שערי היחוד ואמונה, פתח דברSha'arei HaYichud VeEmunah, Preface

א׳פתח דברי יאיר בהתנצלות על החיבור הזה אשר חברתי מה ראיתי על ככה ומה הגיע אלי לחבר חיבור כזה לגלות דברים אשר הסתירום החכמים חכמי הקבלה האלק"ית במתק לשונם הקדוש הנאמרים בדברי חידות ומי אנכי אשר מלאתי ידי לקרבה אל המלאכה הגדולה הזאת לגשת אל הקודש פנימה לגלות הטמון ונעלם:

ב׳הנה טרם אחלה לדבר ראשית דברי יהיו לבאר אדני הקבלה על מה הוטבעו ותועלתה ופעולתה וידיעתה למה היא נצרכת אלינו:

ג׳כי הנה מודעת זאת האזהרות שהזהירו בעלי המקובלים הראשונים והאחרונים על ידיעת הקבלה ובפרט בזוהר הקדוש ובתקונים והפלגתם שהפליגו במעלת בחינת ידיעה הזאת: והטעם הוא היות שידוע שכל עיקר פינת ויסוד שורש העבודה ועסק התורה והמצות הוא בשביל לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכל עיקר היחוד הוא על ידי הידיעה כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ונאמר דע את אלק"י אביך ועבדהו ונאמר השכל וידוע אותי ונאמר הלא היא הדעת אותי ובלי ידיעת שמו יתברך לא ישוער יחודו יתברך ואיך ובאיזה אופן תהיה הידיעה אשר הוא יתברך אינו בערך השגה וידיעה כלל לזה באה עיקר הקבלה איך למנדע ליה ואיך ובאיזה אופן יגיע היחוד אלינו אשר בשכל אנושי לא יוחקר יחודו יתברך בעולמות הנגלים ליש ונפרדים כי אם על ידי הקבלה האמיתית שהיא למעלה מן השכל אנושי אשר לכן נקראת קבלה שהשכלת יחודו יתברך היא מקובלת מפה אל פה עד למשה רבינו עליו השלום מסיני או על פי גילוי אליהו זכור לטוב:

ד׳ולכן מבואר בזוהר הקדוש ראשיתא הוא למנדע ליה וכל מאן דלא אשתדל למנדע ליה טב ליה דלא יתברי בעלמא וכל מאן דאזיל בלא ידיעא מפקין ליה מכל תדעין דלעילא וכאשר מלא מזה בתיקונים להזהיר על השתדלות ידיעת שמו יתברך שהוא הקבלה כמו מאמר התיקונים (תיקון ארבעים ותלת) על פסוק ונהר יחרב ויבש וההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה צווחין בנין לתתא ביחודא ואומרים שמע ישראל ואין קול ואין עונה וכו' והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא וכו' דגרים דלא ישתדלון בהון וכו' בודאי כאלו הוא יסלק ההוא נביעו מההוא נהר וכו' וי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא וכו' דאתחשיב ליה כאלו אחזר עלמא לתוהו ובוהו וכו' גם מאמר התיקונים המובא בהקדמת העץ חיים על פסוק ורוח אלקי"ם מרחפת על פני המים עיין שם וכמאמר הגה"ה דספרא דצניעותא במאמר המתחיל דבר אחר ישרצו המים כלומר כד מרחשין בשפוותיה פתגמי צלותא בזכותא ובנקיות רעתיא ובמיא הוה רחיש נפשא חייתא וכד בעי בר נש לסדרא צלותיה למאריה ושפוותיה מרחשן בהאי גוונא מתתא לעילא לסלקא יקרא דמאריה לאתר דשקיו דעמיקו דבירא נגיד ונפיק לבתר ינגיד לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיא דנחלא לכל דרגא ודרגא וכו' לקשרא קשרא בכלא קשרא דכוונה דמהימנותא וכו' ושאלתא דאית לבר נש לשאלא ממאריה הן מסודרות בתשע גוונין אית באלפא ביתא ואית באדכר מכילוהי דקודשא בריך הוא אית בשמהן יקירין דקודשא בריך הוא וכו' אית בעשר ספירן כו': ועילא מנהון מאן דידע לתקן תיקונין דמאריה כדקא יאות ואית בידיעה סלקא מתתא לעילא ואית מאן דידע להמשיך שיפעא מעילא לתתא וכו' ואי מכוון בכל חד וחד מתשע גוונין כדקא יאות דא הוא בר נש דאוקיר לשמא דמאריה לשמא קדישא ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד וכו' אף על פי דלא קרי כל צורכיה כיון דזכי לאשגחא ידיעת מאריה וכו' ומאי ובוזי יקלו דא הוא מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דאצטריך ולאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אתברי בעלמא עיין שם כל המאמר:

ה׳וכמה מאמרים בזוהר הקדוש ובתיקונים וברעיא מהימנא אשר עצמו מספר המפליגים במעלת הידיעה ומזהירים באזהרות גדולות על ההיפך: ולא רציתי לבאר בלשונם הקדוש שלא יתארך עלינו הדבור: אך המעיין בזוהר ובתיקונים ימצא הכל כתוב וקצת מאמרים כבר הביאום בעלי המחברים ספרי הקבלה הקדושים בהקדמותיהם ובפרט הקדוש מהרמ"ק זכרונו לברכה אשר חיבר על זה ספר מיוחד הנקרא אור נערב אשר שם מבאר בראיות ברורות וחזקות על ההכרח העצום בידיעת הקבלה וכמבואר גם כן בהקדמת עץ חיים ובהקדמת ספר עמק המלך ועוד כמה ספרי מקובלים וכולם מתנבאים בסגנון אחד להזהיר על השתדלות ידיעת הקבלה:

ו׳והנה פעמים רבות מבואר בזוהר בהיפך דהיינו עונש המגלה רזין כמו וי ליה למאן דמגלה רזין ומאן דמגלה רזין הוא הולך רכיל מגלה סוד ומילין לא אתגליין אלא ביננא ולאו כל מוחא סביל דא ועוד כמה מאמרים בזוהר הקדוש שמזהיר מאד על גילוי סודות הקבלה שלא לגלות כי אם ליחידי סגולה ולכן ציוה רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום שלא יכתוב דבריו כי אם רבי אבא שיודע להסתיר הדברים:

ז׳והנה המאמרים נראים כסותרים זה את זה כי ממאמרים המזהירים על הידיעה משמע שחובה זו היא על כל ישראל לאשתדלא למנדע ליה עד שקורא עליו וי ליה מאן דלא כו' וטב ליה דלא אברי וכאלו אחזר עלמא לתהו ובהו וקורא עליו המקרא ובוזי יקלו כו' וממאמרים המזהירים על גילוי הסודות משמע שאין לגלות כי אם ליחידי סגולה מאן דעאל ונפיק וכדומה לזה אשר הם מבני עליה שהם מועטים:

ח׳וכי כל אשר אינו מבני עליה יקרא עליו ובוזי הלא מקרא מלא דיבר הכתוב ואתם הדבקים בהוי"ה אלקיכ"ם ונאמר ומי גוי גדול אשר לו אלקי"ם קרובים אליו: ורק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ועמך כולם צדיקים אשר כל הפסוקים האלו נאמרים על כלל ישראל ובכלל ישראל יש מדרגות לאין מספר צדיקים ובינונים וכו' ובצדיקים עצמם יש מדרגות לאין מספר וכמבואר בתיקונים על בחינות הנשמות אשר אית מאן דתליין בידין ואית מאן דתליין ברגלין וכו' והרבי שמעון בר יוחאי זכרונו לברכה אמר בעצמו (במסכת סוכה מ"ה:) ראיתי בני עליה והם מועטים ואם כן איך אמר וי ליה ובוזי כו' על כלל ישראל אשר לא זכו להיות מבני עליה שישיגו סודות התורה האמיתים וכו' וכי בשביל שאינם מבני עליה יקראו בוזים חס ושלום:

ט׳אך הענין כאשר שמעתי ממורי נשמתו עדן שבבחינת ידיעה עצמה יש שני בחינות והוא על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה כי יש חכמה שקודמת ליראה ויש חכמה שקדם לה היראה דהיינו החכמה והידיעה שקודם ליראה הוא הידיעה הנצרכת לעבודה להוליד מבינתו אהבת הוי"ה ויראה הפנימית ודביקות וכו' והיא ידיעת יחודו יתברך בעולמות על פי סדר ההשתלשלות דהיינו לידע מציאותו יתברך בעולמות אבל מהותו לא נודע ואשר הוא רם ונשגב מכל הרעיונות ופשוט בתכלית הפשיטות ומושלל מערך העולמות בתכלית השלילה ואף על פי כן הוא נמצא בכל העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין ומתקשר בקישור נפלא לקשרא קשרא בכולא כמבואר בספרא דצניעותא הנזכר לעיל בהאי גוונא מתתא לעילא לסלקא יקרא דמאריה לאתר וכו' לבתר נגיד מן כו' ולידע ולהבין יחודו יתברך בעולמות בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום וכמו שהיה לבדו מקודם שנבראו העולמות כן הוא יתברך לבדו אחר בריאת העולמות וכל העולמות אין תופסים בו יתברך כלל לאיזה מהות נבדל חס ושלום ולא משתנה ולא מתרבה בהם ואין העולמות חס ושלום דבר נוסף עליו:

י׳וזה האופן לא יושג כי אם על פי ידיעת הצמצומים וההתלבשות ובחינת דרגין ואיך הם סדר השתלשלות הדרגין ואצילות הספירות ויחודם האמיתי אליו אשר היא ידיעת הקבלה וכמו שכתוב והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו: כמו שהסולם הזה הוא מחבר התחתון עם העליון וגם יש בו שליבות ומדרגות זו למעלה מזו ועל ידי השליבות ומדרגות יוכל העולה לעלות למעלה והיורד יוכל לירד למטה כן הוא כביכול התקשרות עולמות עליונים עם עולמות תחתונים שהוא בחינת השפעתו יתברך למעלה מן הגבול הנקרא שמים עם בחינת התחתון שהוא בחינת הגבול והיש הוא על ידי התקשרותו יתברך בבחינת פלא: וההתקשרות זו נקרא בחינת יסוד כמו שכתוב כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא מצד כחו הפלא כי בחינת היסוד עולה עד הכתר כידוע ליודעי ח"ן והוא הסולם ובחינת ההתקשרות הזה הוא על ידי בחינת דרגין דהיינו בחינת צמצומו יתברך בהמשכות העולמות בבחינות עד אין קץ עד שיעלה העולה על ידי התקשרות זה ועל ידי בחינת הדרגין שהם חכמה בינה דעת ומדות של כל עולם ועולם שהוא על ידי החכמה והבינה שהוא התבוננות יחודו יתברך מצד העולמות ממטה למעלה וחכמה בינה דעת ומדות של כל עולם הם השליבות והדרגין וכן להמשיך אלקו"תו יתברך בעולמות תחתונים מעילא לתתא הוא הכל על ידי בחינת הדרגין האלו וכאשר מתקשרים כל הדרגין באופן שיתגלה קישורו ויחודו יתברך בעולמות ונעשים כלים לקבל אור יחודו יתברך אז נאמר והנה הוי"ה נצב עליו ועל ידי זה נגלה עצמותו ברוך הוא אשר אין עוד מלבדו: ונצב הוא לשון חיזוק וממשלה כמבואר בזוהר שהוא לשון נצב מלך:

י״אוכל הידיעה זו הוא בכדי שעל ידי התבוננות הידיעה זו תתפעל הנפש באהבת הוי"ה ויראתו יתברך והוא להתבונן ביחודו יתברך כדי שמההתבוננות הלזו יגיע אליו האהבה והיראה והדביקות אליו יתברך ובלתי ידיעת יחודו יתברך לא תשוער האהבה ודביקות כי בחינת אהבה אין לתאר כי אם על ידיעת המהות והכרתו אשר על ידי האהבה מתחבר עם מהות הידוע לו ודביקות גם כן מכל שכן שלא תתואר כי אם התדבקות גמור דהיינו ששני מהותים מתדבקים יחד ונעשים לאחדים: והנה איך יהיה שייך בחינת אהבה אליו יתברך אשר לא נודע מהותו כלל ואינו מושג בשום השגה בעולם ומכל שכן איך יפול שם הדביקות על דבר אשר הוא רחוק ממחשבה ותפיסא כלל ואדרבה שהם בחינות מנגדים שהוא יתברך בלתי בעל גבול והעולמות והאדם הם בעלי גבולים:

י״בגם יראה פנימית גם כן שהוא להתבושש מגדולתו יתברך אינו שייך לומר כי אם על דבר הנגלה אליו כמו למשל מי שעומד לפני המלך ורואה גדולתו אזי מתבושש ממנו עד שיתבטל ממש ממהותו אבל מי שאינו רואה את המלך כי אם על פי השמועה אין נופל שם בושה וביטול עליו כי אם שירא מעונשיו ומגזירותיו אבל בחינת הבושה והביטול ממש ממהותו לא תגיע אליו כשהמלך רחוק ממנו:

י״גודבר זה מובן לכל בן דעה. ולכן יראה הוא אותיות ראיה לכן לא תגיע אל האדם יראה פנימיות להתבושש מגדולתו יתברך ולהבטל אליו יתברך ממש ממהותו כי אם על ידי הבנת יחודו יתברך בהעולמות אשר אין עוד מלבדו וכולא ממש כלא חשיבא לגביה יתברך ואין דבר נמצא זולתו ואשר כל העולמות אינו דבר נבדל ממהותו חס ושלום אז תיפול עליו אימה ופחד להתבושש מגדולתו יתברך ולבטל היש שלו אשר מצד הנגלה נגלה ליש ודבר נפרד ולהכלל ביחודו על ידי התבוננות ביחודו יתברך: אבל בהתבוננות סתם שכל העולמות בטלים אליו דהיינו שלא בבחינת הבנת יחוד של העולמות הרי העולמות נגלים ליש ודבר רק שמאמין שהם בטלים למאמרו בדרך אמונה ועל פי מאמר הכתוב וכמצבייה עביד בחיל שמיא ועצמותו ברוך הוא הוא רחוק מהשגתו ואין היראה זו כי אם בבחינת חיצוניות לפחד ממנו יתברך רק מצד ממשלתו יתברך אבל הוא אינו בבחינת הבושה וביטול היש שלו ממש כי בחינת הבושה וביטול גמור לא תגיע כי אם מצד בחינת הקירוב בבחינת ראיה ממש כמשל הנזכר לעיל ובבחינת הקירוב בבחינת ראייה ממש הוא רק מצד הבנת יחודו יתברך בבחינת עולמות דהיינו שאינו רואה בכל הנפעלים בעולמות דבר ומהות בלעדו חס ושלום רק שהכל הוא עצמותו ברוך הוא ונודע ממש מצד פעולותיו אבל בלא הבנת יחודו יתברך בהעולמות הגם שמאמין שמלא כל הארץ כבודו הרי העולמות נראים לגשמיים ממש והקדוש ברוך הוא הוא מושלל מערך הגשם עד אין קץ הרי אם יבין שמלא כל הארץ כבודו כפשוטו הרי הוא מתארו חס ושלום לגשם ובבחינת שינוי ופירוד אשר מצד חקירה זו נטו המחקרים מדרך היחוד והאמונה באמרם אם עצמותו נמשך בעולם הרי עצמותו נתגשם חס ושלום ואם לא הרי העולם דבר שחוץ ממנו חס ושלום:

י״דאבל על ידי היחוד על פי הקבלה יובן דוקא שעצמותו ברוך הוא דוקא נמשך בעולמות ואף על פי כן לא נשתנה חס ושלום ומהתבוננות זו להגיע יראה אמיתית ובושה גדולה מעצמותו ברוך הוא דווקא הנמשך בעולמות אבל אף על פי כן יכול להגיע ליראה על ידי האמונה מצד גדולתו אבל היראה הזאת נקרא יראה חצונית כמשל שירא מהמלך מצד הממשלה:

ט״ווכן הוא באהבה והדביקות כמבואר בזוהר כי בחינת האהבה הוא התדבקות רוחא ברוחא ולכן יש ארבע אותיות בתיבת אהבה כמבואר שם וכמבואר בזוהר פרשת תרומה על פסוק ישקני ואינון אתוון דשמא קדישא תלי בהו ועלאי ותתאין וכו' ומאן אינון אהבה ואינון רתיכא עלאה ואינון חברותא ודביקותא ושלימותא דכולא אלין אתוון ארבע רוחין ואינון רוחין דרחימו וחדוה וכו' וארבע רוחין אינון בנשיקה כל חד וחד כלול בחבריה וכד האי רוחא כלול באחרא וההוא אחרא כלול בהאי אתעבידו תרין רוחין כחדא וכד מתחברין בדביקו חד אינון ארבע בשלימו: עיין שם כל המאמר אשר מורה על מדת האהבה שהוא התכללות ממש בהתחברות עצום ביחוד ממש וגם דביקות הוא התדבקות ממש כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ואתם הדבקים בהוי"ה דבקים ממש וכמאמר הזוהר ישראל אחידין בשמיה ממש ואתאחדן בגופא דמלכא ואינון אחידין ביה ממש כאשר תמצא לשונות אלו בזוהר הקדוש בכמה מקומות אשר רבו מלספור ולכן קדמה שמע לואהבת דהיינו שעל ידי התבוננות באחד יגיע לואהבת^הגה"ה והנה הגם שיכול העובד לעבוד עבודתו על פי בחינת אמונה ולדבקה בו על ידי אהבה ויראה טבעית והיא גם כן נקראת עבודה תמה וכמבואר בספר הקדוש ליקוטי אמרים של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן עם כל זה יש יתרון מעלת העבודה באהבה ויראה הבאה על ידי התבונה והדעת ביחודו יתברך על העבודה על ידי אהבה ויראה הטבעית הבאה על ידי האמונה מצד האהבה המוסתרת שבנפשו כיתרון מעלת מדבר על בחינת החי כמבואר שם: ועל זה ניתן חכמה ובינה באדם כדי להבין על ידי חכמה ובינה ודעת יחודו יתברך ולהתקשר ביחודו יתברך על ידי עבודתו בקריאת שמע ותפלה ובעסק התורה ועשיית מצותיו יתברך: אך עם כל זה העבודה שעל ידי אהבה ויראה טבעית גם היא נקראת עבודה דהיינו אם האדם אינו יכול להתבונן ביחודו יתברך להוליד מבינתו אהבה ויראה הן באדם אחד עצמו לא כל העיתים שוות כי האדם הוא עולה ויורד יש עת שיכול להעמיק דעתו בהתבוננות ביחודו יתברך ולהתפעל בנפשו באהבה ויראה ודביקות האמיתי. ויש עת שאינו יכול להעמיק דעתו בתבונה ודעת והן מצד חלוקים והבדלים הנמצאים מצד שורש נשמתם של כל אחד ואחד אשר יש נשמות שיוכלו להשיג יחודו יתברך על ידי הבינה והדעת שנמשך בהם מצד שרש נשמתו ויש נשמות שאינם יכולים להשיג יחודו יתברך על ידי הבינה ודעת כי אם על ידי התבוננות בכלל על ידי האמונה אשר הוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין: ועל ידי זה מתעורר אצלם אהבה ויראה הטבעית ויהיה עבודתם לפי בחינתם כמו שכתוב גם מזה אל תנח ידיך וגם היא נקראת עבודה כידוע שיש נשמות מצד בחינת בריאה עבודתם הם על ידי דחילו ורחימו שכליים ויש נשמות מצד בחינת יצירה שבבחינת יצירה נקראים חיות מצד שביטולם הוא בחינת טבעית כמבואר בתניא ועבודתם הוא על ידי דחילו ורחימו טבעים: ויש נשמות הנמשכים מבחינת עשיה עבודתם הוא על פי קבלת עול מלכות שמים בלבד שלא בהתעוררות אהבה ויראה כמו בבחינת טבעית בעשיית המצות בבהינת סור מרע ועשה טוב אבל עם כל זה האדם מחוייב הוא להשתדל לעבוד עבודתו זו בהתבוננות בבחינת העמקת הדעת ביחודו יתברך: אך אם לא יכול להגיע למדה זו הן מצד העת והן מצד שורש נשמתו יהיה עבודתו על פי יראה ואהבה טבעית או על פי אמונה סתם: ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל אדם יאמר לנפשו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב ועל זה אמרו לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה וכמו ששמעתי ממורי ורבי נשמתו עדן שקיבל מרבו ורבו מרבו שדורות האלו שהם בחינת עקביים הם משונים מדורות הראשונים כי בדורות הראשונים היה כל אחד מכיר בחינתו בעבודתו כי היה בחינת חילוק והבדל גמור נגלה בבחינתם מצד שורש נשמותיהם אשר נשמות שהם מבחינת בריאה היו מובדלים בבחינתם בבחינת הבדל גמור מנשמות הנמשכים מבחינת יצירה ונשמות שהיו מבחינת בריאה הם היו רבנן ותלמידיהם ונשמות שהיו מבחינת היצירה היו עוסקים במשא ומתן והם היו תמכין דאורייתא ונשמות הבאים מעשיה היו עמי הארץ גמורים אבל בדורות האלו באים הנשמות מעורבים בבחינותיהם אשר בכל בחינת נשמה יכול להיות כל בחינות האלו בערבוביא ולכן עבודתם גם כן הוא שלא בבחינת סדר פעם יכול להתבונן ביחודו ופעם אינו יכול וכו' אשר על כן מוכרח האדם לבחון בנפשו בכל האופנים ואם לא תגיע אליו הבחינה הזאת יעבוד עבודתו באופן השני. אשר על כן עיקר העבודה הוא דוקא על ידי התבוננות היחוד ועל ידי זה מייחדים קודשא בריך ושכינתיה אשר הקדוש ברוך הוא נקרא עצמותו יתברך ושכינתיה הוא הגילוי בעולמות אשר שוכן בתוכם יתברך אשר מצד הגילוי המה ממש שני הפכים כי עצמותו ברוך הוא אינו בערך גבול ואינו בערך השגה כלל והעולמות נראים לגבולים נפרדים כו' אך על ידי עבודת ישראל ובחינת יחודם מייחדים כביכול קודשא בריך הוא ושכינתיה וכאשר יבואר דברים אלו בשערי החיבור הזה ובפרט בחלק העבודה והידיעה זו היא קודמת ליראה כי על ידי ידיעה יגיע ליראה אמיתית ועליו אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם אין חכמה אין יראה וכמבואר בתיקונים בהקדמה (דף ו' ע"א) בגין דאיהי יראה דנפקא מגו תורה וכו' דאי לא ינדע מאן דברא ליה וברא אורייתא איך דחיל ליה וינטר פקודוי ובגין דא אמר דוד לשלמה בנו דע את אלק"י אביך ועבדיהו כו' ועל הידיעה הזאת באו כל האזהרות של הזוהר הקדוש והתיקונים וכל גדולי המקובלים ובחינת השתדלות ידיעה זו היא חובה על כל אדם מישראל ואין כל אדם יכול ליפטר ממנה וכל אחד ואחד מישראל מוכרח לאשתדלא למנדע ליה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ובחינה השניה שבידיעה הוא ידיעת השמות ויחודם זה בזה וצרופיהם וצרופי צרופיהם והשתלבות הדרגין ולהשתמש בהיכלות וידיעת סוד שם המפורש וידיעת מעשה מרכבה וידיעת פרטי כוונת התפילה בכל תיבה ותיבה וצרופי אותיותיהם וליכלל נפשו עמהם לעלות על ידי הכוונות בעולמות עליונים וידיעת פנימיות וסודות התורה בכדי לידע שמו הגדול ולחפש בגנזי דמלכא ולעסוק ביחודים שזהו הידיעה שאינה נצרכת להתפעלות אהבה ויראה ודביקות נפשו כי אם לעשות נחת רוח ליוצרו וכמבואר בזוהר הקדוש ובעץ חיים שמי שהגיע למדרגה זו לייחד יחודים על ידי הידיעות האלו הנזכרים לעיל כביכול גורם תענוג ושעשוע להקדוש ברוך הוא ומבואר זה בזוהר בכמה מקומות וסעדין לשכינתא בגלותא. אשר על כן לידיעה זו והשכלת החכמה הזאת קדמה לה היראה האמיתית אשר כוללת האהבה ודביקות האמיתית וביטול נפשו להוי"ה במסירות נפש ושלא להבטל מדביקותו אל הוי"ה אפילו שעה אחת ובקבלת עול תורה ועשיית המצות ובאהבה ויראה בכוונה בשמחה ושיהיה מופשט מגשמיות ויהיה עניו ושפל רוח וצנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו וכדומה לזה מעלות ומדות שמנו חכמינו זכרונם לברכה וכל עבודתו יהיה לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה ולייחד כל העולמות אליו יתברך בכדי לעשות נחת רוח לקונו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דיליה ולאקמא שכינתיה מעפרא ולא בשביל התפעלות והתקשרות נפשו בלבד כמבואר בזוהר הקדוש על בחינת משה רבינו עליו השלום דאלו הוו כל עלמין תחות דשותיה הוה יהיב לון בכדי לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה ורחימותא דרחים ליה הוא יתיר מגרמיה ורוחיה ונפשיה וכמאמר הנביא אסף מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' העומד בבחינת מעלה זו הנה לזה מוסרין סתרי תורה הנזכרים לעיל ולאו דוקא שהגיע למעלתם ממש כי אפילו במעלה זו יש דרגין מחולקין כי לאו כולי עלמא יכולים להגיע למדרגת משה רבינו עליו השלום ודוד המלך עליו השלום ורבי שמעון בר יוחאי עליו השלום רק שהגיעו למדה זו ועבודתם הוא על פי אופן זה כל אחד ואחד לפי ערכו והשגתו ומדרגתו להם הוא החובה לעסוק בידיעה זו וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה ששואלין לאדם אחר פטירתו צפית במרכבה וכמבואר בפרקי היכלות שהקדוש ברוך הוא שואל לאדם אחר פטירתו הידעת שיעור קומת ראשי כמה פרסאות כו' ועל אלו וכיוצא בהם נאמר כל היודע שיעור קומה של יוצר בראשית כו' ועל אלו החובה להשתדל בידיעה הזאת:

ט״זאבל מי שלא בא למדה הזאת לכלל העבודה האמורה לעיל אין לו עסק בנסתרות כאלו כי אם לידיעת יחודו השייך לנפשו להתפעל מידיעתו באהבה ויראה ולדבקה בו וביטול היש ליבטל אליו יתברך על ידי עסק התורה ועשיית המצות ולקבל עליו עול מלכות שמים ולהיות סור מרע ועשה טוב על ידי הידיעה זו דרך כלל ועל אלו באו כל האזהרות בזוהר הקדוש ובכל ספרי המקובלים שלא לגלות רזין דאורייתא כי אם לראויים וכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאין מוסרים סתרי תורה ומעשי מרכבה כי אם למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו ומוחל על עלבונו כו':

י״זוהנה מודעת זאת מזוהר הקדוש ומכל ספרי המקובלים ובפרט מהקדמת האלק"י רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה לספרו הקדוש עץ חיים שגילוי החכמה הזאת יהיה דוקא בדורותינו אלה כמבואר ברעיא מהימנא ובתיקונים האי חבורא דילך זמין לאתגלייא בסוף יומיא ומהאי חבורא דילך יתפרנסון בגלותא בסוף יומיא ובהאי חבורא יפקון מגלותא וכמה מאמרים רבו מלספור וגם בדברי האלק"י רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה בהקדמתו מבואר ועל דבר העלמת החכמה הזאת שמימות רבי שמעון בר יוחאי זכרונו לברכה עד עתה וגם ציוה באדרא זוטא שלא יכתוב דבריו שום תלמיד כי אם רבי אבא שהיה יודע להלבישו באופן שלא יובן בעומק דבריו וכמה ראיות על עונש המגלה החכמה הזאת הכל הוא לאותן הדורות אבל בדורות הללו מצוה ושמחה גדולה לפני הקדוש ברוך הוא שיתגלה החכמה הזאת כי בזכותו יבא משיח וכמה מאמרים בזוהר מורים על זה וגם כתב שם כמה ראיות ברורות עיין שם ומהר"י צמח כתב וזה לשונו עוד נראה לי כי גילוי החכמה הזאת עתה בדורות הגרועות האלו הוא כדי שיהיה לנו מגן לאחוז בלבב שלם באבינו שבשמים כי באותן הדורות הרוב היו אנשי מעשה וחסידים והמעשים טובים היו מצילין אותם מן המקטרגים ועתה הדורות האלו הם רחוקים משורש העליון כמו השמרים בתוך החביות מי יגן עלינו אם לא קריאתינו בחכמה הזאת הנפלאה והעמוקה ובפרט שכתב הרב זכרונו לברכה שהנסתרות נעשו כמו נגלות כי בדור הזה מושל כו' עיין שם:

י״חוטעם לזה היה נשמע מפה קדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן על פי משל מלך בשר ודם אשר יש לו אוצרות מלאים סגולות זהב וכסף ואבנים יקדים בחדריו ואוצרות שונים זה מזה והנה מקורביו ואוהביו אשר יש להם רשות לכנוס לחדריו יש בהם חלוקים שונים יש מהם נאמן אצלו באוצר הזה ואין נאמן אצלו באוצר האחר הגדול ממנו ואינו מאמינו לחפוש באוצר הזה לכן אין לו רשות כי אם לכנוס בתוך האוצר אשר מאמינו ויש מהם שמאמינו גם לאוצר הזה ואינו מאמינו לכנוס באוצר הגדול ממנו ויש בזה דרגין מחולקין: אבל לאותן העומדים בחוץ שאין להם רשות ליכנוס בתוך חדריו כאשר חפץ לגלות כבודו ויקר תפארת גדולתו בכדי שעל ידי זה יהיה להם אימה וביטול לגביהם פותח כל אוצרותיו דוקא כי אינו חושש פן ישלחו יד באוצרותיו כי הם עומדים בחוץ ודלתות היכלו נעולים ואינם יכולים לקרב אל אוצרותיו:

י״טכן הוא כביכול בנמשל כי דורות הראשונים מצד גודל צדקתם היו יכולים לכנוס בהיכלי מלך להשיג בהשגה ממש אלקו"תו יתברך ולבא בגנזיו שהם גנזי מלכא אשר על כן לא היה רשות להם לכנוס לחדריו ולחפש בגנזיו וסתריו רק כל אחד ואחד לפום ערכו ושיעורו אבל על סתרים שהם אינם בערכו לא היה להם רשות להשיג זה כי אולי יוכל לטעות באיזה דבר ולא היה נאמן כי אם כל אחד ואחד לפי ערכו כי אם במשה רבינו עליו השלום נאמר בכל ביתי נאמן הוא ולכן לא היה רשות בזמן ההוא לגלות דברים עמוקים כי אם ליחידי סגולה כל אחד לפי בחינתו:

כ׳אבל עתה בדורות האלו אין מי שיכנוס לחדרי המלך בהשגות אמיתות ממש כי דלתות ההיכלות דמלכא נעולים הגם שבדורות האלו יקרה גם כן גדולי הנפש שיכולים לכנוס בהיכלות המלך אבל הם יחידי סגולה אשר נמשכו נשמות גדולות לצורך תיקון הדור אבל דרך כלל הנשמות שבזמן הזה הם מעקביים כנזכר לעיל ולכן אין חשש לגלות להם אוצרות מגנזי המלך כדי שעל ידי ראותם גדולתו ותפארתו יתפעלו בביטול היש ולהתאחד אליו יתברך: והנה יש עוד משל לזה דהיינו אותן הקרובים אל האור די להם בגילוי אור קטן מצד התקרבותם אל האור אבל אם יגלה להם אור גדול יזיק להם אבל הרחוקים בריחוק רב מהאור אם יגלה אור קטן לא יגיע ולא יאיר להם אור הקטן זה מצד התרחקותו מהאור לכן מוכרחים לגלות להם אור גדול כי על ידי זה יגיע אליהם איזה הארה מהאור ההוא והנמשל מובן מאליו.

כ״אגם יש עוד משל על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיה אלא ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך ויחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך דהיינו הטעם שיחזקאל גילה המרכבה בגילוי גדול יותר מישעיה. וישעיה לא גילה כל כך הוא מצד התקשרותו אל המלך תמיד בחדריו לא היה לו תימה גדולה כל כך כמשל בן כרך שרגיל תמיד לראות המלך וגדולתו אינו מתפעל כל כך לספר כל פרטי גדולתו מצד רגילותו לראותו אבל בן כפר שאינו רגיל לראות המלך וכבודו וגדולתו מתפעל מכל פרט ופרט שראה מצד התימה שמתמיה וכן כשרוצים לגלות כבוד המלך לאותן הרגילים לראות גדולתו וקרובים אליו אין צריכים להאריך ולבאר כל פרטי גדולת המלך כי מצד רגילותו והכרתו אשר מכיר את המלך בדבר קל מתפעל ומתבטל לגדולת המלך אבל לאותן הרחוקים מהמלך ואינם יודעים כלל מהות המלך ונימוסיו ועצם גדולתו לא יהיה מתפעל בדבר נקל מספורי גדולתו כי יעריך גדולתו לפי ערכו השפל ולכן מוכרחים להאריך לפניו אופן המלך וגדולתו ותפארתו באריכות בביאור כל הפרטים ואז יתפעל מעט מביטול עדכו נגד המלך:

כ״בכן הוא בנמשל אשר בדורות הראשונים היו נשמות גבוהות והיה לבם פתוח כפתחו של אולם מצד שורש נשמתם הקרובים ליחודו היו מתפעלים בדבר נקל מהתגלות יחודו יתברך מצד קרבתם בשורשם אליו יתברך: אבל עתה מצד שהנשמות של הדור הזה הם רחוקים מהשורש אשר לזה הסיבה שולטת הגשמיות והחומריות עולם הזה מאד ורחוקים מהפנימיות לכן לא יתפעלו כי אם באריכות הביאור אופן היחוד ממקורו ושרשו בפרטים גדולים אז יהיו יכולים להתפעל מעט לבטל גשמיותם ולהדבק ביחודו יתברך:

כ״גויש עוד בזה טעמים כמוסים לגילוי החכמה בדור הזה והם כבשי דרחמנא: והנה הגם שהמקובלים זכרונם לברכה גילו החכמה הזאת וסתרי פלאותיו כל אחד לפום אופנו ועיקר הגילוי הוא בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י זכרונו לברכה אשר גילה תעלומות חכמה ופתח שערים וגילה מסתרי הזוהר הקדוש והוא זכרונו לברכה הפליא לעשות בגילוי החכמה הזאת מכל אשר היו לפניו ואף על פי כן הסתירו זה בכמה הסתרות כמו חידות ומשלים וחתומים באלף עזקאן ואין מבין דבריהם אשר על כן רבים מהמקובלים האחרונים תפסו הדברים כמעט כפשוטן בהגשמה רבה השם יכפר בעדם:

כ״דובודאי לא היתה כוונתו של האר"י זכרונו לברכה ותלמידו האלק"י רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה שיהיו הדברים כהווייתן בסתימתן אם כן מהו זה שביאר בהקדמתו שגילוי החכמה בדורות האחרונים הוא שמחה לפני הקדוש ברוך הוא והיא המגנת עלינו ומה הועיל בגילוי הזה אשר הוא זכרונו לברכה סתם מכל אשר היו לפניו. והסתירם בכמה הסתרות להמשילם בגוף גשמי כידוע לכל באי שעריו אלא ודאי היתה כוונתו הקדושה על ביאור דבריו הקדושים בדורות האלו והראיה שגזר אומר שלא יגלו את חיבורו הקדוש עד אחר מאה שנים וכן היה שהיה סתום כמה דורות עד שהאיר הוי"ה את אור ישראל וקדושו הלא הוא עיר וקדיש מן שמיא נחית הקדוש האלק"י מורינו הרב רבי ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה והוא התחיל לבאר דבריו הקדושים ברוח קדשו אשר הופיע עליו מן השמים אשר נגלה אליו אליהו זכור לטוב וגילה תעלומות החכמה הזאת ואיזן וחיקר ותיקן משלים הרבה מבחינת התקשרות הנפש עם הגוף כמו שכתוב ומבשרי אחזה אלו"ה והוא זכרונו לברכה החל להושיע את ישראל ועשה אזנים לקופה לקרב אל השכל במציאות טעם ודעת שיהיה בו קצת תפיסה והבנה בכדי שיהיה יכול העובד לעבוד עבודתו תמה על פי ביאור דברים הקדושים האלו ולהיות נתפס יחודו יתברך בלב כל אחד ואחד כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ולקשר נפשו ביחודו יתברך להיות מטפס ועולה מטפס ויורד בהתקשרות העולמות אליו יתברך כאשר היו נשמעים דבריו הקדושים לתלמידיו הקדושים גאוני הזמן קדושי עליון נשמתם עדן אשר קיבלו אור תורתו הקדושה והם זכרונם לברכה השפיעו גם כן ברוח קדשם לתלמידיהם ברוח שכל ובינה לבאר דבריו הקדושים המאירים כספירים:

כ״הואחריו האיר נתיב חד מן קאמיא מהעמודי עולם הלא הוא תלמידו הקדוש אשר סמך ידיו עליו הלא הוא מאור הגולה הגאון האמיתי איש אלקי"ם קדוש ונורא שמו הרב המגיד הגדול מורינו הרב דובער נשמתו עדן אשר גילה דבריו הקדושים בתוספת ביאור והוא הפיץ מעיינותיו חוצה ברוח קדשו אשר הופיע עליו מן השמים והיו זקוקין דנור יוצאים מפיו הקדוש לתלמידיו הקדושים אשר העמיד תלמידים הרבה הלא הם הצדיקים המפורסמים קדושי עליון נשמתם עדן במעיינות החכמה הקדושה על פי חכמת אלקי"ם אשר היה בקרבו והוא גילה סתריו וביאר תעלומותיו ותיקן משלים הרבה לקרבה אל השכל ויהיב בהו אורחא לבני עלמא לאתנהגא בהו לעבוד את השם על פי הדברים הקדושים האלו ולהתקשר ביחודו יתברך ולייחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה.

כ״וותלמידיו הקדושים היו משמיעים דבריו הקדושים לרבים והיו משפיעים ברוח קדשם לבאר דבריו הקדושים כידוע ומפורסם לכל והיו דבריהם הקדושים בוערים כגחלי אש להלהיב הלבבות של דורשי הוי"ה ויחודו להתדבק אל הוי"ה בדביקה חשיקה וחפיצה כידוע ומפורסם:

כ״זעד אשר לעינינו האיר אור המזרח המאיר לארץ ולדרים כצאת השמש בגבורתו אשר מלאה פני תבל תבונתו ולקצוי ארץ זרחה חכמתו כאור השמש בתקופתו אשר מלאה הארץ כבוד תהלתו הלא הוא אדונינו מורינו ורבינו גאון עוזינו תפארת ישראל והדרתו נזר החכמים ותפארתם אור האלק"י קדוש ונורא שמו אשר מי ימלל שבחו להשמיע כל תהלתו המפורסם בכל קצוי ארץ כבוד קדושת שם תפארתו מורינו שניאור זלמן נשמתו עדן אשר פרש ענן אורו באור חכמתו הרחבה מן הים לבאר ברוח קדשו אשר הופיע עליו מן השמים תעלומות החכמה וסתריה ובמעמקי הים שם דרך להאיר אורחות ונתיבות החכמה הקדושה הזאת על פי קבלתו אשר קיבל מרבו הקדוש נשמתו עדן והוסיף אורה הכינה וגם חקרה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק לבאר ולהסביר לכל הבאים אליו לדרוש הוי"ה ויחודו ועבודתו יתברך ושם דרך לראות בישע אלקי"ם לכל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה אשר דבריו הקדושים היו מאירים מאור הגנוז ומלהיבים בלהבת אש מאוד הוי"ה ויחודו בלב כל אחד ואחד הבאים אליו לדרוש הוי"ה ליטע בלבם יחודו ואהבתו ויראתו יתברך כאשר השמיע לרבים לאלפים ורבבות תורתו הקדושה לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים והפליא עצה והגדיל תושיה להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד ולשית עצות בנפשו להתהלך לפני הוי"ה אשר אין די באר בכתב ולשון גודל עוצם צדקתו וקדושתו וחסידותו וענוותנותו ועומק חכמתו ורוחב בינתו כאשר עיני ראו ולא זר אשר בעוד השמש היה זורח על הארץ היו הדברים שמחים כנתינתם מסיני בלב כל אחד ואחד לאחוז בסנסני החכמה הקדושה ולשום בה נתיבות בלבו ולהאיר בנפשו באור החיים האמיתיים מאוד תודתו הקדושה:

כ״חוהנה אחר שגברו העונות ונתעלה האור לשרשו ושקעה השמש ונגנז האור ונצחו העליונים את התחתונים ונגנז ארון הקודש ושמש וירח אספו נגהם ושמים נתקשרו בעבים ולבשו קדרות ושק הושם כסותם וחשכו הרואות בארובות ונסתמו מעיינות החכמה ונתיבותיה הושמו לתלמידיו רורשי הוי"ה אשר היו שומעים חכמתו ותורתו הקדושה. והנה הגם שתורתו הקדושה נשארה קיימת לדור דורים:

כ״טאך לא רבים יחכמו להבין על ידי הכתב אשורית הנכתב בדיו עיקרית החכמה ולשית עצות בנפשם ליקח אמריו הקדושים ולהתהלך בהם ולעבוד עבודתו כי אינו דומה שמיעה מפיו הקדוש לראיה בכתב. ומה גם שתורתינו הקדושה כתיב בה לא תסור ימין ושמאל אשר צריך שמירה גדולה שלא לנטות לאחת מקצוותיה יותר מדאי אפילו לימין כמו שכתוב פלס ומאזני משפט להוי"ה מעשיהו כל אבני כיס וכתיב ושקל בפלס הרים וגבעות במאזניים ונאמר פלס מעגל רגליך אשר כל הפסוקים נאמרים על תורתינו הקדושה אשר דבריה במתקלא אתקלו כמו שהפלס ומאזניים ששוקלין בהם עמידתם הוא זה כנגד זה בלי הכרע אחד מהמאזניים יותר משכנגדו בלי נטייה כלל כך תורתינו הקדושה נשקלת כל מלה ומלה שבה ביותר לא להוסיף ולא לנטות לצד אחד יותר מדאי וכמו שכתוב אל תוסף על דבריו וכו' וכתיב דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו כמו שהדבש האוכל ממנו מעט די לנפשו אבל כשירצה לאכול כדי שביעה אזי מקיא ולא נשאר אצלו אפילו המעט:

ל׳כן הוא בתורתינו הקדושה אם אדם עוסק בה להעמיק ולהבין בה על פי הדרך אשר דרכו בה חכמינו זכרונם לברכה וגדולי הראשונים ויבין בנפשו שרחוק הוא מהשגתה כי אם להאמין באמונה שלימה שיש בה דברים עמוקים שאינן בערך השגה כלל ולא ניתנה לשער בשכל אנושי אז די לנפשו להתקשר אל הוי"ה ולבטלה אליו יתברך על ידי תורתו הקדושה אבל אם ירצה לשבע נפשו דהיינו שידמה בנפשו להבינה בשכלו שכל אנושי שיהיה לו בה יד לעמוד על דרכיו על פי השכלתו דייקא בטעם ודעת לכל דבר אזי יקיא אפילו המעט ויאבד הונה של תורה כמו שקרה לכמה וכמה מהמחקרים ומהפלסופים מבני עמינו שרצו לקרב ידיעת שמו יתברך בבריאת העולמות אל שכל האנושי ונם ידיעת טעמי התורה שתהיה נתפסת בשכלו אשר בזה נטו מדרכיה וכו' וכן קרה בדורות אשר לפנינו בעוסקם בנגלה של התורה אשר הקדמונים אחזו שער לחפש נתיבות התלמוד ולבא שעריו לדקדק בכל מלה ומלה ולחדש בה חידושים אמיתיים על ידי פלפולם אבל הם עסקו ביראת הוי"ה הגדולה אשר היה בלבם והתקשרותם באמיתית התורה בחיפוש מצפוניה בשמירה גדולה שלא לזוז מהקבלה שקיבלו ושלא לנטות מפשטי דברי רבותינו זכרונם לברכה ולא סמכו על חכמתם כלל כידוע זה לכל באי שערי ספרי הראשונים וגדולי האחרונים זכרונם לברכה אשר עסקו באמיתית של תורה.

ל״אאך רבים אשר רצו להתחכם יותר ולהוסיף בה שכליים וסברות מדעתם ולא שמרו עצם הפשט ונטו מדרך חכמינו זכרונם לברכה בפלפולם לבדות מלבם סברות כוזבות כאשר כבר צווחו וקראו תגר עליהם הגדולים בספריהם כמו שכתב השל"ה זכרונו לברכה וכדומה לו על העוסקים בחילוקים ופשטים זרים הוי"ה יכפר בעדם:

ל״בוכן קרה למקצת מן המקובלים האחרונים מדורות האלו אשר תפשו הדברים כהוייתם והתחכמו בהם בפשטים ודימו בנפשם שהשיגו החכמה והבינו פשטי הדברים ופירשו דברים מסתרי התורה בפירושים זרים ובהגשמה, הוי"ה יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה:

ל״גוהנה עתה גם עתה הגם שנפתחו שערי החכמה ונבעו מצפוניה וביארו סתריה החכמים הקדושים הנזכרים לעיל ונתנו יד ומבוא לכל אחד ואחד לקרבה אל השכל על ידי ביאורים ומשלים להיות נתפס במוח ושכל האדם לאחוז בסנסני החכמה על ידי האזנים אשר תיקנו יש בזה גם כן חשש גדול ונצרכה שמירה גדולה ועצומה בכמה אופנים שלא לנטות חס ושלום יותר מדאי בהביאורים ובהמשלים דהיינו שלא ידמה בנפשו חס ושלום שעל ידי הביאור והמשל הזה עמד על עיקרה ושרשה וגם חס ושלום שלא ידמה בנפשו שהנמשל הוא ממש דומה למשל וגם שלא ימציא לבדות מלבו משלים אשר לא כן חס ושלום ולהמשיל על פי משל זה חס ושלום למעלה וכאשר הזהירו חכמי הקבלה על זה באזהרות גדולות ועצומות וכמבואר בעץ חיים שהסברא בזה סכנה עצומה כי בהסבר על פי משל יש בו שלשה תנאים עיקרים לבד מתנאים פרטים:

ל״דעיקר ראשון מהתנאים הוא אשר מי שרוצה להסביר חכמת הוי"ה וידיעתו על פי משל מוכרח מקודם להבין עצם החכמה ולעמוד על שרשה על פי קבלתו אשר קיבל מרבו:

ל״הוכל אשר יחכם יותר ויעמוד על שרשה יותר מצד עצם חכמתו יכול למצוא גם כן משל מצד הבריאה הן בהתקשרות הנפש עם הגוף והן בטבעית העולם מצד כי כל מה שיש בעולמות עליונים יש כנגדם בעולמות התחתונים כמאמר הזוהר הקדוש עלמא תתאה הוא כגוונא דעלמא עילאה כי באמת אצלו יתברך הכל הוא בחינה אחת כי כל העולמות העליונים והשכלתם הוא רק מצד הבריאה כמו שכתוב כולם בחכמה עשית והוי"ה בחכמה יסד ארץ וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה בשלשה דברים נברא העולם בחכמה בתבונה ובדעת ובעשרה לבושים נתלבש הקדוש ברוך הוא והם הם העולמות עליונים כאשר יבאו בבאור בשערי החיבור הזה:

ל״ווכן האדם בכלל נקרא עולם קטן כמו שכתוב נעשה אדם בצלמינו כו': אשר על כן לא יושכלו חכמת פרטי הנבראים וחכמתם בטבעם וכן התקשרות האדם עם נפשו כי אם מצד ידיעת עיקרית חכמת עולמות עליונים והתקשרותם בכל פרט יהיה יכול הממשיל למצוא משל גם כן הן בטבעית הבריאה והן בהתקשרות הנפש עם הגוף אבל בלא ידיעת עיקרית עצם החכמה העליונה לא ישיג ולא יבין מצד שכל האנושי מצד החקירה אמיתית חכמת הטבעים הנסדרים בהבריאה על בוריים אשר נפלאים מעשיו יתברך וכל הבריאה הוא מצד כחו הפלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך כי עשית פלא כולם בחכמה עשית: ואיך יכול החוקר לעמוד על שרשי הבריאה הנסדרים על פי חכמת הבורא ברוך הוא ופלאותיו על פי שכל האנושי אשר כל האדם כוזב: ואילו יתקבצו כל החכמים לא יוכלו לברוא על פי חכמתם אפילו יתוש אחד ואיך יעמוד הנברא אשר בעפר יסודו על חכמת הבורא ברוך הוא:

ל״זוהמופת לזה אשר בין המחקרים עצמם יש פלוגתא זה אומר בכה וזה אומר בכה הן בחכמי הטבעיים והן בחכמי הניתוח וכולם יודו בזה שלא יוכלו לעמוד על אמיתית שרשי ועיקרי החכמה על בוריה וכל חכמתם הוא רק מצד הנסיון וגם הנסיון אינו הכרע לחכמתם אשר על כן איך ימשילו מטבעית העולם או מהתקשרות הנפש בגוף להבין מזה בחכמת אלק"ות בעולמות עליונים מאחר שאין להם ידיעה אפילו מצד עולמות התחתונים ומי שממשיל מזה לעולמות עליונים לא די שלא הגיע על ידי חכמתו להשיג דבר מה בעולמות העליונים אדרבה יכול חס ושלום לדבר סרה ותועה וכו':

ל״חאשר על כן נאמר על שלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם כי הוי"ה נתן חכמה לשלמה להבין עיקרית עצם החכמה בשרשה לכן וידבר שלשת אלפים משל כי עמד על שרשיה מצד עצם החכמה אשר נתן לו הוי"ה ולא על פי שכל אנושי לכן היה יכול למצוא משלים הרבה בטבעית הבריאה ולכן נאמר וידבר על העצים ועל האבנים הכל מצד ידיעתו עיקרי הדברים בשרשם על פי רוח הוי"ה אשר היה בקרבו ולכן נאמר עליו דייקא ואיזן וחיקר תיקן משלים הרבה: אבל מי שלא השיג חכמה כמותו או בדומים לו אשר הופיע עליהם רוח הוי"ה וניתן להם מפיו יתברך חכמה ותבונה לעמוד על אמיתית שרשי הדברים אינו רשאי להמציא משלים מחכמתו האנושית וכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה תלת מאה משלי שועלים היו לו לרבי מאיר ורבי יוחנן אמר אנו אין לנו אלא שלשה וכו' והוא תמוה מה רבותא הוא להמציא משלים אשר ידוע אשר כל חכמי התלמוד היו בקיאים בכל החכמות ובכל טבעי סדר הבריאה כידוע למעיין בדברי רבותינו זכרונם לברכה איך לא היה יכול להמציא משלים על פי חכמתו הגדולה ולהבין על ידי המשלים האלו בחכמה העליונה: אלא ודאי מחמת אשר רבי מאיר עמד על שרשי הקבלה האמיתית יותר מהם על ידי זה היה יכול להמציא משלים יותר כנזכר לעיל ורבי יוחנן שלא השיג כל כך בחכמה העליונה לכן לא היה יכול להמציא משלים הרבה מצד טבע הבריאה כמו רבי מאיר:

ל״טוידוע ליודעי ח"ן מה שמבואר בספרי המקובלים ובפרט לכל באי שערי עץ חיים שפסוק וידבר שלשת אלפים משל נאמר על שלשה עולמות בריאה יצירה עשיה: ושלשה מאות משלי שועלים נאמר גם כן על שלשה עולמות הנזכרים לעיל כידוע ליודעי ח"ן:

מ׳כי בריאה יצירה עשיה נקראים שועלים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שעל ידי קטרוג הלבנה שהיא בחינת מלכות דאצילות ירדה מכבודה ונעשית ראש לשועלים שהן הם השלשה משלים של רבי יוחנן וטעם שנקראו שועלים ידוע ליודעי ח"ן לכן שלמה המלך עליו השלום שהשיג יותר היתה השגתו בבחינת אלפים ושל רבי מאיר היה בבחינת מאות ושל רבי יוחנן היה רק בבחינת יחידות ודי למבין והבן:

מ״אועיקר השני מהתנאים כי כל המשלים אשר המשילו חכמינו זכרונם לברכה וכל החכמים האלק"יים האמיתיים הם רק משלים להתקשרותו יתברך בעולמות ומצד המשכתו יתברך בעולמות בזה יש משלים מצד התפשטות הנשמה בהגוף וכן מצד טבעית העולמות וכן משלים אחרים אשר מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה משל למלך בשר ודם אבל מצד אמיתותו יתברך שלא מצד התמשכותו יתברך בעולמות כי אם מצד מהותו יתברך בזה חס וחלילה להמשיל איזה משל או דמיון חס ושלום מצד הבריאה אשר אינו בערכם אשר לא נודע מהותו כלל כי אם נודע מצד פעולותיו. ומקרא מלא דיבר הכתוב ואל מי כו' תמשילוני ונדמה ואל מי תדמיוני ואשווה יאמר קדוש.

מ״בוהנה כתוב אחד אומר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכן הוא אומר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו אשר מזה נראה שמותר להמשיל משל ודמיון בבחינת אין סוף ברוך הוא המתפשט בעולמות להתפשטות הנשמה בגוף וכתוב אחד אומר ואל מי תמשילוני ונדמה ואל מי תדמיוני ואשווה אשר מזה הכתוב נראה שאין להמשילו יתברך בשום משל ודמיון:

מ״גוכן בדברי רבותינו זכרונם לברכה פעם נאמר משל לבשר ודם ופעם נאמר שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: אבל האמת הוא כי מצד המשכתו יתברך בעולמות אשר נראים ליש ונפרד ואשר הוא יתברך אחד בהם בזה הוא משל כהתייחדות הנפש עם הגוף אשר לית אבר פנוי מן הנשמה והגוף בטל להנפש ומתקשרים ביחוד אחד כן כביכול בהתפשטותו יתברך בעולמות אשר לית אתר פנוי מיניה והעולמות בטלים ומתייחדים אצלו יתברך בלי שינוי ופירוד כמאמר רבותינו זכרונם לברכה מה הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם כן הנשמה ממלאה כל הגוף כו' בזה מותר להמשיל משל ודמיון וכל המשל הזה הוא רק מצד הגילוי כאשר נגלים לגבי דידן:

מ״דאבל מצד כחו יתברך מצד עצמותו ברוך הוא שאינו בערך עולמות כלל בזה אסור להמשיל משל כלל כי אין בו השגה ותפיסה כלל ולא תליא ביה שאלתא כלל כי לא נודע מהותו יתברך וכמבואר ברעיא מהימנא דאתקרי הוי"ה ברוך הוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין אבל מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה אסור לציירא ליה בשום אות ונקודא ובשום דיוקנא כלל (פרשת בא דף מ"ב.) וכן מבואר בעץ חיים דע כי קודם אצילות אין לנו עסק כלל כו' כי אם באצילות מותר לנו לדבר בדרך משל ודמיון וכאשר יבאו דבריהם בהקדמה כי בחינת אצילות הוא מצד העולמות הנבראים אשר הוא ברוך הוא מהווה אותם ומחיים ומקיימם והוא יתברך אחד בהם כח היחוד הזה נקרא אצילות וכאשר יבואר בשערי החיבור הזה:

מ״הועיקר השלישי מהתנאים הנזכרים לעיל שהגם שניתן רשות להמשיל בדרך משל ודמיון בבחינת התייחדותו יתברך בעולמות עם כל זה אין להמשיל חס ושלום המשל לנמשל מכל צד דהיינו שאין להעריך התייחדותו יתברך בעולמות כהתייחדות הנשמה עם הגוף כמו שכתב אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן בספרו שער היחוד והאמונה פרק ו' וזה לשונו ולכן הוצרך הכתוב להזהיר וידעת היום והשבות אל לבבך כו' שלא תעלה על דעתך שהשמים וכל צבאם והארץ ומלואה דבר נפרד בפני עצמו והקדוש ברוך הוא ממלא כל העולם כהתלבשות הנשמה בהגוף ומשפיע כח הצומח כו':

מ״ואך באמת אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי הנשמה והגוף המה באמת נפרדים זה מזה בשורשם כי אין התהוות שורש הגוף ועצמותו מנשמתו וכו' מה שאין כן השמים והארץ אשר כל עצמותם מתהווה מאין ואפס המוחלט רק בדבר הוי"ה ורוח פיו יתברך וגם עדיין נצב דבר הוי"ה לעולם כו' ואם כן המה בטלים באמת במציאות לגמרי לגבי דבר הוי"ה ורוח פיו יתברך המיוחדים במהותו וכו':

מ״זוגם מבואר בספרו הקדוש הנקרא ליקוטי אמרים פרק מ"ב על מה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה שבידיעת עצמו יודע כל הנבראים שהמשל הוא מהנפש של האדם שיודע ומרגיש בעצמו כל מה שנעשה ונפעל באחד מכל רמ"ח אבריו כו' רק שמשל זה אינו אלא לשכך את האוזן אבל באמת אין המשל דומה לנמשל כלל כי נפש האדם אפילו השכלית והאלק"ית היא מתפעלת ממאורעי הגוף כו' אבל הקדוש ברוך הוא אינו מתפעל ממאורעי העולם ושינוייו ולא מהעולם עצמו שכולם אין פועלים בו שום שינוי כו' עיין שם. וכמו שמבואר ברעיא מהימנא פרשת פנחס (דף רנ"ז) על המשל שהמשילו רבותינו זכרונם לברכה ה הפשטותו יתברך בעולמות להתפשטות הנשמה בהגוף ואוף הכי כל הוי"ה ושם סהדין עליה כו' וסגיאין בכל אינון שמהן וכינויין אתקרו על שם כל עלמין ובריין דילהון לאחזאה שולטנותיה עלייהו אוף הכי נשמתא על שולטנותא דכל אברים דגופא אמתיל לה לגביה לאו דאיהו אדמי לה דאיהי בעצמה הוא ברא לה ולית אל"ק עליה דברא ליה ועוד נשמתא אית לה כמה שינויין ומקדים וסיבות דאתקריאו לה מה דלאו הכי למארי כולא ובגין כך איהי אדמי ליה בשולטנותא על כל אברי גופא אבל לא במלה אחרא:

מ״חוכן מבואר ברעיא מהימנא ווי ליה למאן דישווה ליה אפילו לאינון מדות דיליה כל שכן לבני אדם אשר בעפר יסודם כו' (פרשת בא מ"ב:) כל אלו מורים שחס ושלום להמשילו יתברך בבחינת התפשטותו בעולמות לבחינת התפשטות הנשמה בהגוף כי אם בזה הוא משל שהוא כולל בבחינתו שכל ומדות ומחשבה דיבור ומעשה וראיה ושמיעה וריח ודבור וכמה מיני פרטים שונים ואף על פי כן בכלל הוא אדם אחד המיוחד בכל הכחות האלו לאחדים כן הוא יתברך כולל כל פרטי העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הכל בכח אחד אבל בזה אין להמשילו לאדם שהאדם יש לו שכל ומדות ונשתנה על ידי מדות לחסד או לגבורה ומתפעל מהמקרים והסיבות אשר חס ושלום וחלילה לתאר אצלו שכל ומדות אשר אצלו לאו מכל אילין מדות כלל כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות הגם שמתארים לו חכמה ומדות הוא רק מצד הצמצום וההסתר בעולמות אשר נגלים לגבי דידן אבל לגביה איהו ומדותיו חד ממש וכמאמר הזוהר כמראה אדם דכליל כל דיוקנין ולכן נאמר כמראה אדם ולא מראה אדם ממש ולכן עיקר המשל הוא כמאמר הכתוב ומבשרי אחזה אלו"ק דהיינו שעל ידי המשל יוכל האדם להיות לו איזה אחיזה בו בשכלו כי כאשר הוא למעלה אין לאדם בו תפיסא מצד חומריותו וגשמיותו:

מ״טאבל על ידי משל יהיה לשכלו איזה תפיסא והשגה בו ולכן המשל הוא כמו אזניים לקופה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה מתחלה היתה התורה כקופה שאין לה אזניים עד שבא שלמה המלך עליו השלום ותיקן על ידי המשלים אזניים לקופה כמו שעל ידי אזניים יש אחיזה לקופה כן על ידי המשל יש איזה תפיסא להיות נתפס בשכל האדם אבל העיקר היא הקופה והאזניים הם טפלים ובטלים להקופה כן על ידי המשל יהיה עיקר השכלתו כמו שהוא למעלה אצלו יתברך להפשיט מגשמיות המשל: וגם ליזהר שלא ידמה הנמשל להמשל לגמרי ושיהיה המשל בטל לגבי הנמשל באופן שיהיה העיקר להשכיל יחודו האמיתי כאשר הוא אצלו:

נ׳אשר על כן מובן לכל בן דעה שכל שאינו נשמר בהמשל משלשה התנאים האלו דהיינו התנאי הראשון כנזכר לעיל שלא ידוע לו עיקרי ושרשי החכמה העליונה מצד העצם ורוצה להבין על ידי משל מה שמבדה מלבו וגם מתנאי השני שלא יהיה נשמר חס ושלום להמשיל משל בבחינת אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת התמשכותו יתברך בעולמות וגם אינו שומר התנאי השלישי דהיינו שממשיל התפשטותו יתברך בעולמות ממש מכל צד כמו שהוא באדם כן הוא למעלה לא די שיצא הפסדו בשכרו ותקנתו יהיה קלקלתו חס ושלו אלא אדרבה יהיה הפסדו הרבה יותר משכרו וקלקלתו מרובה מתקנתו חס ושלום הן מאותם שאינם נותנים לב להבין כי אם עבודתם הוא על פי האמונה והן מאותן המבינים הקבלה כפשוטן יודעים בעצמם דרך כלל שאיך הוא למעלה הוא למעלה מהשגה והבנה ומאמינים בדרך אמונה שהוא יתברך למעלה מהבנה אבל המבין על פי הסבר המשל מדמה בעצמו שהשיג בשכלו להבין איך הוא למעלה על פי המשל אשר ממשיל וחושב שכן הוא ממש למעלה בזה יוכל חס ושלום לבא לכמה תקלות להגשים ולהפריד ולהמשילו חס ושלום באיזה ערך השגה והבנה אשר חס ושלום להרהר בזה וגם שמדמהו חס ושלום לבעל חכמה ומדות ורצון ותענוג ואשר הוא חס ושלום בערך העולמות בבחינת גשמיות וגם יכולים כל אחד לומר ולדמות בנפשו כי יש לו שם ויד בידיעה זו וכל אחד יהיה יכול לומר אני דורש במעשה בראשית כו' מצד כי המשל הוא על פי שכל אנושי אשר יכול להבין זה אפילו הקטן אשר הס מלהזכיר כל אלו הדברים חס ושלום אשר חס ושלום להרהר באין סוף יתברך איזה תפיסא והשגה וידיעה כלל וגם הס מלהזכיר לעשותו יתברך חס ושלום בעל חכמה ומדות וחס ושלום להעריך אותו יתברך אפילו מצד התפשטותו בעולמות לאיזה דבר המורה על ערך ושם או על איזה שינוי וריבוי חס ושלום וגם כל ידיעה זו היא אינה על פי שכל אנושי ורחוקה הרבה מערך שכל אנושי וכל תכלית הידיעה בזה הוא אשר לא נדע כי כל המרבה בידיעה יבין יותר שאינו בערך ידיעה והשגה כלל וכל התוארים שאנו מתארים אותו הוא כאשר נגלים העולמות לגבי דידן אבל אצלו יתברך לאו מכל אילין מדות כלל וכמו שהזהירו חכמי המקובלים אזהרות עצומות על זה והנה כל זמן שהיה האור של אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן זורח בעודו היה בחיים והיה משפיע מתורתו מפיו הקדוש והיו זיקוקין דנור יוצאים מפיו הקדוש היה הכל מתוקן בכל האופנים והיו הדברים אשר יצאו מפיו הקדוש מתוקנים בכל היותר אפשרי שהיה נזהר בדבריו הקדושים שלא יהיה מקום לטעות חס ושלום בדבריו.

נ״אוהנה עתה אחר שנסתלק האור למעלה ותורותיו הקדושים אשר היו נשמעים מפיו הקדוש נשמתו עדן נשארו בכתובים על הנייר אשר השומע את דבריו הקדושים רשם את הדברים בכתב דברים ככתבן כל אחד לפי הבנתו: והנה אנכי הרואה ראה ראיתי את עני עמינו בני ישראל הנתונים בצרה מצד טרדת הפרנסה המטריד שכלו ומדותיו של אדם אשר מזה נתמעטו הלבבות החפצים לדרוש הוי"ה ומוחם ושכלם אינם פנויים מטרדת הזמן אשר על כן יש לחוש הרבה שכאשר ירצה לידע ולהבין ולהעמיק בתורתו של אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן הכתובים בכתב ידמו לו הדברים המבוארים שם בביאור על פי משל כפשוטן בלי שיהיה נשמר חס ושלום מהתנאים הנזכרים לעיל ולא די שיהיו לו הדברים בלא יועילו אדרבה יכול להגיע לו הפסד חס ושלום מהחששים המבוארים לעיל:

נ״בהנה כל זה נתתי אל לבי כל הדברים האמורים לעיל להזהיר את המבינים ומעיינים בכתבי תורתו הקדושים של רבינו הקדוש נשמתו עדן להיות נזהרים ונשמרים בזה ובפרט לאותם שלא שמעו בעצמם מפיו הקדוש וגם יש מי ששמע ולא הבין כראוי ולא עמדו על שרשי חקירות ודעת הקבלה הזאת על בוריה אשר צריכה דעת רחב ולב עמוק בזה ופן ואולי יתפסו הדברים ככתבן ויארעו להם כל הנזקין הנזכרים לעיל חס ושלום:

נ״גוגם אם אולי המצא תמצא באיזה כתב הנכתב נגד השלושה תנאים הנזכרים לעיל לא יתלה הדברים חס ושלום על רבינו הקדוש נשמתו עדן כי אם יתלה בחסרון הבנת הכותב:

נ״דואפשר יכול להיות שהכותב הבין כוונתו אך לא העלה על לבו להיות נזהר ונשמר בדקדוק לשונו באלו הדברים הדקים שלא ליתן מקום להקורא לטעות בהם כי בדברים הדקים הרוחניים האלו העמוקים מני ים אשר לאו כל מוחא סביל דא הרי בקל יוכל הקורא לטעות ולצאת מהמכוון ולדמות הדברים אשר לא כן:

נ״האשר על כן באתי לגלות ולהזהיר לכל קורא שלא לנטות מהעיקרים האלו אשר לא בדיתים מלבי חס ושלום כי אם שהמה מקובלים אצלי ממורי ורבי הקדוש נשמתו עדן אשר יצאו מפיו הקדוש לאזני אשר שמעו דבריו הקדושים: וכאשר ימצא המעיין בכל ספרי המקובלים ראשונים ואחרונים הכללים האלו ובפרט שהם דברים של טעם:

נ״ווהסברא נותנת בזה אשר אין לנטות ימין ושמאל מהכללים האלו: אשר אחרי כל הדברים האלו הנאמרים לעיל והחששים האלו הם העירוני וזרזוני ועל כן שנסתי את מתני ואזרתי חלצי ונכנסתי לפנים ממחיצתי ויצאתי מחוץ לגדרי והעירותי מצפונה של תורה לפתוח שערי אורה בהבנת שרשי היחוד והאמונה לפרש ולבאר קצת הקרמות שרשיות מיוסדות על אדני פז הקבלה האמיתית יסודתם בהררי קודש להבין על מה אדניה הטבעו ולבאר העיקרים אשר הם יסוד ופינה לידיעת יחודו יתברך בכל השמירות והאזהרות הנצרכים לידיעה הזאת להשכיל באמיתתו ויחודו יתברך ושלא יהיה חס ושלום מקום לטעות בהם כי ביארתי אותם באופנם ושרשם הנעלה שנצרכים להידיעה כאשר הוא למעלה:

נ״זוהגם שלפעמים אני מבאר על פי משל הרי כבר הזהרתי בזה לא פעם ולא שתים במה שיש להמשיל ובמה שאסור להמשיל ובמשל גופא ביררתי במה שהוא מותר לדמות במעין ודוגמא ובמה שאסור לדמותו כאשר יראה הקורא בספרי הלז:

נ״חוכל אלה הדברים והביאורים בידיעת השרשים האלו לא משכלי שפטתים ולא מסברתי ביארתי אותם כי אם כל השרשים האלו הם מקובלים אצלי מפי מורי ורבי הקדוש נשמתו עדן ולא חידשתי בהם חס ושלום מסברתי על פי שכל אנושי שום דבר כי אם שביארתים היטב והסברתים בהסבר רחב להסבירם ולהבינם לכל מבין בספרים האלו בכדי להבין בטעם והרחבת הדעת בהם שרשי היחוד והאמונה כי כל השכלות האלו הנאמרים ביחודו יתברך כולם הם על פי האמונה שהוא למעלה משכל האנושי הגם שהם מושכלים עמוקים אבל כל השכלתם אין שכל אנושי מחייבם ולא יושכלו כלל על פי שכל אנושי כי המה מושכלים אלק"יים וכאשר הוא יתברך אינו בגדר שכל ומדע כלל ככה כל הנמשך ממנו יתברך בעולמות אשר פעל ויחודו בהם לא ניתנו לשער על פי שכל ומדע כלל שהשכלתם הוא הכל בבחינת פלא: אך הגם שאינם בגדר שכל אף על פי כן המה דייקא על פי השכלות עצומות ועמוקות אשר כל ההשכלות שהם על פי שכל אנושי המה נגד השכלות אלק"יות כחושך לגבי אור ויותר על זה: וכל ההשכלות האלו המה מבוארים במופתים וראיות חזקות כאשר יבין הקורא המבין ומעיין בעומק הביאורים האלו אזי יגלו לו שערי אורה:

נ״טוהנה לא מחכמה יתירה דאית בי קרבתי לגשת הנה לקרבה אל המלאכה הגדולה הזאת ולגשת אל הקודש פנימה כי לא נעלם ממני מיעוט ערכי אשר בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא הגעתי בקבלתי הזאת מחכמת מורי ורבי הקדוש נשמתו עדן למקצת מן המקצת מחכמתו הקדושה לגודל ועוצם חכמה אלק"ית אשר היה בקרבו אשר עומק ורוחב לבו בחכמתו היה עמוקה ורחבה מני ים ואין אני יכול להתהלל אפילו שחסרתי מחכמתו הקדושה ככלב המלקק מן הים (סנהדרין ס"ח) אשר מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה: אך זאת אני יכול לומר על נפשי מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אף חכמתי עמדה לי (קהלת ב' ט') חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי (קהלת רבה ב' ה') וגם מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק כי מיץ חלב יוציא חמאה (משלי ל' ל"ג) במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא עליה חלב שינק משדי אמו (ברכות ס"ג:) כי קרוב לשלשים שנה שנתאבקתי בעפר רגליו ושמשתי לפניו ולא עמדתי על שמיעותי אשר שמעתי מפיו הקדוש עד אחר הרבה יגיעות שיגעתי בכל מלה ומלה ששמעתי מפיו הקדוש עד שעמדתי על שורשה: ואם לא הייתי מבין בפעם הראשון הייתי מבינה בפעם השני ולא סמכתי על סברתי ודעתי בזה לשפוט על פי שכלי בזה להסביר לנפשי על פי איזה סברא ואחרי אשר עמדתי על שורשה אז הייתי יכול להרחיב בה הביאור כרצוני: והנה כל החיבור הזה בניינו ויסודו הוא על ספרו הקדוש של אדונינו מודינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן הנקרא שער היחוד והאמונה לבאר בביאור סתריו ותעלומותיו ועל אדני פז יסודתו יסדתיו:

ס׳והגם שנמצא בהחיבור הזה כמה וכמה דברים והשכלות נוספות על המבואר בספרו הקדוש אבל המה מסודרים על סדרי החכמה אשר סידר בספרו הקדוש ויסודותיו אשר יסד אותו עם שלא הספיק הזמן בידו להשלימו כפי כוונתו ורצונו הקדוש אשר על כן קראתי שם החיבור הזה שערי היחוד והאמונה על שם ספרו הקדוש הנזכר לעיל:

ס״אואל יתמה הקורא על מה שלא הזכרתי את ספרו הקדוש כי אם במקומות מועטים סמכתי על מאמר רבותינו זכרונם לברכה בהפיוס שפייס רבי יעקב בר אידי את רבי יוחנן על שרבי אלעזר תלמידו לא אמר ההלכה בשמו כמבואר שם הכל יודעים מה שאלעזר תלמידך דורש תורתו של רבו הוא (יבמות צ"ו:) כן אני אומר על נפשי השפלה שכל הדברים המבוארים בחיבור זה אין בה דבר זולתי על פי השמיעה וקבלת שקבלתי מפיו הקדוש:

ס״בוהנה זה גלוי לכל שער מדינתינו שמושי ששמשתי את כבוד קדושתו בתדירות ולא קבלתי מרב אחר זולתו וזהו התנצלותי אשר לא הלכתי אל הגדולים גאוני הזמן קדושי עליון לחלות פניהם הקדושים ליתן הסכמה על ספר הלז כי מאחר שכל הנמצא בספר הלז הכל הוא על פי דבריו ותורתו הקדושה: ודבריו הקדושים אינם צריכים חיזוק כי הוא היה מוסכם ומוסמך מרבו הקדוש נשמתו עדן וכאשר גדלו ושבחו והילולו נודע לרבים ותהלתו מלאה הארץ: אשר על כן על זה תמכתי יתדותי שבודאי כל גדולי הדור יתנו עידיהן ויצדקו בהסכמתם על זה ולא יקפידו חס ושלום על זה:

ס״גוהנה חלקתי את החיבור הזה לשני חלקים: חלק הראשון הוא מיוסד על הבנת שרשי היחוד שהוא השכלת יחודו יתברך מצד בריאת העולם וסדר השתלשלות: וחלק השני הוא חלק העבודה שהוא להורות הדרך לדורשי השם ולעבדו באמת ואיך יעבוד עבודתו על פי השכלת והבנת הדברים האלו כי כל עיקר הבנת שרשי היחוד הוא בשביל יחוד העבודה: וכאשר יעיין המעיין בחיבור הלז יבין וישכיל שכל הבנת שרשי היחוד הוא רק בשביל עבודת האדם לייחדו יתברך וליבטל אליו: אבל עם כל זה לא חברתים לאחד מצד שבכל דבר שרוצה להדבק בו ולהמשיך אחריו מוכרח מקודם לידע עצם הדבר באופנו ומהותו ואז על ידי ידיעה זו כשמתבונן בעצם הדבר אז יהיה לו החפץ ורצון ואהבה לדבר: כן הוא בעבודה הגם שכל עיקר היחוד הוא בשביל העבודה ובכדי שיוליד מהבנתו אהבה ויראה אשר המה עיקרי העבודה אך אם לא תקדם לו ידיעת גדולתו ורוממותו יתברך ויחודו והתקשרותו יתברך בעולמות לא יגיע להאהבה בשלימות: וגם שיהיו מסודרים כל אחד באופנו בכדי שלא לבלבל עין הקורא אשר לזה היה הטעם של הקדוש האלק"י רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה אשר חילק ספרו הקדוש לשני חלקים שהוא מצד טעם הנזכר לעיל וגם כדי שלא לבלבל עין הקורא:

ס״דוזאת אחלה מאת כל המעיינים בספר הזה לעיין בו היטב בעמקות השכל ולדקדק בכל מלה ומלה וכאשר ישים עיונו בו באמת יגלו לו שערי בינה ודעת להשיג חפצו בטעם ודעת והשכל וכל אשר יעיין בו יותר יתגלה לו יותר בינה ודעת עד אין קץ כי דברים אלו עומדים ברומו של עולם והמה השכלות עמוקות אשר לא ניתנו לשער בשכל אנושי והשכלתם הוא עד אין קץ:

ס״הוכל מה שישים עיונו בו ביותר יתגלו לו הבנת הדברים ביתר שאת ויתר עז: אבל בלתי עיון כי אם שיהיה רצונו להבינו בהשקפה ראשונה במהירות לפום ריהטא מעיד אני עליו שלא ישיג ממנו כלום: אבל כשייגע בו שכלו בודאי ימצא טוב טעם ודעת וכל שיעמיק בו יותר כמה פעמים יבין שצריך יגיעה יותר:

ס״ואך אף על פי כן בטחתי שיהיה הספר הזה שוה לכל נפש דהיינו להמבינים בעם הנה בודאי ינעם להם ויערב לנפשם להתפעל מדברים הקדושים האלו להלהיב לבם ולהוליד מבינתם אהבתו ויראתו יתברך בחפיצה וחשיקה לדבקה בו: ואפילו לאותם שאינם מבינים היטב יועיל להם בודאי בדרך כלל כי יבין דרך כלל וידע מתוך הדברים האלו שאין זולתו יתברך והוא נמצא בכל העולמות ומתייחד בהם באופן דלית אתר פנוי מיניה ועל ידי הבנה זו דרך כלל יגיע לאהבת הוי"ה ויראתו יתברך:

ס״זועוד זאת אדרוש ואבקש מאת המעיינים שלא לדלג משער אל שער ומכל שכן מפרק לפרק כי כל הספר הזה מסודר בסדר נכון ובהמשך הדברים לפי הסדר הנצרך להגיע מידיעה לידיעה כשידע ויבין הבנת הדברים הנצרכים לידיעה הראשונה ישכיל ויבין ידיעה הבאה אחריה: וידיעה האחרונה לא תושכל בלתי שתוקדם לה הידיעה שקדמה לה ועל פי רוב לא הארכתי בביאור הדברים אשר באו בשערים האחרונים מאותן הדברים אשר כבר נתבארו בראשונה להסבירם כראוי באריכות מטעם שסמכתי על ביאורי הדברים האלו המבוארים בראשונה: וגם בכמה מקומות אשר מבואר להבין על פי משל לא הזהרתי שלא להדמות המשל לנמשל מכל צד אשר צריך שמירה לזה כמבואר לעיל מטעם שכבר הזהרתי בזה כמה פעמים בדבריי הראשונים על כן לא חששתי מלהזהיר עוד הפעם: וכאשר יבין המעיין בחיבור הזה השתלשלות הדברים זה בזה:

ס״חעוד זאת אדרוש לבית ישראל ובפרט לחבירים המקשיבים לקולי להעירם בשני הערות גדולות חזקות ועצומות: הערה אחת היא לכל המעיין בספר הזה שיהיה כל עיקר כוונתו בידיעה זו שהוא ידיעת יחודו יתברך בכדי להגיע על ידי הבנה זו להתפעל בנפשו לעבוד עבודתו יתברך באהבה ויראה ומסירת נפש וביטול אליו יתברך כי עיקר שם הידיעה היא כשנתפסת ונרגשת בנפשו בבחינת חיות ממש ולהתפעל מזה בהרגשת חיות נפשו ממש וכמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך דייקא וכן הוא אומר דע את אלק"י אביך ועבדהו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה איזהו עבודה שבלב זו תפלה כי כל עיקר הידיעה הוא לידע יחודו יתברך וידיעת יחודו הוא אינו בערך הבנה כי בחינת יחוד הוא למעלה מן הבנה כי אם בבחינת תפיסת והרגשת יחודו יתברך בנפשו האלק"ית של כל אחד ואחד מישראל מצד שורשו שהוא למעלה מן החכמה והבנה יש בכחם זה להיות נתפס יחודו יתברך בנפשם וזו נקראת ידיעה: וכמבואר בספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן שהדעת הוא קיום המדות וחיותם וכאשר יבין המבין בעץ חיים אשר כל ענין הדעת הוא רק מצד המדות ועל זה נאמר בדעתו תהומות נבקעו וכן הוא אומר בדעת חדרים ימלאו שהוא חדרי ליבא דייקא אבל בלא הדגשה ותפיסה והתפעלות מדותיו אינו נקרא ידיעה כלל ויהיה כל השכלת הספר הזה בלא יועיל חס ושלום:

ס״טהערה השנייה היא שהגם שהעבודה על פי הידיעה היא מוכרחת מאד ונצרכת אלינו מהטעמים המבוארים לעיל וכי זה כל האדם לעבוד עבודתו יתברך באהבה ויראה ודביקות וביטול הנפש על ידי ידיעת יחודו יתברך הנה אף על פי כן לא יעלה על לב אדם שיהיה עיקר עסקו בקביעות בלימוד הידיעה הזאת כי אם עיקר הקביעות יהיה בעסק התורה הנגלית לנו דייקא דהיינו בגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים בכדי לידע הדינים שהוא עשיית רצונו יתברך כל אחד ואחד לפי השגתו בהם:

ע׳כי הנה ידוע ומבואר בספרו הקדוש של אדונינו מורינו ורבינו נשמתו עדן שהתורה נקראת לחם והוא מזון הנפש וכמו שכתוב לכו לחמו בלחמי כי כמו למשל באדם שהוא חי מצד חיות הנפש המחיה את הגוף וקיום החיות של הנפש בגוף הוא על ידי אכילה שהוא הלחם ובלי אכילת הלחם אין קיום להחיות של הנפש המתקשרת בגוף כי אם לא יאכל אדם כמה ימים הרי יחלש וייגע וכל התחזקות והתקשרות הנפש עם הגוף הוא על ידי אכילת הלחם הזן את הנפש ומקשרה עם הגוף ועל ידי זה יהיה שכלו חזק ומדותיו בשלימות כידוע: והנה בדבר אחד גדלה מעלת חיות הנפש מהלחם אשר הוא אוכל כי חיותו הוא רוחניות ושכליות והלחם הוא צומח ואין נגלה בו תנועה חיונית כלל אבל ממה שאנו רואים שהלחם זן את הנפש ומחייהו בזה מוכרח שגדל מעלת הלחם ממעלת הנפש החיונית מצד השורש כי אם שכח החיות שבו הוא מוסתר מאד וכאשר יבואר אם ירצה השם במקום אחר ביאור זה:

ע״אכן הוא בבחינת חיות אלק"י מצד נפש האלק"ית שבאדם יש שני בחינות האלו דהיינו חיות הנפש אלק"ית הוא מצד הבנת יחודו יתברך והתקשרותו ודביקותו בו יתברך על ידי התפעלות אהבתו ויראתו וביטולו של כל אחד ואחד הבאה מצד ההתבוננות והעמקת הדעת בקריאת שמע ותפלה והוא הנקרא חיות הנפש אלק"ית. ובחינה השניה שבבחינת עבודה הוא על ידי עסק התורה הנגלית לנו ועשיית מצותיו יתברך בפועל אשר על ידי עסק ועשיה זו הוא מקיים רצונו יתברך בפועל ממש והנה התורה והמצות הנגלים לנו הרי הם נגלים ומלובשים בבחינת השכלה ועשייה גשמיות בבחינת גבול דייקא ובחכמת עשיה הגשמיות אשר כל התורה על פי נגלה אינו רק על פי השכלת עשיה הגשמיות כידוע. והנה מצד הנגלה הרי גדלה מעלת הדביקות והתפעלות הנפש על ידי ידיעת יחודו יתברך שהוא הפשטה מגשמיות על מעלת התורה והמצות אשר נתלבשו בעשיה גשמיות אבל מצד האמת גדלה מעלת התורה והמצות הנגלים ממעלת חיות אלק"י הנמשך בנפש כי החיות הנמשך מצד ההתבוננות ותפיסת והרגשת היחוד הוא רק לפי שיעור כל אחד שמשער בנפשו כמאמר הזוהר על פסוק נודע בשערים בעלה שהידיעה הוא כל חד וחד לפום שיעורא דיליה אבל השגת עצם היחוד כאשר הוא אצלו יתברך אינו בכלל תפיסא והשגה כלל אבל בתורה ומצות בזה הוא גילוי רצונו יתברך ממש ואיהו ורצונו חד ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ממש ולזה נקרא התורה לחם ממש כמו המשל הנזכר לעיל הגם שמצד הנגלה היא למטה הרבה ממדרגת חיות האלק"י הנגלה בנפש מצד היחוד אבל בשורשה היא גבוה הרבה ממעלת הנפש ולכן היא זנה את הנפש האלק"ית והיא המחזקת את הנפש האלק"ית שיהיה בה כח להשכיל יחודו ולחזק מדותיה באהבה ויראה ודביקות וכל אשר ישבע מלחם התורה ביותר תתחזק נפשו האלק"ית ביתר שאת. וכן מובן בההיפוך חס ושלום כל אשר יחסר לחמו של תורה תחלש נפשו אלק"ית חס ושלום כו' אבל על ידי התורה ומצות תתחזק נפש האלק"ית בהשכלתה ובינתה ואהבתה אל הוי"ה ויראתה ממנו יתברך ביתר שאת ויתר עז:

ע״בוהנה עם כל זה מובן לכל משכיל שכמו שמעלת הלחם הוא דוקא לאדם שהוא חי אז נתגלה מעלתו על ידי שמחזק להנפש ומקשרה עם הגוף אבל לאדם שאינו חי הרי אין מעלתו נחשבת לכלום כי אינו בגדר אכילה כלל כן הוא מעלת התורה הנקראת לחם הוא דוקא לאדם שחי בחיות אלק"ות דהיינו שמתפעל באהבה ויראה על ידי ההתבוננות ביחודו יתברך על ידי קריאת שמע ותפלה אז התורה ומצות מחזקים את הנפש אלק"ית כנזכר לעיל אבל מי שאינו מתבונן ביחודו יתברך לקבל עליו עול מלכות שמים ואינו מתפעל באהבה ויראה שכליים או על כל פנים דחילו ורחימו טבעיים הרי אינו בגדר בחינת אלק"ות והאיך יזון אותו לחמה של תורה לכן קדם קריאת שמע ותפלה לעסק התורה ומפסיקין מתלמוד תורה לקריאת שמע ותפלה כדי שימשיך חיות אלק"י בנפשו על ידי התבוננות ביחודו יתברך להוליד מבינתו אהבה ויראה על ידי קריאת שמע ותפלה ואז יהיה כל השתדלותו בעסק התורה ומצות בכדי לחזק את נפשו האלק"ית כמו למשל מאדם כאשר מתעורר משינתו ונמשך בו חיות נפשו אזי כל היום משתדל בעסק פרנסתו כדי להחיות נפשו שלא יחסר לחמו כן הוא ממש בחיות אלק"י כי מאחר שנתעורר נפשו בקריאת שמע ותפלה בבחינת חיות אלק"י כל חד וחד לפום שיעורא דיליה כן כל היום ישתדל בעסק התורה והמצות כדי להחיות נפשו האלק"ית ולחזקה על ידי לחם התורה:

ע״גאשר על כן באתי בהערה זאת לכל החברים המקשיבים לקולי שיקבעו עיתים לתורתם בכל יום כל אחד ואחד לפי עניינו ועסקו בתורה נביאים כתובים ובמשניות וגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים אחר עמידתם בתפילה וללימוד הספר הזה אשר חברתי יקבעו גם כן עת קבוע בכל יום ללמוד ולהבין בו היטב בכדי להשכיל יחודו יתברך בכדי לעבוד עבודתו באהבה ויראה בעת עמדם לפני הוי"ה בקריאת שמע ותפלה לייחד יחודו יתברך ולדבקה אליו יתברך בעבודתם:

ע״דוהנה שאלתי ובקשתי מהמבינים בעם ללמד ולהסביר הדברים האלו לאותם שאינם מבינים כל כך ולזכות גדול תחשב להם: ועתה אחל לבאר בעזר השם בשפה ברורה ובאימה וביראה: ומהא"ל העוזר והרחמן אשאל ואבקש עזר ומחילה וסליחה וכפרה על שנכנסתי לפנים ממחיצתי לבאר ולגלות דברים הכבושים ונסתרים שהם כבשונו של עולם כי גלוי וידוע לפניו יתברך עיקר כוונת נקודת לבבי שלא לכבודי ולא לשום פנייה אחרת חס ושלום חברתי את החיבור הזה כי אם כוונתי בכדי לגלות אמיתית יחודו יתברך וידיעת שמו הגדול שיטע בלב כל החפצים לדרוש הוי"ה יחודו ואהבתו ויראתו יתברך לעבדו בלב שלם ולבאר אמיתית חפצו וכוונתו של אדוני מורי ורבי הקדוש נשמתו עדן בהתגלות תורותיו הקדושים אשר כל ימיו של אותו הצדיק נשמתו עדן מסר נפשו בכדי ליטע אחדותו יתברך ואהבתו ויראתו בלב כל ישראל הבאים לדרוש את הוי"ה ויהא רעוא מקמיה יתברך שיתקבלו הדברים האלו ויכנסו בלב של המעיינים והמבינים בעם לעורר לבם לאביהם שבשמים על ידי ידיעת הדברים האלו ולעורר אהבת הוי"ה בלבם ויראתו יתברך להטות שכם אחד לעבדו: וברוך א"ל עליון אשר עזרני עד כה לגמור ולהשלים חבורי הזה לטוב: וכן יהי רצון מלפניו יתברך להיות בעזרי לגמור בעדי להשלים חפצי וכוונתי הטובה בהשלמת הדברים האלו להשלימם כאשר עם לבבי ולמהר להחיש ישועתינו בקרוב כעתירת הדורש טוב לבית ישראל ומתקשר באהבת דורשי הוי"ה ויחודו הצעיר לבית לוי: אהרן בן לאדוני אבי מורי הרב ר' משה הלוי זכרונו לברכה לחיי העולם הבא:

Today's Learning

שערי היחוד ואמונה, פתח דברSha'arei HaYichud VeEmunah, Preface