שערי היחוד ואמונה, שער ראשון ט״זSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 16
א׳וזהו פירוש המשנה של ספר יצירה עשר ספירות בלי מ"ה נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כשלהבת הקשורה בגחלת שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר דהיינו שעשר ספירות הם בלי מהות כלל הגם שהם מחולקים בהשפעתם אבל אין לכל השפעה מהם מהות בפני עצמו שיאמר עליו זה מהות זה וזה מהות זה כי הכל הם מהות אחד מכוחו יתברך השוה אשר לא נודע מהותו כלל כי כל מהות יש לו כח מיוחד כמו למשל הצומח יש לו מהות וטבע שבצומח וכן במהות החי והמדבר יש לו מהות הכוללו וכל מהות מחייב המשכה ממנו לפי ערכו ומהותו אבל הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת אין סוף יתברך הגם שממנו נתהוו כלל הנמצאים והוא כוללם אין לומר עליו שהוא איזה מהות שמחייב שיתהווה ממנו לפי ערך מהותו כי אין דבר נמצא מחוייב מציאותו ממנו יתברך כמאמר הרמ"ק זכרונו לברכה שהבאתי לעיל הגם שהוא מקור לכל ההתהוות והוא מהות כל המהותים ומקור כל המקורים אך לא נודע מהותו כי מהותו אינו בערך ידיעה כלל שיחייב איזה המשכה ממנו גם אין לומר עליו מקור ושורש כי כל מקור ושורש להמשכה ההמשכה הנמשכת ממנו יש לה אחיזה במקורה ושרשה אך שם היא נעלמת ואם כן יש איזה שייכות ההמשכה למקורה ושרשה כידוע אבל אין סוף יתברך הגם שהכל נמשך ממנו אין לההמשכה שום שייכות ואחיזה בערך דערך בבחינת מציאות כלל רק הכל בהשוואה גמורה אצלו רק הוא שורש כל השרשים וכמבואר לעיל לכן הספירות הגם שיצאו לחלק גם כן אין להם מהות כלל כי הכל הוא בכוחו יתברך כנזכר לעיל לכן נעוץ סופן בתחילתן כי סופם הוא התגלותם לחילוק הנבראים בהתחלקות לא תימא אחר התגלותם בסופן שיש להם סוף איזה התגלות אחר חס ושלום לא כמו שהם מיוחדים בכוחם אלא סופן דהיינו התגלותם הוא בתחילתן דהיינו שהם נעוצים ומיוחדים בתחילתן ותחילתם שהם כוחם המיוחד בתכלית כנזכר לעיל הן בסופן אפילו אחר צאתם לחוץ בהתגלות הכל הם אחד וזהו כשלהבת הקשורה בגחלת שאין לה מהות בפני עצמה כשעודינה קשורה בגחלתה וכמבואר לעיל כך כל ההתגלות מהספירות קשורים בכח אחד בלי מהות כלל שיאמר עליו זהו דבר בפני עצמו וזהו דבר בפני עצמו כי אם הכל אחד מיוחד:
1
ב׳ואמר הטעם שאדון יחיד ואין לו שני כנודע החילוק שבין יחיד לאחד כי תואר יחיד הוא דבר שהוא יחיד לבד ואין זולתו כמו בנך יחידך שלא היה לו כי אם יצחק והוא יחיד אבל תואר אחד הוא שני דברים המתאחדים זה עם זה ונעשו לאחדים כמאמר הכתוב וקרב אותם אחד אל אחד כו' והיו לאחדים בידך (יחזקאל ל"ז י"ז) גם אחד במספר נקרא אחד מפני שיש לו שני במספר קורא מספר אחד ומזה מונה השני כן הוא כביכול בבחינת רצונו יתברך שהוא הכתר שהוא גילוי ההמשכה מכוחו השוה אשר אין זולתו נקרא יחיד כי הוא יחיד בהמשכה זו מאחר שאין זולתו לכן אמר הטעם שכל הספירות כולם בלי מהות ומיוחדים כנזכר לעיל הוא מצד שאדון יחיד ואין לו שני כלל כי אין זולתו ואיך יתכן לומר עליו יתברך שום התחלקות וזולת אם כן אין לו שני כלל אם כן הסוף הוא בתחילה והתחילה הוא בסוף מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות אם כן אין לו ראש וסוף כלל כי כל ראש מורה על מהות בכוחו המתחיל והסוף הוא המשכה להיות נגלה ממנו איזה מהות אחר אבל מאחר שלא נודע מהותו כלל ואין לו שני אם כן הכל אחד ומה שמתחלקים הוא לגבי דידן ולגבי הגילוי וההתחלקות שם הוא נופל לשון אחד דהיינו הגם שאנו רואים התחלקות לאין מספר אף על פי כן הוא הכל המשכה אחת כי לאחד זה יש לו שני דהיינו כאשר יצאו לבחינת גילוי התחלקות לגבי הנבראים וזהו שני שנראים לנפרדים לכן אומרים אחר הגם שנתחלקו בחילוקים רבים אף על פי כן הם אחד ממש מחמת כוחו יתברך המייחדם שהוא אין לו שני כלל:
2
ג׳ולכן נקרא כתר יחיד וכל הנאמר בספירות נעוץ סופן בתחילתן וכו' וכשלהבת הקשורה בגחלת ואחד הכל בערך המתגלה מהם כי לכן נקרא ספירות שנספרו מהם ועל ידם הדרגין ועליהם נאמר בלי מ"ה וכשלהבת הקשורה בגחלת הכל מצד הנספר שהם דרגין המתחלקין לבריאה יצירה עשיה אבל בערכו יתברך שלא בבחינת המשכתו יתברך להוות הנבראים כי אם כוחו יתברך באמיתיותו הנמשך בהם ומהוום ומאחדם על זה נאמר ולפני אחד דהיינו שלא בבחינת עולמות כי אם בבחינתו יתברך מה אתה סופר מאחר שאין זולתו כלל לכן נקרא כתר יחיד:
3