שערי היחוד ואמונה, שער ראשון ד׳Sha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 4
א׳ובזה יובן מה שכתוב בפרדס ובאלימה שהספירות הם הויה מחודשת לגמרי מההעדר אל הויה כמו שהבריאה היא התהוות יש מאין לגמרי דהיינו שהיש הוא אין ואפס ממש קודם התהוותו ואין לו שייכות כלל אפילו בדרך עילה ועלול רק התהוות חדשה מההעדר ממש אל הויה: ככה כביכול הספירות דהיינו חכמה ומדות המציא אותם המאציל ברוך הוא הויה מחודשת לגמרי שלא היו שם במציאות כלל:
1
ב׳ולכך נאמר בספר אלימה כי אפילו רעוא דרעוין המסולק מכל הרצונות עם כל זה אינו קדמון כקדמותו אלא מחודש ונתחדש אלא שלרוב הקורבה למאציל יתמצע בין מאציל לנאצלים:
2
ג׳לכן קורא בעץ חיים לאדם קדמון שהוא בחינת כתר בערך העולמות אדם דבריאה הגם שהוא עדיין המשכת אור אין סוף בעצמותו יתברך ואסור לכנות אותו בשם כלים חס ושלום כמבואר בעץ חיים כי אם בדרך השאלה דהיינו שמשאיל לו שם אחר שאינו שמו ככה אין לכנות ספירות באדם קדמון כי אם שמשאיל לו שם הספירות אבל לא בעצם והשאלה הוא מצד התמשכותו כביכול אבל לא בערך עצמו לכן מבואר שם כי בפנימיות אדם קדמון אסור לנו לדבר בו כלל ואף על פי כן קורא לו אדם דבריאה מחמת טעם הנזכר לעיל כי כמו שהבריאה מחודשת מאין ליש דהיינו שהבריאה לא היה במציאות כלל קודם הבריאה כן התמשכות הזו מאין סוף מחודשת לגמרי:
3
ד׳וכמבואר בדברי הרמ"ק זכרונו לברכה כי אין שום עילה במציאות שלא תהא מחודשת ואין שום נמצא מחוייב המצאתו ממנו כי מאחר שהוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ואינו מקבל הפעולות ולא שם חכמה ומדות שהמה נקראים פעולות וסיבות כי הפעולות והסיבות הם מורים על חסרון וריבויים והשתנות והגבלות והזולת אשר חס ושלום לדבר זה באין סוף אשר הוא שלם בעצם השלימות ופשוט בתכלית הפשיטות ואין זולתו ואין דבר שצריך לו ואינו חסר כלל וכן כל הנמצאים מאתו הם הכל בדרך יש מאין המוחלט אשר אינם במציאות כלל הגם שהם הכל מכחו יתברך ולכן המשיל הרמ"ק זכרונו לברכה המשל מאבן החלמיש אשר אין האש באבן במציאות ואף על פי כן מוציא האש על ידי הכאה: כן הספירות אין לתאר באין סוף יתברך שום תואר המציאות אצלו יתברך ואף על פי כן המה נפעלים מכחו יתברך: אבל באמת שמעתי בפירוש מרבינו הקדוש נשמתו עדן שאפילו המשל הזה לא יצדק כי אם במוחא סתימאה שבכתר הגם שבמוחא סתימאה אין בו ערך למדות מאחר שהוא בחינת אין סוף אף על פי כן ממנו נובעים הספירות על ידי השערות שבמוחא סתימאה ואז יצדק המשל בו מאחר שעומד להתמשך הרי יש בכחו המשכה לכח המדות הגם שבערך עצמו אין בו מדות כלל:
4
ה׳וזהו המשל מאבן החלמיש דהיינו שהכתר ומוחא סתימאה שבו הוא כחו יתברך בבחינת אין סוף אשר אין להעריך אותו לשום ספירות המורים התחלקות אבל אף על פי כן ממנו נובעין מצד רצון ההמשכה אשר בכחו יתברך אשר לא נודע אבל לא קודם התמשכותו כביכול כי אם כשתעריכו בערך עצמותו שלא בבחינת המשכה לא יצדק כלל אפילו המשל הנזכר לעיל כי במשל הנזכר לעיל הגם שהאש אינו מתגלה כלל ועיקר לא מיניה ולא מקצתיה אף על פי כן יש בו איזה כח בהעלם שעל ידי הברזל יוצא ממנו האש. אבל אין סוף יתברך מצד עצמותו כביכול אשר הוא אינו מערך מדות כלל אפילו בהעלם אין שייך בו לומר שעל ידי הפעולה יתגלו מאתו הספירות ודי למבין וכמאמר ר' עזריאל בשם הר' יצחק סגי נהור שהבאתי לעיל שאין סוף אין לומר בו לא רצון ולא חפץ ולא כוונה ולא מחשבה אף על פי שאין חוץ ממנו אין לומר בו דבר שנראה ממנו שהוא מוגבל כי כל מוגבל משתנה ואין אצלו יתברך לא שינוי ולא חילוף:
5
ו׳ומה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כשעלה ברצונו הפשוט הוא לשלול דעת הכופרים שאומרים שהעולם הוא במקרה בלא כוונה לכן אמרו זכרונם לברכה כשעלה ברצונו דהיינו שבריאות העולם היה ברצון ובכוונה מאתו יתברך:
6
ז׳אך בכדי לשלול דעת ההיפוך חס ושלום שיש לו איזה רצון כמחשבתינו והשגתינו על פי שכל בחינת רצון ממש אשר זה מורה על שינוי כי כל רצון משתנה מקודם רצונו לאחר רצונו וכל רצון הוא לאיזה דבר שחוץ ממנו גם יש דבר שקודם לו המביאו לידי רצון הזה כאשר אנו רואים מבשד ודם שהוא רוצה איזה דבר מחמת שנצרך לחיי נפשו הרי כחו וחיותו שבנפשו מכריחו לזה הרצון וכל רצון הוא מורכב ומורה על חסרון שרוצה דבר שלא היה אצלו מקודם מה שחס ושלום לדבר כל הבחינות באור אין סוף:
7
ח׳לכן לשלול הדעה זו אמר הפשוט בלי הרכבה ושינוי ודבר שקודם לו חס ושלום ואין נצרך לשום דבר ואם תאמר מאחר שהוא פשוט איך נתהוה הרצון ולאיזה דבר נתהוה ואיך הוא התחדשותו וכו':
8
ט׳על זה ביאר החכם זכרונו לברכה באלימה כנזכר לעיל אמנם יקשה מהאמונה אל האמונה שאם כן נמצא לו עת שרצה ועת שלא רצה ואם כן יחודש לו הפעולות וכו' ועניינים כאלו כולם נסתרים ונעלמים כמו שנפלא ונשגב מרעיון שום נמצא השגות אמיתות עצמותו כך לא ישיגו פעולתו ועת פעולתו מאחר שאין אנו משיגים בו כלל ועיקר ומתעלה רוממות מעלות לאין קץ ממדות החכמה והשכל אין לנו השגה בו כלל:
9
י׳כי באמת על פי שכל לא תושג זה איך יהיה דבר והיפוכו בנושא אחד דהיינו שיהיה לו רצון כביכול ואף על פי כן לא ישתנה ולא יתחדש כנזכר לעיל:
10
י״אאבל אצלו יתברך שהוא למעלה משכל כל רעיון יכול להיות כל הדברים מעצם ונושא אחד לכן נקרא אדם קדמון אדם דבריאה מאין ליש דהיינו שאינו מושג המשכתו כי התמשכות על ידי עילה ועלול הרי העלול בכח העילה כמו חסד שנמשך מחכמה שמקודם היה החסד הזה בחכמתו ונכלל בו בהעלם וכאשר נתגלה חסדו יצא מההעלם אל הגילוי ואנו רואים מקום מוצאו של החסד: אבל שיתהוה למשל מחכמה דומם גשמי אינו שייך לומר שהדומם היה מקודם נעלם בחכמתו ועתה יצא לגילוי אשר מחולקים המה ונבדלים בגדרם בריחוק רב אשר אין לתאר על זה העלם וגילוי כי אין מושג מקום מוצאו לכן נקרא מאין ליש דהיינו שאינו מושג מאין נתהוה:
11
י״בכן כביכול נקרא ראשית המשכתו בעולמות בבחינת בריאה מאין ליש מחמת שאינו בערך המשכה ופעולה כלל אין לתאר כח המשכתו יתברך בבחינת יש כי אם בבחינת פלא: מאחר שכח היש אינו בערך כלל ומובדל בגדרו רוממות מעלות לאין קץ מערך השכל לדומם לכן כח המשכתו זו היא פלא שהיא בחינת אין: אך אף על פי כן אינו חס ושלום יש גמור כאשר הוא בבחינת בריאה ממש כי המחשבה קדומה הכל עדיין אין סוף ממש רק שאנו קוראים לכח זה מחמת שאי אפשר להעריך בו כח היש נקרא הכח הזה שהוא שורש לבריאה מחודש בבחינת פלא כמו שהבריאה מחודשת מאין ליש ודי למבין: לכן נאמר בזוהר הקדוש אין סוף לא תליא ביה שאלתא ולא רעיונא ואסתכלותא דמחשבה כלל אלא להאמין שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן אין דבר נוסף ומתחדש אצלו יתברך: הגם שבערך המשכתם המה מחודשים מאין ליש כי הוא יתברך אינו מקבל שינוי חס ושלום ועל כן לא תליא שאלתא ביה כלל ודי למבין:
12