שערי היחוד ואמונה, שער ראשון י״טSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 19
א׳וזהו שמבואר בזוהר הקדוש כי אית עתיקא דלא קיימא לשאלא כלל ואית עתיקא דקיימא לשאלא ולא למנדע ואית דקיימא לשאלא ולאתבא כי עתיקא דלא קיימא לשאלא הוא בבחינת אין סוף יתברך בעצמותו שלא בבחינת המשכה אסור לשאלא ביה כלל איך הם בכוחו האין סוף יתברך מאחר שהוא אינו בערך השגה כלל ועיקר אין לשאול על מהותו יתברך כלל. והנה אף על פי דלא קיימא לשאלא אין הפירוש שלא להעלות על מחשבתו כלל כי אדרבה כל עיקר ההתבוננות ועבודתינו הכל הוא לקשר לאין סוף יתברך כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אליו ולא למדותיו וכמאמר הזוהר הקדוש פרשת צו (דף כ"ו) אתדבקותא דכהני וליואי וישראל עד היכן היא סלקא אמר ליה הא אוקימנא עד אין סוף דכל קישורא ויחודא ושלימו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע דרעוא דכל רעוין ביה עיין שם:
1
ב׳והנה מבואר בכמה מקומות שכל ההתקשרות הוא הכל לאין סוף יתברך רק הפירוש הוא שההתבוננות הוא שלא לשאלא דהיינו שהוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע ולקשר כל הדרגין אליו יתברך ולבטלם שלא בבחינת ידיעא כלל ולהתבונן שהכל הוא בכוחו יתברך בבחינת אין סוף וכל הנמצאים הכל בכח עצמותו אבל שלא בבחינת ידיעא וזהו דיוק לשון הזוהר הקדוש דכל קישורא ויחודא ושלימו דהיינו לקשר כל הדרגין המתגלים בבחינת חילוקי הנפרדים אליו יתברך ולייחדם בכחו יתברך דהיינו הגם שיצאו לחלק אף על פי כן המה מיוחדים בלי שום שינוי אך שלא תימא שיש חס ושלום איזה חילוק דרגין בכחו יתברך רק שהם מיוחדים לכן אמר ושלימו דהיינו שהוא יתברך שלם בתכלית השלימות באופן שלא תמצא בכוחו יתברך שום בחינת חילוק דרגין כלל כי בבחינת חילוק הדרגין אינו נקרא שלימות כי הדרגין מורים חיסרון שאין דרגא אחד דומה לחבירו וחלוק מחבירו כנזכר לעיל אבל הוא כביכול שלם בתכלית השלימות בלי חילוק דרגין כלל וזהו לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע כלל לכן אסור ההבנה והשאלה במהותו כלל:
2
ג׳ובחינה זו נקרא עתיק יומין ורישא דלא אתיידע כי הגם שנקרא רישא כי ממנו הכל אבל לא אתיידע מה בההוא רישא ולכן נאמר באדרא זוטא עליו רישא דלאו רישא כי הגם שהוא רישא שממנו נמשך הכל נמצא הוא ראש לכל הנמצאים שהכל נמצאים מכחו יתברך אף על פי כן הוא לאו רישא כי רישא מורה על הסוף שנכלל בהראש ויש איזה שייכות להסוף עם הראש מאחר שנמשכו ממנו אבל במאציל כביכול אין לומר שיש איזה שייכות להדרגין בכוחו יתברך לכן נאמר עליו דלאו רישא הגם שהכל הוא בכוחו יתברך אך איך ומה הוא לא ידיעא כלל ולא קיימא לאתיידע ועל האי איקרי ברח לך אל מקומך שלא להתבונן בו כלל איך ומה רק לקשר ולייחד ולאצנעא בההוא צניעו ודי למבין:
3
ד׳וזהו בבחינת התקשרות כל הדרגין לייחדם אליו יתברך אבל בבחינת עצמותו יתברך שלא בבחינת הדרגין כלל אסור אפילו לדבר ולהרהר בזה לכן מבואר בעץ חיים שממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר כלל כי מלכות דאדם קדמון הוא ראשית הגילוי מאין סוף ברוך הוא בבחינת אצילות והגילוי הזה הוא מלכות דאדם קדמון לכן בזה מותר להתבונן לקשרם אליו יתברך בבחינת צניעו דלא אתיידע ושלא בדרך השאלה דהיינו להתבונן שאין לשאלא כלל אבל לעילא מן זה מאן איהו דעביד רעיונא כו' ועתיק הוא מלכות דאדם קדמון כידוע בעץ חיים בזה הוא ההתבוננות בבחינת התקשרות בבחינת שלא לשאלא כנזכר לעיל אבל בערד עצמותו שלא בבחינת גילוי אסור בזה העסק כלל אפילו שלא בבחינת שאלה הגה"ה ומה שמבואר בעץ חיים בענין אדם קדמון הכל הוא בבחינת חיצוניות בבחינת הנמשך מאתו אבל בבחינת פנימיות הוא עצמותו מפורש בתוכו שאסור לדבר וגם בחיצוניות מדבר בדרך השאלה והמבין יבין ואם ירצה השם לקמן נבאר זה באריכות עד כאן:ועתיקא דקיימא לשאלא ולא למנדע הוא בחינת אריך שהוא כוחו יתברך המתמשך בבחינת דרגין דהיינו להתבונן שהוא יתברך אינו בבחינת דרגין כלל ופשוט בתכלית הפשיטות ואף על פי כן כל הספירות בבחינת חילוקי דרגין הכל הוא ממנו יתברך ואיך יתחברו שני הפכים כאלו זהו לא ידיעא וזהו לא למנדע דהיינו שלא לייחס אליו יתברך בחינת חילוקי דרגין כלל רק לייחדם ולבטלם אליו יתברך בבחינת פלא שהוא למעלה מהשכלה והבנה ודקיימא לשאלא ולאתבא הוא בחינת זעיר אנפין שנקרא אצילות כי בזעיר אנפין יש בו תשובה על השאלה דהיינו למנדע שכל הנבראים הם הכל מאתו יתברך והכל ממנו יתברך והוא מיוחד בהם וזהו לשאלא עליהם מקור מוצאם ולידע שהכל הוא ממנו יתברך מצד כוחו הפלא אשר כל יכול להתמשך לכל הנמצאים ולייחדם ביחוד אחד בלי שינוי ועל זה נאמר וידעת היום כו' כי הוי"ה הוא האלהי"ם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שהכל הוא ממנו יתברך ואין עוד מלבדו ובזה הוא דווקא למנדע כמו שכתוב וידעת כו' דע את אלה"י אביך אתה הראת לדעת כי בזה הוא הידיעה:
4
ה׳והנה הגם שנחלקו לשלשה בחינות אבל כד תסתכל בהון הם כולם בחינה אחד רק שחילוקי הבחינות הם מסטרא דנבראים הנראים להתחלקות הדרגין היחוד שלהם לידע שהכל הוא ממנו יתברך והם מיוחדים בלי שינוי נקרא זעיר אנפין וההתבוננות מאין נמצאו מכחו יתברך גבול מבלתי בעל גבול כו' בחינה זו נקרא אריך וההתבוננות דלא קיימא לאתיידע כנזכר לעיל הוא בחינת עתיק אבל בבחינת אין סוף בעצמותו יתברך הכל הוא בחינה אחד שאין עוד מלבדו ואין זולתו ואין חוץ ממנו והכל הוא כחו יתברך ממש שאין בערך ידיעה כלל לכן יכול להיות כל חילוקי הדרגין ואף על פי כן לא יהיה בו ריבוי ושינוי לכן נאמר אני הוי"ה לא שניתי כלל מקודם שנברא העולם לאחר שנברא העולם הוא שוה בהון ממש לכן מבואר באידרא הוא זעיר אנפין הוא עתיקא ממש רק מסטרא דילן שניא אבל הוא יתברך לא שנא ולא שני ולא ישתנה לכן כאשר תעיין באדרא זוטא תראה שמוח הדעת דזעיר אנפין הוא מרישא דלא אתיידע דהיינו שהידיעה וההכרה שאין זולתו הוא מעצמותו יתברך דלא אתיידע ודי למבין והבן:
5
