שערי היחוד ואמונה, שער רביעי כ״זSha'arei HaYichud VeEmunah, Fourth Gate 27
א׳לכן כל היחוד והעבודה דכעת הכוונה הוא להוסיף אורות באצילות ואפילו בבחינת התפילה שהיא בחינת המשכת אלק"ותו בבחינת התגלות מעילא לתתא הוא גם כן הכוונה להמשיך אורות בכלים ולייחדם ולייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה כי קודשא בריך הוא נקרא בחינת זעיר אנפין שהוא המשכת עצמותו יתברך הנמשך על ידי כלים דאצילות ושכינתיה הוא בחינת גילוי עצמותו ברוך הוא בבחינת שם שהוא התגלות יחודו יתברך בבחינת המשכתו יתברך בבחינת כלים דאצילות להתגלות בחינת יחודו שבבחינת הכלים בבחינת התגלות אשר על ידי בחינת תפלה מייחדים זה לקודשא בריך הוא שהוא בחינת העצם דהיינו כחו בבחינת כלים מצד עצמותו ברוך הוא כידוע ששם הוי"ה ברוך הוא נקרא שם העצם ושם הוי"ה הוא בזעיר אנפין דהיינו הגם ששם הוי"ה ברוך הוא נקרא מצד הכלים כידוע שאותיותיו מורים על בחינת כלים יו"ד הוא חכמה ה"א בינה וכו' כידוע עם כל זה הכלים עצמם הם מצד עצמותו ברוך הוא:
1
ב׳והנה הכלים דאצילות הוא הנערך בכחו יתברך כמו למשל מאדם שהוא חכם ומבין בכחו כל זמן שאינו בא לידי גילוי חכמתו הרי החכמה היא בכחו כן הכלים דאצילות שהוא חכמה בינה דעת וחסד גבורה תפארת ונצח הוד יסוד דאצילות שהם הכלים לגלות אור אין סוף כל זמן שהם אינם בבחינת גילוי הרי הם נערכים בכחו יתברך מצד כחו אבל כשנגלה יחודו יתברך על ידי הכלים אז נגלה המשכתו יתברך שבבחינת כלים האלו והגילוי הזה נקרא שכינתיה דהיינו למשל מאדם שבכח נפשו המתפשטת בגוף יש בה כל המדות כאשר הם אצלו מצד עצמו ובכח חיות נפשו המתפשטת בגופו יש לו שכל ומדות וזהו נקרא עצם אדם ומהותו הממולא מכל אלו הבחינות ויש בו גם כן בכחו בחינת הגילוי דהיינו לגלות חכמתו ומדותיו וההתגלות שעל ידי אותיות מחשבתו ודבורו וכלי המעשה שלו:
2
ג׳והנה כשיש לו איזה התעוררות רצון וחכמה לההתגלות אז נתגלה כח הגילוי שבנפשו ומתייחד עם כלי הגילוי באופן מהותו בלי שינוי דהיינו שדרך כלל הוא אדם אחד בין מצד עצם חכמתו ומדותיו הכלולים בנפשו בין מצד גילוי חכמתו בכלי הדיבור הכלולים בנפשו נתגלה הכל למהות אחד אבל כשאין לו התעוררות רצון להגילוי אז כלי הגילוי מצד עצמם אין לתאר אותם אל מהות חכמתו ומדותיו הכלולים בבחינת חיותו מצד מהותו ואינו מתייחד עם הגילוי שלו ואינו נגלה ממנו כלום כי אם שנגלה בכלל שהוא אדם ויש בו נפש החיונית המחיה אותו בכלל אבל כליו שמצד ההתגלות המה בטלים וכן אפילו כלים שלו שבבחינת הנפש שהם חכמה ומדות שבכחו גם כן אינם נערכים אצלו בבחינת מהות מאחר שעיקר החכמה ומדות הוא בשביל הגילוי כי לעצם חיותו אין צריך חכמה ומדה כי אם כל החכמה ומדות הכל הם לבחינת הזולת דייקא נמצא כל בחינת החכמה והמדות המה בטלים בלי שום התפשטות ואינו נגלה כי אם הכלי בלי אור המתפשט בהם ממש כמו שנגלו כלי הדבור והמעשה בבחינת גוף לבד מצד שלא נגלה על ידיהם גילוי מהותו כן כל הכלים שמצד נפשו שהם לצורך הגילוי המה נגלים כגופא בלא נשמתא שאינו נגלה אור וחיות העובר בתוך הכלים האלו אבל בדרך כלל חיים כל הכלים מעצם חיות נפשו המתפשט בהם כן הוא בנמשל אשר כל עיקר אצילות הכלים שהם חכמתו ובינתו ודעתו וכו' הוא רק בשביל הגילוי שיהיה נגלה על ידי הכלים האלו יחודו דהיינו על ידי מדת מלכותו יתברך הנקרא שכינתיה ונקרא בחינת דבר הוי"ה שהיא בחינת דיבור כמו שעיקר גילוי חכמתו ומדותיו של האדם גילויים הוא על ידי הדבור כן כביכול גילוי חכמתו ומדותיו יתברך שהמה הכלים לגלות יחודו יתברך התגלותם הוא על ידי בחינת מלכותו יתברך שנקרא דבר הוי"ה:
3
ד׳והנה גילוי הזה הוא על ידי עבודת התחתונים שעל ידי התעוררותם בביטולם ובמסירת נפשם להוי"ה ובאהבתם ויראתם בהתעוררותם זה הם מעוררים אתערותא דלעילא כביכול להתגלות ולהמשיך יחודו יתברך שבבחינת כלים הם חכמתו ומדותיו יתברך לגלותם בבחינת הנבראים לייחדם אליו ולהתגלות יחודו יתברך אפילו בבחינת העולמות לכן בבחינה זו הם שני בחינות יחוד ואתהדרו לחד דהיינו שבאמת הכל הוא יחוד אחד ושני הבחינות של היחוד שבחינה אחת הוא שמתייחד עם הכלים דאצילות מצד מהות הכלים בעצמם דהיינו שנמשך אור אין סוף בהכלים ומתייחד בהם ביחוד עצום ויחוד השני הוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו כביכול שמתייחד עם בחינת הגילוי שבכחו שהוא בחינת דבר הוי"ה דהיינו שיהיה ממשיך בחינת הכלים עם אור אין סוף המתייחד בהם להתגלות עולמות הנבראים וכשתעיין בזה הכל הוא בחינת יחוד אחד כביכול שמצד התעוררות התחתונים שהם בבחינת התגלות העולמות מעוררים כביכול אצלו הגילוי שיהיה נגלה בעולמות והגילוי הוא דייקא על ידי הכלים כי שלא בבחינת כלים אינו בערך התגלות לכן על ידי זה נמשך אור אין סוף ברוך הוא בכלים האלו דהיינו בחכמתו ובינתו ודעתו וחסדו וגבורתו ותפארתו וכו' בכדי לגלות על ידיהם רצונו יתברך בבחינת התגלות נמצא הכל הוא בחינת יחוד אחד וכל היחוד הזה הוא על ידי רצונו יתברך אשר מצד רצונו יתברך שהוא בחינת כתר דאצילות על ידו הוא כל בחינות היחוד:
4
ה׳אבל חס ושלום כשאין התחתונים מעוררים בהתעוררותם דלתתא אזי כביכול אינם מעוררים ברצונו יתברך להתגלות אלק"ותו יתברך בחינת אין סוף ברוך הוא בבחינת הגילוי לעולמות ואז כביכול אינו מתייחד עם הכלים להמשיך יחודו על ידיהם כמבואר לעיל אשר עיקר הכלים הם בשביל גילוי יחודו יתברך ואז הוא כביכול אינו מתייחד עם שכינתיה שהיא בחינת הגילוי לעולמות נמצא גורמים בזה שני פגמים כביכול בענין המשכותו יתברך לעולמות אחד הוא בבחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה והשני הוא בבחינת יחוד אורות עם הכלים שגורמים בחינת הסתלקות אורות מהכלים ובחינת הכלים נראים בטלים כגוף בלא נשמה אשר אינו נגלה מהגוף כלום כן אינו נגלה כלום וכמאמר אליהו זכור לטוב וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכידוע ששמהן הם הכלים דאצילות כי שם הוא בחינת הגילוי והכלים הם עיקרם לגילוי וכשאין רצונו יתברך בבחינת הגילוי הרי הכלים אין פועלים כלום וזהו כד אנת תסתלק מנייהו שהוא כתר דאצילות שעל ידו הוא יחודו יתברך בהכלים:
5
ו׳אבל כשמעוררין רצונו יתברך אז מתחבר אור אין סוף בהבלים ומתייחד בהם על ידי רצונו יתברך וזהו אנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכולהו ועוד זאת שנעשה תוספות אור בהבלים על ידי התגלות חפצו בביבול בבחינת תענוג לגילוי המשכתו יתברך הנגלה מכח השוואתו יתברך שהוא בחינת עתיק כמבואר לעיל מעט ויתבאר עוד לקמן בעזרת השם וכל זה הוא מצד העולמות שהם בבחינת אורות וכלים הם התוספות והגרעון אבל בבחינת חיותו יתברך המחיה את העולמות הוא המחיים בלי הפסק כי חיותם של העולמות שהוא חיות אין סוף ברוך הוא הנמשך בהעולמות לחיות אותם ולקיים אותם הנמשך מעצמותו ברוך הוא בבחינת קו זה לא נפסק אפילו רגע ומצד עצם החיות אין לתאר כל אלו הבחינות כי כל אלו הבחינות הם נאמרים הכל מצד הגילוי מצד בחינת עולמות כמבואר לעיל שאין העולמות תופסים בו לאיזה מהות שיהיה מצד העולמות איזה שינוי אצלו ברוך הוא כי אם מצד הגילוי בבחינת העולמות הם כל השינויים ואם התחתונים מייחדים למטה בעבודתם אזי מעוררים יחודו יתברך בבחינת הכלים ומתייחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה ונתגלה פנימיותו על ידי הכלים ואם חס ושלום אין מעוררים רצונו אזי אינו נגלה כי אם חיצוניות הכלים בבחינות חיצוניות ואחוריים כמבואר לעיל:
6
ז׳והנה בעת הגלות נאמר נאלמתי דומיה שבחינת שכינתיה הוא הדבור הוא בבחינת אלם שאינו נגלה בעולמות יחודו בגילוי ממש והגם שאפילו בגלות מעוררים יחודו יתברך בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואורות עם הכלים אבל היחוד הזה הוא הכל בבחינת אצילות דהיינו כאשר הם בכחו יתברך שמתייחד בכחו יתברך ונמשך בהתגלות בבחינות הכלים ובבחינת כח הדיבור שהוא הגילוי אבל אלינו לא נגלה בגילוי ממש וכמשל המבואר לעיל מאב עם בנו וגם ממשל מאדם שמעוררים אצלו הגילוי וחפץ מאד לגלות חכמתו לזולתו על ידי הדבור וחפץ לדבר אך מצד איזה טעם ומניעה שיש לו נותן מעצור לרוחו שלא לדבר נמצא בכחו מתייחד עם כח הגילוי שהוא שכינתיה אבל הוא מצד כוונת ההסתר כמבואר לעיל:
7