונין היה לו לתרץ כי בכחות אינו שייך לומר גוונין שהם הגשמה:
145
קמ״ווזה יבין אפילו תינוק שיש בו דעת שכוונתו על כח הגוונין של המדות שהם נקראו גוונין כידוע אשר יש מי שחושב מאחר שמעריכים באצילות מדות אשר המדות פועלים חס ושלום בעצמותו יתברך איזה נטיה לחסד או לגבורה חס ושלום כי בבחינת אצילות שהוא התגלות אין סוף יתברך חס ושלום להעריך בו איזה נטיה לחסד או לגבורה כי אם הכל הוא כח אחד הגם שאצלו מוכרחים אנחנו להעריך הגדולה והגבורה אך אף על פי כן הוא רואה דהיינו שרואה כל פרטי ההתחלקות אך אף על פי כן אינו נראה להתחלקות כי הוא מתגאה על כל גאה דהיינו שכל המדות שנקראו גאות הוי"ה הוא מתגאה עליהם דהיינו שאין להעריך אותם כלל אליו אך מצד השוואתו יתברך המרומם על כל כל יכול להשוותם ולאחדם על ידי בחינת פלא:
146
קמ״זעיין שם כל המאמר שמאריך שאין לומר חס ושלום חילוקי דרגין אפילו באצילות וכל עיקר התגלות הגוונין הן בבריאה על ידי מדת מלכותו יתברך שהיא בחינת הצמצום וההסתר לגבי הנבראים אז יצאו מכח אל הפועל וכמבואר בתיקוני זהר דאתקריאו מדות כפום עובדיהון דבני נשא כו': ומסיטרא דילן דווקא ואפילו מה שמבואר שהם באצילות בכח לא תאמר שיש בכחו חילוק דרגין חס ושלום כי אם מסטרא דנחית לאמלכא על בריין שייך לומר שהם בכח ולכן נקראים נאצלים אבל מסטרא דעילת על כולא חס ושלום לומר שנמצא בו איזה כח חילוקי דרגין ובזה תבין מה שמבואר בזוהר הקדוש (בראשית מ"ה:) בענין ההיכלות שבהיכל הזה שהוא היכל קודש קדשים מבואר שם הכא רזא דרזין ההוא דלא אתיידע ולא עאיל בחושבנא רעותא דלא אתפס לעלמין בסים לגו לגו בגווייהו ולא אתיידע ההוא רעותא ולא איתפס למנדע וכדין כולא רעותא חדא עד אין סוף כו' עיין שם:
147
קמ״חמזה מובן שאפילו בהיכל קודש קדשים ששם ההתגלות בבחינת אצילות שם גם כן ההשגה שלא בבחינת ידיעה והתחלקות דרגין כלל ושם התגלות אין סוף בעצמו יתברך שלא בבחינת חילוקי דרגין כלל והנה בזוהר עצמו מדבר כל חילוקי הדרגין באצילות דווקא ואיך אמר כאן שאפילו היכל קודש קדשים דבריאה ששם התגלות מלכות דאצילות ההוא דלא אתיידע ולא עאיל בחושבנא כלל רעותא דלא איתפס לעלמין וכו' וכולא רעותא חדא עד אין סוף שהוא בחינת אין סוף בעצמותו יתברך אך שכאשר מדבר בענין חילוקי הדרגין הנמצאים מקום מוצאם הוא מדבר באצילות כי מאחר שממנו יתברך נתהוו כל הדרגין נמצא כל הדרגין הם מכחו יתברך והוא המהוום ומקיימם לכן בכל חילוקי הדרגין הנמשכים בבריאה יצירה עשיה הם הכל אצלו יתברך כמו למשל מחשבתו ודיבורו של אדם היוצא לפועל הכל נמשכו מכח הנפש ובכח הנפש בעצמו לא נתחלקו כלל כי אם אחר צאתם לחוץ אף על פי כן אנו תולים כל מחשבותיו ודבוריו בכח נפשו כי אם לא כן מאין נתהוו המחשבות והדיבורים כו' כך כביכול כל חילוקי הדרגין שהם בבריאה יצירה עשיה שהם בחינת מחשבה דיבור ומעשה הכל תולין בכוחו יתברך כי הוא המהוום:
148
קמ״טלכן מבואר בעץ חיים שבאצילות ניתנה לנו רשות לדבר בדרך משל ודמיון בכדי לאחדם ולקשרם אליו יתברך שהכל נתהוו מכחו וכחו יתברך הוא מתפשט בהם אבל באמת חס ושלום לומר שיש בכחו יתברך חילוקי דרגין כלל מאחר שלא שני ממהותו כלל לכן בהיכלות ששם הוא מבואר בענין ההתבוננות והעבודה הוא עיקר בהיכלין דבריאה אשר שם נראים חילוקי הדרגין שם הוא העבודה לקשר היכלין בהיכלין ורוחין ברוחין ולאחדם אך כד מטי להיכל קודש הקדשים ששם הוא העבודה לייחדם בבחינת אצילות שהוא בחינת כחו בעצמו יתברך שהוא התגלותו בעצמו בבחינת אין סוף שם הוא ההתבוננות דווקא בלי שום חילוק דרגין כי אם בבחינת ביטול גמור בלי שום התחלקות כלל ודי למבין דהיינו בבחינת דלא אתדבק ולא אתיידע ודלא קיימא לשאלא והשאלה והידיעה כנזכר לעיל הוא הכל מסטרא דנבראים הנראים מסטרא דילן בזה הוא השאלה והידיעה אבל בעצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו הוא בחינת לא לשאלא כלל:
149
ק״נוזהו פירוש מאמר רבותינו זכרונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש ובמכוסה ממך בל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות וכאשר תדקדק בלשון המאמר תבין שמדבר בענין שלשה בחינות הנזכרים לעיל שעל בחינת עתיקא דלא קיימא לשאלא אמר במופלא ממך בל תדרוש כי יש חילוק בין דרישה לחקירה כי דרישה הוא על שדורש מקום מוצאו לבקשו שם מאין בא הדבר וחקירה הוא לחקור איך נמצא הדבר הזה ואיך תתמשך ומה שייכות יש לה למקורה לכן בבחינת אין סוף יתברך שהוא עתיקא דלא קיימא לשאלא אמר במופלא ממך בל תדרוש דהיינו לבקש מקום מוצאם של הנבראים להתלות בו בכחו יתברך חס ושלום ושם אפילו דרישה אסורה כמבואר לעיל ועל זה נאמר ברח לך אל מקומך כי אין להרהר מוצאם של הדרגין בשם אפילו בבחינת מקור וכח הגם שהכל מכחו יתברך לכן אסור שם הדרישה כי אם לבטלם אליו יתברך שלא בבחינת ידיעה כלל כנזכר לעיל:
150
קנ״אאבל בבחינת כתר המתמשך בבחינת נאצלים דהיינו כחו הפלא המתמשך בבחינת דרגין שם מותר הדרישה ואדרבה דייקא לדרוש שממנו יתברך הכל והוא מתמשך בהם ומייחדם אך לחקור ולהתבונן התהוות חילוקי הנבראים איך הם בכחו יתברך מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות איך יתהוו המדות המורים על הרכבה בזה אסור לחקור ולהתבונן רק להאמין שכל הדרגין נתמשכו מכוחו יתברך ואף על פי כן אין בו שינוי ולא פירוד והרכבה חס ושלום מחמת כחו בבחינת פלא והוא הנקרא בחינת אין כדבר שמבקשים אותו ואין דהיינו לבקש כל המדות וחילוקי הנבראים באין סוף יתברך באופן שלא תמצאם לחילוקי דרגין כלל ולבטלם אליו וזהו לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא באופן שלא נדע כמאמר החכם תכלית הידיעה שלא נדע ועל זה נאמר דרשו הוי"ה ועוזו בקשו פניו תמיד דהיינו לדרשו ולבקשו בבחינה שלא ימצאנו לכן נאמר בקשו פניו תמיד דייקא כאדם שמבקש איזה דבר תמיד מחמת שאינו מוצאו כי אם היה מוצאו לא היה מבקשו לכן הבקשה הוא באופן שלא ימצאנו:
151
קנ״בועל בחינה השלישית שהוא לשאלא ולמנדע שהוא בחינת זעיר אנפין על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה במה שהורשת התבונן דהיינו ליחד כל הדרגין בכחו יתברך ולהתבונן שהכל נמצאים מאתו יתברך ואין עוד מלבדו והוא נמצא כביכול בכל הדרגין ואין דבר זולתו ואף על פי כן המה מיוחדים בעצמותו ומחמת כחו השוה יתברך הוא נמצא בכל הדרגין בהשוואה גמורה ועל זה נאמר ובקשתם משם את הוי"ה אלה"יך ומצאת דייקא ודי למבין:
152
קנ״גוכל זה הוא בבחינת קישור ויחוד כל הנמצאים אליו יתברך הם שלושה הבחינות הנזכרים לעיל אבל על עצמותו יתברך שלא בבחינת ההמשכה לעולמות על זה אמרו זכרונם לברכה אין לך עסק בנסתרות דהיינו שלא לחשוב ולהרהר כלל אפילו בבחינת שלא לשאלא כמבואר לעיל שממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר כלל וזהו אין לך עסק כלל בשם כי הגם שבבחינת עתיקא דלא קיימא לשאלא גם כן אסור לשאלא אך שאופן ההתבוננות יהיה בזה לקשר כל הנמצאים בבחינת שלא לשאלא כלל כמאמר הזוהר הנזכר לעיל לאצנעא בההוא צניעו וזהו מצד המצאו יתברך בבחינת עולמות אבל בבחינתו יתברך שלא בבחינת העולמות והדרגין אין לך עסק כלל והבן מאוד:
153
קנ״דוהן הן הספירות הגנוזות הנזכר בדברי המקובלים אשר אפילו העסק בזה אסור ובלשון הכתוב נקרא נסתרות כי יש חילוק בין פירוש נסתר לפירוש סתום כי מלת נסתר סובל שני משמעות כי נסתר הוא מלשון סתירה שהוא סותר ומנגד מלשון סתרי אהדדי גם הוא לשון סתר והעלם דהיינו שהעלם שלהם הגם שהם בכחו יתברך נעלמים אבל ההעלם שלהם הוא מלשון סתירה מאחר שאינו מערך דרגין ואדרבה הוא ההיפוך מצד כחו הפשוט יתברך אשר אין ערוך לו ואין זולתו ואף על פי כן הם נמצאים מאתו יתברך וכמוסים וגנוזים בכחו יתברך מה שאין הלב יכול לחשוב כו' לכן אסור העסק בהם כלל כי אם מצד המשכתו לעולמות נקרא סתום וסתימו דסתימין דהיינו הגם שלא נודע איך ומה אף על פי כן להאמין שהכל מכחו יתברך והוא נמצא בהם אבל בעצמותו יתברך הגם שהכל כלולים בכחו יתברך אבל הוא בדרך סתירה ודי למבין:
154
קנ״האשר על כן לא דיבר האל"קי ר' חיים ויטאל זכרונו לברכה בהם כלל מחמת שהעסק אסור בהם כלל ולא דיבר רק ממלכות דאדם קדמון ולמטה הנצרך לקישור הדרגין איך מתייחדים כל הדרגין בעצמותו יתברך אבל בערך עצמותו יתברך לא דיבר בהם כלל והגם שמבואר בעץ חיים חכמה דאדם קדמון ודומיהם כבר תירץ זה בעצמו זכרונו לברכה שאינו מדבר רק בבחינת כלים וגוף דאדם קדמון ולא בבחינת פנימיות ואף גם זאת הוא בדרך השאלה שמשאיל שם זה אליו הגם שלא נמצא בו חס ושלום ערך חכמה ומדות וגם זאת מבואר שם שחס ושלום לומר כלים וגוף לאדם קדמון כי איך להעריך כלים באדם קדמון שהוא בחינת המאציל ברוך הוא אך ורק הכל מצד העולמות הנמשכים ממנו יתברך שמוכרח להיות מכחו ועצמותו יתברך מכנה להמשכה זו גוף וכלים בבחינת השאלה כלומר שהוא חיצוניות הנקרא גוף וכלים דהיינו שאנו רואים שהכל נמשך מכחו האין סוף קורא לכח המשכה זו גוף אבל חס ושלום שיהיה בכחו איזה גוף וכלים והתחלקות מאחר שהוא פשוט כנזכר לעיל אבל בבחינתו לבדו יתברך שלא בערך המשכתו לעולמות קורא פנימיות אדם קדמון לכן מבואר בו שאסור לדבר בו אפילו דרך השאלה לכן בזה לא יקשה לך מדידיה לדידיה שפעם מבואר בו שממלכות דאדם קדמון ואילך אסור לדבר בו והוא מדבר באדם קדמון עצמו כי זה מדבר בבחינת המשכתו ובדרך השאלה וזה מדבר בבחינתו בעצמו יתברך שהוא גילוי אין סוף יתברך בעולמות והוא נקרא עתיק ורישא דלא אתיידע ובבחינתו יתברך בעצמו ממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר ולעסוק בו כלל כל שכן חס וחלילה לחקור ולהתבונן בו והם דברים ברורים למבין בעיון היטיב בעומק המחשבה ואם ירצה השם בחלק שני יבואר בחינת האדם קדמון בכליו ופנימיותו בביאור היטיב אם יהיה הוי"ה בעזרי.הגה"ה לכן בזה תבין שמה שדיבר האר"י זכרונו לברכה לתלמידיו בענין עשר ספירות הגנוזות הוא בכדי לבאר להם בכדי שלא ישלחו יד חס ושלום באין סוף יתברך להרהר בו ולהעלות על מחשבתו איזה כח חילוקי דרגין חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם: הגם שהכל נמצא מכחו יתברך אבל הוא בדרך סתירה וגניזה באופן שלא לבקשם כלל ושלא לעסוק בשם חס ושלום אפילו בכל השלשה בחינות המבוארים בפנים דהיינו בבחינות שלא לשאלה ובבחינת לשאלה ולא למנדע ובבחינת למנדע כנזכר לעיל כי כל הדברים האמורים הכל הוא בבחינת המשכתו יתברך לעולמות לייחדם אליו יתברך ולבטלם לאין סוף יתברך לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע אבל בבחינתו יתברך אסור להרהר כלל חס ושלום איזה כח חילוק דרגין לכן העסק אסור שם כלל מאחר שאינו בערך ידיעה והבנה ולא נודע מהותו כלל אשר בזה תלוי כל היחוד האמיתי דהיינו אפילו אחר שיצאו לחילוק דרגין לא שני כלל ולא נשתנה בהם חס ושלום מחמת שכחו יתברך אשר הוא מושלל מכל רעיון ומחשבה כל יכול להשוותם בהשוואה גמורה בלי שום שינוי כלל ושיהיה אין עוד מלבדו בכל הדרגין כי בבחינת מחשבה לא יושג זה בשום אופן שיהיו שני הפכים בנושא אחד בלי שום שינוי והתחלקות ופירוד אבל הוא יתברך אינו בערך מחשבה וחכמה כלל לכן יכולים להיות כל ההפכים בנושא אחד ושיהיו הכל כח אחד מיוחד בלי שום התחלקות כחות כלל חס ושלום כי מאחר שאין זולתו הרי כל הנמשך מכוחו יתברך הכל אין זולתו במבואר לעיל באריכות אבל אם חס ושלום תעריך איזה כח התחלקות בבחינת עצמותו יתברך אפילו בהעלם דהעלם נמצא הוא כלול חס ושלום מכחות משונות ואין לך פירוד גדול מזה רחמנא ליצלן ולא תמצא היחוד בשום אופן שהרי אין כח אחד דומה לחבירו ומזה נעשה שינוי מקודם התגלותו לאחר התגלותו וחס וחלילה לומר כן אדרבה שהוא היפוך פירוד הכחות באופן שלא נדע כלל מהותו יתברך ומצד כחו הגדול יתברך אשר לא נודע מהותו כלל כל יכול לאחד כל הכחות ביחוד עצום אפילו אחר התגלותם מאחד שאין כח נמצא זולתו ודבר זה הוא מושלל הדעיון והמחשבה איך הוא לכן אסור העסק בעצמותו יתברך כלל כי העסק וההרהור בשם מורה שהוא יתברך הוא באיזה דרך ויחוס לחילוקי הדרגין חס ושלום וכל האומר כן אין לו חלק באלק"י ישראל כנזכר לעיל. אשר על כן האלק"י ר' חיים ויטאל זכרונו לברכה אשר בא לגלות היחוד והקישור העצום של הדרגין לא דיבר כי אם בבחינת המשכתו יתברך שהוא מלכות דאדם קדמון שהוא בבחינת שלא לשאלא כלל ולאצנעא בההוא צניעו כנזכר לעיל אבל למעלה מזה לא דיבר כלל הגם שמדבר באדם קדמון עצמו כבר מבואר לעיל שמדבר בבחינת המשכתו בדרך השאלה לכן קורא לזה גוף וכלים הגם שאין שם כלים חס ושלום כי אם לשכך את האוזן כמבואר בעץ חיים הגם שמדבר במלכות דאין סוף הוא לגלות סוד הצמצום כאשר יבואר לקמן אם ירצה השם בחלק השני בביאור האדם קדמון והצמצום והבלים אבל על כל זאת נשמר מזה במה שקורא שם מלכות דאין סוף הגם שחס ושלום לדבר איזה בחינה ומדה בשם מבואר שם כלומר מדריגה תחתונה דאין סוף שהוא גילוי היש שבכחו יתברך אשר הוא לגבי אין סוף יתברך כטיפה מים אוקיינוס כאלו נאמר שהוא מלכות דמלכות ראין סוף כי אין לכנות באופן אחר אבל חס ושלום לומר בחינת מלכות בכחו יתברך המושלל מכל הדרגין וקריאת שם מדרגה התחתונה חס ושלום לומר שהוא בערך עצמו יתברך כי הוא יתברך שוה בתכלית ההשוואה כי אם בערך המתגלה ממנו לנבראים קורא להגילוי מצידינו מערך המקבלים אשר הגילוי הזה אין ערך לכחו בלי גבול אבל לגבי אין סוף יתברך אין לומר חילוק דרגין כלל לכן כאשר בא לגלות סוד הצמצום איך שהוא לגבי דידן כי הצמצום הוא רק לגבי דידן להיות נראים ונגלים לבחינת עולמות בבחינת התחלקות דרגין נקרא זה צמצום כי אם היה התגלות כאשר הוא בעצמותו יתברך לא היה מקום לגילוי הנבראים כלל לכן קורא לגילוי הזה מלכות דמלכות כאלו וכו' והכל הוא לגבי דידן אבל לא חס ושלום לגביה יתברך אשר אצלו אין צמצום כלל וכמו שיתבאר לקמן אשר לכן בכדי לגלות סוד הצמצום בבחינת האדם קדמון שהוא מחשבה קדומה ממנו יתברך דהיינו כח ההתמשכות מעצמותו יתברך בבחינת אור שהוא הגילוי והכל הוא מצד המשכתו יתברך לכן כינה את האדם קדמון גם כן בבחינת כלים בהשאלח בבחינת המשכה אבל בבחינת עצמותו יתברך שהוא פנימיות מחשבתו כאשר הוא אצלו יתברך שלא בבחינת המשכה קורא פנימיות אדם קדמון ואמר שבפנימיותו אסור לדבר כלל לכן לא דיבר כלל למעלה מהבחינות הנזכרים לעיל כדי שלא יעלה על לב שום אדם איזה הרהור כח חילוק דרגין באין סוף אפילו בהעלם דהעלם אשר זה הוא עון פלילי לדבר ולחשוב על הוי"ה מחשבות חוץ חס ושלום אשר הוא היפוך היחוד ואם האר"י זכרונו לברכה גילה לתלמידיו חס ושלום שדיבר מזה להעלות שם מחשבתו כי אם אדרבה לגלות אופן גניזותם והסתרתם באופן שלא לעסוק כלל כי הם היו מבינים ביחוד הדרגין ובהפשטות השכל מכל גשם והתחלקות גילה להם למען יגדיל תורה ויאדיר אבל לא חס ושלום בדרך שום עסק בהם כנזכר לעיל כי בוודאי לא עלתה על לבו חס ושלום לחלוק על משנה שלימה ועל דברי רבותינו זכרונם לברכה ועל דברי הזוהר הקדוש ורעיא מהימנא וכל המקובלים ראשונים ואחרונים אשר מלאים מזה ומכל שכן שלא יסתור דברי עצמו אשר בדברי האלק"י ר' חיים ויטאל בעץ חיים מבואר גודל איסור העסק בשם כנזכר לעיל ואשר בזה תלוי כל פינות היחוד והאמונה כמבואר לעיל וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם: ואדרבה כל מי שחננו הוי"ה דיעה אמיתית ולב נבון להבין בדברי תלמידי האר"י זכרונם לברכה אשר הם בכתב יד והוא ספר הנקרא לימודי אצילות שהוא מתלמידו ר' ישראל סרוק יבין שכל הדברים האמורים ביו"ד ספירות הגנוזות ובסוד המלבוש ובסוד הטהירו הוא בכדי להורות ולהבין שאין לתאר כח העולמות והספירות שהם הכלים אפילו בהעלם דהעלם מצד עצמותו יתברך אשר רחוק כביכול ערך עצמותו מערכם בתכלית ההרחקה ובתכלית השלילה מצד שאנו רואים שממנו נתהוו ומכחו יצאו וכחו לא סר מהם באופן שאין להבדילם מכחו יתברך אשר באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו ודברים אלו מצד השכל הם מנגדים אשר על כן בא האר"י זכרונו לברכה לגלות סוד הצמצום וסוד האדם קדמון והבליו ושבירה ותיקון בכדי שעל ידי זה יתוקן הכל דהיינו שכח כל הנבראים והכלים מוכרחים להיות בכח מציאותו יתברך כי כל הנמצאים הם נמצאים מאמיתיות המצאו אך חס ושלום להעריך אל עצמותו בחינת מציאותם לאיזה מהות וכח נבדל חס ושלום בעצמותו כי אם שהכל הוא עצמותו יתברך בכחו השוה והפשוט בתכלית ההשוואה והפשיטות כי אם שהוא לבדו יתברך בלי שום כח אחר נבדל חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם אך התגלותם לבחינת יש הוא על ידי צמצום אורו יתברך בבחינת גילוי כוחו יתברך בבחינת אין סוף ואין קץ שהוא כח השואתו יתברך בכל המעלות רוממות לאין קץ מה שלא ישוער ולא יושג כי אם גילה ממנו בחינת פרט שהוא כח השוואתו יתברך שמצד כח הדרגין הכלולים בהשואתו יתברך והוא הנקרא קו אשר מצד זה יכולים לתאר אליו יתברך בחינת הכחות בבחינת שורש ומקור להם אך שהם בהשואה גמורה בכוחו יתברך אבל שלא בבחינת צמצום מכוחו יתברך בבחינת אין סוף אשר מצד רוממות מעלתו אין להעריכו בערך דרגין כלל אפילו בבחינת השוואה מצד הדרגין כי כל הדרגין אינם נערכין לגבי אין סוף אפילו כטיפה מן הים לגבי כוחו יתברך הכולל אשר על כן בכדי לגלות כח השוואתו יתברך בבחינת העולמות מוכרח לתאר הצמצום בכדי שיתגלה כח הפרט בבחינת כח השואתו יתברך והוא הנקרא בשם קו ואדם קדמון שהוא מחשבה קדומה דהיינו לתאר אליו יתברך מחשבה קדומה בבחינת שורש העולמות אך אף על פי כן חס ושלום לתאר אליו באיזה מחשבה אפילו בבחינת אדם קדמון למחשבה ממש חס ושלום אשר מורה לאיזה מוהת וכמאמר התיקונים על בחינת מחשבה קדומה זו כמה מחשבתין אית חכמה נקרא מחשבה וכו' אך נקרא מחשבה על צד השלילה כמו שלכל דבר הנמשך מוכרח להיות קודם לו במחשבה לכן כינה לאדם קדמון שהוא שורש לכל המשכות גם כן בשם מחשבה אבל באמת אין לתאר את האדם קדמון בשם מחשבה כי אם בבחינת כח ושורש להמשכה בבחינה זה נקרא מחשבה כי שלא בבחינת צמצום אין לתאר מצד עצמותו אפילו בשם שורש להדרגין מאחר שאינו בערך דרגין כלל ורחוק מגדר ומהות חילוק הדרגין כלל והרחקתו לאין קץ אין לתאר אליו אפילו שורש להמשכות הדרגין כי אם מצד צמצום אורו כנזכר לעיל יכולים לכנות אל זה הבחינה שורש האצילות דהיינו הגם שחס ושלום אין לתאר אפילו בכח ההוא איזה בחינת כלים שהם הספירות שהמה כוחות להדרגין המתחלקין כי הכח ההוא הוא עצמות אין סוף יתברך אשר אין לתאר אליו יתברך דרגין אך מצד הצמצום כנזכר לעיל אשר נמשך בכח ההמשכה זו מכחו יתברך בבחינת כח פרטי הגם שבחינה זו גם כן נכלל בהשואתו יתברך אף על פי כן הוא שורש להמשכה בבחינת כלים להיות מתגלים על ידם כח המשכה זו בחינת כלים גמורים אשר לזה היה הכוונה אצלו יתברך בהמשכה זו בכדי שיתגלו בחינות הדרגין בבחינת נפרד בכדי שעל ידי זה יתגלה יחודו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ויתכללו עילא ותתא ומכל סטרין לכן נקרא שורש להמשכת הכלים אבל לא כלים חס ושלום מאחר שהמשכה זו עדיין לא יצאת לחלק מצד מהותו יתברך
לכן בכדי שיתגלה מכוחו הזה אשר נקרא אדם קדמון אשר הוא אין סוף יתברך ואינו בערך הדרגין כלל בכדי להתגלות בחינת הדרגין בבחינת כוחות הגבול ממש שהם הספירות שעל ידי כליהם מתגלין הדרגין בבחינת בריאה יצירה עשיה בבחינת התחלקות גמור כמבואר לעיל אשר על כן מוכרח להיות עוד צמצום שהם נקראים הבלים ומכנים אותם להבלים כמו הבל היוצא מהאדם דרך נקבי הפנים שהם עינים ואזן חוטם פה אשר על ידי צמצום כליהם יוצאת הארה מהנפש והנה הארה הזאת אין לשער ולהעריך אותה בערך מהות הנפש כמבואר לעיל מעט מזה כן הגילוי הנגלה מאדם קדמון להתגלות בבחינת הדרגין מתארים אותם להבלים דהיינו שנתגלה מכח זה גילוי אבל אין ערך הגילוי נערך בערך מהותו מאחר שאינם בערך אחד אך אף על פי כן ההתגלות זאת היא ממהותו:
והנה הצמצום הזה השני שהוא בכדי להתהוות כלים גמורים שהוא על ידי ההבלים אין לתאר אותו כמו הצמצום הראשון אשר הצמצום הראשון מתארים הכל בבחינת אין סוף בעצמו רק הצמצום הוא עיקרו להסתיר גילוי הכלל בכדי שיתגלה בחינת הפרט מאין סוף אבל אפילו בבחינת הפרט הוא עצמותו יתברך בבחינת אין סוף בלי שום התחלקות כלים כלל חס ושלום אבל בחינת הצמצום השני שהוא בכדי לגלות כח הנבראים בבחינת התחלקות על ידי כלי הספירות הרי אי אפשר לתאר שעל ידי הצמצום יתגלו בחינת כלים חס ושלום כי אם יהיו כמה צמצומים בבחינת כח עצמותו יתברך לא יתהוו כלים בבחינת התחלקות מצד עצמותו יתברך אשר אין לכנות אליו תואר כלים חס ושלום אשר בבחינת גילוי המה הפכים מנגדים לכן הוצרך להעריך הצמצום הזה בבחינת שבירה ותיקון. דהיינו בחינת הסתלקות גמורה בבחינת הסתרת אור אין סוף יתברך שהוא בחינת הגילוי בבחינת אין סוף בכדי שיהיה מקום להתגלות הגבולים בבחינת התחלקות לכן נקרא הצמצום זה בחינת שבירה כמו שכתוב השליך משמים ארץ וכו' כמו למשל אדם שזורק כלי ממקום גבוה למקום נמוך אשר בין שני המקומות אין שום התחברות ורחוקים זה מזה וזורק אותם שלא בבחינת המשכה ובעת זריקתו הרי הכלי רחוק מהמקום הגבוה בלי שום התגלות איזה התחברות מה שאין כן כשהוא ממשיך הכלי על ידי חבל שאוחז בידו הרי הכלי מחוברת עמו על ידי החבל כן כביכול מכנים התגלות כח היש בבחינת הסתרה אשר אינה בערך התחברות עצמותו ונקרא בחינת זריקה וכמבואר בזוהר דזריק ניצוצין לכל עיבר דהיינו מצד שאי אפשר לתאר אליו שום התחלקות לכן הוא בחינת זריקה דהיינו שבחינת הכלי בבחינת התגלותה אין לתאר אותה בשום התחברות לבחינת אין סוף יתברך אשר מצד הגילוי המה שני הפכים מנגדים ולכן נקרא שבירה כי כאשר היו כח הכלים בכח עצמותו בבחינת השואתו הרי הם הכל כח אחד ומצד שלימותו יתברך משתווה בהם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין לכן נקרא הצמצום הראשון בבחינת קו דהיינו שאפילו בבחינת התמשכותם היו מחוברים לעצמותו בהשוואה אחת וכמשל שהקו הוא החבל המחבר כח הכלים להשוותם עם עצמותו יתברך בבחינת השוואה גמורה אבל בחינה זו דהיינו צמצום השני נקרא נשברים דהיינו שלא ניתן להעריך כלים בבחינת קבלת האור בבחינת אין סוף הרחוק מגדר התחלקות חס ושלום ואז על ידי התיקון נתחברו אורות בכלים דהיינו שאפילו על ידי הכלים יהיה יכול להתגלות אור אין סוף בבחינת יחוד גמור בלי שינוי והסתר כלל על ידי כח מ"ה החדש ועל ידי כוחו הפלא בבחינת כתר כמו שמבואר לעיל מעט מזה ויתבאר עוד אם ירצה השם בביאור רחב לכן בזה יהיו יכולים להשתוות שני הבחינות דהיינו בחינת עצמותו יתברך אשר חס ושלום להעריך אצלו כלים אפילו בהעלם דהעלם חס ושלום ואף על פי כן כל ההתגלות הוא מעצמותו יתברך כל פרטי הכלים ויהיה התגלות אין סוף יתברך על ידי כלי הגבול בבחינת יחוד עצום על ידי כוחו הפלא בבחינת תיקון זהו קיצור דקיצור כוונת העץ חיים בענין גילוי הצמצום והאדם קדמון והשבירה והתיקון בכדי להורות יחודו יתברך בכל הנבראים אשר לא שנא ולא שני ולא ישתנה אבל הגם שדיבר בענין הצמצום הראשון בבחינת צמצום האוד בכדי שיהיה מקום פנוי ויהיה המשכה בבחינת קו ובבחינת אדם קדמון עדיין מצד אמיתיות פשיטותו יתברך ודיחוקו בערכו מערך הכלים מצד עצמותו יתברך אין להעריך שעל ידי בחינת הצמצום הזה יהיה התגלות כוחם של הכלים אפילו בבחינת השואה אשר גבהה מעלתו בערכים עד אין קץ מכח הכלים אפילו בבחינת השוואתם גם הצמצום ההוא הוא בבחינת האור אין סוף שהוא בחינת הגילוי כי איך יתואר אליו יתברך בחינת אור שהוא גילוי כי תואר גילוי הוא מורה לאיזה מהות שיתגלה אליו אם כן איך לתאר אליו בחינת הגילוי אשר הוא לבדו יתברך ובמאמר הכתוב כי נשגב שמו לבדו כי שמו יתברך הוא הנקרא אור שהוא הגילוי נשגב הוא בבחינת לבדו אשר אין לתאר אליו יתברך בחינת שם ובחינת שמו נשגב מכל רעיון איך לתאר אליו יתברך בחינה זו אשר על כן גילה האר"י זכרונו לברכה לתלמידיו בחינת הצמצומים שקדמו לזה דהיינו שיהיו יכולים לכנותו בשם אור אשר ממנו נוכל לתאר בחינת צמצומים המבוארים בעץ חיים ואדרבא בזה גילה להם צד השלילה יותר ויותר מערך מדות כלל עד שאין לתאר אותם אפילו בבחינת השוואה כי אם על ידי צמצומים ולכן קראו כח הספירות גנוזות כנזכר לעיל מצד שאין לבקשם שם בשום ענין ואיזה אופן אפילו בבחינת התכללות והשואה הגם שמוכרחים להיות בכוחו מצד אמיתיות המצאו וכנזכר לעיל מאחד שממנו יצאו כוחם אך שהמה גנוזים ונסתרים כמבואר לעיל לכן בכדי שיהיו יכולים לתאר התגלותם של הכלים על ידי הצמצומים המבוארים בעץ חיים כנזכר לעיל מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים הנזכרים לעיל
וכמו למשל בהבדל מבשר ודם שכח הצפורן יניקתו מהמוח מכח השכל שבמוחו כי בודאי מוכרח להיות כל כוחות האדם בכח שכלו אשר הוא ראשית ההתגלות מהנפש כאשר אנו רואים שכל התנהגות הצפורן הכל הוא על ידי השכל וכאשר מכה הצפורן מרגיש השכל והתגלות כח הצפורן מכח השכל הוא על ידי צמצום אור התגלות השכל עד שנתגלה הצפורן אבל הגם שהתהוותו הוא על ידי צמצום השכל התעריך שמצד שמצמצם שכלו יתגלה הצפורן אשר מובדל בכמה מיני הבדלות מערכו כי אם בבחינת צמצום השכל תוכל להעריך התגלות שכל קטן מבחינת שכלו הגדול אבל התגלותו הוא גם כן בחינת שכל אבל אין שייך לומר שעל ידי צמצום שכלו יתגלה הצפורן שהוא דומם גמור אשר רחוק ערכו מערך השכל בכמה מיני הבדלות אשר על כן מוכרחים להעריך בו כמה מיני צמצומים באופנים שונים בכדי שיהיה שייכות להתגלות ממנו כח הצפורן שבכח השכל
כן הוא כביכול בהבדל רוממות מעלות לאין קץ אשר מכח היש וכח הכלים שבכחו יתברך אשר לא ניתן לתאר ולהעריך בערכים אין קץ כח היש שבכחו יתברך לגבי כח עצמותו יתברך מצד עצמותו אם כן אפילו יהיה בחינת צמצום עדיין אינו בתואר שיתגלה כח היש מצד ריחוק גדר היש אצל כוחו יתברך אשר לכן קודם הצמצום הזה המבואר בעץ חיים שהוא לגלות כח הכלים אפילו בבחינת השוואתו יתברך כנזכר לעיל ובכדי שיהיה שייך לומר ולייחס מצד כח עצמותו בחינת אור אין סוף שהוא הגילוי מוכרח לתאר כמה מיני צמצומים כנזכר לעיל והם הצמצומים המובאים בכתבי תלמידי האר"י זכרונו לברכה.
וכל אלו תוארי הצמצומים שאנו מתארים הכל הוא לגבי דידן כי אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה צמצום לגביה יתברך כי אם לגבי דידן כמו למשל מחכם גדול אשר מצטמצם לחכמה קטנה שבקטנים אשר מובדלת בכמה ערכים לאין קץ לגבי חכמתו הגדולה מוכרח אתה לתאר כמה מיני הסתרות מעצם חכמתו עד שיבא לידי גילוי המשכה זו מצד קטנות ערך החכמה קטנה לגבי ערך חכמתו הגדולה וכל הערך הזה הוא מצד המקבל אשר קטנות החכמה נגלה אצלו בבחינת קטנות וערך חכמת המשפיע הוא באין השגה אצלו מוכרח להעריך בכמה הסתרות וצמצומים מחכמת החכם לגבי חכמתו
אבל אצל החכם נעשה זה ברגע אחד מצד התכללות חכמתו בבחינת חכמה הקטנה בהשואה אחת ועוד זאת שאפילו בחינת החכמה קטנה אין מסתרת לגביה שיהיה נערך לחכמה הקטנה כי מצד שיודע העיקר משתווה אצלו בהשואה כן כביכול הגם שאינו דומה מכל צד אף על פי כן לזה הוא משל כי מצד גילוי הנבראים מכוחו יתברך אשר עצמות כחו יתברך נעלה בריבוא רבבות מדרגות לאין קץ מערך בחינת הנבראים לכן בכדי לחבר אליו בחינת הנבראים בבחינת המשכתו יתברך מוכרחים אנו לתאר כל הצמצומים האלו מצדינו לגבי דידן כאשר נגלה לנו ריחוק ערך הנבראים מבחינת אין סוף עד אין קץ אבל לגביה יתברך כל בחינות המשכות אלו נעשו ונתהוו בכח אחד בעצמותו באופן שלא נודע ולא מושג איך ומה הוא באיזה אופן עוד זאת אפילו בחינת הנבראים אינם מסתירים כלל לגביה והם אצלו בהשוואה גמורה מצד השואתו
לכן מבואר בספר לימודי האצילות מתלמידי האר"י זכרונם לברכה שכל הדברים בענין מלבוש ושעשוע וטהירו וצמצום האור הכל הוא לגבי דידן והמשילו כמשל כוכב כאשר אנו רואים בראייה שלנו נראה כמתנועע בהתנוצצות כמה מיני אורות אבל כשתגיע למקומו הוא אור פשוט בלתי שום תנועה וכן המשילו לנותן אצבע כנגד נייר לבן שנראה צל בנייר וכאשר תסיר ממנו האצבע הרי הנייר בלבנינותו כי הצל לא נראה כי אם מצד האצבע אבל לא מצד הנייר כלל: כן כל בחינת הצמצומים האלו הוא לגבי דידן מצד הנגלה לנו בבחינת חילוק דרגין מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים אבל לא לגביה חס ושלום כנזכר לעיל ומזה תבין שחס ושלום לדבר באין סוף יתברך איזה כח חילוק דרגין אפילו בהעלם דהעלם ורשימו דרשימו כמאמר הזוהר אין סוף לא תליא ביה שאלתא וכו' ולית ביה רשימו כלל
ובזה תבין שחס ושלום לא יצא האר"י זכרונו לברכה לחלוק על כל האזהרות האמורים בזוהר ובדברי כל המקובלים שאסור לדבר ולהרהר בבחינת אין סוף בבחינת קדם האצילות על ידי הגילוי שגילה אדרבה בזה ביאר יותר הרחקות בחינת תואר ערך הדרגין באין סוף ולא דיבר כלל בבחינת אין סוף בבחינתו שקודם האצילות כי אם כל הדברים אמורים בבחינת אצילות דייקא כי כל הדברים המה שייכים בבחינת אצילות דייקא להבין מאין שורשם
ומה שלא הזכירם האלוק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה להצמצומים האלו בספרו הוא מצד כי עיקר כוונתו לחלק שני הבחינות שנראים כמנגדים דהיינו שהוא יתברך מושלל מכל כח הדרגין ואף על פי כן כל הפרטים המה מכוחו יתברך וכוחו לא סר מעליהם בבחינת התגלותו יתברך בהם ומתייחדים ביחוד גמור ולזה די במה שמבאר בבחינת צמצום והקו אבל כאשר תרצה לעמוד על עיקרם של הדברים מוכרח אתה לתאר כמה מיני צמצומים לכן הזכיר ברמז אשר כמה מיני צמצומים קדמו להאדם קדמון הזה בכדי לרמז שמצד רוממות עצמותו יתברך לא די בצמצום הזה אבל בביאור לא רצה לבאר זה אחד מצד שדי בזה לתקן בחינת מציאות יחודו יתברך ומה גם גודל דקות העניינם ועוצם העלמם אשר לאו כל מוחא סביל דא ויכולים לטעות באלה להעריך חס ושלום איזה מהות בעצמותו יתברך כאשר קרה זה למקצת מקובלים האחרונים המתחכמים להעריך באלו המקומות איזה בחינה אפילו קודם הצמצומים ופשיטא אחר הצמצום ולהבין הצמצום כפשוטו שכביכול צמצם עצמו וזה עון פלילי וגדול עונם מנשוא אך זה זכותם שלא מזדון דעתם חס ושלום דברו כל אלה כי אם מצד חסרון הבנתם הוי"ה יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה לכן לא דיבר בזה האלק"י רבי חיים ויטל כלל ויפה כוחו בזה מאד כאשר תמיד היה אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן משבח אותו בזה שלא דיבר מזה כלל ומזה ישאו קל וחומר בעצמם דלת העם אשר לא עמדו בסוד השם לדעת עיקר ושורש ידיעת הקבלה שלא לשלוח יד במקומות הגבוהים האלו חס ושלום ולקיים מאמר רבותינו זברונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש וכו' כי אם להתבונן ביחודו יתברך בהעולמות מצד הצמצום בבחינת אצילות שהוא בבחינת הנבראים כדי לייחדם במקורם אשר זה נקרא במה שהורשת התבונן כמבואר לעיל אם האלק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה אשר הסתיר ספרו ולא גילה כי אם להמבינים אשר עמדו בסוד הוי"ה ואף על פי כן לא הביא זאת בספרו הקדוש מחששו שלא יטעו בזה כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאותם שלא עמדו בסוד הוי"ה ולא הכינו דרכיהם לפני הוי"ה בעבודתם לאהפכא חשוכא לנהורא ולהבטל מבלי גשמיותם הגס והעכור להתבונן בדברים עמוקים כאלה כי אם במה שהורשה דהיינו בבחינת היחוד אשר זהו כל עבודתינו בתפילה ובתורה ומצות כאשר יבואר אם ירצה השם בחלק העבודה אשר מכל הדברים הנאמרים לעיל יבין המשביל שחס ושלום מלתאר כוחות הכלים באין סוף אפילו בהעלם דהעלם וכאשר מבואר זה בפנים שמטעם זה אין לתאר שום כינוי לאין סוף יתברך אפילו בחינת יחיד וקדמון אשר השמות האלו מורים לכוחות הדרגין בהעלם דהעלם וכו' והמבין יבין
לכן בכדי שיתגלה מכוחו הזה אשר נקרא אדם קדמון אשר הוא אין סוף יתברך ואינו בערך הדרגין כלל בכדי להתגלות בחינת הדרגין בבחינת כוחות הגבול ממש שהם הספירות שעל ידי כליהם מתגלין הדרגין בבחינת בריאה יצירה עשיה בבחינת התחלקות גמור כמבואר לעיל אשר על כן מוכרח להיות עוד צמצום שהם נקראים הבלים ומכנים אותם להבלים כמו הבל היוצא מהאדם דרך נקבי הפנים שהם עינים ואזן חוטם פה אשר על ידי צמצום כליהם יוצאת הארה מהנפש והנה הארה הזאת אין לשער ולהעריך אותה בערך מהות הנפש כמבואר לעיל מעט מזה כן הגילוי הנגלה מאדם קדמון להתגלות בבחינת הדרגין מתארים אותם להבלים דהיינו שנתגלה מכח זה גילוי אבל אין ערך הגילוי נערך בערך מהותו מאחר שאינם בערך אחד אך אף על פי כן ההתגלות זאת היא ממהותו:
והנה הצמצום הזה השני שהוא בכדי להתהוות כלים גמורים שהוא על ידי ההבלים אין לתאר אותו כמו הצמצום הראשון אשר הצמצום הראשון מתארים הכל בבחינת אין סוף בעצמו רק הצמצום הוא עיקרו להסתיר גילוי הכלל בכדי שיתגלה בחינת הפרט מאין סוף אבל אפילו בבחינת הפרט הוא עצמותו יתברך בבחינת אין סוף בלי שום התחלקות כלים כלל חס ושלום אבל בחינת הצמצום השני שהוא בכדי לגלות כח הנבראים בבחינת התחלקות על ידי כלי הספירות הרי אי אפשר לתאר שעל ידי הצמצום יתגלו בחינת כלים חס ושלום כי אם יהיו כמה צמצומים בבחינת כח עצמותו יתברך לא יתהוו כלים בבחינת התחלקות מצד עצמותו יתברך אשר אין לכנות אליו תואר כלים חס ושלום אשר בבחינת גילוי המה הפכים מנגדים לכן הוצרך להעריך הצמצום הזה בבחינת שבירה ותיקון. דהיינו בחינת הסתלקות גמורה בבחינת הסתרת אור אין סוף יתברך שהוא בחינת הגילוי בבחינת אין סוף בכדי שיהיה מקום להתגלות הגבולים בבחינת התחלקות לכן נקרא הצמצום זה בחינת שבירה כמו שכתוב השליך משמים ארץ וכו' כמו למשל אדם שזורק כלי ממקום גבוה למקום נמוך אשר בין שני המקומות אין שום התחברות ורחוקים זה מזה וזורק אותם שלא בבחינת המשכה ובעת זריקתו הרי הכלי רחוק מהמקום הגבוה בלי שום התגלות איזה התחברות מה שאין כן כשהוא ממשיך הכלי על ידי חבל שאוחז בידו הרי הכלי מחוברת עמו על ידי החבל כן כביכול מכנים התגלות כח היש בבחינת הסתרה אשר אינה בערך התחברות עצמותו ונקרא בחינת זריקה וכמבואר בזוהר דזריק ניצוצין לכל עיבר דהיינו מצד שאי אפשר לתאר אליו שום התחלקות לכן הוא בחינת זריקה דהיינו שבחינת הכלי בבחינת התגלותה אין לתאר אותה בשום התחברות לבחינת אין סוף יתברך אשר מצד הגילוי המה שני הפכים מנגדים ולכן נקרא שבירה כי כאשר היו כח הכלים בכח עצמותו בבחינת השואתו הרי הם הכל כח אחד ומצד שלימותו יתברך משתווה בהם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין לכן נקרא הצמצום הראשון בבחינת קו דהיינו שאפילו בבחינת התמשכותם היו מחוברים לעצמותו בהשוואה אחת וכמשל שהקו הוא החבל המחבר כח הכלים להשוותם עם עצמותו יתברך בבחינת השוואה גמורה אבל בחינה זו דהיינו צמצום השני נקרא נשברים דהיינו שלא ניתן להעריך כלים בבחינת קבלת האור בבחינת אין סוף הרחוק מגדר התחלקות חס ושלום ואז על ידי התיקון נתחברו אורות בכלים דהיינו שאפילו על ידי הכלים יהיה יכול להתגלות אור אין סוף בבחינת יחוד גמור בלי שינוי והסתר כלל על ידי כח מ"ה החדש ועל ידי כוחו הפלא בבחינת כתר כמו שמבואר לעיל מעט מזה ויתבאר עוד אם ירצה השם בביאור רחב לכן בזה יהיו יכולים להשתוות שני הבחינות דהיינו בחינת עצמותו יתברך אשר חס ושלום להעריך אצלו כלים אפילו בהעלם דהעלם חס ושלום ואף על פי כן כל ההתגלות הוא מעצמותו יתברך כל פרטי הכלים ויהיה התגלות אין סוף יתברך על ידי כלי הגבול בבחינת יחוד עצום על ידי כוחו הפלא בבחינת תיקון זהו קיצור דקיצור כוונת העץ חיים בענין גילוי הצמצום והאדם קדמון והשבירה והתיקון בכדי להורות יחודו יתברך בכל הנבראים אשר לא שנא ולא שני ולא ישתנה אבל הגם שדיבר בענין הצמצום הראשון בבחינת צמצום האוד בכדי שיהיה מקום פנוי ויהיה המשכה בבחינת קו ובבחינת אדם קדמון עדיין מצד אמיתיות פשיטותו יתברך ודיחוקו בערכו מערך הכלים מצד עצמותו יתברך אין להעריך שעל ידי בחינת הצמצום הזה יהיה התגלות כוחם של הכלים אפילו בבחינת השואה אשר גבהה מעלתו בערכים עד אין קץ מכח הכלים אפילו בבחינת השוואתם גם הצמצום ההוא הוא בבחינת האור אין סוף שהוא בחינת הגילוי כי איך יתואר אליו יתברך בחינת אור שהוא גילוי כי תואר גילוי הוא מורה לאיזה מהות שיתגלה אליו אם כן איך לתאר אליו בחינת הגילוי אשר הוא לבדו יתברך ובמאמר הכתוב כי נשגב שמו לבדו כי שמו יתברך הוא הנקרא אור שהוא הגילוי נשגב הוא בבחינת לבדו אשר אין לתאר אליו יתברך בחינת שם ובחינת שמו נשגב מכל רעיון איך לתאר אליו יתברך בחינה זו אשר על כן גילה האר"י זכרונו לברכה לתלמידיו בחינת הצמצומים שקדמו לזה דהיינו שיהיו יכולים לכנותו בשם אור אשר ממנו נוכל לתאר בחינת צמצומים המבוארים בעץ חיים ואדרבא בזה גילה להם צד השלילה יותר ויותר מערך מדות כלל עד שאין לתאר אותם אפילו בבחינת השוואה כי אם על ידי צמצומים ולכן קראו כח הספירות גנוזות כנזכר לעיל מצד שאין לבקשם שם בשום ענין ואיזה אופן אפילו בבחינת התכללות והשואה הגם שמוכרחים להיות בכוחו מצד אמיתיות המצאו וכנזכר לעיל מאחד שממנו יצאו כוחם אך שהמה גנוזים ונסתרים כמבואר לעיל לכן בכדי שיהיו יכולים לתאר התגלותם של הכלים על ידי הצמצומים המבוארים בעץ חיים כנזכר לעיל מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים הנזכרים לעיל
וכמו למשל בהבדל מבשר ודם שכח הצפורן יניקתו מהמוח מכח השכל שבמוחו כי בודאי מוכרח להיות כל כוחות האדם בכח שכלו אשר הוא ראשית ההתגלות מהנפש כאשר אנו רואים שכל התנהגות הצפורן הכל הוא על ידי השכל וכאשר מכה הצפורן מרגיש השכל והתגלות כח הצפורן מכח השכל הוא על ידי צמצום אור התגלות השכל עד שנתגלה הצפורן אבל הגם שהתהוותו הוא על ידי צמצום השכל התעריך שמצד שמצמצם שכלו יתגלה הצפורן אשר מובדל בכמה מיני הבדלות מערכו כי אם בבחינת צמצום השכל תוכל להעריך התגלות שכל קטן מבחינת שכלו הגדול אבל התגלותו הוא גם כן בחינת שכל אבל אין שייך לומר שעל ידי צמצום שכלו יתגלה הצפורן שהוא דומם גמור אשר רחוק ערכו מערך השכל בכמה מיני הבדלות אשר על כן מוכרחים להעריך בו כמה מיני צמצומים באופנים שונים בכדי שיהיה שייכות להתגלות ממנו כח הצפורן שבכח השכל
כן הוא כביכול בהבדל רוממות מעלות לאין קץ אשר מכח היש וכח הכלים שבכחו יתברך אשר לא ניתן לתאר ולהעריך בערכים אין קץ כח היש שבכחו יתברך לגבי כח עצמותו יתברך מצד עצמותו אם כן אפילו יהיה בחינת צמצום עדיין אינו בתואר שיתגלה כח היש מצד ריחוק גדר היש אצל כוחו יתברך אשר לכן קודם הצמצום הזה המבואר בעץ חיים שהוא לגלות כח הכלים אפילו בבחינת השוואתו יתברך כנזכר לעיל ובכדי שיהיה שייך לומר ולייחס מצד כח עצמותו בחינת אור אין סוף שהוא הגילוי מוכרח לתאר כמה מיני צמצומים כנזכר לעיל והם הצמצומים המובאים בכתבי תלמידי האר"י זכרונו לברכה.
וכל אלו תוארי הצמצומים שאנו מתארים הכל הוא לגבי דידן כי אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה צמצום לגביה יתברך כי אם לגבי דידן כמו למשל מחכם גדול אשר מצטמצם לחכמה קטנה שבקטנים אשר מובדלת בכמה ערכים לאין קץ לגבי חכמתו הגדולה מוכרח אתה לתאר כמה מיני הסתרות מעצם חכמתו עד שיבא לידי גילוי המשכה זו מצד קטנות ערך החכמה קטנה לגבי ערך חכמתו הגדולה וכל הערך הזה הוא מצד המקבל אשר קטנות החכמה נגלה אצלו בבחינת קטנות וערך חכמת המשפיע הוא באין השגה אצלו מוכרח להעריך בכמה הסתרות וצמצומים מחכמת החכם לגבי חכמתו
אבל אצל החכם נעשה זה ברגע אחד מצד התכללות חכמתו בבחינת חכמה הקטנה בהשואה אחת ועוד זאת שאפילו בחינת החכמה קטנה אין מסתרת לגביה שיהיה נערך לחכמה הקטנה כי מצד שיודע העיקר משתווה אצלו בהשואה כן כביכול הגם שאינו דומה מכל צד אף על פי כן לזה הוא משל כי מצד גילוי הנבראים מכוחו יתברך אשר עצמות כחו יתברך נעלה בריבוא רבבות מדרגות לאין קץ מערך בחינת הנבראים לכן בכדי לחבר אליו בחינת הנבראים בבחינת המשכתו יתברך מוכרחים אנו לתאר כל הצמצומים האלו מצדינו לגבי דידן כאשר נגלה לנו ריחוק ערך הנבראים מבחינת אין סוף עד אין קץ אבל לגביה יתברך כל בחינות המשכות אלו נעשו ונתהוו בכח אחד בעצמותו באופן שלא נודע ולא מושג איך ומה הוא באיזה אופן עוד זאת אפילו בחינת הנבראים אינם מסתירים כלל לגביה והם אצלו בהשוואה גמורה מצד השואתו
לכן מבואר בספר לימודי האצילות מתלמידי האר"י זכרונם לברכה שכל הדברים בענין מלבוש ושעשוע וטהירו וצמצום האור הכל הוא לגבי דידן והמשילו כמשל כוכב כאשר אנו רואים בראייה שלנו נראה כמתנועע בהתנוצצות כמה מיני אורות אבל כשתגיע למקומו הוא אור פשוט בלתי שום תנועה וכן המשילו לנותן אצבע כנגד נייר לבן שנראה צל בנייר וכאשר תסיר ממנו האצבע הרי הנייר בלבנינותו כי הצל לא נראה כי אם מצד האצבע אבל לא מצד הנייר כלל: כן כל בחינת הצמצומים האלו הוא לגבי דידן מצד הנגלה לנו בבחינת חילוק דרגין מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים אבל לא לגביה חס ושלום כנזכר לעיל ומזה תבין שחס ושלום לדבר באין סוף יתברך איזה כח חילוק דרגין אפילו בהעלם דהעלם ורשימו דרשימו כמאמר הזוהר אין סוף לא תליא ביה שאלתא וכו' ולית ביה רשימו כלל
ובזה תבין שחס ושלום לא יצא האר"י זכרונו לברכה לחלוק על כל האזהרות האמורים בזוהר ובדברי כל המקובלים שאסור לדבר ולהרהר בבחינת אין סוף בבחינת קדם האצילות על ידי הגילוי שגילה אדרבה בזה ביאר יותר הרחקות בחינת תואר ערך הדרגין באין סוף ולא דיבר כלל בבחינת אין סוף בבחינתו שקודם האצילות כי אם כל הדברים אמורים בבחינת אצילות דייקא כי כל הדברים המה שייכים בבחינת אצילות דייקא להבין מאין שורשם
ומה שלא הזכירם האלוק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה להצמצומים האלו בספרו הוא מצד כי עיקר כוונתו לחלק שני הבחינות שנראים כמנגדים דהיינו שהוא יתברך מושלל מכל כח הדרגין ואף על פי כן כל הפרטים המה מכוחו יתברך וכוחו לא סר מעליהם בבחינת התגלותו יתברך בהם ומתייחדים ביחוד גמור ולזה די במה שמבאר בבחינת צמצום והקו אבל כאשר תרצה לעמוד על עיקרם של הדברים מוכרח אתה לתאר כמה מיני צמצומים לכן הזכיר ברמז אשר כמה מיני צמצומים קדמו להאדם קדמון הזה בכדי לרמז שמצד רוממות עצמותו יתברך לא די בצמצום הזה אבל בביאור לא רצה לבאר זה אחד מצד שדי בזה לתקן בחינת מציאות יחודו יתברך ומה גם גודל דקות העניינם ועוצם העלמם אשר לאו כל מוחא סביל דא ויכולים לטעות באלה להעריך חס ושלום איזה מהות בעצמותו יתברך כאשר קרה זה למקצת מקובלים האחרונים המתחכמים להעריך באלו המקומות איזה בחינה אפילו קודם הצמצומים ופשיטא אחר הצמצום ולהבין הצמצום כפשוטו שכביכול צמצם עצמו וזה עון פלילי וגדול עונם מנשוא אך זה זכותם שלא מזדון דעתם חס ושלום דברו כל אלה כי אם מצד חסרון הבנתם הוי"ה יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה לכן לא דיבר בזה האלק"י רבי חיים ויטל כלל ויפה כוחו בזה מאד כאשר תמיד היה אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן משבח אותו בזה שלא דיבר מזה כלל ומזה ישאו קל וחומר בעצמם דלת העם אשר לא עמדו בסוד השם לדעת עיקר ושורש ידיעת הקבלה שלא לשלוח יד במקומות הגבוהים האלו חס ושלום ולקיים מאמר רבותינו זברונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש וכו' כי אם להתבונן ביחודו יתברך בהעולמות מצד הצמצום בבחינת אצילות שהוא בבחינת הנבראים כדי לייחדם במקורם אשר זה נקרא במה שהורשת התבונן כמבואר לעיל אם האלק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה אשר הסתיר ספרו ולא גילה כי אם להמבינים אשר עמדו בסוד הוי"ה ואף על פי כן לא הביא זאת בספרו הקדוש מחששו שלא יטעו בזה כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאותם שלא עמדו בסוד הוי"ה ולא הכינו דרכיהם לפני הוי"ה בעבודתם לאהפכא חשוכא לנהורא ולהבטל מבלי גשמיותם הגס והעכור להתבונן בדברים עמוקים כאלה כי אם במה שהורשה דהיינו בבחינת היחוד אשר זהו כל עבודתינו בתפילה ובתורה ומצות כאשר יבואר אם ירצה השם בחלק העבודה אשר מכל הדברים הנאמרים לעיל יבין המשביל שחס ושלום מלתאר כוחות הכלים באין סוף אפילו בהעלם דהעלם וכאשר מבואר זה בפנים שמטעם זה אין לתאר שום כינוי לאין סוף יתברך אפילו בחינת יחיד וקדמון אשר השמות האלו מורים לכוחות הדרגין בהעלם דהעלם וכו' והמבין יבין
155
קנ״וכלל העולה מדברינו שאין לדבר ולהרהר באין סוף יתברך שום כח ופעולה ומדה המורה ריבוי ושינוי חס ושלום מצד השתנות הכוחות ופעולות ומדות כי אם מצד המשכתו לנבראים בבחינת התגלות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה נודע מצד פעולותיו דהיינו מצד פעולות הנגלים בבחינת נבראים אז אנו קוראים להמשכה זו מצד החכמה או מצד החסד וכדומה לזה אבל בבחינתו יתברך בעצמו אין לייחס אליו יתברך שום שכל ומדה חס ושלום גם לא לתאר לו חס ושלום שום שם ותואר וכינוי מצד עצמו יתברך המודה על איזה מדה והמשכה וכל השמות והתוארים והכינויים הכל הוא מצד התגלותו יתברך בבחינת עולמות בבחינת נבראים דווקא:
156
קנ״זוכל הדברים הנאמרים בדברי המקובלים באצילות ובלמעלה מהאצילות חס ושלום להעריך שם איזה כח חילוק או איזה מדה או איזה השכלה בבחינתו בעצמו יתברך כי אם מצד ההמשכה ועוד זאת כי כל העולמות והמדרגות שלא בבחינת בריאה כל קריאת שמם בשם עולמות הכל הוא מצד פעולות הנבראים אבל חס ושלום שיהיה בבחינת עצמותו יתברך איזה העלם או איזה הדרגה או איזה צמצום חס ושלום בכח עצמותו כי כל צמצום מורה השתנות או מדה או חפץ או רצון הס מלדבר כזה על אין סוף בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת בריאה ומקרא מלא דיבר הכתוב אני הוי"ה לא שניתי אפילו אחר הבריאה ולא שני כלל ממהותו יתברך אפילו בבחינת המשכתו להוות הנבראים לא שני כלל ולא אשתני אפילו בנבראים כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי הוי"ה דייקא שהוא בבחינת המשכתו יתברך להוות הנבראים גם בבחינה זו לא נשתנה כלל כי כל כח ופעולה ומדה וצמצום מורה להשתנות וחס ושלום לייחס בכחו איזה שינוי חס ושלום ואיזה צמצום וכו' כי אם מצד הנבראים מסטרא דילן דייקא בבחינת המתגלה נראה הצמצום אבל לא בעצמותו יתברך:
157
קנ״חלכן כל הצמצומים הם באור אין סוף וכל אור הוא גילוי וכל הגילוי הוא רק הנגלה לגבי הנבראים בבחינתם הנגלה נראה לצמצום והסתר אבל לא במהותו יתברך לא כאשר ראיתי טועים בדעת לכנות ולתאר הצמצום שלא בבחינת בריאה ומתארים הצמצום באצילות וקודם האצילות מראשית הקו וכל הצמצומים ופרסא הכל הוא קודם הבריאה כי הם מבינים כל דברי הקבלה בהגשמה עצומה ומבינים הצמצום כפשוטו דהיינו שבכדי לברוא עולמו צמצם את עצמו כביכול בבחינת הסתלקות האור אשר חס ושלום להרהר מצד עצמותו יתברך שום צמצום אשר אין צמצום לפניו יתברך וקמיה כחשיכה כאורה ובחינת הצמצום הוא היפוך היחוד אשר שרשו מיוסד אשר אין בכוחו יתברך מצד עצמו שום שינוי ופעולה וצמצום אפילו אחר התהוות הנבראים ואם כדבריהם לפי הבנתם שקדם להאצילות הצמצומים האלו הלא משנה שלימה היא שאין לשאול מה לפנים כו' דהיינו שלא לשאול מה היה קודם הבריאה ואיך מדבר בעץ חיים מעניני הצמצומים אשר קדמו להבריאה בכמה מיני אופנים המבוארים שם ואיך יעבור על משנה שלימה וגם בזוהר הקדוש מדבר מעניינים נסתרים שהיו קודם הבריאה אלא באמת חס ושלום שמדברים באיזה אופן בבחינת אין סוף שלא מצד הבריאה כי אם כל דבריהם הוא דווקא בבחינת בריאה לכן מבואר בעצי חיים שבאצילות שהוא מצד כח הדרגין שבכוחו יתברך מותר לדבר בדרך משל ודמיון אבל לא מצד העצם:
158
קנ״טומה שמדבר בזוהר הקדוש בענין הפרצופים שקודם הבריאה וגם בעץ חיים מדבר מענין הצמצום ממלכות דאין סוף כל דבריהם המה מצד הבריאה להבין שורש חילוקי הכחות והדרגין בבחינת שרשם במאצילם ברוך הוא בכדי לחברם ולייחדם בבחינת יחוד גמור ואיך הם נפעלים מכחו יתברך ואיך הוא התייחדותם בבורא ובכדי למצוא להנבראים מקור כוחם בבחינת אין סוף יתברך בהתחברותם אליו ואשר המה כחו יתברך לבדו: מוכרחים לדבר בכחו איך שהם אצלו יתברך כמאמר אליהו זכור לטוב אשתמודעין עילאי מתתאי אבל לא שיהיו מעריכים בעצמותו יתברך איזה בחינה מצד עצמותו יתברך כי איך הם בכוחו לא ידיעא כלל:
159
ק״סולהבין זה יובן על פי משל מאדם בשר ודם אשר כל השמות והכינויים שמכנים אותו כגון שקורין לזה חכם ולזה חסדן או גבור או נצחן וכן כל המדות הכל הוא מצד פעולותיו כי כאשר מדבר דבר חכמה קורין אותו חכם מצד מהות נפשו או כשנגלה ממנו חסד קורין אותו חסדן או כשנתגלה ממנו גבורה קורין אותו גבור ודומיהן ומכנים כל המדות בכח נפשו והנה בכח החיות בעצמו בבחינת נפשו הרי היא חיות כח אחד רוחני התעריך בה כל הכוחות האלו בבחינת מדה מיוחרת לכל מדה בפני עצמה מאחר שהיא כח אחד לבד בלי שום התחלקות כי אם כח אחד רוחני המתפשטת בבחינת חיות לכל הגוף בשוה וכל התגלותה הוא בכוחות מתחלקים בבחינת התפשטותה בכלי הגוף וכפי כלי הגוף ככה הוא התגלותה דהיינו בכלי המוח נתגלית בבחינת השכלה ובכלי הראיה נתגלית כח חיותה בבחינת ראיה ובכלי המעשה בבחינת מעשה וכפי תמונת כלי המקבלים באברים ככה הוא התגלותה דהיינו אם הכלים תכונת מזגם וערכם בבחינת מזגיהם ראויים לקבל דהיינו המוח כשהוא גדול וזך הליחות שבו וכדומה כידוע לחכמי הניתוח ראוי לקבל יותר חכמה וככה הגבור בגבודתו והחסדן בחסדיו והכל לפי מזג תכונת הגוף ופעולת כליו שהם האברים ככה נתראה פעולת הנפש אבל בכח החיות מצד עצמו הוא כח רוחני אחד בכלל ויכולה להתפשט בלי גבול כי אם שכלי הגוף מגבילים כידוע:
160
קס״אוהנה הגם שכל ההתפשטות הוא מצד הכלים אף על פי כן כשאדם אומר דבר חכמה הרי הנו תולין החכמה בנפשו ולא במוח הגשמי שהוא הכל כאשר הוא באמת מצד הנפש כי כלי הגשמיים מצד עצמם אינם בערך חכמה ומדות כלל שהמה בשר ולא רוח כי אם מצד הנפש הגם שבנפש עצמה אין שייך בה לומר כלל חכמה ושום התחלקות בעולם אך מחמת פעולת הגוף המתגלית מהנפש אנו תולין בהעיקר כי מאחר שכלי הגוף בעצמם אינם פועלים מצד עצמם כלום כי אם מצד הנפש המתפשטת תולין כל התמשכות הפעולות בהעיקר ומה גם שכל החכמות ופעולות הנפש המתגלים מוכרחים להיות בכח נפשו כי אם לא כן מאין באה ההשכלה במוח דווקא באופן זה וכן בכל הפעולות מאחר שהן רק כלים גשמיים מוכרח להיות הכל בכח הנפש המתקשרת בכלים האלו ופועלת על ידם פעולתה אך איך ומה ובאיזה אופן הם בכח החיות מאחר שהוא כח רוחני אחד בלתי מתחלק כלל זה לא נודע אפילו בנפש האדם ודבר זה נקרא רצון הנפש מצד שלא נודע איך הם כל ההתחלקות החכמה ומדות בכח הנפש גם איך הוא התקשרותה בכלים הגשמיים לכן פעולתה והתקשרותה בכלי הגוף נקרא רצון ופלא ועל זה נאמר ומפליא לעשות שמקשר גשמיות ברוחניות:
161
קס״בוהנה כל הבחינות הנזכרים לעיל שמעריכין הכל בכוחות הנפש הכל הוא מצד כוחות המתגלים בהגוף דהיינו כשאדם עושה איזה פעולה אנו מחברים את הפעולה לכח נפשו אם לחכמה או לחסד ואיכותם ומהות התחברותם היא בנפש וקורין אותו רצון הנפש אבל כשלא נתגלה מאדם שום פעולה הן לחכמה הן לאיזה מדה או מעשה הרי אין להעריך בכח נפשו מצד עצמה שום פעולה ומדה מאחר שהיא כח אחד חיות פשוט ואין לנו ידיעה כלל במהותה בעצמה וכמאמר הזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כ"א.) מחשבתא דבר נש כולי עלמא לא יכלין למנדע כל שכן לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד הרהורין ורעיונין כו' עיין שם:
162
קס״גוהנה בהתפשטות הנפש בגוף נקראת צמצום לגבי גילוי התפשטותה שבכוחה להתפשט בלי גבול והראיה שמתפשטת בכמה אופני חכמה וכשיעמיק יותר שכלו יתגלה לו יותר הכל מכח נפשו וכל הצמצומים הם מצד הכלים אבל לא מצד עצמותה כי אין יתרון וחסרון מצד עצמה כי אם בבחינת גילויה כי אם יסתום אדם עיניו לא יהיה מזה חסרון לכח הראות שבכח נפשו רק מצד הכלי שאינו נגלה התפשטותה והראיה לזה אדם שהוא בעל כח גדול ובריא נמצא שבכח חיותו הרי נגלה ממנו חיות הרבה מהנפש ואף על פי כן יכול להיות שלא יהיה חכם מצד קטנות כלי המוח שלו או שיהיה חכם ולא גבור נמצא שאין היתרון והחסרון תלוי כלל בנפשו כי אם בהכלים אך אף על פי כן תולין כל הכוחות בנפש וכח השכל והמדות שבנפש קורין חכמה ומדות שבנפש הגם שאין בכוחה חילוק כלל וכח התפשטותה בגוף להחיותו ולהתקשר בו נקרא רצון הנפש וכח התגלותה נקרא צמצום והכל הוא מצד ההתגלות אבל הנפש בעצמה אין לומר בה כל אלו המדות ומחיה את כל הגוף בשוה וכל הגוף ממולא ממנה ולא תמצאה במקום ממקומות הגוף לייחד לה מקום ששם היא שוכנת הגם שמבואר שהנשמה משכנה במוח והרוח בלב הכל הוא מצד גילוי הכלים בבחינת גילוי נתגלה בחינת נשמה במוח ורוח בלב ונפש בכבד והכל בבחינת אור וזיו הנקרא גילוי בלבד והראיה שהמקיף הוא על הגוף ומקיפו מראשו ועד רגלו דהיינו כוחה בעצמה שלא בבחינת גילוי נקרא בחינת מקיף והיא כוללת כל הגוף בחיצוניותו ובפנימיותו ואדרבה התגלותה בבחינת גוף הוא אור וזיו בלבד אבל התקשרות חיותה בעצם אינה נגלה כלל בשום מקום ושום התחלקות כלל לכן קורין אותה מקיף שמקיפו בשוה בכח אחד לבד והוא דייקא שלא בבחינת התגלות:
163
קס״דוהנה על פי משל זה יובן בחינת התקשרותו יתברך והתגלותו יתברך בעולמות בריאה יצירה עשיה כי בריאה יצירה עשיה הם הנקראים גוף וכלים שבהם מתפשטת אור אין סוף להוותם ולהחיותם ולקיימם: והנה לכל הנבראים יש פרט מיוחד באופן התפשטות חיותם במינים ממינים שונים לאין קץ אשר כולם חיים וקיימים מכוחו יתברך הפשוט בתכלית הפשיטות בלי שום הרכבה וחילוק דרגין כלל אשר אין לשער בכוחו חס ושלום איזה חילוק דרגין אך אף על פי כן מצד שהוא כביכול מהוום בכל פרט ופרט בכוונה והמשכה מיוחדת תולין כל כוחות התחלקות בו יתברך כי מאחר שאין דבר חוץ ממנו מוכרחים להיות כל פרטי חילוקי הנבראים בכוחו יתברך: אך איך לשער חס ושלום בכוחו חילוקי דרגין זהו באמת פלא שהוא למעלה מהשכל וכח זה המהווה הנבראים ומחיים זה נקרא אצילות דהיינו שנאצל ממנו כח חילוקי הדרגין למהות חדש ממש מאחר שאין להעריכם חס ושלום בכוחו אבל באמת הם הכל כח אחד פשוט ומיוחד בהם בבחינת התייחדות גמור בלי שינוי כלל ואופן יחודם והתקשרותם אינו מושג אצלינו כלל בשום שכל כי דבר זה הוא למעלה מהשכל והוא נקרא פלא שהוא מופלא שהוא כל יכול להוות כל חילוקי דרגין בכוחו הפשוט ולא נשתנה ממהותו כלל לשום כח ופרט מיוחד הנתגלה בנבראים כי הוא יתברך כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשואה גמורה אך לערך הנגלה לגבי דידן בבחינת נבראים הגלויים נקראים כלים דאצילות בכוחו יתברך הגם שאין להעריך חס ושלום כלים בכוחו יתברך ועל זה מבואר בלי מה דהיינו עשר ספירות שהם בלי מהות מושג וחכים ולא בחכמה ידיעא כמבואר לעיל:
164
קס״הומקור גילוי הזה נקרא רצון וכתר אבל הכל הוא בבחינת המתגלה בלבד ומקום לגילוי היש בבחינת נבראים נקרא צמצום דהיינו כי אם היה מתגלה כוחו האין סוף לא היה מקום לגילוי הנבראים ובכדי שיהיה מקום לגילוי הנבראים הוכרח להיות צמצום בבחינת הגילוי והכל הוא מצד הגילוי לבד בבחינת בריאה יצירה עשיה אבל בכוחו בעצמו יתברך המהוום אין צמצום כלל ולא שום דבר המתחלק בעולם כי אם כח אחד פשוט כי אם מסטרא דילן דייקא נראו הצמצומים שלא נגלה יותר לגבי דידן אבל לגבי עצמותו יתברך הכל הוא כח אחד מיוחד בלי תמצא מקום כלל לייחד אליו לומר ששם נתגלה יותר כי הוא שוה בשמים ובארץ בהשוואה גמורה כמאמר הכתוב את השמים ואת הארץ אני מלא ולית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין ואין הנבראים פועלים בו שום חסרון ולא שום שינוי חס ושלום כי אצלו יתברך הכל בשוה:
165
קס״ונמצא כל הצמצומים הם רק בבריאה יצירה עשיה רק שאנו קורין לכח ההתחלקות שהוא הכל מכוחו יתברך בשם אצילות ומכנים שם חכמה ומדות הגם שאין אצלו מכל אילין מדות כלל רק בערך הנבראים והתקשרותו יתברך בנבראים וכח הנבראים שבכחו יתברך איך שהם לגביה יתברך אשר הוא בראם שממנו יתברך נפעלו נקרא כוחם זה בחינת צמצום ורצון ופלא וגילויו דוקא ברצון ובפרט זה נקרא צמצום אבל הכל הוא בערך הנבראים מסטרא דילהון וכמאמר רעיא מהימנא שהבאתי לעיל שנקרא הוי"ה מסטרא דנחית לאמלכא על בריין אבל לא מסטריה גם במאמר פתח אליהו דאינון אתקריאו מדות לפום עובדיהון דבני נשא אבל לאו דאית לך מכל אילין מדות כלל וכמאמר הזוהר הקדוש פרשת וירא על פסוק והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם ל"ז דבני נשא וכו' כהאי טיקלא דאסחרת תדיר וכו' כד אסחר לימינא כו' עיין שם כל המאמר שמבאר שאין לייחס בכוחו חס ושלום שום צמצום ומדה כי אם לגבי הנראים וכאשר ביאר רבינו הקדוש נשמתו עדן בספרו הקדוש ליקוטי אמרים ושער היחוד והאמונה שדרך כלל הם שלשה מיני צמצומים בריאה יצירה עשיה אבל אצלו יתברך בעצמותו אין צמצום כלל עיין שם היטיב ואפילו בנפש המתפשטת בגוף אין לומר בה צמצום מצד עצמה כמבואר לעיל במשל הגם שלא תשוער הבריאה מכוחו יתברך כי אם בבחינת צמצומים רבים כן הוא אמת שבודאי אי אפשר להיות הבריאה כי אם מצד הצמצומים האלה שבכוחו יתברך אבל קריאת שם הצמצומים הוא לגבי דידן כי אין לקוראם בשם אחר אבל איך הם בחינת הצמצומים אצלו יתברך לא ידיעא כלל באיזה אופן כי כל יכול להוות כל נברא בכוחו הגדול כמאמר הכתוב היוצר יחד לבם וכמאמרם זכרונם לברכה וכולם נסקרים בסקירה אחת וכמבואר בהגה"ה המשל מהחכם:
166
קס״זאך זאת עדיין אנו צריכין למידע שהגם שנתבאר המשל מנפש עם כל זה אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי אם בזה הוא המשל שהנפש אינה נודעת כי אם מצד פעולות הגוף והתפשטותה בשוה בכל הגוף וכי כלי הגוף אין פועלים בה שום יתרון וחסרון ואשר היא כח אחד בלי התחלקות כלל מצד עצמה אך בזה אינה דומה כי היא מתפעלת ממקרי הגוף בבחינת הרגשה גם כלי הגוף נבדלים ממהותה כי זה בשר וזה רוח כי מצד הבריאה הם דברים נבדלים לכן הגוף הוא מקום להתפשטותה וגם לכן היא נתפעלת ממקרי הגוף מאחר שהוא נבדל ממנה בגדרה אך מצד התקשרותם נעשו לאחדים לכן היא נתפסת בהגוף ומתפעלת ממנו אבל הקדוש ברוך הוא אין שייך בו לומר שנתפשט בתוך העולמות כמו הנשמה בגוף ושיהיו העולמות מקום להתפשטותו דהיינו שיתפשט בשמים ובארץ ושיהיו הם כלים להתפשט אורו יתברך בהם כמו התפשטות הנפש בהגוף להחיותו מאחר שאין דבר זולתו ואין דבר שחוצה לו שיאמר עליו שיתפשט בו כי מאין נתהוו הכלים של שמים וארץ מאחר שאפס בלתו נמצאו הכלים עצמם הכל הם מכוחו יתברך בעצמותו ומהותו:
167
קס״חועל זה אמרו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הוא יתברך בעצמו הוא מקום של הכלים המצמצמים ובכוחו יתברך הם מתהוים והוא קיומם של הכלים ואין העולם מקומו חס ושלום לומר שהם איזה מהות והוא מתפשט בהם ועל זה נאמר מי הקדימני ואשלם כי למשל באדם מוכרח להיות מקודם איזה מהות הנצרך לו ורוצה בדבר ומחמת מהות הנגלה ומצד רצונו מתפשט בהדבר שנצרך לו נמצא מוכרח להעריך המהות בבחינת קדימה להתפשטותו וכמו כן בבחינת התמשכות והתקשרות הנפש עם הגוף מאחר שנתהוו כלי הגוף מתפשט בהם הנפש אבל בלא כלי הגוף אין לה מקום להתפשט אבל לגבי הקדוש ברוך הוא כביכול אין דבר שקודם לו שיתפשט בהם מאחר שאין זולתו ואפס בלעדו ואין דבר שחוץ ממנו יתברך שתאמר עליו שמצד רצונו בדבר מה מתפשט בו לכן נאמר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא פירוש אפילו תחת כל השמים דהיינו כלי המקבלים שמקבלים השפעה מן השמים כי בחינת השפעתו יתברך בעולמות נקרא שמים ונקרא קודשא בריך הוא שהוא בחינת זעיר אנפין ובחינת מלכותו שהיא מקור היש והעולמות נקראים תחת כל השמים גם כן לי הוא ואינם דבר בפני עצמו חס ושלום לכן לא נשתנה בהם ואין העלמין תופסין בו שיהיה איזה שינוי על ידם כמו הנפש בהגוף שנתפסת בתוכו מאחר שהגוף הוא מהות נבדל ולכן נתפסת בכלי הגוף להיות מרגשת שינויים שמצד הגוף מצד שהמה מהותים נבדלים לכן נתפסת להרגיש שינוי במהותה אבל על אין סוף נאמר ברעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה פירוש כי איהו תפיס בכולהו עלמין שהוא מהוום ומקיימם בכל פרט ופרט בבחינת כלים נפרדים ושיהיו כלים להתפשטות אורו יתברך בהם אבל העלמין לא תפסין ביה להיות משתנה המשכתו בהם ולהיות נתפעל מהם חס ושלום מאחר שהם ואורו יתברך הכל אחד ממש בלי שום כח נבדל חס ושלום ועל זה נאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש:
168
קס״טובלשון הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים כי באדם חלוק היודע מן הידוע כי היודע הוא מהות נפשו והידוע הוא דבר זולתו והמדע הוא התפשטות נפשו לידע הדבר ההוא ולחברו אליו ולהתמשך בו נמצא היודע חלוק מן הידוע והמדע חלוק משניהם לכן הידיעה והידוע הם דברים נוספים על מהות נפשו ומוסיפין בו ריבוי ושינוי מקודם התפשטותו לאחר התפשטותו אבל לגבי הקדוש ברוך הוא שאין דבר זולתו נמצא הידוע דהיינו הכלים הם גם כן עצמותו יתברך והם אחד ממש עם היודע כי אין דבר זולתו וגם המדע שהוא התפשטותו יתברך והמשכתו בהם גם כן הכל אחד ממש בלי שום שינוי חס ושלום ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים ולא בידיעה שחוץ ממנו ולכן אין הנבראים מוסיפין ריבוי ושינוי בעצמותו יתברך מקודם התפשטותו בהם לאחר התפשטותו בהם ודבר זה אין כח בשכל האדם להשיגו על בוריו איך יהיו שני הפכים בנושא אחד שיתהוו עולמות בעלי גבול ונפרדים מינים ממינים שונים בכל פרט בכח מיוחד וכוונה מיוחדת ואף על פי כן הם כח אחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום כח אחר זולתו בלי שום שינוי ופירוד ומהות אחר כי אם הוא לבדו יתברך כמקודם שנברא העולם כן הוא יתברך לאחר הבריאה כי הוא יתברך אינו בגדר מדע ושכל כלל לכן לא יושג זה בשכל כי השכל עצמו הוא בחינת נאצל כמבואר לעיל:
169
ק״עוכמו למשל שאין ערך דומם לשכל ואינם בגדר אחד כלל כן השכל אינו בגדר לגבי למעלה ממש כמו ערך הדומם לגבי השכל ויותר על זה וכמו שאינו נופל חוש המישוש על שכל ככה ויותר על כן אינו נופל השגה על פי שכל בדבר שלמעלה מן השכל לכן שורש מדת מלכותו שהיא בחינה המצמצמת ומסתרת לבחינת נבראים והיא הנקראת מקום כי היא נותנת מקום וגבול לנבראים שורשה היא מרישא דלא אתיידע שלא בבחינת ידיעה והבנה כלל ועל זה נאמר הנה מקום אתי וכמאמר איה מקום כבודו כי אינו מושג בשום ידיעה בעולם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ודי למבין:
170
קע״אומה שמבואר הלשון הוא היודע וכו' תואר בחינת הידיעה אינו נערך כי אם בבחינת אצילות דהיינו בבחינת גילוי הנבראים שיש לכל נברא חכמה והשכלה מיוחדת ומדה מיוחדת ושהוא הכל מכוחו יתברך הנקרא בשם אצילות כנזכר לעיל נופל בו הלשון שהוא היודע והוא הידוע שהוא מצד הנבראים לפי בחינת התגלותם שהוא הכל בבחינת ידיעה והבנה כי בבחינת נבראים מוכרחים להעריך בחינת ידיעה כמאמר הכתוב וידע אלקי"ם כי ידעתי וכו' וכדומה לזה כמה מקראות הנאמרים על כוחו הנגלה בנבראים שהם הכל מכוחו יתברך על זה מבואר שאין ידיעתו כידיעתינו והוא היודע וכו' אבל בבחינתו יתברך שלא בבחינת הנבראים אין נופל בו לומר שם ידיעה כלל וכמבואר בשער היחוד והאמונה בהגה"ה (פרק ט') שמה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע וכו' הוא בבחינת אצילות דהיינו כח של הנבראים כמו שהם לגביה אבל למעלה מן האצילות דהיינו בבחינתו יתברך אין נופל בו לומר שם מדע כלל חס ושלום כי ידיעה נופל לומר על איזה דבר ואיזה מהות שיודע זה הדבר אבל עליו יתברך מאחר שאין זולתו כלל ואין דבר זולתו אין שייך לומר בו מדע מצד עצמו יתברך ודי למבין.
171
קע״במכל הדברים הנזכרים לעיל תבין ותשכיל כי כל הצמצומים הם רק בבחינת נבראים מצד גילויים בעצמם בבחינת גילוי להיות ליש ודבר אבל בבחינתו יתברך בעצמו אין שום צמצום כלל וכולא חד בלי שום שינוי וכל קריאות המדות והצמצומים באצילות ולמעלה מן האצילות הכל הוא בבחינת נבראים כמבואר לעיל לכן מדברים כל המקובלים ראשונים ואחרונים באצילות בבחינת משל ודמיון אבל לא חס ושלום שיהיה בבחינת אין סוף יתברך איזה צמצום לכן התגלות אור אין סוף יתברך בעצמו באצילות דהיינו בכל הנבראים כאשר הם לגביה יתברך הוא הכל עצמותו יתברך בלי שום צמצום ושינוי חס ושלום ובבחינת נבראים לבדם הוא נקרא הארה ואור של תולדה כמו שנראה לגבי דידן על ידי מדת מלכותו יתברך המסתרת האור לגבי הנבראים כי אור של תולדה נקרא שמזה האור יוצא עוד אור ונולד מאור הראשון מעין ודוגמא של האור אבל לא עצם האור וכמו למשל שהחכם המשפיע מצד קטנות כלי המקבל שלא יכול לקבל חכמת רבו כמו שהיא אצלו מסתירו על פי משל ומצמצם לפי כלי המקבל להתדמות שכלו להמקבל והנה התגלות השכל שכפי בחינת מקבל אינו עצם השכל של החכם כי אם מעין שכלו ודוגמתו כן התגלות אורו יתברך שבבחינת אצילות הוא עצם ההתגלות בבחינת אין סוף ועל ידי מדת מלכותו יתברך מסתיר האור בבחינת הנבראים מצד כלי קבלתם מעין ודוגמא של האור העצמי דאצילות דהיינו מחסד דאצילות נגלה בחינת חסד דבריאה מעין חסד דאצילות אבל לא עצמיות חסד דאצילות כי אם היה התגלות חסד דאצילות לא היה מתהוה החסד דבריאה כלל כן בכל עולם ועולם הכל הוא מעין עולם שלמעלה ממנו וזהו נקרא אור של תולדה וכמו שכתוב באורך נראה אור דהיינו ההארה וההשפעה הנגלה בבחינת המקבלים מעין האור העצמי בבחינת אצילות אבל כל זה הוא בבחינת כלי המקבלים נקרא אור של תולדה אבל התפשטותו יתברך בבחינת נבראים להוום ולחיים ולקיימם הכל הוא אור אחד פשוט כי לגביה יתברך אין מסתירין כליהם להיות איזה שינוי או דבר נוסף על מהותו חס ושלום כי אפילו הנבראים עצמם אינם דבר נוסף על עצמותו יתברך רק בענין הגילוי הנגלה הם נראים לשינויים וריבויים ונוספים אבל לא גביה יתברך:
172
קע״גלכן מבואר בעץ חיים בשער כללות העולמות כי ארבע אותיות הוי"ה ברוך הוא עיקר התחלקותם הם בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ויו"ד דשם הוי"ה הוא אצילות וה"א ראשונה בריאה כו' דהיינו שבכלל העולמות נקרא אצילות חכמה וחכמה הוא ביטול הנבראים במהותו ועצמותו יתברך בלי שום השגה והבנה כי חכמה אינו בבחינת השגה והבנה כי אם ביטול עצמי לכן התלבשות אור אין סוף בחכמה בלי שום הסתר כלל ובחינה זו נקרא אצילות דהיינו כוחם של הנבראים איך שהם לגביה שהם בטלים במהותם לגמרי ובינה היא בריאה שהוא ביטול הנבראים בבחינת השגתם והבנתם באין סוף:
173
קע״דלכן בזוהר פרשת בראשית (דף א':) קורא לחכמה עתיקא דלא קיימא לשאלא ובינה קיימא לשאלא ולא למנדע הגם שעתיקא דלא קיימא לשאלא הוא רישא דלא אתידע כמבואר לעיל זהו כאשר אנו מדברים בכוחות הנבראים בבחינת אצילות ומקורם הוא עתיקא דלא קיימא לשאלא הוא עצמותו יתברך שלא בבחינת התפשטותו לנבראים וזהו בכוחו לבדו יתברך אבל התגלות זה בבחינת עבודה בבחינת ביטול הוא באצילות דייקא ששם הוא ההתדבקות בבחינת דלא אתדבק ולא אתיידע וכמבואר בזוהר בהיכלות בהיכל קודש קדשים וכמבואר לעיל שבקודש קדשים הוא כולא רעותא חדא עד אין סוף שלא בבחינת ידיעה כלל לכן באצילות הוא גילוי אין סוף בעצמו בלי שום שינוי וצמצום כלל חס ושלום ובזה יתורץ כמה מאמרים מזוהר הקדוש ומעץ חיים שפעם מדברים באצילות ולמעלה מן האצילות כל חילוקי הדרגין ופעם נתבאר שאין לדבר כלל באין סוף שום חילוק דרגין חס ושלום והנה מבואר שם כמה פעמים שבאצילות הכל הוא בחינת אין סוף ואין סוף הוא באצילות ופעם קורא למלכות דאין סוף שהוא שורש הקו והוא מדרגה תחתונה שבאין סוף כמבואר לעיל נמצא מאחר שהיא כביכול בחינה התחתונה משמע שכל מה שלמטה ממנה ומבחינתה לא נקרא חס ושלום בחינת אין סוף והלא הקו ואדם קדמון וכל האצילות כולו הכל הוא אין סוף וסיום התגלות אין סוף בבחינת מלכות דאצילות אשר ממנה למטה בבחינת בריאה יצירה עשיה מסתיים הקו שבבחינת אין סוף:
174
קע״האבל באמת יתורץ הכל כי כאשר אנו מעריכים כוחות הנבראים איך שהם לגביה יתברך הוא נקרא אצילות לכן מדברים שם בבחינות כלים מצד כחות הבריאה ובעצמות אין סוף יתברך מצד שאי אפשר לתאר כלים כלל מצדו שלא בבחינת בריאה נקרא התפשטותו יתברך לבחינת הכלים דאצילות מלכות דאדם קדמון שהוא בחינת כתר דאצילות דהיינו התגלותו יתברך שמצד עצמותו ונקראו עולמות אין סוף לגבי אצילות מצד שבבחינת עתיק אין לתאר אליו כלים מצד הבריאה כמבואר לעיל וכשתעמיק יותר בבחינת שורש האצילות הלא אדם קדמון הוא שורש הכלים דאצילות דהיינו כח הבריאה איך שהם בכוחו בבחינת השוואה ומאחר שמצד השוואתו יתברך אין לתאר בחינות של הנבראים כלל אשר אינו בערך העולמות כלל אשר מצד זה נקרא אדם קדמון אדם דבריאה כמבואר לעיל בפרקים הקודמים לכן נקרא מלכות דאין סוף בחינה התחתונה שבאין סוף כי מלכות דאין סוף הוא הגילוי בבחינת השוואתו יתברך שלא מצד העולמות כלל וכל ההערכה זו הכל מצד הבריאה כשאנו מחקרים מוצאם בכוחו יתברך מוכרחים לתאר כל אלו התוארים:
175
קע״ואבל כבר הקדמתי לעיל כי כל זה הוא מסטרא דילן אבל לגביה יתברך אין לתאר שום בחינה ודרגא כלל כי אם הכל אחד פשוט בלי שינוי נמצא כל שאינו בבחינת בריאה כי אם כוחו כאשר הוא לגביה יתברך הכל הוא אין סוף ודי למבין והבן וכמבואר לעיל במשל מנפש שאין לומר בה שום חילוק דרגין וצמצום כי אם מצד גילויה בכלי הגוף אך מחמת שהכל הוא מהנפש לכן אנו מדברים כל החילוקים והצמצומים בהנפש אבל כשתעריך להתקשרות כל דיבוריו ומחשבותיו של אדם וחכמתו איך שהם בכח נפשו לא תמצאם כי אם כח אחד בלי התחלקות כלל ובלי שום צמצום כמו כן כביכול כל התפשטות עולמות בריאה יצירה עשיה בחילוקי דרגין הוא הכל מכוחו יתברך לכן אנו מדברים הכל בכוחו יתברך וזה נקרא בחינת אצילות כמו שהם אצלו כביכול מאחר שהכל נמשך ממנו אבל כשתעלה חילוקי הדרגין שבבחינת בריאה יצירה עשיה כאשר הם בכוחו יתברך לא תמצאם אלא כח אחד מיוחד בלי שום חילוק וצמצום כלל וכל זה הוא בבחינת המשכתו לעולמות שהוא בבחינת אצילות עבודתינו והתבוננותינו הוא לקשר כל הדרגין אליו יתברך בבחינת יחוד גמור אבל למעלה מהאצילות דהיינו בבחינתו בעצמו יתברך שלא בבחינת דרגין אין לנו עסק כלל מאחר שלא נודע מהותו כלל כי אם במה שהורשת התבונן:
176
קע״זובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר הם נראים כסותרים אהדרי כי פעם אמרו רבותינו זכרונם לברכה וכי אפשר לדבקה בו הלא כתיב כי הוי"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו ופעם אמרו רבותינו זכרונם לברכה אליו ולא למדותיו כי מדותיו הם בחינת מדות דאצילות בהם הוא בחינת הדביקות והקישור לייחד הכל בכחו יתברך בבחינות מדותיו הנמשכים בבריאה יצירה עשיה כי שלא בבחינת המשכתו יתברך אי אפשר לדבקה מאחר שאינו מושג כלל כי אם נודע מצד פעולותיו אבל באמת קריאתינו הוא אליו יתברך דהיינו אין סוף המתייחד בהם ודי למבין:
177
קע״חגם בזה תבין מאמרי הזוהר ושארי מקובלים אשר פעם מבואר שאפילו בשלשה ראשונות אסור החקירה וההבנה כמאמר הזוהר הנזכר לעיל על פסוק בטחו בהוי"ה עדי עד דהא מתמן ולעילא אתר טמיר וגניז כו' הדא הוא דכתיב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים והוא אתר גניז וסתים כו' מכאן ולהלאה לית רשו לבר נש לאסתכלא ביה הנה מבואר שאפילו בי"ה שהם חכמה ובינה לית רשו לאסתכלא והזוהר עצמו מדבר בחכמה ובינה ובכתר ולמעלה ממנו בבחינת עתיק וגם פעם מבואר במופלא ממך בל תדרוש על בחינת כתר כמבואר בזוהר הקדוש וברעיא מהימנא ובתיקונים שקאי על בחינת כתר ובעץ חיים מבואר שממלכות דאדם קדמון ואילך אסור לדבר משמע שממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור החקירה אבל במלכות דאדם קדמון מותר החקירה והעסק וידוע שמלכות דאדם קדמון הוא בחינת עתיק וכתר וגם באדם קדמון עצמו דיבר וכמבואר בעץ חיים שעל כתר דאדם קדמון נאמר במופלא ממך וכו' והוא לכאורה סתירה גדולה:
178
קע״טאך הענין הוא כאשר מבואר לעיל על פסוק כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך וכו' ולמקצה השמים ועד קצה השמים שמקצה השמים וכו' אתה שואל דהיינו כי בבחינת שאלה וידיעה בכדי לאתקשרא ולאתדבקא ביחודו יתברך הוא דוקא על ידי מדותיו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה הנזכר לעיל וכי אפשר לדבקה בו אלא הדבק במדותיו כי הוא נודע מצד פעולותיו מצד פעולות המדות בבריאה יצירה עשיה בכדי לייחדם ביחודו יתברך בבחינת אצילות אבל שלא בבחינות מדות כי אם בבחינת מהותו יתברך אשר לא נודע תמן אסור לשאלא כלל דהיינו בשלשה ראשונות דהיינו מקורם של המדות מאין נלקחו אשר אין לתאר אותו בבחינת מדות ואיך הם המדות בכחו יתברך אסור לשאלא בבחינת הבנה מאחר שאינו מושג:
179
ק״פוזהו מה שכתוב כי בי"ה הוי"ה צור עולמים היינו ציור העולמות איך שהם בכחו יתברך אשר מהם נפעלו המדות אבל לחקור אחר שורשם של המדות הוא בבחינת שלא לשאלא דהיינו להבין שממנו יתברך יצאו ואפילו אחר יציאותם הוא על פי כחו הפלא שהוא שלא בבחינת הבנה כי אם בבחינת פלא בבחינת שלמעלה מן השכלה והבנה אבל מצד שעיקר ההתדבקות הוא אליו ולא למדותיו ואליו הוא בחינת אין סוף יתברך ובבחינת אין סוף יתברך אין לתאר הכתר שהוא כח האצילות איך שנתהוו על ידי רצונו יתברך בחינות מדות מאחר שמושלל מערך המדות רוממות מעלות לאין קץ מערך הכלים עד אשר אין לתאר אותו אפילו בבחינת מקור כי מקור שייך לומר על דבר המתגלה שיש להדבר מקור ששם הדבר בהעלם ומקור ושורש כמו למשל משכל המתגלה באיזה דבר אזי כח השכל שבהעלם נקרא מקור אך שם הוא בהעלם ומההעלם בא להתגלות אבל למשל התעריך את השכל שהוא מקור לאבן דומם אשר רחוק מגדרו בכמה הבדלות לאין קץ כן כל בחינות כלים לגבי אין סוף יתברך אשר הוא מובדל בכמה מיני הבדלות לאין קץ מערך הכלים איך להעריך שעל ידי בחינת רצונו יתברך נתהוו הכלים רק התהוותם הוא בבחינת פלא נמצא שתעריך איזה ערך להכלים מצד עצמותו יתברך כי אם שהם נעלמים הלא באמת אין לתאר כלים אליו יתברך אפילו בהעלם דהעלם וכדי לחקור אחר מוצאו של כתר מוכרחים להעריך אצלו יתברך מחשבה קדומה בבחינת כחו יתברך שמצד הכלים איך שהם בכח השואתו יתברך בבחינת פרט ופרט זה הכח נקרא אדם קדמון לכן ממלכות דאדם קדמון שהוא בחינת גילוי ממחשבתו הקדומה יתברך נתהוה הפלא בבחינת כלים אבל לא מצד מהות עצמה אבל לחקור במחשבתו הקדומה שהוא אדם קדמון איך לתאר אליו יתברך מחשבה כלל ואיך הם הכלים בבחינת אדם קדמון אשר הוא בחינת אין סוף בזה אסור לדבר:
180
קפ״אולכן מבואר בעץ חיים שבפנימיות אדם קדמון אסור לדבר כלל כי אם בחיצוניות האדם קדמון דהיינו בבחינת המשכה מבחינת אדם קדמון בכדי להבין שכל המשכות הכלים הוא על ידי האדם קדמון אך בכדי למצוא מקום לתאר אליו יתברך בחינת מחשבה קדומה בבחינת העולמות אשר כח זה הוא כטיפה מן הים נגד גילוי כח האין סוף בבחינת השואתו מוכרח אתה לתאר בחינת צמצום ומקום פנוי וכל זה הוא שלא בבחינת הבנה וידיעה כלל בעצם חס ושלום כי אם הכל מצד מדותיו בכדי לשלול מאתו יתברך בחינת מדות ואף על פי כן המדות הם מעצמותו יתברך ולהשוותם ולייחדם בעצמותו יתברך בלי שינוי מוכרחים לחקור אחר מוצאם אבל כשתסתכל כל הדברים האמורים הכל הוא מצד המדות לבדם דייקא אבל לא דיבר חס ושלום בלמעלה מן המדות דהיינו שלא מצד המדות כי אם בערך עצמותו יתברך שהוא למעלה מבחינת כלים לא דבר כלל כי אפילו מצד המדות איך הם במקורם לא דברו בבחינת ידיעה והבנה כלל ובזה יבא הכל על נכון ודוק היטב והבן:
181
קפ״בומזה תבין מה שתמצא בדברי המקובלים שמעריכין יחודו יתברך בכמה מיני ערכים מובדלים דהיינו שאין ערך היחוד שבמדות דאצילות שהם שבע תחתונות שהוא בחינת זעיר ונוקבין שוה לערך יחוד שבמוחין הנמשך בחכמה בינה דעת דאצילות ואין ערך יחוד שבחכמה בינה דעת דזעיר אנפין שוה לערך יחודו יתברך בבחינת אבא ואמא ששם נעלה יותר היחוד ואין ערך היחוד בבחינת אבא ואמא שוה לבחינת יחודו יתברך בבחינת כתר שהוא בחינת אין לגמרי וכן למעלה:
182
קפ״גאל תטעה להבין שינויי היחוד מצד עצמותו יתברך המתמשך בהם שאין התגלות יחודו שוה בכל האצילות כאשר ראיתי רבים טועים בזה להעריך שינויים אלו מצד עצמותו כי חס ושלום להעריך מצד עצמותו יתברך איזה שינויים אם כן תעשה חילוקים חס ושלום והבדלים בעצמותו יתברך אשר זהו עון פלילי כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי כי הוי"ה הוא יחודו יתברך לא שני כלל וגם פסוק אני ראשון ואני אחרון ממש שהראשון והאחרון הם בהשוואה גמורה מצד עצמותו ברוך הוא וכמה מקראות המורים על השוואתו יתברך בכל הבחינות כי אם כל ההערכות האלו וחילוקיהם המה הכל מצד הערכתינו כי כשאנו מעריכים להבין יחודו מצד מדותיו יתברך אשר נראים לכחות מתחלקים ואף על פי כן המה מיוחדים ביחודא חד הרי עדיין אין היחוד נערך בשלימות היחוד כי מצד הספירות שהם המדות הרי נערך כביכול בבחינת כלים וכחות מתחלקים אך אף על פי כן המה מיוחדים אבל כשאנו מעריכים יחוד המדות איך שהם בחכמתו ובינתו יתברך הרי המה נעלמים יותר באופן שלא תמצאם לחילוק כוחות מצד החכמה שהוא ביטולם לעצמותו יתברך אך אף על פי כן יש איזה שייכות למדות כי אם שהם מתבטלים בבחינת כח מ"ה אבל כשתעריכם בבחינת כתר שהוא פלא הוא בחינת אין דהיינו שאינם בנמצא מצד כוחו הפלא אך אף על פי כן מבקשים מקורם אבל הם בחינת אין אבל כשתעמיק יותר במקורם איך שהם מצד עצמותו אזי אין לבקשם כלל כי אם כח אחד פשוט בלבד וכל זה מצד הערכתינו אבל בעצמותו הרי אין לחלקם כלל והוא שוה בהון בכל הבחינות בתכלית ההשוואה וכמשל מאדם מהתפשטות הנפש בגוף כאשר נראה התגלות התקשרות הנפש עם כלי הגוף בבחינת גילוי המדות וכשתעריך התקשרותם בכח הנפש הרי אין עצם יחודם מצד הנפש נגלה כי אם מצד התקשרות המדות לאחדים אבל כשתעריך המדות איך שהם על פי חכמה ושכל תמצאם יותר מקושרים ומאוחדים עם הנפש עד שבחכמה בטלים המדות ונכללים בתוכה וכשתעלה יותר להעריך התקשרותם מצד רצון הנפש תמצאם יותר מקושרים עד שאין נערכים למדות כלל וכשתעריך בעצם הנפש הרי לא תעריך אלא כח הנפש לבד בלי ערך כלל בבחינת התקשרות וכל זה אנו מעריכים מצד התגלותה בכלי הגוף אבל באמת בדרך כלל הוא חיות הנפש בכח אחד הכולל ומשתווה בכולם ואינו אלא כח נפשי אחד בלי שום שינוי כלל:
183
קפ״דוכבר הקדמתי לעיל שהמשל אינו דומה מכל צד כי בנפש הגם שכל הערכים האלו הם מצד כלי הגוף אף על פי כן היא מרגשת גם כן שינוי בבחינת התפשטותה מצד תפיסתה בכלי הגוף אבל התקשרותו יתברך בכלים אין הכלים תופסים בו כלל להיות משתנה על ידם חס ושלום מאחר שהכלים גם כן הם עצמותו יתברך נמצא הכל כח אחד בלי שינוי כלל ממולא מכל אלו בחינות בעצם ונושא אחד וכל קריאות שם הכלים הוא לגבי דידן וכאשר מבואר באדרא רבה כשמעריך בחינות זעיר אנפין ונוקבא ובחינת אריך אנפין איך שהם מלובשים זה תוך זה ובבחינת שינוי בחינתם אחר זה מבאר כולא בחד מתקלא סלקא וכד תסתכל בהון כולא חד והוא זעיר אנפין והוא עתיקא לא שני ולא ישתני כי אם מסטרא דילן שני וכו' אבל בעצם הוא כולא חד הוא הוה והוא יהיה כו' ועל זה נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא ואני ראשון ואני אחרון ממש בלי שום שינוי ובלי שום צמצום חס ושלום כלל וכל השינויים והצמצומים והמדרגות הכל הוא לגבי דידן הגה"ה וכאשר על פי כל הנאמר לעיל תראה ותבין בדברי רבינו הקדוש נשמתו עדן בליקוטי אמרים ובשער היחוד והאמונה שמבואר תמיד שאין צמצום והעלם מסתיר לפניו כלל וקמיה כחשיכה כאורה ולא שני כלל ובשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו בהשואה גמורה לא כאותן הטועים הדומים שקמיה הוא טרם התמשכותו בעולמות וקודם הצמצום אבל אחר הצמצום נעשה שינוי חס ושלום כי אין לך הריסה גדולה מזה כי מאחר שהוא שוה ואין עוד מלבדו ואם חס ושלום נעשה שינוי הנה יש אופן ודבר זולתו חס ושלום ואיך תמצא בחינת לא שניתי וגם את השמים ואת הארץ אני מלא ממש ואין עוד וכו' וכל אמונתינו שאין זולתו כלל והוא שוה בשמים ובארץ אשר בזה תלוי כל שורשי היחוד והאמונה והתורה והעבודה וכידוע שכל ספרו הקדוש מיוסד על זה וכאשר היו נשמעים לרבים דברי תורתו הקדושה ובפרט במאמר איהו וחיוהי חד: אך באמת חס ושלום שיהיה איזה שינוי כלל אפילו בבחינה התחתונה שבבחינת יש כל שכן למעלה חס ושלום וכל השינוי הוא רק לגבי דידן לכן כל עבודתינו הוא לייחד ולקשר כל הדרגין אליו יתברך אפילו בבחינות נבראים מסטרא דילן שיהיה נגלה כבוד הוי"ה ויחודו אפילו מסטרא דילן בבחינת הנבראים להשוותם בהשואה גמורה על ידי קריאת שמע ותפלה ותורה ומצות כמו שיתבאר אם ירצה השם בחלק העבורה בקונטרס בפני עצמו אם יעזרני הוי"ה על ככה:נמצא יש שלשה בחינות דהיינו בבחינת התבוננות בבחינת קישור ויחוד הדרגין ליחודו יתברך הוא רק בבחינת אצילות דהיינו לבחינת אין סוף ממש רק שצריך להבין שהיחוד הוא באצילות בהתגלות אין סוף בעצמותו יתברך על ידי הכתר אך לחקור ולהבין איך הוא בכתר למעלה מן האצילות אסור לאסתכלא אך לדבר ולעסוק בלמעלה מן האצילות מותר בכדי להבין שורש האצילות וכל זה הכל בבחינת המשכתו יתברך לעולמות בכדי לקשר הכל לאין סוף יתברך ולכן כל מה שאנו מדברים בצמצום ובכתר ובאצילות הכל הוא מסטרא דילן דייקא אבל מסטרא דיליה חס ושלום לדבר כלל:
184
קפ״הוכמאמר רעיא מהימנא דלעיל ותמונת הוי"ה יביט מסטרא דברא ויצר באתווי ומסטרא דנחית לאמלכא על בריין ואפילו האי תמונה לית ליה באתריה כו' ומאן דאשתמודע ליה קדם בריאה וכו' אסור לצייר ליה וכו' לא באות יוד כו' וי ליה למאן דישוה ליה וכו' אפילו למדות דיליה וכו' דהיינו להעריכו חס ושלום באיזה מדה כי אם מסטרא דנבראים כל שכן לבני אדם אשר בעפר יסודם וכו' עיין שם ולכן מבואר בעץ חיים שאנו אין בידינו כח להעלות מיין נוקבין אלא עד זעיר ונוקבין וזעיר ונוקבין מעלים מיין נוקבין לאבא ואמא ואבא ואמא מעלים מיין נוקבין לאריך ואריך לאין סוף דהיינו כי אין בידינו כח כי אם לקשר כל הדרגין אליו יתברך ביחוד גמור דהיינו להבין שהכל נמצאו מכוחו יתברך והוא מהוום בכל פרט ואין דבר שחוץ ממנו חס ושלום ואף על פי כן הוא מיוחד בהם ביחוד גמור בלי שינוי כלל אבל לידע איך הוא אצלו יתברך שלא בבחינת התמשכותו לעולמות זה אין כח בידינו להבינוכי אם מאחר שאנו מקשרים הכל ביחודו אשר אין עוד מלבדו ואין זולתו ממילא יעלה היחוד הזה בבחינת אין סוף בעצמותו יתברך על ידי בחינות אבא ואמא וכתר וזהו שהם מעלים מיין נוקבין לאבא ואמא ודי למבין והבן מאד:
185