שערי היחוד ואמונה, שער ראשון כ׳Sha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 20
א׳אשר על כן מכל המבואר לעיל תבין שחס ושלום להתבונן באצילות איזה חילוקי דרגין כי מאחר שלא אשתני כלל נמצא הוא הכל כחו השוה יתברך רק מסטרא דילן נראו לחילוקי דרגין והתבוננות יחוד הדרגין נקרא בשם אצילות לכן מבואר בפירוש האר"י על ספרא דצניעותא דף קי"א אל יפתוך רמי הקומה קרואי השאול האומרים כי שם במקום הנאצלים העליונים יש מראות וגוונים עבר על נפשם המים הזדונים דברו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם לא מראה ולא גוון רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה הן אמת כי שורשם הם למעלה והיו תוצאותיו הימה כי שם נגלה את אשר כבר עשוהו השרשים העליונים כי כח הגוונין שהם לובן ואודם וירוק ושחור וזולתו שם דרכי הכחות ונגלו מהארץ העליונה מאותן ארזים אשר נטעו בה לעשות ענף ולעשות פרי והוציא האי אפריון כגוון דידהו:
1
ב׳וכמו שמבואר בזוהר פרשת תרומה (דף קכז.) וזה לשונו תו מעצי הלבנון אילין שית יומין דבראשית דכל יומא ויומא מסדר בהאי אפריון סידורא דאיתחזי ליה סידורא קדמאה אתנגיד מסטרא דימינא אור קדמאה דאתגניז ואתנטיל מסטרא דימינא ועאל בהאי אפריון על ידא דיסודא חד ועביר ביה שימושא לבתר אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור:
2
ג׳הרי מפורש שאין להעריך חס ושלום באצילות איזה חילוקי דרגין הנקראים גוונין כאשר ידוע שגוון לובן הוא חסד וגוון אורם הוא גבורה כי אם על ידי מדת מלכותו יתברך שהיא כח הגילוי לגלות ולהסתיר בבחינת נבראים אז אפיק האי אפריון חד דיוקנא כגוון דיליה דהיינו בבריאה שם התגלות כחותיו יתברך בבחינת חסד וגבורה שהיא לגבי דידן נתגלו בבחינת גוון ודמיון על ידי האי אפריון שהוא מדת מלכותו יתברך הנותנת ציור ודמיון לכל הכחות האלו לגבי דידן כמבואר ברעיא מהימנא איהי דמיון רכל ספירה וספירה ועל זה נקראת תמונת כל להדמות לגבי הנבראים בבחינת בריאה אבל אצלו יתברך בבחינת אצילות הכל כח אחד לבד הגם שכל הכחות המה אצלו יתברך אבל הכל הוא כח אחד בלבד כנזכר לעיל:
3
ד׳ואל תאמר שהאר"י זכרונו לברכה כוונתו על מראות כפשוטו גוון לובן כו' כי מי פתי יסור הנה לחשוב כזאת להעריך גוונין גמורים באצילות אשר הגוונים המה רק מצד הגופים בעשיה אבל איך תעריך אפילו ברוחניות העשיה איזה גוון כל שכן וקל וחומר שלא יעלה על לב שום אדם להעריך גשמיות באצילות אשר אינו נופל לומר אפילו רוחניות כידוע כי זה אל יעלה על לב שום אדם שיש לו מעט דעה ועוד שמבואר בלשונו שהגוונים מתגלים בבריאה על ידי מדת מלכותו משמע שבבריאה יש גוונין וחס ושלום לומר כן כי בריאה הוא עולם המושכל שהוא כח לבד כח ההשכלה ועוד סתירתו שסותר הוא כי הוא רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה מה ענין גיאות לגוונין היה לו לתרץ כי בכחות אינו שייך לומר גוונין שהם הגשמה:
4
ה׳וזה יבין אפילו תינוק שיש בו דעת שכוונתו על כח הגוונין של המדות שהם נקראו גוונין כידוע אשר יש מי שחושב מאחר שמעריכים באצילות מדות אשר המדות פועלים חס ושלום בעצמותו יתברך איזה נטיה לחסד או לגבורה חס ושלום כי בבחינת אצילות שהוא התגלות אין סוף יתברך חס ושלום להעריך בו איזה נטיה לחסד או לגבורה כי אם הכל הוא כח אחד הגם שאצלו מוכרחים אנחנו להעריך הגדולה והגבורה אך אף על פי כן הוא רואה דהיינו שרואה כל פרטי ההתחלקות אך אף על פי כן אינו נראה להתחלקות כי הוא מתגאה על כל גאה דהיינו שכל המדות שנקראו גאות הוי"ה הוא מתגאה עליהם דהיינו שאין להעריך אותם כלל אליו אך מצד השוואתו יתברך המרומם על כל כל יכול להשוותם ולאחדם על ידי בחינת פלא:
5
ו׳עיין שם כל המאמר שמאריך שאין לומר חס ושלום חילוקי דרגין אפילו באצילות וכל עיקר התגלות הגוונין הן בבריאה על ידי מדת מלכותו יתברך שהיא בחינת הצמצום וההסתר לגבי הנבראים אז יצאו מכח אל הפועל וכמבואר בתיקוני זהר דאתקריאו מדות כפום עובדיהון דבני נשא כו': ומסיטרא דילן דווקא ואפילו מה שמבואר שהם באצילות בכח לא תאמר שיש בכחו חילוק דרגין חס ושלום כי אם מסטרא דנחית לאמלכא על בריין שייך לומר שהם בכח ולכן נקראים נאצלים אבל מסטרא דעילת על כולא חס ושלום לומר שנמצא בו איזה כח חילוקי דרגין ובזה תבין מה שמבואר בזוהר הקדוש (בראשית מ"ה:) בענין ההיכלות שבהיכל הזה שהוא היכל קודש קדשים מבואר שם הכא רזא דרזין ההוא דלא אתיידע ולא עאיל בחושבנא רעותא דלא אתפס לעלמין בסים לגו לגו בגווייהו ולא אתיידע ההוא רעותא ולא איתפס למנדע וכדין כולא רעותא חדא עד אין סוף כו' עיין שם:
6
ז׳מזה מובן שאפילו בהיכל קודש קדשים ששם ההתגלות בבחינת אצילות שם גם כן ההשגה שלא בבחינת ידיעה והתחלקות דרגין כלל ושם התגלות אין סוף בעצמו יתברך שלא בבחינת חילוקי דרגין כלל והנה בזוהר עצמו מדבר כל חילוקי הדרגין באצילות דווקא ואיך אמר כאן שאפילו היכל קודש קדשים דבריאה ששם התגלות מלכות דאצילות ההוא דלא אתיידע ולא עאיל בחושבנא כלל רעותא דלא איתפס לעלמין וכו' וכולא רעותא חדא עד אין סוף שהוא בחינת אין סוף בעצמותו יתברך אך שכאשר מדבר בענין חילוקי הדרגין הנמצאים מקום מוצאם הוא מדבר באצילות כי מאחר שממנו יתברך נתהוו כל הדרגין נמצא כל הדרגין הם מכחו יתברך והוא המהוום ומקיימם לכן בכל חילוקי הדרגין הנמשכים בבריאה יצירה עשיה הם הכל אצלו יתברך כמו למשל מחשבתו ודיבורו של אדם היוצא לפועל הכל נמשכו מכח הנפש ובכח הנפש בעצמו לא נתחלקו כלל כי אם אחר צאתם לחוץ אף על פי כן אנו תולים כל מחשבותיו ודבוריו בכח נפשו כי אם לא כן מאין נתהוו המחשבות והדיבורים כו' כך כביכול כל חילוקי הדרגין שהם בבריאה יצירה עשיה שהם בחינת מחשבה דיבור ומעשה הכל תולין בכוחו יתברך כי הוא המהוום:
7
ח׳לכן מבואר בעץ חיים שבאצילות ניתנה לנו רשות לדבר בדרך משל ודמיון בכדי לאחדם ולקשרם אליו יתברך שהכל נתהוו מכחו וכחו יתברך הוא מתפשט בהם אבל באמת חס ושלום לומר שיש בכחו יתברך חילוקי דרגין כלל מאחר שלא שני ממהותו כלל לכן בהיכלות ששם הוא מבואר בענין ההתבוננות והעבודה הוא עיקר בהיכלין דבריאה אשר שם נראים חילוקי הדרגין שם הוא העבודה לקשר היכלין בהיכלין ורוחין ברוחין ולאחדם אך כד מטי להיכל קודש הקדשים ששם הוא העבודה לייחדם בבחינת אצילות שהוא בחינת כחו בעצמו יתברך שהוא התגלותו בעצמו בבחינת אין סוף שם הוא ההתבוננות דווקא בלי שום חילוק דרגין כי אם בבחינת ביטול גמור בלי שום התחלקות כלל ודי למבין דהיינו בבחינת דלא אתדבק ולא אתיידע ודלא קיימא לשאלא והשאלה והידיעה כנזכר לעיל הוא הכל מסטרא דנבראים הנראים מסטרא דילן בזה הוא השאלה והידיעה אבל בעצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו הוא בחינת לא לשאלא כלל:
8
