שערי היחוד ואמונה, שער ראשון י״בSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 12
א׳והנה הגם שנתהוו ממנו יתברך כל חילוקי הנבראים בכל פרט ופרט והוא יתברך מחלקם ומהוום בכל פרטי המדרגות על ידי בחינת חכמת אלהי"ם: אך חכמה זו הגם שהיא מכוחו יתברך אל תאמר שהיתה בכוחו יתברך בהעלם דהעלם ומזה נמשך כח החכמה בגילוי חס ושלום לומר כן כי אם שהחכמה נאצלה ממנו יתברך בבחינת אצילות והפרשה כמבואר לעיל שהוא בחינת הויה חדשה שנאצל ממנו מהות חדש שאינו מערך מהותו יתברך כן המשיך בחינת חכמה וכח זה בבחינת הויה חדשה כמו יש מאין ממש דהיינו שלא תמצא מקור וסיבה להתהוות החכמה והוא על ידי בחינת הכתר שנקרא אין כו':
1
ב׳וכמו שביאר הראב"ד זכרונו לברכה הנזכר לעיל לדעת החוקרים הכופרים לא תמצא חומר מבלי צורה וצורה בלי חומר: כי חומר נקרא אסיפת כל הכחות בהעלם כמו שכתוב חומר מים רבים (חבקוק ג' ט"ו) דהיינו כח האסיפה מכל הכחות ולדעתם כל ההתהוות שהם נקראו צורה שנצטיירו בכל פרט ופרט ובכל מין ומין מוכרח להיות חומר קדמון הכולל כחם בהעלם גדול ומזה יצאו מכח אל הפועל: אבל לדעתינו ולתורתינו הקדושה כי החכמה מאין תמצא (איוב כ"ח י"ב) דהיינו כל כחות ההמשכות ממנו יתברך לא קדם להם חומר כלל הכוללם בהעלם מאחר שאין זולתו יתברך והוא פשוט בתכלית הפשיטות אין לומר בו חס ושלום חומר וצורה כי אם כל הכחות הנעלמים בחכמה התהוותם מאין ליש לא נודע מוצאם ומקורם כידוע החילוק בין השתלשלות עילה ועלול ובין התהוות מאין ליש כי בעילה ועלול הרי כח העלול בעילתו בהעלם וכנזכר לעיל: אבל התהוות היש מאין הרי אין היש נמצא בכחו יתברך אפילו בהעלם כלל וכאשר מבואר בדברי רבינו הקדוש נשמתו עדן במאמר איהו וחיוהי חד עיין שם לכן נקרא מוצא מאין דהיינו שלא נודע התהוותו כלל הגם שנתהוו ממנו:
2
ג׳והנה מאחר שהתהוותו מאין הרי גם אחר שנמשך הכח הזה להיות כח כל פרטי התחלקות לא נתהוה מהות אחר חס ושלום הגם שמבואר לעיל שנתהוה ממנו מהות חרש היינו לגבי כחו יתברך שאינו בערך התחלקות נקרא כח זה המחלק לכל הכחות מהות חדש שלא תמצא אצלו לזה נקרא חדש: אבל הגם שהוא חדש אינו מהות אחר חס ושלום ואין זולתו אפילו אחר שנמשך כח זה כי מאחר שאין זולתו ואין דבר שחוץ ממנו יתברך הרי הוא עדיין מיוחד בכחו יתברך הפשוט בתכלית הפשיטות בלי חילוק כלל הגם שאנו רואים מכח זה כל החילוקים כמו שכתוב כולם בחכמה עשית ויש לכל פרט כוונה מיוחדת בהתחלקות הכחות אבל הכל אחד והתחלקות זה מאין נמשכו לא נודע מקום מוצאם דהיינו מאחר שהוא אין סוף יתברך והוא הכל אחד וכל ההתחלקות מאתו יתברך ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות לכן לא נודע מאין נתהוו ההתחלקות ולכן נאמר והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה דהיינו המוציאם מכח אל הפועל בבחינת מדידה לכל דרגין לא נודע מקומה איך יתהוו חילוקי דרגין לכן נקרא מי ברא אלה מבטן מי יצא הקרח וקיימא לשאלא והכל הוא על ידי הכתר על ידי כחו הפלא המחבר שני הפכים אלו ודי למבין הגה"ה והבן זה מאד וזכור כלל זה כי זה הוא יסוד ושורש להיחוד ובזה יובן כמה מאמרי זוהר הקדוש ואדרא רבה קדישא וכמה חילוקים בעץ חיים המדברים בענין זה גם בזה תבין שאבא ואמא במזלא אתכללו ונכללין בכלל הכתר כמבואר לעיל בהגה"ה ברמז: ובזה תבין יותר כי הם חכמה ובינה הכוללים אשר מהם מתהוים עיקר האצילות שהם כל חילוקי דרגין ובאצילות חכמה ובינה הם בבחינת גולם וצורה ושם נקרא חכמה גולם ובינה בחינת צורה אבל שורשם והתהוותם ואצילותם להיות נקרא גולם וצורה שורש התהוותם ויחודם במאצילם הם חכמה ובינה הנקראים אבא ואמא אשר הם נכללים באריך אנפין דהיינו בבחינת כתר כנזכר לעיל וכאשר תסתכל הם הכל אחד אבל בבחינת התפשטות מתחלקין כי בבחינת כל ההצטיירות הנמשך מהם הם נקראים חכמה ובינה דזעיר אנפין ובבחינת מהותם ועיקר יחודם בעצמותו הם אבא ואמא ולכן תמצא בזוהר ובמקובלים שפעם קורא ים לחכמה דאצילות אין ופעם קוראים לחכמה מאין תמצא ואין הוא כתר אך זה נאמר על שני בחינות בחכמה גופא ודי למבין והבן מאד:
3
ד׳לכן נאמר באדרא זוטא קדישא עתיקא הוא הכתר כבוצינא דמתפשטין מיניה נהורין לכל עיבר ואינון נהורין דמתפשטין כד יקרבון למנדע לון לא שכיח אלא בוצינא בלחודוי כך הוא עתיקא קדישא הוא בוצינא עילאה סתימאה וכו' פירוש עתיקא הוא הכתר הגם שנמשכים ממנו החכמה והמדות אינם מהות אחר חס ושלום ולא נשתנה ממהותו הראשון רק הוא והם כולא חד. לכן הגם שנמשכים חכמה ומדות כד תסתכל בהון לא תשכח אלא המשכה אחת מיוחדת בתכלית על ידי בחינת אין המחבר בחינת אין סוף עם המדות לאחדם להיות פועל בהם ועל ידם כל הנבראים בפרט כל אחד ואחד ולא יהיו מוסיפים בו ריבוי ושינוי חס ושלום ולכן נקרא המשכה זו שבבחינת חכמה ומדות בבחינת שערות כי כמו למשל שערות של אדם הנמשכין ממוחו עם כל זה הם אינם ערך ושייכות למוח ואינם בגדר אחד ואף על פי כן נמשכין ממנו:
4
ה׳והנה כשהם מחוברים באדם הרי הם אחד עם האדם ואם יגלחם הרי הם אינם נוגעים לעצמיות נפשו ואינם פועלים בו שינוי המהות כן ההתמשכות שנמשך מבחינת כתר להתהוות ממנו חכמה ומדות הגם שהכל נמשכין מאתו יתברך וממנו הם נובעים אף על פי כן אינם בגדר ומהות אחד ממש כמו השערה לגבי המוח וגם אינם פועלים בו שום שינוי כלל ואף על פי כן מתאחד בהם לכן נקרא חפץ חסד בתיקוני דיקנא כי חפץ חסד זה הגם שנמשך ממנו יתברך אבל מאחר שאין להעריך אותו חס ושלום באיזה רצון וחפץ בבחינת מדות מאחר שאינו בערך התחלקות המדות חס ושלום לכן אין נערכים ממהותו הגם שהכל נמשך ממנו יתברך אבל אף על פי כן אינם פועלים במהותו חס ושלום שום שינוי כמו השערה לגבי המוח כנזכר לעיל בערכו אבל אף על פי כן הוא והם הכל אחד על ידי בחינת אין כנזכר לעיל: וזה אי אפשר בשכל האדם להשיגו איך יהיו ויתהוו שני הפכים שאינם שייכים למהותו כלל ואף על פי כן מתייחד בהם בתכלית היחוד מחמת שהוא יתברך כל יכול לחבר שני הפכים ביחד:
5
ו׳לכן נאמר באדרא רבה קדישא ווי למאן דאושיט ידיה בדיקנא קדישא דהיינו להעריך חס ושלום החפץ חסד אליו לומר חס ושלום שהוא חפץ חסד זה אפילו בכח חס ושלום לדבר ולהרהר באין סוף שום שינוי והתחלקות והתרבות כי אם להאמין בבחינת אמונה למעלה מן השכל שהכל נמשך מאתו ואף על פי כן אינם נוגעים לעצמותו להיות מתרבה בהם חס ושלום אלא מיוחד בתכלית אפילו אחר התפשטותו יתברך בהם ובבחינת המשכה זו בגילוי מדותיו יתברך שייך לומר הוא היודע והוא הידוע והמדע דהיינו הגם שנמשכו ממנו בבחינת ידיעה שהם המדות אף על פי כן הם הכל אחד ומיוחד בהם אפילו אחר התפשטותו בהם אבל בבחינת עצמותו יתברך המתמשך בהם שלא בבחינת המשכתו יתברך למדות אינו שייך לומר זה כלל חס ושלום מאחר שאינו בגדר מדע כלל כמבואר בהגה"ה משער היחוד ואמונה ודי למבין:
6