שערי היחוד ואמונה, שער ראשון כ״הSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 25
א׳אך זאת עדיין אנו צריכין למידע שהגם שנתבאר המשל מנפש עם כל זה אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי אם בזה הוא המשל שהנפש אינה נודעת כי אם מצד פעולות הגוף והתפשטותה בשוה בכל הגוף וכי כלי הגוף אין פועלים בה שום יתרון וחסרון ואשר היא כח אחד בלי התחלקות כלל מצד עצמה אך בזה אינה דומה כי היא מתפעלת ממקרי הגוף בבחינת הרגשה גם כלי הגוף נבדלים ממהותה כי זה בשר וזה רוח כי מצד הבריאה הם דברים נבדלים לכן הגוף הוא מקום להתפשטותה וגם לכן היא נתפעלת ממקרי הגוף מאחר שהוא נבדל ממנה בגדרה אך מצד התקשרותם נעשו לאחדים לכן היא נתפסת בהגוף ומתפעלת ממנו אבל הקדוש ברוך הוא אין שייך בו לומר שנתפשט בתוך העולמות כמו הנשמה בגוף ושיהיו העולמות מקום להתפשטותו דהיינו שיתפשט בשמים ובארץ ושיהיו הם כלים להתפשט אורו יתברך בהם כמו התפשטות הנפש בהגוף להחיותו מאחר שאין דבר זולתו ואין דבר שחוצה לו שיאמר עליו שיתפשט בו כי מאין נתהוו הכלים של שמים וארץ מאחר שאפס בלתו נמצאו הכלים עצמם הכל הם מכוחו יתברך בעצמותו ומהותו:
1
ב׳ועל זה אמרו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כי הוא יתברך בעצמו הוא מקום של הכלים המצמצמים ובכוחו יתברך הם מתהוים והוא קיומם של הכלים ואין העולם מקומו חס ושלום לומר שהם איזה מהות והוא מתפשט בהם ועל זה נאמר מי הקדימני ואשלם כי למשל באדם מוכרח להיות מקודם איזה מהות הנצרך לו ורוצה בדבר ומחמת מהות הנגלה ומצד רצונו מתפשט בהדבר שנצרך לו נמצא מוכרח להעריך המהות בבחינת קדימה להתפשטותו וכמו כן בבחינת התמשכות והתקשרות הנפש עם הגוף מאחר שנתהוו כלי הגוף מתפשט בהם הנפש אבל בלא כלי הגוף אין לה מקום להתפשט אבל לגבי הקדוש ברוך הוא כביכול אין דבר שקודם לו שיתפשט בהם מאחר שאין זולתו ואפס בלעדו ואין דבר שחוץ ממנו יתברך שתאמר עליו שמצד רצונו בדבר מה מתפשט בו לכן נאמר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא פירוש אפילו תחת כל השמים דהיינו כלי המקבלים שמקבלים השפעה מן השמים כי בחינת השפעתו יתברך בעולמות נקרא שמים ונקרא קודשא בריך הוא שהוא בחינת זעיר אנפין ובחינת מלכותו שהיא מקור היש והעולמות נקראים תחת כל השמים גם כן לי הוא ואינם דבר בפני עצמו חס ושלום לכן לא נשתנה בהם ואין העלמין תופסין בו שיהיה איזה שינוי על ידם כמו הנפש בהגוף שנתפסת בתוכו מאחר שהגוף הוא מהות נבדל ולכן נתפסת בכלי הגוף להיות מרגשת שינויים שמצד הגוף מצד שהמה מהותים נבדלים לכן נתפסת להרגיש שינוי במהותה אבל על אין סוף נאמר ברעיא מהימנא איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה פירוש כי איהו תפיס בכולהו עלמין שהוא מהוום ומקיימם בכל פרט ופרט בבחינת כלים נפרדים ושיהיו כלים להתפשטות אורו יתברך בהם אבל העלמין לא תפסין ביה להיות משתנה המשכתו בהם ולהיות נתפעל מהם חס ושלום מאחר שהם ואורו יתברך הכל אחד ממש בלי שום כח נבדל חס ושלום ועל זה נאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ממש:
2
ג׳ובלשון הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע והוא הידוע והוא המדע ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים כי באדם חלוק היודע מן הידוע כי היודע הוא מהות נפשו והידוע הוא דבר זולתו והמדע הוא התפשטות נפשו לידע הדבר ההוא ולחברו אליו ולהתמשך בו נמצא היודע חלוק מן הידוע והמדע חלוק משניהם לכן הידיעה והידוע הם דברים נוספים על מהות נפשו ומוסיפין בו ריבוי ושינוי מקודם התפשטותו לאחר התפשטותו אבל לגבי הקדוש ברוך הוא שאין דבר זולתו נמצא הידוע דהיינו הכלים הם גם כן עצמותו יתברך והם אחד ממש עם היודע כי אין דבר זולתו וגם המדע שהוא התפשטותו יתברך והמשכתו בהם גם כן הכל אחד ממש בלי שום שינוי חס ושלום ובידיעת עצמו יודע כל הנבראים ולא בידיעה שחוץ ממנו ולכן אין הנבראים מוסיפין ריבוי ושינוי בעצמותו יתברך מקודם התפשטותו בהם לאחר התפשטותו בהם ודבר זה אין כח בשכל האדם להשיגו על בוריו איך יהיו שני הפכים בנושא אחד שיתהוו עולמות בעלי גבול ונפרדים מינים ממינים שונים בכל פרט בכח מיוחד וכוונה מיוחדת ואף על פי כן הם כח אחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום כח אחר זולתו בלי שום שינוי ופירוד ומהות אחר כי אם הוא לבדו יתברך כמקודם שנברא העולם כן הוא יתברך לאחר הבריאה כי הוא יתברך אינו בגדר מדע ושכל כלל לכן לא יושג זה בשכל כי השכל עצמו הוא בחינת נאצל כמבואר לעיל:
3
ד׳וכמו למשל שאין ערך דומם לשכל ואינם בגדר אחד כלל כן השכל אינו בגדר לגבי למעלה ממש כמו ערך הדומם לגבי השכל ויותר על זה וכמו שאינו נופל חוש המישוש על שכל ככה ויותר על כן אינו נופל השגה על פי שכל בדבר שלמעלה מן השכל לכן שורש מדת מלכותו שהיא בחינה המצמצמת ומסתרת לבחינת נבראים והיא הנקראת מקום כי היא נותנת מקום וגבול לנבראים שורשה היא מרישא דלא אתיידע שלא בבחינת ידיעה והבנה כלל ועל זה נאמר הנה מקום אתי וכמאמר איה מקום כבודו כי אינו מושג בשום ידיעה בעולם וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם ודי למבין:
4
ה׳ומה שמבואר הלשון הוא היודע וכו' תואר בחינת הידיעה אינו נערך כי אם בבחינת אצילות דהיינו בבחינת גילוי הנבראים שיש לכל נברא חכמה והשכלה מיוחדת ומדה מיוחדת ושהוא הכל מכוחו יתברך הנקרא בשם אצילות כנזכר לעיל נופל בו הלשון שהוא היודע והוא הידוע שהוא מצד הנבראים לפי בחינת התגלותם שהוא הכל בבחינת ידיעה והבנה כי בבחינת נבראים מוכרחים להעריך בחינת ידיעה כמאמר הכתוב וידע אלקי"ם כי ידעתי וכו' וכדומה לזה כמה מקראות הנאמרים על כוחו הנגלה בנבראים שהם הכל מכוחו יתברך על זה מבואר שאין ידיעתו כידיעתינו והוא היודע וכו' אבל בבחינתו יתברך שלא בבחינת הנבראים אין נופל בו לומר שם ידיעה כלל וכמבואר בשער היחוד והאמונה בהגה"ה (פרק ט') שמה שכתב הרמב"ם זכרונו לברכה הוא היודע וכו' הוא בבחינת אצילות דהיינו כח של הנבראים כמו שהם לגביה אבל למעלה מן האצילות דהיינו בבחינתו יתברך אין נופל בו לומר שם מדע כלל חס ושלום כי ידיעה נופל לומר על איזה דבר ואיזה מהות שיודע זה הדבר אבל עליו יתברך מאחר שאין זולתו כלל ואין דבר זולתו אין שייך לומר בו מדע מצד עצמו יתברך ודי למבין.
5