שערי היחוד ואמונה, שער ראשון ט׳Sha'arei HaYichud VeEmunah, First Gate 9
א׳ולהבין זה היטב. הנה צריך להודיע על המשל שהובא לעיל שאין המשל דומה לנמשל מכל צד כי בהמשל הרי החכמה הגדולה יש לה איזה ערך ויחוס להקטנה אלא בהדרגתה נעלה זה מזה אבל אף על פי כן נערכים בסוג אחד. או למשל פרוטה באלף אלפים דינרי זהב הרי יש לה איזה שייכות להפרוטה להאלף אלפים דינרי זהב רק שבטילה לגבי הגדולה וכן בטיפה מים אוקיינוס וכן האדם הוא מורכב והחכמה הקטנה היא נפרדת ממהותו. ונוספת עליו ובעת צמצומו בה הרי משתנה חכמתו לדבר הקטנה ומצומצם בה ומלובש בה עצמותו להיות משתנה המשכתו מחכמתו הגדולה להקטנה ובשעה שהוא מלובש בחכמה הקטנה הרי אינו מתפשט בחכמתו הגדולה מה שכל אלה חס מלהזכיר באין סוף יתברך כי הוא יתברך אינו מורכב כמו האדם שהוא מורכב מגוף ונפש ומחכמה ומדות ומהצטרכות לחיי נפשו ומדבר זולתו: מה שחס ושלום לדבר ולהרהר באין סוף יתברך אשר הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין לו גוף חס ושלום ואין צריך לזולתו:
1
ב׳וכן לא שייך לומר בו חס ושלום רצון ומדות מאחר שאין זולתו ואין מצטרך לשום דבר זולתו כמבואר שכל החכמה ומדות הוא להצטרכות המשכה לזולת רק הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ולא נודע מהותו. הגם שכולל כל מה דהוה ומה שעתיד למהוי ומה שיכול להתהוות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אבל הוא הכל בהשוואה גמורה גם אחר התפשטותו יתברך בהם לא סר מהם כחו בעצמותו יתברך כמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. דהיינו אפילו בבחינת השמים והארץ שהם בחינת הסתרות הדרגין הוא יתברך מלא בבחינת אין סוף ממש ואינו משתנה למהות אחר חס ושלום. וכל הכוחות המשתלשלים ממנו אינם מתייחסים לומר כלל שהם נמצאים בכוחו יתברך אפילו בהעלם כמו טיפה בים אוקיינוס שיש לה איזה מציאות בים או חכמה הקטנה שיש לה איזה מציאות בחכמה הגדולה ונתרשמה שם בכוחו כנזכר לעיל.
2
ג׳אבל הגבול באין סוף אין לו מציאות כלל אפילו ברשימו כמאמר הזוהר אין סוף לית ביה רשימו הגם שהכל נמצאים מאתו יתברך כי אם כאשר בא החפץ לגלות שלימותו יתברך להיות נגלה שלימות פעולתו השוה בכוחו כאשר הוא באמת אז נקרא בשם מדות לבחינת הנבראים ואז שייך לומר בשם גילוי והעלם הגילוי הוא לגבי הנבראים בבחינת התגלותו בהם בכל פרטיהם והעלם הוא כוחו יתברך המתפשט בהם בבחינת יחוד גמור בלי שום שינוי והכל הוא מצד התפשטות הנגלה. אבל כאשר הוא באמת בבחינתו יתברך אין שייך לומר בו מדות כלל אפילו בהעלם.
3
ד׳וכמבואר ברעיא מהימנא שהובא לעיל מסטרא דעילת על כולא אתמר בה כי לא ראיתם כל תמונה ומסטרא דשאר בריין אתמר בה ותמונת הוי"ה יביט דייק לומר מסטרא דשאר בריין דהיינו מצד התגלותם ולא מצד אמיתיותם כי זהו נקרא מסטרא דעילת על כולא דהיינו אמיתיות כוחם וחיותם וקיומם מאין סוף השוכן בתוכם להוותם ולקיימם בלי שום שינוי כאשר הוא לגביה יתברך זהו נקרא מסטרא דעילת על כולא דהיינו לגביה יתברך. ומסטרא דשאר בריין שהם בחינת הנבראים להיות נגלה דוקא בבחינת יש אשר זהו עיקר הכוונה לבראם זהו נקרא מסטרא דשאר בריין לבן נקרא הלשון מסטרא דוקא ולא מעצם המהות כאשר ביאר בלשונו הקדוש המבואר לעיל: אוף הכי מארי עלמא קדם דברא עלמא למאן אתקרי רחום כו' אלא כל שמהן דיליה אינון כינויין ולא אתקרי בהון אלא על שם בריין דעתידין להבראות מיניה. בבחינת התגלות כדי לגלות על ידם שלימות פעולתו כמבואר לעיל וכאשר יבואר לקמן. אבל למארי עלמא באמיתותו לית לרשמא ליה באתר ידיעא או לאתקרי ליה בשמהן כו' כי אם מצד גילוי הנבראים לבד בבחינת התגלות טובו ושלימות פעולתו יתברך בבחינת שלימותא דכולא כנזכר לעיל:
4
ה׳והנה מאחר שאין זולתו באמת והוא פשוט בתכלית הפשיטות הרי לא יתהוה חס ושלום זולת מבלתי זולת ונפרד מבלתי נפרד כמו שמבואר: בלשון הראב"ד שנזכר לעיל כי לא יתהוה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן ומקרה מעצם ועצם ממקרה כל שכן שלא יתהוה גשם מלא גשם היינו ממהות אחד לא יתהוה מהות שני הגם ששניהם סוג אחד והוא דבר שיזדמן מדבר שיזדמן אשר שניהם דומין ומקרה מעצם דהיינו מה שהוא הדבר בעצם לא יתהוה ממנו איזה מקרה אחר וכל שכן שלא יתהוה גשם מלא גשם אשר אינם בגדר אחד ונבדלים בהבדלות רחוקות. והנה התהוות הגבול מכוחו יתברך הבלתי בעל גבול אשר הבדלת גדרם מובדל בכמה מיני הבדלות אם כן איך לתאר התהוות הגבול מבלתי בעל גבול כי הגבול בבחינת עולמות נראים למהות אחר ואיך יתהוה ממנו יתברך מהות אחר חס ושלום אלא מצד כוחו השוה והשלם אשר כל הכוחות המה אצלו בכוחו ונמצאים בכוחו אבל הם בבחינת השואה גמורה והתהותם אל פועל היש הוא מצד כוחו הפלא המסתירם בבחינת כלים להתגלות בבחינת יש וגבול אבל לא שיהיו חס ושלום מהות אחר ממהותו יתברך כי מאחר שהוא יתברך אין זולתו הרי כל הנמשך ממנו אין זולתו וכאשר הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות הרי כל הנמשך ממנו פשוט וכל השינויים והרכבות וחילוקים המתגלים בנבראים הם רק מצד גילוי הנבראים בבחינתם אשר מוסתר בהם כח השופע להיות נגלה כל נברא ונברא במהותו על ידי הכלים דאצילות כנזכר לעיל: אבל באמת אינם משתנים כלל: וכמאמר הראב"ד זכרונו לברכה: כי מטבע הפשוט להוציא הפשוט:
5
