שערי היחוד ואמונה, שער ראשון כ״וSha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 26
א׳מכל הדברים הנזכרים לעיל תבין ותשכיל כי כל הצמצומים הם רק בבחינת נבראים מצד גילויים בעצמם בבחינת גילוי להיות ליש ודבר אבל בבחינתו יתברך בעצמו אין שום צמצום כלל וכולא חד בלי שום שינוי וכל קריאות המדות והצמצומים באצילות ולמעלה מן האצילות הכל הוא בבחינת נבראים כמבואר לעיל לכן מדברים כל המקובלים ראשונים ואחרונים באצילות בבחינת משל ודמיון אבל לא חס ושלום שיהיה בבחינת אין סוף יתברך איזה צמצום לכן התגלות אור אין סוף יתברך בעצמו באצילות דהיינו בכל הנבראים כאשר הם לגביה יתברך הוא הכל עצמותו יתברך בלי שום צמצום ושינוי חס ושלום ובבחינת נבראים לבדם הוא נקרא הארה ואור של תולדה כמו שנראה לגבי דידן על ידי מדת מלכותו יתברך המסתרת האור לגבי הנבראים כי אור של תולדה נקרא שמזה האור יוצא עוד אור ונולד מאור הראשון מעין ודוגמא של האור אבל לא עצם האור וכמו למשל שהחכם המשפיע מצד קטנות כלי המקבל שלא יכול לקבל חכמת רבו כמו שהיא אצלו מסתירו על פי משל ומצמצם לפי כלי המקבל להתדמות שכלו להמקבל והנה התגלות השכל שכפי בחינת מקבל אינו עצם השכל של החכם כי אם מעין שכלו ודוגמתו כן התגלות אורו יתברך שבבחינת אצילות הוא עצם ההתגלות בבחינת אין סוף ועל ידי מדת מלכותו יתברך מסתיר האור בבחינת הנבראים מצד כלי קבלתם מעין ודוגמא של האור העצמי דאצילות דהיינו מחסד דאצילות נגלה בחינת חסד דבריאה מעין חסד דאצילות אבל לא עצמיות חסד דאצילות כי אם היה התגלות חסד דאצילות לא היה מתהוה החסד דבריאה כלל כן בכל עולם ועולם הכל הוא מעין עולם שלמעלה ממנו וזהו נקרא אור של תולדה וכמו שכתוב באורך נראה אור דהיינו ההארה וההשפעה הנגלה בבחינת המקבלים מעין האור העצמי בבחינת אצילות אבל כל זה הוא בבחינת כלי המקבלים נקרא אור של תולדה אבל התפשטותו יתברך בבחינת נבראים להוום ולחיים ולקיימם הכל הוא אור אחד פשוט כי לגביה יתברך אין מסתירין כליהם להיות איזה שינוי או דבר נוסף על מהותו חס ושלום כי אפילו הנבראים עצמם אינם דבר נוסף על עצמותו יתברך רק בענין הגילוי הנגלה הם נראים לשינויים וריבויים ונוספים אבל לא גביה יתברך:
1
ב׳לכן מבואר בעץ חיים בשער כללות העולמות כי ארבע אותיות הוי"ה ברוך הוא עיקר התחלקותם הם בארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה ויו"ד דשם הוי"ה הוא אצילות וה"א ראשונה בריאה כו' דהיינו שבכלל העולמות נקרא אצילות חכמה וחכמה הוא ביטול הנבראים במהותו ועצמותו יתברך בלי שום השגה והבנה כי חכמה אינו בבחינת השגה והבנה כי אם ביטול עצמי לכן התלבשות אור אין סוף בחכמה בלי שום הסתר כלל ובחינה זו נקרא אצילות דהיינו כוחם של הנבראים איך שהם לגביה שהם בטלים במהותם לגמרי ובינה היא בריאה שהוא ביטול הנבראים בבחינת השגתם והבנתם באין סוף:
2
ג׳לכן בזוהר פרשת בראשית (דף א':) קורא לחכמה עתיקא דלא קיימא לשאלא ובינה קיימא לשאלא ולא למנדע הגם שעתיקא דלא קיימא לשאלא הוא רישא דלא אתידע כמבואר לעיל זהו כאשר אנו מדברים בכוחות הנבראים בבחינת אצילות ומקורם הוא עתיקא דלא קיימא לשאלא הוא עצמותו יתברך שלא בבחינת התפשטותו לנבראים וזהו בכוחו לבדו יתברך אבל התגלות זה בבחינת עבודה בבחינת ביטול הוא באצילות דייקא ששם הוא ההתדבקות בבחינת דלא אתדבק ולא אתיידע וכמבואר בזוהר בהיכלות בהיכל קודש קדשים וכמבואר לעיל שבקודש קדשים הוא כולא רעותא חדא עד אין סוף שלא בבחינת ידיעה כלל לכן באצילות הוא גילוי אין סוף בעצמו בלי שום שינוי וצמצום כלל חס ושלום ובזה יתורץ כמה מאמרים מזוהר הקדוש ומעץ חיים שפעם מדברים באצילות ולמעלה מן האצילות כל חילוקי הדרגין ופעם נתבאר שאין לדבר כלל באין סוף שום חילוק דרגין חס ושלום והנה מבואר שם כמה פעמים שבאצילות הכל הוא בחינת אין סוף ואין סוף הוא באצילות ופעם קורא למלכות דאין סוף שהוא שורש הקו והוא מדרגה תחתונה שבאין סוף כמבואר לעיל נמצא מאחר שהיא כביכול בחינה התחתונה משמע שכל מה שלמטה ממנה ומבחינתה לא נקרא חס ושלום בחינת אין סוף והלא הקו ואדם קדמון וכל האצילות כולו הכל הוא אין סוף וסיום התגלות אין סוף בבחינת מלכות דאצילות אשר ממנה למטה בבחינת בריאה יצירה עשיה מסתיים הקו שבבחינת אין סוף:
3
ד׳אבל באמת יתורץ הכל כי כאשר אנו מעריכים כוחות הנבראים איך שהם לגביה יתברך הוא נקרא אצילות לכן מדברים שם בבחינות כלים מצד כחות הבריאה ובעצמות אין סוף יתברך מצד שאי אפשר לתאר כלים כלל מצדו שלא בבחינת בריאה נקרא התפשטותו יתברך לבחינת הכלים דאצילות מלכות דאדם קדמון שהוא בחינת כתר דאצילות דהיינו התגלותו יתברך שמצד עצמותו ונקראו עולמות אין סוף לגבי אצילות מצד שבבחינת עתיק אין לתאר אליו כלים מצד הבריאה כמבואר לעיל וכשתעמיק יותר בבחינת שורש האצילות הלא אדם קדמון הוא שורש הכלים דאצילות דהיינו כח הבריאה איך שהם בכוחו בבחינת השוואה ומאחר שמצד השוואתו יתברך אין לתאר בחינות של הנבראים כלל אשר אינו בערך העולמות כלל אשר מצד זה נקרא אדם קדמון אדם דבריאה כמבואר לעיל בפרקים הקודמים לכן נקרא מלכות דאין סוף בחינה התחתונה שבאין סוף כי מלכות דאין סוף הוא הגילוי בבחינת השוואתו יתברך שלא מצד העולמות כלל וכל ההערכה זו הכל מצד הבריאה כשאנו מחקרים מוצאם בכוחו יתברך מוכרחים לתאר כל אלו התוארים:
4
ה׳אבל כבר הקדמתי לעיל כי כל זה הוא מסטרא דילן אבל לגביה יתברך אין לתאר שום בחינה ודרגא כלל כי אם הכל אחד פשוט בלי שינוי נמצא כל שאינו בבחינת בריאה כי אם כוחו כאשר הוא לגביה יתברך הכל הוא אין סוף ודי למבין והבן וכמבואר לעיל במשל מנפש שאין לומר בה שום חילוק דרגין וצמצום כי אם מצד גילויה בכלי הגוף אך מחמת שהכל הוא מהנפש לכן אנו מדברים כל החילוקים והצמצומים בהנפש אבל כשתעריך להתקשרות כל דיבוריו ומחשבותיו של אדם וחכמתו איך שהם בכח נפשו לא תמצאם כי אם כח אחד בלי התחלקות כלל ובלי שום צמצום כמו כן כביכול כל התפשטות עולמות בריאה יצירה עשיה בחילוקי דרגין הוא הכל מכוחו יתברך לכן אנו מדברים הכל בכוחו יתברך וזה נקרא בחינת אצילות כמו שהם אצלו כביכול מאחר שהכל נמשך ממנו אבל כשתעלה חילוקי הדרגין שבבחינת בריאה יצירה עשיה כאשר הם בכוחו יתברך לא תמצאם אלא כח אחד מיוחד בלי שום חילוק וצמצום כלל וכל זה הוא בבחינת המשכתו לעולמות שהוא בבחינת אצילות עבודתינו והתבוננותינו הוא לקשר כל הדרגין אליו יתברך בבחינת יחוד גמור אבל למעלה מהאצילות דהיינו בבחינתו בעצמו יתברך שלא בבחינת דרגין אין לנו עסק כלל מאחר שלא נודע מהותו כלל כי אם במה שהורשת התבונן:
5
ו׳ובזה יובן מאמר רבותינו זכרונם לברכה אשר הם נראים כסותרים אהדרי כי פעם אמרו רבותינו זכרונם לברכה וכי אפשר לדבקה בו הלא כתיב כי הוי"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא אלא הדבק במדותיו ופעם אמרו רבותינו זכרונם לברכה אליו ולא למדותיו כי מדותיו הם בחינת מדות דאצילות בהם הוא בחינת הדביקות והקישור לייחד הכל בכחו יתברך בבחינות מדותיו הנמשכים בבריאה יצירה עשיה כי שלא בבחינת המשכתו יתברך אי אפשר לדבקה מאחר שאינו מושג כלל כי אם נודע מצד פעולותיו אבל באמת קריאתינו הוא אליו יתברך דהיינו אין סוף המתייחד בהם ודי למבין:
6