שערי היחוד ואמונה, שער ראשון כ״אSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 21
א׳וזהו פירוש מאמר רבותינו זכרונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש ובמכוסה ממך בל תחקור במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות וכאשר תדקדק בלשון המאמר תבין שמדבר בענין שלשה בחינות הנזכרים לעיל שעל בחינת עתיקא דלא קיימא לשאלא אמר במופלא ממך בל תדרוש כי יש חילוק בין דרישה לחקירה כי דרישה הוא על שדורש מקום מוצאו לבקשו שם מאין בא הדבר וחקירה הוא לחקור איך נמצא הדבר הזה ואיך תתמשך ומה שייכות יש לה למקורה לכן בבחינת אין סוף יתברך שהוא עתיקא דלא קיימא לשאלא אמר במופלא ממך בל תדרוש דהיינו לבקש מקום מוצאם של הנבראים להתלות בו בכחו יתברך חס ושלום ושם אפילו דרישה אסורה כמבואר לעיל ועל זה נאמר ברח לך אל מקומך כי אין להרהר מוצאם של הדרגין בשם אפילו בבחינת מקור וכח הגם שהכל מכחו יתברך לכן אסור שם הדרישה כי אם לבטלם אליו יתברך שלא בבחינת ידיעה כלל כנזכר לעיל:
1
ב׳אבל בבחינת כתר המתמשך בבחינת נאצלים דהיינו כחו הפלא המתמשך בבחינת דרגין שם מותר הדרישה ואדרבה דייקא לדרוש שממנו יתברך הכל והוא מתמשך בהם ומייחדם אך לחקור ולהתבונן התהוות חילוקי הנבראים איך הם בכחו יתברך מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות איך יתהוו המדות המורים על הרכבה בזה אסור לחקור ולהתבונן רק להאמין שכל הדרגין נתמשכו מכוחו יתברך ואף על פי כן אין בו שינוי ולא פירוד והרכבה חס ושלום מחמת כחו בבחינת פלא והוא הנקרא בחינת אין כדבר שמבקשים אותו ואין דהיינו לבקש כל המדות וחילוקי הנבראים באין סוף יתברך באופן שלא תמצאם לחילוקי דרגין כלל ולבטלם אליו וזהו לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא באופן שלא נדע כמאמר החכם תכלית הידיעה שלא נדע ועל זה נאמר דרשו הוי"ה ועוזו בקשו פניו תמיד דהיינו לדרשו ולבקשו בבחינה שלא ימצאנו לכן נאמר בקשו פניו תמיד דייקא כאדם שמבקש איזה דבר תמיד מחמת שאינו מוצאו כי אם היה מוצאו לא היה מבקשו לכן הבקשה הוא באופן שלא ימצאנו:
2
ג׳ועל בחינה השלישית שהוא לשאלא ולמנדע שהוא בחינת זעיר אנפין על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה במה שהורשת התבונן דהיינו ליחד כל הדרגין בכחו יתברך ולהתבונן שהכל נמצאים מאתו יתברך ואין עוד מלבדו והוא נמצא כביכול בכל הדרגין ואין דבר זולתו ואף על פי כן המה מיוחדים בעצמותו ומחמת כחו השוה יתברך הוא נמצא בכל הדרגין בהשוואה גמורה ועל זה נאמר ובקשתם משם את הוי"ה אלה"יך ומצאת דייקא ודי למבין:
3
ד׳וכל זה הוא בבחינת קישור ויחוד כל הנמצאים אליו יתברך הם שלושה הבחינות הנזכרים לעיל אבל על עצמותו יתברך שלא בבחינת ההמשכה לעולמות על זה אמרו זכרונם לברכה אין לך עסק בנסתרות דהיינו שלא לחשוב ולהרהר כלל אפילו בבחינת שלא לשאלא כמבואר לעיל שממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר כלל וזהו אין לך עסק כלל בשם כי הגם שבבחינת עתיקא דלא קיימא לשאלא גם כן אסור לשאלא אך שאופן ההתבוננות יהיה בזה לקשר כל הנמצאים בבחינת שלא לשאלא כלל כמאמר הזוהר הנזכר לעיל לאצנעא בההוא צניעו וזהו מצד המצאו יתברך בבחינת עולמות אבל בבחינתו יתברך שלא בבחינת העולמות והדרגין אין לך עסק כלל והבן מאוד:
4
ה׳והן הן הספירות הגנוזות הנזכר בדברי המקובלים אשר אפילו העסק בזה אסור ובלשון הכתוב נקרא נסתרות כי יש חילוק בין פירוש נסתר לפירוש סתום כי מלת נסתר סובל שני משמעות כי נסתר הוא מלשון סתירה שהוא סותר ומנגד מלשון סתרי אהדדי גם הוא לשון סתר והעלם דהיינו שהעלם שלהם הגם שהם בכחו יתברך נעלמים אבל ההעלם שלהם הוא מלשון סתירה מאחר שאינו מערך דרגין ואדרבה הוא ההיפוך מצד כחו הפשוט יתברך אשר אין ערוך לו ואין זולתו ואף על פי כן הם נמצאים מאתו יתברך וכמוסים וגנוזים בכחו יתברך מה שאין הלב יכול לחשוב כו' לכן אסור העסק בהם כלל כי אם מצד המשכתו לעולמות נקרא סתום וסתימו דסתימין דהיינו הגם שלא נודע איך ומה אף על פי כן להאמין שהכל מכחו יתברך והוא נמצא בהם אבל בעצמותו יתברך הגם שהכל כלולים בכחו יתברך אבל הוא בדרך סתירה ודי למבין:
5
ו׳אשר על כן לא דיבר האל"קי ר' חיים ויטאל זכרונו לברכה בהם כלל מחמת שהעסק אסור בהם כלל ולא דיבר רק ממלכות דאדם קדמון ולמטה הנצרך לקישור הדרגין איך מתייחדים כל הדרגין בעצמותו יתברך אבל בערך עצמותו יתברך לא דיבר בהם כלל והגם שמבואר בעץ חיים חכמה דאדם קדמון ודומיהם כבר תירץ זה בעצמו זכרונו לברכה שאינו מדבר רק בבחינת כלים וגוף דאדם קדמון ולא בבחינת פנימיות ואף גם זאת הוא בדרך השאלה שמשאיל שם זה אליו הגם שלא נמצא בו חס ושלום ערך חכמה ומדות וגם זאת מבואר שם שחס ושלום לומר כלים וגוף לאדם קדמון כי איך להעריך כלים באדם קדמון שהוא בחינת המאציל ברוך הוא אך ורק הכל מצד העולמות הנמשכים ממנו יתברך שמוכרח להיות מכחו ועצמותו יתברך מכנה להמשכה זו גוף וכלים בבחינת השאלה כלומר שהוא חיצוניות הנקרא גוף וכלים דהיינו שאנו רואים שהכל נמשך מכחו האין סוף קורא לכח המשכה זו גוף אבל חס ושלום שיהיה בכחו איזה גוף וכלים והתחלקות מאחר שהוא פשוט כנזכר לעיל אבל בבחינתו לבדו יתברך שלא בערך המשכתו לעולמות קורא פנימיות אדם קדמון לכן מבואר בו שאסור לדבר בו אפילו דרך השאלה לכן בזה לא יקשה לך מדידיה לדידיה שפעם מבואר בו שממלכות דאדם קדמון ואילך אסור לדבר בו והוא מדבר באדם קדמון עצמו כי זה מדבר בבחינת המשכתו ובדרך השאלה וזה מדבר בבחינתו בעצמו יתברך שהוא גילוי אין סוף יתברך בעולמות והוא נקרא עתיק ורישא דלא אתיידע ובבחינתו יתברך בעצמו ממלכות דאדם קדמון ולמעלה אסור לדבר ולעסוק בו כלל כל שכן חס וחלילה לחקור ולהתבונן בו והם דברים ברורים למבין בעיון היטיב בעומק המחשבה ואם ירצה השם בחלק שני יבואר בחינת האדם קדמון בכליו ופנימיותו בביאור היטיב אם יהיה הוי"ה בעזרי.הגה"ה לכן בזה תבין שמה שדיבר האר"י זכרונו לברכה לתלמידיו בענין עשר ספירות הגנוזות הוא בכדי לבאר להם בכדי שלא ישלחו יד חס ושלום באין סוף יתברך להרהר בו ולהעלות על מחשבתו איזה כח חילוקי דרגין חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם: הגם שהכל נמצא מכחו יתברך אבל הוא בדרך סתירה וגניזה באופן שלא לבקשם כלל ושלא לעסוק בשם חס ושלום אפילו בכל השלשה בחינות המבוארים בפנים דהיינו בבחינות שלא לשאלה ובבחינת לשאלה ולא למנדע ובבחינת למנדע כנזכר לעיל כי כל הדברים האמורים הכל הוא בבחינת המשכתו יתברך לעולמות לייחדם אליו יתברך ולבטלם לאין סוף יתברך לאצנעא בההוא צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע אבל בבחינתו יתברך אסור להרהר כלל חס ושלום איזה כח חילוק דרגין לכן העסק אסור שם כלל מאחר שאינו בערך ידיעה והבנה ולא נודע מהותו כלל אשר בזה תלוי כל היחוד האמיתי דהיינו אפילו אחר שיצאו לחילוק דרגין לא שני כלל ולא נשתנה בהם חס ושלום מחמת שכחו יתברך אשר הוא מושלל מכל רעיון ומחשבה כל יכול להשוותם בהשוואה גמורה בלי שום שינוי כלל ושיהיה אין עוד מלבדו בכל הדרגין כי בבחינת מחשבה לא יושג זה בשום אופן שיהיו שני הפכים בנושא אחד בלי שום שינוי והתחלקות ופירוד אבל הוא יתברך אינו בערך מחשבה וחכמה כלל לכן יכולים להיות כל ההפכים בנושא אחד ושיהיו הכל כח אחד מיוחד בלי שום התחלקות כחות כלל חס ושלום כי מאחר שאין זולתו הרי כל הנמשך מכוחו יתברך הכל אין זולתו במבואר לעיל באריכות אבל אם חס ושלום תעריך איזה כח התחלקות בבחינת עצמותו יתברך אפילו בהעלם דהעלם נמצא הוא כלול חס ושלום מכחות משונות ואין לך פירוד גדול מזה רחמנא ליצלן ולא תמצא היחוד בשום אופן שהרי אין כח אחד דומה לחבירו ומזה נעשה שינוי מקודם התגלותו לאחר התגלותו וחס וחלילה לומר כן אדרבה שהוא היפוך פירוד הכחות באופן שלא נדע כלל מהותו יתברך ומצד כחו הגדול יתברך אשר לא נודע מהותו כלל כל יכול לאחד כל הכחות ביחוד עצום אפילו אחר התגלותם מאחד שאין כח נמצא זולתו ודבר זה הוא מושלל הדעיון והמחשבה איך הוא לכן אסור העסק בעצמותו יתברך כלל כי העסק וההרהור בשם מורה שהוא יתברך הוא באיזה דרך ויחוס לחילוקי הדרגין חס ושלום וכל האומר כן אין לו חלק באלק"י ישראל כנזכר לעיל. אשר על כן האלק"י ר' חיים ויטאל זכרונו לברכה אשר בא לגלות היחוד והקישור העצום של הדרגין לא דיבר כי אם בבחינת המשכתו יתברך שהוא מלכות דאדם קדמון שהוא בבחינת שלא לשאלא כלל ולאצנעא בההוא צניעו כנזכר לעיל אבל למעלה מזה לא דיבר כלל הגם שמדבר באדם קדמון עצמו כבר מבואר לעיל שמדבר בבחינת המשכתו בדרך השאלה לכן קורא לזה גוף וכלים הגם שאין שם כלים חס ושלום כי אם לשכך את האוזן כמבואר בעץ חיים הגם שמדבר במלכות דאין סוף הוא לגלות סוד הצמצום כאשר יבואר לקמן אם ירצה השם בחלק השני בביאור האדם קדמון והצמצום והבלים אבל על כל זאת נשמר מזה במה שקורא שם מלכות דאין סוף הגם שחס ושלום לדבר איזה בחינה ומדה בשם מבואר שם כלומר מדריגה תחתונה דאין סוף שהוא גילוי היש שבכחו יתברך אשר הוא לגבי אין סוף יתברך כטיפה מים אוקיינוס כאלו נאמר שהוא מלכות דמלכות ראין סוף כי אין לכנות באופן אחר אבל חס ושלום לומר בחינת מלכות בכחו יתברך המושלל מכל הדרגין וקריאת שם מדרגה התחתונה חס ושלום לומר שהוא בערך עצמו יתברך כי הוא יתברך שוה בתכלית ההשוואה כי אם בערך המתגלה ממנו לנבראים קורא להגילוי מצידינו מערך המקבלים אשר הגילוי הזה אין ערך לכחו בלי גבול אבל לגבי אין סוף יתברך אין לומר חילוק דרגין כלל לכן כאשר בא לגלות סוד הצמצום איך שהוא לגבי דידן כי הצמצום הוא רק לגבי דידן להיות נראים ונגלים לבחינת עולמות בבחינת התחלקות דרגין נקרא זה צמצום כי אם היה התגלות כאשר הוא בעצמותו יתברך לא היה מקום לגילוי הנבראים כלל לכן קורא לגילוי הזה מלכות דמלכות כאלו וכו' והכל הוא לגבי דידן אבל לא חס ושלום לגביה יתברך אשר אצלו אין צמצום כלל וכמו שיתבאר לקמן אשר לכן בכדי לגלות סוד הצמצום בבחינת האדם קדמון שהוא מחשבה קדומה ממנו יתברך דהיינו כח ההתמשכות מעצמותו יתברך בבחינת אור שהוא הגילוי והכל הוא מצד המשכתו יתברך לכן כינה את האדם קדמון גם כן בבחינת כלים בהשאלח בבחינת המשכה אבל בבחינת עצמותו יתברך שהוא פנימיות מחשבתו כאשר הוא אצלו יתברך שלא בבחינת המשכה קורא פנימיות אדם קדמון ואמר שבפנימיותו אסור לדבר כלל לכן לא דיבר כלל למעלה מהבחינות הנזכרים לעיל כדי שלא יעלה על לב שום אדם איזה הרהור כח חילוק דרגין באין סוף אפילו בהעלם דהעלם אשר זה הוא עון פלילי לדבר ולחשוב על הוי"ה מחשבות חוץ חס ושלום אשר הוא היפוך היחוד ואם האר"י זכרונו לברכה גילה לתלמידיו חס ושלום שדיבר מזה להעלות שם מחשבתו כי אם אדרבה לגלות אופן גניזותם והסתרתם באופן שלא לעסוק כלל כי הם היו מבינים ביחוד הדרגין ובהפשטות השכל מכל גשם והתחלקות גילה להם למען יגדיל תורה ויאדיר אבל לא חס ושלום בדרך שום עסק בהם כנזכר לעיל כי בוודאי לא עלתה על לבו חס ושלום לחלוק על משנה שלימה ועל דברי רבותינו זכרונם לברכה ועל דברי הזוהר הקדוש ורעיא מהימנא וכל המקובלים ראשונים ואחרונים אשר מלאים מזה ומכל שכן שלא יסתור דברי עצמו אשר בדברי האלק"י ר' חיים ויטאל בעץ חיים מבואר גודל איסור העסק בשם כנזכר לעיל ואשר בזה תלוי כל פינות היחוד והאמונה כמבואר לעיל וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם: ואדרבה כל מי שחננו הוי"ה דיעה אמיתית ולב נבון להבין בדברי תלמידי האר"י זכרונם לברכה אשר הם בכתב יד והוא ספר הנקרא לימודי אצילות שהוא מתלמידו ר' ישראל סרוק יבין שכל הדברים האמורים ביו"ד ספירות הגנוזות ובסוד המלבוש ובסוד הטהירו הוא בכדי להורות ולהבין שאין לתאר כח העולמות והספירות שהם הכלים אפילו בהעלם דהעלם מצד עצמותו יתברך אשר רחוק כביכול ערך עצמותו מערכם בתכלית ההרחקה ובתכלית השלילה מצד שאנו רואים שממנו נתהוו ומכחו יצאו וכחו לא סר מהם באופן שאין להבדילם מכחו יתברך אשר באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו ודברים אלו מצד השכל הם מנגדים אשר על כן בא האר"י זכרונו לברכה לגלות סוד הצמצום וסוד האדם קדמון והבליו ושבירה ותיקון בכדי שעל ידי זה יתוקן הכל דהיינו שכח כל הנבראים והכלים מוכרחים להיות בכח מציאותו יתברך כי כל הנמצאים הם נמצאים מאמיתיות המצאו אך חס ושלום להעריך אל עצמותו בחינת מציאותם לאיזה מהות וכח נבדל חס ושלום בעצמותו כי אם שהכל הוא עצמותו יתברך בכחו השוה והפשוט בתכלית ההשוואה והפשיטות כי אם שהוא לבדו יתברך בלי שום כח אחר נבדל חס ושלום אפילו בהעלם דהעלם אך התגלותם לבחינת יש הוא על ידי צמצום אורו יתברך בבחינת גילוי כוחו יתברך בבחינת אין סוף ואין קץ שהוא כח השואתו יתברך בכל המעלות רוממות לאין קץ מה שלא ישוער ולא יושג כי אם גילה ממנו בחינת פרט שהוא כח השוואתו יתברך שמצד כח הדרגין הכלולים בהשואתו יתברך והוא הנקרא קו אשר מצד זה יכולים לתאר אליו יתברך בחינת הכחות בבחינת שורש ומקור להם אך שהם בהשואה גמורה בכוחו יתברך אבל שלא בבחינת צמצום מכוחו יתברך בבחינת אין סוף אשר מצד רוממות מעלתו אין להעריכו בערך דרגין כלל אפילו בבחינת השוואה מצד הדרגין כי כל הדרגין אינם נערכין לגבי אין סוף אפילו כטיפה מן הים לגבי כוחו יתברך הכולל אשר על כן בכדי לגלות כח השוואתו יתברך בבחינת העולמות מוכרח לתאר הצמצום בכדי שיתגלה כח הפרט בבחינת כח השואתו יתברך והוא הנקרא בשם קו ואדם קדמון שהוא מחשבה קדומה דהיינו לתאר אליו יתברך מחשבה קדומה בבחינת שורש העולמות אך אף על פי כן חס ושלום לתאר אליו באיזה מחשבה אפילו בבחינת אדם קדמון למחשבה ממש חס ושלום אשר מורה לאיזה מוהת וכמאמר התיקונים על בחינת מחשבה קדומה זו כמה מחשבתין אית חכמה נקרא מחשבה וכו' אך נקרא מחשבה על צד השלילה כמו שלכל דבר הנמשך מוכרח להיות קודם לו במחשבה לכן כינה לאדם קדמון שהוא שורש לכל המשכות גם כן בשם מחשבה אבל באמת אין לתאר את האדם קדמון בשם מחשבה כי אם בבחינת כח ושורש להמשכה בבחינה זה נקרא מחשבה כי שלא בבחינת צמצום אין לתאר מצד עצמותו אפילו בשם שורש להדרגין מאחר שאינו בערך דרגין כלל ורחוק מגדר ומהות חילוק הדרגין כלל והרחקתו לאין קץ אין לתאר אליו אפילו שורש להמשכות הדרגין כי אם מצד צמצום אורו כנזכר לעיל יכולים לכנות אל זה הבחינה שורש האצילות דהיינו הגם שחס ושלום אין לתאר אפילו בכח ההוא איזה בחינת כלים שהם הספירות שהמה כוחות להדרגין המתחלקין כי הכח ההוא הוא עצמות אין סוף יתברך אשר אין לתאר אליו יתברך דרגין אך מצד הצמצום כנזכר לעיל אשר נמשך בכח ההמשכה זו מכחו יתברך בבחינת כח פרטי הגם שבחינה זו גם כן נכלל בהשואתו יתברך אף על פי כן הוא שורש להמשכה בבחינת כלים להיות מתגלים על ידם כח המשכה זו בחינת כלים גמורים אשר לזה היה הכוונה אצלו יתברך בהמשכה זו בכדי שיתגלו בחינות הדרגין בבחינת נפרד בכדי שעל ידי זה יתגלה יחודו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ויתכללו עילא ותתא ומכל סטרין לכן נקרא שורש להמשכת הכלים אבל לא כלים חס ושלום מאחר שהמשכה זו עדיין לא יצאת לחלק מצד מהותו יתברך
לכן בכדי שיתגלה מכוחו הזה אשר נקרא אדם קדמון אשר הוא אין סוף יתברך ואינו בערך הדרגין כלל בכדי להתגלות בחינת הדרגין בבחינת כוחות הגבול ממש שהם הספירות שעל ידי כליהם מתגלין הדרגין בבחינת בריאה יצירה עשיה בבחינת התחלקות גמור כמבואר לעיל אשר על כן מוכרח להיות עוד צמצום שהם נקראים הבלים ומכנים אותם להבלים כמו הבל היוצא מהאדם דרך נקבי הפנים שהם עינים ואזן חוטם פה אשר על ידי צמצום כליהם יוצאת הארה מהנפש והנה הארה הזאת אין לשער ולהעריך אותה בערך מהות הנפש כמבואר לעיל מעט מזה כן הגילוי הנגלה מאדם קדמון להתגלות בבחינת הדרגין מתארים אותם להבלים דהיינו שנתגלה מכח זה גילוי אבל אין ערך הגילוי נערך בערך מהותו מאחר שאינם בערך אחד אך אף על פי כן ההתגלות זאת היא ממהותו:
והנה הצמצום הזה השני שהוא בכדי להתהוות כלים גמורים שהוא על ידי ההבלים אין לתאר אותו כמו הצמצום הראשון אשר הצמצום הראשון מתארים הכל בבחינת אין סוף בעצמו רק הצמצום הוא עיקרו להסתיר גילוי הכלל בכדי שיתגלה בחינת הפרט מאין סוף אבל אפילו בבחינת הפרט הוא עצמותו יתברך בבחינת אין סוף בלי שום התחלקות כלים כלל חס ושלום אבל בחינת הצמצום השני שהוא בכדי לגלות כח הנבראים בבחינת התחלקות על ידי כלי הספירות הרי אי אפשר לתאר שעל ידי הצמצום יתגלו בחינת כלים חס ושלום כי אם יהיו כמה צמצומים בבחינת כח עצמותו יתברך לא יתהוו כלים בבחינת התחלקות מצד עצמותו יתברך אשר אין לכנות אליו תואר כלים חס ושלום אשר בבחינת גילוי המה הפכים מנגדים לכן הוצרך להעריך הצמצום הזה בבחינת שבירה ותיקון. דהיינו בחינת הסתלקות גמורה בבחינת הסתרת אור אין סוף יתברך שהוא בחינת הגילוי בבחינת אין סוף בכדי שיהיה מקום להתגלות הגבולים בבחינת התחלקות לכן נקרא הצמצום זה בחינת שבירה כמו שכתוב השליך משמים ארץ וכו' כמו למשל אדם שזורק כלי ממקום גבוה למקום נמוך אשר בין שני המקומות אין שום התחברות ורחוקים זה מזה וזורק אותם שלא בבחינת המשכה ובעת זריקתו הרי הכלי רחוק מהמקום הגבוה בלי שום התגלות איזה התחברות מה שאין כן כשהוא ממשיך הכלי על ידי חבל שאוחז בידו הרי הכלי מחוברת עמו על ידי החבל כן כביכול מכנים התגלות כח היש בבחינת הסתרה אשר אינה בערך התחברות עצמותו ונקרא בחינת זריקה וכמבואר בזוהר דזריק ניצוצין לכל עיבר דהיינו מצד שאי אפשר לתאר אליו שום התחלקות לכן הוא בחינת זריקה דהיינו שבחינת הכלי בבחינת התגלותה אין לתאר אותה בשום התחברות לבחינת אין סוף יתברך אשר מצד הגילוי המה שני הפכים מנגדים ולכן נקרא שבירה כי כאשר היו כח הכלים בכח עצמותו בבחינת השואתו הרי הם הכל כח אחד ומצד שלימותו יתברך משתווה בהם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין לכן נקרא הצמצום הראשון בבחינת קו דהיינו שאפילו בבחינת התמשכותם היו מחוברים לעצמותו בהשוואה אחת וכמשל שהקו הוא החבל המחבר כח הכלים להשוותם עם עצמותו יתברך בבחינת השוואה גמורה אבל בחינה זו דהיינו צמצום השני נקרא נשברים דהיינו שלא ניתן להעריך כלים בבחינת קבלת האור בבחינת אין סוף הרחוק מגדר התחלקות חס ושלום ואז על ידי התיקון נתחברו אורות בכלים דהיינו שאפילו על ידי הכלים יהיה יכול להתגלות אור אין סוף בבחינת יחוד גמור בלי שינוי והסתר כלל על ידי כח מ"ה החדש ועל ידי כוחו הפלא בבחינת כתר כמו שמבואר לעיל מעט מזה ויתבאר עוד אם ירצה השם בביאור רחב לכן בזה יהיו יכולים להשתוות שני הבחינות דהיינו בחינת עצמותו יתברך אשר חס ושלום להעריך אצלו כלים אפילו בהעלם דהעלם חס ושלום ואף על פי כן כל ההתגלות הוא מעצמותו יתברך כל פרטי הכלים ויהיה התגלות אין סוף יתברך על ידי כלי הגבול בבחינת יחוד עצום על ידי כוחו הפלא בבחינת תיקון זהו קיצור דקיצור כוונת העץ חיים בענין גילוי הצמצום והאדם קדמון והשבירה והתיקון בכדי להורות יחודו יתברך בכל הנבראים אשר לא שנא ולא שני ולא ישתנה אבל הגם שדיבר בענין הצמצום הראשון בבחינת צמצום האוד בכדי שיהיה מקום פנוי ויהיה המשכה בבחינת קו ובבחינת אדם קדמון עדיין מצד אמיתיות פשיטותו יתברך ודיחוקו בערכו מערך הכלים מצד עצמותו יתברך אין להעריך שעל ידי בחינת הצמצום הזה יהיה התגלות כוחם של הכלים אפילו בבחינת השואה אשר גבהה מעלתו בערכים עד אין קץ מכח הכלים אפילו בבחינת השוואתם גם הצמצום ההוא הוא בבחינת האור אין סוף שהוא בחינת הגילוי כי איך יתואר אליו יתברך בחינת אור שהוא גילוי כי תואר גילוי הוא מורה לאיזה מהות שיתגלה אליו אם כן איך לתאר אליו בחינת הגילוי אשר הוא לבדו יתברך ובמאמר הכתוב כי נשגב שמו לבדו כי שמו יתברך הוא הנקרא אור שהוא הגילוי נשגב הוא בבחינת לבדו אשר אין לתאר אליו יתברך בחינת שם ובחינת שמו נשגב מכל רעיון איך לתאר אליו יתברך בחינה זו אשר על כן גילה האר"י זכרונו לברכה לתלמידיו בחינת הצמצומים שקדמו לזה דהיינו שיהיו יכולים לכנותו בשם אור אשר ממנו נוכל לתאר בחינת צמצומים המבוארים בעץ חיים ואדרבא בזה גילה להם צד השלילה יותר ויותר מערך מדות כלל עד שאין לתאר אותם אפילו בבחינת השוואה כי אם על ידי צמצומים ולכן קראו כח הספירות גנוזות כנזכר לעיל מצד שאין לבקשם שם בשום ענין ואיזה אופן אפילו בבחינת התכללות והשואה הגם שמוכרחים להיות בכוחו מצד אמיתיות המצאו וכנזכר לעיל מאחד שממנו יצאו כוחם אך שהמה גנוזים ונסתרים כמבואר לעיל לכן בכדי שיהיו יכולים לתאר התגלותם של הכלים על ידי הצמצומים המבוארים בעץ חיים כנזכר לעיל מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים הנזכרים לעיל
וכמו למשל בהבדל מבשר ודם שכח הצפורן יניקתו מהמוח מכח השכל שבמוחו כי בודאי מוכרח להיות כל כוחות האדם בכח שכלו אשר הוא ראשית ההתגלות מהנפש כאשר אנו רואים שכל התנהגות הצפורן הכל הוא על ידי השכל וכאשר מכה הצפורן מרגיש השכל והתגלות כח הצפורן מכח השכל הוא על ידי צמצום אור התגלות השכל עד שנתגלה הצפורן אבל הגם שהתהוותו הוא על ידי צמצום השכל התעריך שמצד שמצמצם שכלו יתגלה הצפורן אשר מובדל בכמה מיני הבדלות מערכו כי אם בבחינת צמצום השכל תוכל להעריך התגלות שכל קטן מבחינת שכלו הגדול אבל התגלותו הוא גם כן בחינת שכל אבל אין שייך לומר שעל ידי צמצום שכלו יתגלה הצפורן שהוא דומם גמור אשר רחוק ערכו מערך השכל בכמה מיני הבדלות אשר על כן מוכרחים להעריך בו כמה מיני צמצומים באופנים שונים בכדי שיהיה שייכות להתגלות ממנו כח הצפורן שבכח השכל
כן הוא כביכול בהבדל רוממות מעלות לאין קץ אשר מכח היש וכח הכלים שבכחו יתברך אשר לא ניתן לתאר ולהעריך בערכים אין קץ כח היש שבכחו יתברך לגבי כח עצמותו יתברך מצד עצמותו אם כן אפילו יהיה בחינת צמצום עדיין אינו בתואר שיתגלה כח היש מצד ריחוק גדר היש אצל כוחו יתברך אשר לכן קודם הצמצום הזה המבואר בעץ חיים שהוא לגלות כח הכלים אפילו בבחינת השוואתו יתברך כנזכר לעיל ובכדי שיהיה שייך לומר ולייחס מצד כח עצמותו בחינת אור אין סוף שהוא הגילוי מוכרח לתאר כמה מיני צמצומים כנזכר לעיל והם הצמצומים המובאים בכתבי תלמידי האר"י זכרונו לברכה.
וכל אלו תוארי הצמצומים שאנו מתארים הכל הוא לגבי דידן כי אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה צמצום לגביה יתברך כי אם לגבי דידן כמו למשל מחכם גדול אשר מצטמצם לחכמה קטנה שבקטנים אשר מובדלת בכמה ערכים לאין קץ לגבי חכמתו הגדולה מוכרח אתה לתאר כמה מיני הסתרות מעצם חכמתו עד שיבא לידי גילוי המשכה זו מצד קטנות ערך החכמה קטנה לגבי ערך חכמתו הגדולה וכל הערך הזה הוא מצד המקבל אשר קטנות החכמה נגלה אצלו בבחינת קטנות וערך חכמת המשפיע הוא באין השגה אצלו מוכרח להעריך בכמה הסתרות וצמצומים מחכמת החכם לגבי חכמתו
אבל אצל החכם נעשה זה ברגע אחד מצד התכללות חכמתו בבחינת חכמה הקטנה בהשואה אחת ועוד זאת שאפילו בחינת החכמה קטנה אין מסתרת לגביה שיהיה נערך לחכמה הקטנה כי מצד שיודע העיקר משתווה אצלו בהשואה כן כביכול הגם שאינו דומה מכל צד אף על פי כן לזה הוא משל כי מצד גילוי הנבראים מכוחו יתברך אשר עצמות כחו יתברך נעלה בריבוא רבבות מדרגות לאין קץ מערך בחינת הנבראים לכן בכדי לחבר אליו בחינת הנבראים בבחינת המשכתו יתברך מוכרחים אנו לתאר כל הצמצומים האלו מצדינו לגבי דידן כאשר נגלה לנו ריחוק ערך הנבראים מבחינת אין סוף עד אין קץ אבל לגביה יתברך כל בחינות המשכות אלו נעשו ונתהוו בכח אחד בעצמותו באופן שלא נודע ולא מושג איך ומה הוא באיזה אופן עוד זאת אפילו בחינת הנבראים אינם מסתירים כלל לגביה והם אצלו בהשוואה גמורה מצד השואתו
לכן מבואר בספר לימודי האצילות מתלמידי האר"י זכרונם לברכה שכל הדברים בענין מלבוש ושעשוע וטהירו וצמצום האור הכל הוא לגבי דידן והמשילו כמשל כוכב כאשר אנו רואים בראייה שלנו נראה כמתנועע בהתנוצצות כמה מיני אורות אבל כשתגיע למקומו הוא אור פשוט בלתי שום תנועה וכן המשילו לנותן אצבע כנגד נייר לבן שנראה צל בנייר וכאשר תסיר ממנו האצבע הרי הנייר בלבנינותו כי הצל לא נראה כי אם מצד האצבע אבל לא מצד הנייר כלל: כן כל בחינת הצמצומים האלו הוא לגבי דידן מצד הנגלה לנו בבחינת חילוק דרגין מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים אבל לא לגביה חס ושלום כנזכר לעיל ומזה תבין שחס ושלום לדבר באין סוף יתברך איזה כח חילוק דרגין אפילו בהעלם דהעלם ורשימו דרשימו כמאמר הזוהר אין סוף לא תליא ביה שאלתא וכו' ולית ביה רשימו כלל
ובזה תבין שחס ושלום לא יצא האר"י זכרונו לברכה לחלוק על כל האזהרות האמורים בזוהר ובדברי כל המקובלים שאסור לדבר ולהרהר בבחינת אין סוף בבחינת קדם האצילות על ידי הגילוי שגילה אדרבה בזה ביאר יותר הרחקות בחינת תואר ערך הדרגין באין סוף ולא דיבר כלל בבחינת אין סוף בבחינתו שקודם האצילות כי אם כל הדברים אמורים בבחינת אצילות דייקא כי כל הדברים המה שייכים בבחינת אצילות דייקא להבין מאין שורשם
ומה שלא הזכירם האלוק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה להצמצומים האלו בספרו הוא מצד כי עיקר כוונתו לחלק שני הבחינות שנראים כמנגדים דהיינו שהוא יתברך מושלל מכל כח הדרגין ואף על פי כן כל הפרטים המה מכוחו יתברך וכוחו לא סר מעליהם בבחינת התגלותו יתברך בהם ומתייחדים ביחוד גמור ולזה די במה שמבאר בבחינת צמצום והקו אבל כאשר תרצה לעמוד על עיקרם של הדברים מוכרח אתה לתאר כמה מיני צמצומים לכן הזכיר ברמז אשר כמה מיני צמצומים קדמו להאדם קדמון הזה בכדי לרמז שמצד רוממות עצמותו יתברך לא די בצמצום הזה אבל בביאור לא רצה לבאר זה אחד מצד שדי בזה לתקן בחינת מציאות יחודו יתברך ומה גם גודל דקות העניינם ועוצם העלמם אשר לאו כל מוחא סביל דא ויכולים לטעות באלה להעריך חס ושלום איזה מהות בעצמותו יתברך כאשר קרה זה למקצת מקובלים האחרונים המתחכמים להעריך באלו המקומות איזה בחינה אפילו קודם הצמצומים ופשיטא אחר הצמצום ולהבין הצמצום כפשוטו שכביכול צמצם עצמו וזה עון פלילי וגדול עונם מנשוא אך זה זכותם שלא מזדון דעתם חס ושלום דברו כל אלה כי אם מצד חסרון הבנתם הוי"ה יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה לכן לא דיבר בזה האלק"י רבי חיים ויטל כלל ויפה כוחו בזה מאד כאשר תמיד היה אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן משבח אותו בזה שלא דיבר מזה כלל ומזה ישאו קל וחומר בעצמם דלת העם אשר לא עמדו בסוד השם לדעת עיקר ושורש ידיעת הקבלה שלא לשלוח יד במקומות הגבוהים האלו חס ושלום ולקיים מאמר רבותינו זברונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש וכו' כי אם להתבונן ביחודו יתברך בהעולמות מצד הצמצום בבחינת אצילות שהוא בבחינת הנבראים כדי לייחדם במקורם אשר זה נקרא במה שהורשת התבונן כמבואר לעיל אם האלק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה אשר הסתיר ספרו ולא גילה כי אם להמבינים אשר עמדו בסוד הוי"ה ואף על פי כן לא הביא זאת בספרו הקדוש מחששו שלא יטעו בזה כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאותם שלא עמדו בסוד הוי"ה ולא הכינו דרכיהם לפני הוי"ה בעבודתם לאהפכא חשוכא לנהורא ולהבטל מבלי גשמיותם הגס והעכור להתבונן בדברים עמוקים כאלה כי אם במה שהורשה דהיינו בבחינת היחוד אשר זהו כל עבודתינו בתפילה ובתורה ומצות כאשר יבואר אם ירצה השם בחלק העבודה אשר מכל הדברים הנאמרים לעיל יבין המשביל שחס ושלום מלתאר כוחות הכלים באין סוף אפילו בהעלם דהעלם וכאשר מבואר זה בפנים שמטעם זה אין לתאר שום כינוי לאין סוף יתברך אפילו בחינת יחיד וקדמון אשר השמות האלו מורים לכוחות הדרגין בהעלם דהעלם וכו' והמבין יבין
לכן בכדי שיתגלה מכוחו הזה אשר נקרא אדם קדמון אשר הוא אין סוף יתברך ואינו בערך הדרגין כלל בכדי להתגלות בחינת הדרגין בבחינת כוחות הגבול ממש שהם הספירות שעל ידי כליהם מתגלין הדרגין בבחינת בריאה יצירה עשיה בבחינת התחלקות גמור כמבואר לעיל אשר על כן מוכרח להיות עוד צמצום שהם נקראים הבלים ומכנים אותם להבלים כמו הבל היוצא מהאדם דרך נקבי הפנים שהם עינים ואזן חוטם פה אשר על ידי צמצום כליהם יוצאת הארה מהנפש והנה הארה הזאת אין לשער ולהעריך אותה בערך מהות הנפש כמבואר לעיל מעט מזה כן הגילוי הנגלה מאדם קדמון להתגלות בבחינת הדרגין מתארים אותם להבלים דהיינו שנתגלה מכח זה גילוי אבל אין ערך הגילוי נערך בערך מהותו מאחר שאינם בערך אחד אך אף על פי כן ההתגלות זאת היא ממהותו:
והנה הצמצום הזה השני שהוא בכדי להתהוות כלים גמורים שהוא על ידי ההבלים אין לתאר אותו כמו הצמצום הראשון אשר הצמצום הראשון מתארים הכל בבחינת אין סוף בעצמו רק הצמצום הוא עיקרו להסתיר גילוי הכלל בכדי שיתגלה בחינת הפרט מאין סוף אבל אפילו בבחינת הפרט הוא עצמותו יתברך בבחינת אין סוף בלי שום התחלקות כלים כלל חס ושלום אבל בחינת הצמצום השני שהוא בכדי לגלות כח הנבראים בבחינת התחלקות על ידי כלי הספירות הרי אי אפשר לתאר שעל ידי הצמצום יתגלו בחינת כלים חס ושלום כי אם יהיו כמה צמצומים בבחינת כח עצמותו יתברך לא יתהוו כלים בבחינת התחלקות מצד עצמותו יתברך אשר אין לכנות אליו תואר כלים חס ושלום אשר בבחינת גילוי המה הפכים מנגדים לכן הוצרך להעריך הצמצום הזה בבחינת שבירה ותיקון. דהיינו בחינת הסתלקות גמורה בבחינת הסתרת אור אין סוף יתברך שהוא בחינת הגילוי בבחינת אין סוף בכדי שיהיה מקום להתגלות הגבולים בבחינת התחלקות לכן נקרא הצמצום זה בחינת שבירה כמו שכתוב השליך משמים ארץ וכו' כמו למשל אדם שזורק כלי ממקום גבוה למקום נמוך אשר בין שני המקומות אין שום התחברות ורחוקים זה מזה וזורק אותם שלא בבחינת המשכה ובעת זריקתו הרי הכלי רחוק מהמקום הגבוה בלי שום התגלות איזה התחברות מה שאין כן כשהוא ממשיך הכלי על ידי חבל שאוחז בידו הרי הכלי מחוברת עמו על ידי החבל כן כביכול מכנים התגלות כח היש בבחינת הסתרה אשר אינה בערך התחברות עצמותו ונקרא בחינת זריקה וכמבואר בזוהר דזריק ניצוצין לכל עיבר דהיינו מצד שאי אפשר לתאר אליו שום התחלקות לכן הוא בחינת זריקה דהיינו שבחינת הכלי בבחינת התגלותה אין לתאר אותה בשום התחברות לבחינת אין סוף יתברך אשר מצד הגילוי המה שני הפכים מנגדים ולכן נקרא שבירה כי כאשר היו כח הכלים בכח עצמותו בבחינת השואתו הרי הם הכל כח אחד ומצד שלימותו יתברך משתווה בהם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין לכן נקרא הצמצום הראשון בבחינת קו דהיינו שאפילו בבחינת התמשכותם היו מחוברים לעצמותו בהשוואה אחת וכמשל שהקו הוא החבל המחבר כח הכלים להשוותם עם עצמותו יתברך בבחינת השוואה גמורה אבל בחינה זו דהיינו צמצום השני נקרא נשברים דהיינו שלא ניתן להעריך כלים בבחינת קבלת האור בבחינת אין סוף הרחוק מגדר התחלקות חס ושלום ואז על ידי התיקון נתחברו אורות בכלים דהיינו שאפילו על ידי הכלים יהיה יכול להתגלות אור אין סוף בבחינת יחוד גמור בלי שינוי והסתר כלל על ידי כח מ"ה החדש ועל ידי כוחו הפלא בבחינת כתר כמו שמבואר לעיל מעט מזה ויתבאר עוד אם ירצה השם בביאור רחב לכן בזה יהיו יכולים להשתוות שני הבחינות דהיינו בחינת עצמותו יתברך אשר חס ושלום להעריך אצלו כלים אפילו בהעלם דהעלם חס ושלום ואף על פי כן כל ההתגלות הוא מעצמותו יתברך כל פרטי הכלים ויהיה התגלות אין סוף יתברך על ידי כלי הגבול בבחינת יחוד עצום על ידי כוחו הפלא בבחינת תיקון זהו קיצור דקיצור כוונת העץ חיים בענין גילוי הצמצום והאדם קדמון והשבירה והתיקון בכדי להורות יחודו יתברך בכל הנבראים אשר לא שנא ולא שני ולא ישתנה אבל הגם שדיבר בענין הצמצום הראשון בבחינת צמצום האוד בכדי שיהיה מקום פנוי ויהיה המשכה בבחינת קו ובבחינת אדם קדמון עדיין מצד אמיתיות פשיטותו יתברך ודיחוקו בערכו מערך הכלים מצד עצמותו יתברך אין להעריך שעל ידי בחינת הצמצום הזה יהיה התגלות כוחם של הכלים אפילו בבחינת השואה אשר גבהה מעלתו בערכים עד אין קץ מכח הכלים אפילו בבחינת השוואתם גם הצמצום ההוא הוא בבחינת האור אין סוף שהוא בחינת הגילוי כי איך יתואר אליו יתברך בחינת אור שהוא גילוי כי תואר גילוי הוא מורה לאיזה מהות שיתגלה אליו אם כן איך לתאר אליו בחינת הגילוי אשר הוא לבדו יתברך ובמאמר הכתוב כי נשגב שמו לבדו כי שמו יתברך הוא הנקרא אור שהוא הגילוי נשגב הוא בבחינת לבדו אשר אין לתאר אליו יתברך בחינת שם ובחינת שמו נשגב מכל רעיון איך לתאר אליו יתברך בחינה זו אשר על כן גילה האר"י זכרונו לברכה לתלמידיו בחינת הצמצומים שקדמו לזה דהיינו שיהיו יכולים לכנותו בשם אור אשר ממנו נוכל לתאר בחינת צמצומים המבוארים בעץ חיים ואדרבא בזה גילה להם צד השלילה יותר ויותר מערך מדות כלל עד שאין לתאר אותם אפילו בבחינת השוואה כי אם על ידי צמצומים ולכן קראו כח הספירות גנוזות כנזכר לעיל מצד שאין לבקשם שם בשום ענין ואיזה אופן אפילו בבחינת התכללות והשואה הגם שמוכרחים להיות בכוחו מצד אמיתיות המצאו וכנזכר לעיל מאחד שממנו יצאו כוחם אך שהמה גנוזים ונסתרים כמבואר לעיל לכן בכדי שיהיו יכולים לתאר התגלותם של הכלים על ידי הצמצומים המבוארים בעץ חיים כנזכר לעיל מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים הנזכרים לעיל
וכמו למשל בהבדל מבשר ודם שכח הצפורן יניקתו מהמוח מכח השכל שבמוחו כי בודאי מוכרח להיות כל כוחות האדם בכח שכלו אשר הוא ראשית ההתגלות מהנפש כאשר אנו רואים שכל התנהגות הצפורן הכל הוא על ידי השכל וכאשר מכה הצפורן מרגיש השכל והתגלות כח הצפורן מכח השכל הוא על ידי צמצום אור התגלות השכל עד שנתגלה הצפורן אבל הגם שהתהוותו הוא על ידי צמצום השכל התעריך שמצד שמצמצם שכלו יתגלה הצפורן אשר מובדל בכמה מיני הבדלות מערכו כי אם בבחינת צמצום השכל תוכל להעריך התגלות שכל קטן מבחינת שכלו הגדול אבל התגלותו הוא גם כן בחינת שכל אבל אין שייך לומר שעל ידי צמצום שכלו יתגלה הצפורן שהוא דומם גמור אשר רחוק ערכו מערך השכל בכמה מיני הבדלות אשר על כן מוכרחים להעריך בו כמה מיני צמצומים באופנים שונים בכדי שיהיה שייכות להתגלות ממנו כח הצפורן שבכח השכל
כן הוא כביכול בהבדל רוממות מעלות לאין קץ אשר מכח היש וכח הכלים שבכחו יתברך אשר לא ניתן לתאר ולהעריך בערכים אין קץ כח היש שבכחו יתברך לגבי כח עצמותו יתברך מצד עצמותו אם כן אפילו יהיה בחינת צמצום עדיין אינו בתואר שיתגלה כח היש מצד ריחוק גדר היש אצל כוחו יתברך אשר לכן קודם הצמצום הזה המבואר בעץ חיים שהוא לגלות כח הכלים אפילו בבחינת השוואתו יתברך כנזכר לעיל ובכדי שיהיה שייך לומר ולייחס מצד כח עצמותו בחינת אור אין סוף שהוא הגילוי מוכרח לתאר כמה מיני צמצומים כנזכר לעיל והם הצמצומים המובאים בכתבי תלמידי האר"י זכרונו לברכה.
וכל אלו תוארי הצמצומים שאנו מתארים הכל הוא לגבי דידן כי אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה צמצום לגביה יתברך כי אם לגבי דידן כמו למשל מחכם גדול אשר מצטמצם לחכמה קטנה שבקטנים אשר מובדלת בכמה ערכים לאין קץ לגבי חכמתו הגדולה מוכרח אתה לתאר כמה מיני הסתרות מעצם חכמתו עד שיבא לידי גילוי המשכה זו מצד קטנות ערך החכמה קטנה לגבי ערך חכמתו הגדולה וכל הערך הזה הוא מצד המקבל אשר קטנות החכמה נגלה אצלו בבחינת קטנות וערך חכמת המשפיע הוא באין השגה אצלו מוכרח להעריך בכמה הסתרות וצמצומים מחכמת החכם לגבי חכמתו
אבל אצל החכם נעשה זה ברגע אחד מצד התכללות חכמתו בבחינת חכמה הקטנה בהשואה אחת ועוד זאת שאפילו בחינת החכמה קטנה אין מסתרת לגביה שיהיה נערך לחכמה הקטנה כי מצד שיודע העיקר משתווה אצלו בהשואה כן כביכול הגם שאינו דומה מכל צד אף על פי כן לזה הוא משל כי מצד גילוי הנבראים מכוחו יתברך אשר עצמות כחו יתברך נעלה בריבוא רבבות מדרגות לאין קץ מערך בחינת הנבראים לכן בכדי לחבר אליו בחינת הנבראים בבחינת המשכתו יתברך מוכרחים אנו לתאר כל הצמצומים האלו מצדינו לגבי דידן כאשר נגלה לנו ריחוק ערך הנבראים מבחינת אין סוף עד אין קץ אבל לגביה יתברך כל בחינות המשכות אלו נעשו ונתהוו בכח אחד בעצמותו באופן שלא נודע ולא מושג איך ומה הוא באיזה אופן עוד זאת אפילו בחינת הנבראים אינם מסתירים כלל לגביה והם אצלו בהשוואה גמורה מצד השואתו
לכן מבואר בספר לימודי האצילות מתלמידי האר"י זכרונם לברכה שכל הדברים בענין מלבוש ושעשוע וטהירו וצמצום האור הכל הוא לגבי דידן והמשילו כמשל כוכב כאשר אנו רואים בראייה שלנו נראה כמתנועע בהתנוצצות כמה מיני אורות אבל כשתגיע למקומו הוא אור פשוט בלתי שום תנועה וכן המשילו לנותן אצבע כנגד נייר לבן שנראה צל בנייר וכאשר תסיר ממנו האצבע הרי הנייר בלבנינותו כי הצל לא נראה כי אם מצד האצבע אבל לא מצד הנייר כלל: כן כל בחינת הצמצומים האלו הוא לגבי דידן מצד הנגלה לנו בבחינת חילוק דרגין מוכרחים אנחנו לתאר כל הצמצומים אבל לא לגביה חס ושלום כנזכר לעיל ומזה תבין שחס ושלום לדבר באין סוף יתברך איזה כח חילוק דרגין אפילו בהעלם דהעלם ורשימו דרשימו כמאמר הזוהר אין סוף לא תליא ביה שאלתא וכו' ולית ביה רשימו כלל
ובזה תבין שחס ושלום לא יצא האר"י זכרונו לברכה לחלוק על כל האזהרות האמורים בזוהר ובדברי כל המקובלים שאסור לדבר ולהרהר בבחינת אין סוף בבחינת קדם האצילות על ידי הגילוי שגילה אדרבה בזה ביאר יותר הרחקות בחינת תואר ערך הדרגין באין סוף ולא דיבר כלל בבחינת אין סוף בבחינתו שקודם האצילות כי אם כל הדברים אמורים בבחינת אצילות דייקא כי כל הדברים המה שייכים בבחינת אצילות דייקא להבין מאין שורשם
ומה שלא הזכירם האלוק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה להצמצומים האלו בספרו הוא מצד כי עיקר כוונתו לחלק שני הבחינות שנראים כמנגדים דהיינו שהוא יתברך מושלל מכל כח הדרגין ואף על פי כן כל הפרטים המה מכוחו יתברך וכוחו לא סר מעליהם בבחינת התגלותו יתברך בהם ומתייחדים ביחוד גמור ולזה די במה שמבאר בבחינת צמצום והקו אבל כאשר תרצה לעמוד על עיקרם של הדברים מוכרח אתה לתאר כמה מיני צמצומים לכן הזכיר ברמז אשר כמה מיני צמצומים קדמו להאדם קדמון הזה בכדי לרמז שמצד רוממות עצמותו יתברך לא די בצמצום הזה אבל בביאור לא רצה לבאר זה אחד מצד שדי בזה לתקן בחינת מציאות יחודו יתברך ומה גם גודל דקות העניינם ועוצם העלמם אשר לאו כל מוחא סביל דא ויכולים לטעות באלה להעריך חס ושלום איזה מהות בעצמותו יתברך כאשר קרה זה למקצת מקובלים האחרונים המתחכמים להעריך באלו המקומות איזה בחינה אפילו קודם הצמצומים ופשיטא אחר הצמצום ולהבין הצמצום כפשוטו שכביכול צמצם עצמו וזה עון פלילי וגדול עונם מנשוא אך זה זכותם שלא מזדון דעתם חס ושלום דברו כל אלה כי אם מצד חסרון הבנתם הוי"ה יכפר בעדם כי לכל העם בשגגה לכן לא דיבר בזה האלק"י רבי חיים ויטל כלל ויפה כוחו בזה מאד כאשר תמיד היה אדונינו מורינו ורבינו הקדוש נשמתו עדן משבח אותו בזה שלא דיבר מזה כלל ומזה ישאו קל וחומר בעצמם דלת העם אשר לא עמדו בסוד השם לדעת עיקר ושורש ידיעת הקבלה שלא לשלוח יד במקומות הגבוהים האלו חס ושלום ולקיים מאמר רבותינו זברונם לברכה במופלא ממך בל תדרוש וכו' כי אם להתבונן ביחודו יתברך בהעולמות מצד הצמצום בבחינת אצילות שהוא בבחינת הנבראים כדי לייחדם במקורם אשר זה נקרא במה שהורשת התבונן כמבואר לעיל אם האלק"י רבי חיים ויטל זכרונו לברכה אשר הסתיר ספרו ולא גילה כי אם להמבינים אשר עמדו בסוד הוי"ה ואף על פי כן לא הביא זאת בספרו הקדוש מחששו שלא יטעו בזה כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שאותם שלא עמדו בסוד הוי"ה ולא הכינו דרכיהם לפני הוי"ה בעבודתם לאהפכא חשוכא לנהורא ולהבטל מבלי גשמיותם הגס והעכור להתבונן בדברים עמוקים כאלה כי אם במה שהורשה דהיינו בבחינת היחוד אשר זהו כל עבודתינו בתפילה ובתורה ומצות כאשר יבואר אם ירצה השם בחלק העבודה אשר מכל הדברים הנאמרים לעיל יבין המשביל שחס ושלום מלתאר כוחות הכלים באין סוף אפילו בהעלם דהעלם וכאשר מבואר זה בפנים שמטעם זה אין לתאר שום כינוי לאין סוף יתברך אפילו בחינת יחיד וקדמון אשר השמות האלו מורים לכוחות הדרגין בהעלם דהעלם וכו' והמבין יבין
6