שערי היחוד ואמונה, שער רביעיSha'arei HaYichud VeEmunah, Fourth Gate

א׳שער אורות וכלים שער הרביעי
והנה אחר שביארנו בשערים הקודמים בענין שרשי היחוד בכלל וביחוד הספירות בפרט. וביחוד אריך אנפין עם זעיר אנפין:

ב׳עתה נבא לבאר ענין אורות וכלים. ביאור אופנם ויחודם ותוספות אור בכלים וההיפוך בבחינת גירעון והסתלקות אורות מהכלים ובחינת גדלות וקטנות שבבחינתם.

ג׳הנה בראשית הידיעה צריך להבין דרך כלל שכל עליות וירידות העולמות וכל התוספות וחסרונות והתפשטות אורות בכלים הכל הוא בבחינת אצילות שבבחינת אצילות שם הם בחינת הכלים להסתיר האור ולגלותו כי עיקר אצילות הדרגין והספירות הוא עיקר כוונתו יתברך איך שיתגלה רצונו יתברך בעולמות ויתגלה יחודו יתברך אפילו בבחינת עולמות בבחינת נגלה לגלות אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואיך יהיה אופן הגילוי מעצמותו יתברך אשר אינו בערך גילוי כלל ועוד הרי אין זולתו למי יתגלה אשר על כן היה אצילות הכלים בכדי להסתיר ולהעלים האור בכדי שיתגלה כח הגבול והיש ולייחדם במקורם ושורש הכלים הוא רצונו יתברך בבחינת פלא וחכמה סתימאה שבו הנקרא בכלל אריך אנפין כמבואר לעיל בשערים הקודמים והכלים בעצמם נקרא בחינת זעיר אנפין דהיינו צמצומו יתברך בבחינת קטנות והסתר ובבחינת זעיר אנפין ונוקבא בהם תלוי כל התוספות וגירעון ועליות וירידות והתפשטות והסתלקות הכל הוא בבחינת התגלות אורו יתברך על ידי הכלים אשר זה תלוי בעבודת התחתונים כשישראל מייחדין למטה במסירת נפשם בעבודתם ועושין רצונו יתברך נגלה על ידי הכלים יחודו ואורו בהתגלות ובתוספות אור בבחינת תענוג כמבואר לעיל וכשאין עושין רצונו של מקום חס ושלום אז אינו נגלה יחודו ואורו בעולמות ואז הוא בחינת הסתלקות אורות מכלים דהיינו שלא נגלה על ידי הכלים אורו ויחודו יתברך כי אם שנגלו הכלים דהיינו צמצומי העולמות לבדם בבחינת חצוניות כמבואר לעיל בהגה"ה בשער האנפין בבחינת שינה עיין שם ויתבאר עוד פרטיהם לקמן:

ד׳וכל זה הוא בבחינת אצילות שכל בחינת אצילות הוא בבחינת אורות וכלים אבל בעצם חיותם וקיומם של כל העולמות אשר המה חיים וקימים הכל מכחו בעצמותו יתברך ואין דבר זולתו כי אפס בלעדו כי אפילו כח הצמצום הוא עצמותו ברוך הוא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דהיינו שהעולם שהוא העלם וצמצום הוא כביכול מקור ומקום להצמצום ואין העולם מקומו שיאמר עליו שמצד כלי העולם הוא מקום להתפשט בו אורו ועצמותו מאחר שאין זולתו ואפס בלעדו כלל וקודם הבריאה היה הוא לבדו יתברך ולא קדמו כביכול שום דבר כמו שכתוב מי הקדימני ואשלם אם כן כח ההעלם והצמצום הוא גם כן מכח עצמותו יתברך כי אין להדמותו יתברך לאדם בשר ודם המתצמצם לאיזה דבר הלא הדבר הוא מהות נבדל ממנו וקרם לצמצומו והתפשטותו בו ולכן הדבר נבדל ממנו ונתוסף אצלו דבר שלא היה אצלו מקודם ונשתנה ונתרבה בו מה שלא היה אצלו מקודם אבל הקדוש ברוך הוא הרי אין דבר זולתו כלל ולא קדמו שום דבר כי אם הכל הוא מאמיתיות המצאו ברוך הוא לכן אין שייך שינוי וריבוי והוספה וגירעון מאחר שיוצר הכל הוא ואין זולתו כלל והוא פשוט בתכלית הפשיטות איך שייך בו תוספות וגירעון ושינוי וריבוי חס ושלום כי כל התוספות וגירעון וכו' המה הכל מצד המורכבים ומצד הזולת שהם בבחינת עולמות אשר לגבי בחינת העולמות המה נקראים כלים ואורות ולכן בבחינה זו שייך תוספות וגירעון מצד הכלים ואורות אבל לגבי עצמותו יתברך אשר אין לתאר כלים חס ושלום כידוע אין שייך בו תוספות וגירעון חס ושלום כי הכל הוא כחו לבדו ואיך הוא האופן שיהיה נמצא בכל פרט והכל הוא מעצמותו ברוך הוא ואף על פי כן לא יוסיף ולא יגרע ולא ישתנה זה אין בכח האדם להשיג וכאשר לא נודע מהותו כך לא נודע התפשטותו וצמצומו אשר על כן בבחינת עצם התהוות העולמות וחיותם וקיומם אין תוספות וגירעון כלל כמו שכתוב בקהלת מה שהיה הוא שיהיה וכו' עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע:

ה׳ולהבין זה יותר יש להבין כי יש שני בחינות אור אור אחד הוא אור העצם ואור השני הוא נקרא זיו והארה ואור של תולרה והאור שמצד העצם הוא הנקרא חיות של כל דבר ונקרא אור מצד המשכת החיות בכל נברא. ובחינת אור שנקרא זיו והארה הוא בחינת התגלות הנגלה בכל הבחינות כי האור שמצד העצם אינו בבחינת גילוי כלל:

ו׳כמו למשל בהנפש המתפשטת בגוף בבחינת חיות להחיות הגוף ובחינת חיות הוא עצם הנפש המתפשטת בגוף בבחינת קיום הגוף וחיותו מראשו עד רגלו ובעצם חיות הנפש אין חילוק והבדל כלל ולא שום שינוי כי הכל הוא עצם אחד וחיות אחד המחייה את הגוף בשוה בכל איברי הגוף ובבחינת חיות שוים כל האברים מהמוח עד הציפורן הכל הוא חיות אחד בשוה ואין מקום בהגוף שיאמר עליו ששם חיות הנפש ביתרון כי הכל הוא חיות אחד לכן כשנגמר רצון באדם לעשות איזה דבר אזי כל האיברים עושין הפעולה תיכף בלי עכוב כלל מצד שבבחינת חיות הנפש כל האיברים המה חיים בהשוואה מעצם הנפש המתפשטת בהם.

ז׳וזהו נקרא עצם הנפש שאינה בבחינת התגלות מעצם הנפש כלל כי אינה בערך התגלות שמחייה את הגוף בכח נסתר שלא בבחינת התגלות. ובחינה שניה שבנפש היא בחינת התגלותה באיברי הגוף בכלי הגוף דהיינו בכלי המוח נגלה השכלה ובכלי הלב נגלה בחינת מדות ובכלי העין נגלה ראיה וכן בכל כלי הגוף והתגלות זו נקרא זיו והארה דהיינו הגילוי הנגלה בשכל ומדות וראיה ושמיעה וריח ודיבור ומעשה התגלות זה אינה התגלות הנפש עצמה כי הנפש עצמה אינה בערך שכל ומדות כלל לכן ההתגלות זאת אינה מעצם הנפש כי אם הארתה מתפשטת בכלי הגוף ובהארה זו יש שינוי והבדל כי אינה דומה התגלותה במוח להתגלותה בלב ואינה דומה התגלותה בלב להתגלותה בשאר איברים וזה נקרא זיו והארה אבל החיות של ההשכלה שבמוח והמדות שבלב וכל האיברים הכל הוא חיות אחד כן הוא כביכול בבחינת התפשטות והתמשכות אור אין סוף בעולמות יש שני בחינות דהיינו בבחינת עצם החיות אשר מחיה ומהוה כל העולמות אשר אור עצמותו יתברך מתפשט בהעולמות לחיותם ולקיימם והוא חיות כל העולמות אשר הוא מעצמותו ברוך הוא אשר מצד חיות העולמות מחיה אותם בהשוואה בלי שום תוספות וגירעון ובלי שום הבדל כלל ומחיה את כל העולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה ומהחיות זה הוא התהוות כל העולמות וקיומם ומעמדם ואלו היה הסתלקות החיות אפילו רגע חס ושלום היה העולם בטל לגמרי והיה כלא היה ובחינה זו נקרא קו וחוט דהיינו שהקו הוא ההמשכה שנמשכה מעצמותו ברוך הוא בבחינת חיות העולמות ונקרא בשם קו כי מצד שכל העולמות הם פרט קטן שבקטנים כטיפה מן הים לנגד המשכת עצמותו ברוך הוא אשר הוא אין סוף לכן נקרא המשכה זו בשם קו כלומר המשכה דקה מן הדקה מעצמותו ברוך הוא אבל ההמשכה זו היא מעצמותו ברוך הוא.

ח׳ובחינה השניה היא התגלותו יתברך בכלי העולם בבריאה יצירה עשיה הנגלה בהם לכל אחד ואחד לפי הכלי שבו התגלותו זה נקרא בשם זיו והארה דהיינו שעצמותו ברוך הוא אינו בערך גילוי כלל כי אינו בבחינת תפיסה והשגה כלל כי אם שמאיר מעין אור עצמותו ברוך הוא וזהו נקרא זיו והארה ובבחינת הארה זו יובדלו העולמות בהתגלותם כי אינו דומה גילוי הנגלה בכלי הבריאה מגילוי אשר נגלה בכלי היצירה וכן אינו דומה גילוי הנגלה בכלי היצירה מהגילוי שבכלי עשיה ואינו דומה גילוי הנגלה במלאכים לגילוי הנגלה בצבא השמים וכן בכל ההשתלשלות בארבע חילוקי הנבראים בעשיה דומם צומח חי מדבר וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה רגלי החיות כנגד כולם כו':

ט׳והנה כל בחינה משני הבחינות אור יש בהם שני בחינות דהיינו בבחינת אור שהוא החיות בחינה הראשונה נקרא מאור שהוא העצם ובחינה שניה נקרא אור העצם ובחינת מאור שהוא העצם אינו בערך המשכה כלל ובחינת אור הוא בחינת המשכה מהעצם ונקרא אור עצמותו והעצם הוא עצמותו ברוך הוא שאינו בערך המשכה כי אם הוא עצם כל הכחות בבחינת עצמותו ומקורא דכל מקורין אשר ממנו המה כל המשכות והאור שהוא הקו הוא המשכה מעצמותו ברוך הוא לכן הצמצום היה באור דווקא דהיינו בהמשכתו והצמצום היה שלא יתמשך מעצמותו ברוך הוא כי אם המשכה דקה מן הדקה כי קודם הצמצום היה אור אין סוף ברוך הוא ממלא כל המציאות ולא היה מקום לגילוי הנבראים כמבואר בעץ חיים דהיינו שהיה המשכה בערך עצמותו אשר אין סוף להמשכתו כי כח כל המציאות בבחינת גבול היה הכל בכח האין סוף ברוך הוא אך ההמשכה בכח הגבול היה בערך עצמותו ברוך הוא אשר אין קץ להמשכתו והיה הגבול בטל במציאות לגמרי כביטול טיפה מן הים בים ויותר על זה אשר על כן היה הצמצום באור שהוא ההמשכה בבחינת עצמותו שלא יומשך מעצמותו כי אם המשכה דקה מן הדקה בכדי שעל ידי המשכה דקה זו יהיה מקום לגילוי כח הגבול שבכחו יתברך. לכן הצמצום היה בהאור אבל לא חס ושלום בעצמותו כי כח עצמותו שהוא העצם שלא בבחינת גילוי המשכתו לא סר מעולם ומה שנקרא מקום פנוי הוא לגבי ההמשכה שהוא אור נקרא מקום לגילוי האור בבחינת פרט והיה מצד הצמצום מקום פנוי משאר המשכות להתמשך בבחינת פרט אבל לגבי עצמותו שהוא כחו העצמי הכולל כל ההמשכות לית אתר פנוי מיניה ודי למבין כמאמר הכתוב הנה מקום אתי וכמבואר בעץ חיים שהמקום גופא הסובל את כל ההמשכות הוא עצמותו ^הגה"ה ובחלק שני יתבאר שבכדי שיהיה יתכן לכנות בשם אור אין סוף קדם הצמצום כי אור אין שייך כי אם על המשכה לאיזה דבר או לאיזה מהות ומאחר שאין זולתו ואין מהות בלעדו למי יהיה אור הוא ההמשכה אשר על כן לזה הבחינה גופא שיקרא בשם אור אין סוף קדם לזה צמצום הנקרא אויר קדמאה ויתבאר שם בביאור אם ירצה השם ויהיה בעזרי לגמרו:

י׳וכמו כן הוא למשל בהתפשטות של הנפש בגוף כל עצמותה של הנפש אינה מתפשטת בגוף כי אם המשכה מעצם הנפש בבחינת המשכה דקה אבל עצם הנפש בבחינת עצמותה אי אפשר לה להתפשט בגוף כי אם היתה מתפשטת בעצמותה לא היה הגוף סובלה ועצם הנפש כולה היא נשארה בבחינת מקיף וסובב על הגוף. אך על כל זה עצמות הנפש לא סר מעל כח הגוף בכללו ובפרטו אפילו בפנימיות כי אם שאינו בהתגלות ויובן יותר ממשל חכם גדול אשר הוא חכם בכח והנה כח חכמתו נקרא עצם חכמתו ויכול להשכיל בעצם חכמתו כמה מיני חכמות והשכלות גדולות לאין קץ וכשרצונו להתמשך לאיזה דבר פרטי מוכרח לסלק ולצמצם חכמתו העצמיית כי בעצם חכמתו יש כמה אופני השכלות לאין קץ אשר על כן לא יהיה מתגלה הפרט מצד גילוי השכלתו בבחינות השכלות עד אין קץ לכן מצמצם ומסלק חכמתו הגדולה המתרבה בהשכלות בכדי להמשיך ממנו המשכה דקה לאיזה פרט קטן אבל ההמשכה הגם שהוא דקה עם כל זאת היא נמשכת מעצם חכמתו: והנה הגם שמסלק ומצמצם עצם חכמתו אינו מסלקה לגמרי כי כח חכמתו נשארה אצלו כמקדם כי אם הסילוק הוא שלא יומשך עוד לאיזה השכלות אחרות וגם יומשך במדה שלא יומשך יותר מדאי:

י״אאבל עצם חכמתו כאשר היה מקודם הצמצום אפילו בעת המשכתו לדבר פרט לא סר מהמשכה זו עצם עיקרית חכמתו ועל פי עצם חכמתו הוא ממשיכה בכל האופנים הפרטים אפילו בבחינת צמצום המשכתו ובחינת הסתרתו ובחינת התלבשות ההמשכה באיזה אופן הכל הוא על פי עצם חכמתו רק שעצם חכמתו אינה נגלית כי אם בבחינת מקיף וסובב על ההמשכה בבחינה נסתרת:

י״בכן הוא כביכול שהצמצום היה בהמשכת אור עצמותו ברוך הוא כי אם לא היה הצמצום היה נמשך המשכות לאין קץ בערכו כביכול ולא היה מקום לגילוי העולמות כלל וגם הצמצום הוא שאפילו לפרט ההוא לא יומשך יותר מדאי וכל הצמצום הזה הוא לגבי גילוי ההמשכה אבל כח עצמותו לא סר אפילו בבחינת ההמשכה דקה שהוא הקו ועל פי עצמותו ברוך הוא הוא ממשיך הקו הזה בכל האופנים ומלביש הקו ומצמצמו בכלים הכל הוא על פי עצמותו ברוך הוא כי אם שלא נגלה עצמותו בגילוי ונקרא בחינת סובב ומקיף עליו בבחינת עיגול כמבואר בעץ חיים אבל בעצם לא סר כח עצמותו חס ושלום מכח המשכתו אשר נמשך הן בהמשכתו הן בהסתרתו אפילו בבחינת הצמצום ודי למבין והבן:

י״גוהנה מבחינת הקו הזה הוא אור וחיות כל העולמות אשר המאציל ברוך הוא מהווה ומחיה ומקיים כל הנבראים וממנו חיים וקיימים ואלו היה הסתלקות הקו הזה חס ושלום אפילו רגע היה העולם חוזר למקורו הראשון ולא היה העולם במציאות כלל:

י״דובחינה השניה הנקרא הארה וזיו נתחלקת לשני בחינות הארות כי בחינה השניה היא להאיר בכלים בבחינת התגלות החכמה ובינה ומדות אשר עיקר המכוון היה להתגלות אלקו"תו יתברך דווקא בבחינת עולמות התחתונים שיהיה נגלה אלקו"תו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכל התגלות הזאת איך יהיה התגלות הזאת הוא דייקא על פי חכמה ובינה וחסד וגבורה ודומיהם איך יהיה הגילוי הזה:

ט״ווהנה הגילוי שבהכלים דהיינו בחכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד אשר על ידי הכלים האלו נתגלה אלקו"תו לא נגלה עצמותו ברוך הוא בבחינת גילוי כי עצמותו ברוך הוא אינו בערך חכמה ובינה ומדות שהם בבחינת גילוי ולית מחשבה תפיסא ביה כמאמר הכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לכן הגילוי שנגלה בכלים דהיינו בחכמה בינה ודעת וכו' הוא נקרא הארה לכן יש בבחינת גילוי הזה הבדל כי אינו דומה הגילוי שנגלה בחכמה בינה דעת לגילוי שנגלה בחסד גבורה תפארת ואין דומה כו':

ט״זוהנה בחינת גילוי הזה נחלק גם כן לשני בחינות דהיינו אצילות ובריאה יצירה עשיה הבחינה הראשונה היא בחינת אצילות ובחינה השניה היא בריאה יצירה עשיה כי בבחינת אצילות הגם שהגילוי הוא בכלים דהיינו בחכמה הגם שבחכמה אי אפשר להתגלות בחינת אור עצמותו ברוך הוא אשר הוא אינו בערך וגדר חכמה כלל עד שחכמה נקרא עשיה אצלו ברוך הוא כמו עשיה לגבי המושכל אף על פי כן מצד כחו הפלא מתחבר ומתייחד בהון ביחוד גמור כמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי אור אין סוף ברוך הוא מתפשט בהם ומתייחד בהם ביחוד גמור באופן שלא נתגלה בגילוי למהות אחר חס ושלום כי אם הכל הוא מהותו לבדו יתברך ומיוחד בהם כיחוד הנפש עם הגוף אשר המה מיוחדים באופן שאין להפריש ולהבדיל במהותם כלל כי דרך כלל הוא אדם אחד ובחינה שניה שהוא התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה אשר בבריאה יצירה עשייה נקרא הארה וזיו ואור של תולדה כי בבחינת נבראים הכלים נראים למהותים נבדלים בבחינת יש גמור ואין נגלה אור אין סוף ברוך הוא בהם בבחינת גילוי בבחינת יחוד גמור כי אם ההתגלות בהם מהארתו במעין ומעין דמעין דהיינו הארה דהארה דהיינו מיכא"ל נקרא חסד דבריאה אינו נגלה החסד דבריאה בבחינת אין סוף כאשר נגלה באצילות כי אם היה נגלה בבחינת חסד דאצילות היה בטל לגמרי אבל התגלותו יתברך הוא בבחינת הארה ואור של תולדה דהיינו שנולד מהאור עוד אור וכן הוא בכל העולמות הכל הוא בבחינת הארה והארה דהארה מצד כליהם המסתירים:

י״זויובן זה על פי משל כשהחכם המשפיע רוצה להשפיע להמקבל שאינו בערכו מוכרח מקודם לצמצם עצם חכמתו ולהמשיך ממנו המשכה אחת דקה בבחינת פרט ואחר כך להבין בחכמתו מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן תהיה ההשפעה:

י״חוהנה ההערכה אשר מעריך בחכמתו מעריך על פי עצם חכמתו ומתמשך בהם בעצם חכמתו כי אם שמצמצם גילוי עצם חכמתו ומעריך בחכמתו ערך חכמת המקבל בכדי להדמות לחכמתו בכדי שעל ידי זה יהיה יכול להשפיע להמקבל אשר אין בערכו:

י״טוהנה הגם שערך חכמת המקבל רחוק מערך חכמתו אבל מאחר שנמשך בה על פי חכמתו ומדמה ומחברה לחכמתו הגם שלגבי עצם חכמתו חכמת המקבל אינה בערך והחיבור שמחברה הוא גם כן במעין חכמתו אך מאחר שנמשך בהשכל הזה על פי חכמתו נערך גם כן חכמת המקבל לגוף חכמתו כי הוא מחברה באופן חכמתו ועוד זאת כי בשורש החכמה מוכרח להיות שני אופני השכלות בעצם אחד אשר על כן יכול להתמשך לחברה לחכמתו בעצם אחד הגם שכשתעריכם כל אחד במהותם המה רחוקים בערכם כמו ערך נשמה לגוף אבל מצד התחברות נעשה כח וחכמה אחד באופן שלא להפרידם ולהבדילם כי בכלל הוא עצם החכם בנושא אחד וכל זה הוא בהמשפיע עצמו משתווה ומתחבר עם בחינת חכמת המקבל אבל בבחינת המקבל אשר הוא מובדל מערך החכמה באין ערך הרי לזר יחשב לו מצד ריחוק ערכו בבחינת הבדל אפילו בבחינת צמצומו להשפיע להמקבל כי הגם שמצמצם חכמתו העיקרית אף על פי כן נמשך במהות חכמתו בבחינת צמצום ההשפעה והצמצום הוא רק שלא להשפיע על פי עיקר חכמתו ומשכיל מה להשפיע ומה שלא להשפיע ובאיזה אופן ישפיע אבל ההשכלה בה הכל על פי עצם חכמתו ומצד הבנתו עיקרו ושרשו ואדרבא הצמצום הזה הוא נמשך משורש עצם חכמתו על פי הבנתו עיקרי הדברים לכן בעת השפעתו להמקבל מוכרח המשפיע להסתיר עצם חכמתו לגמרי אפילו בבחינת התמשכותה והתחברותה בחכמת המקבל בבחינת צמצום מכאשר היא אצלו ולהלבישה בערך כלי חכמת המקבל ולהדמותה במעין ולהמשילה מעין החכמה וזהו נקרא אור של תולדה דהיינו שמוליד מחכמתו השכלה בערך המקבל בבחינת משל מעין חכמתו הגדולה:

כ׳והנה כל זה הוא בבחינת כלי ההשכלה הוא הצמצום בבחינתו ובבחינת המקבל אבל בהמשכתו בעצם חיותו הרי מתמשך בהם בשוה ממש כמו שנמשך חיותו בעצם חכמתו כן נמשך בעצם חיותו בעת השפעתו להמקבל אבל בבחינת הגילוי הרי אין נגלה בבחינת השפעתו למקבל גילוי עצם חכמתו כי אם זיו והארה והנה ההבדל בין שני הבחינות אשר שני הבחינות נקרא הארה הוא כאשר חכמת המקבל עודינה בעצם השכלת עצמו הגם שגם כן גילוי הוא שמתגלה בה ומתחבר בה הלא החכמה שבבחינת ההשפעה בערך המקבל למעין והארה תחשב לגבי עצם חכמתו העיקרית אשר אינה בערכו של חכמת המקבל כלל אך אף על פי כן מצד התחברותו והשתוותו על פי שרשי עיקר חכמתו נגלה בה עצם חכמתו בנושא אחד אבל בבחינת המקבל בבחינתו הרי אינו נגלה מחכמתו כלל כי אם הארה וזיו ממש ואין נגלה כלל מעצם חכמתו כי אם המעין בלבד והנה כאשר המקבל מתעצם להבין על ידי המשל כוונת רבו ולעמוד על עיקרי הדברים נתוסף אצל רבו גם כן חפץ ורצון ותענוג בחכמת המקבל המתמשך בה בהתחברות יתירה. ועוד זאת שמחכים את רבו דהיינו שעל ידי ההסבר אשר בשכלו אשר נחית להפרטים שבחכמה נתוסף לו השכלות חדשות מעצם חכמתו אשר לא נגלו מצד עצם חכמתו כידוע לכל בן דעה.

כ״אאבל כשהמקבל אינו מתעצם להבין כוונת רבו שבהמשל ומבין את המשל כפשוטו אז גם אצל רבו ההתמשכות שנמשך מחכמתו בההסבר להמקבל אפילו בבחינתו הוא אינו בהתחברות החפץ והרצון ודומה בעיניו חכמת המקבל למהות נבדל ועיקר חפצו להתקשר בחכמת עצמו והתקשרותו של חכמת המקבל לאחוריים תחשב לו.

כ״באך אף על פי כן נערכת ממהותו מאחר שנמשך ומתחבר בה אבל מצד שרצונו וחפצו לעיקר חכמתו מחמת שאין משלים חפצו ופעולתו בצמצומו תחשב לו למהות נבדל הגם שהוא מהותו כו' ועל פי משל זה יובן למשכיל גם כן בבחינת ההארה דהיינו בבחינת אצילות ובבחינת בריאה יצירה עשיה הגם שהמשל אינו דומה לנמשל מכל צד כי אצל החכם הרי נתפס חכמת המקבל בחכמתו למהות נבדל ומרגיש בה רק שמתייחד בה וגם המקבל הוא מהות נבדל מה שאין לתאר כן אצלו יתברך כביכול שום תפיסה והדגשה גם איזה מהות נבדל חס ושלום אף על פי כן בבחינת המשכתו הוא דומה:

כ״גועתה נבא לבאר הענין ביותר ביאור הנה כשעלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו שיהיה נגלה שלימותו בכל הפרטים אפילו בבחינת כלים ויש כו' היה הצמצום הידוע והמשיך ממנו המשכה דקה הנקרא בשם קו כמבואר לעיל. והנה המשכה ההיא היא מעצמותו ברוך הוא ובערך עצמותו ואין בהמשכה זו הבדל מעצמותו ברוך הוא כי אם שעצמותו הוא כולל ההמשכות בכמה אופנים לאין קץ ותכלית. והמשכה זו היא בבחינת פרט קטן אך ההמשכה להפרט היא גם כן בערכו.

כ״דוהנה בהמשכה זו נכלל כל ההשתלשלות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין אבל התכללות זו הכל הוא בערך עצמותו ברוך הוא בחינת השוואה בכחו הגדול אשר הוא שוה בתכלית ההשוואה. והנה בכח עצמותו ברוך הוא הגם שכל המציאות נכללים וגנוזים בכחו אבל מצד עצמותו אין לשער ולהעריך כל פרטי כח הגבול לאיזה מציאות מצד ביטולם והשוואתם בכחו ברוך הוא אבל מאחר שנחית לבחינת המשכה בבחינת קו מוכרח להיות בהמשכה זאת כח כל הדרגין בהתכללות עצום בכל פרטיהם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין. אך הגם שנכללו בהמשכה זאת אף על פי כן חס ושלום להעריכם באיזה מציאות נבדל כי אם הכל המה בהשוואה כי אם החילוק הוא שבהערכת המציאות כאשר הם בכחו הכולל אז אינם נערכים המציאות אפילו בבחינת השתוות אבל בהמשכה זו נערכים המציאות מאחר שעיקר ההמשכה היא בשבילם אבל אף על פי כן המה בהשוואה גמורה.

כ״הוהנה התכללות המציאות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין אשר בכח הקו הזה נקרא בשם אדם קדמאה דהיינו כח התגלות המציאות והתחברותם כאשר המה בכחו יתברך אשר התחברותם נקרא בשם אדם כידוע מבחינת אדם שבבחינת אצילות שהוא בחינת יחוד כל הדרגין כאשר יתבאר אם ירצה השם שהוא יחוד אורות וכלים כן הוא כח כל הדרגין כאשר נכללין בבחינת הקו שהוא ההמשכה מהמאציל ברוך הוא אשר אין לתאר שם אורות וכלים כי אם שהכל הוא בהשוואה גמורה בכחו יתברך כח השוואתם זה נקרא אדם קדמון.

כ״ווהנה כל עיקר הכוונה הוא כדי שיתגלה השוואתו ברוך הוא בפועל ממש דהיינו שיתגלו כל המציאות והדרגין בפועל ממש בהתגלות כל פרט בפני עצמו ואף על פי כן יתאחדו ויתחברו בערכם דהיינו שיתגלו למהותים נבדלים ואף על פי כן יהיו מיוחדים לכן מהאדם קדמון הזה אשר הוא המשכת עצמותו ברוך הוא מכח התחברות כל הבחינות כאשר הוא בעצמותו בבחינת השוואה נתגלה מכח השוואה זו אור שהוא התגלות לגלות בחינת המציאות והדרגין ולחברם ולייחדם. והגילוי הזה הוא הנקרא הבל דהיינו גילוי בערך הדרגין בבחינתם וגילוי זה נקרא אור והארה אך הגם שהגילוי הזה הוא מעין אור עצמותו ברוך הוא אף על פי כן יש בהגילוי הזה כח הדרגין בבחינתם בכל פרט וגם כח יחודם והתחברותם ולכן כאשר נתמשך הגילוי הזה בבחינת ריחוק מכחו השוה שהוא אדם קדמון אז נתגלה כח הדרגין בפרטות שהוא בחינת נקודים:

כ״זוהנה בחינת גילוי הזה כולל שני בחינות אחד הוא לגלות כח הדרגין בבחינתם ופרטיהם והבדליהם. ובחינה שניה הוא כח התחברותם ויחודם מעין התחברות כח השוואתם והבחינה הראשונה שהוא גילוי הפרטים בבחינתם נקרא בחינת שבירה דהיינו הסתלקות האור שהוא הגילוי מאין סוף ברוך הוא השוה בכדי שיתגלו כל פרטי אופני הבחינות לבדם בבחינת פירודים והבדלים ובחינה שניה שהוא כח התחברותם היא נקרא בחינת תיקון.

כ״חוהנה בבחינת תיקון הזה יש שני אופנים אחד הוא יחודם של כל פרטי חילוקי הדרגין ביחוד עצמותו ברוך הוא באופן שיהיו מיוחדים ממש במאצילם ברוך הוא כמשל הנזכר לעיל שהחכם מתחבר עם חכמת המקבל על פי עצם חכמתו. כן הוא מתחבר ומתייחד עם כל המציאות בבחינתו ביחוד אחד על פי המשכת עצמותו שיתייחדו לאחדים. ושורש התיקון הוא על פי התגלות עצם מהותו השוה בתכלית ההשוואה אשר כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה נמצא עצמותו שוה מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין ואין החילוק אלא בענין הגילוי אבל בעצמותו ברוך הוא הכל שוה באופן שאינו מושג ונודע כלל אשר בהתגלות עצמותו ברוך הוא הרי נתייחד עם כל בחינות הדרגין ביחוד עצום ונעשה לאחדים ממש דהיינו אפילו בבחינת חילוקיהם והבדליהם בכל פרט ופרט אף על פי כן יהיו מיוחדים בלי שום שינוי וריבוי ודבר נוסף כלל. ^הגה"ה וכמבואר בעץ חיים שלצורך התיקון אסף אדם קדמון רגליו למעלה מן הפרסא ומחמת ריבוי אורות נזדווגו ע"ב ס"ג שבפנימיות אדם קדמון והוציאו הארה על ידי מצחא דאדם קדמון שהוא מ"ה החדש ועל ידי זה היה התיקון להתחברות אורות בכלים בבחינת יחוד גמור והביאור הוא כי בחינת אדם קדמון הוא כח השוואת הדרגין כנזכר לעיל ובחינת ראש הוא התחברותם מצד כח האין סוף ברוך הוא בבחינת בלי גבול והסוף הוא כח השוואת דרגין תתאין סוף כל המדריגות. ולכן רגליו של אדם קדמון הזה מתפשטין עד קרקע עשיה שהוא תחתית כל דרגין הנכלל בכח ההשוואה: והנה הגם שאין לתאר ראש וסוף באדם קדמון הזה אשר הוא המאציל ברוך הוא אך מצד ההמשכה אשר עיקר המשכה היה במחשבתו הקדומה להתגלות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ולכן הגם שאצלו הכל בהשוואה אף על פי כן מצד ההמשכה נקרא הרצון וחכמה ובינה שבו בחינת ראש שמהם מתחיל ההמשכה כידוע ונצח הוד יסוד שלו שהוא בחינת כח השוואת הדרגין בבחינת תחתית שהוא בחינת כח העשיה גשמית שהוא קרקע העשיה שהיא תחתית כל דרגין השוואת התחתית נקרא רגליו של אדם קדמון הגם שאין לתאר חכמה בינה דעת ונצח הוד יסוד באדם קדמון אך מצד בחינת התגלות אנו מתארין לו ומשאילין לו שמות האלו וכמבואר בשער הספירות עיין שם ולכן בכדי שיהיה נמשך היחוד והתחברות הגבול עם למעלה מן הגבול נתחברו ונשתוו בכח השוואתו ברוך הוא הראש עם הסוף בהשוואה אחת למעלה מן הפרסא כי בחינת הפרסא היא בחינת המבדיל בין כח השוואת הדרגין שמצד אין סוף ברוך הוא ובין כח השואת הדרגין מצד בחינת שלימותו יתברך בבחינתן של העולמות כמבואר לעיל בהג"ה בשער הספירות עיין שם ומצד אמיתותו ברוך הוא שהראש והסוף שוים אצלו מצד זה היה הזיווג בע"ב ס"ג שבאדם קדמון אשר בחינת ע"ב הוא בחינת גילוי כח השוואתו בבחינת כח עצמותו ברוך הוא. ובחינת ס"ג הוא גילוי כח השוואתו מצד בחינת היש ובזה נתגלה הארה בבחינת מצחא דאדם קדמון שהוא רצון סתום בלי התגלות והרצון הוא מעצמותו אשר סובל כל הבחינות בעצם אחד לייחד הדרגין אפילו בבחינת התגלותם ובחינה זה נקרא מ"ה החדש דהיינו מהות חדש בחינת התגלותו יתברך בבחינת כלים ויהיה מתייחד בהם והתחברות זה הוא בבחינת פלא ודי למבין והבן:

כ״טוהתייחדות והתחברות זה הוא על ידי הכתר שהוא בחינת פלא דהיינו שהמשיך מכחו יתברך כח הפלא לחבר שני הפכים בנושא אחד כמשל התחברות הנפש עם הגוף אשר הם שני הפכים ממש מן הקצה אל הקצה ואף על פי כן המה מתאחדים באמת באופן שאין להפרידם ולהבדילם למהותים נבדלים וכל המשכת חיות הנפש נתגלה על ידי פעולת הגוף והתאחדות זה הוא פלא כמאמר ומפליא לעשות שמקשר גשמיות עם רוחניות כן התקשרות אורות בכלים הוא על ידי הפלא אבל אחר התקשרותם המה אחד ממש בלי שום הבדל כלל ואור אין סוף ברוך הוא נגלה על ידי הכלים בהתגלות גמור ולכן נקרא יחוד האצילות בבחינת אדם מצד התחברותם ויחודם זה ולכן בבחינת אצילות הוא גילוי אין סוף ברוך הוא בלי הסתרה כי אין הכלים מסתירים לגביה יתברך הגם שבערך הכלים נקרא הגילוי זיו והארה כי אין לתאר ערך גילוי שמצד עצמותו ברוך הוא כהגילוי הנגלה בהתחברות הכלים שהוא החכמה ובינה וחסד וגבורה אף על פי כן מצד יחודו יתברך בהם על פי כח עצמותו השוה ברוך הוא משתווה ומתחבר בהם אור עצמותו עם האור אשר בהכלים ועם הכלים עצמם על זה מבואר ברעיא מהימנא איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד כי איהו נאמר על כללות התמשכותו בעשר ספירות דאצילות כמבואר במאמר המתחיל איהו וחיוהי חד מרבינו הקדוש נשמתו עדן כמו למשל באדם אשר בכלל קורין למהותו אדם ואין לומר שקורין אדם להגוף כי הגוף נקרא בשר אדם וגם אין לומר שקורין אדם להחיות כי החיות נקרא בשם חיות ונפש האדם כי אם קריאת שם אדם הוא כח הכולל הגוף והנפש ובכח ההוא לא נודע אופן התחברותם שהוא הכח הנסתר.

ל׳כן עשר ספירות דאצילות נקרא בשם אדם דהיינו כח האין סוף ברוך הוא הנתגלה באצילות כי העשר ספירות בעצמם שהם הכלים נקראים כלים שהם גרמוהי והאור המתפשט בהם הוא חיות הכלים הנמשך על ידי הכלים הנקרא זיו והארה אבל כח התחברותם בכלל הוא על ידי עצמות אין סוף ברוך הוא אשר לא נודע מהותו ועל כח התחברותם זה קורא איהו שהוא עצמות אין סוף ברוך הוא לכן איהו שהוא אין סוף ברוך הוא הכולל האצילות וחיוהי שהוא האור הוא חד ואיהו וגרמוהי שהם הכלים הכל הוא אחד בלי פרודא כלל על ידי כחו הפלא המחברם ולכן באצילות מתגלה הקו הנמשך מעצמותו ברוך הוא בגילוי גמור ועל זה מבואר בזוהר הקדוש פרשת אמור אילין עטרי מלכא דאיהו אחיד בהו ואינון ביה אינון שמיה ושמיה הוא אינון ודי למבין ועל זה נאמר אני הוי"ה לא שניתי שאפילו בבחינת אותיות הוי"ה ברוך הוא שהם כלי האצילות ויחודם הוא בלי שום שינוי כלל:

ל״אובחינה שניה שבתיקון הוא שיתגלה אורו ויחודו אפילו בבחינת הנבראים בבחינת התגלותם בבחינת יש ונפרד שהם בריאה יצירה עשיה ואף על פי כן יהיו מתייחדים ויחוד זה הוא על ידי מדת מלכותו יתברך שהוא הגילוי שבבחינת הכלים לגלותם בבחינת בריאה ובחינת גילוי זה הוא על ידי הסתרת אור אין סוף ברוך הוא המתייחד באצילות והסתרה זו נקרא פרסא שהוא מסך מבדיל להסתיר אור יחוד האצילות בכדי שיהיו נגלים בבחינת כלים גמורים בבחינת נבדלים ונפרדים על ידי בחינת כלים דבריאה דהיינו חכמה בינה דעת וחסד וגבורה דבריאה והכלים דבריאה הן הן כלים דאצילות כי אם שהכלים דאצילות אינם בהתגלות גמור כי אם במעין ודמיון שהוא על ידי בחינת מלכותו יתברך הבוקעת המסך על ידי כליה שכליה המה ליתן ציור ודמיון בבחינות נבראים כי היא נקראת תמונת כל שנותנת ציור ודמיון להדמות יחודו יתברך על ידי הכלים דאצילות בבחינת כלים דבריאה ועל ידי כליה עוברים הכלים דאצילות גם כן בבחינת בריאה:

ל״בכמשל הנזכר לעיל שהרב מצמצם כלי חכמתו בבחינת ההשפעה כאשר היא אצלו בבחינת כלי התלמיד שהוא המקבל בערך כלי המקבל איך להמשיך בהם עיקר חכמתו והמכוון שלו כן הוא כביכול מצמצם כלים דאצילות אשר מתייחד בהם בערכו יתברך ביחודא חד להמשיכם ולהדמותם בערך הבריאה כמו מיכאל דבריאה שהוא חסד דבריאה הוא מעין חסד דאצילות הגם שאין להעריך בחינת חסד דבריאה שהוא בבחינת יש לחסד דאצילות שהוא בבחינת אין סוף ברוך הוא אף על פי כן הוא מעין החסד דאצילות והאור המאיר בבריאה דהיינו התגלות הנגלה בבחינת מיכא"ל וביטולו ואהבתו להוי"ה והמשכת חסד דבריאה הוא מאיר מאור הנמשך בחסד דאצילות במעין והארה והוא נקרא הארה וזיו בעצם ואור של תולדה כי לא נגלה האור בעצם כי אם בבחינת זיו כמו זיו השמש המאיר לחלל העולם שאינו נגלה בחלל העולם גוף השמש כי אם אור וזיו ממנו. כן אינו נגלה עצם אורו יתברך בבחינת אין סוף בבחינת התגלות בכלי הבריאה כי אם היה מתגלה האור בעצם היה הכלי בטל במציאות ולכן נקרא הארה וזיו ואור של תולדה דהיינו שנולד מהאור דאצילות התגלות במעין לחסד דבריאה אשר לכן אור הקו שהוא התגלות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת התגלות אור עצמותו אינו מאיר בבריאה בגילוי כי אם בבחינת הארה. ועל זה נאמר באורך נראה אור דהיינו מבחינת אורו יתברך שהוא התגלות אור עצמותו בכל הכלים בבחינת יחוד גמור נגלה עלינו גם כן היחוד הזה בבחינת מעין ודוגמא לההתגלות הנמשך בבחינת אצילות שהוא כח כל הנבראים כאשר הם אצלו יתברך:

ל״גוכן מבריאה ליצירה יש גם כן פרסא להסתיר אור הבריאה וכלי הבריאה ולגלותם בבחינת יצירה והתגלות זו היא גם כן על ידי בחינת מלכותו יתברך אשר היא דמיון דכולא והיא הנותנת דמיון בכל אופני הבריאה להדמות יחודו יתברך בכל בחינות הנבראים והיא בוקעת המסך שבין בריאה ליצירה להיות נגלים על ידה התלבשות אין סוף במלכות דבריאה לגלות בחינת כלים דבריאה בבחינת כלים דיצירה במעין ודוגמא מבחינת הכלים ואור דאור הנגלה בבריאה במעין והארה דהיינו הביטול והחיות הנגלה בבחינת יצירה שהם חיות הקודש ובעשר כתות המלאכים הוא מעין הביטול הנגלה בבחינת בריאה והארה זו נקרא הארה דהארה לגבי אור האצילות ולכן בין בריאה ליצירה הם שני מסכים דהיינו להסתיר אור אין סוף המתגלה באצילות וגם להסתיר אור הבריאה כמבואר בעץ חיים:

ל״דוכן מיצירה לעשיה הוא גם כן כנזכר לעיל כי על ידי כלי היצירה מצטיירים כלי העשיה במעין ודוגמא רכלי היצירה דהיינו ברקיעים וגלגלים וכוכבים ומזלות ובארץ הגשמי אין לך דבר הנגלה בעשיה בארבעה חלקי העשיה שהוא דומם צומח חי מדבר שאינו מעין בחינת כלים דיצירה ועל ידי כלים דיצירה מצטיירים כלים דעשיה באופן ודוגמא דכלי היצירה וכלים דיצירה מעין כלים דבריאה וכלים דבריאה מעין כלים דאצילות והאור העובר בכלי העשיה דהיינו התגלות חיותם וקיומם הוא נקרא הארה דהארה דהארה מאור האצילות ולכן בין בחינת היצירה לעשיה המה שלשה מסכים מטעם המבואר לעיל:

ל״הוכל זה הוא בבחינת גילוי הנגלה בבחינת בריאה יצירה עשיה הן בכלים הן באורות הוא נקרא במעין וזיו והארה והארה דהארה כנזכר לעיל דהיינו על ידי הסתרות הפרסות שבין כל עולם שלא להיות נגלה התגלות עולם שלמעלה בעולם שלמטה והכוונה הוא בכדי שיתגלה כל עולם ועולם בבחינתו כי אם היה הגילוי בעולם שלמטה כגילוי שבעולם שלמעלה ממנו לא היה העולם שלמטה מתקיים בגילוי הכלים והאורות שלו בבחינת מציאות נבדל לכן היה הסתרה הזאת שיהיה נגלה כל עולם באופנו ומהותו נמצא ההבדל אינו כי אם לגבי דידן אבל החיות והתהוות כל העולמות וקיומם שלא בבחינת התגלות לגבי דידן כי אם מצד העצם הכל הוא מעצמותו ברוך הוא הנמשך בהם ומהוום ומחיים ומקיימם בלי הפסק כלל אפילו רגע כי בעצם אפילו כלים רעשיה מה שאין למטה הימנו הכל הוא עצמותו ברוך הוא כי אצלו אין מסתיר הצמצום והפרסות ולפניו נגלו כל תעלומות כי אפילו בבחינת כלים דעשיה אשר איך למטה מהם עצמותו יתברך נגלה בהם בלי הסתר כלל לא כפי הנגלה לנו ואצלו יתברך הן הן הכלים דאצילות והן הן הכלים דעשיה בלי הבדל כלל כי אם אצלינו הוא ההבדל שלגבי דידן אינו נגלה לנו כי אם באופן העשיה מצד ההסתרה שאין כח במקבלים לקבל הגילוי שבאצילות ואפילו דבריאה ודיצירה מטעם הנזכר לעיל כי אם כל עולם מקבל בבחינת כלים שהם כלים לגלות יחודו יתברך בבחינת מקבלים שבבחינת כל עולם לכן אצל המקבלים הוא במעין ודוגמא אבל אצלו יתברך הם הכל אחד:

ל״ווהכל הוא על פי כלים דאצילות אשר שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש בבחינת אין סוף כנזכר לעיל וכמבואר לעיל בשער הספירות אשר לטעם הזה לא נמנו רק עשר ספירות ולא ארבעים מצד שהם ארבע עולמות אך מה שהם בחינת ארבע עולמות הוא מבחינת הסתרה שלגבי דידן אבל לגביה יתברך כאשר הם אצלו אינם כי אם עשר בלבד כי הן הן הספירות דאצילות והן הן עשר ספירות דבריאה ולכן הקו שהוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא מסתיים באצילות דהיינו שאינו מגלה בגילוי אור המשכת עצמותו ברוך הוא בכל כלי הנבראים כי אם באצילות דהיינו כל בחינות הכלים כאשר הם אצלו יתברך אשר שם כל בחינות הכלים מה שמתגלים בעולמות בריאה יצירה עשיה הם בבחינת יחוד אחד ולכן אור עצמותו ברוך הוא נגלה בהם בלי הסתרה כלל מצד כחו הפלא המייחדם לאחד כמבואר לעיל אבל בבחינת בריאה יצירה עשיה שהם כלים הנגלים בבחינת המקבלים הרי אינו נגלה בבחינת המקבלים אור עצמותו ברוך הוא כי אם בבחינת הארה והארה דהארה כמבואר לעיל שהוא מה שכתוב באורך נראה אור שאינו נגלה לנו אור העצמי כי אם בבחינת הארה והארה דהארה מאורו ולכן אין גילוי הקו נגלה בבריאה יצירה עשיה כי אם הארתו וכל זה הוא בבחינה הנגלה לנו אבל שלא בבחינה הנגלה לנו כי אם בבחינת חיותם והתהוותם וקיומם של כל העולמות בריאה יצירה עשיה כאשר נגלו אצלו ברוך הוא הכל הוא מהקו שהוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא ואלו היה הסתלקות הקו שהוא המשכתו יתברך אפילו רגע אחד היה העולם חוזר למקורו ולא היה קיום לעולמות אפילו רגע והיו כלא היו כי אפס בלעדו אשר התהוות כל העולמות הכל הוא מעצמותו ברוך הוא בלי הבדל ושינוי כלל כי אם השינוי הוא אצל המקבלים מצד ההסתרה:

ל״זועוד זאת שאפילו בחינת הסתרה שהיא לגבי דידן שהיא להסתיר ולהדמות הכלים בבחינת כל עולם בבחינתו הכל הוא מעצמותו ברוך הוא כי בחינת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון אין להפרידה חס ושלום מכחו יתברך כמאמו הכתוב אני הוי"ה הוא שמי ואדרבה שורשה מאוד נעלה שהוא מבחינת כחו יתברך אשר לא נחית לבחינת המשכה כלל שלא בערך ידיעה והשגה כלל לכן יש יכולת בכח הזה להסתיר ולהדמות אפילו בבחינת כלי הנבראים כמבואר בשער הספירות נמצא עצמותו ברוך הוא הוא דייקא אפילו בבחינת הסתר אך כח עצמותו זה הוא שלא בבחינת גילוי וכמאמר רעיא מהימנא אנת הוא מלגאו כל עלמין ומלבר כל עלמין ואסחר כל עלמין אך חס ושלום שיהיה אצלו שום שינוי בבחינת הסתרה הזאת ואין הבדל אצלו כלל אפילו בבחינת הסתרתו בכלי עשיה:

ל״חוכמשל הנזכר לעיל מהחכם אשר מצמצם שכלו בערך המקבל שמוכרח לצמצם ולהסתיר במשל ודמיון במעין חכמתו הלא אצלו אין המשל מסתיר כלל אפילו בעת צמצומו בה נגלה לפניו עיקר המכוון אפילו מרבה בצמצום אחר צמצום ובמשל דמשל אין מסתיר לגבי חכמתו העיקרית המשל דמשל ונגלה לפניו אפילו בבחינת משל הנזכר לעיל העצם כאשר הוא על פי חכמתו אבל אף על פי כן אין המשל מהחכם המשפיע דומה להנמשל כי בבחינת החכם הרי הגם שמבין עיקר המכוון ונגלה אליו אפילו בעת צמצומו בהמשל אף על פי כן עצם המשל נתפס אצלו בבחינת מהות אחר ומרגיש באותיות המשל למהות אחר רק שאין המשל מסתיר לכוונתו אבל חיצוניות המשל נתפס אצלו למהות אחר ומרגיש במוחו מהות נבדל מחכמתו מטעם שהוא מהות נבדל מהמשל וחכמתו נבדלת בגדרה מחכמת המשל שממשיל בה כי הם בחינות נבדלים אבל אצלו יתברך אשר אין מהות נבדל ממנו ואין דבר שחוץ ממנו הרי אפילו ההסתרה בבחינת חיצוניות בבחינת כלי עשיה הכלים אינם תופסים בו כלל לאיזה דבר נבדל חס ושלום הגם שהוא כביכול מתפשט בהם אף על פי כן אין תופסים בו כלל לאיזה שינוי חס ושלום שיהיה מרגיש בבחינת צמצום זה איזה מהות אחר חס ושלום כמאמר רעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין דהיינו שהוא כביכול מתפשט בכל הצמצומים בבחינת כל עלמין ולית מאן דתפיס ביה שיהיו העלמין תופסין בו לאיזה מהות ובחינת הרגשה חס ושלום כמבואר לעיל כי אפילו העלמין והמקבלים הכל הוא עצמותו ברוך הוא באין הבדל כי אם השינוי הוא מצד הגילוי לגבי דידן ודבר זה אין בכח שום נברא להשיגו איך יהיה שני הפכים כאלו כמו שאין כח בשום נברא להשיג מהותו כן אין בכחו להשיג אופן צמצומו והתפשטותו בעולמות ואף על פי כן יהיה באין הבדל ועל זה כתיב נפלאים מעשיך:

ל״טוהנה העולה מכל הדברים הנזכרים לעיל אשר חיות כל העולמות נערכים בשלשה הערכות הערכה אחת הוא חיות כל העולמות וקיומם אשר חיים וקיימים הכל מכח עצמותו ברוך הוא ובחינת חיות זה הוא בדרך כלל שלא בבחינת התגלות כי אור עצמותו יתברך אינו בערך גילוי כלל וחיות וקיום העולמות הוא הנקרא בשם קו והקו הזה נמשך ממלכות דאין סוף ברוך הוא דהיינו מכח הגילוי שבאין סוף ברוך הוא והגילוי נקרא בשם מלכות על דרך השאלה כי אין לתאר מלכות באין סוף ברוך הוא מצד עצמותו אשר אינו בערך התגלות כלל:

מ׳והערכה שניה הוא התגלותו יתברך בכלים דאצילות דהיינו שיהיה נגלה אור עצמותו ברוך הוא בבחינת דרגין בבחינת כל הפרטים ואף על פי כן הוא מתייחד בהם וראשית הגילוי הזה הוא מצד רצונו יתברך שיהיה נגלה אלקו"תו יתברך בכל הפרטים והרצון הזה המשכתו הוא ממלכות דאדם קדמון כי אדם קדמון הוא מחשבתו הקדומה הכלולה בכחו יתברך בבחינת המשכת הקו אשר בחינת המשכת הקו כלול בה כל פרטי העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אשר לזה היה ההמשכה מצד שעלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו לכן המשיך מכח עצמותו ברוך הוא המשכה זו כי כל המשכה קדם לה רצון.

מ״אאך מאחר שאין לתאר לו רצון מצד עצמותו ברוך הוא אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין זולתו לכן נקרא רצון זה רצון פשוט אשר ברצון זה אין להעריך כל בחינות העולמות אפילו בבחינת התכללות מאחר שאינו בערך דרגין כלל כי אם גילוי סתם שהוא מלכות דאין סוף אבל מאחר דנחית להמשכה בבחינת קו שהוא פרט כמבואר לעיל אזי מעריכין אנו בכח המשכה זו כח כל העולמות בהתכללות נפלא דהיינו שאין לשער העולמות שם בערך חילוקי דרגין או כלים חס ושלום כי אם הכל הוא המשכה פשוטה וכח כל הדרגין המה שם בבחינת השוואה גמורה והתכללות כח הדרגין והשוואתם נקרא בשם מחשבה קדומה ואדם קדמון ומחשבה קדומה זו אינה בערך התגלות כלל ועצמות המאציל ברוך הוא נמשך בבחינת מחשבה קדומה זו באין הבדל כי אם שבהמשכה זו הוא התכללות כל העולמות בהעלם דהעלם מאחר שעיקר מחשבה זו היא בשביל התגלות העולמות ומבחינת מלכות דאדם קדמון הזה שהוא הגילוי של המחשבה קדומה מזה עלה ברצונו יתברך לגלות מחשבה הקדומה והוא הרצון הקדום לאצילות ומבחינת הרצון הזה נאצלו כל הכלים דאצילות:

מ״בוהנה הרצון הזה המשכתו הוא בבחינת פלא מצד כי גילוי הזה מאחר שהוא מהמאציל ברוך הוא אשר אין לתאר לו רצון כלל אך תואר הרצון הוא מצד שהמחשבה הקדומה הוא עיקר בשביל העולמות כי אם שהם מתכללים ומשתוים בכחו יתברך ואשר עיקר ההמשכה בשביל הגילוי נקרא גילוי הזה רצון לכן הגילוי הזה שהוא מלכות דאדם קדמון נקרא עתיק יומין ורישא דלא אתיידע שבחינת גילוי הזה הוא נעתק מיומין שאינו בערך יומין שהם המשכתו יתברך בכלים ונקרא רישא דלא אתיידע כי לא אתיידע איך יהיה נערך אצלו גילוי אשר הוא אינו בערך גילוי אך אף על פי כן מוכרח להיות גילוי כי לזה היה עיקר כוונת המשכתו יתברך נקרא בחינת גילוי הזה המתמשך רצון והרצון הוא בחינת פלא ומהרצון זה נאצלים כל כלי האצילות דהיינו חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד דהיינו שיהיה נגלה המכוון של כל העולמות בכחו יתברך וכל פרטי חילוקיהם ובאיזה אופן יהיה המשכתם מגילוי אור אין סוף ברוך הוא והם נקראים כלים דאצילות כמו כלי ביד האדם אשר על ידי הכלים פועל רצונו בהם כן על ידי הכלים האלו פועל בהם רצונו יתברך שיהיה התגלות אלקו"תו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת לכן רצון הזה שהוא כתר הוא ראש לנאצלים ונערך גם כן בבחינת אצילות כמבואר לעיל ומחמת רצונו יתברך בבחינת פלא מתייחדים כל הכלים שיהיה נגלה בהם יחודו יתברך בבחינת אין סוף באופן שלא יהיו הכלים מסתירים לגילוי אין סוף ברוך הוא הנמשך בהם ואיהו וחיוהי וגרמוהי הוא חד בהון:

מ״גוהערכה השלישית הוא בחינת מלכות דאצילות דהיינו גילוי כלי האצילות הנערכים בכחו יתברך דהיינו כח כל פרטי העולמות אשר בכחו יתברך לגלותם בבחינת כלים נפרדים שיהיה נגלה בפועל ממש בכל פרטי הנבראים גילוי אלקו"תו יתברך על ידי הכלים דבריאה יצירה עשיה בבחינת כל פרט ופרט אשר לזה היה עיקר הכוונה והגילוי הזה שהוא מלכות דאצילות הוא נקרא סוף דבר שעל ידי הגילוי הזה הוא הנגלה בפועל ממש ובגילוי הזה הוא השלמת חפצו ורצונו הקדום ראשית הגילוי הנקרא מלכות דאין סוף ועל בחינת מלכות דאצילות נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה כי זה התחלה מהמחשבה קדומה שהוא גילוי מלכות דאין סוף ברוך הוא ובבחינת גילוי זה בבחינת הנבראים נקרא הגילוי בבחינת הארה כנזכר לעיל כי גילוי האצילות שהוא בחינת מלכות התגלותה הוא על ידי הסתרה על ידי פרסות המפסיקים כמבואר לעיל באורך דהיינו שמסתיר הגילוי דאצילות בהם בכדי שיהיו נגלים כל פרט בבחינתם לבדם ועל ידיהם יהיה גילוי עצמותו ברוך הוא לכן מצד ההסתרה אינו נגלה בהם אור אין סוף ברוך הוא המתייחד באצילות כי אם במעין ודוגמא בבחינת זיו ואור כנזכר לעיל:

מ״דוהנה על כל השלשה הערכות האלו מקיף וסובב עצמותו ברוך הוא לבדו כי כל הערכות האלו המה הכל מצד ההמשכה אבל עצמותו ברוך הוא אין בערך המשכה כלל כי אם שהוא נמצא בכל ההמשכות בעצם ונושא אחר אשר אין דבר זולתו ואפס בלעדו ועצמותו ברוך הוא נקרא מקומו של עולם והוא סובל כל ההמשכות בין לעילא בין לתתא והכל הוא עצמותו ברוך הוא אשר אינו בכלל ידיעה והשגה ושאלתא ביה כלל ואין דבר שחוץ ממנו כביכול כי כשתעיין היטיב כל התמשכות העולמות מראשית הקו שהוא המשכת עצמותו ברוך הוא עד תחתית כל דרגין שהוא בחינת יש ועשיה דעשיה אשר אין למטה הימנו הכל הוא כחו ועצמותו ברוך הוא שיהיו קיימים בבחינתם כל בחינה ובחינה באופנה ועל עצמותו נאמר שהוא סובל עליונים ותחתונים והוא מקומו של עולם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הארץ על מה עומדת על המים וכו' עד על העמודים והעמודים על מה עומדים בזרועו של הקדוש ברוך הוא שאין להמשילו חס ושלום לבשר ודם שיתמשך לאיזה דבר הרי הדבר מהות בלעדו רק שהוא מתמשך לשם אבל קיומו של הדבר הוא קיים בקיום שחוץ ממנו אבל אצל הקדוש ברוך הוא הרי אין דבר שחוץ ממנו ואין מהות בלעדו והרי הדבר עצמו וכל הנמצא הכל הוא כחו לבדו:

מ״הוכמו כן מצינו בקיום האדם בכל המשכתו כי בדרך פרט נערך לכמה בחינות דהיינו כח החיות המחיה את הגוף שאינו בערך התגלות כלל כי אם עצם חיותו שהוא חי ממנו בכל בחינות הגוף ובחינה שניה הוא התפשטות החיות בבחינת התגלות בשכלו ומדותיו אשר הגוף מלא מהם אשר בבחינה זאת מתייחדת חיות הנפש ובהם הוא התגלות החיות מהנפש ובבחינת חיות הוא הרגשת החיות וגילויו ובחינה שלישית הוא התפשטות החיות במחשבה ודיבור ומעשה אשר שם אינה מתגלה הנפש עצמה כי אם הארתה כי התגלות זו היא בכלי הגוף ממש ונתגלים למהות נבדל שהוא בחינת אותיות המחשבה הרי האותיות נרגשים למהות נבדל כי אם שמתפשט בהאותיות הארת הנפש וממחשבה לדיבור הרי הדיבור הוא במהות נבדל יותר ממחשבה שהוא על ידי כלי הגוף הנרגשים בבחינת גוף וחיות הנפש המתמשך בהדיבור נגלה בבחינת גשמיות יותר והארת הנפש המאיר בהדיבור נקרא הארה דהארה ובבחינת מעשה מלובש יותר בגשמיות כלי הגוף והוא לבוש עב יותר אשר אינו נגלה בבחינת מעשה כי אם העשיה הגשמיות ואף על פי כן מתמשך גילוי הנפש בהם בבחינת הארה דהארה דהארה:

מ״ווכל זה הוא בבחינת המשכה הוא נערך לבחינה הזאת אבל בכלל האדם הוא כולל הכל דהיינו שהוא המשכיל ומבין והוא החושב והוא המדבר כי המחשבה והדיבור אינם באים מצד התפשטות ההשכלה בהם בבחינת חיות מאחר שאינם בגדר אחד כלל ההשכלה הוא בחינת כח רוחני והמחשבה הוא בחינת כלי גשמיות וכל שכן כלי הדיבור ואם ירצה לדחות ממחשבתו הרי הוא דוחה שכלו ממחשבתו וכל שכן שלא לדבר ושלא לעשות אלא כח האדם הכולל כל המחשבות הוא סובל כל הבחינות בנושא אחד וכח האדם עצמו הוא כח נסתר שאינו בערך התגלות שהוא עצם האדם אשר הוא כולל כל החיות וכל איברי הגוף בנושא אחד ובחינת כח האדם זה נקרא מקיף וסובב את כל בחינת האדם לא שהוא בחינת מקיף על בחינת הגוף ולא בתוך הגוף אדרבה כל כחות הגוף ומה שבתוך הגוף הכל הוא מבחינת מקיף הזה והגם שנקרא מקיף הוא מצד שהוא סובל וסובב את כל החיות לכן נקרא מקיף אבל לא תדמהו לבחינת אור מקיף שמצד הכלים כי מצד הכלים הכל הוא בבחינת אור שהוא ההתגלות ומה שלא נתגלה בתוך הכלים נקרא מקיף אבל לבחינה זו לא יקרא בשם אור כלל כי אם עצם הסובל את כל החיות אשר אינו בערך גילוי כלל לא מצד האור ולא מצד הכל וזכור זה וכל עיקר קיומו בכל הפרטים הכל הוא מבחינת כח הזה כי אם שנקרא מקיף מצד כחו הנסתר אשר אינו בערך שום גילוי כלל כי אם שהוא כח הנושא והסובל כל הגוף והחיות שבתוכו ובכח הזה כל כחותיו הנגלים ושאינם נגלים הכל הוא עצם אחד ואין מקום פנוי מכח הזה הן מצד החיות הן מצד הכלים הכל הוא מצד כח הזה:

מ״זכן הוא כביכול בבחינת התגלותו יתברך בעולמות הם כל הערכות האלו דהיינו התפשטות הקו שהוא חיות המתמשך בכל העולמות בבחינת חיות העולמות והתהוותם בכח נסתר שאינו בערך גילוי ובחינה שניה הוא התגלותו יתברך בבחינת כלים דהיינו בבחינת גילוי החיות שהוא הקו בבחינת כלים דאצילות כנזכר לעיל בחכמה בינה דעת ובחסד גבורה תפארת ובנצח הוד יסוד ומתייחד בהון ביחוד אחד כמבואר ובחינה השניה הוא התפשטותו יתברך הנגלה בבריאה יצירה עשיה שהם מחשבה דיבור ומעשה וכל הערכות האלו המה הכל מצד התגלות העולמות בבחינת התמשכות הנגלה לנו אבל מקור כל אלו ההערכות הסובל את כל אלו הבחינות הוא עצמותו ברוך הוא לבדו שנושא הכל וסובלם בבחינת כח אחד במהותו אשר לא נודע ולכן לית אתר פנוי מיניה לא בעילאין ולא בתתאין דהיינו בחינות עילאין הם המשכות הקו באצילות ולא בתתאין הם העולמות בריאה יצירה עשיה הכל הוא עצמותו ואין מקום פנוי ממנו דהיינו בחינתם הכל הוא עצמותו ברוך הוא:

מ״חאבל כח זה הוא שלא בבחינת נגלה כלל לכן נקרא כחו זה סובב כל עלמין דהיינו כח עצמותו ברוך הוא סובב לכל הבחינות ונקרא סובב מצד שאינו בערך גילוי כלל כנזכר לעיל והוא סובל כל המשכות האלו והוא מקומם של כל ההתהוות ואדרבה דייקא כח היש שאין למטה הימנו אשר לבחינת כח היש אנו מעריכים כל ההמשכות הוא דייקא מכח עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כלל ועל זה נאמר ומתחת זרועות עולם והוא מקומו של עולם ושורש כל כלי היש הגשמים הוא נערך דווקא אצל עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כלל ושורשם הוא ממלכות דאין סוף ברוך הוא שלא בבחינת המשכה כלל שהוא בחינת עצמותו ברוך הוא אשר לא נחית להמשכה וכמבואר בעץ חיים ששורשן של הכלים גבוה במעלה מהאור ונתבאר יותר בביאור של יביאו לבוש מלכות אשר נתנלה מפה קדוש אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן והוא אצלי בכתובים:

מ״טוהנה כבר הקדמתי שאין המשל מאדם דומה לנמשל מכל צד כי באדם הגם שכח האדם הוא סובל כל בחינת הגוף הן בפנימיות והן בכליו החיצונים אך אף על פי כן מצד הרכבותיו אשר המה מהותים נבדלים בבריאה כידוע מרגיש בהם אפילו כח האדם בעצמו דהיינו באיזה צער או היפוך הכל נוגע למהות ועצם האדם בעצמו כנראה בחוש אבל אצל הקדוש ברוך הוא הרי אין מהות נבדל ממנו כלל ואין תופסים בו העולמות כלל לאיזה מהות בבחינת הרגש כלל בבחינת עצמותו:

נ׳נמצא כאשר תעיין מצד העצם הכל הוא עצמותו ברוך הוא ואין עוד מלבדו אבל אינו בערך גילוי כלל ונקרא סובב כל עלמין והוא עיגול אין סוף המקיף את כל העולמות בבחינת ריחוק דהיינו שכולל בכחו התהוותם וקיומם וכח התהוותם וקיומם הכל בדרך נסתר בבחינת מקיף וכל בחינת הריחוק הוא לגבי ההתגלות לגבי דידן וכל זה הוא בבחינת כחו יתברך בעצמותו שלא בערך המשכה אבל בערך המשכה כביכול בחינת אין סוף הוא מוקף מכולם כי ראשית הקו הוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא בבחינת חיות הנמשך מאור אין סוף ברוך הוא בעצמותו ומחובר אליו כמבואר בעץ חיים בכמה מקומות דהיינו שנגלה אור עצמותו יתברך בבחינת המשכה דקה:

נ״אובחינת הקו ההוא ראשית ההתגלות הוא באדם קדמון בעיגוליו וביושרו כי עיגוליו המה כח הכולל ההמשכה והיושר הוא ההמשכה בעצמה דהיינו המשכתו יתברך הנגלה בבחינת עולמות בבחינת מחשבה קדומה אשר אין לתאר במחשבה הקדומה זו שום כח התחלקות כלים חס ושלום כי אם מצד התכללות כל העולמות הנכללים ומשתווים בבחינת המשכה זו ומדברים בבחינת אדם קדמון הזה בחינת אורות וכלים בהשאלה דהיינו מצד שכל עיקר התמשכותו הוא מצד העולמות שהמה כלים להתגלות אלקו"תו יתברך שיומשך בהם אור אין סוף בהתגלות אפילו גביה כביכול מתארים אנו כח הכלים האלו במחשבתו הקדומה בבחינת כלים דאדם קדמון אבל חס ושלום לתאר שם כלים באדם קדמון הזה אשר הוא בחינת מאציל ברוך הוא כי אם מצד העולמות והאור העובר בתוך הכלים דהיינו המשכתו יתברך בבחינת המתמשך בהתכללות כלים אלו הוא נקרא פנימיות אדם קדמון לכן מבואר בעץ חיים אשר בפנימיות דאדם קדמון הזה אסור לדבר כלל כי הוא המשכות המאציל אין סוף ברוך הוא לבדו אשר לא תליא שאלתא ביה כלל ואין להעריך מצד המאציל ברוך הוא שום בחינה ושום השגה ושום שאלתא כלל כמבואר לעיל בשערים הקודמים כי אם מצד הכלים דאצילות בריאה יצירה עשיה אשר הכל הוא מצד עצמותו ברוך הוא מוכרחים אנו לתאר כח הכלים האלו במאציל ברוך הוא בבחינת מחשבה קדומה לכן מדברים באדם קדמון כלים דרך השאלה שמשאילין להם שם כלים מצד התכללותם כנזכר לעיל אבל לא מצד העצם:

נ״בומבחינת המשכה זו בבחינת מחשבה קדומה מתמשכים ההמשכות לצורך גילוי העולמות והם נקראים הארות שהם ההבלים המתגלים דרך עינים ואזנים חוטם פה דאדם קדמון והמשכות האלו המה נמשכים מאור אין סוף המתמשך במחשבה קדומה זו להתמשך בגילוי העולמות כי בחינת אדם קדמון הזה דהיינו מחשבה קדומה בעצמה אינו בערך גילוי כלל כי בחינתו הוא המאציל ברוך הוא לבדו אשר אינו בערך עולמות הגבול והיש כלל כי אם על ידי מחשבתו הקדומה זו כביכול אנו מתארים שהם נקראים כלים בהשאלה דהיינו איך להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בבחינת גבולים נמשכו המשכות מאור אין סוף הנמשך בבחינת כלים דאדם קדמון להמשיך גילוי מכחו יתברך לעולמות ובחינות אלו הכלים דאדם קדמון הם המסתירים להתגלות המשכתו באור עצמותו כי אם להמשיך דרך הארות שהם הבלים אבל האדם קדמון בעצמו דהיינו אפילו מה שמתארים בשם כלים דאדם קדמון אינם בערך גילוי כלל כי הוא המאציל ברוך הוא כנזכר לעיל כי אם שאנו מתארים כלים באדם קרמון שהם כלים להסתיר המשכתו להתמשך בבחינת הארות שנקראים הבלים:

נ״גוהמשל בזה לאדם שיש לו מחשבה עמוקה לאיזה דבר הרחוק ממהותו מטעם הכמוס אצלו והנה מצד בחינת גילוי הדבר אשר הוא רחוק מגדרו בכמה מיני ריחוק אינו ערך כלל להתמשך בבחינת הדבר הרחוק ממנו כי אם מצד טעמו הכמוס וההסכם שהוסכם אצלו כח התמשכות זו יתגלה מכח מחשבתו העמוקה המשכות ממנו בבחינת הארות להתמשך להתגלות להדבר והנה התמשכות ההוא אינו מערך עצמו ומהותו אך מצד שעלה אצלו במחשבתו הקדומה ההסכם להתמשך בה לכן על ידי ההסכם הזה נמשך ממנו המשכה שאינו בערכו אך הגם שההמשכה ההיא אינה בערכו אך אף על פי כן המשכה הזו נמשך מהמשכתו הנמשך במחשבה הקדומה הזו נמצא בחינת ההסכם נעשה בחינת כלי להמשכתו וההמשכה היא פנימיות אבל אף על פי כן בחינת גוף המחשבה אינו בערך גילוי כי בחינת המחשבה הוא בערכו אבל ההמשכה שבתוך המחשבה הגם שהוא יותר פנימיות מבחינת המחשבה עצמה אבל מאחר שנעשה אצלו ההסכם להתמשך מתמשך יותר והנה התמשכות הזה היוצא מן ההסכם זה מצד שהמשכה זו אינו בערכו נקרא הארה אבל מצד שהוא נמשך בה בעצמו הוא ממש המשכת עצמותו של אדם הנמשך בה כי מאחר שנמשך בה הרי נמשך בה בעצם חיותו:

נ״דכן הוא כביכול בהבדל למעלה דהיינו אדם קדמאה זה הוא מחשבתו הקדומה להתמשך לעולמות וגבולים והנה מצד שהגבול הוא אינו בערך לגבי עצמותו בכמה מיני ערכים לאין קץ הרי אין להעריך גילוי הזה כאשר הוא במחשבתו הקדומה שיתגלה באיזה התגלות. והנה בחינת כח מחשבה קדומה זו שנכללין בה כל העולמות בהעלם ובדקות גדול בבחינת השוואה נקראת בחינת גוף המחשבה ונקרא גוף האדם קדמאה בהשאלה והתמשכות אור הנמשך בה הוא אור עצמותו בחינת אין סוף ברוך הוא^הגה"ה ובחינת הסכם זה שאנו מבארים הוא גם כן דרך השאלה כי אל תדמהו חס ושלום לאדם אשר ההסכם שלו נעשה על ידי חכמה ובינה בבחינת כלים ומתיישב על ידי החכמה ובינה ומדות אשר חס ושלום לתאר כל אלה בהמאציל ברוך הוא אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא לבדו ברוך הוא אין נופל בחינת הסכם כי אם על דרך השאלה לשכך האוזן אנו קורים למחשבה קדומה בבחינת הסכם כמו שההסכם אצל אדם הוא ראש לכל ההתמשכות וכל הפעולות הוא הכל כפי שנגמר במחשבתו כן אנו קורים הראשית לכל המשכותיו יתברך בבחינת הסכם אבל באמת שרש ההסכם הזה אינו בערך השגה וידיעה כלל וזכור זה:

נ״הוהנה בחינת גוף מחשבתו שהוא הסכם שבכח המאציל ברוך הוא אינו בערך הגילוי כלל אך מצד שעלה במחשבתו הקדומה להתמשך ממשיך עוד יותר בגילוי דהיינו שנגלו גילויים מצד בחינת ההסכם זה אשר במחשבתו הקדומה אשר הוא ראש לכל ההמשכות והמשכה זו נקראת בחינת הארה היוצאת מנקבי אוזן חוטם פה דהיינו שכל התמשכותו כביכול עיקרו הוא בבחינת מחשבתו הקדומה אך מצד שעיקרו הוא להתמשך נבקע כביכול מתוך בחינות כלים דאדם קדמון אור המשכתו יתברך מצד אור עצמותו ברוך הוא אשר בתוך בחינת האדם קדמאה הזה להתמשך עוד המשכות בבחינת הארות הנקרא הבלים דאדם קדמון: [הגה"ה ובחינת הסכם זה שאנו מבארים הוא גם כן דרך השאלה כי אל תדמהו חס ושלום לאדם אשר ההסכם שלו נעשה על ידי חכמה ובינה בבחינת כלים ומתיישב על ידי החכמה ובינה ומדות אשר חס ושלום לתאר כל אלה בהמאציל ברוך הוא אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות והוא לבדו ברוך הוא אין נופל בחינת הסכם כי אם על דרך השאלה לשכך האוזן אנו קורים למחשבה קדומה בבחינת הסכם כמו שההסכם אצל אדם הוא ראש לכל ההתמשכות וכל הפעולות הוא הכל כפי שנגמר במחשבתו כן אנו קורים הראשית לכל המשכותיו יתברך בבחינת הסכם אבל באמת שרש ההסכם הזה אינו בערך השגה וידיעה כלל וזכור זה:]:

נ״ווהנה בחינת בקיעה זו היא מבחינת פנים דאדם קדמון כביכול כי בחינת פנים הוא התגלות הפנימיות הנגלה על ידי הכלים נקרא בחינה זו פנים אשר לזה היא בחינת האדם קדמאה הזה בכדי להתגלות כמו למשל בהבדל מאדם שמראה פנים להתגלות כך בחינת המחשבה קדומה זו עיקרו הוא להתגלות אבל מצד בחינת האדם קדמון הזה מצד בחינתו בעצמו אינו בערך התגלות כי אם מצד הארות פנים שעיקרו הוא להתגלות כנזכר לעיל נבקעו מתוך כליו הארות פנימיותו להתמשך למטה ובחינת בקיעה זו הם העינים ואוזן חוטם פה:

נ״זדהיינו כמו למשל באדם הגשמי הרי גופו מסתיר לחיות נפשו ואינו נגלה כלום ממנו וחיות הנפש מוסתר בהגוף רק מהפנים שלו נגלה המשכת נפשו בהתגלות על ידי בחינת ראיה שמיעה וריח ודבור והנה כל המשכות האלה הוא להתמשך לדבר הרחוק ממהותו ונבדל ממנו כנראה בחוש הראיה להביט הדבר הרחוק ממנו וכן השמיעה לשמוע מהזולת והדבור הוא גם כן לגלות מהותו על ידי כלי הדבור וכדומה לזה והנה הגם שהתפשטות זה אינו עצם נפשו כי עצם נפשו אינה בערך התגלות ואינו נגלה מעצם הנפש כלל כי אם התפשטות זה ונקרא הארת נפשו בבחינת הבל כידוע עם כל זאת בבחינת הבל הזה והארה זו נתגלה בו עצם הנפש כי נגלה על ידי המשכות אלו רצון הנפש כי על ידי ראיה רואה מה ששייך לנפשו וכן על ידי השמיעה וריח ודבור הכל הוא מעצם הנפש המתקשרת בהמשכות אלו מצד רצון הנפש להתמשכות אלו:

נ״חכן הוא כביכול בבחינת אדם קדמון הזה דהיינו שעלה במחשבה הקדומה כח כל העולמות כאשר הם אצל המאציל ברוך הוא ובחינת מחשבה זו הוא מסתיר להמשכת אור עצמותו ברוך הוא שהוא הקו שלא יתמשך בבחינת גילוי כי אם היה מתמשך בבחינת גילוי הלא אין מקום להתגלות עולמות כלל כי המשכה זו היא מאור אין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך עולמות כלל לכן על ידי כלי האדם קדמון הזה הוא מסתיר אור המשכתו יתברך וכלי האדם קדמון הזה המה כח כל הכלים שנגלו בעולמות כאשר הוא בבחינת המאציל ברוך הוא אשר אין לתארם בבחינת כלים כנזכר לעיל כי אם מצד ההתגלות ובחינת כח הכלים האלו המה המסתירים לאור המשכתו יתברך כי אם שנבקעו מתוך הכלים המשכות על ידי בחינת ראיה שמיעה ריח ודבור הגם שאין לתאר אצלו חס ושלום בחינות אלו מצד המאציל ברוך הוא אשר אצלו הכל בהשוואה ואין זולתו אף על פי כן לשכך את האוזן קוראים להם שמות אלו דהיינו ההתגלות מתוך המחשבה זאת נקראים בבחינות אלו ואשתמודען עילאי מתתאי כמו שכל בחינות אלו נגלים בבחינת אדם ונמשכין ממנו בבחינת הארה כן אנו מתארין ההמשכות הנמשכין מתוך מחשבה קדומה זו בשמות אלו כי הם כח ומקור לכל ההתגלות הנגלה בעולמות:

נ״טוהנה ההמשכות אלו הם הבלים דהיינו שנמשך מאור עצמותו ברוך הוא המוסתר בתוך בחינת מחשבה קדומה הארה מעין המשכתו יתברך והתגלותם הוא מצד רצונו הקדום להמשכות האלו שהוא רצונו הפשוט שעיקרו הוא בשביל הגילוי לעולמות אשר על כן בבחינת מחשבתו הקדומה שהוא נקרא אדם קדמון נתגלה הרצון קדום הנזכר לעיל להתגלות והנה הרצון הזה אינו בבחינת המשכה כי אם שהוא רצון לההתמשכות דהיינו התגלותו להתמשך בעולמות לכן נקרא בחינת רצון הזה מצחא דאדם קדמון כמו שבמצח של אדם אינו יוצא ממנו התגלות כלל כי אם עצם הגלגלתא רק שהוא פנוי משערות לכן ראשית גילוי הפנים של אדם מתחיל ממצחא אבל כל ראשו הוא מוסתר בלי התגלות כן כביכול גילוי זה אינו נגלה ממהות פנימיות המחשבה קדומה כלל כי אם המשכה פשוטה המגלה פנימיות המשכתו בבחינת רצון סתם דהיינו רצון להמשכתו לכן אינו נגלה מהמצח שום הבל שהוא סתום כי לא נגלה עדיין מפנימיות מחשבתו הקדומה כי אם רצון סתם אבל ברצון זה אין נגלה המשכה עדיין ולכן נקרא ראשית הפנים דהיינו ראשית להתגלות פנימיותו ועל ידי בחינת רצון זה נגלה מפנימיותו אלו ארבעה בחינות הבלים דהיינו המשכות מעין המשכתו יתברך בבחינת הקו והם נקראים הבלים והארות מהמשכתו אך הגם שהם הארות לגבי עצם הגילוי אף על פי כן המה נמשכו ממהות הפנימיות כי אם שעצם המשכתו היא מוסתרת בבחינת מחשבתו הקדומה שלא יהיה נגלה כאשר הוא בעצם כי אם מעין המשכתו לכן נקרא הארה:

ס׳והנה לגבי הגילוי נקרא הארה אבל לגבי ההמשכה הרי עצמותו נמשך בהארה זו וכמו למשל מאדם המסתיר חכמתו אצל המקבל וממשיך לו מעין חכמתו אך אף על פי כן עצמיות חכמתו נמשך בזה כי אם בהנגלה אין לתאר כי אם בחינת הארה ככה כביכול לגבי הגילוי הנגלה מתוך מחשבתו הקדומה נקראו המשכות האלו הארות כי אינו נגלה המשכת עצמותו מצד הסתרת כלי אדם קדמון הזה כנזכר לעיל אך אף על פי כן המשכות אלו הם מהמשכת עצמותו ברוך הוא הנמשך בהמשכות אלו והנה בהמשכות האלו אשר כל עיקרם הוא להתגלות כח הגבול הרי נכלל בהמשכות אלו כח הכלים אשר לזה היה רצונו הקדום ביותר התגלות מצד שההמשכות המה דייקא לבחינת כלים דהיינו להתגלות גמורה כביכול לכן בבחינת המשכה זו נרשמו הכלים בהעלם וכאשר נתרחקו ההמשכות האלו מבחינת מחשבה קדומה דהיינו כביכול שמרחיק המשכות אלו מערך ההמשכה שבבחינת מחשבה הקדומה בכדי שיתמשך יותר בבחינת התגלות למטה כי ההמשכות האלו שהם הבלים הגם שהם מעין מחשבה הקדומה אף על פי כן מצד שנמשכים ממחשבה הקדומה הרי אין ערך עדיין להתגלות בבחינת כלים בבחינת עולמות לכן מרחיק כביכול בחינת המשכות האלו מערך המשכתו בבחינת כלי מחשבתו הקדומה ואז בהסתכלות העיניים בהמשכה זו דהיינו כביכול הסתכלותו ברוך הוא בהמשכה זו מה יולד מהמשכות האלו מבחינת הסתכלות זה נגלים הפרטים בהמשכה זו והעיניים הם אצל המצח דהיינו שעיקר הרצון היה דווקא להתגלות הפרטים:

ס״אוהנה ההמשכות בבחינת אוזן חוטם פה המה המשכות סתם מאור עצמותו ברוך הוא דהיינו המשכה פשוטה וההמשכה זו מצד שהיא לבחינת הכלים ממילא יש בכח המשכה זו כח הכלים אבל הם הכל בבחינת המשכה אחת וכל זמן שההמשכה הזאת היא קרובה אל מחשבתו הקדומה דהיינו שנמשך ממחשבתו הקדומה עוד המשכה אבל מחמת שאדם קדמון הזה אינו בערך גילוי ככה ההמשכה הנמשך ממנו עדיין אינה בערך גילוי אבל כשנתרחקה ההמשכה דהיינו שנתפשטה להתמשך בבחינת התגלות יותר אז על ידי בחינת ראיה שהם העיניים דאדם קדמון שהוא כביכול השגחתו יתברך בבחינת מחשבתו הקדומה בבחינת המשכה בבחינת פרטים שיתגלו מתוך המשכה זו כי הראיה מתגלה דווקא בבחינת ריחוק וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד דהיינו מה שיולד מזה ההתגלות לבסוף כך כביכול בחינת הבל העיניים הוא התגלות מתוך המשכת אור אין סוף ברוך הוא אשר עיקרה הוא דייקא לבחינת כלים וגבול כי אם שבחינת ההמשכה בעצמה אינה בערך התגלות הגבול רק מצד שכל עיקרה הוא בשביל התגלות נמשך מהמשכה זו על ידי בחינת כלי העיניים התגלות איך ובאיזה אופן יהיה הגילוי:

ס״בולכן העיניים המה מתגלים תיכף אחר המצח דהיינו כביכול מצד שהתגלות רצונו הקדום הוא דייקא בשביל הכלים אשר מזה נמשכו העיניים דהיינו שיהיה נמשך הארה מאור עצמותו ברוך הוא בבחינת ריחוק להשגיח בבחינת המשכתו מה יהיה נולד מהמשכתו זה ואז נתגלו פרטי כח הכלים והגבולים ואז לא היה כח בכלים לקבל אור המשכתו יתברך כי האור הוא נמשך מאור עצמותו אשר הוא בבחינת אין סוף ברוך הוא והכלים הם בבחינת היפוך דהיינו שיהיה נגלה דווקא ולכן נמשך מזה בחינת שבירה כמבואר לעיל בכמה מקומות:

ס״גואז מאיר בהם מצחא דאדם קדמון שהוא עצם רצונו יתברך אשר אינו בכלל המשכה כלל כי אם רצון קדום אשר הוא מבחינת רצונו הפשוט כנזכר לעיל אשר הוא קדם לכל ההתמשכות ואינו בערך המשכה כלל כמבואר לעיל שעצמותו אינו בערך המשכה כי אם שהוא ברוך הוא סובל הכל אשר אצלו שוין אורות עם הכלים וכח הגבול עם למעלה מהגבול המה אצלו בהשוואה גמורה לכן מצד עצמותו יתברך כל יכול לחבר האורות עם הכלים ולייחדם ביחודא חד האור עם הכלי הגם שאינו בערך אחד וממש הם שני הפכים אבל מצד עצמותו ברוך הוא מתייחדים האורות עם הכלים באופן שיהיו כלים ואף על פי כן לא יהיו מסתירים לאור אין סוף שבתוכם והוא הנקרא כלים דאצילות דהיינו שיהיה בחינת חכמה שהוא כלי אבל הוא חכים ולא בחכמה ידיעא הגם שהיא בחינת כלי אבל החכמה עצמה אינה ידיעא ומושגת מצד התדבקות והתייחדות אור אין סוף בהם ונעשה הכל גילוי אחד מעצמותו ברוך הוא וכן הוא בבינה וכן הוא בכל המדות עד שמצד התגלות אור אין סוף ברוך הוא בהם אינם נגלים לכלים פרטים כי אם הוא וחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו וכו' הכל אחד בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום כי הכל הם המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא כי אם שבבחינת המשכה זו הרי נכללו בה כל פרטי הכלים של בריאה יצירה עשיה אבל הכל המה ביחודא חד מצד התגלותו ברוך הוא בהם והתגלותו בבחינת הכלים האלו והתייחדותו בהם הוא על ידי גילוי מחשבתו הקדומה בבחינת הכלים האלו והתגלותו הוא נקרא מלכות דאדם קדמון דהיינו הגילוי ממחשבתו הקדומה:

ס״דוהנה בערך הגילוי אשר אין לתאר אצלו יתברך בחינת כלים נקרא גילוי הזה ממחשבתו הקדומה עתיק לבחינת אצילות הכלים שהמה מקור להגבולים אבל מצד רצונו יתברך שהוא נמשך מעצמותו ברוך הוא מצד רצונו זה מתקשרים הכלים בבחינת יחוד אחר ממש ובבחינת רצון הזה כלולים כל הכלים בהשוואה אחת לכן בחינת רצון הזה נקרא אריך אנפין דהיינו כח כל כלי האצילות המתקשרים ברצונו יתברך אשר בבחינת רצון הזה המה כל הכלים בכח אחד כמבואר לעיל:

ס״הומצד בחינת הכלים בעצמם דהיינו בחינת חכמתו ובינתו ודעתו יתברך שהמה מקורים לבחינות גבולים בפני עצמם נקראו זעיר אנפין שהם בחינת קטנות לגביה יתברך דהיינו שנחית לצמצומים וזהו מצד בחינתם דהיינו כשתבחין מהותם נקראו מהות הכלים בחינת קטנות לגבי המשכת אור אין סוף ברוך הוא המתמשך אבל בעצם ההמשכה הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן הוא עתיקא הוא זעיר אנפין בלי שינוי כלל כי אם מסטרא דילן שניא דהיינו לגבי הערכתינו ולגבי התפשטותו יתברך בבריאה יצירה עשיה נגלה השינוי אבל לא לגביה יתברך:

ס״וכי מאחר שנמשך בהכלים האלו ומתאחד בהם הכל הוא המשכה אחת מעצמותו ברוך הוא כמשל המבואר בהבדל מהחכם המתמשך בבחינת המקבל הגם שחכמת המקבל אין ערך לגביה ולקטנות תחשב לו אבל מצד התקשרותו והתאחדותו בבחינת חכמת המקבל הרי כל עצמותו נמשך בהן באין הבדל ככה כביכול ויתר על כן התגלותו יתברך והתמשכותו בבחינת העולמות הגם שכח העולמות המה אינם ערך לגבי גילוי עצמותו ברוך הוא והמה בחינת קטנות אבל מצד רצונו יתברך והתקשרותו ויחודו בהם הרי עצמותו ממש נמשך בהם באופן שאין להבדילם ולכן בבחינת אצילות הקו שהוא אור עצמותו ברוך הוא נגלה בהם התגלות אין סוף בבחינת אצילות באין הבדל כלל אך הגם שבערך המשכתו יתברך בהם הכל הוא המשכת עצמותו בהם אבל אם תעריך הגילוי כאשר הוא בעצם להגילוי שנתגלה בכלי האצילות הרי אין להעריך הגילוי שמצד עצמותו ברוך הוא לערך גילוי הכלים אשר אינם נערכים באיזה ערך כלל ולגביה יחשב הגילוי הזה להארה דהיינו מעין המשכתו יתברך וזהו בערך הגילוי אבל מצד רצונו יתברך אשר אינו בערך גילוי כלל הכל הוא המשכתו יתברך לבדו בלי שום הבדל ואין הכלים מסתירים לגביה כלום מצד כחו הכל יכול והבן זה מאוד:

ס״זוהנה כל הערכות האלו הוא מצד הבריאה הנגלית לנו מוכרחים אנו לתאר כל אלו הבחינות אשר לזה ההתגלות מוכרח להיות רצון קדום לגילוי הזה והרצון זה אינו בערך ידיעה והשגה כלל מצד פשיטותו אך אף על פי כן מוכרחים אנו לתאר רצון אך שהוא פשוט כמבואר לעיל בשערים הקודמים דהיינו רצון להמשכתו ומצד ההמשכה זו שהיא בבחינת התגלותו לעולמות אשר המה אינם נערכים אפילו כטיפה מן הים לגבי עצמותו ברוך הוא נקרא המשכה זו קו כלומר המשכה דקה מן הדקה בערך עצמותו ומצד שהמשכה זו היא המשכה מאור אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריך בבחינת המשכה זו ערך העולמות כלל מוכרח להיות מחשבה קדומה איך ובאיזה אופן תהיה ההמשכה זו:

ס״חוהנה המחשבה קדומה זו אשר היא מבחינת עצמותו ברוך הוא היא עדיין אינה בערך גילוי כלל בבחינת כלים אך מצד שהמחשבה קדומה זו היא בשביל העולמות הרי נמשך ממחשבה זו עוד המשכות בבחינת הכלים כנזכר לעיל דהיינו מעין המשכתו יתברך בבחינת אין סוף על ידי מחשבתו הקדומה שמסתיר המשכתו יתברך שלא יגלה ממנה כי אם המשכות דקות בבחינת הסתרה מעין המשכתו יתברך בכדי שבהמשכות האלו יהיה כח להתגלות בחינת כלים להמשכותו יתברך בעולמות:

ס״טוהנה מצד התגלותו יתברך הגם שמתארין אותם למעין ואור אבל אף על פי כן התגלותו בבחינת אין סוף והכלים המה בהיפוך דהיינו להתגלות לגבול ולכן בכדי שישתוו האורות עם הכלים הוא על פי שבירה ותיקון דהיינו השבירה הוא בשביל התגלותם של הכלים שמצד התגלות אור אין סוף בהם לא היו יכולים להתגלות הכלים שהם כלים לגבול לכן היה בחינת שבירה בכדי שיהיה התגלות להכלים והתיקון הוא לחבר האורות עם הכלים בבחינת יחודא חד אבל כשמתיחדים הרי כל הבחינות נעשים לאחדים שהוא הכל התמשכות עצמותו דהיינו חכמת הנבראים ובינתם וחסדם וגבורתם הנגלה בהם אשר הוא החכם והוא המבין בכל פרטי הנבראים והנה מאחר שאינו בערך חכמה לכן אנו מתארים כל הבחינות המוכרחים עד שתוכל לתאר אצלו חכמה ובינה מצד הבריאה ובוודאי מוכרחים להיות כל הבחינות האלו אבל איך הוא ובאיזה אופן הוא אצלו לא ידיעא ומושג כלל כי אם שהכלים נגלים מצד הבריאה אבל באמת הכל הוא המשכתו יתברך לבדו והנה בבחינת בריאה כל הכלים המה בהתגלות גמור אשר כל עיקר כוונתו יתברך היה בשביל גילוי גמור בפועל ממש וגילוי הזה הוא על ידי מלכות דאצילות דהיינו הגילוי שיתגלו הכלים דאצילות בבחינת בריאה דהיינו בשביל שיתגלה יחודו יתברך בבחינת כלים גמורים.

ע׳והנה הגילוי הזה אין לתארו מצד אור עצמותו ברוך הוא לבדו אשר אינו בערך גילוי כלל לכן הגילוי הזה אין לתארו כי אם מצד הכלים דאצילות שהם חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו וכו' והנה מצד שהכלים דאצילות היא המשכתו יתברך בבחינת אין סוף כנזכר לעיל אבל מצד שעיקר רצונו הקדום הוא בבחינת התגלות עולמות לכן כביכול הסתיר המשכתו יתברך בבחינת אין סוף בכדי שיהיו נגלים בבחינת כלים נבדלים מצד הסתרת אור אין סוף ברוך הוא על ידי המסך כמבואר לעיל והנה מצד שעיקר הכוונה הוא בשביל הגילוי לכן הגילוי בוקע המסך לגלות הכלים במעין ודוגמא דהיינו להסתיר הגילוי העצמי כי אם בבחינת זיו ואור והארה והוא הנקרא אור של תולדה דהיינו מעין התגלותו בבחינת אצילות ומצד ההסתרה מאיר בבחינת כלים איך להסתיר האור ואיך יהיה נמשך בהם:

ע״אוהנה בבחינת הסתרה הזו הם שני בחינות הסתרות דהיינו להסתיר בחינת כלים דאצילות בבריאה דהיינו שיהיו כלים גמורים בבחינות נבדלים בבחינת בריאה דהיינו להסתיר בחינת כלים דאצילות אשר אצלו יתברך הם בבחינת יחוד גמור להסתיר יחודו בהם ולגלותם בבחינת כלים דבריאה והוא כמשל המבואר לעיל ממשל החכם המסתיר כלי השפעתו להמקבל להיות כלים בערך המקבל ובחינת הסתרה זו הוא על ידי כלים דמלכותו יתברך שהוא בחינת גילוי ואשר בבחינת גילוי הזה מוכרחים להיות כלים איך לגלותם והכלים האלו המה נערכים גם כן בבחינת אצילות ועל ידי הסתרת המסך בוקעים כלי המלכות לגלות בחינת כלים בבריאה יצירה עשיה ובתוך הכלים האלו עוברים גם כן כלי האצילות שהיא מגלה כלי האצילות באופן הבריאה דהיינו חכמה וחסד דאצילות שמתייחדים אצלו אשר בבחינת אצילות הוא חכים ולא בחכמה ידיעא להיות נגלה בחינת חכמה זאת בבריאה וכן הוא בחסד וכל המדות והוא על ידי הסתרת כלי המלכות שהיא בחינת דמיון שנותנת דמיון לכלים דאצילות בבחינת בריאה ובחינה שניה הוא האור העובר בתוך הכלים המאיר מהארת הקו שבאצילות דהיינו לגלות המשכתו במעין ודוגמא להיות מאיר בערך כלים דבריאה:

ע״בוהנה בבחינה אחת גדלה מעלת הכלים מן האור ובדבר אחד גדלה מעלת האור מהכלים דהיינו בדבר זה גדלה מעלת הכלים שבחינת כלים המה בחינת עצמותו ברוך הוא דהיינו כביכול שנותן מקום לבחינת כלים בבחינת בריאה אשר מצד ההמשכה בבחינת אור אין סוף אי אפשר להתגלות הבעלי גבול כי אם מצד כחו הגדול אשר אינו בערך המשכה כל יכול להסתיר לעשות כלים בבחינת גבול גמור ויש וכמשל מחכם גדול שכל מה שהוא יותר חכם יכול להסתיר אור חכמתו יותר להלבישו במשל אחר משל שמצד עיקרית חכמתו המשתווה בכל הבחינות יכול להסתיר התגלותו בבחינת משל ומשל דמשל נמצא המשל ההוא שרשו ממקור חכמתו אשר אינו בערך המשכה כלל ועל פי עצם חכמתו ממשיל משל זה ולכן מוכרח מקודם להמציא משל בכדי להסתיר לפי ערך המקבל ואז מאיר חכמתו בערך כלי המשל:

ע״גוהנה המשכת גילוי חכמתו בבחינת משל הזה אינו אלא הארה מעין חכמתו והנה בזה גדלה מעלת המשל מהאור העובר בתוך המשל כי המשל הוא על פי עצם חכמתו והאור הוא הארה מעין חכמתו אבל בדבר אחד גדלה מעלת האור מהמשל כי אמת הוא שהמשל הוא מעיקרית חכמתו אבל זהו מצד עצם שרשו הוא גבוה אבל מצד הגילוי המשל בעצמו אינו ערך כלל לגילוי חכמתו והמשל בעצמו בבחינת נגלה הרי הוא כגוף בלי הנשמה שאינו נראה רק הכלים של הגוף בלי המשכת החיות הרי בחינת הגוף במה נחשב הוא ואדרבה מצד כלי הגוף מסתיר החיות להיות נגלה בבחינת בשר גשמי כן הוא המשל בלי התמשכות האור בו מחכמתו אבל כשמאיר בו מעין עצם חכמתו אז על ידי זה נגלה התגלות חכמתו הגם שהיא רק במעין:

ע״דכן הוא כביכול בבחינת המשכתו יתברך לבחינת כלים בבריאה יצירה עשיה דהיינו שיהיו נגלים בבחינות כלים וגבולים אשר שורש הכלים שרשם גבוה שהוא מכח שלימותו הרב מצד עצמותו כל יכול לעשות כלי הגבול מצד שהגבול ולמעלה מהגבול משתוים בכח שלימותו מצד עצמותו וזה נקרא הוא מקומו של עולם שהוא יתברך כח הכלים בבחינת כח הסתרתם בבחינת העולם שהוא בחינת גבול ומצד זה גדלו מעלות הכלים מן האור כי האור הוא רק הארתו המאיר והכלים הם מעצמותו ברוך הוא אבל בזה גדלה מעלת האור מהכלים כי על ידי הארתו מתגלה המשכתו יתברך בבחינת העולמות כי מצד הכלים אדרבה הם המסתירים להתגלות בבחינת יש ונפרד אשר המה כגופא כו' וכל שני הבחינות האלו הערכתם הוא מצד הגילוי אשר מצד הגילוי הכלי הוא כלי להגילוי והאור הוא הגילוי הנגלה בבחינת הכלים אבל מצד החיות בין בכלים בין באורות הכל הוא המשכת אור עצמותו בהם ואלו היה חס ושלום הסתלקות החיות היו כלא היו הכלים עם האור כי בשני הבחינות הכל הוא המשכת אורו יתברך בבחינת חיות בין בבחינת אורות בין בבחינת כלים וכמשל התפשטות המשפיע להמקבל בערך צמצומו נקרא הצמצום כלים וההתגלות שנתגלה בבחינת הצמצום נקרא אור אבל בדרך כלל עצם חיותו הוא המתפשט במחשבתו ודבורו שהם הכלים אבל אם היה מסלק ההתפשטות שבהם שלא להתמשך בהמשכה הזאת הלא לא היה מחשב ולא מדבר כלל וכו':

ע״הכן כביכול אלו היה מסתלק המשכתו אפילו רגע לא היו נגלים כלל בחינת אורות וכלים והיו מתבטלין במקורם הנה שורש האור המתגלה בהכלים והכלים בעצם שורשם הוא הכל מרצונו הפשוט אשר מצד רצונו הפשוט הקדום נתהוו הכלים והאורת כי רצונו הפשוט היה לגלות שלימותו ומבחינת הרצון הזה היה הצמצום בין בכלים בין באורות דהיינו מצד רצונו הפשוט להתגלות שלימותו מצד זה היו כל הצמצומים בכדי לגלות שלימותו יתברך בבחינת התגלות גמור עד שיהיו נראים לגבול ויש גמור ויהיה נמשך בהם גילוי הארתו נמצא בין הכלים ובין האורות המה הכל מצד רצונו הפשוט הקדום וכמו למשל בהבדל כמה הבדלות מאדם כל מה שיש לו רצון עמוק לאיזה דבר מצמצם מהותו יותר לדבר הקטן בכמה מיני ואופני צמצומים ומתחכם בזה בכמה מיני חכמות אם ממשפיע להמקבל כל שרצונו מאוד להשפיע מתצמצם יותר להמקבל עד שממציא אופנים ומשלים על פי חכמתו לפי ערך המקבל שיהיה יכול לקבל הן במשל מאב עם בנו כל שחפצו ורצונו יותר להתאחד עם בנו מתמשך ומשפיל עצמו בערך בנו להשתוות אליו דהיינו להתגלות בערכו ולהמשיך על ידי צמצום הזה רצונו וחכמתו כן הוא כביכול מצד רצונו הקדום להתגלות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בבחינת גבול דייקא שיהיה נגלה שלימותו בכל הדרגין מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין נעשו אלו הצמצומים בבחינות כלים ויהיה עובר בהם הארתו:

ע״ווהנה כשתסתכל בבחינת הצמצומים האלו שבבחינת בריאה יצירה עשיה התגלותם של הכלים והאורות שבתוכם הוא על ידי מלכות דאצילות שהוא הגילוי לגלות יחודו יתברך שבאצילות בבחינת כלי הבריאה ובחינת גילוי הזה נקרא כתר מלכות דהיינו מצד כתר שבאצילות שהוא רצונו יתברך להתגלות מזה בא הגילוי הוא המלכות להתגלות בנבראים שלא בערך השתלשלות בבחינת דילוג דהיינו לגלות המשכתו יתברך שבבחינת אצילות אשר שם התגלותו בעצמו יתברך בבחינת אין סוף לבחינת כלי הנבראים בעלי גבול בבחינת יש גמור אשר הם באין ערך דערך לבחינת אין סוף ורחוקים בגדרם אך מצד רצונו יתברך שאינו בערך גילוי כלל שהוא מבחינת עצמותו ברוך הוא נמשך הגילוי לבחינת בריאה לכן הגילוי בעצמו נקרא עתיק דבריאה דהיינו שנעתק מהשגה והתגלותו יתברך בבריאה להוותם ולקיימם נקרא כתר דהיינו מצד רצונו יתברך שאינו בערך גילוי מתמשך בבחינת נבראים להתגלות הכלים דבריאה יצירה עשיה ולהמשיך הארתו בהם ולכן בין ערך הכלים דאצילות אשר שם הוא נגלה עצם יחודו בבחינת אין סוף לערך הכלים דבריאה אשר המה בעלי גבולים בין שני הבחינות כלים ואורות הפרסא מפסקת בין אצילות לבריאה מצד הבדל וריחוק גדרם אך מצד רצונו להגילוי לכן המלכות בוקעת המסך בבחינת בקיעה כידוע שענין הבקיעה היה שלא בערך המשכה והשתלשלות דהיינו שיהיו נגלים כלים דאצילות בבריאה שלא בערך השתלשלות והמשכה ובקיעה הזו היא מצד רצונו:

ע״זוכשתעיין יותר דהיינו לעמוד על שרשם של הכלים דאצילות אשר אין סוף ברוך הוא אינו בערך כלים כלל שרשם הוא ממלכות דאדם קדמון דהיינו הגילוי ממחשבתו הקדומה שבבחינת מאציל ברוך הוא והנה הגילוי הזה הוא נערך גם כן לגבי בחינת כלים דאצילות בבחינת עתיק דהיינו שהגילוי של אדם קדמון מצד שהוא בחינת מאציל ברוך הוא אשר אין לתאר לו כלים כלל אפילו בבחינת יחוד הרי הגילוי הזה הוא עתיק יומין דהיינו שנעתק מערך ההתגלות אך מצד הרצון לההתגלות מתמשך ומתאחד בבחינת נאצלים בהתקשרות נפלא ביחוד עצום וכח הגילוי הזה הוא גם כן על ידי גלגלתא דאדם קדמון שהוא כתר דאדם קדמון שהוא רצונו יתברך שבבחינת מחשבה קדומה שעיקרו הוא לגלות שלימותו מצד רצונו הקדום והתגלות הרצון הזה הוא במצחא דאדם קדמון:

ע״חוכשתעיין יותר לחקור על שורש התגלותו יתברך בבחינת אדם קדמון הזה הוא הנקרא מלכות דאין סוף ברוך הוא דהיינו ראשית הגילוי להמשכתו יתברך מאין סוף ושורש הגילוי הזה הוא מרצון הפשוט לכן מלכות דאין סוף נעשה כתר לאדם קדמון ובחינת עצם הגילוי מאין סוף ברוך הוא אין להעריכו אפילו במחשבה קדומה אשר אין להעריך אצלו אפילו בחינת מחשבה קדומה מצד עצם פשיטותו ^הגה"ה והנה בין בחינת אדם קדמון ובין בחינת האצילות אין פרסא מפסיק כי הכל הוא גילוי האין סוף בלי הסתרה כי אם מצד ההערכה נבחן בחינת האצילות לכלים וגילוי המאציל ברוך הוא שאינו בערך כלים אשר אינם בערך אחד אבל מצד עצם המשכתו יתברך הכל הוא בחינת אין סוף לכן בבחינת התגלות זאת לא נאמר בקיעה שאין כלים דאצילות מסתירים לגביה יתברך כמבואר לעיל אבל בערך הנבחן בבחינת אצילות הכלים דהיינו שנעריך אליו כלים וכל ההשתלשלות הוא גם כן הכל על ידי בחינת בקיעה והבקיעה שבבחינת אדם קדמון הוא מעיניים ואוזן חוטם פה שהמה נבקעו מבחינת פנים דאדם קדמון שהוא הגלגלתא שהוא רצון האדם קדמון להתגלות המשכתו יתברך בבחינת כלים נקרא גם כן בבחינת בקיעה לפי ערך הדרגין והוא מצד גילוי רצונו שבמצחא כמבואר לעיל וכן מלכות דאין סוף שהוא גילוי דאין סוף ברוך הוא הנגלה להתמשך הוא גם כן בבחינת בקיעה כמבואר בזוהר בקע ולא בקע וכמבואר בלימודי האצילות מתלמידי האר"י זכרונו לברכה אשר יו"ד דס"ג בקע אויר הטהירו ובחינת הבקיעה הזאת אינו מצד הגילוי וההסתרה כמו ממלכות דאצילות בבריאה כי שלא בבחינת בריאה אין הסתר כלל כי הכל הוא התגלותו יתברך בלי הסתר כלל כי אם כשנבחין שורשם ולעמוד על עיקרם הרי אין להעריך ערך כלים דאצילות לגבי מלכות דאדם קדמון וכן בחינת מחשבה קדומה לגבי מלכות דאין סוף לכן בחינת התמשכותם זה מזה אין להעריך כי אם בבחינת בקיעה כי בבחינת המשכה על פי הסדר לא היה באפשר להתגלות שום גילוי אפילו בחינת מחשבה קדומה כמאמר הזוהר כתרא עילאה אף על גב דאיהו אור צח ומצוחצח אוכם הוא קדם עלת העלות וכתרא עילאה נקרא אדם קדמון בערך העולמות כידוע וכל הבקיעות המה מצד ההבחנה אבל לא מצד הגילוי לכן לא נזכר בחינת בקיעה בין בגילוי מלכות דאדם קדמון בין בגילוי מלכות דאין סוף וזהו מאמר הזוהר בקע ולא בקע דהיינו מצד בחינתם כנזכר לעיל אין להעריך כי אם בבחינת בקיעה אבל בהתגלות אינו בבחינת בקיעה לכן לא נזכר הבקיעה בבחינת מלכות אלא בבחינת אדם קדמון נזכר הבקיעה בבחינת פנים ששם הוא בחינת מוחין וכן יו"ד דס"ג הוא על דרך זה שהוא רק מצד בחינתם המחולקים בבחינת הבחנה אבל לא ממלכות בין דאין סוף בין דאדם קדמון שהוא בחינת הגילוי ממש ששם הכל הוא גילוי אחד ודוק והבן והמבין יבין אבל בבחינת מלכות דאצילות היא הגילוי לבריאה היא הבקיעה בבחינת ההתגלות ממש כי בבחינת גילוי האין סוף בבחינת בריאה הרי יש מסך מפסיק לכן התגלותם בבחינת בקיעה גמורה מצד ההסתרה ודי למבין:

ע״טולכן נקרא אדם קדמון בשם אדם דבריאה מטעם שהמחשבה קדומה היה בשביל הגילוי בבחינת בריאה ולכן קדמו לבחינת מחשבה קדומה זו עולמות עד אין קץ אך לגודל העלמם לא שלחו בו יד לבארם כמבואר בעץ חיים כי בערך עצמות המאציל ברוך הוא אשר הוא מושלל מבחינת התגלות הכלים אשר אין לתאר אליו כח הכלים אפילו בהעלם דהעלם מוכרחים לתאר כמה צמצומים וכמה מעלות עד אין קץ עד שנתאר אליו בחינת מחשבה אפילו בבחינת קדומה ואפילו בבחינת השוואת הדרגין כי מצד פשיטותו אין להעריך בחינת מחשבה כלל אשר מורה על איזה מהות אך כדי שלא יבינו חס ושלום הצמצומים כפשוטם אשר באמת חס ושלום לדבר בערך המאציל איזה צמצומים כי אם בערך מבחן להבחין ריחוק ערכו מערך בחינת בריאה מוכרח להיות ההבחנה לזו אשר כל ערך העולמות אינם בערך כלל לגביה אך איך ובאיזה אופן הוא אסור בו העסק ועל זה מבואר במופלא ממך בל תדרוש וכו' וכאשר מבואר בשער הראשון כי אם מצד העולמות בשביל היחוד מוכרחים אנו להעריך אלו הצמצומים בבחינת התגלות אין סוף ברוך הוא בכדי שעל ידי זה יובן יחודו יתברך ומוכרחים למצוא שרשם של העולמות בכח המאציל ברוך הוא בבחינת מחשבה קדומה והתמשכותו יתברך בבחינת אין סוף על ידי רצונו הפשוט בכדי שעל ידי זה יובן קישור העולמות לאין סוף ברוך הוא וזה נקרא מה שהורשית אבל מרצון המחשבה קדומה ולמעלה אין לנו עסק בזה כלל כי אם להבין שהמחשבה קדומה הוא מגילוי אין סוף ברוך הוא בעצמו ונקרא מלכות דאין סוף בבחינת השאלה כי אין לתאר אליו שום שם ומדה חס ושלום כי אם בהשאלה וכמבואר לעיל:

פ׳והנה כל זה הוא בבחינת הבחנה לעמוד על שורשם בכדי להעלות כל העולמות על ידי בחינת הבנה לאין סוף ברוך הוא אבל בדרך כלל כל הבחינות שהם אינם בבחינת הנגלה בבריאה הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו רק שהמשכת עצמותו הנמשך בבריאה יצירה עשיה להחיותם ולהוום ולקיימם נקרא אצילות לגבי בחינות הנגלה בבריאה אשר כל הבריאה הוא על ידי בחינת חכמה ובינה וחסד וגבורה וכו' לכן מוכרחים אנחנו לתאר החכמה אצלו ברוך הוא כי הוא החכם והוא המבין ובכדי שלא נייחס אליו חס ושלום חכמה ומדות בעצמותו ברוך הוא אשר מורה על שינויים וריבויים מוכרחים לחקור אחר מוצאם של בחינת הכלים ולהבין השלילה איך הוא מושלל מכל הבחינות האלו ועל התמשכותו בהם ועל יחודו יתברך בהם שיהיה הוא וחכמתו וחסדו וגבורתו אחר בלי שינוי ופירוד חס ושלום אבל בעצם כל מה שהוא קודם הבריאה הכל הוא אין סוף ברוך הוא לכן אסור להסתכל מה לפנים דהיינו קודם הבריאה כי אינו בערך השגה כלל כי הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו ודי בזה למבין:

פ״אוהנה כשתעיין היטיב תבין שמלכות דאצילות היא ראשית הגילוי מאין סוף ברוך הוא הגם שכשתעריך בכל הבחינות היא סוף כל הבחינות בערך המאציל ברוך הוא בבחינתו אבל בערך ההמשכה נקרא עצמותו ממש הקדוש ברוך הוא שהוא זעיר אנפין ומלכותו יתברך שנקרא שכינה בחינת נוקבא דזעיר אנפין שהיא הגילוי מאין סוף ברוך הוא לבחינת בריאה לכן שורש הגילוי הזה הוא מרצון הקדום כאשר מבואר לעיל שהגילוי הזה כאשר נערך בבחינת נבראים נקרא מלכות דאצילות וכאשר תעמיק יותר דהיינו בהבחנת הדרגין בבחינת אצילות נקרא הגילוי הזה מלכות דאדם קדמון וכשתעמיק יותר נקרא מלכות דאין סוף ברוך הוא אבל בדרך כלל הוא הגילוי בבחינת בריאה ולכן שורש הגילוי הזה הוא גבוה מאוד ועל הגילוי הזה נאמר כד סלקת סלקת עד אין סוף וכד נחתת נחתת עד אין תכלית ושורש הגילוי הזה הוא מרצונו הפשוט והנה כל עיקר כוונת הגילוי הזה הוא שיהיה נגלה שלימותו יתברך בכל בחינות הנבראים דייקא שיהיה נגלה יחודו יתברך אפילו בעולמות תחתונים אשר לזה הכוונה נתגלו בחינת כלי הנבראים בכדי שעל ידי הכלים האלו יהיו כלים להתגלות יחודו יתברך בהם:

פ״בוהנה הגילוי הזה תלוי בעבודת התחתונים כשהתחתונים מייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה כי כל עיקר העבודה הוא לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו לחבר כל בחינת הגילוי הנגלה בבריאה יצירה עשיה לייחד אליו יתברך שלא יהיו נגלים לבחינות נפרדים חס ושלום כי אם להבין על ידי הכלים האלו יחודו יתברך אשר אין עוד מלבדו ולבטל כל העולמות אליו יתברך כל אחד ואחד על ידי ביטולו ומסירת נפשו לאחד דהיינו לבטל היש הגמור שלו וכלים שלו הנגלים לבחינת יש ולקשרם אליו יתברך ביחודו על ידי קריאת שמע ותפילה כאשר יבואר אם ירצה השם בחלק העבודה ולהמשיך רצונו יתברך על ידי תורה ומצות ובזה הם מייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו גילוי המשכתו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא לבחינת המשכתו בבחינות גבולים כי מצד יחודם זה מעוררים רצונו יתברך שהוא התגלות עצמותו ברוך הוא ועל ידי גילוי רצונו שהוא בחינת פלא מתייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו קודשא בריך הוא הוא המשכתו יתברך עם שכינתיה שהוא התגלותו יתברך בעולמות וגם נתייחדו האורות וכלים כי האורות הם המשכתו יתברך בבחינת אין סוף והכלים הם נגלים בבחינת גבול ויש בבחינת הסתרה ואז נתחברו האורות עם הכלים דהיינו שיהיה עובר התגלותו בבחינת הכלים בהתחברות יחודו יתברך:

פ״גוהנה הגם שבחינת יחוד הנגלה בבחינת נבראים הוא בבחינת הארה והארה דהארה כי עצם יחודו לא נגלה בכלים כי אם היה נגלה יחודו יתברך ממש בבחינת הנבראים לא היה מקום להתגלות הכלים בבחינת נבראים והיו בטלים ונכללים במקורם כי אם הארתו מאיר במעין יחודו יתברך על ידי מדת מלכותו יתברך אשר על ידי מדת מלכותו יתברך עוברת הארה בבחינת דמיון להדמות צורה ליוצרה בבחינת כלי הנבראים והגם שבבחינת נבראים לא נגלה כי אם בחינת הארה אבל הארה זו שורשה ממקור רצונו הפשוט הנגלה בהמשכתו בבחינת אצילות אשר במקור הרצון הוא שורש הכלים והאורות כמבואר לעיל אשר מצד רצונו הוא עצמותו ברוך הוא שהוא שלא בבחינת המשכה אשר משם שורש הכלים כל יכול להאיר בכלים הארת יחודו יתברך כי על ידי יחודם של התחתונים מעוררים רצונו להתגלות עצמות רצונו ברוך הוא ובזה יש כח להתגלות יחודו אפילו בבחינת כלים ואז מתחברים הפנימי עם המקיף כי הפנימי הוא הארה הנמשך בכלים והמקיף הוא על הכלים דהיינו עצם הכלים מצד שורשם הגבוה מהאורות אשר בתוכם כי האורות הם נמשכים מהתגלות המשכתו בהם והכלים הם מבחינת עצמותו ברוך הוא:

פ״דוהנה בבחינת המקיף יש שני בחינות מקיפים מקיף הכללי ומקיף הפרטי דהיינו מקיף הפרטי הוא המקיף מצד האור המאיר בהכלי ומה שנתגלה בכלי נקרא אור פנימי ומה שלא יכול להתגלות בהכלי נקרא אור מקיף ומקיף הכללי הוא מכח עצמותו ברוך הוא הכולל את הכלי והאור ועיקר המקיף הזה הוא מצד הכלי כי בחינת הכלי הוא מצד כח עצמותו כמבואר לעיל אשר הוא מקומו של עולם כו' עיין שם אבל שורשו אינו נתגלה בבחינת הכלים כי אם בכח נסתר מצד שורש עצמותו ולכן נקרא שורש הכלים ועצם התהוותם בבחינת מקיף ומצד יחודם מעוררים שורש המקיף ועל ידי יחודם זה מתחברים אור מקיף עם אור פנימי שיהיה יכול להאיר בבחינת הכלי שלא יהיה הכלי מסתיר האור אלא יהיה כלי מחזיק ברכה דהיינו התוספות אור וזהו על ידי שמתעורר המקיף שמצד הכלי אשר זהו מצד עצמותו ברוך הוא אשר כל יכול לחבר הכלי עם האור ולהכיל האור בכלי בתוספות מרובה ולהתחבר זה בזה האור עם הכלי על ידי בחינת המקיף שהוא מצד עצמותו ברוך הוא ומאירים זה בזה מצד כחו השוה ברוך הוא:

פ״הוהנה הגילוי הזה והתחברות זה ההתגלות הוא בבחינת כחו יתברך בבחינת אצילות אשר אצלו הוא היחוד הגמור אבל אצלינו בבחינת בריאה אינו נגלה כי אם ההארה בבחינת דמיון אבל לא בעצם אבל מצד כחו יתברך הרי הכלים עם האורות ביחוד עצום ונגלה ההתגלות הזאת ביתר שאת כי הגם שאצלו יתברך הכל ביחוד אבל אף על פי כן אין להעריך יחודו יתברך שבבחינת הכלים דאצילות ליחוד הנמשך מרצונו הקדום כמו למשל בהבדל מאדם שהגם שנמשך לאיזה דבר הקטן ומתייחד עם הדבר הזה ביחוד גמור והתקשרות אין לדמותו כאשר מתייחד במדותיו בערכו כן כביכול הגם שמתייחד בבחינת כלים דאצילות ביחוד גמור אין להדמות יחודו שבבחינת כלים ליחוד הנמשך מצד עצמותו ברוך הוא בהם כי אז נתוסף יחוד בהכלים מצד עצמותו ברוך הוא בהם והתגלות זה הוא מצד הנבראים ואם חס ושלום לא נשלם כוונתו בבחינת המשכתו אזי הגם שנמשך עצמותו בהם ומתייחד בהם ביחוד גמור אבל ההמשכה היא בבחינת חיצוניות ואחוריים ולא נתגלה בבחינת כלי המשכתו התגלות רצונו יתברך בבחינת הכלים:

פ״ווהנה כל זה הוא מצד הנגלה לנו בבריאה אשר מצד התגלותו בבחינת נבראים מוכרח להיות כל כחות וכלי הנבראים אשר מתמשך בהם בכחו יתברך לכן בכח כוונתו בבחינת כלי הבריאה כאשר הם בכחו יתברך בבחינה זו המה התוספות והגירעון אבל בעצם המשכתו יתברך אין בהמשכתו תוספות וגירעון כלל כי אם בבחינת כוונתו בהמשכתו בזה יש תוספות וגירעון שכשהתחתונים מטיבים מעשיהם נותנין כביכול עוז וכח לבחינת המשכתו זה בבחינת כלים אשר המה כלים לגלות אלקו"תו יתברך ועל זה בא המאמר ישמעאל בני ברכיני והיה לך ליישר כחי ומאמר הכתוב תנו עוז לאלקי"ם דהיינו על ידי עבודת התחתונים בבחינת יחודם מוסיפין כח בבחינת המשכה זו על ידי הכלים דווקא ולהיפוך חס ושלום נאמר צור ילדך תשי חלשת חילא דלעילא דהיינו כחו יתברך בבחינת כוונתו בבחינת כלי התמשכותו בכחו הנמשך בבריאה יצירה עשיה:

פ״זאבל בעצם המשכתו יתברך הכל הוא עצמותו יתברך בלי שינוי כי כבר הקדמתי לעיל שכל הכלים הם לגבי דידן ומסטרא דילן שניא ולגבי דידן נקראו כלים אבל לגביה אינם כלים כלל כי העלמין אינם תופסים בו כלל לאיזה מהות או לאיזה דבר נוסף חס ושלום ועל זה נאמר אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו כי קמיה כלא חשיבין מצד עצם המשכתו אך אף על פי כן עיקר כוונתו בבחינת בריאת העולמות הוא להטיב לברואיו ולהיות נגלה בהם יחודו אשר לזה היה עיקר כוונתו בבחינת כלי הנבראים הרי בבחינת מעשיהם מעוררין רצונו הקדום בבחינת עצמותו או להיפוך חס ושלום הסתלקות רצונו יתברך מבחינת הכלים ואז נגלים בחינת הכלים כגוף בלא נשמה דהיינו שאין מאיר הארת התגלותו יתברך על ידי הכלים ואינו נראה כי אם ההסתרה לבד וכן אנו מתארים כח של הכלים אצל כחו יתברך אשר לא נגלה בכח המשכתו על ידי הכלים כי אם חיצוניות ההמשכה ולא נגלה פנימיות המכוון וכל זה הוא מצד המשכתו אנו מתארין זה ואשתמודעין עילאי מתתאי אבל בעצם המשכתו הרי התהוותם של הכלים הכל הוא המשכת עצמותו יתברך הנקרא בשם קו ולגביה אין מסתירים הכלים:

פ״חועל זה מבוארים הפסוקים אשר קריאתם בוי"ו וכתיבתם באל"ף שהם לא אנחנו ולא צר ולא נתכנו עלילות שכתיבתם הוא באל"ף דהיינו לא דהיינו שבחינת העולמות אין נוגעין אליו יתברך מצד עצמות המשכתו והקרי הוא בוא"ו שמצד כוונת המשכתו יתברך בהם בבחינה זה לו נתכנו עלילות ולו צר כביכול ולו אנחנו שכשמטיבין מעשיהם מוסיפין כח וכו' ושני בחינות אלו שהם הפכים המה אצלו בנושא אחד מצד כחו השוה אבל הגם שאין הפגם נוגע למהותו כביכול בבחינת התפשטותו לעולמות כי אינו מקבל שינויים חס ושלום אבל אף על פי כן מצד שכל עיקר ההמשכה מצד עצמותו ברוך הוא הוא דייקא בשביל גילוי אלקו"תו יתברך אפילו בבחינת כלים בזה הוא הפגם שעל ידי מעשיו גורם הסתלקות רצונו יתברך וכוונתו אשר הוא מבחינת עצמותו יתברך אשר אינו בערך המשכה כלל:

פ״טוזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה בחגיגה (דף ה':) התירוץ על הקושיא על מה שכתוב במסתרים תבכה נפשי והא כתיב עוז וחדוה במקומו ותירצו הא בבתי גוואי הא בבתי בראי אשר הקושיא מפורסמת אם לפי גירסת רש"י זכרונו לברכה שהוא גורס ובבתי בראי ליכא שמשמע שלפי התירוץ הבכייה היא בבתי גוואי יקשה הכתוב עוז וחדוה במקומו דמשמע אצלו יתברך ואם לפי גירסת הילקוט שגורס ובבתי גואי ליכא דמשמע שהתירוץ הוא שהבכייה היא בבתי בראי אם כן יקשה הכתוב במסתרים תבכה נפשי שמורה שהבכייה היא במסתרים אבל לפי המבואר לעיל יבואר הכל ודוקא כגירסת רש"י זכרונו לברכה דהיינו שהבכייה היא דוקא בבתי גוואי שהוא בבחינת הסתר דהיינו בכח עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת המשכה דהיינו שכביכול לא נשלם כוונת רצונו הקדום בהמשכתו ואיך היא הבכייה בשם אין לתאר ולהעריך באיזה ערך ודמיון דהיינו מצד רצונו הגנוז והנעלם אשר אינו בערך השגה כלל והוא הנקרא בתי גוואי שהם עשר ספירות הגנוזות בכחו יתברך בבחינת עצמותו שלא בבחינת המשכה אבל בערך ההמשכה לעולמות הוא עוז וחדוה במקומו:

צ׳וכמו למשל ממלך בשר ודם אשר נאבד אצלו דבר שהוא שוה פרוטה ושיש לו רצון נסתר ועמוק בדבר הזה מטעם הכמוס וגנוז אצלו אשר מצד הדבר ההוא בהתגלותו אין שייך כלל לומר שאבידת הדבר הזה אשר הוא שוה פרוטה נוגע אליו אשר אינה נחשבת למאומה לגבי גדולתו ולכן מצד הגילוי אין ערך לומר שהוא נוגע לו אבל מצד כוונתו וטעמו הכמוס וגנוז אשר יש לו בבחינת הדבר שנאבד מצד זה נוגע הדבר לעצמותו אבל איך נוגע זה הדבר אליו זהו נסתר מכל רעיון ואינו בבחינת השגה להשיג טעם לרצונו בהדבר הזה כן ויותר על כן הם העולמות שאינם נערכים לגבי אין סוף ברוך הוא לאיזה מהות להיות נערכים לאיזה בחינה שיהיו נוגעים לו כביכול בהתגלותם או בהיפוך שממש כלא חשיבין לגביה אבל מצד עצם רצונו יתברך בבחינת גניזו וסתימו אשר לזה היה עיקר הרצון בבריאות העולמות מצד התגלות שלימותו יתברך בבחינה זו היא כביכול הבכייה וכן בהיפוך השמחה והעונג בהשלמת רצונו יתברך על ידי בחינות הנבראים:

צ״אוזהו המבואר במדרש אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא גנאי הוא שיבכה ארי לפני שועל ומלך לפני עבדיו אמר להם אלך לי אל מקום שאין לכם רשות ליכנס לשם וכו' כי בחינת מלאכי השרת השכלתם הוא מצד גילוי אין סוף ברוך הוא לכן אמרו גנאי הוא וכו' כי מצד הגילוי הלא אין העולמות נחשבים לאיזה מהות לגביה כביכול אשר כולא קמיה כלא חשיבא ואין זולתו לכן אמר להם אלך אל מקום שאין לכם רשות ליכנס לשם דהיינו בבחינת כח עצמותו ברוך הוא מצד שלימותו שלא בערך גילוי שהוא בחינת רצון הקדום שאינו בערך השגה ושם הוא הבכייה מצד שלא נשלם רצונו כביכול אבל בבחינת המשכת החיות בבחינת העולמות שהוא המשכות אור אין סוף ברוך הוא הרי אין להעריך בחינת העולמות בבחינתם הנגלית שיהיו נחשבים לאיזה בחינה לעורר בהתגלותם או בהעדרם איזה פגם או איזה תוספות וגירעון לגבי אין סוף ברוך הוא ולכן נאמר מצד המשכתו ברוך הוא בבחינת עולמות עוז וחדוה במקומו ודי למבין כי אם בבחינת הכלים מצד שרשם שהוא מצד רצונו הקדום בזה מוסיפין כח כו' ודי למבין:

צ״בכלל העולה שמצד עצמותו ברוך הוא בין בבחינת הקו שהוא המשכתו יתברך בבחינת חיות העולמות בין בבחינת העיגולים דהיינו כחו יתברך הסובב כל העולמות בכחו הגדול בבחינת עצמותו ברוך הוא שלא בערך המשכה כי אם כח וקיום של כל העולמות בעצמותו שסובל עליונים ותחתונים והוא מקומו של עולםכמבוארלעיל הכל הוא כחו לבדו באופן שאין העולמות מסתירים לגביה כלל רק שבחינת הקו הוא בבחינת התלבשות העולמות בבחינת חיות העובר בתוך כל העולמות ואין סוף ברוך הוא המקיפו הוא בחינת קיומם של העולמות שלא בבחינת הלבשה אבל הכל הוא כחו לבדו לכן הקו מסתיים באצילות דהיינו שבאצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש באופן שכל העולמות אינם מסתירים לגביה אבל בבריאה יצירה עשיה שהוא התגלות הכלים בבחינת גילוי גמור בבחינת נבדל אין נגלה הקו שהוא המשכת עצמותו ברוך הוא כי אלו היה התגלותו בבריאה יצירה עשיה לא היה גילוי כלל לעולמות כי אם שהיו כל העולמות בטלים לעצמותו ברוך הוא במציאות:

צ״גוזהו המבואר בעץ חיים שהקו אינו מגיע לתחתית העיגול של אין סוף כי בחינת העיגול של אין סוף הוא הכולל כל העולמות מריש המשכתו יתברך לתחתית העולמות שהוא ממש קרקע העשיה בהשוואה גמורה וראש העיגול הוא כחו בבחינת אין סוף מריש כל דרגין ותחתית העיגול הוא כחו מצד תחתית הדרגין אבל אצלו הכל בהשוואה לכן בכחו כל ההשתלשלות בהשואה גמורה מצד כח השואתו ברוך הוא באין הסתר כלל ואלו היה הקו מתחבר עם תחתית העיגול דהיינו שהיה המשכתו יתברך בבחינת עצמותו נגלה אפילו בסוף הדרגין דהיינו בבחינות העולמות בבחינת יש כאשר המה בכחו שנקרא תחתית העיגול והיה התגלות השוואתו יתברך נגלה בכל הדרגין נמצא לא היה נגלה מעלה ומטה כי אם המשכתו של הקו שהוא מבחינת עיגול אין סוף ברוך הוא היינו מראש העיגול שהוא המשכת עצמותו בבחינת כחו השוה מצד ראשית הדרגין שהוא בחינת עולמות עליונים שהם כלים דאצילות ושם נגלה באצילות כח השוואתו ולכן כלים דאצילות אינם מסתירים לגביה אבל בבחינת תחתית העיגול שהוא בחינת העולמות שהוא גילוי היש בבחינת כלים גמורים ונבדלין אשר לזה היה עיקר כוונתו יתברך בבריאת העולמות שיתגלה אלקו"תו יתברך בבחינת יש שם אינו מתגלה ההמשכה מאור אין סוף ברוך הוא שהוא גילוי כח השואתו שהוא הקו. וזהו שהקו מסתיים קודם שמגיע לתחתית העיגול לכן יש מקום להתגלות בחינת בריאה יצירה עשיה גם בבחינת ריחוק זה מהקו להעיגול יש מקום להתגלות שיהיה נגלה מהות ההיפוך אשר לזה היה הכוונה בכדי לאכפייא ולהפכם כמבואר לעיל ולכן בבריאה יצירה עשיה דהיינו לגבי הסתרת הנבראים אינו נגלה הקו כי אם הארתו שמאיר בהם במעין כנזכר לעיל.

צ״דוכל זה מצד הגילוי שהוא לגבי דידן אינו נגלה אבל לגביה שהוא בחינת חיות כל העולמות כאשר הם לגביה בחינת הקו הזה הוא מחיה את כל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשואה גמורה כי כל חיות העולמות והתהוותם אפילו בעשיה דעשיה הכל הוא מהקו כי כל החיות כאשר המה נגלים לגבי כחו יתברך זה נקרא אצילות והגילוי הנגלה לגבי דידן הוא נקרא בריאה יצירה עשיה ודי למבין:

צ״הוהנה כשתסתכל תמצא שאין סוף ברוך הוא הוא מקיף את כל העולמות ומוקף מכולם דהיינו כשנבחין בערך העולמות הרי הקו הוא פנימיות כל העולמות שהוא נמשך בבחינת חיות העולמות וכח הסובל בחינת הכלים והעולמות בבחינת קיומם בבחינת כח נסתר שלא בבחינת המשכה הוא מקיף וסובב את כולם והן בבחינת הקו שהוא הפנימיות והן בבחינת המקיף שהוא עיגול אין סוף בחינת העולמות האלו שוכני ארץ הלזו הם רחוקים בתכלית הריחוק שבערך פנימיות שהוא בבחינת הלבשה הרי עולם הזה הגשמי הוא לבוש יותר החיצון כי העשיה מלביש את היצירה ובחינת היצירה לפנימיות תחשב להעשיה ובחינת יצירה מלביש לבריאה ובריאה לבחינת נוקבא דאצילות ונוקבא דאצילות מלבשת לזעיר אנפין דאצילות וזעיר אנפין דאצילות לאבא ואמא ואבא ואמא לאריך ואריך לאדם קדמון ובתוך האדם קדמון הוא המשכת הקו ובבחינת העיגולים היא הפנימיות מכולם כי עיגולים הוא כח המקיים בבחינת כלי העולמות עיגולי יצירה מקיפים לעיגולי עשיה דהיינו כחו יתברך הנגלה בבחינת יצירה הוא סובב כל בחינת כלי העשיה ומקיימם וכן על דרך זה עיגולי בריאה מקיפין וסובבים לבחינת יצירה וכן על דרך זה כולם כל בחינה הגבוה מעגלת ומקפת את כולם ועיגול אין סוף ברוך הוא מקיף את עיגולי אדם קדמון וכן בכל עולם ועולם העשר ספירות שלו הם בבחינות עיגולים ויושר:

צ״ווהעיגולים של כל עולם ועולם הם נקראים היכלות כמו שההיכל מסבב את כל בחינת האדם והאדם דר בתוכו וקיומו של האדם עם כל ההצטרכות ותשמישיו ההיכל הוא סובלם כי האדם בלתי הבית אין לו קיום כנראה בחוש והבית בעצמו אינו בערך חיות כי הבית הוא מעצים ואבנים אף על פי כן הוא עיקר קיומו של האדם כן המה היכלות של כל עולם אשר בתוך ההיכלות המה כל התגלות העולם כי ההיכלות הם כח הקיום של כל העולם שהוא מכחו יתברך שאינו בערך התגלות כי אם בבחינת סובל עולמו והגוף והחיות שבתוך ההיכלות המה הכלים והאורות שבתוכם דהיינו בהיכלות שבעשיה בארץ התחתונה המה הגופים של בני אדם ובהמות וחיות והצומחים כולם והרקיעים סובבים ומעגלים סביבות העשיה וכן בין רקיע ורקיע הם הכוכבים וצבא השמים וביצירה המה גם כן הסובלים כל בחינת כלים ואורות דיצירה והם הרוחין והנפשין שבבחינת ההיכלות שהם המלאכים וכן בבריאה וכן באצילות יש היכלות ולבושין וגופין שהם הכלים ונפשין ורוחין ונשמתין הם האורות העוברים בתוך הכלים והיכלות הוא כחו יתברך הסובל את כל הבחינות כי בלתי כחו הסובלם לא היה מקום להתגלות כל אלו הבחינות אבל באצילות הכל הוא כח אחד שהוא בחינת אין סוף ברוך הוא כידוע ומוזכר לעיל שבאצילות הכל הוא עצמות אין סוף ברוך הוא ובאין סוף ברוך הוא אין לחלק חס ושלום לכחות מובדלים רק מה שאנו מתארים כל הבחינות באצילות הוא הכל מצד הבריאה מצד בחינתם אשר הוא הכל מכחו יתברך מוכרחים להיות כל הבחינות האלו אצלו יתברך אך אצלו יתברך הכל הוא כח אחד מצד כחו הפלא ואצלינו נגלים כל הכחות האלו מצד ההסתרה כאשר נתבאר לעיל כמה פעמים להבין אלו העניינים^הגה"ה והנה לא אחריש מלגלות כל אלו הבחינות המבוארים בפנים דהיינו בחינות עיגולים ויושר והיכלות ולפתוח פתח קטן להבין מתוך הפתח הזה כמה השכלות בעץ חיים ועל ידי זה יובן כח יחודו והתקשרותו יתברך בכל העולמות והנה להבין זה הענין בטוב טעם הנה אסביר לך על דרך משל מאדם כשרוצה להמשיך שכלו לאיזה דבר ומהות שאינו ממהותו מוכרח מקודם לצמצם שכלו בעצם ולהסתירו בכדי שיהא יכול להמשיך שכלו ומהותו לאיזה מהות אחר הרחוק ממהותו ואחר צמצומו והסתרת מהותו מוכרח מקודם לכלול הדבר ההוא אשר רצונו להיות נמשך בה בדרך כלל ואחר כך מתמשך בו בחיות נפשו ושכלו ומדותיו דהיינו החכם בחכמתו או האומן באומנתו דהיינו החכם כשרוצה להשפיע מחכמתו לנער קטן מוכרח לצמצם חכמתו ולהסתירה ולכלול מהות הנער דרך כלל עם כל שכל ומדות של הנער איך שהוא בחיצוניותו ואחר כך ממשיך חכמתו בערכו וכן האומן כשרוצה לעשות איזה כלי מוכרח לצמצם כל שכלו שיש לו באומנות כמה מיני אופנים מוכרח מקודם להסתיר שכלו בכלל ואחר כך להבין דרך כלל בחינת הכלי שרצונו לפעול אותה מהותה בחיצוניותה ואחר כך ממשיך חכמת אומנתו באיזה אופן לעשותה: והנה כשתעיין בכללות שכולל בשכלו מהות הדבר הלא מהות הדבר אינו בערכו ומובדל ממהותו בריחוק גדול אבל ההמשכה שממשיך חכמתו בחיות נפשו הלא הוא מעצמותו ביחוד בלי הבדל כי מאחר שנמשך בעצם נפשו הרי הם ביחוד גמור בלי הבדל כמו שנמשך חיותו ומהותו בעצם חכמתו בכח הזה ממש ונמשך להבהינה הנמוכה אבל מהות הדבר שמתמשך בה היא רחוקה מערכו אבל הגם שמהות הדבר הוא רחוק מערכו אף על פי כן גם הכללות שכולל אותה הוא כוללה בשכלו בבחינת חיות ממש אבל אף על פי כן כשתעריך ערך חיות עצמותו וערך מהות הדבר שכוללה הרי הדבר לזר יחשב לנגדו במהות נבדל כי מוכרח לכלול בשכלו הדבר בבחינת דיחוק גדול ממהותו כדי שעל ידי זה יהיה יכול להמשיך עצם שכלו וחיותו בזה ובחינת התכללות הדבר נקרא עיגול שכולל הדבר מכל צד בדרך כלל וכולל אותה במהותה החצוניות ועל ידי התכללות זה ממשיך שכלו בהדבר בבחינת פרט ובחינת התמשכות שלו בשכלו איך לעשותה ובאיזה אופן זה נקרא יושר כי בזה ממשיך חיותו ושכלו ומדותיו בהדבר מצד העצם ומתייחד בה בעצם נפשו בכל הפרטים והנה בחינת עיגול הוא הכולל את הדבר והוא נותן מקום להתמשכות שכלו ומדותיו שיהיה באופן הדבר שעלה בדעתו לפעול פעולתו כח ההתכללות נעשה היכל לגילוי שכלו ומדותיו ועל פי זה תבין מעט ענין עיגולים ויושר ונבאר בקיצור דרך כלל בבחינת עיגולים ויושר דאדם קדמון דהיינו כשעלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו היה הצמצום הידוע כמבואר לעיל בכמה מקומות ואז היה עיגול אין סוף מקיף את כל החלל הזה בהשוואה מכל צד לקיים את בחינת כל העולמות בכחו יתברך ובחינה זו נקרא סובב כל עלמין בדרך כלל בכחו הגדול בבחינת אין סוף ברוך הוא כאשר מבואר בפנים והנה מצד שכחו יתברך הוא בחינת אין סוף ברוך הוא אינו ערך כלל לערך העולמות לכן היה בחינת הרחק מבחינת עצמותו ברוך הוא בכדי שיהיה מקום להתגלות בחינת מחשבתו הקדומה בדרך כלל אשר מחשבתו הקדומה היא מצד העולמות בדרך כלל בערך בחיות העולמות הקיף אותה מכל צד בערך מהותם של העולמות בכללות בבחינת חיצונית בערך גדר מהות העולמות בבחינת ריחוק מהעיגול הראשון אין סוף ברוך הוא כי עיגול אין סוף ברוך הוא הוא כולל הכל בכח האין סוף ברוך הוא אבל עדיין אינו בערך בחינת עולמות כלל אבל מחשבתו הקדומה נערכת בבחינת העולמות לכן מוכרח להיות בחינת ריחוק מעיגול אין סוף ברוך הוא שבחינת מחשבתו הקדומה הנערכת בערך העולמות בבחינות התכללות העולמות נקרא כתר דאדם קדמון דהיינו בחינת רצונו ברוך הוא בבחינת עולמות וכדי להתגלות בחינת חכמה של כל העולמות אשר אינם ערך לבחינת רצונו מוכרח להיות הריחוק גם כן על דרך הנזכר לעיל וכן הוא עד מדרגה התחתונה שבמחשבתו הקדומה שהיא בחינת מלכות דאדם קדמון דהיינו התגלות מחשבתו הקדומה שיתגלו העולמות בפועל ממש כי בבחינת מחשבתו הקדומה הנקראת אדם קדמון אנו מתארים בבחינת כח העולמות שבאין סוף ברוך הוא ממש כידוע שאדם קדמון הוא מעולמות אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריכם חס ושלום לבחינת התחלקות ובחינת ריחוק והבדל כלל כי הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו ואף על פי כן מוכרחים אנו לתאר מצד שורשם של העולמות אשר בכחו יתברך אשר מוכרחים להיות הכל מכחו יתברך כי הוא יתברך הפועל את כל אלו מוכרחים להיות כל הבחינות בכחו ומצד שאין סוף ברוך הוא מצד עצמותו אין לתאר אליו העולמות אפילו בבחינת כח ושרש מצד שאינם בגדר אחד כלל מוכרחים לתאר כל אלו בחינת הצמצומים ובחינת ריחוקים אלו בכחו יתברך אבל איך הם בכחו בבחינת אין סוף ברוך הוא אשר הוא מושלל מכל אלו הבחינות אין לדרוש כי הוא מושלל הידיעה לכן אסור בזה הדרישה והחקירה כי אם כל ההערכות האלו המה הכל מצד העולמות כנזכר לעיל ולכן נקרא אדם דבריאה כי בחינותיו המה מצד הבריאה: והנה בחינת העיגולים האלו שהם בחינת הריחוקים כנזכר לעיל המה בחינת מקום להמשכת אור אין סוף ברוך הוא בהם בבחינת עצמותו ברוך הוא דהיינו להתמשך בבחינות כל פרטים שבכח העולמות והמשכות אלו המה דייקא בבחינת קירוב דהיינו בבחינת התכללות ממש בבחינת המשכתו יתברך הנמשך בהם להמשיך אור אין סוף בהם בכל הפרטים בהתכללות עצום ובחינת התמשכות זו נקרא בחינת יושר וזה נקרא כמראה אדם כמו למשל אדם שכולל כל ההמשכות בחיות נפשו הכל בכח אחד בכל הפרטים והכל הוא חיות אחד כן נקרא כל ההתמשכות מאין סוף ברוך הוא בכל פרטי העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהתכללות עצום והנה בחינות העיגולים המה נותנים מקום להתמשכות זו מאין סוף ברוך הוא כי אם לא היו בחינות התכללות בבחינת ריחוקים האלו לא היה מקום להמשיך אור אין סוף ברוך הוא בבחינת פרטי העולמות כי היה הכל בחינת אין סוף לבדו נמצא המה כמו היכל שאדם דר בהם אבל בבחינת אדם קדמון הזה חס ושלום לתאר איזה היכל אשר באמת הכל הוא עצם אחד כי אם כל הבחינות האלו המה נערכים מצד העולמות שקורין לבחינת היושר בחינת אדם בבחינת גוף ונפש ואורות וכלים אבל הכל הוא על דרך השאלה כמבואר לעיל כמה פעמים: והנה בכדי שיהיה בחינת גילוי בבחינת עולמות אשר גילויים הוא על ידי מלכות דאדם קדמון מתארים כל בחינות האלו באצילות ובבריאה יצירה עשיה הכל הוא על דרך הנזכר לעיל דהיינו שמוכרח להיות בחינות העיגולים שהוא בחינת ההתכללות בבחינת כלל בבחינת חיצוניות ובהם נמשך חיות מאור אין סוף ברוך הוא בבחינת כל פרטי העולמות והנה עיקר גילוי העולמות בפועל הם הנגלים בבריאה יצירה עשיה ועיקר הפעולה בבחינת גילוי גמור הוא בעשיה והתגלות הנגלה בבחינת עולמות המה הכל בדרך הנזכר לעיל ולכן בכל עולם ועולם נקראים העיגולים היכל דהיינו בחינת הכולל כל העולם במהותו בבחינת חיצוניותו מוכרח להיות בבחינת ריחוק מעצם ההמשכה בכדי שיהיה התגלות מהות נבדל מהגבוה ממנו נמצא בחינת ההיכלות המה בריחוק גדול ממהות ההמשכה הנמשך בהם כי ההמשכה הוא הכל אחד מכחו יתברך כי אם הגילוי הוא בערך המקום והעולם שנמשך בתוכו כמו למשל מאדם שהמשכתו בשכלו ומדותיו הוא לפי בחינת דבר שנמשך בה אם המשכתו הוא בדבר חכמה נמשך נפשו בבחינת חכמה ואם מתמשך באיזה מלאכה או באיזה עסק נמשך בה כפי אופן המלאכה או העסק נמצא ההשתנות הוא הכל מצד מהות הדבר הנמשך בה אבל בענין עצם ההמשכה הכל הוא מהות האדם הנמשך בה בעצם חיות נפשו באין הבדל כן הוא כביכול בחינת ההיכלות המה כח כולל כפי כל בחינות העולם הן בכללות העולם הן בכל פרטיו לפי ערך מהות הכולל כל העולם מההמשכה שנמשך בה מחיות אין סוף ברוך הוא המה התגלות החיות בערך כל עולם והשתנות התגלותם הוא מצד ההיכלות אבל בערך המתמשך בהם הכל הוא אור אין סוף ברוך הוא והתגלות החיות שבערך ההיכלות המה הנקראים בחינות נפשין ורוחין ומצד שהבחינות היכלות המה בבחינות נפרדים לכן גם כן התגלותו יתברך בבחינת חיות שהם הנפשין ורוחין נראים בבחינות נפרדים אבל התגלותו יתברך בעצם הוא על ידי הכלים והאורות אשר כחו יתברך בעצמו הוא המתגלה בהם הם הנקראים עשר ספירות שהוא אלקו"ת גמור שהם ממש עשר ספירות דאצילות כמבואר לעיל: ונבאר מתתא לעילא דהיינו בעשייה גשמית בארץ הלזו התחתונה הארץ הגשמי היא הנקרא עיגול ובחינת היכל והיא החיצוניות בלי התגלות חיות כלל כי אם בבחינת דומם ובתוך הארץ הלזו הגשמית יש כמה מיני התגלות בבחינת צמחים וגם יש בחינת בריות בבחינת הארץ כמבואר בזוהר הקדוש שבארץ הזו המה כגלדי בצלים זה בתוך זה ובין עיגול לעיגול מהארץ יש כמה בריאות והמה נקראים שבע ארצות תבל ארץ ארקא וכו' ויש בהם בריות מינים ממינים שונים והוא התגלות חיותו יתברך שבהם ועל הארץ הזאת מעגלים בחינות רקיעים והרקיעים המה גם כן בבחינת דוממים ובין עיגול הרקיע לעיגול הארץ המה כל הברואים הנגלים לעין וגם כן יש בריות שאינם נגלים כי אם בבחינת אויר שלא נתגלו בבחינת הלבשה וכן הוא בין רקיע לרקיע כוכבים וצבא השמים ויש גם כן בחינת שבע רקיעים שמתעגלים זה בתוך זה והנה בפרטיות אי אפשר לבארם כל זה הוא בבחינת גשמיות הנראה לעיני בשר כן יש בבחינת יצירה ההיכלות ובתוכם הרוחין ונפשין שהם גוף המלאכים דיצירה ודרך כלל נקראו נפשין ורוחין וכן הוא בבריאה מוכרח להיות כל הבחינות דהיינו היכלות שהם מקום לההתגלות שבתוכם והתגלותו בבחינת חיותו בתוכם בבחינות נפשין ודוחין הוא על ידי כלי הבריאה בבחינת התגלות החיות על ידי הכלים שהוא המשכתו יתברך בכחו יתברך אשר כחו בעצמו נמשך בהם שהם עשר ספירות דבריאה יצירה עשיה שהם אלקו"ת גמור כמו בבחינת אדם בבחינת התקשרות החיות ואי אפשר להאריך כל הפרטים אשר יש בזה פרטים לאין שיעור נמצא דרך כלל נקראו ההיכלות בחינת דוממים בבחינת מקום להמשכת החיות בתוכם והשתנות החיות שנמשך בתוך היכלות הוא לפי בחינת המקום שהוא ההיכל כנזכר לעיל: והנה מצד שבבריאה יצירה עשיה המה נגלים לנפרדים גמורים כן הרוחין ונפשין שבתוכם נראים בבחינות נפרדים והנה הגם שנגלים לנפרדים הכל הוא לפי בחינות העולמות שהם ההיכלות שהם בחינת מקום לההתגלות שבתוכם ולפי ערך המקום כן הוא ההתגלות חיות התמשכותו בבחינת פרטי כל המשכות שבכל היכל והיכל והנה בבחינת ההתגלות השינוי הוא לפי ערך המקום הסובל כל ההמשכות אבל בעצם הכל הוא חיות אין סוף ברוך הוא כי אם השינוי הוא מצד ההיכלות וכמבואר במשל הנזכר לעיל והשינוי הנגלה הוא הנקרא הלבשה שאור אין סוף ברוך הוא מתלבש בהם לפי אופן המקום וההיכל ככה הוא ההלבשה בהם דהיינו בבריאה שהוא עולם המושכל יש בהם היכלות מבחינת מושכל בבחינת ריחוק כל מושכל ומושכל בבחינתו על דרך שמבואר לעיל: נמצא יש בזה שני בחינות בחינות עיגולים ויושר בחינות עיגולים הם ההיכלות דהיינו שיהיה נגלה עצם מהות השכל אשר מהות השכל בעצם נקרא ממש עשיה גשמיות לגבי אין סוף ברוך הוא שבבחינת אצילות אשר אינו בערך שכל מוכרח להיות בחינת ריחוק מבחינת אצילות שיהיה נגלה מהות המושכל והוא נקרא היכל שבתוכו נמשך אור אין סוף ברוך הוא בבחינת הלבשה בבחינת השכלה זהו דרך כלל וכן דרך פרט יש בהמושכל שבעה בחינות מושכלים מצד החסד והגבורה והתפארת כו' דהיינו כח השכלת החסד במהותו וכן בתוך מהות השכלת החסד אחר שנמשך בבחינת ריחוק מבחינת מהות החסד הוא השכלת מהות הגבורה וכן בבחינת ריחוק מהגבורה נתגלה כח השכלת מהות התפארת וכן עד כולם ובכלל הם שבעה שהם שבע מדות שהם עיקר הבנין כידוע והם הנקראים שבעה היכלות דבריאה אשר בתוך בחינת היכלות אלו עובר המשכת אור אין סוף ברוך הוא בהמשכות חיותו יתברך בבחינת התגלותו בכל הפרטים שבכל היכל ומתלבש בערך התגלות ההיכל נמצא ההיכל נקרא כמו בית והתלבשות החיות הנגלה בהיכלות אלו נקראים בחינות רוחין ונפשין ועצמותו יתברך שהוא אור אין סוף המתמשך בהם הוא נקרא נשמה כמבואר בעץ חיים והם עשר ספירות שבתוך הבריאה שהם אלקו"ת גמור ומבריאה תבין בבחינת יצירה שבבחינת יצירה שם המה נגלים בבחינת מוטבע שהם המדות בעצם שהוא בחינת הנהגת העולמות על ידי חסד וגבורה בבחינת מדה ממש יש גם כן היכלות על דרך זה ואור אין סוף ברוך הוא המתמשך בבחינת היכלות בבחינת מדות נתלבש גם כן בערך ההיכלות שהוא המקום להמשכות האלו לפי ערך המקום ככה הוא ההלבשה בזה האופן עד שבא לכלל עשיה המה הרקיעים והארץ הלזו שהמה גם כן שבע בחינות והם בחינת גשמיות גמורה כן בא ההלבשה בבחינת נבראים שבתוך העשיה שבחינת התגלות חיות אור אין סוף בהם בבחינת התלבשות העשיה בבחינת גשמיות הנראים לעין בשר אשר הם בלבוש עב שכפי התגלות העולם כן נגלה חיות אין סוף המתמשך בהם בבחינות הפרטים בהתלבשות בערך העולם וההתלבשות הוא מבחינת אוירים שבכל עולם כי האויר הוא דבר שאינו נתפס לבחינת התגלות כי אם הוא כחו יתברך הנמשך לפי בחינת עולם ההוא כמו במשל הנזכר לעיל מהאדם המתמשך לאיזה מהות התמשכותו הוא בבחינת מהות ההוא אם הדבר הוא בחינת השכלה מתמשך מהותו בערך השכלה ואם הדבר הוא בחינת מעשה המשכתו הוא נגלה בערך המעשה והגם שהתמשכות ההוא הכל הוא עצמותו של האדם המתמשך על ידי ההסתרה כי עיקר המכוון היה שיהיה נגלה באופן הכלי דייקא בבחינת חיותה הגם שאור הכלי הוא גם כן נמשך מהמקיף כידוע אך אף על פי כן מצד זה יש להם יניקה ומבדילין בין בחינת המקיף לפנימי לכן נגלה יש גמור ועיקר העבודה להסיר ההסתרה על ידי התעוררותו בבחינת יחודו יתברך על ידי זה מעורר בחינת המקיף להתחבר בבחינת הפנימי להיות עובר הארת יחודו יתברך בבחינת התגלות הכלי וכאשר יתבאר יותר אם ירצה השם בחלק העבודה ועבודה זו היא על ידי קריאת שמע כי על ידי קריאת שמע הוא התעוררות יחודו מתתא לעילא ומסירת נפשו לדבקה ביחודו יתברך בזה מעורר כח רצונו יתברך בבחינת התקשרות העולמות בבחינת רצון הקדום ומזה ממשיך אור אין סוף ברוך הוא להאיר בנפשו יחודו יתברך על ידי מדת מלכותו יתברך דהיינו כח התחברות אורות עם הכלים שלא יהיו מסתירים הכלים ליחודו יתברך על ידי התגלות רצונו יתברך ועיקר היחוד בעצם נתגלה בבחינת אצילות ומבחינת אצילות עובר הארתו על ידי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון להמשיך התחברות זה בבחינת הארה בבחינת כליו ממש שיהיה נתפס בהם יחודו יתברך בבחינת הארה ויחוד זה נעשה בתפילה כידוע וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי שכינתיה היא המתגלה בעולמות בבחינת הסתרה בבחינת גילוי העולמות כנזכר לעיל לחברה מבחינת המשכתו הכללית הנקרא אויר והאויר זה נקרא מקיף להלבוש שנתלבש בו כי הוא מכח המשכת עצמו הכללית הנגלה בה ובתוך כל הבחינות האלו הוא המשכת עצם חיותו ממש שנמשך בהם על ידי כלי רצונו וחכמתו ממש שמתיחד בהם שהוא עצם החיות: מזה יבין המשכיל בבחינת התגלותו יתברך בעולמות אשר יש השלשה בחינות אלו דהיינו כח מהות העולם בערך של כל עולם הוא הנקרא עיגולים והיכלות כנזכר לעיל וכחו יתברך המתמשך בתוך בחינות ההיכלות כל אחד לפי ערכו נקרא בחינת אויר שהוא המשכתו יתברך הנמשך בהעולם דרך כלל בערך התגלות העולם הוא הנקרא אויר של העולם ואינו נתפס בשום מהות אבל הגם שההמשכה שנמשך בה הוא ממנו יתברך אף על פי כן אין ההמשכה בהתגלותו יתברך כי אם בערך העולם כמשל הנזכר לעיל ועל ידי כח המשכה זו פועל רצונו יתברך וחכמתו בכל פרטי הנהגת העולם ההוא ומלביש בה רצונו וחכמתו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא על פי התלבשות עולם ההוא בבחינת המשכתו הכללית הנקרא אויר ולפי התמשכותו יתברך בבחינות העולמות האלו ככה הוא נגלה ההלבשה בבחינת פרטי הנהגת העולמות: והנה נמצא כי בחינת המשכה הכללית נקרא מקיף לבחינת הלבשה כי המשכה הכללית הגם שהיא לפי ערך העולם אף על פי כן היא נמשכה מאין סוף ברוך הוא כי אם שלא נגלה כי אם בערך עולם הוא ועל פי המשכה זו הוא הלבוש לכן המשכה הכללית נקרא מקיף על הלבוש וזהו המבואר בעץ חיים שהמקיף שורה על הלבושים דייקא ודי למבין: והנה בתוך כל אלו הבחינות נמשך אור אין סוף בעצמו ברוך הוא על פי רצונו יתברך בבחינת התגלות כל העולמות ומרצונו יתברך הם כל פרטי ההתגלות כל אחד לפי בחינתו כי אם שבאים מלובשים כנזכר לעיל אבל באמת הכל הוא בשביל לגלות אלקו"תו יתברך בבחינת רצונו יתברך וכוונתו בבחינת אין סוף ברוך הוא והנה בבחינת אלקו"תו יתברך בבחינת כוונתו יש גם כן שני בחינות בחינה אחת הוא פנימיות העולמות שהוא אור אין סוף השוכן בתוכם תמיד מעצמותו בכל פרט ונקרא אור פנימי ושניה הוא עצם כוונתו יתברך שלא נתגלה בתוך הפרטים האלו והוא הנקרא אור מקיף והוא בחינת אור פנימי ואור מקיף מצד הכלים במהותם בכל פרטיהם שלא בערך התלבשות כי אם בערך עצם כוונתו יתברך בבחינת עצמותו והוא המקיף שעל הגוף והכלים שבכל עולם אשר על כן לא תסתור זה מבחינות המקיפים המבוארים בעץ חיים אשר פעם מבואר שאור מקיף הוא על הכלים דווקא דהיינו האור שלא יכול ליכנס בתוך הכלי נעשה מקיף על גבי הכלי ופעם מבואר שהמקיפים הם על הלבושים כי זה מדבר בבחינת התלבשות הנגלה על ידי בחינת המשכתו הכללית הנקרא אויר וזה מדבר מעצם התמשכותו יתברך הנמשך מבחינת רצונו יתברך בהם ודי למבין בעומק: (והם הם הרקיעים והאוירים הנזכרים בזוהר כי הרקיעים המה העיגולים כנזכר לעיל והאוירים הוא כחו יתברך הנמשך בבחינת כל עולם אשר ממנו הוא ההלבשה לכל בחינות הנבראים שבהם בערך עולם ההוא ועל זה מבואר כי קלין דאורייתא וצלותא בקעין רקיעין ואוירין הגם שההתלבשות הוא בבחינת עשיה גשמיות בבחינת אויר העשיה אך מצד שעיקר רצונו יתברך הוא דווקא מעבודת התחתונים לכן בעבודתם מעוררים רצונו יתברך בבחינת עצמותו ברוך הוא ועל כן הם בוקעין רקיעין ואוירין האלו עד שמתחברים ומתייחדים בעצם המשכתו יתברך שלא בבחינת הלבשות האוירין ולכן מבואר שהתפלה עוברת דרך ההיכלות ובכל היכל יש ממונה לקבל התפלה ולהעלותה להיכל הגבוה ממנו עד אין סוף ברוך הוא ודי למבין והבן): והנה כבר ביארתי כמה פעמים שכל בחינות העולמות הנגלים בבחינות נפרדים הוא הכל מסטרא דילן כי מסטרא דילן שניין שמצד ההסתרה נגלו כל אלו הבחינות הנזכרים לעיל לבחינות מחולקים ונבדלים בערכם בבחינת נבדל ממש כל עולם ועולם בבחינת התגלותו והבדלו בבחינת גדרים מחולקים ונבדלים באלו הבחינות המבוארים לעיל והם הנקראים היכלות ואוירים ולבושים וכלים פרטים בבחינת נפרדים בכל עולם ועולם בערכו וכל ההבדלות הם בערכינו אבל לגביה יתברך אין צמצום מעלים לפניו:

צ״זוכל הבחינות הנזכרים לעיל הכל הוא כחו לבדו יתברך בלי שום שינוי והבדל כלל הגם שכל הבחינות האלו בכל הכללים והפרטים בבחינת הבדלם הכל הוא מכחו יתברך הן בבחינות היכלות והן בבחינות הלבושים והן בבחינות האוירים והן בבחינות אור פנימי ואור מקיף הכל הוא כחו כי אין דבר שחוץ ממנו שהוא הפועל את כל אלו אבל אף על פי כן כל הבחינות האלו כאשר הם לגביה אין בהם שינוי והבדל אך אף על פי כן מעריכים אנו כל הבחינות אצלו ברוך הוא כי הוא יתברך הנמשך בכל העולמות האלו בכל פרטיהם וכח העולמות כאשר הם לגביה נקרא בחינת אצילות ולכן יש כל הבחינות בכחו יתברך דהיינו היכלות ולבושין וכלים ואורות הוא אור אין סוף יתברך המתמשך בתוך כל הכלים וההיכלות שבאצילות נקרא בחינת יש שבאצילות כי בחינות היכלות הם העגולים שהוא בחינת התגלות מהות העולם הנבדל ממהותו ורחוק ממהותו כי אם גילוי המהות שיהיה נמשך בהם כנזכר לעיל והלבושים הם שמתלבש בהם אור המשכתו יתברך הנמשך בערך ההיכלות דהיינו מהותו של כל בחינת היכל הנמשך בו הוא מתלבש בבחינת אויד היינו כח המשכתו בכלל בערך ההיכל ההוא וגוף הוא הכלים דאצילות והאורות שבתוכם הוא המשכת עצם אור אין סוף ברוך הוא בבחינות הפרטים הנקראים כלים והמשכתו יתברך בדרך כלל בבחינות היכלות האלו שהוא המבואר לעיל שהוא בחינת עצם חיות העולמות בבחינת אין סוף ברוך הוא הנמשך מצד רצונו יתברך הוא הנקרא בחינת יושר כמראה אדם הכולל כל הבחינות ביחוד אחר כי ההמשכה שנמשך בתוך בחינות ההיכלות הוא ממש עצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו יתברך בכל הפרטים שהם הכלים להמשכתו יתברך בדרך פרט והכלים האלו עם האור שבתוכם הכל הוא אין סוף ברוך הוא מצד עצמותו יתברך כי אם שבכלים מתלבש בערך בחינת אויר ההיכל שנמשך בתוכו אשר על כן מצד הכלים והאורות שהוא בחינת המשכתו יתברך בבחינת אין סוף בכל פרטי העולמות הכל הוא אין סוף ברוך הוא ממש ביחוד עצום כי הוא המשכת אור עצמותו ברוך הוא הנמשך בהם אבל בחינות ההיכלות והלבושים הם נערכים למהות נבדל ממהות המשכתו יתברך הנמשך בהם כמבואר לעיל באריכות אשר על כן מבואר בזוהר וברעיא מהימנא איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד דהיינו מצד המשכתו יתברך בבחינת כלים דאצילות הכל הוא המשכת אור אין סוף ברוך הוא בבחינת יחודא ממש אבל על ההיכלות ולבושים לא נאמר שהם חד כי הם נערכים למהותים נבדלים ממהותו יתברך כנזכר לעיל: אבל כל זה ההערכה הוא מצד ההתגלות לגבי דידן שהמה נתגלים בבחינת הבדל ממש מצד ההסתרה לכן מצד הנגלה היכלות ולבושין המה מהותים נבדלים בעצם ומבחינתם הם כל השינויים המתגלים בעולם אבל חיותו המתמשך בבחינת היכלות ולבושים הוא המשכת חיותו יתברך בבחינת הנבראים הכל הוא המשכתו יתברך לבדו בכל הפרטים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית ויוצר הכל הוא ומגיד לאדם מה שיחו ועתה צעדי תספור וכדומה לזה מקראות הרבה רבו מלספור המורים על המשכתו יתברך ממש בכל הפרטים שהם בחינת כלים להמשכתו יתברך והוא מתמשך בהכלים שהם הפרטים ביחוד גמור כי אם השינוי הוא מצד העולמות והלבושים מבחינות האוירים כנזכר לעיל וכמבואר בזוהר דמסטרא דלבושין אשתני אשר על כן מעריכים אנו גם כן בחינות האלו באצילות שהוא לגביה יתברך אבל באמת לגביה יתברך אפילו ההיכלות והלבושים הכל הוא כחו לבדו יתברך כי אין זולתו ואין דבר נבדל ממנו ואצלו יתברך אין לתאר שום הבדל ושינוי חס ושלום הגם שהכל הוא מכחו יתברך ואיך הוא האופן שיהיו כל הבחינות בבחינות מחולקים בכחו יתברך זהו מצד כחו שהוא כל יכול ואינו בערך השגה כי העולמות אין תופסים בו כלל להיות משתני על ידיהם כמבואר לעיל כמה פעמים: והנה כל אלו הבחינות היינו היכלות ואוירים ולבושים ואורות וכלים הערכתם הם הכל מצד התגלות העולמות וכמו שהם נגלים לגבי דידן בבחינת הסתרה נקרא בריאה יצירה עשיה וכל אלו הבחינות כאשר המה לגבי דידיה כביכול אשר הכל הוא מכחו כי הוא הבורא ויוצר ועושה ואין דבר שחוץ ממנו נקרא בחינת אצילות כמו שהם אצלו יתברך בחינות האלו אבל כשתעריך כל ההמשכות האלו מעצמותו ברוך הוא בכח המאציל ברוך הוא שלא בבחינת התגלותו בעולמות כי אם כאשר הוא מצד עצמותו ברוך הוא הכל אצלו בהשואה גמורה ממש אשר אין להעריך לגבי עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת התגלות שום בחינה מאלו הבחינות לא היכלות ולא לבושין ולא כלים כלל כי אם הכל הוא לבדו יתברך הגם שכל הבחינות האלו הם הכל מכח המאציל ברוך הוא אשר אין זולתו אבל הכל הוא בהשוואה בפשיטות גמורה בלי שום חילוק וכח נבדל כי איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה להיות בו חס ושלום איזה חילוק והבדל כלל וכל הבחינות האלו נסקרים אצלו בסקירה אחת אך מצד שכל הבחינות האלו בודאי המה הכל בכח המאציל ברוך הוא לכן מדברים כל אלו אצלו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא והוא הנקרא אדם קדמון ומעריכין בשם עגולים ויושר העגולים הם בחינות הריחוקים ובין כל עיגול ועיגול בחינת אוירים וכמבואר בעץ חיים שבין כל עיגול ועיגול יש עולמות לאין מספר דהיינו בין עיגול הכתר לעיגול החכמה אשר עיגול החכמה הוא בבחינת ריחוק מעיגול הכתר ממילא בבחינת הריחוק הזה דהיינו ההמשכה שלא היה יכול להתמשך בבחינת חכמה והוא נסתר מהחכמה בכח הנסתר הזה יש עולמות לאין מספר והמה נקראו מקיפים של העגולים ובתוך העיגולים הוא היושר של האדם קדמון אשר מתארים את היושר כמראה אדם בבחינת כלים ואורות דהיינו בהמשכתו יתברך בכל אלו הבחינות: ויש בבחינת היושר זה גם כן אור פנימי ואור מקיף: אור פנימי הוא הנגלה בבחינת חיותו יתברך שבבחינת כלים והמקיף הוא עצמותו יתברך שאין נגלה בתוך הכלים אבל כל אלו הבחינות הכל הם מצד העולמות מתארים כל אלו הבחינות אצלו יתברך כאשר הם בכחו בבחינת המאציל אבל באמת כל אלו הבחינות אצלו יתברך הוא הכל כח אחד בלי התחלקות כלל בבחינת השואה גמורה ואיך הם כל הבחינות האלו בכחו יתברך זה נעלם ונשגב מכל רעיון כי הוא יתברך סובל כל אלו הבחינות בהשואה גמורה לכן הגילוי של בחינת אדם קדמון הזה שהוא הנקרא מלכות דאדם קדמון הוא הנקרא עתיק דאצילות שנעתק מהשגה כי אם מצד עיקר רצונו יתברך שיהיה דייקא כל הבחינות האלו בבחינת גילוי אשר לזאת היה עיקר הכוונה בבריאות העולם לכן מצד רצונו זה כביכול מתמשך בכלים גמורים בבחינת אצילות שהוא להמשיך כל הפרטים האלו בבחינת בריאה הם בחינת כלים איך שיהיו כל אלו הבחינות בבחינת גילוי והם הכלים דאצילות איך שיתגלו בבחינת בריאה אבל הכלים האלו הכל הם לגבי דידן אך הגם שהם כלים להתגלות אף על פי כן הם לגביה הכל ביחודא חד ואיך הם ביחוד הוא על ידי הכתר הנקרא פלא שהוא פלא שיהיו כלים לגילוי עולמות ואף על פי כן יהיה הכל ביחוד והתגלות בבחינת יש גמור הוא בבחינת עולמות שהם לגבי דידן והנה כמו שיש היכלות בסטרא דקדושה כמו כן יש היכלות בסטרא אחרא והוא גם כן באופן שנתבאר לעיל בביאור היכלות דקדושה שההיכלות המה עיגולים שהם בחינת התגלות מהות ההיפוך בבחינת כלל ובחינת המשכתו יתברך בבחינת עגולים הוא נקרא אויר וגם יש בחינות כלים ואורות ולבושים אבל בבחינת סטרא אחרא המה הכל ההיפוך מסטרא דקדושה כי בסטרא דקדושה הוא התגלות אלקו"תו יתברך בבחינות כל הדרגין שיהיה נגלה כבודו יתברך בבחינת ביטול הנבראים אליו יתברך כמאמר הזוהר למהוי אשתמודע עילא ותתא דהיינו שיהיה היחוד אפילו בבחינות נבראים בבחינתם בכל עולם ועולם בבחינתו דהיינו בבריאה נמשך יחודו יתברך בבחינת מושכל וביצירה נמשך יחודו יתברך בבחינת מדות שהם בחינת מוטבע ובעשיה להיות נגלה יחודו יתברך בבחינת מעשה אבל בבחינת סטרא אחרא עיקר הכוונה שיהיה נגלה דייקא ההיפוך בבחינת יש ונפרד ממש בכדי לאכפייא לסטרא אחרא ולאהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתיקא אשר בזה יהיה הגילוי בכל סטרין גם מצד ההיפוך ויש בו גם כן אורות וכלים דהיינו חכמה בינה דעת ומדות בבחינת יש ומנגד לסטרא דקדושה דהיינו להשכיל חכמת החיצוניות ומדות מחיצוניות תאוות עולם הזה ומעשים אשר לא טובים ולכן יש בבחינת סטרא אחרא גם כן כל הבחינות המבוארים בהיכלות ומדות דקדושה: ואין רצוני להאריך בפרטות כי יובן למשכיל מתוך המבואר לעיל: והנה התגלות היכלות דסטרא אחרא בבחינת רע הוא דייקא בשבא לבחינת בריאה נגלה בחינת סטרא אחרא מצד ההסתרה אבל באצילות אין לתאר חס ושלום סטרא אחרא כי לא יגורך רע כתיב ופירשו רבותינו זכרונם לברכה לא יגור במגורך רע כי מגורו כביכול הוא באצילות אשר אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה מהות נבדל ממנו ומכל שכן ההיפוך הגם שמוכרח להיות כל הבחינות אצלו יתברך אך אצלו יתברך אין מסתיר להיות נגלה חס ושלום מהות אחר בלעדו כי כל הנראה למהות אחר הכל הוא לגבי דידן מצד ההסתרה אבל לגביה אין מסתיר לפניו כביכול וכמבואר לעיל ממשל מאדם כאשר רצונו להתמשך לאיזה דבר מוכרח מקודם להיות הדבר בשכלו ומדותיו לאיזה דבר יתמשך ובאיזה אופן אשר בעודינו בחכמתו הכל הוא מהות אחד שהוא האדם בלי שום הבדל כלל והכל הוא כח נפשו לבד: והנה כמו שעולה ברצונו וחכמתו למשוך לדבר החפץ בה ושייך לנפשו כמו כן יש ברצונו לפעמים להתמשך לדבר המנגד וההיפוך לכוונה וטעם אשר יש לו בבחינת ההיפוך אשר מצד ההיפוך יושלם רצונו יותר והכל הוא בכח נפשו ביחוד אחד כי בעצם נפשו לא יתואר לבחינות שונות כי הכל הוא רצון הנפש הנמשך בחכמתו ביחוד אחד כי אפילו בדבר ההיפוך הכל הוא הרצון הנמשך מנפשו ונתגלה בכל הכלים דהיינו בחכמה ומדות והכל כח אחד להם שהוא האדם אבל כאשר מגלה את כוונתו ודעתו לחוץ אז בבחינת התגלות המה מהופכים ומנגדים זה לזה כן הוא כביכול בענין רצונו להתמשך בעולמות יש בחינת רצון וחכמה ומדות בבחינת סטרא דקדושה דהיינו לגלות יחודו על ידי בחינת פעולות העולמות ויש בכחו בחינת רצון וחכמה ומדות להתגלות יחודו יתברך וכבודו מצד ההיפוך והכל הוא כחו יתברך לבדו בלי שום הבדל ושינוי כלל: וכבר הקדמתי שאין המשל דומה לנמשל כי באדם הגם שבזה הוא משל ששני הבחינות הם מכח האדם אבל אף על פי כן מצד שהוא נברא ומורכב מרגיש שינוי הבחינות בנפשו גם כן אבל אצלו יתברך הגם שיש שני הבחינות האלו בכחו יתברך הכל הוא כחו לבד בלי שום שינוי כלל כי אם גילוי שינוייהם הוא מצד ההסתרות בפרטות שהם הצמצומים בבחינת התגלות הנבראים כאשר באו לגילוי בפועל והוא סוד יעקב ועשו אשר בכח האצילות הם אחים ממש ולכן נאמר והנה תומים בבטנה כי אם אחר גילויים בפועל אז נתפרדו ויהי עשו איש כו' ויעקב איש תם: והנה אף על פי כן מצד כחם שבאצילות שהוא כחם של הנבראים כאשר הם לגביה מתארים כחה של סטרא אחרא באצילות ויש בהם כל הארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ודי למבין. וגם מתארין יניקת הסטרא אחרא מבחינת זעיר אנפין דאצילות שהוא עץ הדעת טוב ורע אבל ברצונו יתברך בבחינת כתר שהוא בחינת יחידה אשר בבחינת רצון הוא רצונו יתברך בפשיטות שהוא אינו בערך לתאר בו כח לבחינת הסטרא אחרא כי מצד אצילות אשר המה בחינת כלים דהיינו חכמה בינה דעת ומדות מתארין חכמה בינה דעת ומדות מצד הקדושה וחכמה בינה דעת ומדות מצד ההיפוך אבל רצונו יתברך שאינו בערך כלים כלל אין לתאר אליו כלל כח ההיפוך כי הכל הוא רצון אחד לבר הגם שבבחינת רצונו יתברך כלול הכל אשר לזה הכוונה היה הרצון שיהיה נגלה כח הסטרא אחרא בכדי לגלות רצונו יתברך דייקא מכל סטרין אך אף על פי כן אין לתאר חס ושלום איזה כח להסטרא אחרא בבחינת רצונו יתברך שלא בבחינת כלים אשר הכל הוא רצון אחד וכמו שנתבאר בהגה"ה בשער האנפין (פרק לו) מאמר האידרא יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון אשר הגם שבחכמה סתימאה שברצון כלולים כל סדרי בחינות העולמות בפעולתם אפילו בחינת סטרא אחרא אך שם הם נכפין כי הוא סתום עיין שם: ולכן אין בחינת הקליפות נוגעים כביכול בבחינת רצון ואין לתאר שם בחינת יניקת הסטרא אחרא מצד כח עצמותו ברוך הוא כי אם היניקה הוא מבחינת כלים דאצילות שהם זעיר ונוקבין כידוע אך אף על פי כן חס ושלום לתאר סטרא אחרא בפועל בבחינת אצילות כי אם מצד כחם בבחינת התגלותם בבריאה יצירה עשיה שיונקים משם כנזכר לעיל: והנה כל אלו הבחינות בבחינת סטרא אחרא הוא הכל מצד הבריאה הנגלית על ידי בחינת הסתרה מתארים כל הכחות סטרא אחרא כאשר הם בכחו יתברך אשר בבחינת אצילות יש להם אחיזה מצד בחינת הכלים ובבחינת רצונו יתברך אין להם אחיזה אבל מתכפיין בבחינת רצונו יתברך בכח אחד אשר אין לתאר אותם בבחינת אחיזה כי אם שברצונו יתברך הכל היא טוב העצמי אפילו מצד הסטרא אחרא ואף על פי כן יש להם שורש ברצונו יתברך אך ברצונו אין לתאר שם בבחינה נבדלת כי אם הכל הוא טוב והוא מה שכתוב מפי עליון לא תצא הרעות רק הטוב שברצונו הכל הוא טוב וכידוע שעליון נקרא כתר דאצילות ודי למבין וכל הבחינות הם הכל מצד העולמות כאשר הם בבחינת גילויים בפועל אשר פעולתם מכחו יתברך הנמשך בהעולמות על ידי חכמה בינה דעת ומדות והכל הוא על ידי רצונו יתברך הנמשך בחכמה בינה דעת כו' אבל שלא בערך הנגלה בהעולמות לגבי דידן כי אם כאשר העולמות הם נערכים בערכו כביכול בבחינת מחשבתו הקדומה שהוא אדם קדמון אין לתאר את כל הבחינות הן בבחינת סטרא דקדושה והן בבחינת סטרא אחרא בשום בחינה כלל הגם שכל ההתמשכות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בכל הבחינות הכל הוא ממחשבתו הקדומה אבל כל הבחינות אצלו בהשוואה גמורה ועל זה נאמר גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה ולפניו יתברך נגלו כל תעלומות בכחו השוה ועל זה נאמר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אשר כביכול בכל התמשכות העולמות אין עוד שיהיה עוד איזה דבר אשר מצד בחינות העולמות נגלו הבחינות לעוד איזה דבר ומהות כביכול אפילו מצד אצילות הגם שהכל הוא ביחודא חד בבחינת כחו אף על פי כן מצד תואר היחוד בבחינת התאחדות הרי מוכרחים לתאר שני בחינות כי אם שהם ביחוד אחד כידוע כי תואר אחד הוא מצד שני בחינות המתאחדים לאחד כמו כן מצד הנגלה בעולמות לכחות היש בבחינות נבדלים אף על פי כן מצד כחו הפלא המה מתאחדים ואפילו בתואר יחיד שהוא בחינת רצונו יתברך מוכרחים גם כן לתאר איזה בחינת המשכה לאיזה דבר כי אם שהוא יחיד בהמשכה זו וכמו שמבואר בשער כללות היחוד וכל זה הוא מצד הנגלה בעולמות בבחינת יש מצד בחינת הפירוד הנגלה מצד הסטרא אחרא אשר עליה נאמר אני ואפסי עוד שהם נגלים לעוד אך מצד היחוד מבטלים העוד שלא יהיה נגלה לבחינת יש כי אם ליבטל ליחודו יתברך ואף על פי כן יש בחינות עוד כי אם שהוא בטל מצד יחודו יתברך וזהו אזמרה לאלק"י בעודי ודי למבין וכל זה בערך הנגלה לנו כנזכר לעיל אבל לגבי עצמותו ברוך הוא המתמשך בכל העולמות בכחו הנשגב ונעלה בכח האין סוף שהוא בחינת מחשבתו הקדומה אשר אין העולמות תופסין בו כלל לאיזה מהות שיאמר עליהם עוד חס ושלום כי אין זולתו כלל על זה נאמר אין עוד וזהו המבואר במדרש יתרו נתן ממש בעבודה זרה שאמר כי גדול הוי"ה מכל האלקים נעמן הודה במקצת שנאמר כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל רחב שיירה בחללו של עולם שנאמר כי הוי"ה אלקי"כם הוא אלקי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אבל משה אמר כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפילו בחללו של עולם: והפירוש הוא דהיינו יתרו נתן ממש להיש שהוא בחינת הצימצום הנגלה בבחינת עולמות דהיינו אשר כח היש בבחינת עולמות הנמשך מצד הצמצום שהוא בחינת אלקים אחרים שהם כח התנהגות העולם המתנהג על ידי השבעים שרים על זה אמר יתרו כי גדול הוי"ה מכל האלקי"ם שבחינת הוי"ה ברוך הוא שהוא התנהגותו יתברך בבחינת פנימיות הוא גדול מהתנהגותו יתברך שמצד החצוניות ובטלים אליו ונכנעים לעיקר פנימיותו ואין הפירוש שיתרו האמין שיש איזה כח ומנהיג אחר חס ושלום כי בזה הודה שהכל הוא כחו לבדו אבל בזה חשב שבבחינת התגלותו יתברך בהעולמות תופסים בו העולמות אפילו מצד חיצוניותם בבחינת התנהגותם ממש וכח הממשלה הניתן להם מכחו יתברך ויש לו כוונה בבחינת החיצוניות בבחינות כחות השבעים שרים ומזלות כי אם שהם בטלים לפנימיותו שהוא הוי"ה ברוך הוא שהוא עיקר כוונתו יתברך בבחינת היחוד והביטול וזהו העיקר וכל כחות אלקים מצד היש הם נכנעים להפנימיות אבל אף על פי כן הם איזה ממש אשר יש בהם גם כן כוונה מאתו יתברך אבל נעמן הודה במקצת היינו שהודה שכל עיקר כוונתו יתברך בפועל העולמות הוא רק בשביל ישראל וכל הגילויים מבחינת אין סוף על ידי חכמה ומדות וכל הצמצומים שבבחינת גילוי בבחינת ארץ הכל הוא רק בשביל ישראל בכדי שיתגלה כבודו יתברך ואלקו"תו דייקא בבחינת ארץ על ידי עבודת ישראל ולא היה כוונתו יתברך בכל הבחינות הנפעלים בבחינת עשייה כי אם בשביל ישראל לכן הודה במקצת שעיקר הגילוי היה בבריאת עולם הזה בשביל ישראל ולא בשביל גילוי בחינת החיצוניות אבל בזה לא הודה שיהיה אפילו בשמים דהיינו התגלותו יתברך בבחינת המשכתו יתברך בבחינת אין סוף ברוך הוא מצד בחינת ישראל כי העולם הזה הוא בודאי אין ערך לגבי גילוי אין סוף ברוך הוא בבחינת למעלה מהגבול כי אם מצד רצונו יתברך שיהיה נגלה כבודו ואלקו"תו יתברך אפילו בתחתונים וזהו שאמר נעמן כי אין אלקים בארץ דייקא כי אם בישראל אבל בבחינת שמים שהוא מצד התגלותו יתברך בבחינת בלי גבול הם בחינות המשכות וכוונות שאינם בבחינת העולם הזה כי העריך בחינת ארץ לבחינה נבדלת באין ערך לגילויו מצד עצמותו ברוך הוא וכמו למשל מלך בשר ודם שנתגלה בכבודו לכפר אחד מצד רצונו להשלים חפצו להתגלות בכפר ההיא ובנה באותה כפר כמה בניינים ועשה כמה פעולות הכל בכדי שעל ידי הבניינים והפעולות האלו ישלים חפצו ורצונו שבאותה כפר דהיינו לגלות מלכותו באותה כפר נמצא שבערך התגלות הכפר ההוא כל הפעולות והנהגות שבאותה כפר אם אינם באים כי אם להשלמת גילוי מלכותו וכוונתו להתגלות באותה כפר נמצא שבערך התגלות אותה כפר כל עיקר פעולותיו הוא בשביל דבר ההתגלות שהיה בזה רצונו אבל בערך מדינות הגדולות שיש אצלו הלא הכפר הזה אין ערך למדינות גדולות שיש לו ושם הוא עיקר התגלות כבודו כי אם שיש לו רצון להכפר הזאת גם כן כן אמר נעמן כי אין אלקים בכל הארץ בכל הארץ דייקא כי אם בישראל שכל פעולת חיצוניות העולם הוא רק בשביל ישראל שהם המגלים אלקו"תו יתברך ויחודו יתברך אפילו בבחינה התחתונה בבחינת ארץ ולזה היה עיקר כוונתו בבריאות העולם בכדי לגלות גילוי זה אבל העריך מדרגת התחתונים באין ערך לגבי הדרגתו בבחינת עולמות עליונים שהם בבחינת בלי גבול ולכן הודה במקצת בבחינת בריאת העולם שהוא בכוונה מאתו עמו יתברך דייקא בבחינת ארץ בשביל ישראל אבל לא הודה בהשוואתו יתברך בבחינת שמים לבחינת ארץ ממש בלי הבדל כלל ורחב הודית שאפילו בשמים ממעל הוא הוי"ה אלקי"ם ממש דהיינו שהודית בהשוואתו יתברך מצד כחו הגדול בבחינת אין סוף יתברך אשר שוה אצלו הגבול עם בלי גבול בהשוואה אחת מצד כחו הכל יכול שמים וארץ הכל הם אצלו לכח אחד בלי שום שינוי ולכך אפילו בבחינת המשכתו יתברך בבחינת בלי גבול הכל הוא בשביל ישראל אבל שיירה בחללו של עולם דהיינו שאמת הוא שמצד עצמותו ברוך הוא שוין אצלו שמים וארץ עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגליא והכל הוא עצמותו ברוך הוא מצד כחו יתברך השוה אבל בבחינת הגילוי הרי אין ערך גילוי שבבחינת שמים שהוא התגלות יחודו מצד גילוי אין סוף בבחינת בלי גבול להגילוי הנגלה בבחינת ארץ בבחינת גבולים ולכן יש חלל בין שמים לארץ מצד הגילוי אשר אינם ערך זה לזה ולכן בבחינת הגילוי שבין השמים להארץ שיירה דהיינו שהבינה בדעתה שבבחינת גילוי אינו נגלה עצמותו יתברך כי אם על ידי צמצומים והסתרות אשר אינם בערכו יתברך עד שיהיה נגלה בבחינת ארץ והעריכה הצמצומים לבחינה אחרת ממהותו בבחינת נפרד ממהותו ולכן שיירה בחללו של עולם: אבל משה אמר כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד דהיינו שאין עוד שאפילו בבחינת הצמצומים הכל הוא עצמותו ברוך הוא בבחינת השוואה גמורה כמבואר לעיל ולגבי דידן נראה ההתגלות אשר בעולמות למהותים נבדלים בבחינת חילוקי דרגין אבל לגביה יתברך הכל הוא בהשואה גמורה ועוד זאת שאין לך דבר בעולם שלא נמשך בה מצד עצם כוונתו ומחשבתו הקדומה בכל פרט ופרט כמו שכתוב כל פעל הוי"ה למענהו אך אף על פי כן עצמותו ממש מתמשך בהם כביכול וממנו הם כל הפעלים אבל אצלו יתברך הכל הם בהשואה גמורה אשר על כן אפילו בבחינות צמצומים כביכול בבחינות כלים דהיינו שיהיה ההתגלות בבחינות עולמות שהוא הנקרא אצילות גם כן לא אשתני מצד הכלים אפילו בבחינת התגלותם בערך עולמות כמאמר הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע וכו' וכמבואר בשערים הקודמים דהיינו שאפילו בבחינת מדע שהוא בבחינת פעולות העולמות והנהגתם בערכם גם כן לא אשתני כלל כי כבר מבואר לעיל שאין להמשילו לאדם בהתמשכותו לאיזה דבר שחוץ ממנו שמשתנה בהמשכתו ונעשה בו ריבוי ושינוי מצד שיש דבר שחוץ ממנו בבחינת מובדל מערכו מצד הבריאה הרי יש עוד דבר זולתו לכן משתנה כו' אבל לגבי עצמותו ברוך הוא הרי אין דבר שחוץ ממנו ואין זולתו כלל אפילו בחינת הצמצום הכל הוא כחו לבדו בכל הפרטים ולכך אמר משה כי הוי"ה הוא האלקי"ם כי הוי"ה הוא מצד עצמותו כידוע ואלקי"ם שהוא מצד עולמות וצמצומים הכל הוא מצד עצמותו ברוך הוא לבדו לכן אמר משה בשמים ממעל וכו' אין עוד ודי למבין: אבל רחב בזה הודית שמצד עצמותו הוא שוה בכל בשמים ובארץ אבל בכדי שיהיה התגלותו יתברך מבחינת שמים לבחינת ארץ אשר מצד ההתגלות הוא חלל שהוא הסתרה כי אם לא היה הסתרה לא היה בחינת ארץ נגלה כלל ולכן הוכרח להיות הצמצום בבחינת התגלות ושיערה הצמצום למהות נבדל כביכול ממהותו כמו בהבדל מאדם המתמשך מבחינת מהותו לדבר נמוך שבהנמוכים מצד שהדבר נמוך נוגע לעצמותו בבחינת נסתר אבל בבחינת התגלות מוכרח לצמצם מהותו ולהלביש חכמתו באופנים שונים ממהותו כו' נמצא ההתלבשות הוא דבר נוסף עליו ונבדל ממהותו וכו' כן שיערה בענין התגלותו יתברך בעולמות לכן לא אמרה אין עוד כי לפי שיעורה בדעתה הרי הבחינת עולמות הם עוד איזה מהות נבדל מהתגלות העצם ודי למבין אבל באמת אפילו מצד ההתגלות אין עוד כי אם לגבי דידן נגלה לבחינה נבדלת וכל עיקר הכוונה שיהיה אפילו בבחינות התגלות אין עוד והוא על ידי עבודת ישראל אשר ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שישראל עלו במחשבה דהיינו בבחינת מחשבתו הקדומה דהיינו כמו שאצל עצמותו ברוך הוא כל הבחינות המה בהשואה מצד כחו הנסתר כן יש בבחינות ישראל בכחם בבחינות הגילוי להדמות הצורה ליוצרה ביחודם ומסירת נפשם אליו יתברך לבטל כל בחינות העולמות הנגלים בבחינת יש ולמסוד נפשם באחד למעלה מבחינות העולמות. בהתעוררותם לצאת מן הכלים למעלה מן הדעת ולכך נאמר בזוהר דקלין דצלותא ודאורייתא בקעין רקיעין ואוירין אשר בחינות רקיעין ואוירין הנגלים בבחינות צמצומים המה המבדילים בין התגלותו יתברך בבחינת אין סוף ובין התגלות הנגלה בבחינת הצמצום אבל כל זה הוא מצד הצמצום אבל באמת כאשר הם מצד עצמותו ברוך הוא אין הבדל כלל לכן בקעין רקיעין ואוירין עד שיעוררו ויעלו ויגיעו בהתעוררותם עד אין סוף ברוך הוא והנה כל זה הוא מצד ההתעוררות שיהיה יכול לעלות האתערותא דלתתא להאתערותא דלעילא בבחינת אין סוף ברוך הוא בעצמותו אבל בבחינת גילוי לא נגלה התגלותו יתברך בבחינת התגלות גמור מצד שעדיין לא נתעבר רוח הטומאה שהוא ההסתרה שמצד היש והסטרא אחרא להיות נגלה כחו יתברך בהתגלות (כמו שמבואר בפנים) לכן עבודה הזאת היא בבחינת בקיעה הרקיעין ואוירין אבל אף על פי כן ההתגלות הנגלה בעולמות הוא בבחינת התגלות הרקיעין ואוירין כי עדיין לא מטא זימנא דאוירא דכיא להתפשט בעלמא כמבואר בזוהר בענין המתים שהחיה יחזקאל טעם אשר עמדו בגופם ממש ולכן יש ממונים על התפילות להפשיטם מבחינות התגלות הנגלה בבחינת האוירים הנגלים בצמצום בחינות התגלות העולמות עד שיהיה נגלה התגלותו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא מצד כי אמת שהמסירות נפש והיחוד של כל אחד מצד שורשם הוא מאין סוף ברוך הוא ממש אבל התגלות של עבודה של כל אחד ואחר היא חומריות לכן יש ממונים על התפלות שהם המלאכים ושלוחים להעלות התפלה מהיכל להיכל ולהפשיטם מחומריותם עד שיתגלו בבחינת יחוד גמור בבחינת אצילות ומבחינת אצילות תעלה התפלה לעצם כח השוואתו ברוך הוא: והנה יש בחינות צדיקים גמורים גדולי הנפש כמו בזמן הקדמונים בנביאים ותנאים ואמוראים וכן בדורות האלו ימצאו גדולי הנפש המזככים ומפשיטים אותם מגשמיותם הנגלה עד שיעלו ויגיעו להתגלותו יתברך שבבחינות היכלות רוחניות לא כמו הנגלה בבחינת גשמיות ליש גמור ונפרד גמור כי משיגים אלקו"תו יתברך בהשגה הנגלית בבחינות היכלות ואוירים בבחינת רוחניות גמור יש מהם שמשיגים אלקו"תו יתברך בהיכלות דקדושה דעשיה הרוחניות ויש מהם שמשיגים אלקו"תו יתברך בבחינת התגלותו בהיכלות דיצירה ויש מהם שהשגתם בבחינת אלקו"תו בהיכלות דבריאה כמו השגת משה רבינו עליו השלום שהיה משיג אלקו"תו על ידי התלבשותו יתברך בהיכלות דבריאה אבל בבחינת אצילות לא השיג אדם מעולם כי בבחינת אצילות שם התגלות אין סוף ברוך הוא בעצמו בלי הסתרה אשר אינו נגלה בבחינות התגלות בבחינת הכלים בבחינות נבראים כידוע כי אם היה התגלות בחינת אצילות לא היו נגלים בחינות חילוקי הדרגין כלל בבחינת בריאה ועדיין לא נשלם הבירור מכח היש לכן מוכרח להיות כח היש בבחינת התגלות מצד היש: אבל לעתיד כשיעביר רוח הטומאה מן הארץ ויהיה הבירור בשלימות יהיה נגלה כבוד הוי"ה שהוא גילוי השוואתו ברוך הוא אפילו בבחינות כלים דהיינו אפילו בבחינת גילוי שמצד העולמות יהיה נגלה השוואתו ברוך הוא כמו שכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים שהוא רגליו דאדם קדמון שהוא בחינת כח השוואתו ברוך הוא ואז יתגלה אוירא דכיא דהיינו התגלותו יתברך כאשר הוא מצד עצמותו ברוך הוא בלי שום הסתרה כלל ולכן כל עבודתינו כעת לטהר האוירים בתורה ומצות ובתפלה ועל ידי עבודתינו אנו מסירים הצמצום שמצד ההסתרה אבל לא בפועל כי עדיין הוא בבחינת הסתר כי אם לעתיד יהיה הגילוי גמור אפילו בהיש על ידי בחינות עבודתם של ישראל בעולם הזה בביטולם שמצד הגילוי בבחינת עולמות יתגלה אז בבחינת השואה כמו שכתוב כי עין בעין יראו ודי למבין והבן היטב: ואתה המעיין שים עיניך ולבך על הגה"ה הזאת ויתגלה לך תעלומות חכמה וממוצא הדברים תבין יחודו יתברך והתקשרותו יתברך בכל העולמות בבחינת קישור ויחודו יתברך בבחינת העולמות בכלל ובפרט שאין עוד מלבדו ברוך הוא ברוך ומבורך שמו הגדול תמיד לעולמי עד אמן: ע"כ הגה"ה:

צ״חוהנה בפרטיות התלבשות ובחינות העגולים והכלים יכלה הזמן ויכלה הנייר לבארם כאשר תעיין בעץ חיים כמה מיני אופנים פרטים לזה עד אין קץ באופנים שונים הכל לפי הבחינות בערך הבחינה הזו הסדר הוא באופן זה ובערך הבחינה הזו סדרם הוא באופן אחר והכל הוא אחת ואין אנו עתה בביאורם ובמקומם יתבארו אם ירצה השם מעט מהענינים האלו בפרט אבל עתה עיקר הכוונה הוא להורות שכח כל הכלים של הנבראים כאשר הם בכחו יתברך אשר כביכול אין סוף ברוך הוא הוא חיות של כולם וקיומם של כולם חיות של כולם שהוא בחינת הקו והוא בחינת התפשטות המשכתו יתברך בכל העולמות בבחינת חיותם והתהוותם וקיומם של כל העולמות שיהיו מתקיימים בכל הבחינות הן בכלים הן בחיות הנמשך בהם הוא הנקרא עיגול אין סוף ברוך הוא:

צ״טוהנה הן בבחינת המשכתו יתברך שהוא בחינת הקו והן בבחינת העיגול אינו בערך התגלות כלל כי מצד היושר הוא פנימיות לכל המתגלה בעולמות אשר חיות התמשכותו נסתרת מכל בחינת השגה והתגלות עד שעולם הזה הגשמי הוא הלבוש היותר עב אשר הוא בתכלית הריחוק מגילוי הקו ובערך כח קיומם של כל העולמות אשר הוא בבחינת סובב כל עלמין הארץ הלזו הגשמי היא פנימיות מכל העגולים ואין סוף הוא בבחינת חיצוניות מכל העגולים דהיינו שכחו יתברך הסובל את כל העולמות הוא אינו בערך התגלות כלל וכח הזה הוא כח המשוה את כל העולמות בהשוואה אחת וסובל את כולם אבל הוא בבחינת ריחוק גדול כמו למשל אצל חכם ששכלו הגדול כולל שכל הקטון ממנו והשכל הגדול הזה סובב את שתחתיו ומקיפו וכוללו מכל צד כי קיום השכל הקטון הכל הוא משכלו הגדול ושכלו הקטון נמשך לשכל יותר קטן ממנו נמצא השכל שאחר השכל הגדול סובל ומקיף את שכל הקטון ממנו וכן כולם עד שיגיע להתגלות שכל המקבל מכח השכל של המשפיע הקטון שבקטנים לפי ערך המשפיע וסובב כל שכל המקבל ולהמקבל אינו נגלה כי אם שכל הקטן שבקטנים של המשפיע הכוללו והסובבו וכח שכל הקטן של החכם סובבו השכל הגבוה ממנו וכן בכל הדרגות עד שכח שכלו הגדול סובל את כל הדרגות שבשכלו ואף על פי כן אינו בערך לאמר שהוא כולל להשכל הקטון אשר אינו בערכו:

ק׳כמו למשל מי שהוא בכח שכלו למדן גדול אינו נופל לומר שהוא כולל שכל של צירוף האותיות מאחר שאינו בערך אחד הגם שכל ההתמשכות עד שנתגלה לשכל של צירוף האותיות הכל הוא שכלו הגדול רק מצד שאינם בגדר אחד והם בתכלית הריחוק אין שייך לומר שכוללו כי אם על שכלו הקדום לזה שייך לומר שהוא מקיף וסובב כל כח השכל וסובלו ככה ויתר על כן עד אין קץ ואין ערך בענין כחו הסובל העולמות וסובבם מכל צד בכל כוחם אשר אין להעריך אשר הוא כח הכולל והסובב כח ארץ הלזו הגשמית אשר בבחינת התגלות כי אם על ידי המשכתו יתברך בבחינת ריחוק לעיגול כתר דאדם קדמון וכתר דאדם קדמון מעגל את חכמה דאדם קדמון וכן כולם עד בחינת מלכות דאדם קדמון אשר היא כביכול בחינה התחתונה שבמחשבתו הקדומה ובחינה תחתונה זו היא מעגלת כתר דאצילות הכל בסדר הזה עד שבא לכלל עיגולי יצירה הסובב ומעגל את העשיה ורקיעים דעשיה מעגלים את הארץ הזו התחתונה הגם שכל בחינות העיגולים האלו הם מכחו הגדול והוא סובל את הכל ומסבב לכל הנמצאים אבל מצד שאין להעריך את גשמיות העשיה באיזה ערך דערך לכח אין סוף ברוך הוא בערך הגילוי הנגלה בעשיה הגשמיות מוכרחים אנו להעריך את כל הערכות אלו בערך העולמות וכן הוא בבחינת חיות העולמות הגם שראשית הקו הוא מתמשך בכל העשיה אבל בערך הגילוי מוכרחים אנו להעריך כמה הלבשות לאין קץ עד בחינת העשיה הגשמיות אשר היא רחוקה בכמה מיני הרחקות לאין קץ:

100

ק״אוכל הגילוי המתגלה בבחינת חיות ממש בערך העשיה הוא בחינת אור פנימי וחיות שאינו נגלה נקרא בחינת מקיף וכן צריכים אנו להעריך בבחינת פנימי ומקיף כל אלו הערכות דהיינו דרך משל בעולמות הוא חיות העשיה הוא בבחינת התגלות היצירה וחיות היצירה שאינו נגלה בעשיה מצד כלים המסתירים לגילוי היצירה נעשה בחינת מקיף דהיינו הגם שבוודאי חיות היצירה עצמה בעשיה אבל אינה בבחינת גילוי מצד חומריות כלי העשיה המסתירים לחיות הנגלה ביצירה ובחינת המקיף הוא על הכלי ומקיף את כלי העשיה מכל צד כאשר ביארנו לעיל שכח הכלים בבחינת חיצוניות שורשם הוא מכח עצמותו ברוך הוא והאור אשר בתוכם הוא מהארה הנמשך לכן המקיף הוא על הכלי דהיינו התמשכות עצמותו ברוך הוא בבחינת כוונתו אשר אין נכנס בפנימיות נשאר על הכלים בבחינת מקיף עם כל זה הגם שבחינת המקיף הוא מאור המשכת עצמותו ברוך הוא אין לתאר שהמקיף הוא עצם המשכתו ומקיפו מצד שאין להעריך מצד ריחוק גדר העשיה הנגלית לנו לומר שמקיפו אשר המשכתו יתברך אינה בערך דערך לומר שמקיפו וכמבואר במשל דלעיל:

101

ק״בכי אם שהתגלותו יתברך בבחינת המשכתו בכלי היצירה מקיף את כלי העשיה וכן מבריאה ליצירה וכן מאצילות לבריאה וכן באצילות מוכרחים אנו לתאר את כל הבחינות דהיינו זעיר אנפין לבחינת נוקבא ואבא ואמא לבחינת זעיר אנפין ואריך אנפין לבחינת אבא ואמא ועתיק לבחינת אריך אנפין הכל הוא באופן זה אבל למעלה מבחינת עתיק אין לתאר בחינת פנימים ומקיפין אלו כי למעלה מן האצילות אינו בגדר כלים כלל כי הוא עצמיות המאציל ברוך הוא לבדו ואין שייך לומר פנימי ומקיף כי כל פנימי ומקיף הוא מצד הכלים בבחינת עולמות מה שנתגלה בבחינת הכלי נקרא פנימי ומה שאין יכול להתגלות בהכלי נקרא מקיף אבל שלא בבחינת הכלים אין לתאר זה כי הכל הוא כחו השוה בתכלית ההשוואה הגם שבעץ חיים מבואר פנימים ומקיפים בבחינת אדם קדמון בעיגוליו ויושרו על סדר הנזכר לעיל:

102

ק״גכל זה הוא מצד השאלה שמשאילין לו שמות אלו מצד התכללות כל העולמות בכחו השוה בבחינת מאציל אשר מצד מחשבתו הקדומה כי כל הבחינות האלו המה הכל ממהות המאציל ברוך הוא וממנו נפעלו כל הבחינות לכן מתארים שם בדרך השאלה שמשאילין לו יתברך שמות אלו בחינת כלים ואורות ומקיפין ועיגולים ויושר מצד הנפעלים אבל באמת הכל הוא כח המאציל ברוך הוא אשר אין להעריך אליו חס ושלום כלים ואורות כלל כי אם הכל הוא בהשואה גמורה אבל בבחינת אצילות שהוא כחו יתברך הנמשך לחיות העולמות בוודאי בענין החיות הזה המתפשט אין להעריך המשכת עצמותו יתברך בלתי כלים להמשכתו יתברך ואורות הנמשכים בהכלים כי מאין הם כלי הבריאה הנגלית לנו אשר הכל הוא כחו יתברך מוכרח להיות כל בחינות הכלים אצלו ועוד זאת איך יהיה שייך המשכת אור עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך עולמות כלל כי ההתמשכות הוא מעין הנמשך בהם לכן בבחינת חיות של העולמות שהוא הנקרא אצילות בזה יש כלים ואורות כי אם מצד כחו הפלא מקשרם ומייחדם לאחדים באופן שהכל הוא חד הגם שעיקר האצילות הוא זעיר אנפין ובבחינת זעיר ונוקבין המה כל הכלים כי המה הבחינות המצמצמים בכלי הבריאה אבל באריך ובעתיק שהוא המשכת כחו יתברך בבחינת המשכת המאציל בהכלים אין לתאר כלים אבל מצד שעיקרם הוא בבחינת קישור הכלים ויחודם בו הוא על ידי בחינת אריך ועתיק לכן אנו מתארים אצלם כלים בהעלם בבחינת מקור להכלים ודוק והבן הטיב בעיון כל המבואר לעיל וזכור זה שמזה יובן הטיב שורש יחודו יתברך:

103

ק״דוהנה כל המבואר לעיל בכל הבחינות הן בבחינת הקו הן בבחינת העיגול בבחינת ריחוקם הכל הוא בערכינו מצד ההתגלות כפי בחינת כלים הנגלים אשר המה בבחינת ריחוק עצום מבחינת כלי העולמות ובפרט מכלי העשיה החומרית הלזו הגשמיות הגמור הנגלה אבל מצד כחו יתברך אין ריחוק כל בחינות חס ושלום והוא משתווה הן מצד המשכתו מצד הקו שהוא כחו יתברך המתמשך בכל פרטי העולמות והן מצד כחו הכולל אין ריחוק ואין הבדל כלל דהיינו שמתמשך בבחינת כל הפרטים בכחו האין סוף ברוך הוא בכח הנסתר שאינו בערך השגה כלל אשר קמיה אין העולמות מסתירים לפניו כלל כי הוא מקיימם ומהוום בכל פרט ופרט מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אפילו בבחינת עשיה דעשיה הנגלה לנו ואף על פי כן הוא בלי ריחוק כלל מצד כחו הכל יכול ולא באופן הנגלה בבחינת אצילות כי בבחינת אצילות הרי הם בחינת כלים כי אם שמתייחד עמהם בערך הכלים מצד כחו הפלא ובבחינת אצילות הוא התגלותו יתברך בבחינת כלים ביחודו בבחינת גילוי המשכתו ושם הוא ההתגלות על פי אופן הכלים כי אם שהם ביחודא חד מצד כחו הפלא בבחינת רצונו יתברך שכל יכול אפילו להתגלות בבחינת הכלים ואף על פי כן לא יהיו הכלים מוסיפים בו ריבוי ושינוי:

104

ק״הלכן בחינת גילוי זה הוא רווקא בבחינת אצילות שם הוא גילוי המשכתו בבחינת יחוד אפילו בבחינת כלים אבל בבחינת בריאה יצירה עשיה שם אינו נגלה המשכתו יתברך כי אם בבחינת הארה והארה דהארה אבל בבחינת כחו הנמשך בכל פרטי העולמות בבחינת המשכתו מצד עצמותו ברוך הוא אינו בערך גילוי כלל דהיינו כמבואר לעיל שאפילו כח כל ההסתרות וכל הפרטים של הכלים בבחינת הסתרתם של כל אחד ואחד ואופן הסתרתם וכליהם הכל הוא מצד כח עצמותו ברוך הוא אשר הוא המהוום ומחיים ומקיימם בכל הפרטים אבל זה הוא בערכו יתברך בכח אין סוף אשר לא מושג בשום גילוי כלל כי אם בבחינת אין סוף ולכן כח המשכתו זה והשתוותו שלא בבחינת נגלה הוא מתפשט אפילו בקרקע העשיה ובחינת כח השוואתו זה נקרא אדם קדמון אשר אדם קדמון זה הוא עובר בתוך כל העולמות עד עשיה שבעשיה אשר אין למטה הימנו כמבואר בעץ חיים אשר רגליו מסתיימין בקרקע העשיה ממש מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כי בחינת האדם קדמון הזה הוא מחשבתו הקדומה בענין בריאות העולמות ובבחינת מחשבה קדומה זו הרי נכללו כל העולמות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין מה דהוי ומה דעתיד למהוי הכל בכחו בבחינת אין סוף דהיינו מה דהוי היינו כח כל העולמות כאשר נכללין בכח המאציל ברוך הוא מצד השוואתו ומה דעתיד למהוי הוא בבחינת בריאות העולמות הנגלים בפועל בבחינת הסתרתם ואופנם ובחינות גילויים של כל אחד ואחד נקרא מה דעתיד למהוי הכל משתווים וכלולים בכח המחשבה קדומה זו באין הבדל כלל כי באמת כל הנפעלים בבחינתם בכל פרטיהם הכל הוא כחו לבדו אבל לא באופן ידיעה והשגה כלל ונקרא רגליו כי ראש האדם קדמון הזה הוא בחינת כח כל העולמות כאשר הם בכחו מצד המאציל ברוך הוא ורגליו הם כח כל העולמות בבחינתם דייקא בבחינת הסתרתם והבדלם הכל הוא משתווה בכח האין סוף ברוך הוא בבחינת מחשבתו הקדומה זו לכן רגליו מסתיימים בקרקע העשיה דייקא דהיינו תחתית כל הדרגין בבחינתם דייקא ועל ידי כח זה הוא התהוותם וכוונתם ואופנם הכל הוא בכח הזה אבל לא בבחינת גילוי וכמבואר לעיל שגוף האדם קדמון הזה אינו בערך גילוי כי גוף האדם קדמון הוא הערכת כח כל העולמות בבחינתם בערך המאציל ברוך הוא בבחינת מחשבתו הקדומה ובחינת מחשבתו הקדומה אינו בערך גילוי בעולמות אף על פי כן מכח זה הוא התהוותם של כל העולמות כאשר הם בכחו יתברך אבל אינו בבחינת גילוי כלל ועל בחינה זו נאמר לפניך נגלו כל תעלומות דהיינו כאשר הם לפניו יתברך בבחינת אין סוף אין העולמות בערך שום הסתר לפניו מצד כח השוואתו ברוך הוא ועל בחינת אדם קדמון הזה נאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות וגם מאמר רבותינו זכרונם לברכה כולם נסקרים בסקירה אחת באין הבדל כלל ועל זה מבואר ברעיא מהימנא שהובא לעיל איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה דהיינו שהוא יתברך תופס בכל פרטי העלמין בבחינת כל פרט ואין העלמין תפסין ביה כלל לאיזה מהות:

105

ק״ווגם על זה בא מאמר רבותינו זכרונם לברכה הכל צפוי והרשות נתונה שבכח זה הם כל הפרטים וכל הבחינות מה דהוי ומה דעתיד למהוי מצד כחו הנסתר בבחינת אין סוף אשר אינו בערך גילוי באופן שלא נודע כלל והרשות נתונה מצד התגלות כל העולמות בבחינת בחירה בערך הגילוי כי העיקר שיהיה התגלות כחו זה אפילו בבחינת עולמות בבחינת התגלות גמורה כאשר יתבאר לקמן וזה תלוי בעבודת התחתונים כמבואר לעיל בביאור הבחירה והידיעה ^הגה"ה ב' הגם שהביאור המבואר לעיל בענין הבחירה והידיעה נתבאר על בחינת אריך אנפין שהוא כתר דאצילות כי שם נתבאר שבבחירת האדם תלוי להמשיך כחו הנכלל ברצונו יתברך ובחינה זו הוא דווקא מצד כחו יתברך הנמשך באצילות בבחינת רצון זה כי מצד כחו הנגלה בבחינת כלים דאצילות לקשרם ולייחדם שם תלוי עבודת התחתונים להעלות אתערותא לשם אבל בבחינת אדם קדמון הזה שהוא המאציל ברוך הוא שאינו בערך המשכה כלל שם אין בכח האדם להעלות אתערותא דלתתא כי אם כל ההתעורדות היא בבחינת אצילות דהיינו לבחינת כחו הנמשך בבחינת אצילות אבל ממילא יגיע האתערותא אליו יתברך כאשר יתבאר לקמן לכן בארתי שם על בחינת רצון וכן ביאור הזוהר חדש גם כן ביארתי על זה האופן מזה הטעם אבל בכאן היא הכוונה לבאר כח של כל העולמות שבכח המאציל ברוך הוא כחם בעומק יותר הוא בכח זה אבל כשתעמיק בזה הכל הוא בחינה אחת כי כח רצונו שבאצילות נמשך מבחינת מלכות דאדם קדמון הזה וחסד דעתיק שהוא מלכות דאדם קדמון מתלבש בגלגלתא וגבורה דעתיק במוחא והכל כח אחד להם וכח גילוי האדם קדמון הזה גילויו הוא באצילות בבחינות גילוי זה הכח וביאור דכאן הוא בבחינת כחו הנסתר שלא בבחינת התגלות והבן הטיב וגם יתורץ גם כן קושיא אחת בעץ חיים והיא קושית מהר"י צמח אשר פעם מבואר בעץ חיים כי רגלי אדם קדמון מסתיימין בסוף עשיה ופעם מבואר שרגלי אדם קדמון מסתיימים בחצי עיגולי עתיק שחצי עיגולי עתיק המה בבחינת אצילות דהיינו חציים העליון סובב בבחינת אצילות וחציים התחתון הוא הסובב עולמות התחתונים אך בזה יתורץ כי מצד גילוי הנגלה באצילות בבחינת גילוי מסתיימין שם רגליו שהוא סוף המשכתו בבחינת השוואת הדרגין בבחינת סוף העולמות גילוי זה אינו נגלה כי אם באצילות אבל לא בעולמות התחתונים כידוע ומבואר לעיל אבל בכחו השוה הנסתר שאינו בערך גילוי דהיינו כחו הכולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואתו בכח מחשבתו הקדומה מסתיימין בקרקע העשיה והבן וכן הוא כל האופנים בעץ חיים אשר נראים כסותרים דהיינו בהתלבשות העולמות ובסדרם באופנים שונים והכל לפי הנבחן באיזה אופן הוא מדבר אבל באמת הכל אל מקום אחד הולך: ע"כ הגה"ה ב'

106

ק״זוגם על בחינת אדם קדמון הזה מבואר בזוהר חדש בשיר השירים (דף ב':) כד סליק ברעותא למיברא עלמא אתגלי חד רעותא ונקרא מחשבה סתימא וכליל בהאי מחשבה מה דהוי ומה דיהוי ומההוא מחשבה סליק ברעותא למברי עלמא דהיינו אתגלי חר רעותא הוא בחינת אדם קדמון הזה הנקרא כתר בכלל העולמות ואקרי מחשבה סתימא דהיינו שבבחינת מחשבה כולל כל העולמות מה דהוי ומה דיהוי כמבואר לעיל ומההוא מחשבה סליק ברעותא למברי עלמא שהוא בחינת כתר דאצילות שהוא רצונו יתברך הנמשך באצילות סליק ברעותא הוא מצחא דאדם קדמון הנקרא רצון כי מצד בחינת אין סוף בעצמותו יתברך אינו בערך עלמין מצד כחו שלא בערך עולמות כי אם מצד מחשבתו הקדומה הכולל כל העולמות בכחו מזה סליק ברעותא למברי עלמא שיהיו כל הכחות בהתגלות העולמות וזהו גם כן מאמר רבותינו זכרונם לברכה שהראה לאדם הראשון דור דור ודורשיו מבואר לעיל שהוא על אדם הראשון ובדרך נסתר נרמז על אדם קדמון זה ודי למבין ובאמת שורש אחד להם כאשר יתבאר לקמן:

107

ק״חוהנה כל זה הנדבר הוא שלא בערך גילוי אבל בבחינת גילוי מחשבתו הקדומה מלכותו נעשה עתיק לאצילות וכל האצילות מלביש לזה הגילוי כי אינו מתגלה כי אם בבחינת לבוש אריך וכל האצילות כולו מלביש לבחינת אריך כי בבחינת גילוי אינו בערך גילוי כלל ולכן אינו נגלה בבחינת עולמות בבחינת בריאה:

108

ק״טוהנה עיקר כוונתו בבחינת רצונו הפשוט לגלות שלימותו יתברך אפילו בערך הנגלה לנו בערכינו דייקא דהיינו שיהיה הגילוי בכלי העשיה החומריות דייקא אשר לזה באו כל בחינות הכלים וכל ההמשכות בבחינת אצילות לגלות דווקא בבחינת עשיה גשמיות להיות נגלה כח התחברותו בהם בבחינת יש גמור לא בערך כחו השוה כי אם בערך המתגלה שיהיה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד דייקא בבחינת תחתית העשיה דייקא בבחינתה וכל עיקר הכלים המה בבחינת עשיה דייקא כי בעשיה המה נגלים לכלים גמורים כי ביצירה הוא כח הצטיירות הכלים ובבריאה הוא כח המושכל של הכלים איך ובאיזה אופן יהיו בחינת כלים נגלים השכלתם הוא בבריאה והצטיירותם הוא ביצירה אבל עיקר הכלים המה בעשיה ועל עשיה זה נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה ולא עוד שכל בחינות האצילות נקרא אדם דעשיה מצד זה כאשר מבואר בשער הספירות שהוא ממש אדם דעשיה עיין שם:

109

ק״יובבחינת העשיה זו המה כל הכלים המבואר לעיל ששורשם הוא מבחינת עצמות אין סוף ברוך הוא ולכן נברא אדם כדי לחבר בחינת עשיה ולייחדם ביחודו יתברך ולהמשיך גילוי אלקו"תו בבחינת גילוי גמור אפילו מצד הגילוי בבחינת עשיה כי על בחינת אדם זה נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו כביכול כי כמו שבבחינת מחשבתו הקדומה הנקרא אדם קדמון נכלל כל כח העולמות בכל פרטיהם בכח המאציל ברוך הוא בהשוואה גמורה אבל כח התחברות כל הדרגין הוא בכח השוואתו ברוך הוא ככה הוא שנברא אדם זה התחתון שיהיה בכחו לחבר כל העולמות מצד הגילוי דייקא והכל הוא מצד כחו האין סוף ברוך הוא אשר אינו בערך ידיעה והשגה כלל כל יכול שיהיה התחברותו יתברך אפילו בבחינת גילוי לכן בחינת אדם זה כולל עילאין ותתאין ולכן בכח האדם לעורר ולחבר העולמות ולייחדם אפילו מצד הנגלה באופן שיהיה נגלה אור אין סוף ברוך הוא בבחינת נגלה והכח הזה של כח האין סוף מצד הגילוי ניתן באדם לדמות צורה ליוצרה כמו שאצלו יתברך כל הדרגין בהשוואה אחת כן הוא באדם התחתון יש בבחינתו לחבר אפילו בחינת הצורה הנפעלת בבחינת התגלות כח הכלים להדמותה בהתחברותה בערך הגילוי לכן בכח האדם לייחד כל העולמות דהיינו בהתבוננותו בעיקרא ושרשא דכולא ובכח יחודו יתברך אשר אצלו מתייחדים כל הכלים עם האורות ביחודא חד בבחינת אצילות אשר נקרא יחודא עילאה כן יהיו מתייחדים בבחינת גילוי בכח יחודא תתאה בזה הוא מעורר בחינת המקיף להתחבר עם בחינת הפנימיות אשר כל עיקר הנתגלה בעולמות בבחינת נפרד הוא מצד ההסתרה הגמורה והוא כח הסטרא אחרא שהם המקור להתגלות היש בבחינת נפרד ובחינת הסטרא אחרא מקומה הוא בין מקיף לפנימי ועיקר יניקתה היא מהפנימיות כי בבחינת מקיף אין לה יניקה כי בחינת מקיף רוחה החיצונים כידוע כי בחינת מקיף הוא כחו יתברך מצד עצם רצונו בבחינת הכלים ובחינת מקיף זה הוא מצד כח השוואתו יתברך הנתגלה על הכלים דווקא כמבואר לעיל:

110

קי״אולכן אין להם משם יניקה כי אם מצד פנימיות דהיינו הארה וחיות הנמשך בבחינת חיות הכלים להחיותו בבחינת יש על ידי ההסתרה כי עיקר המכוון היה שיהיה נגלה באופן הכלי דייקא בבחינת חיותה הגם שאור הכלי הוא גם כן נמשך מהמקיף כידוע אך אף על פי כן מצד זה יש להם יניקה ומבדילין בין בחינת המקיף לפנימי לכן נגלה יש גמור ועיקר העבודה להסיר ההסתרה על ידי התעוררותו בבחינת יחודו יתברך על ידי זה מעורר בחינת המקיף להתחבר בבחינת הפנימי להיות עובר הארת יחודו יתברך בבחינת התגלות הכלי וכאשר יתבאר יותר אם ירצה השם בחלק העבודה:

111

קי״בועבודה זו היא על ידי קריאת שמע כי על ידי קריאת שמע הוא התעוררות יחודו מתתא לעילא ומסירת נפשו לדבקה ביחודו יתברך בזה מעורר כח רצונו יתברך בבחינת התקשרות העולמות בבחינת רצון הקדום ומזה ממשיך אור אין סוף ברוך הוא להאיר בנפשו יחודו יתברך על ידי מדת מלכותו יתברך דהיינו כח התחברות אורות עם הכלים שלא יהיו מסתירים הכלים ליחודו יתברך על ידי התגלות רצונו יתברך ועיקר היחוד בעצם נתגלה בבחינת אצילות ומבחינת אצילות עובר הארתו על ידי מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון להמשיך התחברות זה בבחינת הארה בבחינת כליו ממש שיהיה נתפס בהם יחודו יתברך בבחינת הארה ויחוד זה נעשה בתפילה כידוע וזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי שכינתיה היא המתגלה בעולמות בבחינת הסתרה בבחינת גילוי העולמות כנזכר לעיל לחברה עם יחודו יתברך שהוא המשכת עצמותו ברוך הוא להאיר הארת אין סוף ברוך הוא בבחינת הכלים ואז מצד התחברות אורות עם הכלים עיקר ההמשכה היא על ידי הכלים דייקא להיות נגלה יחודו בבחינת כלים גשמים ממש אשר שורשם הוא מצד עצמותו ברוך הוא כמבואר לעיל:

112

קי״גאבל בבחינת נגלה הרי הם הפכים בבחינת נפרדים אבל על ידי בחינת יחוד אשר מאיר בהכלים הארת אור אין סוף ברוך הוא ומתייחד עם הכלים ואחר שנעשה יחוד הזה בבחינת אורות וכלים אז נגלה אין סוף ברוך הוא דייקא מצד הכלים ובזה נגלה יחודו יתברך בבחינת גילוי ממש דהיינו שבארץ הזו הגשמיית נגלה עצמיות רצונו ברוך הוא והוא על ידי התורה והמצות שבהם נגלה עצם רצונו דייקא בכלים דעשיה וכמו שהיה בעת מתן תורה שנאמר וירד הוי"ה על הר סיני דהיינו שהיה התגלות אלקו"תו יתברך בגילוי גמור על הר סיני שהיא עשיה גשמיית וכמאמר הכתוב של נעלך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא המקום דייקא:

113

קי״דוכמאמר רבותינו זכרונם לברכה שהיה הקול יוצא מארבע רוחות העולם דייקא וכמאמר הכתוב וכל העם רואים את הקולות והיה התגלותו יתברך בבחינת עשיה והיה הדיבור נגלה בבחינת קול ממש כמאמר הכתוב מבין שני הכרובים וידבר אליו שהיה נגלה הקול מבין שני הכרובים שהם היו מזהב ובהם היה מתלבש הקול וכן היה בזמן הבית שהיה גילוי שכינתו בקודש הקדשים בבחינת גילוי ממש בארון וכרובים דהיינו מצד התחברות כלי העשיה בשורשם אז נגלה יחודו יתברך אפילו בבחינת הנגלה בבחינת נבראים בבחינת יש גמור וכן כל זמן הבית לא נפסקו נביאים אשר היה הדיבור נגלה עליהם בבחינת גופם ממש על ידי הזדככות גופם ביחודם וביטולם ומסירת נפשם להוי"ה על ידי זה היו מעוררים רצונו יתברך ובחינת רצונו זה הוא רצונו הקדום אשר מכח עצמותו אשר על ידי הרצון הקדום מתחברים הגבול עם למעלה מן הגבול על ידי בחינת רצונו יתברך הנמשך באצילות לייחד אורות וכלים וכל עיקר הרצון הוא כדי שיתגלה אלוקו"תו יתברך ושלימותו דייקא מצד העולמות הנגלים בבחינת בריאה יצירה עשיה וכבר ביארנו לעיל שאפילו בחינת הסתרה שיהיה נגלה ליש גמור הכל הוא כחו בבחינת עצמותו ברוך הוא אשר לפניו היש והאין שוים בכח השוואתו יתברך.

114

קי״הכן יהיה נגלה השוואתו זה אפילו בבחינת הסתר הנבראים כמו שנתיחדו הגבול שהם הכלים עם האורות ונתגלה על ידי הכלים אור אין סוף ממש ביחודא חד כן יהיה נגלה כח התחברות זה אפילו מצד הנבראים בבחינת כלים דעשיה דייקא הנגלים לנו וזהו מצד המקיף על הכלים שהמקיף הוא מצד עצמותו ברוך הוא בכחו הנסתר בבחינת צמצום הכלים כמבואר לעיל ששורש הכלים נלקחים מעצמותו ברוך הוא אז בבחינת התעוררות המקיף נמשך ההתגלות בפנימיות ונתחבר המקיף עם הפנימי ואז מאיר התגלות עצמותו יתברך אפילו בבחינת כלים:

115

קי״ווהנה הגם שהגילוי הזה הוא בחינת הארה כי אינו נגלה כביכול באופן האצילות ממש אשר שם הוא ביחודא חד ממש בבחינת התגלות גמור אבל התגלות זו היא על פי אופן הכלי אבל שורש זה ההארה הוא מצד עצם רצונו לכן כל יכול להתגלות אפילו בבחינת כלי הגבול להיות מאיר הארת אור אין סוף בהם ובחינת גילוי זה נגלה בזמן הבית כשישראל שרויין על אדמתם אבל כעת בבחינת גלות נאמר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא כו' עם כל זה השכינה שורה גם בגלות על ידי התעוררות העבודה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל מי שעוסק בתורה שכינה שרויה עמו וכן בכל מעשה המצות כי אם שאינו נגלה לנו בבחינת התגלות וכן אכל ביה עשרה שכינתא שריא וכן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שורה הקדושה וכן בקריאת שמע ותפלה הארתו מאיר בבחינת התפעלות האדם ביחודו להיות נתפס בבחינת גופו ונפשו יחודו בבחינת הרגשה ממש כל חד וחד לפום שיעודיה דיליה והכל הוא מצד התעוררות הנזכר לעיל אשר מעוררין רצונו הקדום אבל לא נגלה בגילוי גמור כי אם בבחינת סתר המדרגה בבחינת כח נפשו של כל אחד ואחד אבל לא התגלות גמור בבחינת כלים:

116

קי״זועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה משחרב בית המקדש אין הקדוש ברוך הוא שורה אלא בארבע אמות של הלכה בלבד כי בחינת הלכה היא חכמתו ורצונו יתברך ממש הנגלה בבחינת חכמה ורצון ומעשה בעשיה גמורה והתגלות הזה הוא גם כן על ידי עבודת האדם בבחינת יחודו וביטולו ומסירת נפשו מעורר כוחו יתברך שבבחינת הסתרת היש אשר בכוחו בבחינת עצמותו אשר עלה ברצונו הפשוט ובזה מעוררים רצונו יתברך על ידי התורה והמצות אשר על ידי התורה ומצות הוא גילוי עצמותו ברוך הוא ממש כי איהו ורצונו חד כי אם גילוי עצמותו שבהכלים בבחינת תורה ומצות לא נגלה לנו ההתגלות הזאת בגילוי גמור אבל בוודאי באמת הוא התגלות גמור כי אם שנסתרת ממנו מצד שעדיין לא נתבררה הקדושה מתוך הקליפות אשר מצידם היא ההסתרה להבדיל בין התגלות יחודו וכחם עדיין לא נתבטל לגמרי הגם שבעת היחוד מסירים הקליפות שלא יסתירו זהו בכח הארותם ויחודם של כל אחד ואחד שמעוררים יחודו יתברך אבל מצד שעיקר גילוי העולם בבחינת נפרד מצד כוחם הגם שבעת היחוד מעוררים יחודו אבל התעוררות זה הוא בכח אבל לא בבחינת התגלות:

117

קי״חכמאמר הזוהר הקדוש כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי אתייחדת איהי לתתא ברזא דאחד דהיינו שיחוד בחינת שכינה שהיא מלכותו יתברך המתגלית בבחינת יחוד הנבראים בבחינתם בחינת יחודה היא בבחינת הסתר וסוד דהיינו יחודם של ישראל על ידי עבודתם ותורתם הוא בבחינת רזא כי עדיין לא הגיע זמנם של הקליפות לבערם מן העולם והכל הוא בכוונה מאת המאציל ברוך הוא שיהיה יחודו יתברך נגלה אפילו מצד ההיפוך מצד ההסתרה גמורה אפילו בבחינת התגלות הסטרא אחרא יתגלה יחודו יתברך על ידי לאכפייא סטרא אחרא ולהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא דייקא לכן מוכרח להיות כח הסתרה שלא יהיה נגלה יחודו יתברך בבחינת גילוי גמור כי אם היה הגילוי בבחינת יחוד אז לא היה מקום להתגלות הסטרא אחרא והיו מתפרדים כל פועלי און:

118

קי״טולזה הוא סיבת הגלות בשביל הסתרה זו בבחינת סטרא אחרא כדי להוציא בלעם מפיהם על ידי כפיית הסטרא אחרא והפיכתה ועל ידי יסורי הגלות תחת ממשלתם אשר לזה היה כל כוונת בריאות העולם בשביל בירור הזה כמאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא כידוע אשר על כן אינו נגלה יחודו בבחינת התגלות כדי שיהיה נגלה ההיפוך ועל ידי בחינת התגברות נגד ההיפוך בזה מעוררין בחינת המקיף משרשא דכולא אשר מצד התגלות בבחינת פנימיות לא היה ההתעוררות כי אם בבחינת השגה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה בבחינת הארה אבל להעלות מיין נוקבין ואתערותא דלתתא לעצמותו ברוך הוא הרי אינו בערך השגה ואיך יעלו ההתעוררות לשם אשר לית מחשבה תפיסה ביה כלל ועיקר ההתעוררות הוא לאין סוף בעצמו אשר על כן הנשמה כשהיא בגן עדן העליון קודם בואה לגוף אשר שם מאיר הארת אור אין סוף בגילוי וגם המלאכים אשר ביטולם מצד התגלות אורו יתברך עליהם אין מעוררים בביטולם על פי השגה אתערותא דלעילא כי כל ההתעוררות הוא בדומה לו למשל חכם מעורר בחכמתו את הגדול ממנו בחכמה מטעם שהם מסוג אחד אבל מי שאינו בגדר חכמה אין שייך לומר שמעורר חכמתו של החכם אשר אינם בסוג אחד כמו הכפרי לא יעורר בחכמתו ושכלו אשר בערכו את החכם בחכמתו בהשכלות גדולות או החכם באיזה אומנות לא יעורר את החכם בעמקות הפשט ומאחר שאין סוף ברוך הוא אינו בגדר השגה איך יעלה התעוררות הביטול על פי השגה לעצמותו ברוך הוא אשר מושלל מערך השגה בכמה ערכים עד אין קץ אשר אפילו חכמה עילאה נחשבת כעשיה לגביה אבל עיקר ההתעוררות הוא מצד ההיפוך מצד התגברותו נגד ההיפוך אשר מצד ההתגלות נראה העולם ליש גמור בבחינת נפרד בבחינת הסתרת האור אשר אינו נגלה.

119

ק״כיחודו ויש לו רצון ומדות לההיפוך ובכל השכלתו אינו משיג כי אם היש בבחינת נפרד ואף על פי כן מבטל רצונו ומדותיו ומתבונן ביחודו יתברך אשר ביטולו זה אינו בבחינת השגה והביטול הזה במסירת נפש הוא מצד בחינת המקיף של כל אחד ואחד לכן בזה מעורר המקיף שהמקיף גם כן אינו בבחינת השגה בבחינת שרשו לעורר עצמותו ברוך הוא שאינו בערך השגה כלל ובזה יש להם התחברות אור מקיף עם אור פנימי להאיר אור אין סוף בבחינת נפשו אבל לא בהתגלות גמורה מטעם הנזכר לעיל וכידוע שירידת הנשמה בגוף הוא לצורך עליה אשר בגן עדן העליון לא השיגה כי אם בבחינת זיו ואור אבל על ידי בחינת הגוף שהוא בחינת ההסתרה וגם על ידי בחינת כלי הגוף אשר בשרשם הם גדולים מהאור לכן בחינת מקיף הוא על הגוף דייקא לכן על ידי זה מעורר את בחינת המקיף ועל ידי זה נתעלית הנשמה ליבטל ולהדבק בעצמותו ממש ברוך הוא שאינו בבחינת התגלות אבל התעוררות זו היא הכל מתתא לעילא אבל התגלות האתערותא דלעילא בבחינת המשכת מיין דוכרין הוא כעת בגלות בבחינת הסתר:

120

קכ״אולכן מבואר בעץ חיים כי ההתעוררות שעל ידי עבודה שבזמן הגלות הכוונה היא רק להוסיף אורות באצילות דהיינו כי על ידי התעוררות זה מוסיף אור והתגלות בכלים דאצילות דהיינו בכחו יתברך בבחינת חיות העולמות אשר כל התמשכות חיות הנבראים שנתמשך בבחינת הנבראים הוא על ידי הכלים דאצילות שהוא חכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו וכו' שעל פי כלי חכמתו וכוונתו יתברך ממשיך אור אין סוף המשכתו לבחינת חיות והתגלות של העולמות והכלים האיך ובאיזה אופן יהיה ההתמשכות אם לחסד או לגבורה ובאיזה אופן יהיה התגלות יחודו יתברך אשר בשביל זה הכוונה הוא מתמשך להעולמות בבחינת רצונו הפשוט הקדום לכל ההתמשכות ולזה היה מחשבתו הקדומה ומצד מחשבתו הקדומה מתמשך בכלים דאצילות שהם חכמתם של כל הנבראים והתמשכותו בחסד ובגבורה ובכל המדות בכדי שיתגלה אלקו"תו בכל הפרטים:

121

קכ״בוכאשר התחתונים פועלים בכונתו ובחכמתו ובינתו ודעתו וכו' חפצו ורצונו דהיינו על ידי עבודת התחתונים ויחודם בזה מעוררים רצונו יתברך להשפיע בכלים דאצילות שהוא חכמתו ובינתו וכו' תוספות הארה והתגלות יתירה ממקורא דכולא מעצמותו ברוך הוא ונעשה היחוד בתוספות אור דהיינו התחברות אור עם הכלי אשר באמת שורשם הכל הוא מעצמותו ברוך הוא כי אם מצד ההתגלות הכלי אין ערך להאור אבל כשנשלם בהם רצונו יתברך אז נתגלה כח האין סוף בהם בבחינת גילוי ממחשבתו הקדומה אשר בבחינת מחשבתו הקדומה הכל הוא בהשוואה גמורה והשוואתו זה מתגלה גם כן בבחינת חיות כל העולמות שהוא בחינת אצילות ובחינת התגלות זה נקרא הארת עתיק שהוא כח התכללותו יתברך מצד מחשבתו הקדומה בבחינת המאציל ברוך הוא ואז נתגדל בחינת זעיר ונוקבין שהם כח הכלים דאצילות אשר בבחינת כליהם מתמשך בנבראים ומתגדל כליהם ביתר שאת ויתר עז וזהו תוספות אור באצילות אבל בבחינת כלי הנבראים לא נתגלה כח התחברות זה בבחינת גילוי כי אם בבחינת הסתרה אשר לזה אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי שהוא בבחינת רזא דאחד שהגם שבעצם נמשך בהם יחודו אבל לא בבחינת התגלות:

122

קכ״גוכמשל האב המסתיר פניו מבנו וכל העיקר הסתרתו הוא רק בכדי לנסותו ולבחון התדבקותו אליו אם עושה רצון אביו אפילו בבחינת הסתרה ולא עוד שאפילו עומד נגד תאותו של מעשה נערות ונגד ההיפוך ומהפך מדותיו להתדבק לאביו בזה מעורר התקשרות אביו עמו בתוספות התקשרות ונתעוררה אהבתו ביתר שאת אך הגם שנתעוררה האהבה אצלו מתאפק ומסתיר אהבתו ואינו מגלה לבנו בכדי שלא יתגלה לו התקשרות אביו עמו ואף על פי כן יהיה מתעצם להדבק בו ולעשות רצונו אשר עיקר כוונת ההסתרה עד שיתבחן אצלו בכל הפרטים ואופנים אשר עלה בדעתו ומחשבתו לנסותו בזה אז כשנתבחן בכל הפרטים שעלה במחשבת אביו אשר בשביל זה המה ההסתרות אז נתגלה אהבתו והתקשרותו אליו ביתר שאת ויתר עז ומגלה כל ההתקשרות אשר היתה נסתרת אצלו בעת הסתרתו בבחינת התקשרות נפש אחד ובהתאחדות גמורה בלי הסתרה:

123

קכ״דוהנה בעת ההסתרה הגם שמסתיר עצם אהבתו אף על פי כן איזה גילוי מעין עצם אהבתו נגלה ממנו בעת חפצו בהתקשרותו אל אביו ובעת התגברותו נגד ההיפוך וכשעשה רצונו אך הגילוי אינו בהתקשרות והתאחדות גמורה כאשר הוא בפנימיותו כי אם מעין ומעין דמעין בכדי שלא יסתיר על פי התגלותו זה מהות בחינתו בערכו וכדי שיהיה אצלו הבחירה לילך בדרכיו ואף על פי כן יבחור בטוב כו' כן הוא כביכול בזמן הגלות הוא הסתרת גילוי עצמותו ברוך הוא בבחינת יחודו בבחינת עולמות ובחינת התגלות יחודו בישראל הוא הכל בשביל הנסיון גם בשביל לעמוד נגד ההיפוך ולהפכו אשר בשביל זה היה ההסתרה כנזכר לעיל לכן אפילו כשישראל עושין רצונו ומהפכים מדותיהם להדבק אליו אשר בזה מעוררין רצונו ביחודו כביכול אשר במעשיהם ובעבודתם בזה מעוררין כביכול תענוג ורצון בחכמתו ובינתו ודעתו בבחינת התמשכותו בעולמות ונתגדלו ונתרבו אורות בכלי התמשכותו אשר על ידיהם הוא מתקשר בעולמות אבל אינו מגלה כביכול יחודו וחפצו זה בבחינת התגלות גמורה בבחינת עולמות בגילוי גמור.

124

קכ״האך אף על פי כן מאיר הארתו במעין ומעין דמעין והארה זו מאירה בעת התבוננותו של אדם בתפלה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה וגם בעת עסקו בתורה ומצות מאיר בנפש האדם הנותן דעתו ולבו בזה בכוונה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה וגם בזמן הגלות נמצאו יחידי סגולה צדיקים גדולים אשר אצלם הוא הגילוי כמו בזמן הבית אבל לא בכללות העולם כי אם דרך כלל אינו נגלה יחודו יתברך כי אם העולמות נגלים ליש גמור בבחינת הסתרה בכדי שיהיו נגלים ליש ונפרד וישראל על ידי עבודתם ותורתם יהפכו אותם ויתגברו נגד הסטרא אחרא בכל אופני הפרטים ולבררם בכל האופנים אשר היתה כוונתו בבחינת הסתרתו זה ואם היה יחודו נגלה לא היה היש מתגלה בבחינתו והיה מתבטל הסטרא אחרא לגמרי ועדיין לא נתבררו כל פרטי אופני היש אשר עלה במחשבתו הקדומה לכן מוכרח להסתיר גילוי יחודו בכדי שיהיה נגלה בחינת הפירוד עד שיושלם להתברר כל הפרטים אז יעביר רוח הטומאה מן הארץ שהוא כח המפריד שיהיה נגלה היש בבחינת נבדלת ויתקשר ויתייחד עם כל הכלים בהתאחדות גמורה אפילו בבחינת הנבראים באופן שמתגלה ומתייחד בבחינת חכמתו ובינתו שהם כלי האצילות אשר אצלו הם ביחודא חד כן יהיה נגלה אפילו בבחינת כלי הנבראים דהיינו שיהיו כלים דייקא בבחינת נבראים אבל יתיחד עם הכלים ביחודא חד בלי הסתרה דהיינו שעל ידי כלים ישיגו אין סוף ברוך הוא בלי הסתרה כמו שכתוב ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר שממש יתגלה עליהם כבוד הוי"ה בלי הסתר כלל וכמו שכתוב ולא יכנף עוד מוריך שלא יתכסה בכנפיים ומלבושים כי אם עין בעין יראו ואיך יהיה התגלות הזה אשר יהיו שני הפכים כאלו דהיינו שיתגלה אין סוף ברוך הוא אשר אין לתאר אליו כלים וגבול ואף על פי כן לא יתבטלו הכלים למקורם זהו אינו בערך השגה כלל כי זהו התגלות שלימותו יתברך אשר אצלו יתברך הכלים עם האור והגבול עם למעלה מן הגבול בהשוואה ויתגלה כח השוואתו זה בגילוי:

125

קכ״ווזהו מה שכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' כי רגליו הם רגלי אדם קדמון שהוא כח השוואתו יתברך בבחינת מחשבתו הקדומה אפילו בבחינת תחתית הדרגין אפילו בבחינת כלי העשיה דייקא כמבואר לעיל שרגלי אדם קדמון מסתיימין בקרקע העשיה אבל כל זמן שלא נתברר בחינת הגילוי בבחינת הנבראים לא נתגלה כח השוואתו זה אבל אחר הבירור נתגלה כח השוואתו הזה בכל הפרטים אפילו בבחינת עשיה גשמיות והוא בהתגלות רצונו הקדום שהוא עצמותו ברוך הוא שאינו בבחינת המשכה אשר בזה הוא התחברות והשוואות כל הדרגין וכמו שכתוב עין לא ראתה אלקי"ם זולתך יעשה למחכה לו דהיינו כח השוואתו ברוך הוא אשר בכה עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך גילוי כי אם אצלו ברוך הוא יעשה דייקא ודי למבין:

126

קכ״זוהנה על זה האופן היו כל הגליות והגאולות כי הגליות היו בשביל לברר בחינת ההסתרה שהוא בחינת התגלות היש אשר לזה המכוון היה הגלות בבחינת הסתרה דייקא שהיה בבחינת כוונתו יתברך לברר הבחינות ההם ואחר שנשלם הבירור של הבחינות שהיה בכוונתו יתברך היה הגאולה דהיינו גילוי יחודו יתברך בבחינה הזו דהיינו בגלות מצרים היה הגלות בבחינת בינה דהיינו שיתגלה בינה דקדושה על ידי בחינת ההיפוך דייקא שהוא בחינת בינה דקליפה כמו שכתוב יתרון לחכמה מן הסכלות וכו' שעל ידי ההיפוך יהיה התגלות הבנתו יתברך בבחינת אין סוף לכן היה הגלות במצרים בכדי שעל ידי הגלות בבחינת ההיפוך יתגלה בינה דקדושה שהוא הבנת יחודו ואחדותו בעולמות כי מצרים היו בינה דקליפה כידוע:

127

קכ״חוכמו שמבואר בכתבים שהוא הבינה בבחינת ההיפוך אשר לכן היו חרטומים וחכמים במצרים שהבינו כל התגלותו יתברך בעולמות בבחינות הכחות בפרטי הבחינות והיו מבינים הכחות שעל ידיהם הוא הנהגות עולמות אבל כל הבנתם היה דייקא בבחינת יש וכו' שהיו מבינים כל התקשרות העולמות בבחינת כחות נפרדים כי זהו בחינת בינה להבין כל בחינה ובחינה בפרטות ולהבדיל בין בחינה ובחינה ולהבין שורשם אך מצד הסטרא אחרא הבינו זאת דייקא בבחינת הבדל ובבחינת יש דהיינו שהבינו שההתגלות הוא בשביל היש וכו' וישראל על ידי עבודתם היו מבררים בחינת בינה זו דהיינו להבין מקורא ושרשא דכולא איך שהוא אינו בערך העולמות ואף על פי כן נמשך בכל הפרטים בבחינת יחוד לכן אחר צאתם ממצרים נתגלה אליהם כביכול בבחינת כל פרט וזהו מתן תורה כי בתורה הוא גילוי רצונו וחכמתו דייקא בבחינת היש בכל הפרטים כידוע ומבואר במקום אחר:

128

קכ״טולכן כל הגלות היה בכדי לברר בינה דקדושה דייקא מתוך ההיפוך כי יתרון החכמה נגלה דייקא מתוך הסכלות לכן היה הגלות רד"ו שנה נגד מנין יו"ד פעמים אהי"ה כמבואר בעץ חיים שאהי"ה הוא בבינה וגם מבואר בזוהר ובעץ חיים שבעת הגלות היו משוקעים במ"ט שערי טומאה וביציאת מצרים נתבררו מ"ט שערי טומאה ונתגלו מ"ט שערי בינה דקדושה ובעת מתן תורה נתגלה שער הנו"ן אשר ידוע שנו"ן שערים המה הכל מצד הבינה לכן היה הגאולה מסטרא דיובלא שהיא הבינה כמבואר בזוהר ולכן אחר בירור בחינה זו נגלה עליהם יחודו יתברך באופן הבינה: וכן היה בגלות בבל כי עיקר גלות בבל היה לברר שבע מדות שהוא בחינת זעיר אנפין מצד ההיפוך לכן היה הגלות שבעים שנה כידוע שגלות בבל היה בבחינת זעיר אנפין דקליפה אשר הוא בחינת הצלם דקליפה כמו שכתוב אנת הוא רישא דדהבא שנבוכדנאצר היה בחינת חכמה בינה דעת דזעיר אנפין דקליפה וכו' וזעיר אנפין הם בחינות שבע מדות כידוע ליודעי ח"ן ואז אחר התבררות זו היה עלייה שנייה בבית המקדש שני דהיינו התגלות יחודו יתברך עליהם בבחינת המדות לכן לא היה ההתגלות כמו בבית ראשון כי אינו דומה התגלות יחודו כמו שהוא בבינה כמו התגלות היחוד כמו שהוא במדות ולכן פסקה הנבואה בבית שני מישראל כי עיקר הנבואה היא מבינה כי בינה עד הוד אתפשטת ומשם היה יניקת הנביאים מבחינת נצח הוד כי אם היו משתמשין ברוח הקודש ובבת קול כידוע שרוח הוא בזעיר אנפין וגם קול הוא בזעיר אנפין ועיקר גילוי הזעיר אנפין הוא על ידי הנוקבא וביאור הדברים ארוכים מארץ מדה ולקצר אני צריך כי אם לבאר מה שנצרך לעניינינו:

129

ק״לוהנה הגם שההתגלות היה בזמן בית המקדש אף על פי כן לא היה התגלות גמורה בבחינת גילוי יחוד האצילות ממש כי כלי היש בבחינת גילוי בחינתו עדיין במקומו היה עומד כי לא נתבטלו בבחינת חיצוניות הכלים כי אם שביטולם היה בבחינת ביטול היש על פי התבוננות ועל ידי בחינת ביטול המדות אבל עיקר גילוי היש בחיצוניותו לא נתבטל כי עדיין לא נתברר רוח הטומאה לגמרי והיה העולם נראה ליש גמור לכן היה הכל בבחינת גשמיות כי אם שהיו מבטלין ומייחדים אותם בבחינת בינתם ומדותם לאין סוף לכן הגילוי שנגלה עליהם היה גם כן באופן היש בבחינת התלבשות בבחינת היש וגילוי זה עדיין אינו הגילוי בעצם בהתגלות גמור בבחינת גילוי עצמותו ברוך הוא כי אם על ידי התלבשות היש בבחינת הארה אבל עם כל זה בהארה זו היה נגלה יחודו מצד העצם אבל בבחינת העולמות לא נגלה כי אם ההארה מצד ההסתרה כנזכר לעיל לכן היה התגלות הקול בבחינת קול גשמי רק שהיה מתגלה בבחינת היש גם הגילוי שהיה בקודש הקדשים בארון וכפורת וכרובים לא נשתנה בגילוי ממה שהיה דהיינו שהיה מתגלה בזהב גשמי רק שהיה בהם חיות אלק"י ולא שהיה אצלו יתברך שינוי בבחינת התגלותו בבחינת יש כי אצלו יתברך אין מסתיר היש אפילו בבחינת הסתרתו כי אם בבחינת מקבלים לא נגלה עצם יחודו כי אם הארתו שמתלבש בבחינת יש:

130

קל״אוהנה בגלות האחרון הזה עיקר הגלות הוא בבחינת מלכותו יתברך שהיא בחינת נוקבא דאצילות. כי נוקבא דאצילות עיקרה היא בבחינת גילוי גמור בבחינת יש ועיקר הכוונה הוא שיתגלה אין סוף ברוך הוא אפילו בבחינת כלי היש לא בבחינת ביטולו על ידי בינה ומדות אשר מצד הבינה והמדות בבחינת יחוד הרי אין הביטול נגלה מצד מהות היש בעצמו דהיינו שיהיה נגלה אלק"ותו יתברך אפילו מצד גילוי היש כי אם הביטול הוא על ידי התבוננות גדולתו יתברך ויחודו אשר מצד גדולתו יתברך אין היש תופס מהות אבל עיקר הכוונה הוא להיות בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד דהיינו שיהיה הביטול אפילו בבחינת היש שהוא על הארץ מתהת ויהיה הביטול דייקא בבחינת היש. ולכן כל הגלות הוא עיקר מצד אימא תתאה בבחינתה לבדה כי הגם שבכל הגלות היה בחינת אימא תתאה בגליות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה גלו לבבל שכינה עמהם כי כל הבחינות אינם מתגלים כי אם על ידי מלכותו יתברך אבל בגלות בבל היה כביכול בחינת זעיר אנפין גם כן עם בחינת אימא כי היה מאיר יחודו יתברך אפילו בגלות כי אם שאף על פי כן היה בגלות כי שלטה סטרא אחרא בבחינת מדותיו לבלבלם ולבטלם אבל בעת העבודה היה נגלה כביכול יחודו יתברך ולכן נאמר למענכם שולחתי בבלה:

131

קל״באבל בגלות הזה הגלות הוא רק בבחינת אימא תתאה שהיא התגלותו יתברך בבחינת ביטול היש בבחינתו דייקא ועיקר הכוונה הוא שיבורר הגילוי בבחינת היש דייקא והוא הנקרא עול מלכות שמים דהיינו שיהיה הביטול דייקא מצד עול וביטול הרצון אצלו יתברך בלי שום הבנה ומדות הגם שבביטול הזה מוכרח גם כן להיות התבוננות ביחודו יתברך ועל ידי התבוננות יהיו מולידים בחינת ביטול המדות כי באמת לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא לשכינתיה אשר מצד האמיתות הכל הוא ביחודא חד אך אף על פי כן בבחינת גילוי אינו נגלה לכן הביטול על ידי השכל והבנה ועל פי מדות הם גם כן בבחינת התגלות מלכותו מה שאין כן בגליות הנזכרים לעיל היה יכול להתגלות הביטול בעצם אבל התגלות הביטול דכעת אפילו בבחינת הבנה ומדות הוא הכל במעין והארה אבל הכל באופן היש דווקא ומאיר יחודו יתברך באופן היש כי אם ליחידי סגולה גדולי הנפש יכול להיות התגלות העצם אפילו בזמן הזה אבל דרך כלל הוא במעין.

132

קל״גואחר שיתברר היש בבחינת גילוי גמור על ידי עבודתם של ישראל בבחינת נסיונות ובבחינת ביטולם דייקא בבחינת היש ואף על פי כן מבטלין ומוסרין נפשם להוי"ה בעבודתם ותורתם על פי התגלות זו בזה נגלה יותר העצם בבחינת ביטול העצמי מביטול שעל ידי הבנה ומדות כי זה אין חידוש כל כך שהביטול הוא מצד גילוי אחדותו אבל כשהביטול הוא מצד ההסתרה נגלה יותר בחינת ביטול העצם מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין זולתו אפילו בבחינת היש ובזה מעוררין יותר הביטול שלא בבחינת התגלותו בעולמות:

133

קל״דועל זה נאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים דייקא שמדת מלכותו יתברך נקראת אחרית הימים שהוא סוף התגלות מכחו יתברך שהוא התגלותו בבחינת יש גמור אז ושבת עד הוי"ה אלקי"ך ואז כשיתברר היש אפילו מצד הגילוי אז יעביר רוח הטומאה שהוא הסתרת יחודו להתגלות בבחינת יש ונפרד ואז יהיה גילוי יחודו יתברך שלא בבחינת הלבשה כלל כי אם יהיה גילוי גמור דהיינו שיהיה נגלה יחודו יתברך מצד היש בלי הסתרה כלל מצד כחו השוה כמבואר לעיל ואז יתחברו כל הבחינות הכלים עם האור והגבול עם למעלה מן הגבול בהתחברות אחד ואז יהיה אור הלבנה שהיא הגילוי בבחינת היש שהוא מבחינת מלכותו יתברך שנקראת לבנה שמקבלת מן השמש בבחינת גילוי בחינת הארה ואז יהיה הלבנה כאור החמה שהוא קודשא בריך הוא בחינת זעיר אנפין ואז יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד בגילוי גמור ולא ברזא דאחד כאשר עתה וכאשר היה אפילו בזמן הבית שהיה גם כן ברזא כי עדיין לא נגלה יחודו בגילוי גמור ולכן מבואר בזוהר שבימי שלמה המלך עליו השלום הות קיימא סיהרא באשלמותא כי היה הגילוי בבחינת סיהרא שהוא בבחינת מעין ודמיון כי איהי דמיון דכולא כמבואר לעיל כי אם שהגילוי היה בשלימות אבל לעתיד יהיה הגילוי בבחינת חמה שהוא גילוי גמור:

134

קל״הוזהו המבואר בעץ חיים שכל הגלות דכעת הוא לברר מיין נוקבין דבינה ודמלכות אשר עדיין לא נתבררו הגם שמבואר לעיל שבחינת בינה נתבררה בגלות מצרים זהו ההתבוננות שלא בבחינת גילוי כי אם הביטול מצד הבינה בבחינת אין סוף אבל בחינת בינה זו דהיינו להבין שאפילו בבחינת היש הגמור הוא בחינת עצמותו ברוך הוא בלי הסתרה בחינה זו לא נתבררה בבחינת יציאת מצרים כי בבחינת בינה יש שני בחינות הבנה דהיינו הבנה אחת היא לחקור ולהבין מוצאן ושורשן של כל העולמות מאין נתהוו כמו שכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שהוא בחינת לשאלא ולא למנדע ועל ידי בחינת בינה זו נמשך בחינת ביטול העולמות לשרשן. והבנה השנית להבין פעולתם של העולמות בהתגלותם בבחינת יש דהיינו להבין התגלותו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא אפילו בבחינת היש ויהיה הביטול מצד היש אפילו בבחינת גילוי לכן בחינת בינה זו שהיא הבנת הביטול לאין סוף מצד היש דייקא זה לא נתברר ולכן תרין ההי"ן אזלין כחדא אימא וברתא כחדא אזלין כי כל בחינותיהם הם לבטל היש דייקא וביטול היש הוא על ידי העלאת מיין נוקבין כידוע ליודעי ח"ן ובחינות מיין נוקבין אלו לא נתבררו עדיין והבן מאד:

135

קל״ולכן כל היחוד והעבודה דכעת הכוונה הוא להוסיף אורות באצילות ואפילו בבחינת התפילה שהיא בחינת המשכת אלק"ותו בבחינת התגלות מעילא לתתא הוא גם כן הכוונה להמשיך אורות בכלים ולייחדם ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי קודשא בריך הוא נקרא בחינת זעיר אנפין שהוא המשכת עצמותו יתברך הנמשך על ידי כלים דאצילות ושכינתיה הוא בחינת גילוי עצמותו ברוך הוא בבחינת שם שהוא התגלות יחודו יתברך בבחינת המשכתו יתברך בבחינת כלים דאצילות להתגלות בחינת יחודו שבבחינת הכלים בבחינת התגלות אשר על ידי בחינת תפלה מייחדים זה לקודשא בריך הוא שהוא בחינת העצם דהיינו כחו בבחינת כלים מצד עצמותו ברוך הוא כידוע ששם הוי"ה ברוך הוא נקרא שם העצם ושם הוי"ה הוא בזעיר אנפין דהיינו הגם ששם הוי"ה ברוך הוא נקרא מצד הכלים כידוע שאותיותיו מורים על בחינת כלים יו"ד הוא חכמה ה"א בינה וכו' כידוע עם כל זה הכלים עצמם הם מצד עצמותו ברוך הוא:

136

קל״זוהנה הכלים דאצילות הוא הנערך בכחו יתברך כמו למשל מאדם שהוא חכם ומבין בכחו כל זמן שאינו בא לידי גילוי חכמתו הרי החכמה היא בכחו כן הכלים דאצילות שהוא חכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד דאצילות שהם הכלים לגלות אור אין סוף כל זמן שהם אינם בבחינת גילוי הרי הם נערכים בכחו יתברך מצד כחו אבל כשנגלה יחודו יתברך על ידי הכלים אז נגלה המשכתו יתברך שבבחינת כלים האלו והגילוי הזה נקרא שכינתיה דהיינו למשל מאדם שבכח נפשו המתפשטת בגוף יש בה כל המדות כאשר הם אצלו מצד עצמו ובכח חיות נפשו המתפשטת בגופו יש לו שכל ומדות וזהו נקרא עצם אדם ומהותו הממולא מכל אלו הבחינות ויש בו גם כן בכחו בחינת הגילוי דהיינו לגלות חכמתו ומדותיו וההתגלות שעל ידי אותיות מחשבתו ודבורו וכלי המעשה שלו:

137

קל״חוהנה כשיש לו איזה התעוררות רצון וחכמה לההתגלות אז נתגלה כח הגילוי שבנפשו ומתייחד עם כלי הגילוי באופן מהותו בלי שינוי דהיינו שדרך כלל הוא אדם אחד בין מצד עצם חכמתו ומדותיו הכלולים בנפשו בין מצד גילוי חכמתו בכלי הדיבור הכלולים בנפשו נתגלה הכל למהות אחד אבל כשאין לו התעוררות רצון להגילוי אז כלי הגילוי מצד עצמם אין לתאר אותם אל מהות חכמתו ומדותיו הכלולים בבחינת חיותו מצד מהותו ואינו מתייחד עם הגילוי שלו ואינו נגלה ממנו כלום כי אם שנגלה בכלל שהוא אדם ויש בו נפש החיונית המחיה אותו בכלל אבל כליו שמצד ההתגלות המה בטלים וכן אפילו כלים שלו שבבחינת הנפש שהם חכמה ומדות שבכחו גם כן אינם נערכים אצלו בבחינת מהות מאחר שעיקר החכמה ומדות הוא בשביל הגילוי כי לעצם חיותו אין צריך חכמה ומדה כי אם כל החכמה ומדות הכל הם לבחינת הזולת דייקא נמצא כל בחינת החכמה והמדות המה בטלים בלי שום התפשטות ואינו נגלה כי אם הכלי בלי אור המתפשט בהם ממש כמו שנגלו כלי הדבור והמעשה בבחינת גוף לבד מצד שלא נגלה על ידיהם גילוי מהותו כן כל הכלים שמצד נפשו שהם לצורך הגילוי המה נגלים כגופא בלא נשמתא שאינו נגלה אור וחיות העובר בתוך הכלים האלו אבל בדרך כלל חיים כל הכלים מעצם חיות נפשו המתפשט בהם כן הוא בנמשל אשר כל עיקר אצילות הכלים שהם חכמתו ובינתו ודעתו וכו' הוא רק בשביל הגילוי שיהיה נגלה על ידי הכלים האלו יחודו דהיינו על ידי מדת מלכותו יתברך הנקרא שכינתיה ונקרא בחינת דבר הוי"ה שהיא בחינת דיבור כמו שעיקר גילוי חכמתו ומדותיו של האדם גילויים הוא על ידי הדבור כן כביכול גילוי חכמתו ומדותיו יתברך שהמה הכלים לגלות יחודו יתברך התגלותם הוא על ידי בחינת מלכותו יתברך שנקרא דבר הוי"ה:

138

קל״טוהנה גילוי הזה הוא על ידי עבודת התחתונים שעל ידי התעוררותם בביטולם ובמסירת נפשם להוי"ה ובאהבתם ויראתם בהתעוררותם זה הם מעוררים אתערותא דלעילא כביכול להתגלות ולהמשיך יחודו יתברך שבבחינת כלים הם חכמתו ומדותיו יתברך לגלותם בבחינת הנבראים לייחדם אליו ולהתגלות יחודו יתברך אפילו בבחינת העולמות לכן בבחינה זו הם שני בחינות יחוד ואתהדרו לחד דהיינו שבאמת הכל הוא יחוד אחד ושני הבחינות של היחוד שבחינה אחת הוא שמתייחד עם הכלים דאצילות מצד מהות הכלים בעצמם דהיינו שנמשך אור אין סוף בהכלים ומתייחד בהם ביחוד עצום ויחוד השני הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו כביכול שמתייחד עם בחינת הגילוי שבכחו שהוא בחינת דבר הוי"ה דהיינו שיהיה ממשיך בחינת הכלים עם אור אין סוף המתייחד בהם להתגלות עולמות הנבראים וכשתעיין בזה הכל הוא בחינת יחוד אחד כביכול שמצד התעוררות התחתונים שהם בבחינת התגלות העולמות מעוררים כביכול אצלו הגילוי שיהיה נגלה בעולמות והגילוי הוא דייקא על ידי הכלים כי שלא בבחינת כלים אינו בערך התגלות לכן על ידי זה נמשך אור אין סוף ברוך הוא בכלים האלו דהיינו בחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו וכו' בכדי לגלות על ידיהם רצונו יתברך בבחינת התגלות נמצא הכל הוא בחינת יחוד אחד וכל היחוד הזה הוא על ידי רצונו יתברך אשר מצד רצונו יתברך שהוא בחינת כתר דאצילות על ידו הוא כל בחינות היחוד:

139

ק״מאבל חס ושלום כשאין התחתונים מעוררים בהתעוררותם דלתתא אזי כביכול אינם מעוררים ברצונו יתברך להתגלות אלק"ותו יתברך בחינת אין סוף ברוך הוא בבחינת הגילוי לעולמות ואז כביכול אינו מתייחד עם הכלים להמשיך יחודו על ידיהם כמבואר לעיל אשר עיקר הכלים הם בשביל גילוי יחודו יתברך ואז הוא כביכול אינו מתייחד עם שכינתיה שהיא בחינת הגילוי לעולמות נמצא גורמים בזה שני פגמים כביכול בענין המשכותו יתברך לעולמות אחד הוא בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה והשני הוא בבחינת יחוד אורות עם הכלים שגורמים בחינת הסתלקות אורות מהכלים ובחינת הכלים נראים בטלים כגוף בלא נשמה אשר אינו נגלה מהגוף כלום כן אינו נגלה כלום וכמאמר אליהו זכור לטוב וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכידוע ששמהן הם הכלים דאצילות כי שם הוא בחינת הגילוי והכלים הם עיקרם לגילוי וכשאין רצונו יתברך בבחינת הגילוי הרי הכלים אין פועלים כלום וזהו כד אנת תסתלק מנייהו שהוא כתר דאצילות שעל ידו הוא יחודו יתברך בהכלים:

140

קמ״אאבל כשמעוררין רצונו יתברך אז מתחבר אור אין סוף בהבלים ומתייחד בהם על ידי רצונו יתברך וזהו אנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכולהו ועוד זאת שנעשה תוספות אור בהבלים על ידי התגלות חפצו בביבול בבחינת תענוג לגילוי המשכתו יתברך הנגלה מכח השוואתו יתברך שהוא בחינת עתיק כמבואר לעיל מעט ויתבאר עוד לקמן בעזרת השם וכל זה הוא מצד העולמות שהם בבחינת אורות וכלים הם התוספות והגרעון אבל בבחינת חיותו יתברך המחיה את העולמות הוא המחיים בלי הפסק כי חיותם של העולמות שהוא חיות אין סוף ברוך הוא הנמשך בהעולמות לחיות אותם ולקיים אותם הנמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת קו זה לא נפסק אפילו רגע ומצד עצם החיות אין לתאר כל אלו הבחינות כי כל אלו הבחינות הם נאמרים הכל מצד הגילוי מצד בחינת עולמות כמבואר לעיל שאין העולמות תופסים בו לאיזה מהות שיהיה מצד העולמות איזה שינוי אצלו ברוך הוא כי אם מצד הגילוי בבחינת העולמות הם כל השינויים ואם התחתונים מייחדים למטה בעבודתם אזי מעוררים יחודו יתברך בבחינת הכלים ומתייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה ונתגלה פנימיותו על ידי הכלים ואם חס ושלום אין מעוררים רצונו אזי אינו נגלה כי אם חיצוניות הכלים בבחינות חיצוניות ואחוריים כמבואר לעיל:

141

קמ״בוהנה בעת הגלות נאמר נאלמתי דומיה שבחינת שכינתיה הוא הדבור הוא בבחינת אלם שאינו נגלה בעולמות יחודו בגילוי ממש והגם שאפילו בגלות מעוררים יחודו יתברך בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואורות עם הכלים אבל היחוד הזה הוא הכל בבחינת אצילות דהיינו כאשר הם בכחו יתברך שמתייחד בכחו יתברך ונמשך בהתגלות בבחינות הכלים ובבחינת כח הדיבור שהוא הגילוי אבל אלינו לא נגלה בגילוי ממש וכמשל המבואר לעיל מאב עם בנו וגם ממשל מאדם שמעוררים אצלו הגילוי וחפץ מאד לגלות חכמתו לזולתו על ידי הדבור וחפץ לדבר אך מצד איזה טעם ומניעה שיש לו נותן מעצור לרוחו שלא לדבר נמצא בכחו מתייחד עם כח הגילוי שהוא שכינתיה אבל הוא מצד כוונת ההסתר כמבואר לעיל:

142

קמ״גובזה תבין כי המשכת אור עצמותו ברוך הוא בבחינת חיות העולמות הנקרא בשם קו לא נפסק אפילו רגע אחת ואלו היה חס ושלום הסתלקות אור עצמותו ברוך הוא שהוא הקו אפילו רגע אחד היו העולמות בטלים לגמרי והיו כלא היו כי כל עיקר התהוות העולמות וחיותם וקיומם הכל הוא על ידי הקו הזה והוא המבואר בעץ חיים שזיווג אבא ואמא בבחינת חיצוניות שהוא לחיות העולמות לא נפסק אפילו דגע אחד וזיווגייהו תדיר דלא מתפרשין לעלמין דהיינו שתדיר נמשך כחו יתברך בבחינת הבנה להתמשך תמיד בעולמות בבחינת חיותם וקיומם והוא מצד רצונו יתברך להתהוות העולמות נמשך תמיד השכלה והבנה להמשיך אור עצמותו ברוך הוא בבחינת העולמות כמו למשל בהבדל באדם בשר ודם הנמשך לאיזה דבר אשר נמשך חיות נפשו להדבר ההוא לדבר או לעשות מוכרח להיות נמשך תמיד אצלו השכלה והבנה איך להתמשך בהדבור או בהמעשה ואלו לא היה נמשך אצלו השכלה והבנה להיות נמשך להדבור או המעשה לא היה מדבר ועושה כלל כי לא היה נמשך בחיות נפשו להדבור הזה והשכלה והבנה זו נמשך מצד רצונו וחפצו להדבור ועל ידי רצונו והשכלתו והבנתו נמשך חיותו בהדבור והחכמה והבנה המה כלים להמשיך חיות נפשו:

143

קמ״דכן הוא כביכול מצד רצונו יתברך להתגלות עולמות להתמשך בבחינת עולמות בבחינת חיות אור אין סוף בהם מוכרח תמיד להיות נמשך כביכול השכלה והבנה היאך להתמשך ועל ידי בחינת השכלה והבנה זו הנמשך מרצונו ברוך הוא נמשך תדיר אור עצמותו ברוך הוא והמשכתו בעולמות ואלו היה חס ושלום הסתלקות כח השכלתו והבנתו מבחינת חיות העולמות היו העולמות בטלים לגמרי שהם מתגלים על ידי בחינת מלכות שנקראת דבור כידוע:

144

קמ״הוכל זה הוא בבחינת חיות העולמות והתהוותם להיות חיים תמיד בבחינת חיצוניותם אבל עיקר כוונתו יתברך ופנימיות רצונו הוא בשביל לגלות שלימותו בעולמות התחתונים דהיינו שיהיה נגלה שלימותו יתברך על ידי הכלים דייקא מצד הצמצום וההסתרה שהם לגבי דידן בזה יש תוספות או גרעון והמשכת רצונו יתברך והסתלקותו חס ושלום והם פנימיות אבא ואמא אשר אין זיווגייהו תדיר כי פנימיות אבא ואמא עיקרם הם להמשיך ולגלות עיקר כוונתו יתברך מפנימיות רצונו יתברך שהוא עצמותו ברוך הוא ממש אשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו יתברך שאינו בערך המשכה כלל כי בבחינת התגלות העולמות בחיצוניותם הגם שהוא כביכול המהוום ומחיים ומקיימם על ידי המשכת אור עצמותו ברוך הוא ממש אבל בבחינת התמשכות הזאת לא נגלה שלימותו ברוך הוא בהם כי כל העולמות הם רק פרט קטן שבקטנים עד שלא ניתן לשער אפילו כטפה מים אוקיינוס לגבי כח עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך המשכה כלל ולכן נקרא ההמשכה מכחו יתברך בעולמות בבחינת המשכה דקה מן הדקה שהוא בחינת קו וחוט כי לא ניתן להעריך המשכתו יתברך שמצד חיות העולמות לגביה כי אם בשם קו וחוט הגם שהכל הוא המשכת עצמותו ברוך הוא ואצלו אין הבדל כלל כידוע כי אצלו יתברך אין לתאר שום הבדל ושינוי מצד העולמות כי העולמות אין תופסים כלל אצלו אף על פי כן מצד הערכתינו בבחינת התגלות כחו וחיותו יתברך לגבי דידן אין להעריך המשכתו רק בבחינת קו וחוט שהוא המשכה דקה מן הדקה:

145

קמ״ואבל בבחינת התגלותו יתברך מצד הכלים שהוא ההסתרה כמו שהמה נגלים לגבי דידן כאשר נגלה על ידי הכלים יחוד וביטול כל בחינות העולמות אליו יתברך דהיינו כשישראל מבטלים עצמם אליו יתברך ומבטלים העולמות אליו יתברך דייקא מסטרא דתתאין בזה נתגלה שלימותו העצמי אשר אינו בערך המשכה כלל דהיינו שנגלה כחו הנשגב אשר כל יכול כביכול להתגלות אפילו בבחינת כלים שהם בחינות גבולים בבחינת יש ונתגלים ליש גמור בבחינת הסתרה לאור אין סוף הנמשך בהם שהוא בלתי בעל גבול ואף על פי כן יהיה נגלה על ידיהם רצונו יתברך בזה נגלה עצמותו ברוך הוא אשר אינו בערך המשכה אשר קמיה כחשיכה כאורה ממש ואצלו יתברך הגבול ובלתי בעל גבול הכל בהשוואה גמורה על ידי כחו הנשגב והנעלה שרשא דכולא הסובב כל עלמין בהשוואה גמורה:

146

קמ״זוזהו המבואר בעץ חיים שבשורש הכלים הם גבוהים מהאורות כי הכלים שורשם הם מהרשימו ושורש האורות הם מהקו כי שורש הכלים הם מעצמותו ברוך הוא שלא בערך המשכה כי אם מצד רצונו הפשוט אשר הוא דייקא מצד גילוי כח הגבול אשר בכחו בתכלית ההשוואה מצד רצונו לגלות שלימותו נשאר הרשימו הגם שהאור נסתלק שהוא בחינת הצמצום בכדי ליתן מקום להמשכת אור עצמותו ברוך הוא בבחינת חיות העולמות עם כל זאת נשאר רשימו מצד רצונו הקדום ורשימו זה הוא מכח הגבול שבכחו יתברך המשתווה אליו בהשואה גמורה והאורות שהוא חיות העולמות הנמשך מעצמותו ברוך הוא לחיות הכלים האלו הוא מבחינת הקו שהוא המשכת אורו יתברך בבחינות חיות פרטי העולמות בבחינת קו כי אם היה גילוי עצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות לא היה מקום לגילוי עולמות כלל לכן בזה שרש הכלים האלו גבוהים במעלה מן האור:

147

קמ״חוכל זה הוא מצד השורש אבל מצד ההתמשכות בבחינות העולמות הרי אין ערך הכלים להאור כלל וכל חיותם ומציאותם של הכלים הכל הוא מצד אור אין סוף הנמשך בהם לחיותם בלי הפסק כלל ועל ידי בחינת המשכות אורו המה חיים וקיימים ואלו היה הסתלקות האור לא היו נגלים הכלים במציאות כלל וכל מציאות הכלים הם על ידי המשכת הקו וכמבואר בעץ חיים שהקו בירר מהרשימו לצורך הכלים:

148

קמ״טויובן זה על פי משל בהבדל מחכם הנמשך להשפיע להמקבל שבערך ההמשכה מחיות נפשו להמקבל אשר אינו בערכו הרי אין לתאר המשכה זו אצל החכם המשפיע כי אם פרט קטן מכח נפשו כי בכח נפשו להתמשך בכמה מיני אופני השכלות והשפעות אבל בכדי להסבירה להמקבל בערך שכלו מעצם חכמתו מוכרח להמציא משלים ואופני הסברים בכדי שעל ידי הסבר זה יסביר באופן המקבל ועל ידי ההתחברות לחכמת המקבל להשפיע אליו נמשך בחיות נפשו בההסבר הזה ומשפיע אליו מעצם חיות נפשו:

149

ק״נוהנה כבר מבואר לעיל כי כל אשר חכם יותר יכול להמשיל משלים יותר נמצא שורש כליו שהם ההסבר הם גבוהים מערך המשכתו בחיות נפשו להמקבל כי ההמשכה בחיות נפשו הוא רק בערך המקבל אבל ההסבר הוא מעצם חכמתו שעל ידי עצם חכמתו אשר נגלו אליו כל הבחינות בעצם ושורש אחד יכול להמשיך ולהסביר באופן המקבל אבל אף על פי כן אם לא יומשך אל המקבל בחיות נפשו הרי לא יומשך מאתו שום התגלות להמקבל ואלו היה מסתלק המשכתו להמקבל לא היה נגלה מהשפעתו שום בחינה כלל:

150

קנ״אכן הוא כביכול בערך המשכתו יתברך לעולמות הרי נקרא המשכה זו בשם קו וחוט מצד שאין להעריך העולמות לגבי כחו יתברך כי אם פרט קטן שבקטנים כנזכר לעיל אך מצד שעיקר רצונו יתברך לגלות שלימותו בבחינת עצמותו ברוך הוא מזה נמשכו כלים איך לגלות שלימותו יתברך על ידי הכלים האלו להיות נגלה גילוי עצמותו ברוך הוא דייקא בהעולמות ושיהיה עלמא תתאה כגוונא דעלמא דלעילא ושורש הכלים האלו הם מכח עצמותו ברוך הוא אשר אצלו כח הגבול עם למעלה מן הגבול בהשוואה גמורה לכן כל יכול להסתיר בבחינת הסתרה ודמיון במעין בבחינת בריאה יצירה עשיה שנקראים משלים מעין כח השוואתו כנזכר לעיל. אך כל הכלים האלו התהוותם הם על ידי המשכת עצמותו ברוך הוא בהעולמות.

151

קנ״בומצד התמשכות אור אין סוף ברוך הוא כביכול מברר בבחינת המשכתו ברוך הוא מכח הרשימו כנזכר לעיל שהוא מצד עצמותו ברוך הוא איך להתמשך ובאיזה אופן וכל זה הוא בבחינת התמשכותו יתברך שמתמשך על ידי בחינת הכלים האלו אבל אם היה חס ושלום הסתלקות המשכות אור עצמותו ברוך הוא מהעולמות הרי לא היו העולמות במציאות כלל ולא היו מתהוים הכלים כלל לאיזה מציאות כי הכלים המה נגלים על ידי המשכתו יתברך בהעולמות אז נתהוו הכלים דהיינו חכמה ובינה וכו' באיזה אופן יהיה המשכתו בעולמות ומצד בחינת המשכתו יתברך הנקרא בשם קו נתגלו הכלים מכח עצמותו ברוך הוא איך להמשיך אורו יתברך ובאיזה אופן ואיך להסתיר המשכתו יתברך על ידי הכלים האלו.

152

קנ״גוהנה הכלים בהתגלותם בבחינת חיצוניות הרי אין הכלים תופסים לאיזה מהות לגבי האור ונערכים לגבי דידן כגופא לגבי נשמתא שהוא חיותו יתברך ואורו וכל התהוותם וחיותם הכל הוא על ידי האור ולגבי המשכת עצמותו ברוך הוא בהם הרי הם כלא נחשבו ואין תופסים בו כלל אבל בהתגלות פנימיות כוונתו יתברך וכחו יתברך שבהכלים שהוא על ידי עבודת התחתונים שיהיה נגלה שלימותו יתברך דייקא בבחינת היש בזה נגלה כח עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן ההמשכה כי אם כחו לבדו יתברך ואז הוא תוספות אור בהכלים מערך גילוי המשכת אורו יתברך בבחינת הכלים כי גילוי זה הוא מכח עצמותו ברוך הוא אבל עם כל זה התהוות הכלים ומציאותם וחיותם הכל הוא על ידי אור המשכתו יתברך בבחינת חיות דוקא ולכן אל יטעו המעיינים בעץ חיים בשורשם של הכלים אשר גדלה מעלתם מן האור אשר יהיה להם איזה חיות וקיום בלתי האור שהוא המשכתו יתברך חס ושלום להעלות על הדעת כי אם כן אתה מסלק חס ושלום המשכות עצמותו ברוך הוא מן הכלים ויכולים לחיות בלתי המשכת חיותו ברוך הוא חס מלדבר ומלהרהר חס ושלום כי אם היה מסתלק אור המשכתו אפילו רגע מן העולמות כל הכלים והעולמות מצד חיצוניות בטלים ממש לגבי אור עצמותו ברוך הוא ואין להם מציאות כלל בלעדו כי אם בבחינת המשכת אורו יתברך וחיותו המה כלים איך להמשיך אורו יתברך ובהתגלות פנימיות כוונתו מצד הכלים בזה נגלה עצמותו ברוך הוא שלא בערך המשכה ודי למבין והבן היטב:

153

Today's Learning

שערי היחוד ואמונה, שער רביעיSha'arei HaYichud VeEmunah, Fourth Gate